ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר      About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
 
לחיפוש בתכני האתר גלול ובחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
insectour
פרוקי־רגליים ובהם החרקים מצויים בכל מקום, כמעט. לא תמיד אנו רואים אותם, אם בהיותם נחבאים או פעילים בשעות המנוחה שלנו, או שהם זעירים מכדי שנבחין בהם בעין עירומה. לעיתים קרובות הם משאירים עקבות או רמזים לנוכחותם, שרק אם נדע להבחין בהם ולהבינם או לזהותם נוכל להכיר בקיומם, ממש מתחת לאף.

רמזים כאלה עשויים להיות גללים, חלקי נשל, שיירי מזון, סימני נבירה או אפילו תטולות של ביצים זעירות. יש ורמזים אלה סמויים מהעין, לא בגלל שהם נסתרים, אדרבה, הם חשופים לכל, אך מוסווים היטב ולא תמיד קל להבין שמה שאנו רואים, הוא בעצם עדות לפעילות של אורגניזמים שהיו פה, הלכו לדרכם ו'השאירו לנו' רמז שעשוי להוביל, אם נהיה סקרנים מספיק, לעוד סיפור מעניין מעולמם המסתורי.

ברשומה על הרב־רגל הזעיר מִבְרָשׁ לָגוּרִי (ינואר 2012), ציינתי במשפט הפתיחה את סוף דצמבר 2011 כמועד שזימן מספר מימצאים לא שגרתיים. רשומה זו תעסוק באחד מהם שבניגוד לקודם, דרש יותר זמן וסבלנות כדי לעמוד על אופיו.

חורשת האיקליפטוסים בפארק הירקון היא מקום נפלא לחפש תעלומות חרקים בלב האזור האורבני. היא מצוייה בליבו של פרוזדור אקולוגי החוצה את המטרופולין הגדול בארץ והמקשר בין אזורים שונים ובתי גידול מגוונים הפזורים לאורכו ובשוליו. ככזה הוא מהווה אבן שואבת למינים רבים המוצאים בו מקלט זמני או קבוע, באזור אורבני שאינו מסביר פנים לכל אחד.

באחד מהסיורים בדצמבר 2011 מצאתי על מספר עצי איקליפטוס, מתחת לקליפות עץ רופפות, רמזים על פעילות חרקים, שלא היכרותי מביקורים קודמים במקום. מדובר היה בגוש צמרירי שטוח וצהבהב, צמוד לגזע - תצורה אופיינית לתטולה של מספר פרפראים - ולצידו מספר עורות גלמים יבשים של פרפראים שהגיחו מהם מזה זמן.

תטולה כזו אופיינית למינים אחדים מתת־המשפחה טוואיתים Lymantriinae במשפחה Erebide. לפיכך זיהוי המין הצריך גידול של הזחלים וזיהוי דרגת הבוגר. לשם כך נאספה תטולה, במטרה לנסות לגדל את הזחלים ולראות במי מדובר ולתעד תוך כדי גם את תהליך הגדילה וההתפתחות.

מאפייני התטולה העלו חשד סביר שמדובר בטוואית האלון Lymantria dispar. הצלבה של התמונות התטולה עם תמונות של מין זה, שמצאתי דרך גוגל, חיזקו את הסברה. במין הזה מוכרים מאות פונדקאים, בהם גם איקליפטוסים, כך שמקום התטולה לא נראה מוזר בעליל.

 
תטולה של טוואית האלון כפי שצולמה על איקליפטוס בפארק הירקון. אורך התטולה כ־5 ס"מ.

זחלים הופיעו לראשונה בסוף ינואר. במהלך פברואר הם החלו להגיח בתדירות גדולה יותר, מספר בודדים כל יום. לראשונים הצעתי עלים רכים של איקליפטוס ועלי אלת המסטיק (שיח המצוי - בגירסתו התרבותית - גם באזורים האורבניים של גוש דן) המוכרת כאחד הפונדקאים של המין וגדלה גם סמוך למקום מגורי.
העדפת הזחלים הייתה ברורה מלכתחילה, הם התעלמו מעלי האיקליפטוס ואכלו רק את עלי האלה. מנקודת זמן זו, המשכתי להאכיל את הזחלים רק בעלים של הצמח הזה (בפארק הירקון הזחלים ניזונים רק מאיקליפטוסים).

ראשוני הזחלים שהגיחו, גדלו במהירות וכבר במחצית פברואר הם הגיעו לאורך של כ־2 ס"מ. בגודל כזה הם קיבלו זהות ברורה של טוואית האלון וזהות המין אושרה בוודאות די גדולה, אך עדיין נותר להמתין להופעת הבוגרים.

במקורות שונים מצויין ואף רואים בצילומים גיחה מתוזמנת של זחלים רבים, אצלי הם הגיחו באופן מדורג לאורך למעלה מחודש. יתכן ולתנאי הגידול השפעה על כך. מכך גם שהתבגרות הזחלים מדורגת וכאשר הופיעו גלמים ראשונים, חלק מהזחלים היו רק במחצית הדרך ואף פחות לגודלם הסופי.

בראשית מאי 2012 הופיעו בוגרים ראשונים. נקבה אחת נמצאה בעיצומה של הטלה על דופן קופסת הגידול וכעבור מספר ימים החלו נקבות נוספות בהטלה.
הופעת הבוגרים איפשרה לחתום את הזיהוי באופן סופי. על פי אבידב 1961, בישראל מקיים המין מופע קטן מהאירופאי (נחשב לתת-מין L. dispar var. disparina) והנקבות בהירות יותר מאלה האירופאיות. ואכן כך נראות הנקבות שהגיחו אצלי וחלק מהזכרים.

ליניאוס אשר תיאר לראשונה את המין והקנה לו את שמו המדעי, העניק לסוג שם המעיד על אופיו ההרסני. השם Lymantria נגזר מהמילה היוונית lymnater שמשמעותה ה'משמיד'. שם המין; dispar הוא מלטינית ומתייחס לקווי הזיגזג השבורים המופיעים על הכנפיים של הבוגרים (בעיקר באירופה).

 
זחל בדרגה ראשונה, דקות מעטות לאחר הגיחה מהביצה.

עתה כאשר יש בידנו זיהוי ברור, אפשר לעסוק גם בביולוגיה והאקולוגיה של המין הזה, הנחשב בעולם למזיק, לעיתים קשה מאוד, של מאות מיני צמחים בהם גם עצי פרי ועצי יער.

תפוצת טוואית האלון משתרעת מאירופה ולמזרח עד סין וסביב אגן הים-התיכון. במאה ה־19 (1869) הגיע המין גם לצפון אמריקה, ב'עזרתו' של אנטומולוג חובב Etienne Trouvelot שניסה לגדל אותם לצרכי הפקת משי. הגידול נכשל ופרטים שנמלטו הפכו תוך עשרות שנים למזיק קשה. גם היום נחשבת טוואית האלון בצפון אמריקה למזיק קשה המסב נזק במיליוני דולרים.

מין זה עובר את החורף בדרגת הביצה, עם התחממות העונתית ובמהלך האביב בוקעים הזחלים (אורכם בעת הבקיעה 4-3 מ"מ), לעיתים באופן מתוזמן ועוזבים את הפקעת.
הנקבות (למעט ביפן) חסרות כושר תעופה ולכן מטלת הפצת המין מופקדת בידי הזחלים. הם עושים זאת בעזרת הרוח (ballooning) כאשר הזחלים מפרישים קור משי ארוך הנישא ברוח ולוקח אותם הרחק מאתר הגיחה. נמצא שזחלים יכולים להגיע למרחק של כ־1.5 ק"מ, אם כי מרביתם נוחתים ברדיוס הקרוב של עד עשרות מטרים מאתר הגיחה.

דרך הפצה נוספת קשורה לאדם והיא ככל הנראה הסיבה להתפשטות המהירה של המין מעבר לאזור התפוצה הטבעי (בעיקר בארה"ב). הפצה זו נעשית בדרגת הביצה כאשר נקבות מטילות ביצים על גבי קרוונים, עצי הסקה, ריהוט גן ורכוש אחד. אלה מובלים שלא ביודעין, לעיתים למרחקים ניכרים.

למין מאות מיני פונדקאים, בהם גם הסוגים אלון, אלה ואיקליפטוס. גם התפוח נחשב לרגיש במיוחד. הזחלים ניזונים מהעלים, כאשר הצעירים ניזונים בעיקר מעלים רכים והדרגות המתקדמות יותר גם מעלים בוגרים. התזונה של זחלים מתבגרים נעשית בעיקר בלילה (ניכר גם בגידול אצלי). ביום הזחלים נחבאים בין סדקי גזעי העצים ומתחת לקליפות רופפות ובלילה הם נודדים לענפים החיצוניים שם מצויים העלים העסיסיים יותר.

 
זחלים צעירים מכרסמים תחילה את שכבת האפידרמיס.
זחלים גדולים אוכלים תחילה את שולי העלים.

כאשר הזחלים מגיעים לגודל של 50-40 מ"מ הם מתחילים להתגלם. זמן הגולם אורך כשבוע עד שבועיים. הוא מושפע מאוד מטמפרטורת הסביבה. ההתגלמות נעשית במחסה, בדרך כלל מתחת לקליפת העץ, בחריצי הגזע, במסתור על הקרקע או בכל מקום אחר המהווה מסתור נוח ומוגן. בנסיבות של צפיפות אוכלוסין יש וההתגלמות נעשית גם במקומות גלויים.

הזחלים יוצרים מעטפת משי דלילה מאוד, לעיתים היא כלל לא נראית, לעיתים היא שזורה בפסולת צמחית. יש פרטים התולים את עצמם על חוט משי דק ומתגלמים תלויים מענף או מצע אחר.

 
גלמים של טוואית האלון. למעלה: גולם של נקבה. למטה גולם של זכר.

במין זה, כמו בעשים רבים ניכרת דו־פרצופיות זוויגית ברורה. הנקבה גדולה מהזכר והזכר ניכר במחושים מנוצים מאוד. הוא בעל כושר תעופה והוא שמחפש את הנקבות המפרישות פרומון אופייני. הביצים מוטלות זמן קצר לאחר ההזדווגות. משך ההטלה אורך מספר שעות עד יום (כך היה אצלי) והבוגרים מתים זמן קצר לאחר מכן (זכרים חיים עד 4 ימים והנקבות עד כשבוע). הבוגרים פעילים בעיקר בלילה ואינם ניזונים, כאשר מטרידים אותם הם מעמידים פני מתים.
 
טוואית האלון - בוגרים. מימין נקבה ומשמאל זכר. תת המין המקומי מתאפיין בנקבות בהירות.

בישראל הטלת הביצים נעשית במהלך מאי - יולי, באותו אתר בו הגיחה הנקבה. בכל צביר מאות ביצים. תוך כדי ההטלה, משירה הנקבה מהבטן זיפים המכסים את הצביר. כיסוי זה צפוף מאוד ומגן על הביצים מפגעי האקלים ורוב הטורפים.

הביצים מוטלות מתחת לקליפות רופפות של עצים או מתחת לאבנים ויש גם והן חשופות על גזעים או מצע אחר. בתנאים טבעיים כסות הזיפים מסווה אותן היטב וקל מאוד להתעלם מהן אם לא מכירים את המראה.

ממצא מעניין שעלה בגידול שלי, תופעה שלא מצאתי עבורה התייחסות בספרות (שיש לי); נקבות מטילות בהמשך לתטולה קיימת - שומרות על רצף - והתטולה נראית כיחידה הומוגנית אחת (עם גוונים משתנים בהתאם לצבע זיפי הנקבות). תצפית זו עשויה להסביר גם את גודל התטולות שמצאתי על האקליפטוס שגודלן 5-4 (אורך) לעומת תטולה ממוצעת של נקבה שהטילה אצלי שאורכה כס"מ אחד.

 
נקבה בעיצומה של הטלה. גודל הצביר אינו גדול מגודל הנקבה והוא מכיל מאות ביצים.

בישראל מקיימת טוואית האלון אוכלוסייה טבעית אשר אינה נחשבת למזיקה משמעותית, אם כי אחת למספר שנים מדווחת התפרצות העשויה לגרום נזק ניכר. (מחקרים באירופה מצביעים על התפרצות מחזורית כל 18-11 שנים) התפרצות כזו התרחשה באביב 2001 בכרמל ואתרים אחדים בצפון הארץ. היא נחקרה ובעקבות המקרה פורסם מאמר של קק"ל המסקר את המקרה ונסיונות ההדברה (ראו במקורות).

ההתפרצות באביב 2001 הייתה אחת המשמעותיות שנרשמו בישראל מאז 1950 והתבטאה בפגיעה משמעותית בעלוות העצים. נפגעו במיוחד אלון מצוי, הסוג אלה וקטלב - פגיעה בהיקף של אלפי דונמים הנראית ברור לעין גם מרחוק. על פי הדו"ח; בספרות מדווח על תמותה ישירה ועקיפה (מחלות ומזיקים) של עצים שנפגעו עקב היחלשות העצים. בישראל לא נרשמה תמותה ונצפתה התאוששות היער. נראה שהצומח בבתי גידול טבעיים בישראל מגלה עמידות גבוהה לפגיעת טוואית האלון בהשוואה לבתי גידול באזורי פלישה (ארה"ב).

מחקרים הראו שהתפרצות מושפעת באופן מובהק משינויים באיכות העלווה. עלווה עשירה בחנקן (חומצות אמינו) ועניה בתוצרים שניוניים (פוליפנולים וטאנינים) מאפשרת בנייה של אוכלוסיות משמעותיות של הפרפר. התפתחות עלווה עשירה בחנקן נחשבת נדירה והיא קשורה להיסטוריה ותנאי הגידול של היער ותשתית הקרקע שלו.

הסיבה להתפרצות של 2001 לא התבררה לגמרי. מניחים שתנאי יובש בשנים קודמות (1998-2000) גרמו לתנאי עקה אשר מנעו שגשוג של אוכלוסיות טוואית האלון ויצרו עלווה ענייה בחנקן (לחץ טריפה על עלוות העצים גורר עלייה בריכוז הטאנינים בעלים והגברת עמידות). יתכן שירידה בלחץ הטריפה מחד ושיפור בממשק המים בשנים שלאחר מכן (1999-2000), העלו את רמת החנקן בעלים ואיפשרו שיגשוג הדרגתי של אוכלוסיית הפרפר עד לרמת התפרצות.

 
זחלי טוואית האלון מתאפיינים בסכמת צבעים בולטת. הם שעירים למדי והזיפים עשויים לגרום לגירויים במגע עימם.

במהלך תחקיר האירוע נעשו נסיונות בחומרי הדברה שונים לבחינת טיפול יעיל בהתפרצות עתידית. במקרה כזה אוייבים טבעיים (פטריות, וירוסים וחרקים) אינם מסוגלים להשפיע על אוכלוסיות מתפרצות ופעילותם ניכרת בעיקר בשלב הדעיכה שלהן.
נמצא שתכשירים המבוססים על החיידק בצילוס תורינגיינזיס (Bt) הראו תוצאות טובות מאוד. תכשירים המבוססים על Bt נחשבים לידידותיים יותר לסביבה (אינם משאירים חתימה כימית).

המאמר מציין גם "שביער טבעי התפרצות טוואית האלון אינה בהכרח בחזקת פגיעה. נהפוך הוא, בעקבות ההתפרצות זוכה היער למנת דישון שמשפרת את בית הגידול. בהתפרצות הטוואית האלון בכרמל הדבר ניכר בשכבה עבה של גללים תחת העצים שעלוותם נאכלה."

מסקנת המאמר בעקבות התחקיר של האירוע חשובה והיא; התערבות בהתפרצות צריכה להיות סלקטיבית ולהתמקד בבתי גידול מיוחדים, חניונים או שטחי גינון, שם עלולים זחלים בהתפרצות להפוך למטרד משמעותי (בעיקר תגובות אלרגניות).

 
טוואית האלון - זכר.  הזכרים הנם מעופפים טובים ונמשכים למקור אור מלאכותי.

טוואית האלון בישראל היא חלק מהפאונה הטבעית והמערכת האקולוגית המקומית. בית הגידול הטבעי של מין זה מראה עמידות גבוהה להתפרצויות ולכן יש לבחון כל התפרצות או הופעה חריגה של המין בראייה כוללת, הלוקחת בחשבון את המערכת האקולוגית וגם את האדם. לא כל חריגה מהנורמה מצריכה התערבות, העלולה לגרום לנזק נוסף במערכות טבעיות שגם ככה נתונות ללחצים כבדים של השפעת האדם.
 
מקורות נבחרים:
פרפרי ארץ-ישראל, יצחק איזנשטיין, 1983
מזיקי צמחים בישראל, צבי אבידב, 1961
insectour
פרוקי־רגליים ובהם החרקים מצויים בכל מקום, כמעט. לא תמיד אנו רואים אותם, אם בהיותם נחבאים או פעילים בשעות המנוחה שלנו, או שהם זעירים מכדי שנבחין בהם בעין עירומה. לעיתים קרובות הם משאירים עקבות או רמזים לנוכחותם, שרק אם נדע להבחין בהם ולהבינם או לזהותם נוכל להכיר בקיומם, ממש מתחת לאף.

רמזים כאלה עשויים להיות גללים, חלקי נשל, שיירי מזון, סימני נבירה או אפילו תטולות של ביצים זעירות. יש ורמזים אלה סמויים מהעין, לא בגלל שהם נסתרים, אדרבה, הם חשופים לכל, אך מוסווים היטב ולא תמיד קל להבין שמה שאנו רואים, הוא בעצם עדות לפעילות של אורגניזמים שהיו פה, הלכו לדרכם ו'השאירו לנו' רמז שעשוי להוביל, אם נהיה סקרנים מספיק, לעוד סיפור מעניין מעולמם המסתורי.

ברשומה על הרב־רגל הזעיר מִבְרָשׁ לָגוּרִי (ינואר 2012), ציינתי במשפט הפתיחה את סוף דצמבר 2011 כמועד שזימן מספר מימצאים לא שגרתיים. רשומה זו תעסוק באחד מהם שבניגוד לקודם, דרש יותר זמן וסבלנות כדי לעמוד על אופיו.

חורשת האיקליפטוסים בפארק הירקון היא מקום נפלא לחפש תעלומות חרקים בלב האזור האורבני. היא מצוייה בליבו של פרוזדור אקולוגי החוצה את המטרופולין הגדול בארץ והמקשר בין אזורים שונים ובתי גידול מגוונים הפזורים לאורכו ובשוליו. ככזה הוא מהווה אבן שואבת למינים רבים המוצאים בו מקלט זמני או קבוע, באזור אורבני שאינו מסביר פנים לכל אחד.

באחד מהסיורים בדצמבר 2011 מצאתי על מספר עצי איקליפטוס, מתחת לקליפות עץ רופפות, רמזים על פעילות חרקים, שלא היכרותי מביקורים קודמים במקום. מדובר היה בגוש צמרירי שטוח וצהבהב, צמוד לגזע - תצורה אופיינית לתטולה של מספר פרפראים - ולצידו מספר עורות גלמים יבשים של פרפראים שהגיחו מהם מזה זמן.

תטולה כזו אופיינית למינים אחדים מתת־המשפחה טוואיתים Lymantriinae במשפחה Erebide. לפיכך זיהוי המין הצריך גידול של הזחלים וזיהוי דרגת הבוגר. לשם כך נאספה תטולה, במטרה לנסות לגדל את הזחלים ולראות במי מדובר ולתעד תוך כדי גם את תהליך הגדילה וההתפתחות.

מאפייני התטולה העלו חשד סביר שמדובר בטוואית האלון Lymantria dispar. הצלבה של התמונות התטולה עם תמונות של מין זה, שמצאתי דרך גוגל, חיזקו את הסברה. במין הזה מוכרים מאות פונדקאים, בהם גם איקליפטוסים, כך שמקום התטולה לא נראה מוזר בעליל.

 
תטולה של טוואית האלון כפי שצולמה על איקליפטוס בפארק הירקון. אורך התטולה כ־5 ס"מ.

זחלים הופיעו לראשונה בסוף ינואר. במהלך פברואר הם החלו להגיח בתדירות גדולה יותר, מספר בודדים כל יום. לראשונים הצעתי עלים רכים של איקליפטוס ועלי אלת המסטיק (שיח המצוי - בגירסתו התרבותית - גם באזורים האורבניים של גוש דן) המוכרת כאחד הפונדקאים של המין וגדלה גם סמוך למקום מגורי.
העדפת הזחלים הייתה ברורה מלכתחילה, הם התעלמו מעלי האיקליפטוס ואכלו רק את עלי האלה. מנקודת זמן זו, המשכתי להאכיל את הזחלים רק בעלים של הצמח הזה (בפארק הירקון הזחלים ניזונים רק מאיקליפטוסים).

ראשוני הזחלים שהגיחו, גדלו במהירות וכבר במחצית פברואר הם הגיעו לאורך של כ־2 ס"מ. בגודל כזה הם קיבלו זהות ברורה של טוואית האלון וזהות המין אושרה בוודאות די גדולה, אך עדיין נותר להמתין להופעת הבוגרים.

במקורות שונים מצויין ואף רואים בצילומים גיחה מתוזמנת של זחלים רבים, אצלי הם הגיחו באופן מדורג לאורך למעלה מחודש. יתכן ולתנאי הגידול השפעה על כך. מכך גם שהתבגרות הזחלים מדורגת וכאשר הופיעו גלמים ראשונים, חלק מהזחלים היו רק במחצית הדרך ואף פחות לגודלם הסופי.

בראשית מאי 2012 הופיעו בוגרים ראשונים. נקבה אחת נמצאה בעיצומה של הטלה על דופן קופסת הגידול וכעבור מספר ימים החלו נקבות נוספות בהטלה.
הופעת הבוגרים איפשרה לחתום את הזיהוי באופן סופי. על פי אבידב 1961, בישראל מקיים המין מופע קטן מהאירופאי (נחשב לתת-מין L. dispar var. disparina) והנקבות בהירות יותר מאלה האירופאיות. ואכן כך נראות הנקבות שהגיחו אצלי וחלק מהזכרים.

ליניאוס אשר תיאר לראשונה את המין והקנה לו את שמו המדעי, העניק לסוג שם המעיד על אופיו ההרסני. השם Lymantria נגזר מהמילה היוונית lymnater שמשמעותה ה'משמיד'. שם המין; dispar הוא מלטינית ומתייחס לקווי הזיגזג השבורים המופיעים על הכנפיים של הבוגרים (בעיקר באירופה).

 
זחל בדרגה ראשונה, דקות מעטות לאחר הגיחה מהביצה.

עתה כאשר יש בידנו זיהוי ברור, אפשר לעסוק גם בביולוגיה והאקולוגיה של המין הזה, הנחשב בעולם למזיק, לעיתים קשה מאוד, של מאות מיני צמחים בהם גם עצי פרי ועצי יער.

תפוצת טוואית האלון משתרעת מאירופה ולמזרח עד סין וסביב אגן הים-התיכון. במאה ה־19 (1869) הגיע המין גם לצפון אמריקה, ב'עזרתו' של אנטומולוג חובב Etienne Trouvelot שניסה לגדל אותם לצרכי הפקת משי. הגידול נכשל ופרטים שנמלטו הפכו תוך עשרות שנים למזיק קשה. גם היום נחשבת טוואית האלון בצפון אמריקה למזיק קשה המסב נזק במיליוני דולרים.

מין זה עובר את החורף בדרגת הביצה, עם התחממות העונתית ובמהלך האביב בוקעים הזחלים (אורכם בעת הבקיעה 4-3 מ"מ), לעיתים באופן מתוזמן ועוזבים את הפקעת.
הנקבות (למעט ביפן) חסרות כושר תעופה ולכן מטלת הפצת המין מופקדת בידי הזחלים. הם עושים זאת בעזרת הרוח (ballooning) כאשר הזחלים מפרישים קור משי ארוך הנישא ברוח ולוקח אותם הרחק מאתר הגיחה. נמצא שזחלים יכולים להגיע למרחק של כ־1.5 ק"מ, אם כי מרביתם נוחתים ברדיוס הקרוב של עד עשרות מטרים מאתר הגיחה.

דרך הפצה נוספת קשורה לאדם והיא ככל הנראה הסיבה להתפשטות המהירה של המין מעבר לאזור התפוצה הטבעי (בעיקר בארה"ב). הפצה זו נעשית בדרגת הביצה כאשר נקבות מטילות ביצים על גבי קרוונים, עצי הסקה, ריהוט גן ורכוש אחד. אלה מובלים שלא ביודעין, לעיתים למרחקים ניכרים.

למין מאות מיני פונדקאים, בהם גם הסוגים אלון, אלה ואיקליפטוס. גם התפוח נחשב לרגיש במיוחד. הזחלים ניזונים מהעלים, כאשר הצעירים ניזונים בעיקר מעלים רכים והדרגות המתקדמות יותר גם מעלים בוגרים. התזונה של זחלים מתבגרים נעשית בעיקר בלילה (ניכר גם בגידול אצלי). ביום הזחלים נחבאים בין סדקי גזעי העצים ומתחת לקליפות רופפות ובלילה הם נודדים לענפים החיצוניים שם מצויים העלים העסיסיים יותר.

 
זחלים צעירים מכרסמים תחילה את שכבת האפידרמיס.
זחלים גדולים אוכלים תחילה את שולי העלים.

כאשר הזחלים מגיעים לגודל של 50-40 מ"מ הם מתחילים להתגלם. זמן הגולם אורך כשבוע עד שבועיים. הוא מושפע מאוד מטמפרטורת הסביבה. ההתגלמות נעשית במחסה, בדרך כלל מתחת לקליפת העץ, בחריצי הגזע, במסתור על הקרקע או בכל מקום אחר המהווה מסתור נוח ומוגן. בנסיבות של צפיפות אוכלוסין יש וההתגלמות נעשית גם במקומות גלויים.

הזחלים יוצרים מעטפת משי דלילה מאוד, לעיתים היא כלל לא נראית, לעיתים היא שזורה בפסולת צמחית. יש פרטים התולים את עצמם על חוט משי דק ומתגלמים תלויים מענף או מצע אחר.

 
גלמים של טוואית האלון. למעלה: גולם של נקבה. למטה גולם של זכר.

במין זה, כמו בעשים רבים ניכרת דו־פרצופיות זוויגית ברורה. הנקבה גדולה מהזכר והזכר ניכר במחושים מנוצים מאוד. הוא בעל כושר תעופה והוא שמחפש את הנקבות המפרישות פרומון אופייני. הביצים מוטלות זמן קצר לאחר ההזדווגות. משך ההטלה אורך מספר שעות עד יום (כך היה אצלי) והבוגרים מתים זמן קצר לאחר מכן (זכרים חיים עד 4 ימים והנקבות עד כשבוע). הבוגרים פעילים בעיקר בלילה ואינם ניזונים, כאשר מטרידים אותם הם מעמידים פני מתים.
 
טוואית האלון - בוגרים. מימין נקבה ומשמאל זכר. תת המין המקומי מתאפיין בנקבות בהירות.

בישראל הטלת הביצים נעשית במהלך מאי - יולי, באותו אתר בו הגיחה הנקבה. בכל צביר מאות ביצים. תוך כדי ההטלה, משירה הנקבה מהבטן זיפים המכסים את הצביר. כיסוי זה צפוף מאוד ומגן על הביצים מפגעי האקלים ורוב הטורפים.

הביצים מוטלות מתחת לקליפות רופפות של עצים או מתחת לאבנים ויש גם והן חשופות על גזעים או מצע אחר. בתנאים טבעיים כסות הזיפים מסווה אותן היטב וקל מאוד להתעלם מהן אם לא מכירים את המראה.

ממצא מעניין שעלה בגידול שלי, תופעה שלא מצאתי עבורה התייחסות בספרות (שיש לי); נקבות מטילות בהמשך לתטולה קיימת - שומרות על רצף - והתטולה נראית כיחידה הומוגנית אחת (עם גוונים משתנים בהתאם לצבע זיפי הנקבות). תצפית זו עשויה להסביר גם את גודל התטולות שמצאתי על האקליפטוס שגודלן 5-4 (אורך) לעומת תטולה ממוצעת של נקבה שהטילה אצלי שאורכה כס"מ אחד.

 
נקבה בעיצומה של הטלה. גודל הצביר אינו גדול מגודל הנקבה והוא מכיל מאות ביצים.

בישראל מקיימת טוואית האלון אוכלוסייה טבעית אשר אינה נחשבת למזיקה משמעותית, אם כי אחת למספר שנים מדווחת התפרצות העשויה לגרום נזק ניכר. (מחקרים באירופה מצביעים על התפרצות מחזורית כל 18-11 שנים) התפרצות כזו התרחשה באביב 2001 בכרמל ואתרים אחדים בצפון הארץ. היא נחקרה ובעקבות המקרה פורסם מאמר של קק"ל המסקר את המקרה ונסיונות ההדברה (ראו במקורות).

ההתפרצות באביב 2001 הייתה אחת המשמעותיות שנרשמו בישראל מאז 1950 והתבטאה בפגיעה משמעותית בעלוות העצים. נפגעו במיוחד אלון מצוי, הסוג אלה וקטלב - פגיעה בהיקף של אלפי דונמים הנראית ברור לעין גם מרחוק. על פי הדו"ח; בספרות מדווח על תמותה ישירה ועקיפה (מחלות ומזיקים) של עצים שנפגעו עקב היחלשות העצים. בישראל לא נרשמה תמותה ונצפתה התאוששות היער. נראה שהצומח בבתי גידול טבעיים בישראל מגלה עמידות גבוהה לפגיעת טוואית האלון בהשוואה לבתי גידול באזורי פלישה (ארה"ב).

מחקרים הראו שהתפרצות מושפעת באופן מובהק משינויים באיכות העלווה. עלווה עשירה בחנקן (חומצות אמינו) ועניה בתוצרים שניוניים (פוליפנולים וטאנינים) מאפשרת בנייה של אוכלוסיות משמעותיות של הפרפר. התפתחות עלווה עשירה בחנקן נחשבת נדירה והיא קשורה להיסטוריה ותנאי הגידול של היער ותשתית הקרקע שלו.

הסיבה להתפרצות של 2001 לא התבררה לגמרי. מניחים שתנאי יובש בשנים קודמות (1998-2000) גרמו לתנאי עקה אשר מנעו שגשוג של אוכלוסיות טוואית האלון ויצרו עלווה ענייה בחנקן (לחץ טריפה על עלוות העצים גורר עלייה בריכוז הטאנינים בעלים והגברת עמידות). יתכן שירידה בלחץ הטריפה מחד ושיפור בממשק המים בשנים שלאחר מכן (1999-2000), העלו את רמת החנקן בעלים ואיפשרו שיגשוג הדרגתי של אוכלוסיית הפרפר עד לרמת התפרצות.

 
זחלי טוואית האלון מתאפיינים בסכמת צבעים בולטת. הם שעירים למדי והזיפים עשויים לגרום לגירויים במגע עימם.

במהלך תחקיר האירוע נעשו נסיונות בחומרי הדברה שונים לבחינת טיפול יעיל בהתפרצות עתידית. במקרה כזה אוייבים טבעיים (פטריות, וירוסים וחרקים) אינם מסוגלים להשפיע על אוכלוסיות מתפרצות ופעילותם ניכרת בעיקר בשלב הדעיכה שלהן.
נמצא שתכשירים המבוססים על החיידק בצילוס תורינגיינזיס (Bt) הראו תוצאות טובות מאוד. תכשירים המבוססים על Bt נחשבים לידידותיים יותר לסביבה (אינם משאירים חתימה כימית).

המאמר מציין גם "שביער טבעי התפרצות טוואית האלון אינה בהכרח בחזקת פגיעה. נהפוך הוא, בעקבות ההתפרצות זוכה היער למנת דישון שמשפרת את בית הגידול. בהתפרצות הטוואית האלון בכרמל הדבר ניכר בשכבה עבה של גללים תחת העצים שעלוותם נאכלה."

מסקנת המאמר בעקבות התחקיר של האירוע חשובה והיא; התערבות בהתפרצות צריכה להיות סלקטיבית ולהתמקד בבתי גידול מיוחדים, חניונים או שטחי גינון, שם עלולים זחלים בהתפרצות להפוך למטרד משמעותי (בעיקר תגובות אלרגניות).

 
טוואית האלון - זכר.  הזכרים הנם מעופפים טובים ונמשכים למקור אור מלאכותי.

טוואית האלון בישראל היא חלק מהפאונה הטבעית והמערכת האקולוגית המקומית. בית הגידול הטבעי של מין זה מראה עמידות גבוהה להתפרצויות ולכן יש לבחון כל התפרצות או הופעה חריגה של המין בראייה כוללת, הלוקחת בחשבון את המערכת האקולוגית וגם את האדם. לא כל חריגה מהנורמה מצריכה התערבות, העלולה לגרום לנזק נוסף במערכות טבעיות שגם ככה נתונות ללחצים כבדים של השפעת האדם.
 
מקורות נבחרים:
פרפרי ארץ-ישראל, יצחק איזנשטיין, 1983
מזיקי צמחים בישראל, צבי אבידב, 1961
X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
גם בפייסבוק