ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר      About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
 
לחיפוש בתכני האתר גלול ובחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
insectour
יש חרקים שדרוש הרבה מזל כדי לצפות בהם, לא כל שכן לצלם אותם. לא בגלל שהם קטנים במיוחד או נדירים דווקא או המצויים רק באתרים ספורים אלא משום שמשך הופעתם בטבע קצר יחסית, צפיפות אוכלוסייתם קטנה והתנהגותם חששנית וחמקנית. כל אלה גורמים להם להיעלם לפני שאתה בכלל מודע לקיומם.

בתום כנס העכבישניים החמישי (מאי 2010) ערכנו, משתתפי הכנס, סיור כיף לימודי קצר בשטחים הטבעיים של פארק רמת הנדיב שבכרמל. בעוד אנו משוטטים בשדה מצהיב שופע מטריות סוככיים לבנים, מבחין אחד מהחבורה בצרעה מזרחית עם טרף בפה שהטרדנו ממקומה. החום והקריאה לכולם להתכנס בצל לצפות בכמה לכידות מעניינות והעובדה שמדובר בעוד סתם צרעה, סייעו בהחלטה לוותר על המעקב והניסיון לצלם לטובת צל ומנוחה ואיזה סיפור חרקים עסיסי מפיו של פיני אמיתי.
והנה, בין המוצגים שנתפשו בשדה (ושוחררו לאחר מכן) הוצגה על ידי דר' דני סימון 'צרעה מוזרה' גדולה ומעניינת שלא הייתה אחרת מאשר לַפְרִיָה Laphria.

 

לפריה דו־פסית. זבוב טורף, מהגדולים בישראל.

מה זה לפריה, אתם בטח שואלים?

לפריה הוא סוג של זבובים טורפים (משפחת הטַּרְפָנִיִים Asilidae, ראו קישור לרשומה), חלקם גדולים למדי, המתחזים לדבוראים. בישראל מוכרים שני מינים, מהיפים שיש וגם מהחמקמקים. הם לא נדירים במיוחד אבל ידוע עליהם במשורה וקשה יחסית לצפות בהם בטבע. והנה יושבת קבוצת חובבי עכבישנים וחרקים וצופה באחד מהיפים בזבובי ישראל ומהגדולים שבמשפחה. וכאן גם נופל האסימון, 'צרעה עם טרף בפה'? ודאי שלא, הרי היה זה זבוב לפריה בכבודו ובעצמו שהצליח לבלבל אותי לגמרי, איזה פספוס!

אבל אני לא נותן למזל לשחק פעמיים, ובתום הסיור נשארתי בשטח לרחרח אחר זבובי לפריה חמקמקים ולהבין מה קורה שם. ואכן לשמחתי הם נמצאו, ולא אחד או שניים, אלא כמה פרטים שפעלו בשטח באקטיביות יתרה. באופן די צפוי קל היה לעקוב אחרי הזבובים הגדולים דמויי הצרעה אבל קשה מאוד לצלם. החששנות הטבעית של סוג, החום המתיש והתנאים בשטח הקשו על ניסיונות הצילום ולאחר כשעתיים פרשתי במטרה לחזור במהרה בכדי לנסות לצלם את אחד המרשימים בזבובי ישראל.

למחרת התייצבתי בבוקר בשדה ולא התאכזבתי. קרירות הבוקר והעובדה שרוב הפרטים היו עסוקים בציד הקלה על המלאכה (באופן יחסי מאוד) ובמחצית היום היו באמתחתי כמה עשרות צילומים של מספר פרטים, חלקם עם טרף. את תוצאות יום זה וביקור נוסף באתר שנערך שבוע אחרי תראו כאן ברשומה הזו.

 
לפריה בעמדת תצפית אופיינית המנצלת נקודות שולטות בשטח בית הגידול.

תחת הסוג Laphria מוכרים בעולם כ־290 מינים. התפוצה העולמית הולארקטית - מתפרסת בחצי הכדור הצפוני. טווח רחב של גדלי גוף: 11-10 מ"מ במינים הקטנים ועד כ־40 מ"מ במינים הגדולים, מהווה כנראה תרומה חשובה לתפוצה הנרחבת כאשר מינים בגדלים שונים ניזונים מטרף בגודל שונה וכך הם יכולים להתקיים בחפיפה יחסית, באותם בתי גידול, תחת תחרות בין מינית נמוכה.

רבים בסוג לפריה מפגינים דמיון בחזות (שעירות ודפוסי צבע), סגנון תעופה ולעיתים בזמזום הכנפיים לדבוראים, בדרך כלל לדבורי בומבוס, דבורי עץ, דבורים בנאיות וצרעות (חקיינות בייטסיאנית). יש הטוענים, בחלק מהמינים לחקיינות אגרסיבית aggressive mimicry בה הטורף מחקה את הקורבן במטרה לשפר את סיכויי הציד. ואכן חלק מהמינים מוכרים כטורפי דבורים גדולות.

בית הגידול האופייני לסוג הוא יער או חורש פתוח ושוליו, שם הנקבות מוצאות חומר עצי מת, לתוכו הן מטילות את הביצים. לא ידוע הרבה על הביולוגיה שלהם, בחלק מהמינים ידוע שהזכרים טריטוריאליים השומרים על גזע עץ המתאים להטלה. משנכנס זבוב לפריה לשטח הטריטוריה הוא מיורט באוויר כמו טרף. במידה ומדובר בזכר אחר הוא משוחרר מיד. והיה וזו נקבה, כופה עליה הזכר הזדווגות. ככל הידוע, בסוג לפריה לא מוכרת התנהגות חיזור.

הביצים מוטלות לתוך סדקים או חורים בקליפת העץ או חומר אורגני הנח על הקרקע, יש המשערים שהזחלים ניזונים מביצי וזחלי חרקים הנוברים בעץ ויש המשערים שהזחלים ניזונים מנבגי פטריות המפרקות את העץ. זמן מחזור החיים ארוך כנראה, מקור מצפון־אירופה מציין אפשרות למחזור של 3 שנים באחד המינים המקומיים. הבוגרים חיים כשבועיים עד חודש ימים.

 
כמו כל הזבובים הטורפים, לפריה הינה פעילת יום המצויידת בעיניים גדולות ורגלי טרף קוצניות לאחיזת הקורבן.

זבובי לפריה הינם טורפים רבי עצמה המסוגלים להתמודד גם עם טרף גדול יחסית, בדרך כלל דבורים וצרעות, יש מינים המגלים עדיפות ברורה לחיפושיות. הציד נעשה על הרוב בשטחים פתוחים שטופי שמש. אם מעמדת המתנה על אלמנט שולט בשטח, משם הזבוב עט על כל טרף מזוהה ואוחז אותו בעזרת רגלי טרף זיפניות או לעיתים תוך תעופת פטרול נמוכה בינות העשבייה ויירוט החרק מהאוויר.

הלפריה מצויד בגפי פה דוקרות־מוצצות, הנראות כחדק (proboscis) מסיבי החודר לגוף הקורבן. הזבוב מחדיר דרך החדק רוק המכיל אנזימים משתקים ומפרקים ואלה מסייעים למצוץ את תוכן הקורבן לגמרי.
לחדק של הלפריה אפיון מיוחד בהיותו שטוח ולא צינורי עגול. תכונה זו מאפשרת להחדיר את החדק תחת כנפי החפייה הקשיחות של חיפושית מעופפת בטרם תצלח החיפושית לכנס את כנפי החפייה ולהגן על הבטן הרכה. בדרך זו מצליח הזבוב להתמודד גם עם חיפושיות גדולות וקשיחות כמו זבליות וברקניות.

שם הסוג Laphria ניתן על ידי Meigen 1803. מקור השם מיוונית. ככל הנראה על שם אחד מאלי המיתולוגיה היוונית, אולי על שם האלה Artemis Laphria, אלת הציד וחיות הבר שלכבודה היו חוגגים את פסטיבל לפריה.

אם הידע הכללי שלנו על הביולוגיה של הקבוצה זעום, כל שכן הידע על המינים המקומיים. כאמור בישראל שני מינים בסוג לפריה: לפריה זהובה ולפריה דו־פסית. ככל הידוע לי לא נערך עליהם כל מחקר אקולוגי והמידע על התפוצה נגזר מהכרך Fauna Palaestina - Asilidae (א. תאודור 1980) העוסק בתיאור הטקסונומי של המינים בישראל על בסיס פרטים שמצויים באוספים אנטומולוגיים.

מכמות הפרטים ששימשו בסיס לתיאור המינים (עשרות בודדות) ותיעוד אתרי הלכידה משתמע שתפוצת המינים אינה רציפה. יתכן והאפיון המקובל של בית הגידול המועדף הוא התשובה לכך. צמצום שטחי החורש הפתוח בישראל וקיטוע הרצף הגיאוגרפי בעקבות התפתחות חקלאית ואורבאנית ב־100 השנים האחרונות עשוי להיות הגורם לכך שלא קל לצפות בסוג הזה, ותפוצתו מקוטעת ולא ברורה. גם זמן הפעילות הקצר של הבוגרים, כחודשיים בהסתמך על תיעוד הלכידות, לא מסייע במציאת הלפריה.

 
לפריה וזבלית מהסוג Asiopertha שניצודה במהלך התצפית.
 
לפריה דו־פסית Laphria dizonias   לפריה זהובה Laphria aurea
אורך: 20-28 מ"מ
תפוצה עולמית: דרום מזרח אירופה, תורכיה, איזרביג'ן, עירק, יוון, אירן
תפוצה מקומית ידועה: מרכז וצפון ישראל
עונת פעילות: אפריל-מאי
  אורך: 18-28 מ"מ
תפוצה עולמית: מרכז ודרום אירופה, דרום-מערב אסיה
תפוצה מקומית ידועה: מרכז ישראל
עונת פעילות: אפריל-מאי

למעט מפגש קצר של דקות ספורות עם לפריה דו־פסית ברמות נפתלי, בתחילת מאי, המפגש ברמת הנדיב היה הראשון בו הזדמן לי גם לצפות בהתנהגות המין. אומנם למספר שעות מצטברות אבל גם בפרק זמן זה אפשר היה לאפיין התנהגות סדרתית שהתאימה למדי למתואר בספרות. נצפו 5-4 פרטים שונים, לעיתים נראתה אינטראקציה לא ברורה במפגש בין שני פרטים. לא ברור לי זוויג הפרטים שנצפו.

שטח הפעילות והציד היה אומנם שדה בור קטן משופע בעשבייה שדופה וסוככיים לבנים וגבוהים, אבל מיקומו בלב חורש פתוח התאים במיוחד לנאמר בספרות. נראה שהפעילות תלויה משמעותית בטמפרטורת הסביבה. בסיור השני שנעשה בשבת קרירה למדי, תחילת הפעילות התאחרה לשעות הבוקר המאוחרות כאשר הורגשה התחממות משמעותית. 
 
בסיור הראשון הזבובים התמקמו בשולי השטח ובתוכו על עמדות תצפית שולטות כשיחים, אבנים או גבעולי עשבוניים. מאתרים אלה הם יצאו לגיחות ציד זריזות ולעיתים חזרו עם טרף אחוז בין הרגליים. למרות שמתצפית אחת אי אפשר להשליך על התנהגות טריטוריאלית נראה שמקצת מאלה שעקבתי אחריהם פעלו בשטח מוגדר בו הם התעופפו רוב הזמן. נראה ששטחים אלה חפפו לשטחי פעילות של לפריה אחרים כי בכל מפגש של שני פרטים התרחש מרדף קצר.
 
מבט כללי לבית הגידול בו נערכו הצילומים. שדה בור מוקף חורש ים־תיכוני פתוח.

נצפו גם סיורי פטרול בינות לעשבייה, בתעופה נמוכה של כמטר ופחות, מידי פעם הזבובים נעמדו למנוחה? או תצפית? ולאחר זמן קצר המשיכו בדרכם. שטח הפטרול היה גדול למדי (מאות מטרים רבועים), אם כי לא ברור האם הדבר נובע מנוכחותי בשטח או מדובר בהתנהגות טבעית. מעבר מהיר של קטע גדול נעשה בתעופה גבוהה (מספר מטרים) מעל הקרקע.
 
לפריה בעמדת תצפית גבוהה אל השדה המנצלת את שיחי אלת המסטיק הגובלים בשדה.

החלק המרשים בלפריה דו־פסית הוא הדמיון החזותי המרשים לצרעה מזרחית (ראו תמונה). לא לחינם הולכתי שולל במפגש הראשון. לפריה דו־פסית לא רק מפגינה סממנים מורפולוגיים וחזות צבעונית כשל צרעה מזרחית, גם סגנון התעופה דומה מאוד.  למרות הדמיון המופלא לצרעה מזרחית נראה שבמקרה הזה מדובר בחקיינות בייטסיאנית: חקיין לא מסוכן מחקה מודל מסוכן ולא בחקיינות אגרסיבית. בשטח נצפו בקרבת הלפריה צרעות גדולות ולא נראו ניסיונות לכידה.
 
 
לפריה דו־פסית.   צרעה מזרחית Vespa orientalis

תופעה נוספת שבלטה לעין היא העדפת הציד. בכל המקרים בהם צפיתי (מעל 5) הלפריה צדה חיפושיות, רובן היו מהמין פרחית נעמי Oxythyrea noemi ששרצה בשטח בהמונים בעיקר על הסוככים הגבוהים וגם זבלית מהסוג Asiopertha שפעילה רק סמוך מאוד לקרקע. האם מגוון זה מעיד על מין אופורטוניסט היודע לנצל משאבים באופן גמיש? מעניין!
מעניין גם שבספרות (באירן) מוזכרת דווקא לפריה זהובה כטורף מוכר של זבלית־פרחים נקודותיים Oxythyrea cinctella המצויה גם היא בישראל ונחשבת מזיק קשה לגידולי הדרים בצפון אירן.

 
לפריה צדה חיפושית מהמין פרחית נעמי Oxythyrea noemi, אחת החיפושיות הנפוצות בבית הגידול הים־תיכוני.

חודש מאי הגיע לקיצו וככל הנראה גם עונת הפעילות של זבובי הלפריה בישראל מצויה בסופה. ועד אז, אם אתם משוטטים בשולי חורשים פתוחים בצפון ישראל או באזור הרי ירושלים ורואים צרעה מזרחית מוזרה, כדי שתסתכלו פעמיים. אולי זו אחת ממיני הלפריה החמקמקות שמעטים זכו לראות ולהבין מה רואות העיניים. אני את הלקח למדתי, ומעכשיו, כל צרעה מזרחית חשודה כלפריה אלא אם הוכח אחרת.
 
מקורות נבחרים:
החי והצומח של א"י, כרך 3 החרקים, 1989
Fauna Palaestina: Insecta 2 - Diptera Asilidae, O. Theodor, Israel Academy of Sciences and Humanities, 1980
The Laphriini Pages by Stephen W. Bullington, Ph.D
insectour
יש חרקים שדרוש הרבה מזל כדי לצפות בהם, לא כל שכן לצלם אותם. לא בגלל שהם קטנים במיוחד או נדירים דווקא או המצויים רק באתרים ספורים אלא משום שמשך הופעתם בטבע קצר יחסית, צפיפות אוכלוסייתם קטנה והתנהגותם חששנית וחמקנית. כל אלה גורמים להם להיעלם לפני שאתה בכלל מודע לקיומם.

בתום כנס העכבישניים החמישי (מאי 2010) ערכנו, משתתפי הכנס, סיור כיף לימודי קצר בשטחים הטבעיים של פארק רמת הנדיב שבכרמל. בעוד אנו משוטטים בשדה מצהיב שופע מטריות סוככיים לבנים, מבחין אחד מהחבורה בצרעה מזרחית עם טרף בפה שהטרדנו ממקומה. החום והקריאה לכולם להתכנס בצל לצפות בכמה לכידות מעניינות והעובדה שמדובר בעוד סתם צרעה, סייעו בהחלטה לוותר על המעקב והניסיון לצלם לטובת צל ומנוחה ואיזה סיפור חרקים עסיסי מפיו של פיני אמיתי.
והנה, בין המוצגים שנתפשו בשדה (ושוחררו לאחר מכן) הוצגה על ידי דר' דני סימון 'צרעה מוזרה' גדולה ומעניינת שלא הייתה אחרת מאשר לַפְרִיָה Laphria.

 

לפריה דו־פסית. זבוב טורף, מהגדולים בישראל.

מה זה לפריה, אתם בטח שואלים?

לפריה הוא סוג של זבובים טורפים (משפחת הטַּרְפָנִיִים Asilidae, ראו קישור לרשומה), חלקם גדולים למדי, המתחזים לדבוראים. בישראל מוכרים שני מינים, מהיפים שיש וגם מהחמקמקים. הם לא נדירים במיוחד אבל ידוע עליהם במשורה וקשה יחסית לצפות בהם בטבע. והנה יושבת קבוצת חובבי עכבישנים וחרקים וצופה באחד מהיפים בזבובי ישראל ומהגדולים שבמשפחה. וכאן גם נופל האסימון, 'צרעה עם טרף בפה'? ודאי שלא, הרי היה זה זבוב לפריה בכבודו ובעצמו שהצליח לבלבל אותי לגמרי, איזה פספוס!

אבל אני לא נותן למזל לשחק פעמיים, ובתום הסיור נשארתי בשטח לרחרח אחר זבובי לפריה חמקמקים ולהבין מה קורה שם. ואכן לשמחתי הם נמצאו, ולא אחד או שניים, אלא כמה פרטים שפעלו בשטח באקטיביות יתרה. באופן די צפוי קל היה לעקוב אחרי הזבובים הגדולים דמויי הצרעה אבל קשה מאוד לצלם. החששנות הטבעית של סוג, החום המתיש והתנאים בשטח הקשו על ניסיונות הצילום ולאחר כשעתיים פרשתי במטרה לחזור במהרה בכדי לנסות לצלם את אחד המרשימים בזבובי ישראל.

למחרת התייצבתי בבוקר בשדה ולא התאכזבתי. קרירות הבוקר והעובדה שרוב הפרטים היו עסוקים בציד הקלה על המלאכה (באופן יחסי מאוד) ובמחצית היום היו באמתחתי כמה עשרות צילומים של מספר פרטים, חלקם עם טרף. את תוצאות יום זה וביקור נוסף באתר שנערך שבוע אחרי תראו כאן ברשומה הזו.

 
לפריה בעמדת תצפית אופיינית המנצלת נקודות שולטות בשטח בית הגידול.

תחת הסוג Laphria מוכרים בעולם כ־290 מינים. התפוצה העולמית הולארקטית - מתפרסת בחצי הכדור הצפוני. טווח רחב של גדלי גוף: 11-10 מ"מ במינים הקטנים ועד כ־40 מ"מ במינים הגדולים, מהווה כנראה תרומה חשובה לתפוצה הנרחבת כאשר מינים בגדלים שונים ניזונים מטרף בגודל שונה וכך הם יכולים להתקיים בחפיפה יחסית, באותם בתי גידול, תחת תחרות בין מינית נמוכה.

רבים בסוג לפריה מפגינים דמיון בחזות (שעירות ודפוסי צבע), סגנון תעופה ולעיתים בזמזום הכנפיים לדבוראים, בדרך כלל לדבורי בומבוס, דבורי עץ, דבורים בנאיות וצרעות (חקיינות בייטסיאנית). יש הטוענים, בחלק מהמינים לחקיינות אגרסיבית aggressive mimicry בה הטורף מחקה את הקורבן במטרה לשפר את סיכויי הציד. ואכן חלק מהמינים מוכרים כטורפי דבורים גדולות.

בית הגידול האופייני לסוג הוא יער או חורש פתוח ושוליו, שם הנקבות מוצאות חומר עצי מת, לתוכו הן מטילות את הביצים. לא ידוע הרבה על הביולוגיה שלהם, בחלק מהמינים ידוע שהזכרים טריטוריאליים השומרים על גזע עץ המתאים להטלה. משנכנס זבוב לפריה לשטח הטריטוריה הוא מיורט באוויר כמו טרף. במידה ומדובר בזכר אחר הוא משוחרר מיד. והיה וזו נקבה, כופה עליה הזכר הזדווגות. ככל הידוע, בסוג לפריה לא מוכרת התנהגות חיזור.

הביצים מוטלות לתוך סדקים או חורים בקליפת העץ או חומר אורגני הנח על הקרקע, יש המשערים שהזחלים ניזונים מביצי וזחלי חרקים הנוברים בעץ ויש המשערים שהזחלים ניזונים מנבגי פטריות המפרקות את העץ. זמן מחזור החיים ארוך כנראה, מקור מצפון־אירופה מציין אפשרות למחזור של 3 שנים באחד המינים המקומיים. הבוגרים חיים כשבועיים עד חודש ימים.

 
כמו כל הזבובים הטורפים, לפריה הינה פעילת יום המצויידת בעיניים גדולות ורגלי טרף קוצניות לאחיזת הקורבן.

זבובי לפריה הינם טורפים רבי עצמה המסוגלים להתמודד גם עם טרף גדול יחסית, בדרך כלל דבורים וצרעות, יש מינים המגלים עדיפות ברורה לחיפושיות. הציד נעשה על הרוב בשטחים פתוחים שטופי שמש. אם מעמדת המתנה על אלמנט שולט בשטח, משם הזבוב עט על כל טרף מזוהה ואוחז אותו בעזרת רגלי טרף זיפניות או לעיתים תוך תעופת פטרול נמוכה בינות העשבייה ויירוט החרק מהאוויר.

הלפריה מצויד בגפי פה דוקרות־מוצצות, הנראות כחדק (proboscis) מסיבי החודר לגוף הקורבן. הזבוב מחדיר דרך החדק רוק המכיל אנזימים משתקים ומפרקים ואלה מסייעים למצוץ את תוכן הקורבן לגמרי.
לחדק של הלפריה אפיון מיוחד בהיותו שטוח ולא צינורי עגול. תכונה זו מאפשרת להחדיר את החדק תחת כנפי החפייה הקשיחות של חיפושית מעופפת בטרם תצלח החיפושית לכנס את כנפי החפייה ולהגן על הבטן הרכה. בדרך זו מצליח הזבוב להתמודד גם עם חיפושיות גדולות וקשיחות כמו זבליות וברקניות.

שם הסוג Laphria ניתן על ידי Meigen 1803. מקור השם מיוונית. ככל הנראה על שם אחד מאלי המיתולוגיה היוונית, אולי על שם האלה Artemis Laphria, אלת הציד וחיות הבר שלכבודה היו חוגגים את פסטיבל לפריה.

אם הידע הכללי שלנו על הביולוגיה של הקבוצה זעום, כל שכן הידע על המינים המקומיים. כאמור בישראל שני מינים בסוג לפריה: לפריה זהובה ולפריה דו־פסית. ככל הידוע לי לא נערך עליהם כל מחקר אקולוגי והמידע על התפוצה נגזר מהכרך Fauna Palaestina - Asilidae (א. תאודור 1980) העוסק בתיאור הטקסונומי של המינים בישראל על בסיס פרטים שמצויים באוספים אנטומולוגיים.

מכמות הפרטים ששימשו בסיס לתיאור המינים (עשרות בודדות) ותיעוד אתרי הלכידה משתמע שתפוצת המינים אינה רציפה. יתכן והאפיון המקובל של בית הגידול המועדף הוא התשובה לכך. צמצום שטחי החורש הפתוח בישראל וקיטוע הרצף הגיאוגרפי בעקבות התפתחות חקלאית ואורבאנית ב־100 השנים האחרונות עשוי להיות הגורם לכך שלא קל לצפות בסוג הזה, ותפוצתו מקוטעת ולא ברורה. גם זמן הפעילות הקצר של הבוגרים, כחודשיים בהסתמך על תיעוד הלכידות, לא מסייע במציאת הלפריה.

 
לפריה וזבלית מהסוג Asiopertha שניצודה במהלך התצפית.
 
לפריה דו־פסית Laphria dizonias   לפריה זהובה Laphria aurea
אורך: 20-28 מ"מ
תפוצה עולמית: דרום מזרח אירופה, תורכיה, איזרביג'ן, עירק, יוון, אירן
תפוצה מקומית ידועה: מרכז וצפון ישראל
עונת פעילות: אפריל-מאי
  אורך: 18-28 מ"מ
תפוצה עולמית: מרכז ודרום אירופה, דרום-מערב אסיה
תפוצה מקומית ידועה: מרכז ישראל
עונת פעילות: אפריל-מאי

למעט מפגש קצר של דקות ספורות עם לפריה דו־פסית ברמות נפתלי, בתחילת מאי, המפגש ברמת הנדיב היה הראשון בו הזדמן לי גם לצפות בהתנהגות המין. אומנם למספר שעות מצטברות אבל גם בפרק זמן זה אפשר היה לאפיין התנהגות סדרתית שהתאימה למדי למתואר בספרות. נצפו 5-4 פרטים שונים, לעיתים נראתה אינטראקציה לא ברורה במפגש בין שני פרטים. לא ברור לי זוויג הפרטים שנצפו.

שטח הפעילות והציד היה אומנם שדה בור קטן משופע בעשבייה שדופה וסוככיים לבנים וגבוהים, אבל מיקומו בלב חורש פתוח התאים במיוחד לנאמר בספרות. נראה שהפעילות תלויה משמעותית בטמפרטורת הסביבה. בסיור השני שנעשה בשבת קרירה למדי, תחילת הפעילות התאחרה לשעות הבוקר המאוחרות כאשר הורגשה התחממות משמעותית. 
 
בסיור הראשון הזבובים התמקמו בשולי השטח ובתוכו על עמדות תצפית שולטות כשיחים, אבנים או גבעולי עשבוניים. מאתרים אלה הם יצאו לגיחות ציד זריזות ולעיתים חזרו עם טרף אחוז בין הרגליים. למרות שמתצפית אחת אי אפשר להשליך על התנהגות טריטוריאלית נראה שמקצת מאלה שעקבתי אחריהם פעלו בשטח מוגדר בו הם התעופפו רוב הזמן. נראה ששטחים אלה חפפו לשטחי פעילות של לפריה אחרים כי בכל מפגש של שני פרטים התרחש מרדף קצר.
 
מבט כללי לבית הגידול בו נערכו הצילומים. שדה בור מוקף חורש ים־תיכוני פתוח.

נצפו גם סיורי פטרול בינות לעשבייה, בתעופה נמוכה של כמטר ופחות, מידי פעם הזבובים נעמדו למנוחה? או תצפית? ולאחר זמן קצר המשיכו בדרכם. שטח הפטרול היה גדול למדי (מאות מטרים רבועים), אם כי לא ברור האם הדבר נובע מנוכחותי בשטח או מדובר בהתנהגות טבעית. מעבר מהיר של קטע גדול נעשה בתעופה גבוהה (מספר מטרים) מעל הקרקע.
 
לפריה בעמדת תצפית גבוהה אל השדה המנצלת את שיחי אלת המסטיק הגובלים בשדה.

החלק המרשים בלפריה דו־פסית הוא הדמיון החזותי המרשים לצרעה מזרחית (ראו תמונה). לא לחינם הולכתי שולל במפגש הראשון. לפריה דו־פסית לא רק מפגינה סממנים מורפולוגיים וחזות צבעונית כשל צרעה מזרחית, גם סגנון התעופה דומה מאוד.  למרות הדמיון המופלא לצרעה מזרחית נראה שבמקרה הזה מדובר בחקיינות בייטסיאנית: חקיין לא מסוכן מחקה מודל מסוכן ולא בחקיינות אגרסיבית. בשטח נצפו בקרבת הלפריה צרעות גדולות ולא נראו ניסיונות לכידה.
 
 
לפריה דו־פסית.   צרעה מזרחית Vespa orientalis

תופעה נוספת שבלטה לעין היא העדפת הציד. בכל המקרים בהם צפיתי (מעל 5) הלפריה צדה חיפושיות, רובן היו מהמין פרחית נעמי Oxythyrea noemi ששרצה בשטח בהמונים בעיקר על הסוככים הגבוהים וגם זבלית מהסוג Asiopertha שפעילה רק סמוך מאוד לקרקע. האם מגוון זה מעיד על מין אופורטוניסט היודע לנצל משאבים באופן גמיש? מעניין!
מעניין גם שבספרות (באירן) מוזכרת דווקא לפריה זהובה כטורף מוכר של זבלית־פרחים נקודותיים Oxythyrea cinctella המצויה גם היא בישראל ונחשבת מזיק קשה לגידולי הדרים בצפון אירן.

 
לפריה צדה חיפושית מהמין פרחית נעמי Oxythyrea noemi, אחת החיפושיות הנפוצות בבית הגידול הים־תיכוני.

חודש מאי הגיע לקיצו וככל הנראה גם עונת הפעילות של זבובי הלפריה בישראל מצויה בסופה. ועד אז, אם אתם משוטטים בשולי חורשים פתוחים בצפון ישראל או באזור הרי ירושלים ורואים צרעה מזרחית מוזרה, כדי שתסתכלו פעמיים. אולי זו אחת ממיני הלפריה החמקמקות שמעטים זכו לראות ולהבין מה רואות העיניים. אני את הלקח למדתי, ומעכשיו, כל צרעה מזרחית חשודה כלפריה אלא אם הוכח אחרת.
 
מקורות נבחרים:
החי והצומח של א"י, כרך 3 החרקים, 1989
Fauna Palaestina: Insecta 2 - Diptera Asilidae, O. Theodor, Israel Academy of Sciences and Humanities, 1980
The Laphriini Pages by Stephen W. Bullington, Ph.D
X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
גם בפייסבוק