ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר      About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
 
לחיפוש בתכני האתר גלול ובחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
   
insectour
הצירוף של ארץ ישראל (כגשר יבשתי) ומהגרים קדום עד מאוד. בעידן המודרני כאשר הגירה מקצה עולם לקצה שני יכולה להעשות בקלילות רבה, אין פלא שאנו מוצאים עצמנו מוקפים "תיירים" משונים - לעיתים שלא מבחירה - המגלים במחוזותינו ארץ חלב ודבש. 
מינים פולשים הם אחת הבעיות החמורות עימן אנו נאלצים להתמודד בעידן המודרני. כל שנה מגיעים לאזורנו שלא דרך הדלת (ולעיתים במכוון) מינים זרים, בהם חרקים, זוחלים, צפורים ויונקים. רבים לא שורדים את המעבר, אחרים נתפסים בחרפתם אבל רבים ובמיוחד חרקים עוברים את הסף ומוצאים אחיזה בארץ זרה אך לא מכזיבה.

מינים פולשים עשויים להפוך למזיקים קשים בחקלאות, בתעשיה ועשויים לשמש נשאים לוירוסים, חידקים ופטריות היכולים להסב נזקים לחקלאות או לעורר מחלות לא סימפטיות. מינים פולשים המסתגלים היטב למציאות חדשה עשויים לדחוק ואף להעלים מינים מקומיים ובכך לפגוע לא רק בפאונה המקומית אלא להסב נזק למרקם האקולוגי המהווה מדד לבריאות הסביבה כולה. הבעיה מחריפה כאשר מינים פולשים מוצאים אצלנו "מינים מוכרים" של צמחים שהוחדרו בצורה מכוונת לשם גינון או חקלאות, אלה משמשים כפונדקאים מועדפים ומאפשרים תנאי הסתגלות משופרים העשויים להקל בעתיד מעבר אל מינים מקומיים.
 
יקרונית השיטה: בוגר נח על גזע של אליביציה לאחר גיחה מהגזע.

פולש כזה הוא מין של חיפושית ממשפחת היקרוניתיים ושמו יקרונית השיטה Xystrocera globosa. מין זה הנפוץ בדרום-מזרח אסיה מוכר כפולש באוסטרליה, הוואי, מדגסקר, צפון אפריקה, המזרח התיכון והאיים הקריביים. בישראל המין מוכר מספר שנים, תועד לראשונה במרץ 2002 בניצנים. אופן הגעתו לאזור לא ידוע. המין מוכר גם ממצרים (לאורך רצועת החוף והנילוס התחתון) ואזור ערב שם הוא מוכר כמזיק של עצי משמש, דולב מזרחי, ושיטה ערבית. יתכן שמדובר בהתפשטות מקומית לאורך רצועת החוף הים-תיכונית. יתכן גם ומדובר במשלוח מוצרי עץ מהמזרח הרחוק שלא עברו פיקוח.

מאז הגעתה הספיקה יקרונית השיטה להתפשט לאורך אזור החוף, השפלה וככל הנראה ממשיכה להתפשט גם לאזורים אחרים. התצפיות בישראל הן מבתי גידול טבעיים (לא ממוצרי עץ), בחלק מהמקרים על עצי נוי שמקורם באזור המוצא של החיפושית (למשל: אלביציה צהובה Albizzia lebbek המצויה במצרים וישראל). על-פי כל הסימנים נראה שמדובר באוכלוסיה מקומית מבוססת. מידת הנזק לחקלאות בישראל לא נחקרה עדיין (נכון לשנת 2009), אם כי קיים מעקב מוגבל על התפשטות המין.
 
יקרונית השיטה: זחל בתנוחה אופיינית בשכבת השיפה מתחת לקליפת העץ.

הזחלים מתפתחים מתחת לקליפות עצים שונים, בדרך כלל ממשפחת המימוסיים, בהם מיני שיטים (ומכאן שם המין). בארץ המוצא מחזור ההתפתחות הוא כשנתיים. בישראל פעילות בוגרים מוכרת בעיקר מתחילת החורף ועד תחילת הקיץ אך הבוגרים מופיעים בצורה לא סדירה גם בשאר החודשים. אצלנו מחזור ההתפתחות נמשך שנה ואולי אף פחות. הביצים מוטלות לתוך סדקים המצויים בקליפת העץ. 
במין זה הזחלים חסרי יכולת לפרק תאית. הם ניזונים מסוכרים המצויים במוהל העץ ולכן הם מתפתחים בשכבת השיפה1, ממש מתחת לקליפה ולא בעומק הגזע. עצים חלשים או חולים מועדים יותר לפגיעה של מינים נוברי עץ, המין המדובר פוגע גם בעצים בריאים ובכך טמונה סכנה משמעותית.

מיקרונית השיטה נדלג למין אחר של יקרונית המדגים לנו שגם ל"מזיקים" יש צדדים שאפשר לרתום לטובת האנושות. בחלק ממיני היקרוניות הנוברות בעצים, הזחלים ניזונים מסוכרים המופקים מפירוק תאית. פירוק התאית נעשה על ידי חיידקים (סימביונטיים) מפרקי תאית השוכנים במערכת העיכול של החרק. בכדי להגיע לתאית ולסוכרים אחרים המרוכזים בתוך תאי הצמח חייבים לעבור מחסום עמיד במיוחד הקרוי ליגנין.
 
יקרונית השיטה: החלק הקשה בגוף הזחל הוא הלסתות המשמשות לכרסום סיבי השיפה.

הליגנין הוא "פלסטיק" טבעי. זו תרכובת פולימרית השכיחה בעיקר בדופן התא הצמחי ומצויה בריכוז גבוה בעצים. הליגנין משמש כחומר מקשר סוכרים בתאים, מקנה לתא את חוזקו המכני ומאפשר לצמח לגדול בזקיפות. אם רוצים להגיע לסוכרים שבעצה חייבים לעבור דרך הליגנין וזו משימה לא פשוטה מאחר והחומר לא ניתן לעיכול קונבנציונלי גם בעזרת סימביונטיים.

מחקר שפורסם בקיץ 2008 מצא שבמעי של זחלי יקרוניות מדרום מזרח-אסיה (Anoplophora glabripennis) מצויה פטריה המייצרת אנזים המסייע בפירוק הליגנין. עד מחקר זה סברו שהדרך של הזחלים לעקוף את מחסום הליגנין היא באמצעות אכילת עצה חולה בה הליגנין מתפרק עקב תקיפה של מזיקים אחרים או שהייה סמוך לפטריה המסוגלת לפרק ליגנין. שתי השערות אלו לא הסבירו כיצד זחלי יקרוניות במינים שונים מצליחים לתקוף עצים בריאים.

החוקרים משערים שהתמונה רחבה הרבה יותר מאשר נגלה כרגע ונראה שקיים שיתוף פעולה הדוק יותר בין הזחל, הפטריה והחיידקים. "נראה שיש שם שיתוף פעולה תעשייתי שעוד צריך ללמוד לעומק" אמר אחד החוקרים. הבנת התהליך תוכל לסייע במציאת חומרים תוקפי חיידקים אשר יוכלו בעקיפין להחליש את הזחל ולהקטין את הנזק החקלאי והכלכלי.

תעלומה נוספת היא כיצד רוכש הזחל את הפטריה? הפטריה זוהתה כמין הפוגע בצמחים גם בלי קשר לחיפושיות. כיצד היא מגיעה לבטן הזחל זו עדיין תעלומה. בנוסף, הסתבר שיעילות פירוק הליגנין בדרך שיתוף פעולה של הפטריה עם הזחל, טובה ומהירה יותר בהשוואה ליעילות פירוק הליגנין על ידי הפטריה באופן עצמאי. מהירות זו היא שהופכת את הזחל קטלני עבור עצים רבים המשמשים לגידול תעשייתי.

מהירות זו היא גם פוטנציאל להפקת ביו-דלק (אתנול) זולה וידידותית לסביבה בהשוואה למצב כיום. אחד התהליכים היקרים והלא ידידותיים לסביבה ביצור ביו-דלק מצמחים הוא שלב פירוק הליגנין. תגלית זו עשויה להוזיל את עלויות ההפקה, להקטין נזק סביבתי ולהגביר שימוש בדלק זול ונקי יותר.

מחקר כזה ואחרים מהווה דוגמא יפה לפוטנציאל הגלום בחרקים רבים שניתן לנתב לצרכים חיוביים. חרקים מזיקים עשויים להסב נזקים חמורים הפוגעים באופן עקיף בכל אחד מאיתנו. מאידך, הפוטנציאל הטמון ברבים מהם עשוי באופן פרדוקסלי ליעל תהליכים תעשייתיים, לצמצם נזק סביבתי ולחסוך משאבים. פוטנציאל כזה מחייב שימור מערכתי כי אין לדעת איזו תרומה יכול חרק כלשהו להביא מחר. שימור הפוטנציאל יכול להעשות רק בניהול מערכתי נכון של משאבי טבע, הגנה על בתי-גידול ויצירת בסיס מחקרי חזק המשלב צרכים כלכליים עם צרכים אקולוגיים.
 
1. מכילה צינורות המובילים את תוצרי הפוטוסינתזה (מוטמעים) מהעלים לכל חלקי הצמח לרבות לשורשים.

תודה לעוז ריטנר על העזרה בהכנת הרשומה.

מקורות נבחרים:
insectour
הצירוף של ארץ ישראל (כגשר יבשתי) ומהגרים קדום עד מאוד. בעידן המודרני כאשר הגירה מקצה עולם לקצה שני יכולה להעשות בקלילות רבה, אין פלא שאנו מוצאים עצמנו מוקפים "תיירים" משונים - לעיתים שלא מבחירה - המגלים במחוזותינו ארץ חלב ודבש. 
מינים פולשים הם אחת הבעיות החמורות עימן אנו נאלצים להתמודד בעידן המודרני. כל שנה מגיעים לאזורנו שלא דרך הדלת (ולעיתים במכוון) מינים זרים, בהם חרקים, זוחלים, צפורים ויונקים. רבים לא שורדים את המעבר, אחרים נתפסים בחרפתם אבל רבים ובמיוחד חרקים עוברים את הסף ומוצאים אחיזה בארץ זרה אך לא מכזיבה.

מינים פולשים עשויים להפוך למזיקים קשים בחקלאות, בתעשיה ועשויים לשמש נשאים לוירוסים, חידקים ופטריות היכולים להסב נזקים לחקלאות או לעורר מחלות לא סימפטיות. מינים פולשים המסתגלים היטב למציאות חדשה עשויים לדחוק ואף להעלים מינים מקומיים ובכך לפגוע לא רק בפאונה המקומית אלא להסב נזק למרקם האקולוגי המהווה מדד לבריאות הסביבה כולה. הבעיה מחריפה כאשר מינים פולשים מוצאים אצלנו "מינים מוכרים" של צמחים שהוחדרו בצורה מכוונת לשם גינון או חקלאות, אלה משמשים כפונדקאים מועדפים ומאפשרים תנאי הסתגלות משופרים העשויים להקל בעתיד מעבר אל מינים מקומיים.
 
יקרונית השיטה: בוגר נח על גזע של אליביציה לאחר גיחה מהגזע.

פולש כזה הוא מין של חיפושית ממשפחת היקרוניתיים ושמו יקרונית השיטה Xystrocera globosa. מין זה הנפוץ בדרום-מזרח אסיה מוכר כפולש באוסטרליה, הוואי, מדגסקר, צפון אפריקה, המזרח התיכון והאיים הקריביים. בישראל המין מוכר מספר שנים, תועד לראשונה במרץ 2002 בניצנים. אופן הגעתו לאזור לא ידוע. המין מוכר גם ממצרים (לאורך רצועת החוף והנילוס התחתון) ואזור ערב שם הוא מוכר כמזיק של עצי משמש, דולב מזרחי, ושיטה ערבית. יתכן שמדובר בהתפשטות מקומית לאורך רצועת החוף הים-תיכונית. יתכן גם ומדובר במשלוח מוצרי עץ מהמזרח הרחוק שלא עברו פיקוח.

מאז הגעתה הספיקה יקרונית השיטה להתפשט לאורך אזור החוף, השפלה וככל הנראה ממשיכה להתפשט גם לאזורים אחרים. התצפיות בישראל הן מבתי גידול טבעיים (לא ממוצרי עץ), בחלק מהמקרים על עצי נוי שמקורם באזור המוצא של החיפושית (למשל: אלביציה צהובה Albizzia lebbek המצויה במצרים וישראל). על-פי כל הסימנים נראה שמדובר באוכלוסיה מקומית מבוססת. מידת הנזק לחקלאות בישראל לא נחקרה עדיין (נכון לשנת 2009), אם כי קיים מעקב מוגבל על התפשטות המין.
 
יקרונית השיטה: זחל בתנוחה אופיינית בשכבת השיפה מתחת לקליפת העץ.

הזחלים מתפתחים מתחת לקליפות עצים שונים, בדרך כלל ממשפחת המימוסיים, בהם מיני שיטים (ומכאן שם המין). בארץ המוצא מחזור ההתפתחות הוא כשנתיים. בישראל פעילות בוגרים מוכרת בעיקר מתחילת החורף ועד תחילת הקיץ אך הבוגרים מופיעים בצורה לא סדירה גם בשאר החודשים. אצלנו מחזור ההתפתחות נמשך שנה ואולי אף פחות. הביצים מוטלות לתוך סדקים המצויים בקליפת העץ. 
במין זה הזחלים חסרי יכולת לפרק תאית. הם ניזונים מסוכרים המצויים במוהל העץ ולכן הם מתפתחים בשכבת השיפה1, ממש מתחת לקליפה ולא בעומק הגזע. עצים חלשים או חולים מועדים יותר לפגיעה של מינים נוברי עץ, המין המדובר פוגע גם בעצים בריאים ובכך טמונה סכנה משמעותית.

מיקרונית השיטה נדלג למין אחר של יקרונית המדגים לנו שגם ל"מזיקים" יש צדדים שאפשר לרתום לטובת האנושות. בחלק ממיני היקרוניות הנוברות בעצים, הזחלים ניזונים מסוכרים המופקים מפירוק תאית. פירוק התאית נעשה על ידי חיידקים (סימביונטיים) מפרקי תאית השוכנים במערכת העיכול של החרק. בכדי להגיע לתאית ולסוכרים אחרים המרוכזים בתוך תאי הצמח חייבים לעבור מחסום עמיד במיוחד הקרוי ליגנין.
 
יקרונית השיטה: החלק הקשה בגוף הזחל הוא הלסתות המשמשות לכרסום סיבי השיפה.

הליגנין הוא "פלסטיק" טבעי. זו תרכובת פולימרית השכיחה בעיקר בדופן התא הצמחי ומצויה בריכוז גבוה בעצים. הליגנין משמש כחומר מקשר סוכרים בתאים, מקנה לתא את חוזקו המכני ומאפשר לצמח לגדול בזקיפות. אם רוצים להגיע לסוכרים שבעצה חייבים לעבור דרך הליגנין וזו משימה לא פשוטה מאחר והחומר לא ניתן לעיכול קונבנציונלי גם בעזרת סימביונטיים.

מחקר שפורסם בקיץ 2008 מצא שבמעי של זחלי יקרוניות מדרום מזרח-אסיה (Anoplophora glabripennis) מצויה פטריה המייצרת אנזים המסייע בפירוק הליגנין. עד מחקר זה סברו שהדרך של הזחלים לעקוף את מחסום הליגנין היא באמצעות אכילת עצה חולה בה הליגנין מתפרק עקב תקיפה של מזיקים אחרים או שהייה סמוך לפטריה המסוגלת לפרק ליגנין. שתי השערות אלו לא הסבירו כיצד זחלי יקרוניות במינים שונים מצליחים לתקוף עצים בריאים.

החוקרים משערים שהתמונה רחבה הרבה יותר מאשר נגלה כרגע ונראה שקיים שיתוף פעולה הדוק יותר בין הזחל, הפטריה והחיידקים. "נראה שיש שם שיתוף פעולה תעשייתי שעוד צריך ללמוד לעומק" אמר אחד החוקרים. הבנת התהליך תוכל לסייע במציאת חומרים תוקפי חיידקים אשר יוכלו בעקיפין להחליש את הזחל ולהקטין את הנזק החקלאי והכלכלי.

תעלומה נוספת היא כיצד רוכש הזחל את הפטריה? הפטריה זוהתה כמין הפוגע בצמחים גם בלי קשר לחיפושיות. כיצד היא מגיעה לבטן הזחל זו עדיין תעלומה. בנוסף, הסתבר שיעילות פירוק הליגנין בדרך שיתוף פעולה של הפטריה עם הזחל, טובה ומהירה יותר בהשוואה ליעילות פירוק הליגנין על ידי הפטריה באופן עצמאי. מהירות זו היא שהופכת את הזחל קטלני עבור עצים רבים המשמשים לגידול תעשייתי.

מהירות זו היא גם פוטנציאל להפקת ביו-דלק (אתנול) זולה וידידותית לסביבה בהשוואה למצב כיום. אחד התהליכים היקרים והלא ידידותיים לסביבה ביצור ביו-דלק מצמחים הוא שלב פירוק הליגנין. תגלית זו עשויה להוזיל את עלויות ההפקה, להקטין נזק סביבתי ולהגביר שימוש בדלק זול ונקי יותר.

מחקר כזה ואחרים מהווה דוגמא יפה לפוטנציאל הגלום בחרקים רבים שניתן לנתב לצרכים חיוביים. חרקים מזיקים עשויים להסב נזקים חמורים הפוגעים באופן עקיף בכל אחד מאיתנו. מאידך, הפוטנציאל הטמון ברבים מהם עשוי באופן פרדוקסלי ליעל תהליכים תעשייתיים, לצמצם נזק סביבתי ולחסוך משאבים. פוטנציאל כזה מחייב שימור מערכתי כי אין לדעת איזו תרומה יכול חרק כלשהו להביא מחר. שימור הפוטנציאל יכול להעשות רק בניהול מערכתי נכון של משאבי טבע, הגנה על בתי-גידול ויצירת בסיס מחקרי חזק המשלב צרכים כלכליים עם צרכים אקולוגיים.
 
1. מכילה צינורות המובילים את תוצרי הפוטוסינתזה (מוטמעים) מהעלים לכל חלקי הצמח לרבות לשורשים.

תודה לעוז ריטנר על העזרה בהכנת הרשומה.

מקורות נבחרים:

X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
גם בפייסבוק