ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר      About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
 
לחיפוש בתכני האתר גלול ובחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
insectour
ההחלטה על נושא לרשומה (מעבר לעניין האישי) היא שקלול של זמינות מידע ואיכותו, צילומים רלוונטיים ואקטואליה (ציבורית או/ו עונתית). משך הכתיבה הוא הכולל הוא עניין של שעות ספורות אבל זמן זה עשוי להתפרש על ימים ואפילו חודשים, בעיקר כאשר מזדמן נושא מעניין הדורש תחקיר ממושך בשל חוסר במידע או מידע שנוי במחלוקת. הרשומה הבאה היא דוגמא לסיפור שכזה.
 
זכר שחדר לבית בעקבות האור. העיניים האדומות אופייניות לגמלי־שלמה בעת פעילות לילית.

לכאורה אין בגיבור הרשומה שלנו ייחוד של ממש ולעיתים גם זה לא נדרש כדי להופיע בציבור. גמל־שלמה חיוור הינו מין נפוץ למדי, המצוי גם באזורים אורבניים ומגיע לעיתים למגורי אדם בעקבות זיהום אור ולכאורה אין בו משהו המושך תשומת לב מיוחדת. ההתמקדות שלי ביצור החביב זה החלה לפני מספר חודשים (מחצית הראשונה של שנת 2009) כאשר חיפשתי עליו מידע ברשת ולהפתעתי לא מצאתי דבר ממשי.

איתור מידע נעשה כרגיל בדרך פשוטה; חיפוש השם המדעי (במידה ויש) במנוע החיפוש של גוגל וברירת המידע הרלוונטי מתוך התוצאות החיפוש או עיון במקורות נוספים שאינם זמינים ברשת. כאמור חיפוש ראשוני על פי שם המדעי שהיה בידי Miomantis telavivensis העלה חרס. למעשה כל תוצאות החיפוש העלו קישורים כמעט אך ורק לאתרים ישראלים ובספרות לא נמצא זכר לשם.

מצב כזה מעורר חשד מיידי שיתכן ונפלה טעות בשם המדעי או שמדובר בשם ישן מאוד ולא מעודכן (לא נדיר). בנסיבות כאלו אני פונה במידת האפשר והזמינות לרשימות טקסונומיות האמורות לכלול לא רק את השם המדעי הנוכחי אלא גם שמות נרדפים (synonyms) שהתקבלו בעבר עקב טעויות בזיהוי, הגדרות כפולות או עדכונים טקסונומיים אחרים. רשימות כאלו לא מופיעות ברשת עבור כל הקבוצות ולעיתים הקיים אינו מעודכן מספיק. למזלי - ולמרות שבהתחלה לא מצאתי אינדקס טקסונומי עולמי מלא של גמלי־שלמה - עליתי על כמה רשומות מצומצמות שכללו את הסוג, חלקן עם התייחסות לשמות נרדפים ותפוצה עולמית.

עיון באינדקסים הכוללים את הסוג Miomantis לא העלה אזכור לשם telavivensis או למילה דומה. מאידך, בדיקת תפוצת הסוג באזורנו העלתה שתי אפשרויות, מתוכן ולאחר הצלבות מידע נוספות התברר שבישראל אמור להימצא מין אחד בלבד והוא Miomantis paykullii Stal, 1871 המכונה באנגלית Egyptian Praying Mantis.

כדי לשלול אפשרות של מידע חלקי המתבסס על אינדקסים חלקיים או לא מעודכנים פניתי גם למכרים באוניברסיטת תל־אביב בשאילתה על מקור השם המדעי והעברי. התשובה שהגיעה לאחר מספר שבועות ביססה את ההנחה שאכן מדובר בשם שגוי. מקור השם telavivensis נובע, ככל הנראה, מאי־הבנה פנימית באוניברסיטה שגלשה לציבור ולרשת באופן לא ברור. לגבי מקור השם העברי עדיין לא נמצא הסבר.

במקביל פניתי גם למומחים בחו"ל בשאילתה דומה וגם מהם הסתבר שהמין שלנו הוא אכן M. paykullii. כדי להוסיף לבלבול, הסתבר גם שלמין זה מספר שמות נרדפים חלק מהם כמו M. pharaonica או M. abyssinica שעדיין מופיעים במקורות מידע ואתרים שונים, בעיקר אתרי מגדלים.

המקרה דנן הוא דוגמא יפה לקשיים הניצבים בפני כל מי שזקוק למידע טקסונומי אמין וזמין בכלל ובישראל במיוחד. מחסור בטקסונומים וזמינות מידע נמוכה עשויים להשריש מידע שגוי המתפשט בקלות ברחבי המרחב המדעי, לעיתים עד כדי אובדן המידע המקורי. מצב זה לא רק מקשה על איתור מידע נוסף אלא גורר לעיתים קרובות דו-שיח מבלבל ומעצבן. יתרונות מאגרי המידע ברשת וזמינותם יכולים להפוך בקלות לחיסרון כאשר מופץ מידע שגוי או חלקי ללא בקרה.

 
נקבה בבית גידול טיפוסי המשלב צמחיה סבוכה עם לחות גבוהה. צולם בביצת הרצליה.

לאחר שעסקנו מספיק במאחורי הקלעים של הטקסונומיה, אני חושב שאפשר להציג את השחקן הראשי בקדמת הבמה. אז מי זה המין גמל־שלמה חיוור? והאם בכל זאת יש בו משהו?

גמל־שלמה חיוור שייך לסוג Miomantis הכולל נכון לפרסום הרשומה 76 מינים, רובם בעלי תפוצה אפרוטרופית וניתן למצוא אותם באפריקה וערב (תימן וערב הסעודית). M. paykullii הוא ככל הנראה הצפוני ביותר והוא מצוי במערב אפריקה, מזרח אפריקה מצרים וישראל. המין משמש כחיית מחמד פופולרית באירופה וניתן למצוא ברשת מידע רב על גידולו.
בישראל הוא מצוי בכל האזור הים תיכוני עד הנגב. הוא נפוץ מאוד בשפלת החוף, בשטחים הפתוחים ובמרחב האורבני בחצרות וגינות המספקים נוף ירוק למחסה.

מדובר במין קטן יחסית (כ־4.5 ס"מ הנקבה) חובב בתי גידול חמים עשירים בצמחיה צפופה עם לחות גבוהה. זה גמ"ש זריז הנוטה בעת סכנה לקפוץ במהירות או לעוף (הבוגר) למחסה קרוב. הזכרים מעופפים טוב יותר מהנקבות, אולי בשל הניידות הנדרשת לאיתור נקבות. זו כנראה גם הסיבה שהפרטים החודרים למגורי אדם הם בדרך כלל זכרים.

למין פולימורפיזם גווני (רב־צורתיות צבעונית) והוא מופיע בשני צבעים: ירוק בהיר וחום קש. שינוי הצבע נעשה בדרגות הצעירות בעת הגלגול. נמצא שהמנגנון המשפיע על שינוי הצבע / גוון הוא שילוב של צבע הרקע והלחות היחסית כאשר הגורם האחרון נחשב לפקטור המשמעותי ביותר.

במינים רבים ידוע שלחות יחסית נמוכה מעוררת גירויים הגורמים לחלק מהאוכלוסייה בדרגות הצעירות לשנות צבע. הסבר לתופעה הוא די פשוט. לחות יחסית נמוכה אופיינית לאקלים חם בו הצמחיה קמלה וגווני הרקע צפויים להיות חום צהוב. כיצד המנגנון פועל והאם מדובר בתגובה ללחות אטמוספרית או ללחות ברמת המיקרו של בית הגידול, ואיך מנגנון הראייה משתלב פה? עדיין לא ברור.

 
 
נימפה במופע ירוק (חודש מרץ).   נימפה במופע חום (חודש יולי).
 
צמד נימפות המדגים את השונות האקראית באוכלוסיה
המבטיח שלפחות חלק מהפרטים יהיה מותאם לסביבה המשתנה (נובמבר)

אורך הנקבה (6 פרקי בטן) דומה לאורך הזכר אך היא כבדה ומלאה יותר. הזכר (8 פרקי בטן) דקיק יחסית וכנפיו ארוכות יותר. על הרוב נקבות מוכנות להזדווג כ־14 יום לאחר ההתנשלות האחרונה אבל תצפיות בשבי מראות שזה עשוי לקרות הרבה לפני. החיזור וההזדווגות עשויים לקחת מספר שעות. קניבליזם מיני נצפה במספר מקרים ורק בשלב ההזדווגות עצמה.

כשבועיים לאחר ההזדווגות הנקבה מוכנה להטלה. תיק הביצים מוצמד כרגיל לענף שיח או עץ נמוך. נקבה עשויה לייצר 10-4 תיקי ביצים במרווחים של כ־10 ימים. תיקי ביצים מאוחרים קטנים יותר מקודמיהם. בתנאים מתאימים (כ־30 מעלות וכ־70% לחות) הבקיעה מתרחשת לאחר 5-4 שבועות. מכל תיק מגיחות 50-20 נימפות זעירות (4-3 מ"מ). מחזור החיים הממוצע, משלב ביצה עד הגעה לבגרות מינית נאמד בכחודשיים.

זכרים מתנשלים 6 פעמים עד לבגרות ואילו נקבות מתנשלות 7 פעמים. מנגנון זה בו הזכרים מקדימים את הנקבות מוכר במינים שונים של חרקים. הסיבה לכך טמונה, ככל הנראה, במנגנון אבולוציוני המצמצם אפשרות לזיווג קרובים ומאפשר לזכרים להקדים ולצאת לחפש נקבות בשלות באזורים אחרים. הזכרים גם מגיעים לבגרות מינית במחצית הזמן מהנקבות.

 
 
נקבה שצולמה מיד לאחר ההטלה.   תיק ביצים על עץ אשל בשפך נחל שורק ליד קיבוץ פלמחים.
 
מחזור החיים שתואר מבוסס בעיקר על דיווחי מגדלים. לא מצאתי בספרות מידע מסודר בנוגע למחזור הגידול בטבע ובישראל. על פי תיעוד מצולם שהצטבר אצלי לאורך השנים נראה שעונת ההטלות מתחילה באביב ומסתיימת בחורף (דצמבר), תלוי בתנאים המקומיים. לאורך כל העונה הזו ניתן לראות בוגרים וזחלים בדרגות התפתחות שונות.
הבוגרים נעלמים עם בוא הקור ודור הסתיו וראשית החורף חורף בדרגות הזחל בעשבייה ומגיע לבגרות בתחילת האביב. אז גם מוצאים את ראשוני הבוגרים המתרבים.

אז מה למדנו היום?
1. שכל הסתמכות על מידע טקסונומי ברשת מחייבת בדיקה כפולה ומשולשת ובמיוחד על מינים מקומיים.
2. שגמל־שלמה חיוור אומנם לא מספק דרמות קורעות אבל גם בשגרה של הטבע יש יופי שצריך לבחון ולהכיר.
3. שהביולוגיה של מין בשבי לא תמיד מספקת רמזים על מה שקורה בשטח וכל דבר צריך להיבדק לגופו.
 
תודה למחלקה הזאולוגית באוניברסיטת ת"א על העזרה בפיענוח התעלומה.

מקורות נבחרים:
insectour
ההחלטה על נושא לרשומה (מעבר לעניין האישי) היא שקלול של זמינות מידע ואיכותו, צילומים רלוונטיים ואקטואליה (ציבורית או/ו עונתית). משך הכתיבה הוא הכולל הוא עניין של שעות ספורות אבל זמן זה עשוי להתפרש על ימים ואפילו חודשים, בעיקר כאשר מזדמן נושא מעניין הדורש תחקיר ממושך בשל חוסר במידע או מידע שנוי במחלוקת. הרשומה הבאה היא דוגמא לסיפור שכזה.
 
זכר שחדר לבית בעקבות האור. העיניים האדומות אופייניות לגמלי־שלמה בעת פעילות לילית.

לכאורה אין בגיבור הרשומה שלנו ייחוד של ממש ולעיתים גם זה לא נדרש כדי להופיע בציבור. גמל־שלמה חיוור הינו מין נפוץ למדי, המצוי גם באזורים אורבניים ומגיע לעיתים למגורי אדם בעקבות זיהום אור ולכאורה אין בו משהו המושך תשומת לב מיוחדת. ההתמקדות שלי ביצור החביב זה החלה לפני מספר חודשים (מחצית הראשונה של שנת 2009) כאשר חיפשתי עליו מידע ברשת ולהפתעתי לא מצאתי דבר ממשי.

איתור מידע נעשה כרגיל בדרך פשוטה; חיפוש השם המדעי (במידה ויש) במנוע החיפוש של גוגל וברירת המידע הרלוונטי מתוך התוצאות החיפוש או עיון במקורות נוספים שאינם זמינים ברשת. כאמור חיפוש ראשוני על פי שם המדעי שהיה בידי Miomantis telavivensis העלה חרס. למעשה כל תוצאות החיפוש העלו קישורים כמעט אך ורק לאתרים ישראלים ובספרות לא נמצא זכר לשם.

מצב כזה מעורר חשד מיידי שיתכן ונפלה טעות בשם המדעי או שמדובר בשם ישן מאוד ולא מעודכן (לא נדיר). בנסיבות כאלו אני פונה במידת האפשר והזמינות לרשימות טקסונומיות האמורות לכלול לא רק את השם המדעי הנוכחי אלא גם שמות נרדפים (synonyms) שהתקבלו בעבר עקב טעויות בזיהוי, הגדרות כפולות או עדכונים טקסונומיים אחרים. רשימות כאלו לא מופיעות ברשת עבור כל הקבוצות ולעיתים הקיים אינו מעודכן מספיק. למזלי - ולמרות שבהתחלה לא מצאתי אינדקס טקסונומי עולמי מלא של גמלי־שלמה - עליתי על כמה רשומות מצומצמות שכללו את הסוג, חלקן עם התייחסות לשמות נרדפים ותפוצה עולמית.

עיון באינדקסים הכוללים את הסוג Miomantis לא העלה אזכור לשם telavivensis או למילה דומה. מאידך, בדיקת תפוצת הסוג באזורנו העלתה שתי אפשרויות, מתוכן ולאחר הצלבות מידע נוספות התברר שבישראל אמור להימצא מין אחד בלבד והוא Miomantis paykullii Stal, 1871 המכונה באנגלית Egyptian Praying Mantis.

כדי לשלול אפשרות של מידע חלקי המתבסס על אינדקסים חלקיים או לא מעודכנים פניתי גם למכרים באוניברסיטת תל־אביב בשאילתה על מקור השם המדעי והעברי. התשובה שהגיעה לאחר מספר שבועות ביססה את ההנחה שאכן מדובר בשם שגוי. מקור השם telavivensis נובע, ככל הנראה, מאי־הבנה פנימית באוניברסיטה שגלשה לציבור ולרשת באופן לא ברור. לגבי מקור השם העברי עדיין לא נמצא הסבר.

במקביל פניתי גם למומחים בחו"ל בשאילתה דומה וגם מהם הסתבר שהמין שלנו הוא אכן M. paykullii. כדי להוסיף לבלבול, הסתבר גם שלמין זה מספר שמות נרדפים חלק מהם כמו M. pharaonica או M. abyssinica שעדיין מופיעים במקורות מידע ואתרים שונים, בעיקר אתרי מגדלים.

המקרה דנן הוא דוגמא יפה לקשיים הניצבים בפני כל מי שזקוק למידע טקסונומי אמין וזמין בכלל ובישראל במיוחד. מחסור בטקסונומים וזמינות מידע נמוכה עשויים להשריש מידע שגוי המתפשט בקלות ברחבי המרחב המדעי, לעיתים עד כדי אובדן המידע המקורי. מצב זה לא רק מקשה על איתור מידע נוסף אלא גורר לעיתים קרובות דו-שיח מבלבל ומעצבן. יתרונות מאגרי המידע ברשת וזמינותם יכולים להפוך בקלות לחיסרון כאשר מופץ מידע שגוי או חלקי ללא בקרה.

 
נקבה בבית גידול טיפוסי המשלב צמחיה סבוכה עם לחות גבוהה. צולם בביצת הרצליה.

לאחר שעסקנו מספיק במאחורי הקלעים של הטקסונומיה, אני חושב שאפשר להציג את השחקן הראשי בקדמת הבמה. אז מי זה המין גמל־שלמה חיוור? והאם בכל זאת יש בו משהו?

גמל־שלמה חיוור שייך לסוג Miomantis הכולל נכון לפרסום הרשומה 76 מינים, רובם בעלי תפוצה אפרוטרופית וניתן למצוא אותם באפריקה וערב (תימן וערב הסעודית). M. paykullii הוא ככל הנראה הצפוני ביותר והוא מצוי במערב אפריקה, מזרח אפריקה מצרים וישראל. המין משמש כחיית מחמד פופולרית באירופה וניתן למצוא ברשת מידע רב על גידולו.
בישראל הוא מצוי בכל האזור הים תיכוני עד הנגב. הוא נפוץ מאוד בשפלת החוף, בשטחים הפתוחים ובמרחב האורבני בחצרות וגינות המספקים נוף ירוק למחסה.

מדובר במין קטן יחסית (כ־4.5 ס"מ הנקבה) חובב בתי גידול חמים עשירים בצמחיה צפופה עם לחות גבוהה. זה גמ"ש זריז הנוטה בעת סכנה לקפוץ במהירות או לעוף (הבוגר) למחסה קרוב. הזכרים מעופפים טוב יותר מהנקבות, אולי בשל הניידות הנדרשת לאיתור נקבות. זו כנראה גם הסיבה שהפרטים החודרים למגורי אדם הם בדרך כלל זכרים.

למין פולימורפיזם גווני (רב־צורתיות צבעונית) והוא מופיע בשני צבעים: ירוק בהיר וחום קש. שינוי הצבע נעשה בדרגות הצעירות בעת הגלגול. נמצא שהמנגנון המשפיע על שינוי הצבע / גוון הוא שילוב של צבע הרקע והלחות היחסית כאשר הגורם האחרון נחשב לפקטור המשמעותי ביותר.

במינים רבים ידוע שלחות יחסית נמוכה מעוררת גירויים הגורמים לחלק מהאוכלוסייה בדרגות הצעירות לשנות צבע. הסבר לתופעה הוא די פשוט. לחות יחסית נמוכה אופיינית לאקלים חם בו הצמחיה קמלה וגווני הרקע צפויים להיות חום צהוב. כיצד המנגנון פועל והאם מדובר בתגובה ללחות אטמוספרית או ללחות ברמת המיקרו של בית הגידול, ואיך מנגנון הראייה משתלב פה? עדיין לא ברור.

 
 
נימפה במופע ירוק (חודש מרץ).   נימפה במופע חום (חודש יולי).
 
צמד נימפות המדגים את השונות האקראית באוכלוסיה
המבטיח שלפחות חלק מהפרטים יהיה מותאם לסביבה המשתנה (נובמבר)

אורך הנקבה (6 פרקי בטן) דומה לאורך הזכר אך היא כבדה ומלאה יותר. הזכר (8 פרקי בטן) דקיק יחסית וכנפיו ארוכות יותר. על הרוב נקבות מוכנות להזדווג כ־14 יום לאחר ההתנשלות האחרונה אבל תצפיות בשבי מראות שזה עשוי לקרות הרבה לפני. החיזור וההזדווגות עשויים לקחת מספר שעות. קניבליזם מיני נצפה במספר מקרים ורק בשלב ההזדווגות עצמה.

כשבועיים לאחר ההזדווגות הנקבה מוכנה להטלה. תיק הביצים מוצמד כרגיל לענף שיח או עץ נמוך. נקבה עשויה לייצר 10-4 תיקי ביצים במרווחים של כ־10 ימים. תיקי ביצים מאוחרים קטנים יותר מקודמיהם. בתנאים מתאימים (כ־30 מעלות וכ־70% לחות) הבקיעה מתרחשת לאחר 5-4 שבועות. מכל תיק מגיחות 50-20 נימפות זעירות (4-3 מ"מ). מחזור החיים הממוצע, משלב ביצה עד הגעה לבגרות מינית נאמד בכחודשיים.

זכרים מתנשלים 6 פעמים עד לבגרות ואילו נקבות מתנשלות 7 פעמים. מנגנון זה בו הזכרים מקדימים את הנקבות מוכר במינים שונים של חרקים. הסיבה לכך טמונה, ככל הנראה, במנגנון אבולוציוני המצמצם אפשרות לזיווג קרובים ומאפשר לזכרים להקדים ולצאת לחפש נקבות בשלות באזורים אחרים. הזכרים גם מגיעים לבגרות מינית במחצית הזמן מהנקבות.

 
 
נקבה שצולמה מיד לאחר ההטלה.   תיק ביצים על עץ אשל בשפך נחל שורק ליד קיבוץ פלמחים.
 
מחזור החיים שתואר מבוסס בעיקר על דיווחי מגדלים. לא מצאתי בספרות מידע מסודר בנוגע למחזור הגידול בטבע ובישראל. על פי תיעוד מצולם שהצטבר אצלי לאורך השנים נראה שעונת ההטלות מתחילה באביב ומסתיימת בחורף (דצמבר), תלוי בתנאים המקומיים. לאורך כל העונה הזו ניתן לראות בוגרים וזחלים בדרגות התפתחות שונות.
הבוגרים נעלמים עם בוא הקור ודור הסתיו וראשית החורף חורף בדרגות הזחל בעשבייה ומגיע לבגרות בתחילת האביב. אז גם מוצאים את ראשוני הבוגרים המתרבים.

אז מה למדנו היום?
1. שכל הסתמכות על מידע טקסונומי ברשת מחייבת בדיקה כפולה ומשולשת ובמיוחד על מינים מקומיים.
2. שגמל־שלמה חיוור אומנם לא מספק דרמות קורעות אבל גם בשגרה של הטבע יש יופי שצריך לבחון ולהכיר.
3. שהביולוגיה של מין בשבי לא תמיד מספקת רמזים על מה שקורה בשטח וכל דבר צריך להיבדק לגופו.
 
תודה למחלקה הזאולוגית באוניברסיטת ת"א על העזרה בפיענוח התעלומה.

מקורות נבחרים:
X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
גם בפייסבוק