הקשר בין חרקים לצמחים מהווה נדבך חשוב בביולוגיה והאקולוגיה של שתי הקבוצות. היחסים בין הקבוצות הללו מאוד דואליים; חרקים טורפים צמחים אך הם גם מאביקים או מפיצים אותם. קשר זה בא לידי ביטוי, בהיבטים שונים, ברשומות שונות שהתפרסמו באתר. גם הרשומה הנוכחית עוסקת בקשר שכזה, המספק באופן שאינו מפתיע, לא פחות שאלות מתשובות.
טַיוּן דָבִיק Inula viscosa הוא אחד מהפורחים הדומיננטיים של הקיץ הים־תיכוני. זהו בן־שיח או עשב רב־שנתי הפורח מיולי ועד דצמבר ומאכלס בתי גידול מופרעים עשירים במים, כמו: צדי דרכים, שולי שדות, גדות נחלים, מעזבות, שולי מחצבות, בתי גידול המוצפים בחורף ועוד. הפרעות קרקע בישראל הן מאורע שכיח ביותר, בעקבותיהן ובעזרת הפצת זרעים יעילה, מתבסס הטיון בבתי גידול חדשים. בעקבות כך, הפך כיום הטיון לאחד הצמחים הנפוצים ביותר בארצנו.
מועד הפריחה, כאשר אין לו מתחרים רבים, הופך אותו חשוב במיוחד עבור חרקים הניזונים מגרגרי אבקה כמו דבורים בכלל ודבורת הדבש בפרט.
שמו של הטיון הדביק מעיד על אחת התכונות הבולטות שלו; שערות בלוטיות (glandular trichomes) המפרישות שמן ארומטי חריף ודביק המקנה לו ריח אופייני ומוכר. טיון דביק מכיל, בעלים ובגבעולים, תרכובות פעילות שונות (ליפידים, רב-סוכרים וחלבונים) הנוגדות: חיידקים ופטריות, דוחות חרקים ואף מעכבות נביטה וצמיחה של זרעים שונים (עוד סיבה להתבססות מהירה בשטחים חדשים).
תרכובות אלו משמשות, ברפואה העממית וברפואה המודרנית להפקת חומרים ותמציות לטיפול במזורי גוף שונים. הוא אף מגודל בישראל באופן מסחרי לשם מיצוי החומרים הללו.
חומרים אלה, המכונים גם תוצרים (מטבוליטים) שניוניים (secondary metabolites), מאפיינים צמחים רבים ממשפחות רבות ושונות. משערים שהם התפתחו, בין היתר, להגנה עצמית כנגד חרקים צמחוניים. חרקים רבים, מקבוצות שונות, פיתחו עמידות לחומרים אלו וחלקם אף מאכסנים אותם בגופם או מסנתזים מהם חומרי רעל המספקים להם מקדם הגנה כנגד טורפים.
הטיון אינו נאכל על ידי אוכלי עשב ומעטים הם החרקים המזיקים לו, זאת ככל הנראה בזכות השמן הדביק שמספק לו הגנה נוספת. השמן מקשה על חרקים להתבסס על הצמח ואף גורם לחלקם להידבק אליו, למנוע מהם את יכולת התנועה ובכך אף לגרום למותם.
אחד הטורפים של הטיון הדביק הוא זחל קטן של פרפראי שניזון מעלי הצמח ומתמודד היטב עם מסכת המכשולים שמעמיד הטיון להגנתו. הזחל מופיע על עלי הטיון בעיקר בחורף, זמן הלבלוב (ובשלהי הקיץ), וניזון על העלים הצעירים (בעיקר בקודקודי הצמיחה). זמן רב ניסיתי לתהות על קנקנו של המין הזה אבל לא הצלחתי למצוא קצה חוט ולכן כאשר הזדמן לי בתחילת חורף 2012-2011 למצוא זחלים על טיון דביק, אספתי מספר מהם לגידול בבית, בתקווה לקבל בוגר בר זיהוי.
לאחר מספר שבועות, בהם הזנתי את הזחלים בעלי הטיון, קיבלתי מספר גלמים זעירים לבנים וגולם קטן נוסף, שעל טיבו היה קשה לעמוד בשל גודלו. הבוגר הגיח לאחר כשבוע מהגולם 'המוזר' והסתבר שמדובר בעשנוצית. בחינה של קופסת הגידול העלתה גם, שמתוך הגלמים הלבנים הגיחו מספר צרעות זעירות (5 מ"מ), קטנות מכדי להבחין בהם בקלות. הן, למעט אחת, נמצאו לאחר חיפוש, מתות בין העלים היבשים.
עתה כשיש בידי בוגרים עברתי למלאכת הזיהוי. הצלבת מידע ברשת על עשנוציתיים וטיון דביק הניבה מספר אפשרויות של עשנוציתיים המתפתחים על טיון. לאחר סינון המידע, השוואה לתמונות ברשת והצלבות נוספות, כולל עם רשימת המינים המוכרים מהארץ, נותרתי עם זיהוי בסבירות גבוהה של המין Stangeia cf siceliota.
מאחר ומין זה לא נחשב למזיק חקלאי הוא לא מופיע (למיטב ידיעתי) בספרות העברית ואין לו שם עברי. לצורך נוחות ההסבר אכנה אותו 'עשנוצית הטיון', שם הולם לאור העובדה שהטיון מהווה אחד המארחים החשובים שלו.
זיהוי הצרעות היה מורכב יותר. באופן דומה לשלבי הזיהוי הקודם, הצלחתי להגיע לזיהוי בסיסי ברמת המשפחה: ברקוניים Braconidae, בה מצויים שני סוגים אפשריים הכוללים מינים המוכרים כטפילים על עשנוציתיים. בעזרתו האדיבה של פרופ' דן גרלינג, מומחה לצרעות פרזיטואידיות (Parasitoid) מהמחלקה לאנטומולוגיה באונ' ת"א, נוצר קשר עם מומחה לקבוצה בארה"ב שהסכים (לאחר שקיבל תמונה של הצרעה) לקבל את הפרטים לזיהוי. מאחר וזיהוי כזה עשוי לקחת זמן רב ולא בטוח כלל שיניב תוצאה ברורה, אסתפק כרגע בסטטוס הקיים ולכשיגיע מידע חדש אעדכן את הרשומה (לא התקבל זיהוי נכון לשנת 2019).
עשנוציתיים Pterophoridae
משפחת עשים קטנה המונה כ־1000 מינים, מתוכם רק כמה עשרות מוכרים בישראל. אלה פרפראים קטנים (גודלם כסנטימטר) הניחנים במראה מוזר למדי, שגם הקנה להם את שמם העברי. אף השם האנגלי Plume Moths נגזר ממראה זה.
במרבית העשנוציתיים נחלקות הכנפיים לאונות (בקדמיות 2, נדיר יותר 3 או 4 ובאחוריות 4-3 אונות), אונות אלה מעוטרות בשוליהן בריסים, המקנים להן מראה פלומתי של נוצה. בעת מנוחה מקופלות הכנפיים לאורכן ופרושות לצדדים, בניצב לגוף. תנוחת גוף זו מזכירה צורת T והפרפר לא נראה כפרפר כלל. יש הסוברים שתנוחה זו מדמה את העש לחלק מהעשב בו הוא נח.
עשנוציתיים הם פעילי לילה טיפוסיים, אף כי הם עשויים להיראות פעילים גם ביום. בית הגידול הטיפוסי שלהם הוא עשבוני וביום הם מוצאים מסתור בחסות העשב או תחת עלי שיחים. הבוגרים נמשכים לאור ואפשר למצוא אותם, לא פעם, נחים ליד גופי תאורה בבתי מגורים.
בודדים בקרב העשנוציתיים נחשבים כמזיקי חקלאות משמעותיים. חלק מהמינים משמשים, במקומות שונים בעולם, כמדבירים ביולוגים כנגד מינים פולשים של עשבים הנחשבים מזיקים לחקלאות המקומית.
עשנוצית הטיון Stangeia siceliota
מקור שם הסוג המדעי וההקשר לפירושו אינו נהיר (מיוונית = עומד על הארץ?), מאחר והמין תואר לראשונה תחת שם סוג אחר (Pterophorus). המין תואר לראשונה מסיציליה (1847 Zeller) ומכאן נגזר ככל הנראה שם המין המדעי.
הזחלים נחשבים אוליגופאגים ובספרות מאירופה מוזכרים מספר צמחים המשמשים כמארחים, כולם בעלי שערות בלוטיות. חלק מהם מצויים גם בארץ. מוזכרים כמה מינים מהסוג לוטם, מהן מצוי בארץ לוטם מרווני Cistus salviifolius. אליו נוספים: טיון דביק, שברק מצוי Ononis matrix, והסוג בן־סירה Sanguisorba. עד כה מצאתי זחלים בארץ רק על טיון דביק באזור מישור החוף החוף וושפלת יהודה. נמצא גם בוגר נח על שברק מצוי בחולות ראשל"צ. ובוגר נח על מציץ סורי Podonosma orientalis (גם הוא בעל שערת בלוטיות) בנחל טור במדבר יהודה (עדות עקיפה, כי לא מצאתי סימוכין בספרות לקשר בין המינים). לא ניתן לשלול מארחים נוספים בישראל; לא בדקתי בכל מקום. אם מי מהקוראים נתקל בזחלים דומים על צמחים נוספים או בעונות אחרות, אשמח לקבל על כך מידע ורצוי תיעוד מצולם.
התפוצה של המין היא פליארקטית כאשר עיקרה ים־תיכונית, עם תפוצה כתמית בשולי האזור והמושפעת מזמינות בתי גידול מתאימים, משרעת הטמפרטורות ומשטר הגשמים: האיים הקנרים, מרוקו, אלג'יריה, חצי האי האיברי, צרפת, שוויץ, איטליה, קורסיקה, סיציליה, סרדיניה, קפריסין, כרתים, הבלקן, הונגריה, טורקיה, סוריה, לבנון, ישראל, ירדן, ערב הסעודית, תימן, עירק, אירן, טורקמניסטן, אפגניסטן וסין.
המין מבצע בישראל, ככל הנראה, שני מחזורי רבייה בשנה, יתכן גם יותר. בהסתמך על ארכיון התמונות שלי, צלמתי זחלים גם באוגוסט וספטמבר. בשני המקרים הללו, מדובר באתרים סמוכים לערוץ נחל הירקון ויתכן שצמחים הגדלים באזורים לחים עשויים לאפשר יותר ממחזור רבייה אחד.
שערות בלוטיות על זחלי פרפראים היא תכונה שמוצאים בזחלים ממשפחות שונות. תופעה העשוייה להעיד על מוצאה הקדום או על התפתחות נפרדת שהתרחשה במקביל, במשפחות השונות, במהלך האבולוציה.
שערות בלוטיות מוצאים גם על חלק מהמינים של זחלי עשנוציתיים. מעט מאוד ידוע על התפקוד שלהם ועל מהות החומרים המופרשים, וכך גם במין שלנו (לא מצאתי עליו כל מידע ישיר הנוגע לשערות הבלוטיות). עם זאת אפשר להניח, שבדומה למקרים דומים במשפחות אחרות ומינים אחרים, הפרשות אלו משמשות להגנה מטורפים.
שאלה מעניינת הנוגעת לשימוש בתוצרים שניוניים היא; כיצד מפיק הזחל את החומרים שלו? האם הזחל אוכל ישירות את ההפרשה של הטיון או אולי מפיק תוצרים מחומרים המצויים בעלים? שאלה נוספת היא כיצד זחל העשנוצית לא נידבק בעצמו לטיון?
רמז לתשובות אפשר, אולי, למצוא במין אחר של עשנוצית Buckleria parvulus המתפתח על הסוג טללית Drosera (בארה"ב). טללית היא צמח טורף המשתמש בשערות בלוטיות ללכידת חרקים קטנים המשמשים כמזון. זחל העשנוצית החי על הצמח הזה ניזון מהעלים ומפלס דרכו על המשטח הבוגדני באכלו תחילה את השערות ואת ההפרשות הדביקות. גם לזחל זה שערות בלוטיות המפרישות נוזל צמיג ודביק.
ברקוניים Braconidae
משפחה של צרעות פרזיטואידיות הנחשבת אחת העשירות מבין משפחות החרקים ומעריכים את מספר המינים בין 50,000 ל־150,000. בישראל מאות מינים, רבים עדיין כלל לא תוארו למדע. ברקוניים תוקפים מגוון רחב של חרקים בהם: פרפראים, זבובאים וחיפושיות ועוד. הזחלים מתפתחים כפרזיטואידים פנימיים בתוך גוף המארח או כפרזיטואידים חיצוניים.
שני סוגים עיקריים של ברקוניים מוכרים כטפילים של זחלי עשנוציתים; הסוג Cotesia (שעדיין לא מוכר מהאזור שלנו) והסוג Apanteles (בסוג זה מספר נציגים המוכרים מישראל, אך לא על עשנוציתיים). האבחנה בין הסוגים דורשת עין של מומחה, המכיר את הסוגים ורק לאחר בחינת פרט דרך מיקרוסקופ. מסיבה זו אין כרגע אפשרות לזהות את הצרעה שהגיחה אצלי, עד שיגיע פרט לזיהוי בארה"ב.
באין זיהוי לפרט, קשה להביא מידע ספציפי על הצרעה שלנו, עם זאת מידע שהצטבר על טפילים אחרים של זחלי עשנוציתיים, עשוי לשפוך קצת אור על הביולוגיה של המין שהגיח אצלי.
באותו מאמר, העוסק בעשנוצית Buckleria parvulus, מוזכרת גם צרעה טפילה מהסוג Cotesia. על פי המאמר, כל זחל של עשנוצית מסוגל לתמוך בהתפתחות של זחל אחד של צרעה, המגיח בגמר גידולו מגוף הקורבן (שמת לאחר מספר שעות) ומתגלם בפקעת משי קטנה ולבנה על העלה של הצמח המארח, צרעה בוגרת מגיחה לאחר כשבוע. הבוגר יוצר, על ידי חיתוך רדיאלי, בעזרת גפי הפה, פתח בקצה הפקעת, המתרומם כמכסה ודרכו מגיחה הבוגר לאוויר העולם. חור הנפער בדופן הפקעת הוא תוצאה של טפילות משנית, לרוב של צרעות ממשפחת הכלצידיים הפרזיטואידיות על הברקוניד.
לפי המאמר כמחצית מאוכלוסיית זחלי העשנוצית עשויה להיות מוטפלת על ידי צרעות. במקרה שלי, מתוך 6-5 זחלים שנאספו, הגיחו רק עשנוצית בוגר אחד ו־4 צרעות.
הסיפור של עשנוצית הטיון הוא אחד מני אלפים רבים של יחסים מורכבים בין צמחים ובעלי־חיים. סיפורים כאלה הם שהופכים שמות מדעיים לסיפורים מרתקים ומורכבים שלא מביישים טלנובלות של 1000 פרקים. היפה הוא, שסיפורים כאלה מצויים בכל מקום, גם בחצר הבית שלכם, לעיתים גם בעציץ במרפסת. לא צריך לרוץ לספריה כדי ליהנות מהם, צריך רק עין בוחנת וסבלנות והם כבר יצוצו מאליהם.
מקורות נבחרים:
Pterophoridae of Australia
The Sundew Plume Moth,Buckleria Parvulus (Barnes & Lindsey)(Lepidoptera: Pterophoridae), D. L. Matthews, 2009
On Some Glands Which Open Externally on Insects,GeorgeDimmock, Psyche: A Journal of Entomology, Volume 3 (1882)