ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר    About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
לחיפוש בתכני האתר בחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
   
ראשי >אינדקס מאמרים>פרוקי רגליים אחרים>רגלבישאים - 25 דברים שלא ידעתם
insectour
רַגְלְבִישָׁאִים (קוֹצֵרִים בשמם העממי) Opiliones היא סידרה במחלקת העכבישנים Arachnida. בניגוד לדמיון החזותי לעכבישאים (עכבישים) Araneae, מחקרים מולקולריים שהתבצעו בשנים האחרונות מציעים שרגלבישאים קרובים משפחתית דווקא לסדרת העכשובאים Solifugae ולסדרת עכבישוני־הכובע Ricinulei (Giribet & Sharma 2015). דרושים מחקרים נוספים כדי לבסס את ההיפותזה הזו.
 
לרגלבישאים היסטוריה אבולוציונית ארוכה מאוד. המאובנים הקדומים ביותר מתוארכים לפני כ־400 מיליוני שנים, מתור הדבון, כ־200 מיליוני שנים לפני הופעת הדינוזאורים הראשונים. בחלק מהמאובנים הקדומים נמצאו 2 זוגות עיניים ולא זוג אחד, כפי שיש לרגלבישאים המודרניים.
 
רַגְלְבִישָׁאִים היא הסדרה השלישית בגודלה במחלקת העכבישנים (אחרי עכבישים ואֲקָרִיּוֹת). המדע מכיר בשם למעלה מ־6500 מינים של רגלבישאים; מעריכים שקיימים אלפים רבים שעדיין לא נמצאו או הממתינים להגדרה באוספים מדעיים. בישראל מוכרים כ־20 מינים. ישנם נוספים שהגדרתם לא הושלמה או המחכים לגילוי ותיאור.
 

מבט קדמי לצחן, סוג של רלגביש בעל כליצרות גדולות ומסיביות.
 
רגלבישאים נחלקים לארבע תת־סדרות קיימות (ועוד אחת שנכחדה):
[1] צִּיפוֹפְתַלמָאִים Cyphophthalmi - נחשבת פרימיטיבית ומונה כ־200 מינים, נציגיה עדיין לא נמצאו בישראל. המינים הקרובים ביותר אלינו מוכרים מטורקיה. אלו רגלבישאים זעירים ביותר, הדומים לאקריות. אורך גופם פחות משני מ"מ, רובם חסרי עיניים. זוג רגלי ההליכה הקדמיות הן הארוכות ביותר, אורכן כאורך הגוף. בשאר הסדרות הזוג השני של רגלי ההליכה הוא הארוך ביותר.
[2] לֶּנְיָטוֹרָאִים Laniatores - בישראל משפחה אחת: קְטַנְרַגְלִיִים Phalangodidae (מין אחד).
[3] דִספּנוֹאִים Dyspnoi - בישראל שלוש משפחות: טְרוֹגוּלוּסִיִים Trogulidae (מין אחד), לַסְמִיתִיִים Dicranolasmatidae (שני מינים) ונִימְרֶגֶליִּים Nemastomatidae (מין אחד).
[4] אֶאוּפְּנוֹאִים Eupnoi - בישראל שתי משפחות: אֶרֶכְרַגְלִיִּים Phalagiidae (כ־12 מינים וכנראה יותר), ו־Sclerosomatidae (מין אחד). מתאפיינת במינים בעלי גוף קצר יחסית ורגליים גמלוניות ארוכות. מרבית הרגלבישאים השכיחים בישראל נמנים על הארכרגליים.
 
רגלבישאים הם יצורים חובבי לחות וחום המצויים בכל היבשות, למעט באנטארקטיקה. עושר המינים הגדול ביותר קיים באזורים הטרופיים. גם באזורים הממוזגים מצויים מינים רבים. יש מינים המצויים באזורים יובשניים ואפילו במדבריות (באזורים עשירים בטל). מוכרים מינים החיים רק במערות חשוכות־עד או בתוך הקרקע.
 

גוף הרגלביש נראה לרוב כעשוי חטיבה אחת - הראשחזה מאוחה לבטן בכל הרוחב.
 
הדמיון של מינים רבים לעכבישים או לאקריות גורם לרבים להתעלם מהם במקרה טוב או לפגוע בהם במקרה הרע. רגלבישאים אינם ארסיים. אין להם בלוטות ארס, גם לא בלוטות משי והם אינם מסוכנים לאדם.
 
גוף הרגלביש נראה לרוב כעשוי חטיבה אחת - הראשחזה מאוחה לבטן בכל הרוחב (לעכבישים שתי חטיבות גוף נפרדות - החיבור בין הראשחזה לבטן הוא דרך שנץ צר, המאפשר רק מעבר נוזלים). מבנה זה מאפשר לרגלביש להיזון גם מחלקיקי מזון גדולים יחסית. מה שעשוי לתרום להסבר מדוע יש רגלבישאים היכולים להיזון מעושר רב של מזונות.
 
רגלבישאים רבים ניזונים בעיקר מטרף חי; פרוקי־רגליים קטנים, כולל רגלבישאים אחרים. יש הניזונים משבלולים (במשפחת הטְרוֹגוּלוּסִיִים Trogulidae). אחרים ניזונים גם מפגרים, חומר צמחי, חומר אורגני נרקב, פטריות וכדומה. הרכב מזון כזה נחשב לחריג בהשוואה לקבוצות עכבישנים אחרות שמראות אחידות גבוהה בהרכב המזון שלהן - בדרך כלל טרף חי.
מקרה יוצא דופן, של טריפה של חולייתנים חיים, דווח בארה"ב על ידי Chartier & Benson (2010). בשני מקרים נפרדים נצפו בלילה רגלבישאים הורגים ואוכלים (כיחידים או בקבוצה) גוזלים בני יומם בקן.
 
 
זוג עיניות הנישא על בליטה במרכז הראשחזה   זוג עיניות הנישאות כל אחת על שלוחה קדומנית.

לרגלבישאים מודרניים זוג עיניים אחד (עיניות פשוטות), הנישאות (למעט בטְרוֹגוּלוּסִיִים ובלַסְמִיתִיִים ) במרכז הראשחזה, גבוה על צִדֵי בליטה (ocularium). עיניות אלו רגישות לשינויים בעוצמות אור. בחלק מהמינים יתכן והן יכולות לזהות תנועה ברקע. אצל טְרוֹגוּלוּסִיִים ובלַסְמִיתִיִים העיניים ממוקמות על שלוחות נפרדות בקדמת הראשחזה. לגודל העיניים ומורכבות המבנה שלה התאמה לאורח החיים של הרגלביש. מינים על־קרקעיים מצויידים בעיניים גדולות יחסית, במינים תת־קרקעיים העיניים קטנות עד מנוונות. בתת־הסדרה צִּיפוֹפְתַלמָאִים, מרבית המינים חסרי עיניים.
 
לרגלבישאים, בדומה לעקרבים, כליצרות הבנויות משלושה פרקים (בניגוד למרבית העכבישנים, אצלם הכליצרות בנויות משני פרקים). הפרק השלישי, הקצר, הוא בר תנועה ופועל כצבת, כנגד הפרק השני, לאחיזה וביתור המזון והכנסתו לפה. יש מינים אצלם הכליצרות של הזכרים גדולות משל הנקבות ולעיתים בעלות קרניים מוארכות או זיזים.
 
במספר מינים הקוטיקולה זוהרת תחת הארה של אור על־סגול (UV 350-360 נ"מ). הזהירה מופיעה בלבן או צהוב, ככתמים או פסים. עוצמת הזהירה אינה גבוהה כבעקרבים והתיפקוד שלה, אם קיים כזה, אינו ידוע כלל.


 
במשפחות: נִימְרֶגֶליִּים Nemastomatidae ו־Sabaconidae, לזכרים יש בלוטות כליצרה המפרישות הפרשה המוגשת לנקבה כמתנת נישואין (nuptial gift). הפרשה זו נועדה ככל הנראה למשוך נקבות, אולם לא ידוע דבר על הרכבה וכיצד היא פועלת.
 
בדומה למספר עכבישים ועקרבישים, מוצאים במספר קבוצות של רגלבישאים איבר נגינה (stridulatory organ). הקול מופק על ידי חיכוך רכסים משוננים הממוקמים בצד הפנימי של הכליצרות. או, חיכוך הצד הפנימי של קולית (femur) הבחנין כנגד צד מחוספס של הכליצרה הסמוכה. או, חיכוך קולית הבחנין עם זיזים בולטים המצויים ליד העיניים. ההנחה הרווחת שתנודות הקול, משמשות לתקשורת תוך מינית ויתכן גם להגנה מאוייבים.
 
בדומה לעכבישנים אחרים, זכרים נוטים להיות קטנים מהנקבות, אולם הרגליים שלהם ארוכות יותר. הקוטיקולה של הזכרים נוטה להיות קשה יותר משל הנקבות. אצל הזכרים בליטות ומבנים קוטיקולריים אחרים, נוטים להיות מפותחים יותר.
 
בניגוד לשאר העכבישנים, העברת הזרע במרבית הרגלבישאים הינה ישירה. לזכרים יש איבר דמוי 'פין', המצוי בבטן הזכר ונשלף משם רק בעת ההזדווגות, הנעשית פנים אל מול פנים. שליפת ה'פין' נעשית בעזרת שרירים או לחץ הידראולי (ראו סרטון).
באֶאוּפְּנוֹאִים; ברוב המינים ובצִּיפוֹפְתַלמָאִים לנקבות יש צינור הטלה טלסקופי, הבנוי מעד 40 טבעות ממברניות, שאורכו בזמן השליפה עולה פי כמה על אורך הגוף. אצל הדִספּנוֹאִים והלֶּנְיָטוֹרָאִים הצינור קצר וחסר פרקים. גם צינור ההטלה מצוי בתוך הבטן כאשר הוא לא בשימוש.
יש מינים בהם מתקיימת העברת זרע בלתי ישירה, אבל לא ברור כיצד הדבר מתבצע. מוכרים כ־12 מינים המתרבים רק ברבייה אל־מינית. כלומר, האוכלוסייה מורכבת רק מנקבות ולא מוכרים זכרים כלל.
 
 
הזדווגות ברגלביש ממשפחת הארכרגליים.   הטלת ביצים אצל רגלביש ממשפחת הארכרגליים.

הנשימה של רגלבישאים מבוססת על מערכת טרכאות (כמו בחרקים). זוג פתחי נשימה ממוקם בלוחית השניה או השלישית של הגחון (אין להם ריאות־ספר כמו בעכבישים). במשפחות אֶרֶכְרַגְלִיִּים Phalagiidae וב־Sclerosomatidae, בהם למינים רבים רגליים ארוכות מאוד, יש בשוק של כל רגל פתח נשימה מוסף, המאפשר להזרים חמצן לתאי העצב שברגל. פתח נשימה זה מאפשר לרגל קטועה לנוע בתנועת עווית זמן רב לאחר שהתנתקה מהגוף וכך למשוך את תשומת הלב של הטורף, בעוד הרגלביש מסתלק.
 
רגלבישאים משתמשים בזוג הרגליים הראשון כבמחושים. הרגליים סורקות את הסביבה לפני הרגלביש, בעוד הוא מתקדם קדימה. בפועל רגלביש עם 8 רגליים הולך על 3 זוגות והזוג הראשון מגשש. כאשר רגלביש מאבד רגל או יותר, סכמת ההליכה משתנה בהתאם לרגליים שנשארו. לוקח לרגלביש מספר שעות לסנכרן את תנועת הרגליים כדי לנוע באותה מהירות כמקודם.
 
ברגלבישאים ארוכי־רגליים, כמו במשפחת הארכרגליים, הרגליים מסתיימות בתת־פרקים רבים ובקצה מצויה ציפורן אחת. רגליים אלו משמשות איבר לפיתה, שאין דומה לו בכל שאר פרוקי־הרגליים. גמישות הפרקים מאפשרת לכרוך את קצה הרגל סביב גבעולים או ענפים ולטפס ולעבור בנוף הצמחיה במהירות רבה. בדומה לתפקוד של זנב לופת אצל קופי העכביש.

 
 
לבני הסוג Opilio, רגליים ארוכות מאוד וגוף זעיר.

 
לרגלבישאים מספר מנגנוני הגנה. מינים קצרי־רגליים החיים בקרקע או בנשורת העלים שעליה וחשים בסכנה, מכווצים רגליים ועושים עצמם מתים, או קופאים במקומם ונמנעים מכל תנודה העשויה להסגיר את מקומם. מינים ארוכי־רגליים עשויים להשיר רגל כתגובה רפלקסית למתקפה של טורף הנאחז ברגל. רגליים שנשרו אינן גדלות שוב. יש מינים המשתמשים בהסוואה ויש מינים באזורים הטרופיים המופיעים בצבעי אזהרה, במיוחד הזכרים הנודדים בשטח בחיפוש אחר נקבות.
 
רגלבישאים מפרישים חומרים דוחים מזוג פתחים ozopores הממוקמים, כל אחד, בצד קדמת הראשחזה ליד מוצא הירך (coxa) של הרגל השניה. ההפרשה מופיעה כטיפות או כתרסיס עדין. ריח ההפרשות מתואר כריח של אגוז מלך או כשל חזרת. חומרים אלו פעילים בעיקר כנגד חרקים העשויים לתקוף רגלבישאים, למשל נמלים. עד כה בודדו למעלה מ־60 רכיבים פעילים שונים מהפרשות של מינים שונים של רגלבישאים.
 
במספר קבוצות של רגלבישאים מוכרת התנהגות של התגודדות. התגודדות יכולה להכיל עשרות, מאות ועד עשרות אלפי פרטים. משערים שההתנהגות זו היא מהווה מנגנון הגנה מטורפים, בה הסיכוי של פרט בקבוצה להיטרף קטן יותר ככל שהקבוצה גדולה יותר. השערה נוספת מסבירה שהתגודדות מאפשרת להעביר במהירות, דרך המגע הגופני בין הפרטים, התרעת סכנה מפרטים מאויימים לכל הקבוצה - קבוצה הופכת לאיבר חישה אחד גדול.
בישראל מוכר מתגודד אמתי אחד; לֵאוֹבּוּנוּם מְסֻרְטָט Leiobunum seriatum בעל גוף זעיר ורגליים מאוד ארוכות. הוא מצוי בבתי גידול לחים בצפון הארץ. מינים אחרים בישראל אינם מתגודדים אבל יש ומוצאים מספר פרטים קרובים מתחת לאותה אבן או מחסה.
 
 
אחת היצירות של האמן הספרדי סלוודור דאלי נקראת באנגלית 'Daddy Longlegs of the Evening... Hope!'. ביצירה (1940) מופיעים בין השאר רגלביש ארוך־רגליים ונמלים. דאלי (שגילה עניין רב ביצורים מוזרים) מתאר בציור 2 אסטרטגיות הגנה אופייניות לרגלבישאים ארוכי־רגליים; [1] עמידה מוגבהת ורגל חסרה המתארת איבוד רצוני של רגל; תגובת הגנה מוכרת כנגד תקיפת נמלים. [2] נמלים מקיפות את הרגלביש אך אינן נוגעות בו; יתכן כתגובה להפרשה דוחה מבלוטות הריח.
אף שהאווירה הכללית של הציור עגומה, הופעת הרגלביש בתמונה מתייחסת למיתוס צרפתי עתיק הרואה בהופעת רגלביש בשעת הדמדומים סימן חיובי, מבשר טובות וסימבול של תקווה.
 
שם הקבוצה Opliones נגזר מלטינית opilio, שמשמעותו 'אדון הכבשים'. השם הוצע כבר במאה ה-17 על ידי חוקר הטבע האנגלי Martin Lister שבזמנו כונו הרגלבישאים harvest spiders או shepherd spiders. בפולקלור האירופאי מקשרים את הרגלביש לעונת הקציר, אולי משום שבעונה זו נפוצים בשדות כמה מינים ארוכי־רגליים בולטים. הסבר אחר מקשר את תנועת העווית של רגל קטועה להנפת החרמש בעת הקציר. מכאן נגזר השם האנגלי harvestmen וגם התגלגל הכינוי 'קוצר' בעברית.
רועים בדרום צרפת (תמונות בקישור) השתמשו בקביים כדי להטיב ראות על העדרים ולנוע מהר בשטח. בשל הרגליים הארוכות, הנושאות את גוף כקביים, כונו הרגלבישאים  ’berger de brebis’(רועה צאן).
 
 
Daddy Longlegs of the Evening... Hope!    

רגלבישאים מהווים קבוצה עתיקה ומיוחדת מהיבטים אנטומיים, התנהגותיים, אקולוגיים, התפתחותיים, פלאונטולוגיים ופילוגנטיים. זו קבוצת עכבישנים מגוונת מאוד, הן בצורות מורפולוגיות, הן בגדלי גוף והן באורחות חיים. אורח החיים של מרבית המינים, שרבים מהם מצויים באזורים קשים למחקר, לא מוכר היטב או לא ידוע כלל. מיעוט המאובנים מקשה על הבנת ההיסטוריה האבולוציונית שלהם וגם הקשרים הפילוגנטיים עם קבוצות עכבישנים אחרות אינם ברורים דיים ואין הסכמה גורפת בין החוקרים על ההיפותזות הנוגעות לקשרים אלו. ואף על כל הפערים, הידע הביולוגי והאקולוגי שנצבר בעשרות שנים האחרונות על הקבוצה מצביע על כך שמדובר בקבוצה מעניינת ומרתקת לא פחות מעכבישנים אחרים.
 
רגלבישאים מהווים נדבך חשוב במערכות אקולוגיות יבשתיות רבות. במיוחד בתת־הקרקע ובשכבת הקרקע העליונה, שם הם מהווים טורפים או/ו אוכלי־כל הניזונים מחומרים אורגניים שונים. רגלבישאים מהווים מודלים למחקרים בתחומי מחקר שונים, בהם: מודלים אבולוציוניים, מודלים אקולוגיים ומודלים בהתנהגות רבייתית לאור העובדה שהם מציגים העברת זרע ישירה ובלתי ישירה וניתן למצוא אצלם דרגות שונות של טיפול והשגחה הורית על ביצים וצאצאים. בשל היסטוריה אבולוציונית ארוכה, והנטייה לתפוצה גאוגרפית מוגבלת או אנדמיות במינים רבים, הם מהווים מודל מצויין למחקרים ביוגאוגרפים.
 
מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 3 החרקים 1989
insectour
רַגְלְבִישָׁאִים (קוֹצֵרִים בשמם העממי) Opiliones היא סידרה במחלקת העכבישנים Arachnida. בניגוד לדמיון החזותי לעכבישאים (עכבישים) Araneae, מחקרים מולקולריים שהתבצעו בשנים האחרונות מציעים שרגלבישאים קרובים משפחתית דווקא לסדרת העכשובאים Solifugae ולסדרת עכבישוני־הכובע Ricinulei (Giribet & Sharma 2015). דרושים מחקרים נוספים כדי לבסס את ההיפותזה הזו.
 
לרגלבישאים היסטוריה אבולוציונית ארוכה מאוד. המאובנים הקדומים ביותר מתוארכים לפני כ־400 מיליוני שנים, מתור הדבון, כ־200 מיליוני שנים לפני הופעת הדינוזאורים הראשונים. בחלק מהמאובנים הקדומים נמצאו 2 זוגות עיניים ולא זוג אחד, כפי שיש לרגלבישאים המודרניים.
 
רַגְלְבִישָׁאִים היא הסדרה השלישית בגודלה במחלקת העכבישנים (אחרי עכבישים ואֲקָרִיּוֹת). המדע מכיר בשם למעלה מ־6500 מינים של רגלבישאים; מעריכים שקיימים אלפים רבים שעדיין לא נמצאו או הממתינים להגדרה באוספים מדעיים. בישראל מוכרים כ־20 מינים. ישנם נוספים שהגדרתם לא הושלמה או המחכים לגילוי ותיאור.
 

מבט קדמי לצחן, סוג של רלגביש בעל כליצרות גדולות ומסיביות.
 
רגלבישאים נחלקים לארבע תת־סדרות קיימות (ועוד אחת שנכחדה):
[1] צִּיפוֹפְתַלמָאִים Cyphophthalmi - נחשבת פרימיטיבית ומונה כ־200 מינים, נציגיה עדיין לא נמצאו בישראל. המינים הקרובים ביותר אלינו מוכרים מטורקיה. אלו רגלבישאים זעירים ביותר, הדומים לאקריות. אורך גופם פחות משני מ"מ, רובם חסרי עיניים. זוג רגלי ההליכה הקדמיות הן הארוכות ביותר, אורכן כאורך הגוף. בשאר הסדרות הזוג השני של רגלי ההליכה הוא הארוך ביותר.
[2] לֶּנְיָטוֹרָאִים Laniatores - בישראל משפחה אחת: קְטַנְרַגְלִיִים Phalangodidae (מין אחד).
[3] דִספּנוֹאִים Dyspnoi - בישראל שלוש משפחות: טְרוֹגוּלוּסִיִים Trogulidae (מין אחד), לַסְמִיתִיִים Dicranolasmatidae (שני מינים) ונִימְרֶגֶליִּים Nemastomatidae (מין אחד).
[4] אֶאוּפְּנוֹאִים Eupnoi - בישראל שתי משפחות: אֶרֶכְרַגְלִיִּים Phalagiidae (כ־12 מינים וכנראה יותר), ו־Sclerosomatidae (מין אחד). מתאפיינת במינים בעלי גוף קצר יחסית ורגליים גמלוניות ארוכות. מרבית הרגלבישאים השכיחים בישראל נמנים על הארכרגליים.
 
רגלבישאים הם יצורים חובבי לחות וחום המצויים בכל היבשות, למעט באנטארקטיקה. עושר המינים הגדול ביותר קיים באזורים הטרופיים. גם באזורים הממוזגים מצויים מינים רבים. יש מינים המצויים באזורים יובשניים ואפילו במדבריות (באזורים עשירים בטל). מוכרים מינים החיים רק במערות חשוכות־עד או בתוך הקרקע.
 

גוף הרגלביש נראה לרוב כעשוי חטיבה אחת - הראשחזה מאוחה לבטן בכל הרוחב.
 
הדמיון של מינים רבים לעכבישים או לאקריות גורם לרבים להתעלם מהם במקרה טוב או לפגוע בהם במקרה הרע. רגלבישאים אינם ארסיים. אין להם בלוטות ארס, גם לא בלוטות משי והם אינם מסוכנים לאדם.
 
גוף הרגלביש נראה לרוב כעשוי חטיבה אחת - הראשחזה מאוחה לבטן בכל הרוחב (לעכבישים שתי חטיבות גוף נפרדות - החיבור בין הראשחזה לבטן הוא דרך שנץ צר, המאפשר רק מעבר נוזלים). מבנה זה מאפשר לרגלביש להיזון גם מחלקיקי מזון גדולים יחסית. מה שעשוי לתרום להסבר מדוע יש רגלבישאים היכולים להיזון מעושר רב של מזונות.
 
רגלבישאים רבים ניזונים בעיקר מטרף חי; פרוקי־רגליים קטנים, כולל רגלבישאים אחרים. יש הניזונים משבלולים (במשפחת הטְרוֹגוּלוּסִיִים Trogulidae). אחרים ניזונים גם מפגרים, חומר צמחי, חומר אורגני נרקב, פטריות וכדומה. הרכב מזון כזה נחשב לחריג בהשוואה לקבוצות עכבישנים אחרות שמראות אחידות גבוהה בהרכב המזון שלהן - בדרך כלל טרף חי.
מקרה יוצא דופן, של טריפה של חולייתנים חיים, דווח בארה"ב על ידי Chartier & Benson (2010). בשני מקרים נפרדים נצפו בלילה רגלבישאים הורגים ואוכלים (כיחידים או בקבוצה) גוזלים בני יומם בקן.
 
 
זוג עיניות הנישא על בליטה במרכז הראשחזה   זוג עיניות הנישאות כל אחת על שלוחה קדומנית.

לרגלבישאים מודרניים זוג עיניים אחד (עיניות פשוטות), הנישאות (למעט בטְרוֹגוּלוּסִיִים ובלַסְמִיתִיִים ) במרכז הראשחזה, גבוה על צִדֵי בליטה (ocularium). עיניות אלו רגישות לשינויים בעוצמות אור. בחלק מהמינים יתכן והן יכולות לזהות תנועה ברקע. אצל טְרוֹגוּלוּסִיִים ובלַסְמִיתִיִים העיניים ממוקמות על שלוחות נפרדות בקדמת הראשחזה. לגודל העיניים ומורכבות המבנה שלה התאמה לאורח החיים של הרגלביש. מינים על־קרקעיים מצויידים בעיניים גדולות יחסית, במינים תת־קרקעיים העיניים קטנות עד מנוונות. בתת־הסדרה צִּיפוֹפְתַלמָאִים, מרבית המינים חסרי עיניים.
 
לרגלבישאים, בדומה לעקרבים, כליצרות הבנויות משלושה פרקים (בניגוד למרבית העכבישנים, אצלם הכליצרות בנויות משני פרקים). הפרק השלישי, הקצר, הוא בר תנועה ופועל כצבת, כנגד הפרק השני, לאחיזה וביתור המזון והכנסתו לפה. יש מינים אצלם הכליצרות של הזכרים גדולות משל הנקבות ולעיתים בעלות קרניים מוארכות או זיזים.
 
במספר מינים הקוטיקולה זוהרת תחת הארה של אור על־סגול (UV 350-360 נ"מ). הזהירה מופיעה בלבן או צהוב, ככתמים או פסים. עוצמת הזהירה אינה גבוהה כבעקרבים והתיפקוד שלה, אם קיים כזה, אינו ידוע כלל.


 
במשפחות: נִימְרֶגֶליִּים Nemastomatidae ו־Sabaconidae, לזכרים יש בלוטות כליצרה המפרישות הפרשה המוגשת לנקבה כמתנת נישואין (nuptial gift). הפרשה זו נועדה ככל הנראה למשוך נקבות, אולם לא ידוע דבר על הרכבה וכיצד היא פועלת.
 
בדומה למספר עכבישים ועקרבישים, מוצאים במספר קבוצות של רגלבישאים איבר נגינה (stridulatory organ). הקול מופק על ידי חיכוך רכסים משוננים הממוקמים בצד הפנימי של הכליצרות. או, חיכוך הצד הפנימי של קולית (femur) הבחנין כנגד צד מחוספס של הכליצרה הסמוכה. או, חיכוך קולית הבחנין עם זיזים בולטים המצויים ליד העיניים. ההנחה הרווחת שתנודות הקול, משמשות לתקשורת תוך מינית ויתכן גם להגנה מאוייבים.
 
בדומה לעכבישנים אחרים, זכרים נוטים להיות קטנים מהנקבות, אולם הרגליים שלהם ארוכות יותר. הקוטיקולה של הזכרים נוטה להיות קשה יותר משל הנקבות. אצל הזכרים בליטות ומבנים קוטיקולריים אחרים, נוטים להיות מפותחים יותר.
 
בניגוד לשאר העכבישנים, העברת הזרע במרבית הרגלבישאים הינה ישירה. לזכרים יש איבר דמוי 'פין', המצוי בבטן הזכר ונשלף משם רק בעת ההזדווגות, הנעשית פנים אל מול פנים. שליפת ה'פין' נעשית בעזרת שרירים או לחץ הידראולי (ראו סרטון).
באֶאוּפְּנוֹאִים; ברוב המינים ובצִּיפוֹפְתַלמָאִים לנקבות יש צינור הטלה טלסקופי, הבנוי מעד 40 טבעות ממברניות, שאורכו בזמן השליפה עולה פי כמה על אורך הגוף. אצל הדִספּנוֹאִים והלֶּנְיָטוֹרָאִים הצינור קצר וחסר פרקים. גם צינור ההטלה מצוי בתוך הבטן כאשר הוא לא בשימוש.
יש מינים בהם מתקיימת העברת זרע בלתי ישירה, אבל לא ברור כיצד הדבר מתבצע. מוכרים כ־12 מינים המתרבים רק ברבייה אל־מינית. כלומר, האוכלוסייה מורכבת רק מנקבות ולא מוכרים זכרים כלל.
 
 
הזדווגות ברגלביש ממשפחת הארכרגליים.   הטלת ביצים אצל רגלביש ממשפחת הארכרגליים.

הנשימה של רגלבישאים מבוססת על מערכת טרכאות (כמו בחרקים). זוג פתחי נשימה ממוקם בלוחית השניה או השלישית של הגחון (אין להם ריאות־ספר כמו בעכבישים). במשפחות אֶרֶכְרַגְלִיִּים Phalagiidae וב־Sclerosomatidae, בהם למינים רבים רגליים ארוכות מאוד, יש בשוק של כל רגל פתח נשימה מוסף, המאפשר להזרים חמצן לתאי העצב שברגל. פתח נשימה זה מאפשר לרגל קטועה לנוע בתנועת עווית זמן רב לאחר שהתנתקה מהגוף וכך למשוך את תשומת הלב של הטורף, בעוד הרגלביש מסתלק.
 
רגלבישאים משתמשים בזוג הרגליים הראשון כבמחושים. הרגליים סורקות את הסביבה לפני הרגלביש, בעוד הוא מתקדם קדימה. בפועל רגלביש עם 8 רגליים הולך על 3 זוגות והזוג הראשון מגשש. כאשר רגלביש מאבד רגל או יותר, סכמת ההליכה משתנה בהתאם לרגליים שנשארו. לוקח לרגלביש מספר שעות לסנכרן את תנועת הרגליים כדי לנוע באותה מהירות כמקודם.
 
ברגלבישאים ארוכי־רגליים, כמו במשפחת הארכרגליים, הרגליים מסתיימות בתת־פרקים רבים ובקצה מצויה ציפורן אחת. רגליים אלו משמשות איבר לפיתה, שאין דומה לו בכל שאר פרוקי־הרגליים. גמישות הפרקים מאפשרת לכרוך את קצה הרגל סביב גבעולים או ענפים ולטפס ולעבור בנוף הצמחיה במהירות רבה. בדומה לתפקוד של זנב לופת אצל קופי העכביש.

 
 
לבני הסוג Opilio, רגליים ארוכות מאוד וגוף זעיר.

 
לרגלבישאים מספר מנגנוני הגנה. מינים קצרי־רגליים החיים בקרקע או בנשורת העלים שעליה וחשים בסכנה, מכווצים רגליים ועושים עצמם מתים, או קופאים במקומם ונמנעים מכל תנודה העשויה להסגיר את מקומם. מינים ארוכי־רגליים עשויים להשיר רגל כתגובה רפלקסית למתקפה של טורף הנאחז ברגל. רגליים שנשרו אינן גדלות שוב. יש מינים המשתמשים בהסוואה ויש מינים באזורים הטרופיים המופיעים בצבעי אזהרה, במיוחד הזכרים הנודדים בשטח בחיפוש אחר נקבות.
 
רגלבישאים מפרישים חומרים דוחים מזוג פתחים ozopores הממוקמים, כל אחד, בצד קדמת הראשחזה ליד מוצא הירך (coxa) של הרגל השניה. ההפרשה מופיעה כטיפות או כתרסיס עדין. ריח ההפרשות מתואר כריח של אגוז מלך או כשל חזרת. חומרים אלו פעילים בעיקר כנגד חרקים העשויים לתקוף רגלבישאים, למשל נמלים. עד כה בודדו למעלה מ־60 רכיבים פעילים שונים מהפרשות של מינים שונים של רגלבישאים.
 
במספר קבוצות של רגלבישאים מוכרת התנהגות של התגודדות. התגודדות יכולה להכיל עשרות, מאות ועד עשרות אלפי פרטים. משערים שההתנהגות זו היא מהווה מנגנון הגנה מטורפים, בה הסיכוי של פרט בקבוצה להיטרף קטן יותר ככל שהקבוצה גדולה יותר. השערה נוספת מסבירה שהתגודדות מאפשרת להעביר במהירות, דרך המגע הגופני בין הפרטים, התרעת סכנה מפרטים מאויימים לכל הקבוצה - קבוצה הופכת לאיבר חישה אחד גדול.
בישראל מוכר מתגודד אמתי אחד; לֵאוֹבּוּנוּם מְסֻרְטָט Leiobunum seriatum בעל גוף זעיר ורגליים מאוד ארוכות. הוא מצוי בבתי גידול לחים בצפון הארץ. מינים אחרים בישראל אינם מתגודדים אבל יש ומוצאים מספר פרטים קרובים מתחת לאותה אבן או מחסה.
 
 
אחת היצירות של האמן הספרדי סלוודור דאלי נקראת באנגלית 'Daddy Longlegs of the Evening... Hope!'. ביצירה (1940) מופיעים בין השאר רגלביש ארוך־רגליים ונמלים. דאלי (שגילה עניין רב ביצורים מוזרים) מתאר בציור 2 אסטרטגיות הגנה אופייניות לרגלבישאים ארוכי־רגליים; [1] עמידה מוגבהת ורגל חסרה המתארת איבוד רצוני של רגל; תגובת הגנה מוכרת כנגד תקיפת נמלים. [2] נמלים מקיפות את הרגלביש אך אינן נוגעות בו; יתכן כתגובה להפרשה דוחה מבלוטות הריח.
אף שהאווירה הכללית של הציור עגומה, הופעת הרגלביש בתמונה מתייחסת למיתוס צרפתי עתיק הרואה בהופעת רגלביש בשעת הדמדומים סימן חיובי, מבשר טובות וסימבול של תקווה.
 
שם הקבוצה Opliones נגזר מלטינית opilio, שמשמעותו 'אדון הכבשים'. השם הוצע כבר במאה ה-17 על ידי חוקר הטבע האנגלי Martin Lister שבזמנו כונו הרגלבישאים harvest spiders או shepherd spiders. בפולקלור האירופאי מקשרים את הרגלביש לעונת הקציר, אולי משום שבעונה זו נפוצים בשדות כמה מינים ארוכי־רגליים בולטים. הסבר אחר מקשר את תנועת העווית של רגל קטועה להנפת החרמש בעת הקציר. מכאן נגזר השם האנגלי harvestmen וגם התגלגל הכינוי 'קוצר' בעברית.
רועים בדרום צרפת (תמונות בקישור) השתמשו בקביים כדי להטיב ראות על העדרים ולנוע מהר בשטח. בשל הרגליים הארוכות, הנושאות את גוף כקביים, כונו הרגלבישאים  ’berger de brebis’(רועה צאן).
 
 
Daddy Longlegs of the Evening... Hope!    

רגלבישאים מהווים קבוצה עתיקה ומיוחדת מהיבטים אנטומיים, התנהגותיים, אקולוגיים, התפתחותיים, פלאונטולוגיים ופילוגנטיים. זו קבוצת עכבישנים מגוונת מאוד, הן בצורות מורפולוגיות, הן בגדלי גוף והן באורחות חיים. אורח החיים של מרבית המינים, שרבים מהם מצויים באזורים קשים למחקר, לא מוכר היטב או לא ידוע כלל. מיעוט המאובנים מקשה על הבנת ההיסטוריה האבולוציונית שלהם וגם הקשרים הפילוגנטיים עם קבוצות עכבישנים אחרות אינם ברורים דיים ואין הסכמה גורפת בין החוקרים על ההיפותזות הנוגעות לקשרים אלו. ואף על כל הפערים, הידע הביולוגי והאקולוגי שנצבר בעשרות שנים האחרונות על הקבוצה מצביע על כך שמדובר בקבוצה מעניינת ומרתקת לא פחות מעכבישנים אחרים.
 
רגלבישאים מהווים נדבך חשוב במערכות אקולוגיות יבשתיות רבות. במיוחד בתת־הקרקע ובשכבת הקרקע העליונה, שם הם מהווים טורפים או/ו אוכלי־כל הניזונים מחומרים אורגניים שונים. רגלבישאים מהווים מודלים למחקרים בתחומי מחקר שונים, בהם: מודלים אבולוציוניים, מודלים אקולוגיים ומודלים בהתנהגות רבייתית לאור העובדה שהם מציגים העברת זרע ישירה ובלתי ישירה וניתן למצוא אצלם דרגות שונות של טיפול והשגחה הורית על ביצים וצאצאים. בשל היסטוריה אבולוציונית ארוכה, והנטייה לתפוצה גאוגרפית מוגבלת או אנדמיות במינים רבים, הם מהווים מודל מצויין למחקרים ביוגאוגרפים.
 
מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 3 החרקים 1989

X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
 ברוכים הבאים.
מוזמנים להצטרף לעמוד הפייסבוק של האתר
עדכונים, חדשות מהשטח והפתעות