ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר      About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
 
לחיפוש בתכני האתר גלול ובחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
10.10.2014 (09:18)
insectour
התגודדות של מברש כפי שנחשפה מתחת לקליפת העץ.
התמונה מראה קהילה מעורבת של בוגרים וצעירים.
הערה: במחקר על הקבוצה בישראל שפורסם בסוף שנת 2020 דווח שככל הנראה המין Polyxenus lagurus אינו מצוי בישראל והמין שזוהה ככזה הוא אחר, שעדיין לא זוהה (חסר חומר להשוואה). בישראל מוכרים לפחות 2 מינים בסוג וכנראה ישנם עוד שעדיין לא זוהו וצריכים לעבור תיאור מסודר.
לפיכך עד שיוברר העניין יש להתייחס אל זיהוי המינים המקומיים בזהירות וברמת הסוג. לא ניתן להבדיל בין המינים בעין, אלא רק תחת מיקרוסקופ ובהגדלה משמעותית מאוד.

סוף שנת 2011 הניבה כמה מימצאים לא שגרתיים, ככל שזה נוגע לפרוקי־רגליים. אחד מאלה התרחש בסופ"ש האחרון של דצמבר, בחורשת איקליפטוסים בפארק הירקון בת"א. נכון לשנת 2021 הם נמצאו בפארק הירקון גם על שיחים ועשבוניים רב־שנתיים.

איקליפטוסים הם עצים מהירי צמיחה וקליפתם מתחדשת תדירות. יש מינים המשירים את קליפת העץ בתדירות גבוהה וזו נותרת רפוייה סביב הגזע ומשמשת כבית גידול משמעותי עבור מינים רבים וכמחסה קבוע או מזדמן עבור אחרים. חשיבותה של הקליפה כמחסה גוברת בחורף, כי אז היא נותנת מחסה למינים המוצאים תחתיה מחסה מהקור והגשם. באחת הרשומות העתידיות אקדיש מקום לחלק מהיצורים הללו, בינתיים אתמקד באחד המעניינים והלא שגרתיים ואפשר להגיד גם נדירים.

אחד המימצאים שהתגלו תחת קליפתם של מספר עצים היה פרוק־רגליים זעיר, שאלמלא היה מתגודד ויוצר כתם קטן כהה על הגזע, ספק אם הייתי מבחין בו באותה קלות. היה זה רב־רגל זעיר ושעיר, שבשיא גודלו מגיע לשלושה מילימטרים ובמראהו מזכיר יותר זחל של חיפושית ממשפחת העוריתיים Dermestidae מאשר רב־רגל טיפוסי שאנו מכירים כשוכן תחת אבנים.
 
מבט גחוני אל הרגליים,
פתח המין (a) וזוג מברשות
הזיפים בקצה הבטן.
מאחר והייתה זו הפעם הראשונה שאני נתקל במין הזה, לא ידעתי באותו הרגע במה אני צופה ולכן, בנוסף לתיעוד מצולם, אספתי מספר פרטים כדי להתבונן בהם, בבית, תחת הגדלת המיקרוסקופ.
ואכן, תחת עוצמת ההגדלה של המכשיר יכולתי להבחין היטב במה שקשה היה גם בעזרת עדשת המצלמה, ליצור הזה יש 'יותר מידי רגליים'; 12 זוגות אם לדייק, ברור היה שאין מדובר בחרק אלא ברב־רגל זעיר מאוד. כאן בא לעזרתי כרך 2 של אנציקלופדיית החי והצומח של א"י - חסרי חוליות יבשתיים, ובעמוד 120 נמצאה התשובה; מִבְרָשׁ לָגוּרִ. שם הולם, אם כי מוזר במקצת עבור יצור ביזארי שכזה. גם השם המדעי; Polyxenus lagurus, מעיד על המוזרות. שם הסוג Polyxenus נגזר מיוונית במשמעות "מאוד מוזר". Lagurus נגזר מיוונית במשמעות זנב.
כאמור, כפי שמסתמן, מִבְרָשׁ לָגוּרִי אינו מצוי בישראל. Polyxenus lagurus הוא מין אירופאי עם  תפוצה רחבה באירופה (אחד המינים הבודדים של רבי־רגליים המגיעים עד לחוג הארקטי) ובצפון אמריקה. מוכרת אוכלוסייה גם ממרכז הסהרה. באירופה מין זה מצוי בין השאר תחת קליפות העצים, שם הוא מוצא את מזונו; אצות חד־תאיות וחזזיות. עפ"י דווחים מאירופה הוא עשוי להימצא גם תחת אבנים, בתוך נשורת עלים, בסדקי קירות עתיקים ואפילו בקיני נמלים מהסוג Formica.

לרבי־הרגליים Diplopoda השכיחים והמוכרים לרובנו; גוף מאורך מבריק, נטול זיפים כמעט ועשוי טבעות נוקשות. הללו מתכנסים קבוצת רבי־הרגליים הקשים Helminthomorpha. הסוג מברש משתייך לסדרת המברשאים בקבוצת רבי־הרגליים הרכים (Penicillata (Pselaphognatha - קבוצה 'עתיקה' המוכרת ממאובני ענבר שנמצאו בלבנון ומשויכים לקרטיקון התחתון. הקבוצה כוללת רק כ־100 מינים בכל העולם, שגודלם לא עולה על 7 מילימטרים וכיסוי גופם רך, גמיש ועוטה זיפים קצרים וצפופים.

נכון לפרסום של Short (2020), בישראל סדרת המִבְרָשִׁאִים מיוצגת עם 3 משפחות וסה"כ 8 מינים. מתוכם 5 מינים במשפחת המִבְרָשִׁיִים Polyxenidae, מהם 2 מינים בסוג מִבְרָשׁ Polyxenus. מאחר ולא ניתן לזהות את המינים בעין ולאור הזיהוי השגוי בעבר, לא ניתן להבין את התפוצה של המינים ללא איסוף מקיף מאתרים שונים בישראל והגדרה מחדש. המין Polyxenus chalcidicus, מוכר מאזור להב ויתיר.
בספרות מצויין שפרטים של מברש נמצאו תחת קליפות איקליפטוסים בשמורת החולה ובשפך נחל שורק. הוא מצוי גם ברמת הנדיב (כרמל). הימצאותו בחורשת האיקליפטוס לא מפתיעה מאוד, לאור המאפיינים של חורשת האיקליפטוסים המוצלת והלחה של פארק הירקון.
בתצפיות מאוחרות יותר הוא נמצא גם בתוך גבעולים יבשים וחלולים של חד־שנתיים ובעלוות שיחים. גפי ההליכה מצויידות בציפורניים וכריות הצמדה, המאפשרות להיצמד היטב גם למצע חלק. בשעת סכנה הם מתכווצים, נצמדים למצע ומסמרים את הזיפים.

 
אוכלוסיות המברש לא נמצאות לבדן תחת הקליפה.
הן מצויות בצוותא עם פסוקונים (הקטנים מהם) וגם זנב־זיפאים שונים, אקריות וזחלי חיפושיות.

מברש הוא טיפוס מתגודד וניתן למצוא אותו בקהילות (עשרות פרטים) מעורבות של צעירים ובוגרים. בניגוד לרבי־הרגליים הקשים, התנהגות הרבייה אינה כוללת מגע ישיר בין הזכר לנקבה. הזכר אורג מטווה ממשי המופרש מרגליו ומפריש עליו שתי טיפות זרע. לאחר מכן הוא מותח בניצב למטווה קורי הכוונה המנתבים (בעזרת פרומון?) נקבה המגיעה לאתר. הנקבה קולטת את זרע לפתח המין ומתעברת.

על פי הספרות, האוכלוסייה בישראל היא דו־זוויגית (זכרים ונקבות). באירופה מוכרות גם אוכלוסיות של נקבות בלבד המתרבות ברבייה אל־מינית והן נבדלות בצורה מנקבות מיניות. רבייה אל־מינית ברבי־רגל היא תכונה המוכרת מאוכלוסיות בבתי גידול קיצוניים. ואכן בהשוואה בין אוכלוסיות במקומות שונים באירופה נמצאו יחסים משתנים של גודל אוכלוסייה בין זכרים ונקבות. בדרום צרפת מהווים הזכרים כ־42% מאוכלוסיית הבוגרים. בהולנד 39% בדנמרק רק 8% ובפינלנד זכרים הם נדירים מאוד. דפוס זה מראה על מגמה של ירידה בכמות הזכרים ככל שמצפינים ועליה ברבייה אל־מינית. תכונה זו מעידה על גמישות רבייתית ומהווה ככל הנראה יתרון יחסי גם בתנאים לא קיצוניים ועל כך מסיקים מתפוצתם הנרחבת והימצאותם גם באזורים חריגים כדוגמת אזורים הרריים של הסהרה.

הביצים מוטלות בין הקליפה לגזע והנקבה משירה זיפים קוצניים על גושי הביצים הדביקים, ככל הנראה במטרה להגן עליהן מאקריות טורפות וחיפושיות. אורך הזחל הבוקע 0.9 מ"מ והוא מצוייד בשלושה זוגות רגליים. במהלך 7 מחזורי התנשלות מושלמים כל הפרקים וזוגות הרגליים ולאחר כ־7-6 חודשים מגיע הפרט לשיא אורכו; כ־3 מ"מ ולבגרות מינית. כבוגרים חיים המברשניים עוד כשנתיים ובמהלך הזמן הזה הם יתנשלו עד 3 פעמים בשנה.

 
מברש כפי שהוא נראה בהגדלה תחת מיקרוסרופ אור.

רבי־רגליים הם קבוצה עתיקה מאוד שלא השתנתה מהותית מתור הסילור; ראו בהרחבה על הקבוצה וסדרות רבי־הרגליים בישראל בקישור. במקביל להם, עברו החרקים אבולוציה מרשימה והם מהווים עבורם את האוייב המשמעותי. מרבית רבי־הרגליים משתמשים בהגנה כימית כנגד אוייבים והם מצויידים בבלוטות המפרישות חומרים חריפים ונדיפים הדוחים את מרבית הטורפים. בני סדרת המִבְרָשִׁאִים אינם נוקטים בהגנה כימית ולהרחקת אוייבים הם משתמשים בהגנה מכנית של השרת זיפים קשים ועוקצניים הגורמים לאוייב מטרד משמעותי.

מחקר שנעשה בארה"ב (Eisner et al., 1996) בדק את תגובת ההגנה של מין קרוב, Polyxenus fasciculatus כנגד מתקפת נמלים. נמלים מהוות איום משמעותי על רבי־רגליים זעירים. מיני נמלים רבות, המשוטטות גם תחת קליפות עצים, הן טורפות אגרסיביות שאינן מהססות לתקוף כל מה שעשוי לשמש כמזון.
תוצאות המחקר הראו שבתגובה להתקפה של נמלים קטנות מהסוג בנאית Crematogaster וסוג נוסף, נקט המברש בהתגוננות אקטיבית. רבי־רגליים אלה מצויידים בציצת זיפים כפולה בקצה הבטן. בתגובה להתקפה, המברש מורח את הציצה על הנמלה והזיפים המצויידים בזיזים לאורכם ובקרסים מיקרוסקופיות בקצה (ראו איור), נתפשים בזיפי הנמלה וגורמים לה אי נוחות מרובה, לעיתים עד מוות. ככל שהנמלה מנסה להסיר את הזיפים כך הם נצמדים יותר והנמלה נאלצת להפסיק את המתקפה.
המחקר מציע שאקט הגנה כזה מתאים כנגד פרוקי־רגליים נוספים. רוב פרוקי-הרגליים הטורפים מצויידים בזיפים זעירים ואלה רגישים במיוחד לזיפי ההגנה של הרב־רגל.

 
תיאור מרשים של חלקי הגוף של מברש לגורי. משמאל אפשר לראות את מבנה הזיף המשונן שבציצת הזיפים.
האיור מתוך: Acari, Myriopoda et Scorpiones hucusque in Italia reperta di Antonio Berlese, del 1889

קליפות עצים משמשות מחסה לטורפים פוטנציאלים רבים כמו עכבישים, זוט־עקרבים, אקריות טורפות, נדלים וחיפושיות טורפות שונות או הזחלים שלהם. ואכן, תחת קליפות גזע האיקליפטוסים בירקון נמצא גם זוט־עקרב, עכבישים וחיפושיות ממשפחת הרצניתיים.
עם זאת ההגנה הזו לא מושלמת. באזורים הניאוטרופיים מוכרת נמלה מהסוג Thaumatomyrmex המצויידת בסתות ארוכות וחזקות, שרבי־רגליים זעירים משמשים לה מזון כדרך שגרה והיא מתמודדת בהצלחה עם הזיפים הבוגדניים. אחד מהפרטים שאספתי בסיור והוכנסו לטרריום קטן נטרף על ידי רגלביש שהיה באותו קופסת גידול.

אחת התכונות החשובות של ציצת הזיפים אצל המברשאים, היא היכולת שלה להתחדש. כאמור רבי־רגליים מתנשלים גם לאחר הגעתם לבגרות מינית ומברשיים אינם חריגים. כאשר מברש מגיח מהנשל הוא מצויד בציצת זיפים חדשה ומוכנה לשימוש, גם אם הוא איבד זיפים לפני כן. בעבר נמצא שאובדן זיפים אצל מברש לגורי מזרז את ההתנשלות הבאה.

השרת זיפים כמנגנון הגנה מוכר מקבוצות נוספות. בעכבישים תופעה זו ידועה בקרב הפרווניות (טרנטולות). היא מופיעה בזחלי פרפראים אחדים הנמנים על משפחות שונות. למשל: דובון הקורים, טוואית הארכובית ועוד. באופן קצת אחר נעשה בה שימוש על ידי עשים המשירים בקלות יתרה את קשקשי הכנפיים כאשר הם באים במגע עם קורי עכביש דביקים וכך הם יכולים להיחלץ מרשת הציד.
השרת זיפים מוכרת גם אצל זחלי חיפושיות ממשפחת העוריתיים. זיפי הזחלים מצויידים לאורכם בקרסים זעירות והם משמשים להגנה יעילה כנגד נמלים ופרוקי־רגליים טורפים אחרים. הדמיון החיצוני בין מברשיים לזחלי עוריות והדמיון בבתי־הגידול והאוייבים, מעלה את הסברה שמדובר במקרה קלאסי של אבולוציה מתכנסת (convergence) - התפתחות של תכונות דומות או התנהגות דומה בקרב יצורים ממוצא שונה ובאופן בלתי תלוי זה בזה.
 
מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך 2, חסרי חוליות יבשתיים, 1985
10.10.2014 (09:18)
insectour
התגודדות של מברש כפי שנחשפה מתחת לקליפת העץ.
התמונה מראה קהילה מעורבת של בוגרים וצעירים.
הערה: במחקר על הקבוצה בישראל שפורסם בסוף שנת 2020 דווח שככל הנראה המין Polyxenus lagurus אינו מצוי בישראל והמין שזוהה ככזה הוא אחר, שעדיין לא זוהה (חסר חומר להשוואה). בישראל מוכרים לפחות 2 מינים בסוג וכנראה ישנם עוד שעדיין לא זוהו וצריכים לעבור תיאור מסודר.
לפיכך עד שיוברר העניין יש להתייחס אל זיהוי המינים המקומיים בזהירות וברמת הסוג. לא ניתן להבדיל בין המינים בעין, אלא רק תחת מיקרוסקופ ובהגדלה משמעותית מאוד.

סוף שנת 2011 הניבה כמה מימצאים לא שגרתיים, ככל שזה נוגע לפרוקי־רגליים. אחד מאלה התרחש בסופ"ש האחרון של דצמבר, בחורשת איקליפטוסים בפארק הירקון בת"א. נכון לשנת 2021 הם נמצאו בפארק הירקון גם על שיחים ועשבוניים רב־שנתיים.

איקליפטוסים הם עצים מהירי צמיחה וקליפתם מתחדשת תדירות. יש מינים המשירים את קליפת העץ בתדירות גבוהה וזו נותרת רפוייה סביב הגזע ומשמשת כבית גידול משמעותי עבור מינים רבים וכמחסה קבוע או מזדמן עבור אחרים. חשיבותה של הקליפה כמחסה גוברת בחורף, כי אז היא נותנת מחסה למינים המוצאים תחתיה מחסה מהקור והגשם. באחת הרשומות העתידיות אקדיש מקום לחלק מהיצורים הללו, בינתיים אתמקד באחד המעניינים והלא שגרתיים ואפשר להגיד גם נדירים.

אחד המימצאים שהתגלו תחת קליפתם של מספר עצים היה פרוק־רגליים זעיר, שאלמלא היה מתגודד ויוצר כתם קטן כהה על הגזע, ספק אם הייתי מבחין בו באותה קלות. היה זה רב־רגל זעיר ושעיר, שבשיא גודלו מגיע לשלושה מילימטרים ובמראהו מזכיר יותר זחל של חיפושית ממשפחת העוריתיים Dermestidae מאשר רב־רגל טיפוסי שאנו מכירים כשוכן תחת אבנים.
 
מבט גחוני אל הרגליים,
פתח המין (a) וזוג מברשות
הזיפים בקצה הבטן.
מאחר והייתה זו הפעם הראשונה שאני נתקל במין הזה, לא ידעתי באותו הרגע במה אני צופה ולכן, בנוסף לתיעוד מצולם, אספתי מספר פרטים כדי להתבונן בהם, בבית, תחת הגדלת המיקרוסקופ.
ואכן, תחת עוצמת ההגדלה של המכשיר יכולתי להבחין היטב במה שקשה היה גם בעזרת עדשת המצלמה, ליצור הזה יש 'יותר מידי רגליים'; 12 זוגות אם לדייק, ברור היה שאין מדובר בחרק אלא ברב־רגל זעיר מאוד. כאן בא לעזרתי כרך 2 של אנציקלופדיית החי והצומח של א"י - חסרי חוליות יבשתיים, ובעמוד 120 נמצאה התשובה; מִבְרָשׁ לָגוּרִ. שם הולם, אם כי מוזר במקצת עבור יצור ביזארי שכזה. גם השם המדעי; Polyxenus lagurus, מעיד על המוזרות. שם הסוג Polyxenus נגזר מיוונית במשמעות "מאוד מוזר". Lagurus נגזר מיוונית במשמעות זנב.
כאמור, כפי שמסתמן, מִבְרָשׁ לָגוּרִי אינו מצוי בישראל. Polyxenus lagurus הוא מין אירופאי עם  תפוצה רחבה באירופה (אחד המינים הבודדים של רבי־רגליים המגיעים עד לחוג הארקטי) ובצפון אמריקה. מוכרת אוכלוסייה גם ממרכז הסהרה. באירופה מין זה מצוי בין השאר תחת קליפות העצים, שם הוא מוצא את מזונו; אצות חד־תאיות וחזזיות. עפ"י דווחים מאירופה הוא עשוי להימצא גם תחת אבנים, בתוך נשורת עלים, בסדקי קירות עתיקים ואפילו בקיני נמלים מהסוג Formica.

לרבי־הרגליים Diplopoda השכיחים והמוכרים לרובנו; גוף מאורך מבריק, נטול זיפים כמעט ועשוי טבעות נוקשות. הללו מתכנסים קבוצת רבי־הרגליים הקשים Helminthomorpha. הסוג מברש משתייך לסדרת המברשאים בקבוצת רבי־הרגליים הרכים (Penicillata (Pselaphognatha - קבוצה 'עתיקה' המוכרת ממאובני ענבר שנמצאו בלבנון ומשויכים לקרטיקון התחתון. הקבוצה כוללת רק כ־100 מינים בכל העולם, שגודלם לא עולה על 7 מילימטרים וכיסוי גופם רך, גמיש ועוטה זיפים קצרים וצפופים.

נכון לפרסום של Short (2020), בישראל סדרת המִבְרָשִׁאִים מיוצגת עם 3 משפחות וסה"כ 8 מינים. מתוכם 5 מינים במשפחת המִבְרָשִׁיִים Polyxenidae, מהם 2 מינים בסוג מִבְרָשׁ Polyxenus. מאחר ולא ניתן לזהות את המינים בעין ולאור הזיהוי השגוי בעבר, לא ניתן להבין את התפוצה של המינים ללא איסוף מקיף מאתרים שונים בישראל והגדרה מחדש. המין Polyxenus chalcidicus, מוכר מאזור להב ויתיר.
בספרות מצויין שפרטים של מברש נמצאו תחת קליפות איקליפטוסים בשמורת החולה ובשפך נחל שורק. הוא מצוי גם ברמת הנדיב (כרמל). הימצאותו בחורשת האיקליפטוס לא מפתיעה מאוד, לאור המאפיינים של חורשת האיקליפטוסים המוצלת והלחה של פארק הירקון.
בתצפיות מאוחרות יותר הוא נמצא גם בתוך גבעולים יבשים וחלולים של חד־שנתיים ובעלוות שיחים. גפי ההליכה מצויידות בציפורניים וכריות הצמדה, המאפשרות להיצמד היטב גם למצע חלק. בשעת סכנה הם מתכווצים, נצמדים למצע ומסמרים את הזיפים.

 
אוכלוסיות המברש לא נמצאות לבדן תחת הקליפה.
הן מצויות בצוותא עם פסוקונים (הקטנים מהם) וגם זנב־זיפאים שונים, אקריות וזחלי חיפושיות.

מברש הוא טיפוס מתגודד וניתן למצוא אותו בקהילות (עשרות פרטים) מעורבות של צעירים ובוגרים. בניגוד לרבי־הרגליים הקשים, התנהגות הרבייה אינה כוללת מגע ישיר בין הזכר לנקבה. הזכר אורג מטווה ממשי המופרש מרגליו ומפריש עליו שתי טיפות זרע. לאחר מכן הוא מותח בניצב למטווה קורי הכוונה המנתבים (בעזרת פרומון?) נקבה המגיעה לאתר. הנקבה קולטת את זרע לפתח המין ומתעברת.

על פי הספרות, האוכלוסייה בישראל היא דו־זוויגית (זכרים ונקבות). באירופה מוכרות גם אוכלוסיות של נקבות בלבד המתרבות ברבייה אל־מינית והן נבדלות בצורה מנקבות מיניות. רבייה אל־מינית ברבי־רגל היא תכונה המוכרת מאוכלוסיות בבתי גידול קיצוניים. ואכן בהשוואה בין אוכלוסיות במקומות שונים באירופה נמצאו יחסים משתנים של גודל אוכלוסייה בין זכרים ונקבות. בדרום צרפת מהווים הזכרים כ־42% מאוכלוסיית הבוגרים. בהולנד 39% בדנמרק רק 8% ובפינלנד זכרים הם נדירים מאוד. דפוס זה מראה על מגמה של ירידה בכמות הזכרים ככל שמצפינים ועליה ברבייה אל־מינית. תכונה זו מעידה על גמישות רבייתית ומהווה ככל הנראה יתרון יחסי גם בתנאים לא קיצוניים ועל כך מסיקים מתפוצתם הנרחבת והימצאותם גם באזורים חריגים כדוגמת אזורים הרריים של הסהרה.

הביצים מוטלות בין הקליפה לגזע והנקבה משירה זיפים קוצניים על גושי הביצים הדביקים, ככל הנראה במטרה להגן עליהן מאקריות טורפות וחיפושיות. אורך הזחל הבוקע 0.9 מ"מ והוא מצוייד בשלושה זוגות רגליים. במהלך 7 מחזורי התנשלות מושלמים כל הפרקים וזוגות הרגליים ולאחר כ־7-6 חודשים מגיע הפרט לשיא אורכו; כ־3 מ"מ ולבגרות מינית. כבוגרים חיים המברשניים עוד כשנתיים ובמהלך הזמן הזה הם יתנשלו עד 3 פעמים בשנה.

 
מברש כפי שהוא נראה בהגדלה תחת מיקרוסרופ אור.

רבי־רגליים הם קבוצה עתיקה מאוד שלא השתנתה מהותית מתור הסילור; ראו בהרחבה על הקבוצה וסדרות רבי־הרגליים בישראל בקישור. במקביל להם, עברו החרקים אבולוציה מרשימה והם מהווים עבורם את האוייב המשמעותי. מרבית רבי־הרגליים משתמשים בהגנה כימית כנגד אוייבים והם מצויידים בבלוטות המפרישות חומרים חריפים ונדיפים הדוחים את מרבית הטורפים. בני סדרת המִבְרָשִׁאִים אינם נוקטים בהגנה כימית ולהרחקת אוייבים הם משתמשים בהגנה מכנית של השרת זיפים קשים ועוקצניים הגורמים לאוייב מטרד משמעותי.

מחקר שנעשה בארה"ב (Eisner et al., 1996) בדק את תגובת ההגנה של מין קרוב, Polyxenus fasciculatus כנגד מתקפת נמלים. נמלים מהוות איום משמעותי על רבי־רגליים זעירים. מיני נמלים רבות, המשוטטות גם תחת קליפות עצים, הן טורפות אגרסיביות שאינן מהססות לתקוף כל מה שעשוי לשמש כמזון.
תוצאות המחקר הראו שבתגובה להתקפה של נמלים קטנות מהסוג בנאית Crematogaster וסוג נוסף, נקט המברש בהתגוננות אקטיבית. רבי־רגליים אלה מצויידים בציצת זיפים כפולה בקצה הבטן. בתגובה להתקפה, המברש מורח את הציצה על הנמלה והזיפים המצויידים בזיזים לאורכם ובקרסים מיקרוסקופיות בקצה (ראו איור), נתפשים בזיפי הנמלה וגורמים לה אי נוחות מרובה, לעיתים עד מוות. ככל שהנמלה מנסה להסיר את הזיפים כך הם נצמדים יותר והנמלה נאלצת להפסיק את המתקפה.
המחקר מציע שאקט הגנה כזה מתאים כנגד פרוקי־רגליים נוספים. רוב פרוקי-הרגליים הטורפים מצויידים בזיפים זעירים ואלה רגישים במיוחד לזיפי ההגנה של הרב־רגל.

 
תיאור מרשים של חלקי הגוף של מברש לגורי. משמאל אפשר לראות את מבנה הזיף המשונן שבציצת הזיפים.
האיור מתוך: Acari, Myriopoda et Scorpiones hucusque in Italia reperta di Antonio Berlese, del 1889

קליפות עצים משמשות מחסה לטורפים פוטנציאלים רבים כמו עכבישים, זוט־עקרבים, אקריות טורפות, נדלים וחיפושיות טורפות שונות או הזחלים שלהם. ואכן, תחת קליפות גזע האיקליפטוסים בירקון נמצא גם זוט־עקרב, עכבישים וחיפושיות ממשפחת הרצניתיים.
עם זאת ההגנה הזו לא מושלמת. באזורים הניאוטרופיים מוכרת נמלה מהסוג Thaumatomyrmex המצויידת בסתות ארוכות וחזקות, שרבי־רגליים זעירים משמשים לה מזון כדרך שגרה והיא מתמודדת בהצלחה עם הזיפים הבוגדניים. אחד מהפרטים שאספתי בסיור והוכנסו לטרריום קטן נטרף על ידי רגלביש שהיה באותו קופסת גידול.

אחת התכונות החשובות של ציצת הזיפים אצל המברשאים, היא היכולת שלה להתחדש. כאמור רבי־רגליים מתנשלים גם לאחר הגעתם לבגרות מינית ומברשיים אינם חריגים. כאשר מברש מגיח מהנשל הוא מצויד בציצת זיפים חדשה ומוכנה לשימוש, גם אם הוא איבד זיפים לפני כן. בעבר נמצא שאובדן זיפים אצל מברש לגורי מזרז את ההתנשלות הבאה.

השרת זיפים כמנגנון הגנה מוכר מקבוצות נוספות. בעכבישים תופעה זו ידועה בקרב הפרווניות (טרנטולות). היא מופיעה בזחלי פרפראים אחדים הנמנים על משפחות שונות. למשל: דובון הקורים, טוואית הארכובית ועוד. באופן קצת אחר נעשה בה שימוש על ידי עשים המשירים בקלות יתרה את קשקשי הכנפיים כאשר הם באים במגע עם קורי עכביש דביקים וכך הם יכולים להיחלץ מרשת הציד.
השרת זיפים מוכרת גם אצל זחלי חיפושיות ממשפחת העוריתיים. זיפי הזחלים מצויידים לאורכם בקרסים זעירות והם משמשים להגנה יעילה כנגד נמלים ופרוקי־רגליים טורפים אחרים. הדמיון החיצוני בין מברשיים לזחלי עוריות והדמיון בבתי־הגידול והאוייבים, מעלה את הסברה שמדובר במקרה קלאסי של אבולוציה מתכנסת (convergence) - התפתחות של תכונות דומות או התנהגות דומה בקרב יצורים ממוצא שונה ובאופן בלתי תלוי זה בזה.
 
מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך 2, חסרי חוליות יבשתיים, 1985
X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
גם בפייסבוק