מקלון הלבנון

ככל שחרק נראה מוזר יותר אני מוצא אותו מעניין יותר ולא בשל הביזאריות לכשעצמה, אלא מתוך השאלה מדוע הוא נראה כך? אז הנה הזדמנות להכיר חרק מוזר, חמקמק שלא פוגשים כל יום.
 
רובנו מכירים את המקלונים כחיות מחמד מרשימות ומוזרות. אבל מקלונים אלה גֵרִים במקומותינו ומקורם באזורים הטרופיים של המזרח־הרחוק או דרום־אמריקה.
 
גם לנו בישראל יש מקלונים, אולי לא מרשימים כקרוביהם הטרופיים אבל מעניינים לא פחות. חמקנים מטבעם, קשה לצפות בהם בטבע והם מצויים בעיקר בצפון ישראל, אבל לא רק.
 
המקלונאים Phasmatodea (שם נרדף Phasmida) מהווים סידרה טקסונומית בפני עצמה. אלו חרקים המתפתחים בדרך של גלגול חסר, מראם שטוח דמוי עלה או מאורך דמוי מקל (עד 50-30 ס"מ אורכם של המינים הגדולים), ומכאן שמם עברי. יש בהם בעלי כנפיים ויש חסרי כנפיים.
 
מקלונאים מבלים את רוב זמנם בחסות צמחייה שם הם מוסווים היטב וגם מוצאים את מזונם, בעיקר עלים.
 
שם הסדרה נגזר מהמילה היוונית phasma שמשמעותה בהקשר שלנו היא פנטום (רוח רפאים), המתייחסת לחמקמקות האופיינית לקבוצה זו.
היכן המקלון?
אסטרטגיית ההישרדות של המקלונים פשוטה ויעילה מאוד, התמזגות ברקע הסביבה. אם לא רואים אותך אתה לא קיים. מקלונים נחשבים לאלופים בתחומם. לחלקם מבנה גוף צר ומאורך המצויד ברגליים ארוכות, לעיתים מעוטרות בקוצים או עלעלים, המקל עליהם להשתלב ברקע כענף סתמי. לאחרים מבנה גוף קצר ופחוס עם כנפי חפייה דמויות עלה ורגליים קצרות מעוטרות בעלעלים המתמזגים בעלוות המארח. יש מינים המסוגלים לשנות את צבע הגוף כתגובה לשינויים בטמפרטורה, לחות ועוצמת אור. הם נוטים להישאר במקומם ללא תנועה כל עוד אין עליהם איום ממשי ונעים רק בעת הצורך, אז תנועתם איטית, מתנדנדת המדמה ענף מטלטל ברוח קלה.

בחלק מהמינים מוכרת יכולת התגוננות של השרת גפיים (אוטוטומיה) המאפשרת למקלון להימלט מאויבו בעוד זה נותר עם רגל מפרכסת בפיו. חידוש איברים קיים רק בדרגות הצעירות שלא סיימו את כל דרגות ההתנשלות.

יש מינים המתרבים בלעדית ברביית בתולים, בה כל הצאצאים נקבות, במינים אלה הזכרים נדירים או לא מוכרים כלל למדע. יש מינים המתרבים ברבייה מינית, ואז ניכר פער הגודל בין הזכר הקטן לנקבה הגדולה. יש מינים השומרים את אופציית רביית הבתולים כמוצא לתנאים בהם אין מספיק זכרים.
הביצים מוטלות לתוך הקרקע או על נשר העלים שעל הקרקע או מודבקות לצמחים; תלוי במין. גם הביצים מוסוות היטב ויש והביצים נראות כזרעים. במינים השומטים את הביצים אל הקרקע יש לביצים גופיף שומני חיצוני (capitula) בדומה למבנה העָטִי (elaiosomes) המצוי בזרעים המותאמים להטמנה בידי נמלים (myrmecochory). נוכחות השומנים המזינים מעודדת נמלים לאסוף את הביצים בדומה לזרעים. בתוך הקן הנמלים צורכות את החלק האכיל ומשליכות את הביצים לערמת הפסולת שם הם ממתינות לבקיעה. ביצים מוטמנות סובלות פחות מטריפה וצרעות טפיליות וגם מקבלות שרותי הפצה יעילים. capitula ו-elaiosomes מהווים עדות מופלאה לאבולוציה מתכנסת של צמחים ובעלי חיים.
מקלון עלה Phyllium siccifolium. מין זה מתרבה ברבייה מינית וברביית בתולים כאשר אין מספיק זכרים.
מקלון אוסטרלי Extatosoma tiaratum. מקלון חביב וקוצני המשמש כחיית מחמד. הזחלים שלו חקיינים של נמלים.
יש מינים בהם הדרגה הראשונה הבוקעת היא חקיינית של נמלים בצורה, צבע ובהתנהגות זריזה. חקיינות זו מאפשרת לזחלים לצאת בבטחה מהקן ולמצוא מחסה בצמחיה הקרובה. רק מהדרגה השנייה ואילך הופכים הזחלים איטיים ודומים יותר לבוגרים.
מקלונאים מופיעים לראשונה בתיעוד מאובנים מתקופת הטריאס (205-251 מיליוני שנים). טקסונומית הם נחשבים קרובים לחגבאים אולם נבדלים מהם במספר תכונות אנטומיות ייחודיות המפרידות אותם משאר בעלי הכנפיים המפותחות Neoptera ומעידות על היותם קבוצה מונופילית (מוצא הקבוצה מאב קדמון משותף).
סדרת המקלונאים מונה כ־3000 מינים מתוארים ועוד רבים שטרם תוארו, חלקם התגלו למדע רק בשנים האחרונות. מקלונאים הינם חובבי חום ולחות ולכן תפוצתם העיקרית נתונה לבתי גידול טרופיים. באזורים ממוזגים הם פעילים בקיץ. עיקר הפעילות נעשית בלילה.
בעשרות השנים האחרונות עברה ההתפלגות הטקסונומית של מינים רבים תהפוכות רבות, זה משנה מעט עבור המקלונים עצמם אבל משנה הרבה עבור אלה שמנסים למצוא עליהם מידע בהסתמך על שמם המדעי. גם המינים בישראל לא נמלטו מהשינויים הללו ורוב השמות המדעיים המצויים בספרות העברית או פרסומים מדעיים מקומיים עודכנו. למשל; במאמר של BROCK & SHLAGMAN 1994 המתאר לראשונה את כל המינים המקומיים ומספק מידע בסיסי על הביולוגיה שלהם.
במאמר מופיעים שני מינים תחת הסוג Ramulus. עדכון אחרון שנעשה בשנת 2005 משייך את הללו לסוג Clonaria.
על הסיסטמאטיקה של המקלונאים בעולם ניתן למצוא באתר Phasmida Species File Online
 
מקלון על עץ שיטה בשמורת הסרנגטי, טנזניה
ביצים של מקלון ויטנאמי, המגודל בארץ כחיית מחמד ולצורך לימודי.
בישראל מוכרים כיום 3 מינים של מקלונים המשתייכים לשני סוגים:
 

מקלון הלבנון Clonaria libanica1

אורך גוף נקבות: 67-60 מ"מ. נפוץ בכרמל, בגליל ובחרמון (מוכר גם מלבנון ודרום טורקיה). ניזון בעיקר מעלי אשחר רחב־עלים (Rhamnus alaternus) ואלת המסטיק, נראה לעיתים על סירה קוצנית ואספרג החורש. מתרבה ברבייה מינית.
מקלון הלבנון נקבה, באזור הכרמל
מקלון הלבנון זכר, במורדות הר החרמון בבית גידול עשבוני

מקלון מדברי Clonaria eitami2

אורך גוף נקבות: 73-67 מ"מ. על פי תיאור המין המקורי מוכר ממספר אתרים בדרום הערבה ואתר אחד בנגב; צאלים. בשנת 2010 הגיעו דיווחים גם מאזור רכס חלוקים שליד שדה בוקר (ראו תמונה, תודה לשלמי אהרון על התמונה). הפרטים נצפו בחודש אוגוסט. זהו מין אנדמי לישראל וחדש (יחסית)  למדע שתואר רק בשנת 1994. המין נקרא על שם החוקר אבי איתם שאסף את הפרטים הראשונים ששימשו בסיס לתיאור המין. צמחים מארחים לא ידועים. מתרבה ברבייה מינית.
מקלון מדברי נקבה בוגרת
מקלון מדברי ביצה

מקלון האלה Bacillus atticus

אורך גוף נקבות: 95-71 מ"מ. נאסף בכרמל ובגליל התחתון. ניזון בעיקר מעלי אלת המסטיק (Pistacia lentiscus) ואולי עלי אשחר (נאכל באופן מוגבל בשבי) נמצא לעיתים גם על סירה קוצנית. הצבע מגוון, הנימפות הצעירות לרוב ירוקות, דרגות מתקדמות מקבלות צבע אדמדם משולב בגווני ירוק בדומה לענפי האלה. לבוגרים צבע אחיד יותר כשל עשב יבש.
מין זה נפוץ באגן הים התיכון (איטליה, קרואטיה, יוון והאיים,דר'-מע' טורקיה, קפריסין, לוב, ישראל). מתרבה ברביית בתולים בלבד. מורפולוגית, מקלון האלה נבדל ממקלון הלבנון במספר אלמנטים חיצוניים די ניכרים. לדעתי הבולט בהם הוא רכסי רוחב על מפרקי הבטן.
מקלון האלה
מקלון הלבנון נפוץ באתרים שונים בגליל העליון ולמרגלות החרמון. הוא שכיח בפארק הטבע רמת הנדיב אשר בדרום הכרמל. נוף הכרמל עבר ועובר מאז קום המדינה תהפוכות רבות. הנגיסות הרבות של האדם בנוף גדעו, צמצמו וקטעו בתי גידול רבים והלחץ על הקיימים הולך וגדל. על רקע זה הופך פארק רמת הנדיב לאי אקולוגי משמעותי המשמר בניהול קפדני את הנוף ובתי הגידול הקדומים של נוף הכרמל.

מקלון הלבנון הוא חרק מסתורי. נע לאיטו בתוך נוף הצמחייה ואם לא נתקלים בו במקרה או יודעים מה מחפשים אפשר לעמוד במרחק אף ממנו ולא להבחין בו. אורך הנקבה עד 70 מ"מ והיא מופיעה בגוני ירוק, צהוב קש או חום/אפרפר. הזכר קצר ודקיק הרבה יותר ואורכו לא עולה על 50 מ"מ. צבעו על הרוב חום/אפרפר או אפרפר/ירקרק. מעניין שהגיוון בצבע נראה באותו בית גידול, על אותם צמחים. לא ידוע לי האם מתקיים שינוי צבע בדרגות הצעירות (שהן ירוקות) כתגובה למשתנים סביבתיים. בעת סכנה הם נעים בזריזות מפתיעה למעבה הצמחייה ואז קשה מאוד להבחין בהם, אם בכלל.
מקלון הלבנון, זכר. לזכרים תוספתנים דמויי מצבט המשמשים לאחיזת הנקבה בעת ההזדווגות.
נחשב לפעיל לילה, באזורים מוצלים עשוי לפעול גם ביום. עיקר מזונו עלים של שיחים ועצים ויתכן גם של מינים עשבוניים. פרטים שגודלו בשבי אכלו עלי אלון, עוזרר ואשחר רחב־עלים וגילו העדפה ברורה לאחרון. מצאתי פרטים חוסים במעבה אלת המסטיק וגם בתוך שיחי אספרג, אולי הם ניזונים גם מצמח זה?

הרבייה נעשית במהלך האביב והקיץ. במרץ מתחילים לראות נימפות צעירות, במאי רואים כבר נימפות גדולות וגם פרטים בהזדווגות. זכר המאתר נקבה מוכנה להזדווגות נצמד אליה ומסלק במידת הצורך זכרים אחרים המתקרבים אליהם. לא ברור כמה זמן אורכת ההזדווגות (כנראה מספר שעות), בזמן הזה רוכב הזכר על הנקבה ונע עימה באשר תלך.
מקלון הלבנון על אספרג - הזדווגות. פערי הגודל בין הזכרים לנקבות בולטים מאוד.
הטלת הביצים נעשית בלילה, כאשר הביצים מוטמנות אחת לאחת בקרקע. נקבה אחת עשויה להטיל 350-300 ביצים במשך חייה. נקבה לא מופרית עשויה להטיל גם היא ביצים אבל רובן לא יתפתחו. דרגת הביצה של מקלון הלבנון ארוכה ויכולה להימשך חודשים רבים. ביצים המוטלות במהלך החודשים מאי-אוגוסט נכנסות לדיאפאוזה ארוכה והן תבקעה רק באביב של השנה שאחרי. הזחל הבוקע ניזון תחילה מקליפת הביצה ולאחר מכן הוא מתחיל לאכול עלים.

ההתפתחות נעשית בגלגול חסר. אצל זכרים מתקיימות 4 דרגות זחל ואצל הנקבה 5, לעיתים 6 דרגות, בטרם הפיכה לבוגר. חיי הנקבה ארוכים משל הזכר ובממוצע הם כ־6 חודשים. בטבע, אצל פרטים מבוגרים, בעיקר זכרים, אפשר למצוא פרטים רבים חסרי גפיים.

מקלונים בישראל אינם ניצבים כרגע בפני סכנת היעלמות ישירה, ברם כחרקים רבים המותאמים לבתי גידול ספציפיים הם רגישים לפגיעה בבתי הגידול הטבעיים. ככל הידוע לי, מלבד העבודה של BROCK, לא נעשתה על המקלונאים בישראל כל עבודה אקולוגית ומיפוי יסודי של תפוצה והעדפת בתי גידול. חוסר ידע זה עשוי להקשות על הגופים האמונים על שמירת טבע בהבנת הצרכים של הקבוצה החשאית הזו וכיצד להעדיף הגנה על בתי גידול בהם מתקיימת אוכלוסיה של מקלונים.
1. מופיע בעבודה (1994) של Brock בשם הקודם Ramulus libaucus. באנציקלופדיית החי והצומח מין זה מופיע בשם Bacillus libanicus. אצל פיני אמיתי ב"מדריך החרקים בישראל" הוא מופיע משום מה תחת השם Bacillus libani
2. אצל Brock מופיע בשם הקודם Ramulus eitami.

מקורות נבחרים:

BROCK, P.D. & SHLAGMAN, A. (1994): The stick-insects (Phasmatodea) of Israel, including the description of a new species. Israel Journal of Entomology, 28: 101-117

Comments are closed.