ישראל התברכה במעל 40 מינים של חרגולים המתפלגים בין שתי משפחות: משפחת החרגוליים Tettigoniidae שהיא הגדולה מבין השתיים והמשפחה 1Phaneropteridae המונה בישראל כ־11 מינים המתפלגים בין 6 סוגים.
ניתן למצוא אותם במגוון בתי גידול, כגון: חולות מיוצבים, בתות, חורשים ועוד ובכל האזורים: החל מהאזור האלפיני בחרמון דרך האזור הים־תיכוני על כל גווניו ועד אזורים מדבריים צחיחים. מעטים מהם מצויים כדרך קבע גם במרחבים אורבניים; חצרות עשירות בצמחיה או גינות נוי.
אחד מהמעטים הללו ומהיפים והעדינים היא מַגָּלִית נְקֻדָּה Phaneroptera nana Fieber, 1853. חרגול בינוני באורכו, 18-12 ס"מ המאכלס לרוב בתי גידול עשבוניים, אך נראה לא פעם בחצרות ואף נמשך לאור מלאכותי.
רשומה זו מספקת סקירה אקולוגית וביולוגית קצרה על חרגול שאינו מוכר דיו, בשל היותו פעיל דמדומים ולילה. ביום הוא מסתווה היטב בצמחיה הירוקה.
הסוג Phaneroptera כולל בישראל 7-5 מינים. מקצת מהמינים חופפים חלקית בתפוצתם ודומים מאוד במראם החיצוני, עד שקשה מאוד להבדיל בינם ללא בחינה מורפולוגית במעבדה, או לחילופין זיהוי לפי צליל השירה של הזכרים. בני הסוג דומים במידת מה גם לסוג Tylopsis.
המינים2 Phaneroptera sparsa Stäl, 1857 ו־Phaneroptera jordanica Steinmann 1966 דומים מאוד ל־Phaneroptera nana. גם המין (Phaneroptera falcata (Poda, 1761 דומה לאחרים. לפי הספרות הוא נפוץ בצפון ובמרכז ישראל.
רשומה זו מתמקדת בחרגול מגלית נקודה, שהוא הנפוץ ביותר מכל בני הסוג בישראל. מרבית המחקרים שנעשו בישראל על האקולוגיה והביולוגיה של המינים בסוג Phaneroptera מתייחסים למין זה. סביר להניח שחלק מהתיאורים הנוגעים לאקולוגיה והביולוגיה של מגלית נקודה יפים גם למינים אחרים בסוג.
מגלית נקודה תוארה לראשונה בשנת 1853 על ידי החוקר הגרמני Fieber בשם המדעי Phaneroptera nana. המין תואר גם תחת השם Phaneroptera quadripunctata כפי שמופיע גם באנציקלופדית החי והצומח (1989). משם זה נגזר שם המין העברי "נְקֻדָּה", על שום 4 הנקודות הכהות המעטרות את בסיס כנפי החפייה של הזכרים (מערך נקודות דומה מופיע גם במינים אחרים בסוג ולכן לא ניתן להסתמך על סמן זה לזיהוי המין).
חרגול זה מוכר בציבור גם תחת השם 'אציל הנענה'; המופיע במדריך החרקים בישראל (פנחס אמיתי 2002). ברם השימוש בו עלול ליצור רושם שמדובר במין שונה מזה המופיע ב'חי והצומח'. גם השם הרשמי אינו חף מבעיות. שם הסוג העברי 'מגלית' נקבע על שום איבר ההטלה דמוי המגל המאפיין את הנקבות של המינים השונים בסוג. עם זאת השם מגלית ניתן ל־3 סוגים טקסונומיים שונים של חרגולים (בהם הסוג Tylopsis), אומנם מאותה המשפחה אך שונים וגם בכך יש כדי לבלבל את מי שלא בקיא בשמות המדעיים וחבל.
השם '(ה)נענה' מזכיר פונטית את שם המין המדעי nana ועל פי אמיתי החרגול נפוץ על צמחי נענה משובלת. ברם המקור האטימולוגי שונה לחלוטין ולחרגול היפה אין קשר מועדף לצמחי הנענה. השם המדעי הוא שם תואר לטיני שנגזר (לפי מספר מקורות) מהמילה היוונית ,nanos שמשמעותה 'קטן' או 'אדם קטן'. בהקשר הזה לא ברור למה התכוון החודר הגרמני Fieber נותן השם, אין מדובר בחרגול קטן מהממוצע ובתיאור המקורי לא ניתן הסבר אטימולוגי לשם. יתכן והשם נגזר ממקור אחר או ממשמעות אחרת אך לא מצאתי סימוכין לכך.
שם הסוג Phaneroptera קל יותר להבנה. Phanero = בולט (מיוונית) וptera- = כנף (מיוונית). כאן הכוונה לתכונה המאפיינת את הסוג ומינים נוספים במשפחה ,Phaneropteridae כאשר כנפי התעופה עוברות באורכן את כנפי החפייה.
מגלית נקודה היא חרגול חובב חום. תפוצתה במרחב הגיאוגרפי והשנתי מושפעת מאוד מתנאי האקלים ונוחות אקלימית מקומית. התפוצה משתרעת על דרום־אירופה והבלקן, המזרח־התיכון, צפון־אפריקה ואסיה. בשנים האחרונות מתקבלות עדויות על הרחבת תפוצה למרכז ומערב אירופה, בעיקר במרחבים אורבניים, ככל הנראה בשל התחממות אזורית. לא מהנמנע שבאזורים קרים המרחב האורבני מספק מיקרו־אקלים חם ויציב יותר מהשטחים הפתוחים (אפקט אי חום אורבני). המין הגיע מאירופה לצפון אמריקה, ככל הנראה בעזרתו של האדם, עם צמחים נגועים בביצים. כיום הוא מוכר שם מקליפורניה ואזור ניו־יורק ונראה שהוא מתפשט צפונה.
בישראל החרגול מצוי בעיקר במרכז ובצפון. נפוץ בשטחים הפתוחים בהם מצוי צומח ים תיכוני טיפוסי ובמרחבים אורבניים כפריים ועירוניים. גינון עירוני שופע צמחייה ירוקה (למשל שיחי עופרית הכף) מסייע למין לשגשג גם בלב האורבני של ערים גדולות. המין חודר גם לאזורים אורבניים מדבריים לשם הגיע ככל הנראה עם האדם.
הסוג Phaneroptera נחקר בישראל על ידי דר' יורם איל (מרכז מטרני לאקולוגיה מדברית, המכון לחקר המדבר של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב במדרשת בן־גוריון) במסגרת עבודת המאסטר לתואר שני באוניברסיטת ירושלים, בשנת 1972.
איל מצא ש־Phaneroptera nana ו־Phaneroptera sparsa הם מינים שונים זה מזה. בתפוצתם בזמן ובמרחב, הם סימפטריים (חופפים בתחום התפוצה) וסינכרוניים באופן חלקי והעדפתם האקולוגית השונה מגבירה את בידודם אך אין בינם בידוד אקולוגי מוחלט. המידע שאסף איל מצביע שהחרגול P. nana הוא הנפוץ ומתרבה בקיץ, לעיתים בחפיפת דורות. הוא סביל יותר לקור ובחורף נוח פרטים בוגרים יכולים לשרוד עד האביב. לעומתו; P. sparsa נפוץ יותר בבתי גידול יובשניים וחמים של מזרח המדינה. הוא נעלם בשיא הקיץ (כנראה עקב החום) והדור השני לא חופף לדור הראשון באותה עונה. בסתיו הוא נעלם מוקדם יותר, ככל הנראה בשל סבילות נמוכה יותר לקור.
ההשפעה של האדם – לאורך מאות השנים האחרונות עקב התיישבות וחקלאות באזורי התפוצה של המינים, גררה חדירה הדדית של שני המינים הללו לאזורי תפוצה שאינם טבעיים להם, בשל שינויים סביבתיים הנובעים מפיתוח חקלאי ואורבני.
במהלך המחקר של איל נמצא ש־P. nana כולל טיפוס נוסף (אקוסטי) שתפוצתו במעיינות הבקע הסורי־אפריקאי בבקעת הירדן וים־המלח. ניתן להבחין בין הטיפוסים רק על פי שירת הזכר. מניחים שפיתוח חקלאי נמרץ באזור בקעת הירדן גרר חדירה של הטיפוס הים־תיכוני לבתי הגידול הלחים באזור השבר וכיום מצויים בו שני הטיפוסים הניתנים להבדלה רק על פי שירת הזכר.
בוגרים מופיעים בשטח בעונות החמות, החל מיולי ועד נובמבר. הם נחשבים למעופפים לא רעים ועיקר פעילותם נעשית בדמדומים ובלילה. באזורים קרירים הם עשויים להיראות פעילים גם ביום. צבע הבוגרים ירוק בהיר, כנפי החפייה קצרות מכנפי התעופה, צבע העיניים בחלק העליון כתום. ניתן למצוא אותם על המעטפת העליונה של שיחים או עצים שם הם ניזונים מעלווה רכה או ניצני פרחים. במקרה אחד צפיתי בפרט ניזון בלילה על פרחי הרדוף הרעילים.
כנפי החפייה של הבוגרים מעוטרות בעורקים עדינים המזכירים מרקם עלה. מראה זה מסייע להסוואה בבית גידולם. אורך גוף הזכרים 15-12 מ"מ (לא כולל את כנפי התעופה הארוכות כפי־2 מאורך הגוף) והגנובתנים ארוכים יחסית ומעוקלים פנימה. הנקבות גדולות מעט יותר 18-15 מ"מ והן ניכרות בצינור הטלה שטוח, קצר (5 מ"מ) ומעוקל דמוי מגל.
הנקבה מטילה לתוך ריקמת עלים כ־20 ביצים, 7-2 ביצים ביום. היא מכרסמת בשפת העלה פתח ובעזרת דחיקת צינור ההטלה (המעוטר בשינון כיטיני עדין) אל בין שתי שכבות האפידרמיס של העלה (עובי של כ־0.10 מ"מ), היא מטילה בכיס שנוצר ביצה שטוחה אחת. הביצים מקיימות דיאפאוזה חורפית ובוקעות באביב.
חרגולים מקיימים גלגול חסר, בו הדרגות הגדלות (זחלים/נימפות) דומות במראה לבוגרים אך הן חסרות כנפיים ואיברי הרבייה אינם מפותחים. זחלים של מגלית נקודה מתחילים להופיע בשטח בשלהי האביב. הם פעילים על עשבוניים שעל הקרקע ופעמים ניתן למצוא אותם על הפרחים. בתחילה צבע גופם צהבהב־חום המנוקד בנקודות שחורות ועם גידולם הוא הופך ירוק מנוקד. לאחר 4 מחזורי התנשלות הם הופכים לבוגרים.
ההכרה והמשיכה הראשונית של זוויגים בחרגולים היא התנהגותית והקשר הראשוני מתחיל בשירת הזכר. איבר הנגינה של הזכר מצוי בבסיס כנפי החפייה. כדי להשמיע קול מרים הזכר את כנפי החפייה ומחכך את הכנף הימנית, המצויידת בעורק בולט, לאורך עורק משונן המצוי בצד התחתון של הכנף השמאלית.
איבר השמיעה (tympanum) פתוח וממוקם על הירך בבסיס של כל אחת מהשוקיים הקדמיות. בחרגולים, איבר השמיעה מקושר לטרכיאה אקוסטית, בעלת פתח חיצוני סמוך לבסיס הרגל (אינה משמשת לנשימה). טרכיאה זו משמשת כמגבר קול המאפשר שמיעה דו־כיוונית לאיתור כללי של מקור קול בין אם הוא אוייב או עמית. פתחים באיבר השמיעה עצמו מאפשרים שמיעה חד־כיוונית מדוייקת המסייעת לאיתור הזוויג השני.
ברוב החרגולים נקבה המוכנה להזדווגות מגיבה לשירת הזכר המזוהה כבן מינה בתנועה לעברו, עד שהם נפגשים (הנקבה אינה שרה).
במשפחה Phaneropteridae התנהגות החיזור מורכבת יותר, כאשר שני הזוויגים שרים ומקיימים דואט, במטרה לאפשר לזכר לאתר את הנקבה. הנקבה מגיבה לשירת הזכר בצרצור משלה ומנגד הזכר מתקדם לעברה כאשר הוא מזהה תגובה חיובית מהנקבה.
על פי איל ההכרה ההדדית של הזוויגים במשפחה כוללת שלושה מרכיבים מדורגים [1] הכרת הנקבה את הזכר השר מעוררת בה תגובה קולית מתאימה [2] הכרת הזכר השר את תגובת הנקבה לשירה שלו (מתבססת על פרק זמן מוגדר החולף מסיום שירת הזכר ועד תגובת הנקבה. פרק זמן המשתנה בין המינים) – רק אז ינוע הזכר לעבר הנקבה [3] כאשר נוצר מגע בין הזוויגים הזכר משמיע שיר נוסף המשמש לנקבה סימן היכר ומעורר בה תגובת הזדווגות.
השירה של מגלית נקודה אינה חזקה, אך ניתן לשמוע אותה באוזן אנושית כבר ממרחק של מטרים אחדים. כאשר נקבה שומעת שירה של שני זכרים היא מעדיפה מחזורי שירה חזקים וארוכים יותר המגיעים מזכר גדול יותר. נקבה המוכנה להזדווגות ממתינה במקומה לזכר המתקרב לעברה תוך כדי ביצוע דילוגי מעוף קצרים.
חרגולים אלו מהווים דוגמא להכרה בין־זוויגית שעיקרה התנהגותית, כאשר למבנה איברי ההזדווגות תפקיד שולי בתהליך ההתמינות בתוך הקבוצה (speciation). מכאן הקשיים העומדים בפני טקסונומים במיון קלאסי המתבסס על הפרדת מינים באמצעות הבדלים מורפולוגיים.
אופן התקשורת התוך מינית בסוג Phaneroptera חושף את החרגולים, הפעילים בלילה, לעטלפי חרקים המתבייתים על השירה של החרגול או על החרגול עצמו החושף את עצמו בעת השירה או בעת תנועה, במטרה לשפר מיקום או בתעופה אל נקבה המזמרת בתגובה לשירת הזכר.
מחקר (PDF) שנערך על Phaneroptera falcata, הראה שהחרגול מותאם לשמוע גם אותות על־קוליים המגיעים מעטלפי חרקים. החרגול יכול לאתר את העטלף בטווח של 30-13 מטרים ולהגיב בהתחמקות מוקדמת של 4-1.5 שניות. כאשר העטלף נצרך למרחק של כ־5 מטרים מהחרק המעופף כדי לזהות אותו. איבר השמיעה בחרגולים התפתח לפני הופעת העטלפים ולכן ההשערה שאיתור באמצעות הד חוזר echolocation בחרגולים היא התפתחות משנית של איבר השמיעה.
1. יש חוקרים הגורסים שסטטוס המשפחה צריך להישאר כתת־משפחה Phaneropterinae במשפחת החרגוליים Tettigoniidae.
2. Phaneroptera sparsa נחשב על ידי חוקרים אחדים כתת־מין של Phaneroptera nana. בעבר היו שהציבו אותו כמין נפרד תחת השם Phaneroptera tenuicerca וכך הוא מוזכר ב'חי והצומח של ארץ ישראל' 1989 תחת השם העברי מגלית דקת־זיז. יורם איל הראה שקשה, עד בלתי ניתן, להפריד בין המינים על סמך קריטריונים מורפולוגיים. מחקר רבייתי שנעשה במסגרת עבודת המסטר של איל 1972 הציב את P. sparsa כמין נפרד מ־P. nana, בשל מחסומי רבייה: אקולוגיים (לא מוחלטים), אקוסטיים, פיזיים (לא מוחלטים), הפרייתיים (מוחלטים). מחקר מאוחר יותר שנעשה בגרמניה הציג תמונה דומה; 1990 Helfert.
Phaneroptera Jordanica תואר לראשונה מירדן ומוזכר כעשוי להימצא גם בישראל. Mahasneh & Katbeh-Bader 2004 מציינים שנכון לפרסום המאמר שלהם, מין זה לא נאסף שוב בירדן ובישראל ולכן יש להתייחס לסטטוס שלו כ'מין טוב' בזהירות.
מקורות נבחרים:
ביולוגיה והטקסונומיה של הסוג Phaneroptera (חרגוליים, Tettigoniidae; חגבניים, Orthoptera) בישראל, חיבור לשם קבלת תואר מוסמך למדעי הטבע, יורם איל, 1972
הביוגיאוגרפיה של בני משפחת החרגולים בישראל והשלכותיה לשימורם ולשימור חסרי-חוליות יבשתיים בכלל, יורם אייל, מאיר ברוזה, מאיר פנר, 1994
החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 3 החרקים, 1989
מדריך החרקים בישראל, פנחס אמיתי, 2002
Phaneroptera nana (wiki Poland)
Duet Singing and Female Choice in the Bushcricket Phaneroptera nana, Eran Tauber, Dan Cohen, Michael D. Greenfield and Meir Paul Pener, 2000
Song Recognition In Female Bushcrickets Phaneroptera Nana, E. Tauber, M. P. Pener, 2000
A taxonomic study on the long-horned grasshoppers of Jordan. (Orthoptera: Tettigoniidae). A. Mahasneh & A. Katbeh-Bader, 2004
Reproduction and Reproductive Isolation in Phaneroptera nana FIEB. (1853) and Phaneroptera sparsa STAL (1857) (Orthoptera, Tettigoniidae), Brigitte Helfert, K. Sänger, 1990
Listening for bats: the hearing range of the bushcricket Phaneroptera falcata for bat echolocation calls measured in the field, Johannes Schul, Felix Matt and Otto von Helversen, 2000A review of the African Phaneropterinae with open tympana (Orthoptera: Tettigoniidae), D R Ragge, 1980