ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר      About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
 
לחיפוש בתכני האתר גלול ובחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
10.10.2014 (03:44)
insectour
השם מושית הוזכר לא פעם ברשומות השונות באתר (אחת מהן אף הוקדשה בלעדית לאחד המינים הנפוצים ביותר - מושית השבע), ברוב המקרים בהקשר של חיפושית טורפת הניזונה מכנימות והמהווה נדבך ממערך ההדברה הביולוגי הטבעי וזה היזום על ידי האדם. הפעם תעסוק הרשומה במושית חריגה, גם היא 'טורפת' אבל צמחים או בקיצור מושית צמחונית.
 
מושית הדלועיים - בוגר. הנציג הצמחוני היחידי של המשפחה בישראל.
 
מושיות נפוצות בכל העולם ומוכרים למדע למעלה מ־5500 מינים שלהן. המיון הטקסונומי של משפחת המושיתיים Coccinellidae נתון לוויכוח מדעי והוא פחות חשוב לענייננו. מיון אקולוגי הנגזר בעיקר ממקורות המזון של הבוגרים והזחלים, מתאים יותר לרשומה זו.

רוב המינים הינם טורפים carnivorous (הבוגרים והזחלים) הניזונים מפרוקי־רגליים זעירים, רכי גוף, אשר חלקם נחשב למזיקים חקלאיים (למשל מינים שונים של כנימות או אקריות). מיעוטם ניזון מנבגי פטריות mycophagous (ראו ברשומה על Psyllobora bisoctonotata) ועוד כמה מאות הינם צמחונים phytophagous, אשר רובם מצויים בתת־המשפחה Epilachninae. חלק מבני תת־המשפחה נחשבים למזיקים חקלאיים, בדרך כלל על גידולים מהמשפחות: דלועיים וסולניים. תת־המשפחה נפוצה בעיקר באזורים הטרופיים של אסיה, אפריקה והאמריקות. מקצת מהמינים מגיע גם לאזורים ממוזגים יותר.

בישראל נציגה אחת בתת־המשפחה Epilachninae - מושית הדלועיים Henosepilachna elateri. מוצא המין מאפריקה, שם הוא נפוץ באזורים הסובטרופיים והיובשניים של מרבית אפריקה. הוא מצוי גם בערב, באגן הים־התיכון ובלקן, מערב אסיה, ותת־היבשת ההודית. באזורים אלה הוא מהווה תת־מין נפרד מזה האפריקאי.

 
נזק כרסום אופייני של החיפושית לעלה הפונדקאי.

מושית הדלועיים דומה בגודלה למושית השבע (8-6 מ"מ). בניגוד לאחרונה, צבע הגוף כתום-אדמדם כולו. על כל כנף חפייה שש נקודות כהות, המעוטרות בהילה בהירה (סה"כ 12 נקודות). בספרות הישנה היא מכונה גם מושית השתים־עשרה או בשם המדעי הישן Epilachna chrysomelina.

בחלק מאזורי התפוצה, בעיקר באפריקה, היא נחשבת למזיק בגידולים ממשפחת הדלועיים; מלונים, אבטיחים דלעות, מלפפונים וכו'. ניזונה גם מעלי תפוח־אדמה וכותנה. נמצאו פרטים גם על אספסת וגפן. בישראל (עפ"י מידע ממכון וולקני) אין למין הזה חשיבות כלכלית וניזקו שולי.

עיקר הנזק נגרם על ידי הזחלים, המכרסמים לרוב את הצד התחתון של העלים ופוגעים בחיוניות הצמח, בעיקר בצמחים צעירים ופחות בצמחים מפותחים. גם הבוגרים ניזונים מרקמת העלה (בחלק העליון) ומהפרחים ולעיתים מהפרי הצעיר. בדומה למינים אחרים של מושיתיים, גם במין זה נצפתה קניבליות של זחלים ובוגרים, גם כאשר המזון המועדף היה בשפע. המושית משמשת גם כוקטור להעברת וירוס התוקף דלועיים והמסוגל לגרום נזק רציני ליבולים.

 
תטולה אופינית של מושית הדלועיים. אורך הביצה כמ"מ וחצי.

מחזור החיים של מושית הדלועיים מושפע הן מתנאי הסביבה (בעיקר חום לחות) והן מכמות הביצים וגודל התטולה של הנקבה. נקבה מטילה בממוצע כ־400 ביצים. הביצים הצהובות מוטלות בצבירים קטנים על צידם התחתון של העלים, בקיעה מתרחשת לאחר כ־4 ימים. 
הזחל הבוקע צהוב ומעוטר בזיפים כהים מסועפים. עד לשלב הגולם הוא יעבור ארבעה דרגות זחל ויכפיל את משקלו עד פי־170. ההתגלמות נעשית על המארח, לרוב מתחת לעלה. זמן הגולם הוא 10-8 ימים ולאחריהם מגיח הבוגר.

בדומה למושיות אחרות, לחום ולמידת הלחות השפעה רבה על קצב ההתפתחות ואחוז התמותה. נמצא שהתפתחות הביצים והזחלים נעצרת בטמפ' של 18 מעלות ותחתיה הם מתחילים למות. מעל 28 מעלות רק 20% ישרדו. בטווח טמפ' של 26-20 מעלות, אחוז ההגחה מהגלמים הוא 70%-85% ומעל 28 מעלות יגיחו רק 20% והשאר ימותו.

 
זחל בעיצומה של גיחה מתוך הביצה.

אחד המחקרים שנעשו על מין זה, מצא קשר ישיר בין כמות הביצים של נקבה אחת לבין זמן ההתפתחות על לדרגת בוגר. ככל שכמות הביצים עולה, זמן ההתפתחות של הצאצא מתקצר. מנגד, גם משך החיים הכללי של הפרט מתקצר. בישראל מחזור החיים כולו מתמשך 5-4 שבועות ובעונה אחת עשויה מושית זו להעמיד 5-4 דורות. החריפה נעשית בדרגת הבוגר, בדך כלל החל מאוקטובר. בוגרים חורפים חיים עד 300 ימים. הפרטים ששרדו את עונת הקור מתחילים ברבייה בתחילת מאי.

התגוננות מטורפים דומה להתנהגות שרואים במושיות אחרות. הצבע האדום מעיד על רעילות (רעלנים אלקלואידים) וטעם לא טוב. במידת הצורך, מופרש נוזל לימפה צהבהב מנקבים אשר במפרקי הגפיים. נוזל זה דוחה את מרבית הטורפים. בוגר במצוקה עשוי ליפול על הקרקע ולהעמיד פני מת.

 
זחל גדול בעיצומה של זלילה על הצד העליון של העלה. בשיא גודלו הוא מגיע ל־8 מ"מ.

כל הצילומים ברשומה זו נעשו ביולי 2011, בשדות שבפאתי המושבה בנימינה. בשטחים המדוברים הפונדקאי השולט הוא ירוקת החמור Ecballium elaterium. עשב רב־שנתי ממשפחת הדלועיים הפורח ומניב פרי בקיץ ומצוי בעיקר בשטחים מופרעים בשולי דרכים, שדות ומעזבות.

הקשר בין מושית הדלועיים לירוקת החמור מתבטא גם בשמות המינים. שם המין של החיפושית elateri נגזר משם המין של הצמח elaterium. קשר המעיד על ההעדפה הקולינרית של מושית הדלועיים.

 

בישראל מונים כ־70 מינים של מושיות, רובן טורפות, אחת צמחונית ומספר קטן ולא ברור ניזון מפטריות. רוב הציבור מכיר את מושית השבע, אבל למטה, מתחת לעלים של צמחים רבים, יש עוד מינים רבים של מושיות, חלקן זעירות מאוד ולא פחות מעניינות. על מקצתן, ככל שהטבע יסייע, אספר ברשומות אחרות בעתיד לבוא.
 
מקורות נבחרים:
מזיקי גן הירק בארץ ישראל, צ. קליין, 1941
מזיקי צמחים בישראל, צבי אבידב, 1961
10.10.2014 (03:44)
insectour
השם מושית הוזכר לא פעם ברשומות השונות באתר (אחת מהן אף הוקדשה בלעדית לאחד המינים הנפוצים ביותר - מושית השבע), ברוב המקרים בהקשר של חיפושית טורפת הניזונה מכנימות והמהווה נדבך ממערך ההדברה הביולוגי הטבעי וזה היזום על ידי האדם. הפעם תעסוק הרשומה במושית חריגה, גם היא 'טורפת' אבל צמחים או בקיצור מושית צמחונית.
 
מושית הדלועיים - בוגר. הנציג הצמחוני היחידי של המשפחה בישראל.
 
מושיות נפוצות בכל העולם ומוכרים למדע למעלה מ־5500 מינים שלהן. המיון הטקסונומי של משפחת המושיתיים Coccinellidae נתון לוויכוח מדעי והוא פחות חשוב לענייננו. מיון אקולוגי הנגזר בעיקר ממקורות המזון של הבוגרים והזחלים, מתאים יותר לרשומה זו.

רוב המינים הינם טורפים carnivorous (הבוגרים והזחלים) הניזונים מפרוקי־רגליים זעירים, רכי גוף, אשר חלקם נחשב למזיקים חקלאיים (למשל מינים שונים של כנימות או אקריות). מיעוטם ניזון מנבגי פטריות mycophagous (ראו ברשומה על Psyllobora bisoctonotata) ועוד כמה מאות הינם צמחונים phytophagous, אשר רובם מצויים בתת־המשפחה Epilachninae. חלק מבני תת־המשפחה נחשבים למזיקים חקלאיים, בדרך כלל על גידולים מהמשפחות: דלועיים וסולניים. תת־המשפחה נפוצה בעיקר באזורים הטרופיים של אסיה, אפריקה והאמריקות. מקצת מהמינים מגיע גם לאזורים ממוזגים יותר.

בישראל נציגה אחת בתת־המשפחה Epilachninae - מושית הדלועיים Henosepilachna elateri. מוצא המין מאפריקה, שם הוא נפוץ באזורים הסובטרופיים והיובשניים של מרבית אפריקה. הוא מצוי גם בערב, באגן הים־התיכון ובלקן, מערב אסיה, ותת־היבשת ההודית. באזורים אלה הוא מהווה תת־מין נפרד מזה האפריקאי.

 
נזק כרסום אופייני של החיפושית לעלה הפונדקאי.

מושית הדלועיים דומה בגודלה למושית השבע (8-6 מ"מ). בניגוד לאחרונה, צבע הגוף כתום-אדמדם כולו. על כל כנף חפייה שש נקודות כהות, המעוטרות בהילה בהירה (סה"כ 12 נקודות). בספרות הישנה היא מכונה גם מושית השתים־עשרה או בשם המדעי הישן Epilachna chrysomelina.

בחלק מאזורי התפוצה, בעיקר באפריקה, היא נחשבת למזיק בגידולים ממשפחת הדלועיים; מלונים, אבטיחים דלעות, מלפפונים וכו'. ניזונה גם מעלי תפוח־אדמה וכותנה. נמצאו פרטים גם על אספסת וגפן. בישראל (עפ"י מידע ממכון וולקני) אין למין הזה חשיבות כלכלית וניזקו שולי.

עיקר הנזק נגרם על ידי הזחלים, המכרסמים לרוב את הצד התחתון של העלים ופוגעים בחיוניות הצמח, בעיקר בצמחים צעירים ופחות בצמחים מפותחים. גם הבוגרים ניזונים מרקמת העלה (בחלק העליון) ומהפרחים ולעיתים מהפרי הצעיר. בדומה למינים אחרים של מושיתיים, גם במין זה נצפתה קניבליות של זחלים ובוגרים, גם כאשר המזון המועדף היה בשפע. המושית משמשת גם כוקטור להעברת וירוס התוקף דלועיים והמסוגל לגרום נזק רציני ליבולים.

 
תטולה אופינית של מושית הדלועיים. אורך הביצה כמ"מ וחצי.

מחזור החיים של מושית הדלועיים מושפע הן מתנאי הסביבה (בעיקר חום לחות) והן מכמות הביצים וגודל התטולה של הנקבה. נקבה מטילה בממוצע כ־400 ביצים. הביצים הצהובות מוטלות בצבירים קטנים על צידם התחתון של העלים, בקיעה מתרחשת לאחר כ־4 ימים. 
הזחל הבוקע צהוב ומעוטר בזיפים כהים מסועפים. עד לשלב הגולם הוא יעבור ארבעה דרגות זחל ויכפיל את משקלו עד פי־170. ההתגלמות נעשית על המארח, לרוב מתחת לעלה. זמן הגולם הוא 10-8 ימים ולאחריהם מגיח הבוגר.

בדומה למושיות אחרות, לחום ולמידת הלחות השפעה רבה על קצב ההתפתחות ואחוז התמותה. נמצא שהתפתחות הביצים והזחלים נעצרת בטמפ' של 18 מעלות ותחתיה הם מתחילים למות. מעל 28 מעלות רק 20% ישרדו. בטווח טמפ' של 26-20 מעלות, אחוז ההגחה מהגלמים הוא 70%-85% ומעל 28 מעלות יגיחו רק 20% והשאר ימותו.

 
זחל בעיצומה של גיחה מתוך הביצה.

אחד המחקרים שנעשו על מין זה, מצא קשר ישיר בין כמות הביצים של נקבה אחת לבין זמן ההתפתחות על לדרגת בוגר. ככל שכמות הביצים עולה, זמן ההתפתחות של הצאצא מתקצר. מנגד, גם משך החיים הכללי של הפרט מתקצר. בישראל מחזור החיים כולו מתמשך 5-4 שבועות ובעונה אחת עשויה מושית זו להעמיד 5-4 דורות. החריפה נעשית בדרגת הבוגר, בדך כלל החל מאוקטובר. בוגרים חורפים חיים עד 300 ימים. הפרטים ששרדו את עונת הקור מתחילים ברבייה בתחילת מאי.

התגוננות מטורפים דומה להתנהגות שרואים במושיות אחרות. הצבע האדום מעיד על רעילות (רעלנים אלקלואידים) וטעם לא טוב. במידת הצורך, מופרש נוזל לימפה צהבהב מנקבים אשר במפרקי הגפיים. נוזל זה דוחה את מרבית הטורפים. בוגר במצוקה עשוי ליפול על הקרקע ולהעמיד פני מת.

 
זחל גדול בעיצומה של זלילה על הצד העליון של העלה. בשיא גודלו הוא מגיע ל־8 מ"מ.

כל הצילומים ברשומה זו נעשו ביולי 2011, בשדות שבפאתי המושבה בנימינה. בשטחים המדוברים הפונדקאי השולט הוא ירוקת החמור Ecballium elaterium. עשב רב־שנתי ממשפחת הדלועיים הפורח ומניב פרי בקיץ ומצוי בעיקר בשטחים מופרעים בשולי דרכים, שדות ומעזבות.

הקשר בין מושית הדלועיים לירוקת החמור מתבטא גם בשמות המינים. שם המין של החיפושית elateri נגזר משם המין של הצמח elaterium. קשר המעיד על ההעדפה הקולינרית של מושית הדלועיים.

 

בישראל מונים כ־70 מינים של מושיות, רובן טורפות, אחת צמחונית ומספר קטן ולא ברור ניזון מפטריות. רוב הציבור מכיר את מושית השבע, אבל למטה, מתחת לעלים של צמחים רבים, יש עוד מינים רבים של מושיות, חלקן זעירות מאוד ולא פחות מעניינות. על מקצתן, ככל שהטבע יסייע, אספר ברשומות אחרות בעתיד לבוא.
 
מקורות נבחרים:
מזיקי גן הירק בארץ ישראל, צ. קליין, 1941
מזיקי צמחים בישראל, צבי אבידב, 1961
X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
גם בפייסבוק