ביקור אצל הרקפת

אין כמעט מי שאינו מכיר את הרַקֶּפֶת המְצוּיָה Cyclamen persicum, גיאופיט שכיח ופרח לאומי המכתים בגווני ורוד את הנוף הסלעי בכל האזור הים-תיכוני של ישראל. השנה (2011), כאשר הפריחה החורפית מתמהמהת במקצת, זוכים פרחי הרקפות ה"מקדימים" לתשומת לב יתרה.

פרחי הרקפת כה נפוצים עד כי קל להתעלם מהמבנה המיוחד שלהם; פרחים הפוכים, בהם עלי הכותרת משוכים אל-על ככתר מהודר בעוד האבקנים והעלי חבויים ופונים מטה לכיוון הקרקע. מבנה זה אינו נפוץ, בוטנאים סוברים שהוא נועד לשמור על איברי הרבייה מוגנים ויבשים גם בימי חורף סוערים.

נוף רקפות טיפוסי ביער אורנים מוצל ביער בן שמן.

אבל לא רק לכבוד הרקפת נתכנסו כאן היום. כמו מרבית הפרחים גם פרחי הרקפת מושכים חרקים ואלה כמובן מעניינים אותנו לא פחות ואולי יותר. חלקם מספקים שירותי האבקה, המגיעים בעבור גמול אבקה מזינה ומבלי כוונה תחילה מספקים שירותי האבקה החיוניים להתפתחות הפרי והזרעים. אחרים מוצאים בה מחסה מזדמן או מנשנשים עלי כותרת. ויש גם שבאים דווקא בגלל האורחים, אלה הם כמובן הציידים, עליהם נמנים בעיקר עכבישים ממינים שונים.

חתך צד של לוע הפרח המראה את המאבקים מכונסים סביב העלי.
חתך צד של לוע הפרח המראה את המאבקים מכונסים סביב העלי.

ראשית ימי החורף ובמיוחד ימי תחילת הפריחה של הרקפות אינם משופעים כלל בחרקים מאביקים, וכאשר מחפשים את מאביקי פרחי הרקפת קל להבחין שאין רבים המבקרים. בכדי למצוא אותם, יש להצטייד בסבלנות ורצוי במזל, כי עשויות לעבור דקות ארוכות בין ביקור לביקור. מה גם שחלק מאותם מאביקים לכאורה, הם קטנים שבקטנים שעשויים להסתתר בחיק הפרח ועל מנת לראותם יש להציץ עמוק לתוך לוע הפרח.

צורתם המיוחדת של הפרחים אינה מספקת משטח נחיתה אופקי האופייני לתצורת פרח קלאסי, העובדה שעל החרקים להגיע מלמטה, אינה מאפשרת למאביקים רבים להגיע לגרגרי אבקה והעלי. גם מנגנון האבקה אינו שגרתי. המַאֲבָקְים (anthers) המכילים את גרגרי האבקה אינם נפתחים בדומה לפרחים רגילים (מניעת אובדן גרגרי אבקה?), ובכדי להגיע לגרגרים המזינים יש להרעיד את המַאֲבָקים. חרק מאביק טיפוסי לסוג פרחים שכזה נאחז הפוך על לוע הפרח ומרעיד כנפיים במהירות גבוהה מאוד, הרעדה היוצרת תדר גבוה המרטיט את המאבקים וגורם לגרגרי אבקה לנשור כלפי החרק ולהיאסף על גופו השעיר של המאביק.

זחל פרפראי (כנראה ממשפחת התנשמיתיים) נוגס בעלי הכותרת של הרקפת.
נימפה של החרגול מגלית אסופיה המכרסם גם הוא בעלי הכותרת.

דרך זו של האבקה נקראת האבקת זִמזוֹם (buzz pollination), היא מאפיינת גם פרחים של מינים אחדים ממשפחת הסולניים. האבקת זמזום טיפוסית לדבורים גדולות כדוגמת דבורי הבּוֹמְבּוּס Bombus ומדרוניות Anthophora (שני הסוגים משתייכים למשפחת הדבוריים Apidae). הראשונות לא מוכרות כמאביקות של מין הרקפות המקומי וגם במקרים הידועים (במיני רקפות אחרים) הדבר נדיר.

לאור הנדירות של האבקת זמזום ברקפות, חוקרים משערים שפרחי הרקפת התפתחו באבולוציה משותפת עם מאביק קדום, מתמחה, שעסק בהאבקת זמזום. לטענתם מאביק זה נעלם עם הזמן ואת מקומו תפסו מאביקים אחרים שמרביתם אינם מתמחים ברקפות ובסוג כזה של האבקה. מאביקים אלה משמשים ברובם כמאביקים מינוריים מזדמנים.

פרחי הרקפת מתבלטים בפריחה מתמשכת, הן של כל הצמח / הפקעת (עד חודשים אחדים) והן של פרח בודד (שבוע עד 3 שבועות בהשוואה לימים ספורים בפרח רגיל). משערים שתופעה זו נובעת מדלילות מאביקים האופיינית לעונת הסתיו והחורף שאז פריחה ממושכת משפרת את הסיכוי של כל צמח למספיק ביקורים של המאביקים יקרי המציאות.

מבט מלמטה אל מאבקים מרוקנים מגרגרי אבקה בלב לוע הפרח.
פרח שנשר מאפשר מבט הפוך, מתוך הפרח, אל המאבקים שהתרוקנו לאחר ביקורי הדבורים.

נושא האבקת הרקפת שימש למחקר1 מקיף (בראשות דר' רחל שוורץ-צחור) שנערך לאורך מספר עונות ברמת הנדיב שבכרמל במטרה לגלות מי הם מאביקי הרקפת וכיצד מתרחשת האבקה זו. מחקר זה, עליו מתבסס חלק מהמידע אשר ברשומה ומחקרים נוספים, מגלים לנו ידע מעניין על פרחי הרקפת והמאביקים שלה.

אחת מהתובנות העולות מהמחקרים היא שאין כיום לרקפת מאביק בלעדי. האבקת זמזום ברקפות מקומיות תועדה, על פי המחקר ברמת הנדיב, רק במקרה אחד מקומי; אקוטיפ של רקפות המקדימות לפרוח בסתיו אשר זכו לביקור (תועדו 4 ביקורים) של דבורי בר יחידאיות מהסוג Amegilla. בתקופה זו, לפי המחקר, לא מוכרים כמעט מאביקים נוספים לרקפות הללו. לא ידוע (לפי המחקרים שקראתי) על מקרים דומים מאזורים נוספים בישראל. קשה להקיש מהמקרה המקומי לכלל האוכלוסיה ונראה שמדובר במקרה נדיר.

מרבית הרקפות בישראל פורחות בתחילת החורף, בתהליך מדורג הנמשך עד תחילת האביב. בתקופה זו הן זוכות לביקורים של חרקים שונים הניזונים מהאבקה, חלקם ככל הנראה גם מאביקים אותה. במסגרת המחקר האמור נסקרו חרקים מבקרים או השוהים על פרחי הרקפות וכל קבוצה הוערכה באשר לפוטנציאל שלה בהאבקת פרחי הרקפת. במסגרת הבדיקות גם נשללה האפשרות להאבקת רוח.

לפי ממצאי הבדיקות מרמת הנדיב נמצאו על הרקפות קבוצות החרקים הבאות:
תריפסים Thysanoptera, חרקים זעירים (2-5 מ"מ) בעלי גלגול חסר השוהים על צמחים. יש בהם צמחונים ויש טורפים – נאספו מספר מינים של תריפסים ששהו על פרחי הרקפת כל עונת הפריחה וגם התרבו עליה. נמצאו עדויות על תזונה מגרגרי אבקה. תרומתם להאבקת פרחי רקפת הוערכה כקטנה ביחס לשאר המאביקים שנבדקו.

זבובים ממשפחת הרחפניים Syrphidae, נצפו מספר מינים מבקרים המזדמנים בתדירות נמוכה – נמצאו נושאים כמות קטנה מאוד של גרגרי אבקה, בשל כך הוערכו כמאביקים אפשריים אך לא משמעותיים.

דבורי דבש Apis mellifera, מבקרות מזדמנות בתדירות נמוכה – נמצאו נושאות כמות גדולה מאוד של גרגרי אבקה, בשל כך הוערכו כמאביקות אפשריות משמעותיות.

נוכחים נוספים שהתגלו על פרחי הרקפות, הם שני מינים של פרפראים זעירים (4 מ"מ), המשתייכים לקבוצה (Micropterigidae) פרימיטיבית של פרפראים (Lepidoptera), המתאפיינים (בניגוד לשאר הפרפראים להם חדק מציצה המותאם להזנה מצוף) בגפי-פה לועסות בעזרתן הם אוכלים גרגרי אבקה.

המינים הללו: Micropterix elegans ו-Micropterix berytella הנם מינים ייחודיים2 לאזורנו (ישראל ולבנון). מוכרים כפעילי יום המופיעים במהלך ינואר ועד סוף מרץ. מינים אלו עוררו עניין מיוחד הן משום שלא נודעו כמאביקים אפשריים של הרקפת והן משום מוצאם האבולוציוני העתיק מאוד, עדויות על משפחה זו התגלו במאובנים של ענבר בני למעלה מ-100 מיליוני שנים.

עש מיקרופטריקס נח על פרח הרקפת (2010).
עש מיקרופטריקס נח על לוע הפרח הרקפת (שוהם 2011).

על פי המחקר עשים אלה נמצאו ניזונים מגרגרי האבקה (לפרחי הרקפת אין צופנים וצוף), נראו מזדווגים בתוך הפרח ואף מטילים שם את הביצים ומצאו בלוע הפרח מחסה מהקור והגשם. בתמורה 'גומלים' העשים לרקפת בהאבקת הפרחים. ניסוי מעבדה הראה שפרטים (מסומנים) עוברים בין פרחים ואף עושים האבקה זרה. שני המינים אינם ספציפיים לחלוטין לרקפת ומוצאים אותם גם על צמחים אחרים בהם: שום ופרחי לוטם מרווני (לא ברורים יחסי הגומלין בין פרח זה לעשים). מאחר ופרחי הלוטם מופיעים בשלהי עונת הרקפות, אין להערכתי בין המינים תחרות של ממש על אותו מאביק.

לטענת המחקר, מבין כל מאביקי הרקפת, עשי המיקרופטריקס נמצאו היעילים מכולם ביחס לביצוע המשימה, למרות שהתרומה היחסית שלהם להאבקה מוצלחת הייתה פחותה בכמחצית מזו של הדבורים. פירוט התרומה היחסית של כל קבוצה להאבקה מופיע בפוסטר המחקר, ראו קישור בסוף הרשומה.

עשי מיקרופטרקיס מקיימים בישראל מחזור גידול אחד. מחזור החיים קצר ביותר ותקופת הפעילות של הבוגרים היא כשבועיים – שלושה. על פי פרטים שגודלו במעבדה, בוגרים חיים 4-5 ימים בלבד. לא ידוע הרבה על אורח החיים של המינים הללו. מהספרות ידוע שזחלי Micropterigidae חיים על הקרקע בינות לפסולת עלים ורקבובית, וניזונים ככל הנראה מחומר צמחי ואולי מקורי תפטיר של פטריות. כפי הנראה מתגלמים במצע גידולם והבוגרים מגיחים במהלך ינואר.

עשי מיקרופטריקס על רקפת (שוהם 2011). אחד מהם ניזון מגרגרי האבקה.
זבוב ממשפחת הבוהקניים אוכל אבקה מתוך לוע פרח הרקפת.

במהלך השנים האחרונות, בהן אני יוצא לצלם בחורף, צפיתי לא פעם בביקורי דבורי דבש אצל הרקפות. השנה לאור קריאת המאמר יצאתי לשטח במטרה להתמקד בנושא יותר מקרוב. יש לציין שבכל השטחים בהם ביקרתי יש נוכחות משמעותית של כוורות מה שעשוי להסביר את רמת הפעילות הגבוהה של דבורי דבש באזור.

בביקור הראשון בשטח (מחצית ראשונה של ינואר 2011), בפארק שוהם (שפלת יהודה), צפיתי (בעיקר בשטחי הבתה) בעשרות דבורי דבש מבקרות פרחי רקפת שהיו פזורים במאות בשטח, לרוב בריכוזים קטנים בשטח המסולע. במקביל לא נראו על הרקפות מאביקים נוספים, למעט תצפית מתועדת בזבוב אחד ממשפחת הבוהקנים, שלא ברור היה, האם הוא מאביק מזדמן או סתם גנב.

נוכחות הדבורים בשטח והביקורים התכופים יחסית בפרחי הרקפת עמדו בסתירה מסויימת לכמות ביקורי דבורי הדבש אצל רקפות ברמת הנדיב. עם זאת חופפים, כפי שאני מבין, להשערת המחקר בנוגע להערכת התרומה היחסית של דבורי הדבש כמאביקות.

שבוע לאחר מכן נערכו שני ביקורים נוספים, עוקבים, באזור יער בן-שמן (יער אורנים פתוח) ופארק שוהם. בשני המקרים ההתרשמות הייתה זהה לביקור הקודם. למרות חיפושים ממוקדים על הרבה פרחים לא נראו בשלב זה מאביקים אחרים, גם לא עשי מיקרופטרקיס (בינואר 2010 הם נראו כבר בתחילת החודש באותו אתר ביער בן שמן).

לטענת שוורץ-צחור עשי מיקרופטרקיס מופיעים כשלושה שבועות לאחר תחילת פריחת הרקפות. בשטח נראו לא מעט רקפות שסיימו לפרוח וסימנים ראשונים מאוד להתפתחות פרי, עדות לכאורה על האבקה מוצלחת ללא נוכחות העשים.

בסוף שבוע האחרון של ינואר 2011 נערך ביקור נוסף ביער בן שמן, הפעם נסקרו שטחי פריחה נוספים של רקפות שלא נבדקו בסיורים הקודמים, כולל חלקות יער אורנים צפוף ומוצל שם נראו מרבדי פריחה יפים ושטחי בתה מוארים שם נראו רקפות בדלילות יחסית. בשלב זה של העונה נצפתה בשטח גם מעט פריחה של כלניות ועירית גדולה. הערכת רמת הפעילות של דבורי הדבש על הרקפות לא הייתה שונה משמעותית מהביקורים הקודמים. גם הפעם לא נצפו מאביקים אחרים על פרחי הרקפות.

במהלך כל הסיורים נצפתה בשטחים שבוקרו פעילות נמוכה מאוד של רחפניים בכלל ונצפו רק פרטים בודדים בסמיכות לפרחי רקפת. לא נראה כל מגע בין המינים ולמראית עין הזבובים היו רק עוברי אורח מזדמנים.

מספר תצפיות על דבורים הראו שביקור דבורה בפרחי הרקפת נוטה להיות שיטתי (דבורי דבש מוכרות כנאמנות לאותו פונדקאי למשך אותה גיחה); הדבורה עוברת מפרח לפרח באותו ריכוז ולאחר גמר הסבב היא עושה, לעיתים, סיבוב נוסף, ככל הנראה וידוא ביקור. פרחים שזכו לביקור זוכים ל"מבט חטוף" והדבורה ממשיכה הלאה. כיצד יודעת הדבורה איזה מהפרחים כבר זכו לביקור? מסתבר שדבורים מסמנות פרחים בריח מיוחד המתריע על ביקור קודם. באופן זה יכולה כל דבורה להימנע מביקור חוזר בפרחים בהם אספה קודם לכן גרגרי אבקה וכך לחסוך משאבי אנרגיה יקרים.

דבורת דבש בתעופת גישה אל פרח הרקפת.
דבורת דבש בגישה הפוכה אוספת גרגרי אבקה מתוך לוע הרקפת. שימו לב לגושי גרגרי האבקה שנאספו במהלך ביקורים קודמים.

יחסי הגומלין בין הרקפת למאביקים שלה מהווים דוגמא קלאסית של יחסי תן וקח. מטרות שני הצדדים אנוכיות לגמרי; החרקים מחפשים מזון ולעיתים גם אחר מחסה והפרחים נצרכים לוֶקטוֹר שיתווך בין פרטים שונים לטובת הפרייה הדדית. במקרה שלנו הרקפת מקבלת שירותי האבקה עבור מחיר אנרגטי מסוים – חלק מגרגרי האבקה מהווים גמול ומשמשים מאכל לחרק מאביק.

עש המיקרופטריקס מהווה דוגמא ליחסים הדוקים במיוחד בין מאביק לפרח, כאשר הראשון מוצא ברקפת מקשה אחת של שירותים (מזון, מחסה וכו'), מכלול המחזק את הקשר בין הצדדים לאורך כל העונה, ומהווה יתרון לרקפת בכך שהוא מבטיח לה מאביק שגם אם אינו מאביק בלעדי, הרי הוא נאמן למדי ואפשר לסמוך עליו שיגיע אך ורק לפרחי רקפת אחרים ובכך ימקסם את הפצת גרגרי האבקה מפרח לפרח.

עונת הפריחה הארוכה של הרקפת מעידה שאין היא מסתמכת על מאביק אחד, יעיל ככל שיהיה. מה גם שלא כל המאביקים הפוטנציאליים מופיעים בכל מקום, כל הזמן. נראה שבתקופה זו (ינואר 2011), כאשר עשי המיקרופטריקס מאחרים או אינם מופיעים כלל (התפוצת המינים בישראל לא מוכרת מספיק) וכאשר אין לדבורים מבחר מקורות מזון משמעותי, הופכות הדבורים בראשית החורף (לפחות) לרכיב משמעותי בין מספקי שירותי האבקה עבור פרחי הרקפות.

כפי שהזכרתי בתחילת הרשומה, במקום שבו יש חרקים, ימצאו גם הטורפים שלהם. ואכן בסקירה לא מעמיקה במיוחד נמצאו בסיורים (ינואר 2011) על פרחי הרקפות מספר מינים של עכבישים, המשתמשים ברקפת כנקודה אסטרטגית כדי לשפר את סיכויי הציד. הבולט והנפוץ מכולם הוא סרטביש הפרחים Thomisus onustus, צייד מומחה הצד את טרפו ממארב ועושה זאת בדרך כלל על גבי פרחים המושכים חרקים מאביקים כגון: דבוראים וזבובאים.

סרטביש הפרחים (צעיר) במארב למיקרופטריקס על לוע הפרח (שוהם 2011).
עכביש מסוג Cheiracanthium שהפך אץת פרח הרקפת לבית מגורים

בעונה זו, כפי שאני מתרשם, משמשות דבורי דבש כמזון משמעותי בהרכב המזון של סרטביש הפרחים (עבור פרטים גדולים יחסית, אין עדיין בוגרים בשטח). במהלך שני הביקורים בשוהם תועדו 4 מקרים של ציד דבורי דבש בידי סרטביש הפרחים (לצערי לא אקט התפיסה עצמו) מתוך מפגש עם 8 סרטבישים בסה"כ. בחיפוש לא יסודי באותו תא שטח, לא נמצאו סרטבישים על פרחים אחרים (כתמה עבת שורשים ונץ חלב) היכולים להוות פלטפורמת ציד אלטרנטיבית (בד"כ קל לאתר את המין הזה על פרחים). האם משום שהללו פחות אטרקטיביים לדבורים? מה העכבישים יודעים על העדפות הדבורים שאנו עדיין לא מבינים? מעניין!

עכביש נוסף הוא הכדורני Kochiura cf aulica. זהו אחד הכדורניים הקטנים (3-4 מ"מ) והנפוצים ביותר בבתי גידול עשבוניים. בעונת הפריחה הוא עשוי לבנות מטווה ציד על הפרחים ממש. בשל מימדיהם קשה מאוד למצוא אותם, הם עשויים להראות נחים על עלי הכותרת או נסתרים בתוך הכתר עצמו. הם ניזונים מחרקים זעירים. בעונה זו, בעיקר בזבובאים זעירים הפעילים בעונה זו בהמוניהם מעל העשביות המוריקות.

מברישית (נקבה) מהמין Micrommata ligurina במארב על פרח הרקפת.
ענבלן Pisaura cf mirabilis על הפרח, צד בהצלחה עש מיקרופטריקס (2010).

מינים אחרים, המשתייכים בעיקר למשפחת הגלגלניים Araneidae, בונים רשתות גלגל זעירות, כמעט בלתי נראות, בגובה העשב, סמוך לרקפות או ממש עליהן, מנצלים שוב את תנועת החרקים סביב הפרחים כדי להגדיל את סיכוי הצלחת הלכידה.

בשלהי החורף ובאביב (פברואר – מרץ) מתווספים למעגל מינים נוספים, חלקם מינים משוטטים, כמו מהסוג מברישית Micrommata והסוג ענבלן Pisaura, הצדים את טרפם ממארב מזדמן או בהתגנבות ויש מהם העושים זאת גם על הרקפות המושכות מבקרים גדולים ומזינים כמו דבורים וזבובים או דיירים קבועים כמו עשי מיקרופטריקס.

השנה (2011), לאור חורף שחון יחסית וחם למדי, השטח מגיב באיחור מה; איך זה משפיע על הרקפות והמאביקים שלה? האם יופיע שפע פירות על הצמחי הרקפת? ימים וביקורי שטח נוספים יגידו.

עידכון מהשטח ל-25 במרץ 2011.
בסיור בפארק שוהם נמצאו לראשונה השנה עשי מיקרופטרקיס על רקפות. העשים נראו רק על רקפות שגדלו באתרים מוצלים. ברוב השטח, שאינו מוצל לא נראתה פעילות של העשים. במרבית השטח הרקפות מצויות מעבר לשיא ובמקרים רבים הן סיימו פריחה וניתן למצוא פירות בשפע, גם באתרים בהם נצפתה רק פעילות של דבורי דבש.

 
במהלך השנים 2012-2013 נצפו בפארק שוהם עשי מיקרופטרקיס על רקפות גם בשטחים לא מוצלים.

1. ממצאי המחקר פורסמו במספר מאמרים שאת חלקם ניתן למצוא במקורות הנבחרים.
2. בישראל נציג נוסף של הסוג: Micropterix islamella שאינו קשור ביחסי גומלין עם הרקפת.
תודה לגידי פיזנטי על הארות והערות במהלך כתיבת הרשומה.

Comments are closed.