ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר      About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
 
לחיפוש בתכני האתר גלול ובחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
21.09.2014 (03:16)
insectour
עכבישים הם בין היצורים הנתפסים כמפחידים ביותר מקרב בעלי־החיים שאפשר לפגוש בבית או בחצר. עם זאת, הרוב המכריע של העכבישים; בעולם וגם בישראל, אינם מסוכנים לאדם. אדאבא הם נחשבים ליצורים מועילים, בהיותם טורפי חרקים, בהם גם מזיקים.

אפילו שני המינים היחידים הנחשבים למסוכנים בישראל - אלמנה שחורה Latrodectus tredecimguttatus ואַרְסָן (שֶשָן) חוּם Loxosceles rufescens - נושכים בני אדם לעיתים רחוקות מאוד (עשרות בודדות של מקרים - לא כולם ודאיים - מדווחים בשנה).
 
גם אם אתם כמוני; אוהבים עכבישים, מכבדים אותם ורואים בהם חלק בלתי נפרד מהמכלול בו אנו חיים, הרי לא תמיד ברור לכולם מי הם ומה הם, והידע עליהם לא תמיד מושתת על מקורות מבוססים או אמינים.
 
אספתי ובררתי עבורכם הקוראים, סדרת הנחות / אמונות / שאלות וגם תשובות על נושאים שונים הקשורים לעכבישים והמאפיינים שאלות או תהיות של אנשים סקרניים או מבוהלים. לא תמיד התשובות הן שחור-לבן או חד־משמעיות. למעשה, ככל שהידע שלנו הולך ומתקדם, אנו צוברים שאלות חדשות וידע חדש; לעיתים מפתיע במיוחד.
 
זאבן מסוג הוגנה Hogna
אחד מהזאבנים הגדולים. לא מסוכן.

על חלק מהשאלות ניתן למצוא מידע מורחב ברשומות נוספות באתר אשר לחלקן תמצאו הפניות בגוף הרשומה. מידע משלים ונוסף ראו בקישורים ובמקורות.
 


1. עכבישים הם חרקים.

לא נכון! עכבישים וחרקים משתייכים לשתי קבוצות טקסונומיות שונות מאוד. אכן שתיהן מוגדרות כפרוקי־רגליים אולם ההבדלים בינן מרובים מאוד. על ההבדלים הללו אפשר לקרוא ברשומה: בין חרק לעכבישני. סקירה רחבה על מחלקת העכבישנים וסדרת העכבישאים ניתן למצוא ברשומות סדרות העכבישנים.
 

2. עכבישים התפתחו לפני הופעת הדינוזאורים.

נכון! עדויות לעכבישים ארכאיים מוצאים במאובנים המתוארכים לכ־300 מיליוני שנים לפני זמננו (דמויי זוחלים המכונים דינוזאורים החלו להופיע לפני כ־250 מיליוני שנים). עכבישים אלה לא בנו רשתות ציד. הם שכנו במחילות בקרקע בהן מצאו הגנה מהשמש ומטורפים וצדו מפתח המחילה או בשיטוט קרוב אליה. סקירה קצרה על האבולוציה של העכבישנים, בהם העכבישאים תמצאו ברשומה סדרות העכבישנים חלק א.
 

3. מספר מיני היונקים דומה למספר מיני העכבישים.

לא נכון! למדע מוכרים בכל העולם כ־5400 מינים של יונקים. מספר המינים של עכבישים המתוארים נכון לזמננו מגיע לכדי 49,000 ומעריכים שמספר המינים הכולל הוא לפחות כפול. בישראל תוארו עד כה; למעלה כ־700 מינים הנמנים על יותר מ־50 משפחות שונות. (מידע נוסף על עכבישים בישראל בקטלוג עכבישים בישראל).
 

4. יש עכבישים המתנשלים גם במהלך חייהם כבוגרים.

נכון! אומנם מרבית העכבישים מפסיקים להתנשל לאחר שהגיעו לבגרות. אולם במספר משפחות ממוצא קדום, בתת־הסדרה מִיגָלוֹמוֹרְפָה Mygalomorphae, הבוגרים, למעשה הנקבות, ממשיכות להתנשל גם כבוגרות. עכבישי פרוונית המכונים גם טָרָנטוּלוֹת או עכבישי עופות, משתייכים לקבוצה זו.
 
נשל של עכביש שנשאר תלוי על ענף.
אפשר לראות יפה את זוג הכליצרות המשמשות לנשיכת הטרף.
 

5. עכבישים יכולים לעוף.

לא נכון! מבין חסרי־החוליות, רק לחרקים יש כנפיים. עכבישים אינם יכולים לעוף, הם יכולים להיעזר ברוח כדי לנוע במרחב. תופעה זו מכונה בלונינג ballooning. היא מאפיינת פרטים צעירים או מינים קטנים במיוחד. באופן זה עכבישים יכולים להגיע גם לקומות הגבוהות ביותר של מבני מגורים. על התופעה אפשר לקרוא במסגרת הרשומה: הגירה, נדידה והפצה.
 

6. לעכבישים אין מוח.

לא נכון! עכבישים בדומה לבני אדם מנהלים תפקודי חיים דומים. ברם, המערכות הביולוגיות אינן בדיוק מקבילות לאלו של חולייתנים. הן בסיסיות יותר ומאורגנות באופן שונה. בעכבישים הראשחזה כולל את המוח, הקיבה, העיניים והפה. הבטן מכילה את הלב, מערכת העיכול, מערכת הרבייה ומערכת הנשימה וגם את בלוטות המשי.
מערכת העצבים המרכזית של העכביש - המוח, בנוייה משני גנגליונים (צבירי תאי עצב) בסיסיים. כל גנגליון מקושר עצבית למערכות השרירים, איברי החישה ומערכות נוספות ושולט על תפקודן.
אומנם לעכבישים מוח קטן מאוד, אך יש מהם המדגימים לנו התנהגויות מורכבות ביותר ביחס לגודלו. חלקם מראים כישורי למידה וזיכרון. יש מינים המסוגלים להציג פתרון לבעייה במספר דרכים שונות.

 

7. עכבישים שומעים.

לא נכון! לפחות לא באופן בו אנו מגדירים שמיעה. לעכבישים אין איברי שמיעה יעודיים בדומה לאלה המוצאים בחרקים. עם זאת, בקצה הרגליים יש להם זיפים thrichobotria הרגישים מאוד לתנודות העוברות דרך המצע או באוויר. הם מסוגלים לחוש בתנודות הנוצרות בעת היווצרות קול ולאתר בקירוב כיוון ומרחק למקור הקול. הם נעזרים בחוש הזה כדי לאתר טרף ובני זוג.
 

8. לכל העכבישים שמונה עיניים.

לא נכון! אומנם למרבית העכבישים יש שמונה עיניים (מספר מירבי) אולם ניתן למצוא מינים עם 3 זוגות, 2 זוגות, זוג ואפילו נטולי עיניים כלל (מינים החיים במערות). לרוב העיניים מסודרות בשתי שורות; לעיתים בשלוש. גודל העיניים ואופן סידורן אופייני לכל משפחה ומהווה את אחד הסימנים החזותיים לשיוך משפחתי.
 
למרבית העכבישים שמונה עיניים המסודרות בשתים עד שלוש שורות.
 

9. לעכבישים ראייה חלשה.

נכון! אכן למרבית העכבישים ראייה חלשה הנובעת ממבנה עיניים בסיסי ומגודלן הזעיר. העיניים הן פשוטות ocelli ולא כולן מתפקדות באופן שווה. בדרך כלל הן מאפשרות להבחין בין אור לחשיכה, בצורות ובתנועה. לרוב, העיניים הקדמיות מחוננות בכושר ראייה מפותח יותר, המאפשר לעכביש למקד עצמו על הטרף. חריגים באיכות הראייה הם עכבישים ממשפחת הקופצניים הרואים גם בצבע. עכבישים משתמשים במגוון חושים, כמו מישוש וריח לקבל מידע מהסביבה הקרובה והרחוקה. על ראייה בעכבישים ניתן לקרוא בהרחבה ברשומה: עכבישים - כיצד הם רואים את העולם.
 

10. כל העכבישים בונים רשתות.

לא נכון! פחות ממחצית המינים המוכרים למדע בונים רשתות ציד. שאר המינים צדים באופנים אחרים; בדרך של מארב או ציד אקטיבי. עם זאת, עכבישים משתמשים בקורי משי לשימושים אחרים כמו: נתיבי תנועה, בניית מחסה, ריתוק הטרף, בעת אקט הרבייה ולעטיפת הביצים.
 

11. כל קורי העכבישים זהים.

לא נכון! עכבישים מייצרים עד 7 טיפוסים שונים של משי לייעודים שונים. לכל מין של עכביש יש 5-2 טיפוסי בלוטות שונות. קיים גם הבדל בין נקבות לזכרים. קורים אלה נבדלים במבנה, עובי, גמישות, חוזק ודביקות, בהתאם למטרת השימוש. למשל: קורים המשמשים לבניית רשתות, נבדלים מקורים המשמשים לייצור שקי ביצים או לדיפון מחסות.
 

12. קצות הרגליים של העכביש שמנוניות, לכן הוא אינו נדבק לקורים של עצמו.

לא נכון! מדובר בתפיסה עתיקה שהשתרשה אפילו בספרים אחדים. קורים דביקים מצויים בעיקר ברשתות של גלגלניים וכדורניים, בהרבה משפחות הקורים אינם דביקים. טיפות הדבק שמקרון מבלוטות המשי ערוכות לאורך קורים מסויימים אשר במקביל אליהם פרושים קורים שאינם דביקים, המאפשרים תנועה על הרשת ללא צורך במגע עם הטיפות. עכבישים מיומנים מלידה להלך בין הטיפות ואם טבלה קצה פיסת הרגל של אחת הרגליים בטיפה דביקה, מדובר בלא יותר מאי נוחות זמנית בדומה לאדם שדרך על מסטיק מושלך ברחוב. לעומת זאת, חרק הנתקל ברשת, בא בו זמנית במגע עם עשרות טיפות דביקות ואז היכולת להשתחרר במהירות נמוכה מאוד.
בכל מקרה, מחקרים לא מצאו כל הפרשה שומנית בקצות הרגליים (פיסת הרגל) של עכבישים. בעכבישים בוני רשתות לעומת זאת מוצאים בקצה פיסת הרגל ציפורן שלישית הניצבת מול מערך זיפים יעודיים המאפשרים אחיזה מדוייקת של קורים בודדים ותנועה מהירה על מרחב הרשת.

 

13. קורי עכביש חזקים יותר מפלדה.

נכון! עכבישים מייצרים מגוון גדול של קורים בעלי תכונות שונות של חוזק, גמישות ואלסטיות. בחלק מהקורים חוזק קריעה שווה או עולה על זה של קור פלדה בעובי או משקל זהים. עובי הקורים נע בין 12 מיקרון ל־0.02 מיקרון והוא משתנה בהתאם לגיל העכביש והצרכים השונים (להשוואה; עובי ממוצע של שערת אדם הוא כ־100 מיקרון).
ואם כבר בחוזק דנן; אחד המיתוסים שאפשר למצוא ברשת אומר: "קורי עכביש הם כל כך חזקים שהם יכולים לעצור מטוסים". טכנית זה אפשרי, אבל דורש יותר ממיליארד עכבישים כדי ליצר כבל באורך ובעובי הנדרש. היה מי שחישב מה נדרש לכך, הרוצים להרחיב, מוזמנים לקרוא בקישור ?How thick should a spider silk thread be to stop a Boeing-747 in full flight.
האמת היא שקורי עכבישים משמשים מושא למחקרים רבים המנסים למצוא דרכים להפיק אותם בדרכים מלאכותיות עבור יישומים שונים; רפואיים, הנדסיים וצבאיים.
 
 
 
 
 עוד על נפלאות קורי העכביש אפשר לראות ולשמוע בסרטון הבא
 

14. עכבישים אוכלים את הקורים של עצמם.

נכון! אבל לא כולם. מינים שונים, בעיקר אלה הבונים רשתות, אוכלים קורים של רשתות בלויות במטרה למחזר חומר חלבוני יקר ערך. יש מינים, בעיקר מקרב הגלגלניים והפגיוניתיים, הבונים רשת חדשה מידי לילה ועם שחר אוכלים את מרביתה ונסוגים למחסה. כך גם הם מקטינים את החתימה הביולוגית שלהם מפני טורפי עכבישים. יש מינים החיים על קורים של עכבישים אחרים ולעיתים אוכלים את הקורים מהרשת כתוסף מזון.
 


15. במלחמת העולם השנייה התקינו קורי עכביש בכוונות אופטיות.

נכון! במהלך מלחמת עולם השנייה שימשו קורי עכביש מאלמנות שחורות (אמריקאיות), ליצירת צלבים עבור כוונות אופטיות לכלי נשק שונים ומטוסים. אפילו בארץ הייתה דרישה לקורי אלמנות שחורות מקומיות למטרה זו. פנחס אמיתי, חוקר טבע ומספר נפלא, מספר שבנערותו היה בין הילדים שאספו בירושלים קורים של אלמנות שחורות לטובת המאמץ המלחמתי של בנות הברית.
אפשר לקרוא בהרחבה על הנושא בקישור הבא: A historic event: American black widow spiders bring victory in World War I and II.

 

16. כל העכבישים ארסיים.

לא נכון! אומנם מרבית העכבישים ארסיים אבל מוכרות לפחות 2 משפחות בהן המינים אינם ארסיים. משפחת הגבנניים היא הבולטת שבהם. בישראל מספר מינים במשפחה. ראו גם ברשומה: משפחת הגבנניים.
העובדה שעכביש הוא ארסי אינה הופכת אותו אוטומטית מסוכן לאדם. הארס הוא אמצעי קיום חיוני לעכבישים. הוא מאפשר לשתק את הטרף ולהמית אותו במהירות. הוא לא נועד להרוג או לפגוע בבני אדם. כערך מוסף הוא משמש אמצעי הרתעה כנגד טורפים.
למעשה מתוך מניין המינים של עכבישים המוכרים למדע, רק כ־200 מינים נחשבים מסוכנים לאדם. מאחרונים, רק מינים ספורים נחשבים מסוכנים מאוד לאדם - כ־25 בכל העולם שהם כ־0.06% מכלל המינים המוכרים למדע. בישראל מוכרים רק 2 מינים מסוכנים, שהם כ־0.3% מכלל המינים המוכרים נכון להיום בארץ. למרבית העכבישים ארס חלש. ממילא רובם אפילו לא ינסו לנשוך אותנו.

 

17. כל העכבישים השחורים מסוכנים מאוד.

לא נכון! צבע אינו יכול להוות מדד בזיהוי מידת הסכנה מעכביש או למידת הארסיות שלו בכלל או כלפי האדם. לחלק נכבד מהמינים המסוכנים צבעים אפרפרים חומים שאינם בולטים במיוחד. בישראל יש רק מין אחד הנחשב מסוכן לאדם ולו צבע שחור - אלמנה שחורה. לארסן חום, המין השני הנחשב מסוכן, גווני צבע משתנים מחום-אפור בהיר עד חום כהה מאוד. עוד על עכבישים מסוכנים ברשומה: איך יודעים האם עכביש ארסי.
 

18. ככל שהעכביש גדול יותר, כך הוא מסוכן יותר.

לא נכון! לגודלו של עכביש אין שום השפעה על מידת הסכנה ממנו. אדרבה, מרבית המינים המסוכנים הינם קטני מימדים ואינם גדולים ממטבע של שקל אחד (אורך גוף). רוב העכבישים הגדולים, כדוגמת עכבישי הפרוונית (טרנטוּלות), אינם מסוכנים לאדם כלל.
מאחר ובעכבישים הנקבות נוטות להיות גדולות יותר מהזכרים, יש להן בלוטות ארס גדולות יותר. יחסית לזכרים, נקבות עשויות להחדיר בנשיכה יותר ארס. מאידך זכרים נוטים לשוטט יותר מנקבות ולכן גם פוגשים אותם יותר. דוגמא קלאסית לכך הוא עכביש 'המשפך האוסטרלי' (לא קשור למשפחת המשפכניים) הנחשב לאחד מהעכבישים המסוכנים ביותר בעולם. במין הזה הרוב המכריע של נשיכות מוכחות מקורו בזכרים משוטטים. גם פה, מקרי המוות הנקשרים למין הזה הם כ־13 מקרים מתוך 138 דיווחי נשיכות - במהלך השנים 2004-1926. משנת 1981 לאחר פיתוח נסיוב, אין דיווחים על מקרי מוות.
 
פרוונית שחורה - Chaetopelma olivaceum
אחד המינים הגדולים בישראל המגיע גם למגורי אדם.
אינו מסוכן ונשיכתו כואבת כעקיצת צרעה.
 

19. עקיצה של עכביש יכולה להרוג תוך מספר דקות.

לא נכון! ראשית הבהרה: עכבישים נושכים ולא עוקצים. מקרי מוות כתוצאה ישירה מנשיכת עכבישים הינם נדירים מאוד. מרביתם הם תוצאה של חוסר טיפול, סיבוכים משניים וכמעט שלא כתוצאה ישירה מהארס. בכל מקרה, גם במצב של נשיכת עכביש הנחשב מסוכן לאדם וחוסר טיפול; מוות מהיר (פחות משעה) הוא נדיר מאוד (בד"כ פעוטות או בקרב בעלי רגישות יתר) ותהליך ההידרדרות עד מוות עשוי לקחת שעות רבות ואף ימים. סטטיסטיקה עולמית מדברת על פחות מאחוז אחד של מקרי מוות כתוצאה מנשיכות עכבישים (מכל המינים המסוכנים). בישראל לא מוכרים מקרי מוות מהירים מהעכבישים.
 

20. הסיכוי להינשך על ידי עכביש הוא גבוה מאוד.

לא נכון! עכבישים, כולל מינים מאוד ארסיים, הינם יצורים ביישניים שיעשו הכל כדי להימנע ממגע עם האדם, שאינו מהווה עבורם מזון. נשיכת עכביש היא לרוב מקרה חריג הנובע ממצב בו העכביש, להבנתו, מוצא את עצמו בסכנה מיידית, גם אם לא מתוך כוונה של הצד השני, והדרך היחידה שלו להתגונן או להודיע על קיומו היא לאיים או לנשוך. מקרי נשיכה מתרחשים, אבל בראייה רחבה הם נדירים והתיעוד מוכח הקיים מישראל מצביע על עשרות מקרים בלבד בשנה, רובם מוגדרים כמקרים קלים עם תגובה מקומית.
רוב המפגשים של בני אדם עם עכבישים מסתיימים בלא כלום, כאשר ברובם המכריע, האדם אפילו אינו מודע למפגש זה.

 

21. עכבישים נועצים את הרגליים שלהם בעור ויכולים לגרום לפציעה חמורה.

לא נכון! לעכבישים אין ארס ברגליים ואין לרגליים שלהם שום יכולת לפגוע בנו. בקצה הרגליים של העכבישים יש זוג ציפורניים המשמשות לאחיזה במצע עליו נעים או הולכים. הן כל כך דקות ועדינות ואין הן מסוגלות לחדור את העור. אם עכביש הולך עלינו, נרגיש לכל היותר דיגדוג קל.
 

22. אדם בממוצע בולע 4 או 8 עכבישים במהלך השינה במשך חייו.

לא נכון! 'עובדה' זו מופיעה בלא מעט אתרים ברשת כולל באתרים ישראלים. על פי האתר snopes מקורה לכאורה בתרגיל עיתונאי (1993 ,Lisa Holst) שהראתה כיצד ניתן בקלות להפיץ שמועות לא מבוססות דרך הרשת ומערכת הדואר האלקטרוני. הציטוט המדובר לכשעצמו נלקח לכאורה על ידי העיתונאית מספר אמיתי, ברם, חיפוש בספר עצמו דרך גוגל לא מעלה רמז אחד להופעת הטענה המדוברת בספר. נראה שגם ה'מקור העיתונאי' הוא מיתוס אינטרנטי. (ראו תחקיר בקישור) עד כה לא נמצא עדות קשה אחת למאמר של ליסה וראיות כלשהן לעצם קיומם של כתבת בשם זה.

עם זאת יש באגדות האורבניות הללו שמץ של אמת. מי לא בלע בשגגה זבוב או עש שנכנס לו לפה. פרוקי־רגליים מוצאים את דרכם בכוונה או בטעות למגוון מזונות שלנו, טריים, מעובדים (בעיקר) ומבושלים ואנו צורכים, מבלי להתכוון, אותם עם המזון - הרבה יותר מאשר אנו רוצים לחשוב שזה לא קורה. סביר להניח שיש בהם גם עכבישים ולא פחות סביר שמספרם של פרוקי־הרגליים הללו, רובם זעירים מאוד, הוא הרבה יותר מ־8 במהלך כל החיים. נו!, תוספת חלבונים טבעית מעולם לא הזיקה לבריאות של אף אחד. זה הרבה הרבה פחות גרוע מכל התוספים שמחדירים לנו בכוונה למזון (טרי ומעובד) שפגיעתם רעה באמת.
 
למרות הכל, נראה שיש כאלה המעדיפים עכבישים על זבובים. בתיאבון!
קטע מתוך הסרט דרקולה, 1931
 
יש ועכבישים הדרים במגורי אדם משוטטים בהם. עשויים להיות מקרים בהם עכבישים מגיעים אקראית גם למיטה (ניסיון אישי) או מטפסים עלינו. מקרים שכאלה מתרחשים במסגרת שגרת הפעילות של העכביש, במהלך חיפוש מזון או אחר בן זוג.

ביום פרסום הרשומה במקור (אוקטובר 2010) עלתה לרשת (לא מתואם, נשבע) ידיעה חדשותית המספרת על עכביש שהוצא מאוזן של אישה סינית שהתלוננה על כאב אוזניים. (ראו קישור) מקרה זה הוא דוגמא יפה לכך שאין דבר כזה שאין דבר כזה, אך אינו מעיד על הכלל, למרות שאין זה הדיווח היחידי על מקרים דומים שארעו בשנים האחרונות וניתן למצוא ברשת. עכבישים אינם מחפשים אוזניים או כל איבר אחר של אנשים להקים בהם קן. נסיבות המקרה המדווח לא ברורות וסביר להניח שהעכביש נבהל במהלך טיולו על הראש של האישה ונמלט למחסה החשוך הכי סמוך. דרך אגב, מדובר מין של קופצן, לא מהמינים המסוכנים לאדם.

 

23. עכבישים אינם דואגים לצאצאים שלהם.

לא נכון! דאגה הורית אומנם לא נפוצה בעכבישים אבל קיימת במשפחות שונות. מוכרות דרגות שונות של דאגה הורית בעכבישים כדוגמת: שמירה על הביצים, שמירה על הצאצאים ואפילו האכלה שלהם. עוד מידע ראו ברשומה: אימהות פנים רבות לה.
 

24. עכבישים משריצים.

לא נכון! עכבישים מטילים ביצים מהם בוקעים עכבישונים זעירים המכונים אבקועים. השרצה היא רבייה על ידי הולדת ולדות חיים וזו אינה קיימת בעכבישים. היא קיימת בעקרבים.
לעיתים עולים ברשת דיווחים של: "הרגתי עכביש ויצאו ממנו מלא עכבישים קטנים...". נקבות במשפחת הזאבניים (קישור לרשומה) נושאות לאחר בקיעת הביצים את הצאצאים על גב הבטן. לעין לא מיומנת קשה לעיתים להבחין בין העכבישה עצמה לערמת הזאטוטים שהיא נושאת. מעיכת העכביש עשויה לגרום לצאצאים לנוס על נפשם ולהתפזר במרחב. אפשר להירגע, זאבניים, בכל גודל, אינם מסוכנים לאדם.
 
נקבה ממשפחת הזאבנים נושאת את הפעוטון על גב הבטן.
 

25. עכבישים לא שותים מים.

לא נכון! מרבית העכבישים שותים מים וצורכים נוזלים על בסיס יומי. מקור הנוזלים יכול להיות טל המתגבש על הקורים או הצמחיה, טל־דבש, צוף מזין או מקורות אחרים המספקים לחות באופן המאפשר שתייה. עכבישים אינם יכולים לבלוע מזון מוצק, הם מותאמים למציצת נוזלים. אם אתם מוצאים עכביש בכיור או באמבטיה, לא מהנמנע שהוא הגיע לשם כדי לשתות ולא הצליח לטפס החוצה עקב המצע החלקלק.
עכבישים מקבלים את עיקר הנוזלים מהמזון אותו הם אוכלים ויש מינים המסתפקים רק בנוזלים שמקורם במזון שלהם. על האופן בו עכבישים ניזונים אפשר לקרוא בהרחבה ברשומה: כיצד עכביש אוכל המבורגר.

 

26. כל העכבישים טורפים בלעדיים.

לא נכון! אומנם הרוב המכריע של העכבישים ניזונים מטרף חי אבל יש בהם המגוונים גם בפגרים ובמזון מהצומח כדוגמת גרגרי אבקה. במרכז אמריקה מוכר מין של קופצן החי על עצי שיטה וניזון כמעט בלעדית על מזון צמחי מיוחד. על תזונת עכבישים ראו ברשומה: מה אוכל עכביש.
 

27. עכבישים צדים רק בלילה.

לא נכון! יש עכבישים הפעילים בלילה ויש הפעילים ביום. ויש כאלה שגם וגם. בני משפחת הקופצניים הניחנים בראייה משובחת וגם בני משפחת הסרטבישיים פעילים וצדים בעיקר ביום אבל לעיתים צדים גם בלילה. בקרב הגלגלניים או הזאבניים יש מינים הפעילים ביום ויש מינים הפעילים וצדים רק בלילה.
 

28. עכבישים לא יודעים לשחות.

נכון! מרבית העכבישים יטבעו זמן קצר לאחר טבילה במים. מערכת הנשימה שלהם תיחסם והם יחנקו. אולם יש מספר עכבישים שיודעים לנוע על המים ואף לעשות זאת היטב. חלקם צדים על המים או בורחים אליהם מאוייבים. ישנם מינים ספורים החיים בתוך מים ואף צדים שם את טרפם (אין בישראל). האחרונים נושמים חמצן בעזרת בועות אוויר שנלכדו מפני המים. מסיבה זו עכבישים לא חודרים למגורים דרך צנרת מים פעילה או דרך הביוב.
 

29. עכבישים נפוצים בעיקר בקיץ.

לא נכון! אומנם הקיץ מהווה למינים אחדים את שיא עונת הפעילות והרבייה אבל זו גם העונה הקשה ביותר עבור רבים מהם. זאת בשל טמפרטורות גבוהות, לחות נמוכה ופעילות פחותה של חרקים המהווים עבורם מזון. העובדה שאנו רואים בקיץ פעילות מוגברת במספר קטן של מינים בולטים, אינה מעידה על הכלל. בעונות החום מרבית הביומסה של העכבישים הם צעירים שבקעו בשלהי האביב ועיקר הפעילות שלהם היא בלילה או בשעות הנוחות. את רובם אנו כלל לא רואים, מאחר והם עדיין קטנים או מסתתרים. דווקא באביב ניתן לראות בארץ יותר מינים בשדה, בחצר או בבית.
 
זוטרעדן ממשפחת הרעדנים. אחד המינים הנפוצים במגורי אדם
פה הוא צולם בבית בעודו נושא למסתור תיקן שלכד ברשת.
 

30. יש עכבישים הגרים רק במגורי אדם.

נכון! כמעט. מגורי אדם מהווים בתי גידול החביבים על מינים שונים של עכבישים המכונים 'מלווי אדם'. מגורי אדם מספקים תמהיל של מיקרו־אקלים נוח ויציב למדי, מגוון מחסות ושפע מזון בדמות חרקים ופרוקי־רגליים אחרים המוצאים גם הם את הבתים שלנו כמקום אופטימלי לגור בו.
מינים מלווי אדם מתקיימים גם בשטחים הטבעיים, אך קל למצוא אותם דווקא במגורי אדם, שם התחרות שלהם עם מינים אחרים נמוכה יותר. חלק מהמינים הללו הם קוסמופוליטיים וכיום הם נפוצים במקומות רבים, הרחק מארץ מוצאם.
הם חודרים לבתים במסגרת התפשטות טבעית (דרך פתחים, סדקים וכו') או תפיסת טרמפ על ריהוט או דברים שמכניסים לבית. אם התנאים נוחים להם הם עשויים אף להתרבות. אם התנאים אינם הולמים אותם, הם לא ישרדו זמן רב או שיעזבו.
יש מינים החודרים באקראי לבתים אך אינם מתגוררים בהם. אלה על רוב פרטים משוטטים; זכרים המחפשים נקבות או פרטים שהוחרדו ממחבואם (בחצר למשל) והגיעו בטעות לתוך הבית. מינים כאלה בדרך כלל לא שורדים לאורך זמן, עקב תנאי מחייה לא מתאימים, מחסור במזון ותחרות עם המינים הביתיים.
הרוב המכריע של מינים מלווי אדם (למעט ארסן חום) אינו מסוכן לאדם ואף מהווה מדביר ביולוגי של חרקים מזיקים שלרוב לא נראים לעין. על עכבישים ברחב האורבני אפשר לקרוא בהרחבה ברשומה: עכבישים במרחב האורבני.

 

31. עכבישים הם טורפים חשובים במערכת האקולוגית.

נכון! עכבישים כקבוצה אקולוגית מהווים טורפים חשובים של חרקים. הם משמשים גורם חשוב, אם כי לא בלעדי, בוויסות אוכלוסיות של חרקים ופרוקי־רגליים אחרים.
 

32. עכבישים נתונים לאיום קיומי עקב פגיעה בבתי גידול.

נכון! מינים רבים מראים העדפות ברורות לבית גידול מוגדר ולכן לא נמצא אותם במקומות אחרים או שהם יהיו נדירים בהם. הפגיעה המתמשכת של האדם בבתי גידול טבעיים ובשטחים הפתוחים מהווה סכנה גם למינים רבים של פרוקי־רגליים ובהם עכבישים. למשל: מינים החיים רק בבתי גידול חוליים, הולכים ונעלמים מנוף ארצנו.
 

33. האם עכבישים מוגנים או מותר להרוג אותם?

עכבישים כמרבית פרוקי־הרגליים בישראל אינם מוגנים תחת החוק, למעט בתוך שמורות טבע או בשטחים מוגנים אחרים. שאלה של מותר ואסור היא שאלה מוסרית ביסודה. עכבישים, ככל היצורים בעולמנו, הם חלק ממערכת אקולוגית מורכבת ביותר (גם אנחנו חלק ממנה). יש להם 'תפקידים' חשובים במערכת הזו וגם אם לכאורה הם נראים לא משמעותיים, הרי חשיבותם לא נופלת משל חברים אחרים במערכת. ממליץ לקורא את הרשומה: אדם וחרקים - אחים לטבע העוסקת בשאלות יסוד מוסריות כדוגמת זו.
 
קופצן מהמין Plexippus paykulli - זכר
אחד המינים הנפוצים בבתים, בעיקר ליד חלונות ודלתות.
ציד חרקים מיומן וסקרן.
 
אם נכנס לבית עכביש לא רצוי, אפשר (לא חייבים) לסלק אותו ביעילות לחצר בעזרת הנחת קופסה (של ממרח או דומה) והדחקה של מכסה או פיסת נייר. אפשר לדחוק אותו פנימה עם מכחול ואפשר גם עם שואב אבק. אף עכביש לא יקפוץ עליכם במטרה לנשוך או לתקוף, גם אלה המסוכנים. מקסימום הם ינסו לברוח.
בקישור הבא: How to Catch a Spider תוכלו למצוא טיפים כיצד ללכוד עכביש בצורה בטוחה לכולם, כן, גם לעכביש, ותאפשר להוציא אותו מהבית.

עם זאת כדאי לזכור, על כל עכביש שמסולק מהבית, יש אחרים שיתפשו את מקומו. התחרות בטבע על בתי גידול היא חזקה מאוד ואין נישות הנשארות פנויות לאורך זמן. אם אתם רוצים לצמצם חדירת עכבישים וחרקים לבית, מוטב לדאוג להקשות עליהם את הכניסה בסתימת סדקים ואטימת חריצים סביב פתחים וסילוק אלמנטים היכולים לשמש להם מסתור.

ידע הוא כלי נפלא, הוא מאפשר לנו להבין את העולם הסובב באופן המאפשר לנו לקבל אותו בצורה נוחה לעיכול. ככל שהידע שלנו רחב יותר ומבוסס יותר הרי הוא מאפשר לנו לבחון דברים מיותר נקודת מבט אחת.
כאשר הידע שלנו חסר, לוקה או אפילו שגוי, אנו עשויים או אפילו נוטים לשפוט דברים שלא בדרך מאוזנת. והדבר עלול לגרור אותנו למסקנות או למעשים שאינם רציונליים ביחס לאמת הפשוטה.
 
מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 2 חסרי חוליות יבשתיים, 1985
חרקים נגד אדם, מיכאל קוסטא, 1978
Arachinids, Jan Beccaloni, 2009
Biology of spiders, Rainer F. Foelix, 1996
The book of Spider, Rod Preston - Mafham, 1991
Myths, Misconceptions, and Superstitions About Spiders
21.09.2014 (03:16)
insectour
עכבישים הם בין היצורים הנתפסים כמפחידים ביותר מקרב בעלי־החיים שאפשר לפגוש בבית או בחצר. עם זאת, הרוב המכריע של העכבישים; בעולם וגם בישראל, אינם מסוכנים לאדם. אדאבא הם נחשבים ליצורים מועילים, בהיותם טורפי חרקים, בהם גם מזיקים.

אפילו שני המינים היחידים הנחשבים למסוכנים בישראל - אלמנה שחורה Latrodectus tredecimguttatus ואַרְסָן (שֶשָן) חוּם Loxosceles rufescens - נושכים בני אדם לעיתים רחוקות מאוד (עשרות בודדות של מקרים - לא כולם ודאיים - מדווחים בשנה).
 
גם אם אתם כמוני; אוהבים עכבישים, מכבדים אותם ורואים בהם חלק בלתי נפרד מהמכלול בו אנו חיים, הרי לא תמיד ברור לכולם מי הם ומה הם, והידע עליהם לא תמיד מושתת על מקורות מבוססים או אמינים.
 
אספתי ובררתי עבורכם הקוראים, סדרת הנחות / אמונות / שאלות וגם תשובות על נושאים שונים הקשורים לעכבישים והמאפיינים שאלות או תהיות של אנשים סקרניים או מבוהלים. לא תמיד התשובות הן שחור-לבן או חד־משמעיות. למעשה, ככל שהידע שלנו הולך ומתקדם, אנו צוברים שאלות חדשות וידע חדש; לעיתים מפתיע במיוחד.
 
זאבן מסוג הוגנה Hogna
אחד מהזאבנים הגדולים. לא מסוכן.

על חלק מהשאלות ניתן למצוא מידע מורחב ברשומות נוספות באתר אשר לחלקן תמצאו הפניות בגוף הרשומה. מידע משלים ונוסף ראו בקישורים ובמקורות.
 


1. עכבישים הם חרקים.

לא נכון! עכבישים וחרקים משתייכים לשתי קבוצות טקסונומיות שונות מאוד. אכן שתיהן מוגדרות כפרוקי־רגליים אולם ההבדלים בינן מרובים מאוד. על ההבדלים הללו אפשר לקרוא ברשומה: בין חרק לעכבישני. סקירה רחבה על מחלקת העכבישנים וסדרת העכבישאים ניתן למצוא ברשומות סדרות העכבישנים.
 

2. עכבישים התפתחו לפני הופעת הדינוזאורים.

נכון! עדויות לעכבישים ארכאיים מוצאים במאובנים המתוארכים לכ־300 מיליוני שנים לפני זמננו (דמויי זוחלים המכונים דינוזאורים החלו להופיע לפני כ־250 מיליוני שנים). עכבישים אלה לא בנו רשתות ציד. הם שכנו במחילות בקרקע בהן מצאו הגנה מהשמש ומטורפים וצדו מפתח המחילה או בשיטוט קרוב אליה. סקירה קצרה על האבולוציה של העכבישנים, בהם העכבישאים תמצאו ברשומה סדרות העכבישנים חלק א.
 

3. מספר מיני היונקים דומה למספר מיני העכבישים.

לא נכון! למדע מוכרים בכל העולם כ־5400 מינים של יונקים. מספר המינים של עכבישים המתוארים נכון לזמננו מגיע לכדי 49,000 ומעריכים שמספר המינים הכולל הוא לפחות כפול. בישראל תוארו עד כה; למעלה כ־700 מינים הנמנים על יותר מ־50 משפחות שונות. (מידע נוסף על עכבישים בישראל בקטלוג עכבישים בישראל).
 

4. יש עכבישים המתנשלים גם במהלך חייהם כבוגרים.

נכון! אומנם מרבית העכבישים מפסיקים להתנשל לאחר שהגיעו לבגרות. אולם במספר משפחות ממוצא קדום, בתת־הסדרה מִיגָלוֹמוֹרְפָה Mygalomorphae, הבוגרים, למעשה הנקבות, ממשיכות להתנשל גם כבוגרות. עכבישי פרוונית המכונים גם טָרָנטוּלוֹת או עכבישי עופות, משתייכים לקבוצה זו.
 
נשל של עכביש שנשאר תלוי על ענף.
אפשר לראות יפה את זוג הכליצרות המשמשות לנשיכת הטרף.
 

5. עכבישים יכולים לעוף.

לא נכון! מבין חסרי־החוליות, רק לחרקים יש כנפיים. עכבישים אינם יכולים לעוף, הם יכולים להיעזר ברוח כדי לנוע במרחב. תופעה זו מכונה בלונינג ballooning. היא מאפיינת פרטים צעירים או מינים קטנים במיוחד. באופן זה עכבישים יכולים להגיע גם לקומות הגבוהות ביותר של מבני מגורים. על התופעה אפשר לקרוא במסגרת הרשומה: הגירה, נדידה והפצה.
 

6. לעכבישים אין מוח.

לא נכון! עכבישים בדומה לבני אדם מנהלים תפקודי חיים דומים. ברם, המערכות הביולוגיות אינן בדיוק מקבילות לאלו של חולייתנים. הן בסיסיות יותר ומאורגנות באופן שונה. בעכבישים הראשחזה כולל את המוח, הקיבה, העיניים והפה. הבטן מכילה את הלב, מערכת העיכול, מערכת הרבייה ומערכת הנשימה וגם את בלוטות המשי.
מערכת העצבים המרכזית של העכביש - המוח, בנוייה משני גנגליונים (צבירי תאי עצב) בסיסיים. כל גנגליון מקושר עצבית למערכות השרירים, איברי החישה ומערכות נוספות ושולט על תפקודן.
אומנם לעכבישים מוח קטן מאוד, אך יש מהם המדגימים לנו התנהגויות מורכבות ביותר ביחס לגודלו. חלקם מראים כישורי למידה וזיכרון. יש מינים המסוגלים להציג פתרון לבעייה במספר דרכים שונות.

 

7. עכבישים שומעים.

לא נכון! לפחות לא באופן בו אנו מגדירים שמיעה. לעכבישים אין איברי שמיעה יעודיים בדומה לאלה המוצאים בחרקים. עם זאת, בקצה הרגליים יש להם זיפים thrichobotria הרגישים מאוד לתנודות העוברות דרך המצע או באוויר. הם מסוגלים לחוש בתנודות הנוצרות בעת היווצרות קול ולאתר בקירוב כיוון ומרחק למקור הקול. הם נעזרים בחוש הזה כדי לאתר טרף ובני זוג.
 

8. לכל העכבישים שמונה עיניים.

לא נכון! אומנם למרבית העכבישים יש שמונה עיניים (מספר מירבי) אולם ניתן למצוא מינים עם 3 זוגות, 2 זוגות, זוג ואפילו נטולי עיניים כלל (מינים החיים במערות). לרוב העיניים מסודרות בשתי שורות; לעיתים בשלוש. גודל העיניים ואופן סידורן אופייני לכל משפחה ומהווה את אחד הסימנים החזותיים לשיוך משפחתי.
 
למרבית העכבישים שמונה עיניים המסודרות בשתים עד שלוש שורות.
 

9. לעכבישים ראייה חלשה.

נכון! אכן למרבית העכבישים ראייה חלשה הנובעת ממבנה עיניים בסיסי ומגודלן הזעיר. העיניים הן פשוטות ocelli ולא כולן מתפקדות באופן שווה. בדרך כלל הן מאפשרות להבחין בין אור לחשיכה, בצורות ובתנועה. לרוב, העיניים הקדמיות מחוננות בכושר ראייה מפותח יותר, המאפשר לעכביש למקד עצמו על הטרף. חריגים באיכות הראייה הם עכבישים ממשפחת הקופצניים הרואים גם בצבע. עכבישים משתמשים במגוון חושים, כמו מישוש וריח לקבל מידע מהסביבה הקרובה והרחוקה. על ראייה בעכבישים ניתן לקרוא בהרחבה ברשומה: עכבישים - כיצד הם רואים את העולם.
 

10. כל העכבישים בונים רשתות.

לא נכון! פחות ממחצית המינים המוכרים למדע בונים רשתות ציד. שאר המינים צדים באופנים אחרים; בדרך של מארב או ציד אקטיבי. עם זאת, עכבישים משתמשים בקורי משי לשימושים אחרים כמו: נתיבי תנועה, בניית מחסה, ריתוק הטרף, בעת אקט הרבייה ולעטיפת הביצים.
 

11. כל קורי העכבישים זהים.

לא נכון! עכבישים מייצרים עד 7 טיפוסים שונים של משי לייעודים שונים. לכל מין של עכביש יש 5-2 טיפוסי בלוטות שונות. קיים גם הבדל בין נקבות לזכרים. קורים אלה נבדלים במבנה, עובי, גמישות, חוזק ודביקות, בהתאם למטרת השימוש. למשל: קורים המשמשים לבניית רשתות, נבדלים מקורים המשמשים לייצור שקי ביצים או לדיפון מחסות.
 

12. קצות הרגליים של העכביש שמנוניות, לכן הוא אינו נדבק לקורים של עצמו.

לא נכון! מדובר בתפיסה עתיקה שהשתרשה אפילו בספרים אחדים. קורים דביקים מצויים בעיקר ברשתות של גלגלניים וכדורניים, בהרבה משפחות הקורים אינם דביקים. טיפות הדבק שמקרון מבלוטות המשי ערוכות לאורך קורים מסויימים אשר במקביל אליהם פרושים קורים שאינם דביקים, המאפשרים תנועה על הרשת ללא צורך במגע עם הטיפות. עכבישים מיומנים מלידה להלך בין הטיפות ואם טבלה קצה פיסת הרגל של אחת הרגליים בטיפה דביקה, מדובר בלא יותר מאי נוחות זמנית בדומה לאדם שדרך על מסטיק מושלך ברחוב. לעומת זאת, חרק הנתקל ברשת, בא בו זמנית במגע עם עשרות טיפות דביקות ואז היכולת להשתחרר במהירות נמוכה מאוד.
בכל מקרה, מחקרים לא מצאו כל הפרשה שומנית בקצות הרגליים (פיסת הרגל) של עכבישים. בעכבישים בוני רשתות לעומת זאת מוצאים בקצה פיסת הרגל ציפורן שלישית הניצבת מול מערך זיפים יעודיים המאפשרים אחיזה מדוייקת של קורים בודדים ותנועה מהירה על מרחב הרשת.

 

13. קורי עכביש חזקים יותר מפלדה.

נכון! עכבישים מייצרים מגוון גדול של קורים בעלי תכונות שונות של חוזק, גמישות ואלסטיות. בחלק מהקורים חוזק קריעה שווה או עולה על זה של קור פלדה בעובי או משקל זהים. עובי הקורים נע בין 12 מיקרון ל־0.02 מיקרון והוא משתנה בהתאם לגיל העכביש והצרכים השונים (להשוואה; עובי ממוצע של שערת אדם הוא כ־100 מיקרון).
ואם כבר בחוזק דנן; אחד המיתוסים שאפשר למצוא ברשת אומר: "קורי עכביש הם כל כך חזקים שהם יכולים לעצור מטוסים". טכנית זה אפשרי, אבל דורש יותר ממיליארד עכבישים כדי ליצר כבל באורך ובעובי הנדרש. היה מי שחישב מה נדרש לכך, הרוצים להרחיב, מוזמנים לקרוא בקישור ?How thick should a spider silk thread be to stop a Boeing-747 in full flight.
האמת היא שקורי עכבישים משמשים מושא למחקרים רבים המנסים למצוא דרכים להפיק אותם בדרכים מלאכותיות עבור יישומים שונים; רפואיים, הנדסיים וצבאיים.
 
 
 
 
 עוד על נפלאות קורי העכביש אפשר לראות ולשמוע בסרטון הבא
 

14. עכבישים אוכלים את הקורים של עצמם.

נכון! אבל לא כולם. מינים שונים, בעיקר אלה הבונים רשתות, אוכלים קורים של רשתות בלויות במטרה למחזר חומר חלבוני יקר ערך. יש מינים, בעיקר מקרב הגלגלניים והפגיוניתיים, הבונים רשת חדשה מידי לילה ועם שחר אוכלים את מרביתה ונסוגים למחסה. כך גם הם מקטינים את החתימה הביולוגית שלהם מפני טורפי עכבישים. יש מינים החיים על קורים של עכבישים אחרים ולעיתים אוכלים את הקורים מהרשת כתוסף מזון.
 


15. במלחמת העולם השנייה התקינו קורי עכביש בכוונות אופטיות.

נכון! במהלך מלחמת עולם השנייה שימשו קורי עכביש מאלמנות שחורות (אמריקאיות), ליצירת צלבים עבור כוונות אופטיות לכלי נשק שונים ומטוסים. אפילו בארץ הייתה דרישה לקורי אלמנות שחורות מקומיות למטרה זו. פנחס אמיתי, חוקר טבע ומספר נפלא, מספר שבנערותו היה בין הילדים שאספו בירושלים קורים של אלמנות שחורות לטובת המאמץ המלחמתי של בנות הברית.
אפשר לקרוא בהרחבה על הנושא בקישור הבא: A historic event: American black widow spiders bring victory in World War I and II.

 

16. כל העכבישים ארסיים.

לא נכון! אומנם מרבית העכבישים ארסיים אבל מוכרות לפחות 2 משפחות בהן המינים אינם ארסיים. משפחת הגבנניים היא הבולטת שבהם. בישראל מספר מינים במשפחה. ראו גם ברשומה: משפחת הגבנניים.
העובדה שעכביש הוא ארסי אינה הופכת אותו אוטומטית מסוכן לאדם. הארס הוא אמצעי קיום חיוני לעכבישים. הוא מאפשר לשתק את הטרף ולהמית אותו במהירות. הוא לא נועד להרוג או לפגוע בבני אדם. כערך מוסף הוא משמש אמצעי הרתעה כנגד טורפים.
למעשה מתוך מניין המינים של עכבישים המוכרים למדע, רק כ־200 מינים נחשבים מסוכנים לאדם. מאחרונים, רק מינים ספורים נחשבים מסוכנים מאוד לאדם - כ־25 בכל העולם שהם כ־0.06% מכלל המינים המוכרים למדע. בישראל מוכרים רק 2 מינים מסוכנים, שהם כ־0.3% מכלל המינים המוכרים נכון להיום בארץ. למרבית העכבישים ארס חלש. ממילא רובם אפילו לא ינסו לנשוך אותנו.

 

17. כל העכבישים השחורים מסוכנים מאוד.

לא נכון! צבע אינו יכול להוות מדד בזיהוי מידת הסכנה מעכביש או למידת הארסיות שלו בכלל או כלפי האדם. לחלק נכבד מהמינים המסוכנים צבעים אפרפרים חומים שאינם בולטים במיוחד. בישראל יש רק מין אחד הנחשב מסוכן לאדם ולו צבע שחור - אלמנה שחורה. לארסן חום, המין השני הנחשב מסוכן, גווני צבע משתנים מחום-אפור בהיר עד חום כהה מאוד. עוד על עכבישים מסוכנים ברשומה: איך יודעים האם עכביש ארסי.
 

18. ככל שהעכביש גדול יותר, כך הוא מסוכן יותר.

לא נכון! לגודלו של עכביש אין שום השפעה על מידת הסכנה ממנו. אדרבה, מרבית המינים המסוכנים הינם קטני מימדים ואינם גדולים ממטבע של שקל אחד (אורך גוף). רוב העכבישים הגדולים, כדוגמת עכבישי הפרוונית (טרנטוּלות), אינם מסוכנים לאדם כלל.
מאחר ובעכבישים הנקבות נוטות להיות גדולות יותר מהזכרים, יש להן בלוטות ארס גדולות יותר. יחסית לזכרים, נקבות עשויות להחדיר בנשיכה יותר ארס. מאידך זכרים נוטים לשוטט יותר מנקבות ולכן גם פוגשים אותם יותר. דוגמא קלאסית לכך הוא עכביש 'המשפך האוסטרלי' (לא קשור למשפחת המשפכניים) הנחשב לאחד מהעכבישים המסוכנים ביותר בעולם. במין הזה הרוב המכריע של נשיכות מוכחות מקורו בזכרים משוטטים. גם פה, מקרי המוות הנקשרים למין הזה הם כ־13 מקרים מתוך 138 דיווחי נשיכות - במהלך השנים 2004-1926. משנת 1981 לאחר פיתוח נסיוב, אין דיווחים על מקרי מוות.
 
פרוונית שחורה - Chaetopelma olivaceum
אחד המינים הגדולים בישראל המגיע גם למגורי אדם.
אינו מסוכן ונשיכתו כואבת כעקיצת צרעה.
 

19. עקיצה של עכביש יכולה להרוג תוך מספר דקות.

לא נכון! ראשית הבהרה: עכבישים נושכים ולא עוקצים. מקרי מוות כתוצאה ישירה מנשיכת עכבישים הינם נדירים מאוד. מרביתם הם תוצאה של חוסר טיפול, סיבוכים משניים וכמעט שלא כתוצאה ישירה מהארס. בכל מקרה, גם במצב של נשיכת עכביש הנחשב מסוכן לאדם וחוסר טיפול; מוות מהיר (פחות משעה) הוא נדיר מאוד (בד"כ פעוטות או בקרב בעלי רגישות יתר) ותהליך ההידרדרות עד מוות עשוי לקחת שעות רבות ואף ימים. סטטיסטיקה עולמית מדברת על פחות מאחוז אחד של מקרי מוות כתוצאה מנשיכות עכבישים (מכל המינים המסוכנים). בישראל לא מוכרים מקרי מוות מהירים מהעכבישים.
 

20. הסיכוי להינשך על ידי עכביש הוא גבוה מאוד.

לא נכון! עכבישים, כולל מינים מאוד ארסיים, הינם יצורים ביישניים שיעשו הכל כדי להימנע ממגע עם האדם, שאינו מהווה עבורם מזון. נשיכת עכביש היא לרוב מקרה חריג הנובע ממצב בו העכביש, להבנתו, מוצא את עצמו בסכנה מיידית, גם אם לא מתוך כוונה של הצד השני, והדרך היחידה שלו להתגונן או להודיע על קיומו היא לאיים או לנשוך. מקרי נשיכה מתרחשים, אבל בראייה רחבה הם נדירים והתיעוד מוכח הקיים מישראל מצביע על עשרות מקרים בלבד בשנה, רובם מוגדרים כמקרים קלים עם תגובה מקומית.
רוב המפגשים של בני אדם עם עכבישים מסתיימים בלא כלום, כאשר ברובם המכריע, האדם אפילו אינו מודע למפגש זה.

 

21. עכבישים נועצים את הרגליים שלהם בעור ויכולים לגרום לפציעה חמורה.

לא נכון! לעכבישים אין ארס ברגליים ואין לרגליים שלהם שום יכולת לפגוע בנו. בקצה הרגליים של העכבישים יש זוג ציפורניים המשמשות לאחיזה במצע עליו נעים או הולכים. הן כל כך דקות ועדינות ואין הן מסוגלות לחדור את העור. אם עכביש הולך עלינו, נרגיש לכל היותר דיגדוג קל.
 

22. אדם בממוצע בולע 4 או 8 עכבישים במהלך השינה במשך חייו.

לא נכון! 'עובדה' זו מופיעה בלא מעט אתרים ברשת כולל באתרים ישראלים. על פי האתר snopes מקורה לכאורה בתרגיל עיתונאי (1993 ,Lisa Holst) שהראתה כיצד ניתן בקלות להפיץ שמועות לא מבוססות דרך הרשת ומערכת הדואר האלקטרוני. הציטוט המדובר לכשעצמו נלקח לכאורה על ידי העיתונאית מספר אמיתי, ברם, חיפוש בספר עצמו דרך גוגל לא מעלה רמז אחד להופעת הטענה המדוברת בספר. נראה שגם ה'מקור העיתונאי' הוא מיתוס אינטרנטי. (ראו תחקיר בקישור) עד כה לא נמצא עדות קשה אחת למאמר של ליסה וראיות כלשהן לעצם קיומם של כתבת בשם זה.

עם זאת יש באגדות האורבניות הללו שמץ של אמת. מי לא בלע בשגגה זבוב או עש שנכנס לו לפה. פרוקי־רגליים מוצאים את דרכם בכוונה או בטעות למגוון מזונות שלנו, טריים, מעובדים (בעיקר) ומבושלים ואנו צורכים, מבלי להתכוון, אותם עם המזון - הרבה יותר מאשר אנו רוצים לחשוב שזה לא קורה. סביר להניח שיש בהם גם עכבישים ולא פחות סביר שמספרם של פרוקי־הרגליים הללו, רובם זעירים מאוד, הוא הרבה יותר מ־8 במהלך כל החיים. נו!, תוספת חלבונים טבעית מעולם לא הזיקה לבריאות של אף אחד. זה הרבה הרבה פחות גרוע מכל התוספים שמחדירים לנו בכוונה למזון (טרי ומעובד) שפגיעתם רעה באמת.
 
למרות הכל, נראה שיש כאלה המעדיפים עכבישים על זבובים. בתיאבון!
קטע מתוך הסרט דרקולה, 1931
 
יש ועכבישים הדרים במגורי אדם משוטטים בהם. עשויים להיות מקרים בהם עכבישים מגיעים אקראית גם למיטה (ניסיון אישי) או מטפסים עלינו. מקרים שכאלה מתרחשים במסגרת שגרת הפעילות של העכביש, במהלך חיפוש מזון או אחר בן זוג.

ביום פרסום הרשומה במקור (אוקטובר 2010) עלתה לרשת (לא מתואם, נשבע) ידיעה חדשותית המספרת על עכביש שהוצא מאוזן של אישה סינית שהתלוננה על כאב אוזניים. (ראו קישור) מקרה זה הוא דוגמא יפה לכך שאין דבר כזה שאין דבר כזה, אך אינו מעיד על הכלל, למרות שאין זה הדיווח היחידי על מקרים דומים שארעו בשנים האחרונות וניתן למצוא ברשת. עכבישים אינם מחפשים אוזניים או כל איבר אחר של אנשים להקים בהם קן. נסיבות המקרה המדווח לא ברורות וסביר להניח שהעכביש נבהל במהלך טיולו על הראש של האישה ונמלט למחסה החשוך הכי סמוך. דרך אגב, מדובר מין של קופצן, לא מהמינים המסוכנים לאדם.

 

23. עכבישים אינם דואגים לצאצאים שלהם.

לא נכון! דאגה הורית אומנם לא נפוצה בעכבישים אבל קיימת במשפחות שונות. מוכרות דרגות שונות של דאגה הורית בעכבישים כדוגמת: שמירה על הביצים, שמירה על הצאצאים ואפילו האכלה שלהם. עוד מידע ראו ברשומה: אימהות פנים רבות לה.
 

24. עכבישים משריצים.

לא נכון! עכבישים מטילים ביצים מהם בוקעים עכבישונים זעירים המכונים אבקועים. השרצה היא רבייה על ידי הולדת ולדות חיים וזו אינה קיימת בעכבישים. היא קיימת בעקרבים.
לעיתים עולים ברשת דיווחים של: "הרגתי עכביש ויצאו ממנו מלא עכבישים קטנים...". נקבות במשפחת הזאבניים (קישור לרשומה) נושאות לאחר בקיעת הביצים את הצאצאים על גב הבטן. לעין לא מיומנת קשה לעיתים להבחין בין העכבישה עצמה לערמת הזאטוטים שהיא נושאת. מעיכת העכביש עשויה לגרום לצאצאים לנוס על נפשם ולהתפזר במרחב. אפשר להירגע, זאבניים, בכל גודל, אינם מסוכנים לאדם.
 
נקבה ממשפחת הזאבנים נושאת את הפעוטון על גב הבטן.
 

25. עכבישים לא שותים מים.

לא נכון! מרבית העכבישים שותים מים וצורכים נוזלים על בסיס יומי. מקור הנוזלים יכול להיות טל המתגבש על הקורים או הצמחיה, טל־דבש, צוף מזין או מקורות אחרים המספקים לחות באופן המאפשר שתייה. עכבישים אינם יכולים לבלוע מזון מוצק, הם מותאמים למציצת נוזלים. אם אתם מוצאים עכביש בכיור או באמבטיה, לא מהנמנע שהוא הגיע לשם כדי לשתות ולא הצליח לטפס החוצה עקב המצע החלקלק.
עכבישים מקבלים את עיקר הנוזלים מהמזון אותו הם אוכלים ויש מינים המסתפקים רק בנוזלים שמקורם במזון שלהם. על האופן בו עכבישים ניזונים אפשר לקרוא בהרחבה ברשומה: כיצד עכביש אוכל המבורגר.

 

26. כל העכבישים טורפים בלעדיים.

לא נכון! אומנם הרוב המכריע של העכבישים ניזונים מטרף חי אבל יש בהם המגוונים גם בפגרים ובמזון מהצומח כדוגמת גרגרי אבקה. במרכז אמריקה מוכר מין של קופצן החי על עצי שיטה וניזון כמעט בלעדית על מזון צמחי מיוחד. על תזונת עכבישים ראו ברשומה: מה אוכל עכביש.
 

27. עכבישים צדים רק בלילה.

לא נכון! יש עכבישים הפעילים בלילה ויש הפעילים ביום. ויש כאלה שגם וגם. בני משפחת הקופצניים הניחנים בראייה משובחת וגם בני משפחת הסרטבישיים פעילים וצדים בעיקר ביום אבל לעיתים צדים גם בלילה. בקרב הגלגלניים או הזאבניים יש מינים הפעילים ביום ויש מינים הפעילים וצדים רק בלילה.
 

28. עכבישים לא יודעים לשחות.

נכון! מרבית העכבישים יטבעו זמן קצר לאחר טבילה במים. מערכת הנשימה שלהם תיחסם והם יחנקו. אולם יש מספר עכבישים שיודעים לנוע על המים ואף לעשות זאת היטב. חלקם צדים על המים או בורחים אליהם מאוייבים. ישנם מינים ספורים החיים בתוך מים ואף צדים שם את טרפם (אין בישראל). האחרונים נושמים חמצן בעזרת בועות אוויר שנלכדו מפני המים. מסיבה זו עכבישים לא חודרים למגורים דרך צנרת מים פעילה או דרך הביוב.
 

29. עכבישים נפוצים בעיקר בקיץ.

לא נכון! אומנם הקיץ מהווה למינים אחדים את שיא עונת הפעילות והרבייה אבל זו גם העונה הקשה ביותר עבור רבים מהם. זאת בשל טמפרטורות גבוהות, לחות נמוכה ופעילות פחותה של חרקים המהווים עבורם מזון. העובדה שאנו רואים בקיץ פעילות מוגברת במספר קטן של מינים בולטים, אינה מעידה על הכלל. בעונות החום מרבית הביומסה של העכבישים הם צעירים שבקעו בשלהי האביב ועיקר הפעילות שלהם היא בלילה או בשעות הנוחות. את רובם אנו כלל לא רואים, מאחר והם עדיין קטנים או מסתתרים. דווקא באביב ניתן לראות בארץ יותר מינים בשדה, בחצר או בבית.
 
זוטרעדן ממשפחת הרעדנים. אחד המינים הנפוצים במגורי אדם
פה הוא צולם בבית בעודו נושא למסתור תיקן שלכד ברשת.
 

30. יש עכבישים הגרים רק במגורי אדם.

נכון! כמעט. מגורי אדם מהווים בתי גידול החביבים על מינים שונים של עכבישים המכונים 'מלווי אדם'. מגורי אדם מספקים תמהיל של מיקרו־אקלים נוח ויציב למדי, מגוון מחסות ושפע מזון בדמות חרקים ופרוקי־רגליים אחרים המוצאים גם הם את הבתים שלנו כמקום אופטימלי לגור בו.
מינים מלווי אדם מתקיימים גם בשטחים הטבעיים, אך קל למצוא אותם דווקא במגורי אדם, שם התחרות שלהם עם מינים אחרים נמוכה יותר. חלק מהמינים הללו הם קוסמופוליטיים וכיום הם נפוצים במקומות רבים, הרחק מארץ מוצאם.
הם חודרים לבתים במסגרת התפשטות טבעית (דרך פתחים, סדקים וכו') או תפיסת טרמפ על ריהוט או דברים שמכניסים לבית. אם התנאים נוחים להם הם עשויים אף להתרבות. אם התנאים אינם הולמים אותם, הם לא ישרדו זמן רב או שיעזבו.
יש מינים החודרים באקראי לבתים אך אינם מתגוררים בהם. אלה על רוב פרטים משוטטים; זכרים המחפשים נקבות או פרטים שהוחרדו ממחבואם (בחצר למשל) והגיעו בטעות לתוך הבית. מינים כאלה בדרך כלל לא שורדים לאורך זמן, עקב תנאי מחייה לא מתאימים, מחסור במזון ותחרות עם המינים הביתיים.
הרוב המכריע של מינים מלווי אדם (למעט ארסן חום) אינו מסוכן לאדם ואף מהווה מדביר ביולוגי של חרקים מזיקים שלרוב לא נראים לעין. על עכבישים ברחב האורבני אפשר לקרוא בהרחבה ברשומה: עכבישים במרחב האורבני.

 

31. עכבישים הם טורפים חשובים במערכת האקולוגית.

נכון! עכבישים כקבוצה אקולוגית מהווים טורפים חשובים של חרקים. הם משמשים גורם חשוב, אם כי לא בלעדי, בוויסות אוכלוסיות של חרקים ופרוקי־רגליים אחרים.
 

32. עכבישים נתונים לאיום קיומי עקב פגיעה בבתי גידול.

נכון! מינים רבים מראים העדפות ברורות לבית גידול מוגדר ולכן לא נמצא אותם במקומות אחרים או שהם יהיו נדירים בהם. הפגיעה המתמשכת של האדם בבתי גידול טבעיים ובשטחים הפתוחים מהווה סכנה גם למינים רבים של פרוקי־רגליים ובהם עכבישים. למשל: מינים החיים רק בבתי גידול חוליים, הולכים ונעלמים מנוף ארצנו.
 

33. האם עכבישים מוגנים או מותר להרוג אותם?

עכבישים כמרבית פרוקי־הרגליים בישראל אינם מוגנים תחת החוק, למעט בתוך שמורות טבע או בשטחים מוגנים אחרים. שאלה של מותר ואסור היא שאלה מוסרית ביסודה. עכבישים, ככל היצורים בעולמנו, הם חלק ממערכת אקולוגית מורכבת ביותר (גם אנחנו חלק ממנה). יש להם 'תפקידים' חשובים במערכת הזו וגם אם לכאורה הם נראים לא משמעותיים, הרי חשיבותם לא נופלת משל חברים אחרים במערכת. ממליץ לקורא את הרשומה: אדם וחרקים - אחים לטבע העוסקת בשאלות יסוד מוסריות כדוגמת זו.
 
קופצן מהמין Plexippus paykulli - זכר
אחד המינים הנפוצים בבתים, בעיקר ליד חלונות ודלתות.
ציד חרקים מיומן וסקרן.
 
אם נכנס לבית עכביש לא רצוי, אפשר (לא חייבים) לסלק אותו ביעילות לחצר בעזרת הנחת קופסה (של ממרח או דומה) והדחקה של מכסה או פיסת נייר. אפשר לדחוק אותו פנימה עם מכחול ואפשר גם עם שואב אבק. אף עכביש לא יקפוץ עליכם במטרה לנשוך או לתקוף, גם אלה המסוכנים. מקסימום הם ינסו לברוח.
בקישור הבא: How to Catch a Spider תוכלו למצוא טיפים כיצד ללכוד עכביש בצורה בטוחה לכולם, כן, גם לעכביש, ותאפשר להוציא אותו מהבית.

עם זאת כדאי לזכור, על כל עכביש שמסולק מהבית, יש אחרים שיתפשו את מקומו. התחרות בטבע על בתי גידול היא חזקה מאוד ואין נישות הנשארות פנויות לאורך זמן. אם אתם רוצים לצמצם חדירת עכבישים וחרקים לבית, מוטב לדאוג להקשות עליהם את הכניסה בסתימת סדקים ואטימת חריצים סביב פתחים וסילוק אלמנטים היכולים לשמש להם מסתור.

ידע הוא כלי נפלא, הוא מאפשר לנו להבין את העולם הסובב באופן המאפשר לנו לקבל אותו בצורה נוחה לעיכול. ככל שהידע שלנו רחב יותר ומבוסס יותר הרי הוא מאפשר לנו לבחון דברים מיותר נקודת מבט אחת.
כאשר הידע שלנו חסר, לוקה או אפילו שגוי, אנו עשויים או אפילו נוטים לשפוט דברים שלא בדרך מאוזנת. והדבר עלול לגרור אותנו למסקנות או למעשים שאינם רציונליים ביחס לאמת הפשוטה.
 
מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 2 חסרי חוליות יבשתיים, 1985
חרקים נגד אדם, מיכאל קוסטא, 1978
Arachinids, Jan Beccaloni, 2009
Biology of spiders, Rainer F. Foelix, 1996
The book of Spider, Rod Preston - Mafham, 1991
Myths, Misconceptions, and Superstitions About Spiders
X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
גם בפייסבוק