מה חרקים אוכלים?

שאלה פופולארית: מה חרקים אוכלים?

תשובה: הכל!

תשובה בת שלוש אותיות הממלאת ספרים שלמים, אלפי מחקרים ומשפיעה על חיינו יום יום, אלפי שנים. אז מה בעצם חרקים אוכלים? כל ניסיון לספק תשובה מקיפה ברשומה מוגבלת אחת תהיה התיימרות גדולה. לכן רשומה זו תעסוק בעיקר ברעיון עצמו, תוך מתן דוגמאות מאפיינות ומבלי להתייחס לכל החריגים וכאלה יש הרבה. ננסה להבין כיצד חרקים כקבוצה מתמודדים עם אחת ממשימות החיים החשובות ביותר; תזונה, כיצד העדפות תזונה משפיעות על המארג האקולוגי וכיצד זה משפיע עלינו. מידע נוסף, משלים וממוקד יותר אפשר למצוא ברשומות קודמות, שניתן לאתר דרך חיפוש או באינדקס המאמרים.

זבוב טורף Asilidae צד פשפש מהמין תריסית המצליבים Eurydema ornata. לזבובים טורפים גפי פה דוקרות מוצצות.

העדפות תזונה

כקבוצה חרקים ניזונים מכל חומר אורגני; חי או מת, בין באופן ישיר או בעקיפין בעזרת סימביונטיים. אם נסתכל קצת לעומק, נגלה שאפשר – בהכללה רבה – לחלק חרקים לקבוצות שונות על פי סוג המזון שהם אוכלים או לפי מבנה גפי הפה שלהם. בכל המקרים נמצא שלא תמיד יש עקביות או שמירה על הכללים. למעשה חריגים הם אחת העדויות שהאבולוציה לא עומדת מלכת, ובשטח ניתן לזהות שינויים בהתהוות, המתבטאים במעבר מאופן תזונה אחד לשני תוך שינויים הדרגתיים והתאמות של גפי הפה ובמקביל גם של מערכת העיכול.

מגדירים שלוש קבוצות עיקריות הנגזרות מהעדפת מזון: צמחוניים (הרביבורים – herbivore), טורפים (קרניבורים – carnivore), אוכלי־כל (אומניבורים – omnivore). יש המוסיפים שתיים נוספות המהוות יותר תת־חלוקות לקיימות והן: טפילים (parasites) שנכון יותר להתייחס אליהם כטורפים אבל לעניין שלנו נגדיר אותם כניזונים מאורגניזם אחר – המארח(פונדקאי) – מבלי להורגו. ומפרקים (scavengers) הניזונים בלעדית מחומר אורגני מת, נרקב או תוסס.

המאפיין העיקרי של כל קבוצה הוא סוג המזון הנאכל, אולם בתוך כל קבוצה מצויה קשת רחבה מאוד של העדפות מזון ודרכי תזונה. כך נמצא שבקרב חרקים צמחונים יש המגוונים במזון מהחי ואצל טורפים נמצא כאלה המגוונים במזון מהצומח (צוף או אבקת פרחים ועוד). במינים רבים מובחנים הבדלי תזונה בין הבוגר לדרגות הצעירות. בצרעות טפיליות למשל: הדרגות הצעירות טורפות ואילו הבוגרים ניזונים מצוף ואבקה.
אצל אוכלי־כל נמצא פעמים העדפות לסוגי מזון מוגדרים, בדרך כלל טיפוסי מזון המספקים אנרגיה רבה ביחס למשקלם או אנרגיה הזמינה יותר ביחס למקורות אחרים הזמינים בבית הגידול. לצידם נמצא גם מינים מתמחים, כאלה המתמקדים במזון אחיד מאוד. למשל: פשפשים הניזונים מדם או צמחוניים הניזונים ממין צמח אחד בלבד (חד־פונדקאים / מונופאגיים / specialists).
יש בררניים פחות הניזונים מקבוצות מוגדרות בעלות מכנה משותף כלשהו (אוליגופאגיים), למשל: זחלי פרפראים הניזונים מצמחים מאותה המשפחה. אצל זחלי לבנינים מרבית ההמארחים נמנים על ממשפחת המצליבים. לעומתם יש מינים כוללניים (רב־פונדקאים / פוליפאגיים) היכולים לנצל טווח גדול יותר של משאבי מזון, למשל: חרקים טורפים הצדים כל מה שהם יכולים לתפוש או חרקים צמחוניים הניזונים ממגוון גדול של צמחים הנמנים על משפחות שונות בהתאם למצוי בעונה ובבית הגידול.
צבתן Dermaptera, המינים בקבוצה זו נחשבים לאוכלי כל הניזונים מהחי והצומח.

מינים כוללניים גמישים יותר בהעדפות התזונה שלהם ולכן אצלם התחרות הבין־מינית (interspecific competition) רבה יותר מאשר התחרות התוך־מינית (intraspecific competition), על אותם משאבים. מינים כאלה עשויים לגלות יותר גמישות במעבר בין בתי גידול שונים בכדי לנצל כל משאב זמין ואפשרי. תחרות בין־מינית על אותם משאבים / מארחים עשויה להצטמצם כאשר מתחרים פחות דומיננטיים עוברים לנצל חלקי מארח / משאב פחות אטרקטיביים במידה וכמה מתחרים נמצאים בו זמנית על אותו מארח. שינוי זמני פעילות במשך היממה או עונות שנה עשוי גם הוא לצמצם תחרות ישירה על אותם משאבים.
מינים מתמחים ובמיוחד כאלה הניזונים ממזון שאין לו צרכנים רבים (מזון רעיל או קשה לעיכול), פחות חשופים לתחרות על המזון, אצלם התחרות הבין־מינית חלשה יחסית. מאידך, בעיתות מחסור עשויה התחרות התוך-מינית להיות דומיננטית מאוד.

חיפושית שחרורית מהסוג ארודית Erodius. צמחונית הניזונה מחומר ירוק ויבש ואף מהפרשות של צמחונים אחרים.

תזונה וגדילה

מידת הבררנות כלפי סוגי מזון עשויה להשתנות במשך התפתחות הפרט. דרגות צעירות, במינים רבים, משנות תפריט במהלך ההתפתחות. הסיבות לכך נובעות ממגבלות יכולת גפי הפה להתמודד עם סוגי מזון מסוימים או ערך תזונתי ייחודי הנדרש לשם סיום התפתחות או מעבר לדרגה הבאה.
לסוג המזון, זמינותו וכמותו השפעה על התפתחות הזחלים. כאשר מזון מועדף לא זמין או אינו מצוי בשפע, תהליך הגדילה עשוי להתעכב, להעצר ובמקרים שונים אף תגרם תמותה.
 
גם כאשר תהליך ההתפתחות מושלם במלואו, פרטים שניזונו באופן שאינו מיטבי עשויים להתבגר למימדים קטנים מהממוצע למין. במינים בהם מתרחשת תחרות תוך זוויגית – בין זכרים למשל – פרטים קטנים עשויים שלא להצליח בהעברת גנים לדור הבא בתחרות מול זכרים גדולים וחזקים מהם. נקבות שהתפתחו קטנות או נקבות הניזונות מפונדקאים שאינם מועדפים או שאינם מצויים בשפע, ייצרו פחות ביצים ואיכות הביצים עשויה לרדת משמעותית ומכך גם יקטן הסיכוי להתפתחות מוצלחת של הצאצאים.
חגב (נימפה) מהמין גובי מצרי - Anacridium aegyptium הוא צמחוני הניזון מעלים ירוקים ופרחים. אצל חגבים בעלי גלגול חסר הזחלים והבוגרים ניזונים באותו בית גידול וממזון דומה או זהה.

תזונה ועונה

בחרקים רבים ובמיוחד בקרב המתמחים, אנו מוצאים התאמה בתזמון הופעת דרגות ניזונות לבין פונדקאים מועדפים. תזמון זה חיוני בכדי להבטיח שהחרק ימצא את המזון המתאים בזמן התפתחותו. ולא, סיכויי ההשרדות שלו יהיו קלושים. תזמון זה מושפע מגורמים כמו טמפ', לחות, שעונים ביולוגיים ועוד. תזמון מתבטא בכמה רמות, לדוגמא: יש מינים טפילים (טפילות ראשונית) המתזמנים הופעת בוגרים המספיקים להזדווג ולהיות מוכנים להטלה כאשר הפונדקאים שלהם מצויים בשלב המתאים ביותר להטפלה בהתאם לצורכי הטפיל. לעיתים נוסף למארג טפיל שניוני הניזון מהטפיל הראשוני החייב גם הוא להופיע בעיתוי בו המארח שלו מצוי בשלב הגידול האופטימלי להטפלה.
 
מינים המקימים מספר דורות בשנה עשויים להתבסס על מגוון אסטרטגיות: יש המרחיבים תפוצה בעונות נוחות כאשר המזון מצוי בשפע. בעונות הפחות נוחות נמצא אותם בבתי גידול מצומצמים, כאלה המסוגלים לספק את מגוון וכמות המזון הנדרשת לסיום מחזור החיים.
מינים מונופאגיים ישגשגו בבתי גידול שאינם משתנים משמעותית כל השנה כמו שטחים חקלאיים המשמשים לגידולים רב־שנתיים או המתקיימים מספר רב של חודשים. מינים אוליגופאגיים יתאימו את עצמם למארחים המתאימים ביותר בהתאם לעונה. מינים כוללניים ינצלו את כל המשאבים המתאימים והמזדמנים נכון לעונת הגידול.
 
מינים אוליגופאגיים / פוליפאגיים הניזונים ממארחים המשתייכים לאותה משפחה או ממשפחות קרובות סביר שימצאו מזון לאורך מרבית חודשי השנה. לבנין הצנון למשל מקיים דורות כל השנה. הזחלים ניזונים בדרך כלל על צמחים עונתיים ממשפחת המצליבים המופיעים במגוון בתי גידול לאורך החורף ועד הקיץ. בהעדר מצליבים בעונה החמה, דורות קיציים יכולים להתפתח גם על עלי הצלף הקוצני הנמנה על משפחה אחרת.
יש מינים הנכנסים למצב דיאפאוזה כאשר קיים מחסור במזון וחוזרים לפעילות כאשר התנאים חוזרים להיות נוחים יותר.
זחלי לבנין הכרוב Pieris brassicae ניזונים על עלים של צלף קוצני.

התאמות התפתחותיות וניצול משאבי מזון

ככל שמגוון והיצע משאבי המזון בבית הגידול מתרחב, נמצא בו יותר מינים ובמיוחד מינים כוללניים. ככל שבית הגידול עני במשאבים, סביר שנמצא בו מגוון מינים מועט ועם אחוז יחסי גבוה יותר של מינים מתמחים.

היכולת של חרקים לנצל משאבים תלויה בהתאמות התפתחותיות המאפשרות הפיכת משאבי מזון לאנרגיה זמינה או נצברת בעבור פעילות חיים יומית או רבייה (ייצור ביצים). התאמות כאלו רואים בגפי הפה, מערכת עיכול ואיברים אחרים המאפשרים לחרק להגיע למזון או להישאר בקרבתו.
אחת מהתאמות החרקים לסוג המזון היא תצורת גפי הפה. גפי פה של חרקים עברו אבולוציה ארוכה מתצורה בסיסית המאפשרת נשיכה, ריסוק ולעיסה כפי שמוצאים בקבוצות כמו תיקנאים וחיפושיות ועד לתצורה המאפשרת שאיבת נוזלים ממקורות שונים כפי שמוצאים אצל פשפשאים,  זבובאים, פרפראים ואחרים. ככל שגפי הפה מתמחות יותר כך גם מוגבל החרק בסוג המזון. אצל חרקים מתמחים אפשר למצוא גפי-פה המותאמות במיוחד לאופי המזון ולכן הם מוגבלים בבחירת מקורות המזון ומכך לעיתים גם בעונת הגידול.
 
מבחינים בחמישה טיפוסים עיקריים של גפי-פה: [1] נושכות-לועסות – התצורה הפרימיטיבית ביותר ממנה התפתחו כל שאר סוגי גפי-הפה, [2] מוצצות, [3] דוקרות-מוצצות, [4] לועסות-מלקקות, [5] מסננות-יונקות. בתוך חלוקה זו מוצאים צורות מעבר מגוונות שקשה לשייכן לקבוצה ספציפית.
פשפש מהמין תריסית מגוונת Codophila varia ניזון על פרי של לשישית מקומטת.

בקרב חרקים מקבוצות שונות נמצא כאלה הניזונים ממקורות מזון זהים או דומים ומתוקף כך צורת ההזנה דומה. ברם למרות שנמצא אצלם מבנה בסיסי דומה הרי המקור ההתפתחותי של גפי הפה שונה (אבולוציה מתכנסת – convergent evolution). בחרקים המוצצים מזון נוזלי כגון: פרפראים, פשפשאים וזבובאים, התפתחות גפי מציצה דמויות חדק נעשתה בתהליכים אבולוציוניים נפרדים של חלקים שונים בגפי הפה ולא כהתפתחות עוקבת. מציצת צוף, מוהל צמחים או דם דורשת, כל אחת, התאמות מיוחדות הנובעות מהמבנה האנטומי היחודי של מקור המזון ותכונות המזון.

חרקים צמחונים

אנו נוטים לחשוב שרוב החרקים ניזונים על מקורות מהצומח ואכן כמחצית ממיני החרקים ניזונים ממזון שמקורו בצמחים. ברם, אם נבחן את נוהגי התזונה של חרקים כקבוצות טקסונומיות (ברמת הסדרה וכד'), נמצא ששכיחות הצמחונים משתנה מסדרה לסדרה. יש סדרות בהן הצמחונות שלטת בעוד שבאחרות היא במיעוט, אם בכלל קיימת. טורפים ואוכלי־כל מצויים בלמעלה ממחצית הסדרות. מעריכים שהסיבה לכך היא בעובדה שמרבית חלקי הצמחים (למעט זרעים ואבקה) אינם מקור אופטימלי לשומן וחלבון. אצל חרקים צמחוניים מוצאים פעמים רבות הסתגלויות מיוחדות המייעלות עיכול מזון צמחי. לדוגמא: קיום יחסי גומלין עם סימביונטיים המצויים במערכת העיכול של החרק (ראו בהמשך).

ממיינים צמחונים לשתי קבוצות על פי טיפוסי מזון: אוכלי צמחים ירוקים (phytophagous) וחרקים הניזונים מפטריות (mycetophagous). על אוכלי הצמחים הירוקים נמנים בין השאר חגבאים, פשפשאים, פרפראים (הזחלים) וחיפושיות. מהם רבים המתחרים באדם על התוצרת החקלאית. בין אוכלי פטריות נמצא רימות של זבובאים, חיפושיות וטרמיטים וגם נמלים, המגדלות פטריות על מצע עלים לעוסים.
צמחים ירוקים מספקים לחרקים מגוון גדול של אפשרויות תזונה: עלים, שורשים, זרעים, ניצנים, פרי, עצה ועוד. מוהל הצמח עשיר בסוכרים והוא מקור אנרגיה מצוין. יש הניזונים מצוף (עתיר פחמימות) או/ו אבקנים (עתירי חלבון).

יקרונית מהמין Agapanthia Lais אוכלת עלה של גדילן. הזחלים של הסוג הזה נוברים בגבעולים של צמחים ממשפחת המורכבים.

מגוון אפשרויות התזונה אצל הצמחונים מתבטא יפה בתצורות גפי הפה שלהם: לחרקים הניזונים מרקמות הצמח כמו חיפושיות צמחוניות, חגבאים וזחלי פרפראים יש גפי פה נושכות-לועסות המרסקות את הרקמות הצמח לעיסה המוזנת לתוך הפה. לחרקים הניזונים ממוהל כמו כנימות או פשפשים צמחוניים יש לרוב גפי פה דוקרות-מוצצות שצורתן כחדק קצר וקשיח. אלה מאפשרות חדירה דרך רקמת הצמח אל צינורות ההובלה ושאיבת המוהל. כאשר מדובר במזון מוצק מאוד כמו זרעים יבשים (עתירי חלבון) נעשה שימוש ברוק (מכיל אנזימים מפרקים) הממיס את המזון והופך אותו נוזלי וראוי למציצה. אצל חרקים המתמחים בצוף כמו פרפראים וזבובאים (בומביליים) מוצאים גפי פה מוצצות שצורתן כחדק ארוך וגמיש המאפשר גישה לאתרי הצוף בפרחים. לאוכלי אבקה יש גפי פה לועסות-מלקקות המאפשרות ללקק נוזלים כמו צוף או אבקה המהולה ברוק מפרק.

נווטת Cataglyphis ניזונה בעיקר מטרף ופגרים אבל לעיתים מגוונת גם במזון צמחי.

חרקים טורפים וטפילים

גם בחרקים טורפים (zoophagous) ובכללם טפילים מוצאים מגוון אפשרויות תזונה. באופן לא מפתיע הן דומות לאלה של הצמחונים, אולי משום שגפי הפה שהיו במקורן מותאמות למזון צמחי עברו התאמות במהלך האבולוציה לתזונה מהחי. 

אצל טורפים קלאסיים כמו חיפושיות (בוגרים וזחלים) הניזונות מהחי או זחלים טורפים של זבובים שונים נמצא גפי פה נושכות-לועסות המאפשרות לרסק את גוף הקורבן ולמצוץ את לשדו. לפשפשים טורפים, זבובים טורפים וחרקים מוצצי דם, גפי פה דוקרות-מוצצות המאפשרות חדירה לגוף הקורבן ומציצת התוכן כאשר הוא מהול ברוק מפרק. הנושא נדון בהרחבה ברשומה "טורפים יבשתיים" ומומלץ לעיין גם בה.
צרעה מהסוג פלכית Polistes צדה זחלים של דובון הקורים Ocnogyna loewii הציד מיועד בעיקר להאכלת הזחלים. הבוגר ניזון בעיקר מצוף פרחים ואבקה.
הגדרת המושג 'טפילות' רחבה מאוד ואין הסכמה חד־משמעית המקובלת על כל החוקרים. כאמור לצורך המאמר נכליל במושג זה רק חרקים הניזונים מהחי ושאינם ממיתים את המארח. ממיינים טפילים לשתי קבוצות עיקריות: טפילים חיצוניים (ectoparasites) החיים על פני המארחוטפילים פנימיים (endoparasite) החיים בתוך גוף המארח. 
על הטפילים החיצוניים נמנים: כינים (מוצצות וכוססות), פרעושים (בוגרים), פשפשאים מוצצי דם (כל הדרגות), זבובאים מוצצי דם (לרוב נקבות בוגרות, יש מינים בהם גם הזכרים ניזונים מדם). יש טפילים הניזונים מהמזון של מארח (חוֹמְסָנוּת או טפילות גניבה kleptoparasitism). כאלה מוצאים למשל אצל זחלי חיפושיות (הטפילים על זחלי דבורים) או זחלי זבובאים הטפילים על דרני זיבליות. עוד על התופעה אפשר למצוא ברשומה 'גנבים לאור יום'.
זבובים טפילים ממשפחת האושפיזיים ניזונים מנוזלי הגוף של דבורת דבש שנלכדה על ידי עכביש.

טפילים פנימיים כוללים בעיקר דרגות צעירות של צרעות טפיליות וזבובאים. טפילים במינים רבים (בדרך כלל הזחלים) ממיתים את המארח בתום תהליך הגדילה ולכן הם מוגדרים כדמויי טפיל / פרזיטואידים (parasitoids). בזבובים הטפילים על יונקים, הזחלים מתפתחים תחת העור של בעלי־חיים וניזונים מרקמות גופו. הם לא ממיתים אותו אבל עשויים לגרום לפצעים קשים וזהומי משנה חמורים.

צרעה פרזיטואידית ממשפחת האילופיתיים Eulophidae מטילה ביצה לתוך זחל של החיפושית עלית הדגניים ממשפחת העליתיים.

חרקים אוכלי־כל

חרקים אוכלי־כל מגוונים מהצומח והחי, כולל מזון מת ונרקב. אוכלי־כל אמיתיים לא יבחלו בכל מה שמזדמן והדוגמא המוכרת ביותר מוצאים בחלק מהתיקנים המסוגלים לאכול את מירב סוגי המזון. לזבובים בוגרים במינים רבים, בדומה לזבוב הבית, גפי פה מסננות-יונקות (לוקקות-מוצצות) המותאמות לשאיבת חלקיקים מיקרונים. הזבוב מפריש רוק מפרק הממיס את המזון (מהחי או הצומח) אותו הוא מלקק ושואב.
גם אצל מינים המתמחים יותר או פחות במזון מוגדר נמצא לעיתים גיוון בתפריט. נקבות של מינים צמחוניים עשויות להוסיף לתפריט מזון מהחי עבור תוספת חלבונים הנדרשת להתפתחות הביצים. במינים טורפים כמו במשפחות אחדות של פשפשים וחיפושיות מוצאים מעבר למזון צמחי (מוהל או צוף או אבקה) כאשר מזון מהחי לא מצוי בשפע.

תיקן הבתים Supella supellectilium נחשב לאחד מאוכל־הכל המוצלחים ביותר.

חרקים מפרקים

תזונת מפרקים מבוססת על חומר אורגני מת ונרקב. על קבוצה זו נמנים בעיקר זחלי חיפושיות וזבובאים המתמחים בסוג כזה של מזון. מגוון המזון גדול וכולל: פגרים, זבל וגללים, חומר קרני (שיער, קרניים, ציפורניים) חומר עצי נרקב, צברי אצות על חוף הים וכו'. במינים רבים קיימת התמחות בסוג המזון או מצבו הפתולוגי. מינים אלו יופיעו רק לאחר שחומר אורגני מגיע למצב מוגדר, בין לאחר דרגת ריקבון נדרשת או לאחר שעבר פירוק מוקדם על ידי אורגניזמים אחרים. 
לקבוצה זו חשיבות רבה מאוד מכמה היבטים: [1] היבט אקולוגי – סילוק ומחזור פסולת והפיכתה לזמינה עבור צרכנים אחרים במארג האקולוגי. [2] היבט רפואי – לדוגמא: שימוש ברימות זבובים לטיפול בזיהומים קשים הגורמים לנמק ברקמות החולה. [3] היבט משפטי – ברפואה משפטית חרקים מפרקים משמשים כאינדיקציה מסייעת לקביעת זמן מוות. [4] היבט כלכלי – לימוד דרכי התזונה של חרקים מפרקים עשוי להביא לפיתוח טכנולוגיות חדישות עבור מחזור חומרים אורגניים המצטברים כפסולת מזיקה.
זבובים מהמין בוהקן ירוק Lucilia sericata ומהסוג שחמטן Sarcophaga ניזונים על לשלשת של ציפור. הלשלשת מכילה מינרלים חיוניים. הזחלים של המינים הללו מתפתחים על חומרים אורגניים נרקבים.

קניבליזם

אצל חרקים אין סנטימנטים מיוחדים כלפי קרובי משפחה כאשר מגיעים לעניין המזון. במינים רבים, טורפים ולא רק, כולל במינים המטפלים בצאצאים, אפשר למצוא תופעות של קניבליזם. בתנאי עקה או רעב עשויה להתפתח קניבליות גם אצל מינים צמחוניים. קניבליות מוצאים בדרגות ראשונות של מינים צמחוניים ולא צמחוניים גם בתנאי שפע ומעריכים כי מדובר באסטרטגיה המשפרת את סיכוי הצאצאים החזקים יותר לשרוד בשלב הראשון והקריטי של החיים. קניבליזם בתנאי שפע מוצאים למשל במינים שונים של פרפראים, שם הזחלים עשויים לטרוף האחד את השני או ביצים של אותו המין במידה והם נמצאים על אותו הצמח.

פשפש מהמין אדמון מצוייר Pyrrhocoris apterus טורף נימפה צעירה של אותו המין. המין הזה משתייך לקבוצה של פשפשים הניזונים על זרעים אבל בעיתות רעב הוא לא יבחל בבני מינו.

הבדלי תזונה בין בוגרים לזחלים

בחרקים בעלי גילגול חסר נמצא שאופן התזונה והעדפת סוגי מזון, דומים או זהים אצל הבוגרים והזחלים. גם כאשר הזחלים חיים בבית גידול שונה מהבוגרים כמו אצל שפיראים, נמצא שהן הזחלים והן הבוגרים טורפים.
אצל חרקים העוברים גלגול מלא נמצא שבתי הגידול של הבוגר והזחל עשויים להיות שונים לגמרי ומכאן גם מקורות המזון וצורת התזונה. לא יהיה מפתיע למצוא שבעוד הבוגר ניזון מאבקה וצוף, הזחל יהיה: טורף אימתני, טפיל על חרק או בעל־חיים אחר או יאכל חומרי רקב שונים מהחי או הצומח. יש מינים בהם כל עניין התזונה מצוי בידי הדרגות הצעירות והבוגרים אינם ניזונים כלל. חייהם ממילא קצרים (ימים בודדים עד שבועות ספורים) והם משתמשים בעתודות שומן קיימות ליצירת אנרגיה עבור תעופה ו/או מציאת בן־זוג.

זחל של דבוראי ממשפחת הצרעיתיים Cimbicidae ניזון על פרח הפרג. הזחלים של צרעות אלו צמחוניים. הבוגרים ניזונים על צוף ואבקה.

סימביוטים

חרקים הניזונים ממקורות קשים לעיכול ופירוק כמו תאית או דונג נעזרים באוכלוסיית מיקרואורגניזמים המצויה במערכת העיכול של החרק. סימביונטיים אלה מפרישים אנזימים מפרקי תאית או ליגנין ומאפשרים להשתמש בחומרי פירוק כאבני בניין ליצירת פחמימות, חלבונים ושומנים. במינים שונים של ציקדות מוצאים במערכת העיכול שמרים המפרקים עמילנים ודו־סוכרים. אצל זבובים הניזונים מבשר מוצאים חידקי תסיסה המסייעים בפירוק הבשר. 

חקר סימביונטיים אצל חרקים הוא תחום מתפתח. יותר ויותר חרקים מתגלים כנושאי סימביונטיים המצויים ביחסי גומלין הדדיים ומשלימים. הדברה אקולוגית הפוגעת בסימביונטיים היא אחת הדרכים המוצעות כיום בכדי לפגוע בצורה ממוקדת במזיקים ספציפיים מבלי להזיק לשאר הסביבה.
המעניין בתופעה זו היא הדרך בה עוברים סימביונטיים מהורים לצאצאים. סימביונטיים עוברים ישירות לתוך הביצה או מודבקים על קליפת הביצה בעזרת הפרשות המעי או רוק והזחל הבוקע אוכל את קליפת הביצה ונדבק בסימביונטיים. דוגמה ידועה ואחת המעניינות היא של טרמיטים האוכלים הפרשות צואה או עיכול של פרטים בעלי סימביונטיים וכך רוכשים את הפאונה הסימביונטית. כך החד־תאיים מועברים מפרט לפרט בכל הקן עבור אלפי פרטים.
זחל של דנאית הדורה Danaus chrysippus ניזון על צמחים מתת־משפחת האסקלפים הרעילה. הרעל משמש להגנה של כל הדרגות כולל הבוגר.

חרקים וצמחי רעל

צמחים רבים מייצרים ואוגרים ברקמות רעלים שונים המיועדים למנוע טריפה או לצמצם אותה. חרקים המתמחים באכילת צמחי רעל פיתחו מנגנונים המסוגלים לפרק או לסלק את הרעלים מבלי שאלה יפגעו בהם. המומחים באמת אוגרים את הרעלים בגופם או באיברים מיוחדים ומשתמשים בהם להגנה עצמית. עוד מידע אפשר למצוא בהרחבה ברשומה על חרקים ארסיים.

הפשפש מהמין רצענית ססגונית Sphedanolestes annulatus הוא טורף מטבעו. בהנתן ההזדמנות הוא לא יחמיץ מנת צוף עשירה בסוכרים.

חרקים מזיקים ומועילים לאדם

חרקים (מקצתם) מזיקים לאדם בהיותם, בין השאר, מתחרים על משאבי מזון או מסיבים נזק למזון המשמש להם כבית גידול. הנזק לא מתבטא רק באכילת המזון עצמו או פגיעה באיכותו, אלא בהיות רבים מהם מעבירי מחלות (וקטורים). בין באופן ישיר כאשר וירוס חודר דרכם לתוך הצמח (או בע"ח) במהלך האכילה או התפתחות פטריות על פצעי אכילה פתוחים ברקמת הצמח או התפתחות פטריות (פייחת לדוגמא) על הפרשות הגוף (טל־דבש) המכילים סוכרים.

הגדרת חרקים כמזיקים מורכבת ותלויה בנקודת המבט. מזיקי חקלאות רבים הם חרקים מתמחים שניצלו את הירידה במגוון האקולוגי והצפת בית הגידול במזון חדגוני (שדה חד־גידולי) אליו הם מותאמים טוב יותר מאחרים. מצב זה מאפשר להם שגשוג קיצוני מכיוון שבית הגידול לא יכול לתמוך במגוון בעל־חיים אחרים היכולים לווסת את האוכלוסייה המתפרצת.
חרקים אחראים לאובדן של 13%-21% מהיבול החקלאי העולמי. מינים אחדים של חרקים מוצצי הדם משמשים כמעבירי מחלות (וקטורים) אצל בני־אדם ובעלי־חיים. ברם ביחס לגודל הנזק, אחוז המינים הנחשבים מזיקים לאדם מכלל מיני החרקים המוכרים לאנושות עומד על 1-0.1 אחוזים בלבד.
מאידך התועלת בחרקים עצומה לא פחות. חלק בתועלת ישירה בייצור מזון כמו דבש, מתן שירותי האבקה עבור צמחי מאכל או מיני חרקים הנאכלים כמזון בפני עצמו. אחרים מועילים בעקיפין בתחומי הרפואה, הכימיה, הדברה ביולוגית ועוד, כאשר אנו לומדים להכיר אותם לעומק. על חשיבות החרקים לאדם אפשר לקרוא גם ברשומה 'מי צריך ג'וקים?' וברשומות נוספות.
נמלה סחהנית חולבת טל־דבש מאפיד האפון. טל־דבש הוא מזון חשוב ולעיתים בלעדי עבור מינים רבים של חרקים.

המארג האקולוגי

המארג האקולוגי הוא סך כל יחסי הגומלין בין כל הגורמים הביוטיים והא־ביוטיים בבית הגידול (בכל רמה). יחסי גומלין של תחרות על משאבי מזון (ומשאבים נוספים) יוצרים במערכת האקולוגית דינאמיקה מורכבת המשפיעה מצידה על אלמנטים נוספים בבית הגידול. מסת כלל האורגניזמים והרכב המינים מושפע בין השאר מכמות וזמינות משאבי המזון. גידול במסת האורגניזמים או שינוי דרסתי בהרכב המינים הנובע מעודף או חוסר משאבי מזון ישפיע למשל על צמחים הנהנים משרותי האבקה או על הפצת זרעים של חרקים או על תחרות קטנה יותר מצד צמחים אחרים עקב טריפת האחרונים על ידי חרקים.

המגוון הביולוגי והיחס הכמותי בין קבוצות החרקים השונות בתוך בית גידול נתון, נגזר בין השאר מהעדפות המזון שלהם, זמינותו, כמותו ואיכותו. יחס זה משפיע באופן ישיר על כל שאר רכיבי המארג.

תזונת החרקים מגוונת להפליא ומותאמת לכל חומר אורגני ובית גידול. חרקים כקבוצה מראים טווח התאמות רחב לניצול משאבי המזון בבית הגידול (מניפת הסתגלויות רחבה) ואין ספור אסטרטגיות שיחור מזון. תזונת חרקים משפיעה על עולמנו באופן ישיר ועקיף וככל שנבין אותה יותר נדע לשלוט טוב יותר בחרקים מזיקים ולהפיק תועלת מחרקים מועילים.

Comments are closed.