ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר      About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
 
לחיפוש בתכני האתר גלול ובחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
insectour
רגע לפני הסופה הראשונה של חורף 2010 הזדמן לי לצלם מספר תמונות המהוות הזדמנות להתייחס בין השאר גם להתמודדות האדם כנגד חרקים מזיקים, התמודדות שכבר נידונה באתר בהזדמנויות אחדות ומהיבטים שונים.

הפעם ברצוני להכיר לכם שני חרקים חדשים לאתר אבל בהחלט לא חדשים לאלה העוסקים בהדברה ביולוגית. צמד המהווה דוגמה לאחת ההצלחות הראשונות בתחום ההדברה הביולוגית של העידן המודרני.

משחר ההיסטוריה התמודד האדם באופנים שונים כנגד מזיקי חקלאות, בעיקר על ידי שימוש בחומרי הדברה שונים או פיתוח זנים עמידים יותר של צמחי תרבות. בספרות עתיקה מוכרים גם תיאורים של הדברה ביולוגית מסין (200 לספירה) תימן (1200 לספירה) ועוד. סקירה על הנושא אפשר למצוא בקישור הבא HISTORY AND DEVELOPMENT OF BIOLOGICAL CONTROL.
 
איצריית ההדרים - נימפות (דרגה ראשונה) מגיחות משק הביצים (על ינבוט).

במחצית השנייה של המאה ה־19 התפתחה תפישה הרואה בטבע מצב של שיווי משקל; תפישה הרואה באורגניזמים המצויים בבית גידולם הטבעי כנתונים תמידית להשפעה של יצורים אחרים הטורפים אותם או ניזונים מהם וכל עוד לא מתרחש שינוי סביבתי משמעותי, כל מין שומר על גודל אוכלוסיה קבוע למדי הנגזר גם מהיכולת שלו לנצל משאבים מוגבלים. תפיסה זו, תמימה משהו, הובילה חוקרים למסקנה שבהתרחש שינוי כלשהו הגורם להתפרצות מין מסוים באופן חריג - למשל כאשר הוא מגיע לבית גידול חדש בו שפע מזון ואין לו טורפים טבעיים - הדרך הטבעית להתמודד עם הבעיה היא להביא אליו את הטורפים הטבעיים שלו. אחד המקרים הראשונים המתועדים ואולי החשוב בנושא זה התרחש בקליפורניה (ארה"ב) ב־1886.

במאה ה־19 החל ענף הפרדסנות הצעיר להוות ענף כלכלי חשוב מאוד בדרום קליפורניה. והנה במחצית השנייה של המאה התרחש משבר חקלאי רציני ביותר שנגרם בגלל כנימה אחת בשם אִיצֶרְיַת הַהֲדָרִים Icerya purchasi שהגיעה בשנת 1868 כטרמפיסטית על עצי שיטה שיובאו מאוסטרליה לצרכי גינון עבור העיר סן פרנציסקו. במהלך שני העשורים הבאים התפשטה הכנימה בדרום ואיימה לכרות את הענף הפרדסנות כולו. 
איצריית ההדרים הניזונה ממוהל העץ פגעה קשה בחיוניותו וביבול עצמו ואף גרמה למות העצים. הפרשת טל־דבש של הכנימה גררה התפתחות של פטרייה שחורה שגרמה לפייחת מזיקה על העלים והפרי. ניסיונות להדברה מכאנית כשלו והדברה כימית, שהייתה בחיתוליה, גרמה יותר נזק מאשר הועילה.
 
נמלה בנאית אוספת טל־דבש מעל איצריית ההדרים (על רותם).

בשלב זה (1886) נקרא לסייע משרד החקלאות האמריקאי בראשות האנטומולוגי הראשי פרופסור Charles Valentine Riley. ריילי שהיה כבר מודע למוצאה האוסטרלי של הכנימה, שם היא אינה נחשבת למזיק משמעותי, הבין שהפיתרון טמון באיתור האויבים הטבעיים (עד כה נמנו 12 כאלה) של הכנימה בארץ מוצאה. לשם כך נשלח ליבשת הדרומית האנטומולוג Albert Koebele בכדי לאתר אוייבים טבעיים פוטנציאלים. במהלך שלהי 1888 ותחילת 1889 שלח קובלה שלושה משלוחים של חרקים, בהם גם 129 פרטים של מושית מהמין Rodolia cardinalis שגילה בגן בעיר Adelaide והניזונה בלעדית על איצריית ההדרים.

החיפושיות שהגיעו לידי האנטומולוג האמריקאי D. Coquillet הוכנסו לאוהל רשת סגור בו שהו עצים נגועים ובמהלך מספר חודשים חוסלו הכנימות והמושיות שהתרבו להן שוחררו לעצים נוספים בפרדס. משלוח נוסף של 385 חיפושיות שהגיע מאוסטרליה שוחרר ישירות באתר ושימש גרעין רבייה נוסף. לאחר כחודשיים נאספו כ־10,000 פרטים של מושיות ואלה הופצו לכל הפרדסנים בדרום קליפורניה. במהלך הדרגתי של כשנה הודברה הכנימה לרמה שאינה מהווה נזק ממשי, ענף ההדרים חזר לשגשג ומבצע יבוא החיפושיות נכנס לדפי ההיסטוריה כהצלחה המתועדת הראשונה של הדברה ביולוגית.

באופן אירוני הצלחה זו נגדעה זמנית בסוף שנות ה־40 של המאה הקודמת בשל שימוש מסיבי בקוטלי חרקים על בסיס DDT שלא הבחינו בין מזיקים והאויבים שלהם. השימוש בדי.די.טי. בפרדסים הביא להתפרצות מחודשת של אציריית ההדרים ורק לאחר הפסקת השימוש בקוטלים ועם התרבות המושית חזרה אוכלוסיית האיצרייה להתייצב על רמה בלתי מזיקה.

להצלחת החיפושית שותף גם הזבוב הטפילי Cryptochaetum iceryae (משפחת הזריזבוביים), גם הוא אויב טבעי יעיל מאוד של הכנימה (החדרתו לקחה יותר זמן ולכן נוטים להתעלם ממנו, ללא הצדקה) שבצוותא מצליחים זה למעלה ממאה שנים לשמור על אוכלוסיות האיצרייה על אש קטנה ובלתי מזיקות.

ההצלחה הקליפורנית הלהיבה את האגרונומים ודרבנה חוקרים בכל העולם לנסות את הגישה החדשה, מה שיצר (במיוחד בשלהי המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20) רף צפיות גבוה מאוד להישגים, כאשר במציאות רוב הנסיונות להדברה ביולוגית כשלו או התגלו כהצלחה מוגבלת.

ייבוא של אויב טבעי דורש אחריות רבה, וכל טעות עשויה להפוך את האחרון למזיק בזכות עצמו. ואף אם הוא מתגלה כיעיל בעבודתו, עשוי האקלים המקומי שלא להתאים לו והוא לא ישרוד מעבר לעונה אחת. וגם אם שרד את האקלים החדש אין ביכולתו להכחיד אוכלוסיה אלא למתן את גודלה. כי הרי אם יכחיד אותה יכחד הוא בעצמו ושובו של המזיק ובגדול יהיה רק עניין של זמן.

מקובל היום שהדברה ביולוגית נועדה למתן אוכלוסיות מזיקים ולא להשמידם, אפשר לעשות זאת כאמור בעזרת יבוא של אויבים טבעיים או עידוד אויבים טבעיים מקומיים (הימנעות מהדברה הפוגעת בהם או שימוש בחומרי הדברה סלקטיביים מאוד). דרך נוספת משתמשת באויב הטבעי כבחומר הדברה על ידי פיזורו במספרי ענק בזמן קצר. שיטה זו דורשת גידול מסחרי והיא מאפשרת הדברה ממוקדת במרחב ובזמן בהתאם לצרכי החקלאי.
 
ביצי מושית רודוליה על איצריית ההדרים (על ינבוט).

איצריית ההדרים לא הסתפקה בקליפורניה ותוך מספר שנים פלשה (ככל הנראה על צמחי נוי מיובאים) למדינות נוספות כולל באירופה ובמזרח־התיכון. לפורטוגל היא הגיע ב־1873, לאיטליה בשנת 1900 ובשנים 1910-1911 היא דווחה לראשונה ממצרים, סוריה, ארץ ישראל, יוון ומדינות נוספות מהאזור. בתקופה זו בשלהי השלטון העותומאני לא היה בארץ מוסד מרכזי או מדעי שיכל להושיע את הפרדסנות היהודית שהייתה אז בחיתוליה. ביוזמה פרטית פנה הפרדסן והאגרונום מאיר אפלבוים (1870-1948) למשרד החקלאות האיטלקי וביקש משלוח של חיפושיות טורפות שאוכלסו באיטליה כבר בשנת 1901 ושוב הוכיחה המושית את יעילותה וסכנת הכנימות על פרדסי ארץ־ישראל חלפה.
ב"ספר החרקים לחקלאי" של ש. בודנהיימר וצ. קליין (1935) מסופר על איסוף איצריית ההדרים לשם גידול המושית ופיזור הבוגרים בפרדסי חדרה לצורך הדברת הכנימה.

אז מהו סוד ההצלחה של הרודוליה בהדברת האיצרייה? ובמיוחד בהשוואה למקרים אחרים של ניסיונות הדברה ביולוגית שכשלו למרות התקדמות המחקר וצבירת הניסיון. הדברה ביולוגית יעילה מהווה תהליך מורכב הדורש הבנה ביולוגית מעמיקה של כל הצדדים; המזיק וגם האויב הטבעי.

תנאי ראשון הוא יכולת האויב הטבעי לשרוד במקומו החדש ולהתמודד בהצלחה עם תנאי האקלים כל השנה. תנאי שני הוא ההתמחות, ככל שמספר הפונדקאים שלו קטן יותר כך גדל הסיכוי שהוא יתמקד רק במזיק הרצוי. תנאי נוסף הוא מספר הדורות שהוא מסוגל להעמיד בשנה ביחס למספר הדורות של המזיק. כושר רבייה גדול יותר של האויב הטבעי ביחס למזיק ישמר את האוכלוסייה של האחרון על מספר מינימאלי רוב הזמן. בעייה נוספת בהכנסת גורם חדש למערכת אקולוגית היא יצירת תחרות בין מין לא מקומי למינים מקומיים שאולי אינם מהווים מדביר ביולוגי משמעותי כנגד המזיק המדובר אבל כן מהווים גורם מגביל כנגד מזיקים מקומיים אחרים.
 
זחל של מושית רודוליה נובר לתוך שק הביצים של האיצרייה במטרה להגיע לביצים (על ינבוט).

ואכן מושית הרודוליה עונה על מרבית הדרישות שמצפים ממדביר ביולוגי יעיל. ראשית היא תוקפת אך ורק את איצריית ההדרים. הזחלים מתפתחים לרוב בתוך שק הביצים של האיצרייה, ניזונים שם מהביצים והזחלים וכך הם מוגנים מפגעי מזג האוויר (הם רגישים לטמפ' הגבוהות יחסית של הקיץ). מנגד, תמותת זחלי האיצרייה גבוהה יחסית במזג אוויר קר. הרודוליה מקימה מספר דורות הכפול מזה של האיצרייה וכך נוצר לחץ טריפה מתמיד על אוכלוסיית הכנימה. נטל הפצת המין של האיצרייה נתון בידי הזחלים (דרגה ראשונה בלבד) המופצים על ידי הרוח אבל בעיקר מתמקמים על הפונדקאי בקרבת אתר הגיחה, שאז קל לטורפים למצוא אותם ואילו המושית יכולה להפיץ את עצמה ביעילות גדולה יותר הן בדרגת הזחל והן בדרגת הבוגר, להגיע לעוד אתרים נגועים בכנימה וגם להקטין תחרות תוך מינית על מזון.

ההצלחה של מושית הרודוליה עודדה חוקרים שונים בעולם להשתמש במינים נוספים של מושיות כמדבירים ביולוגיים אבל ברוב המקרים סיפור ההצלחה לא היה דומה ואף הוכח עם השנים שמיני מושיות שאוכלסו ללא בקרה ומחקר מקדים במטרה לטפל במזיקים אחרים, דיכאו מינים מקומיים, הפכו בעצמם למזיקים ובמקרים מסויימים אף באופן המסכן ביותר מינים שהיו נפוצים לפני כן (ראו לדוגמה את המקרה של המושית Harmonia axyridis). מקרים אלו מדגימים כמה חשוב המחקר המקדים, תיעוד וצבירת ידע לפני שמאכלסים מינים לא מקומיים במטרה לשמש כמדבירים ביולוגיים.

איצריית ההדרים
איצריית ההדרים היא כנימת מגן המשתייכת לסוג Icerya במשפחת האיצריים Margarodidae. הסוג הכולל כ־50 מינים מהם כ־6 ידועים מישראל, חלקם מוכרים כמזיקי חקלאות בדרגות שונות. המאפיין העיקרי של הסוג הוא שק ביצים שעוותי לבן המופרש מהחלק האחורי של הגוף.

איצריית ההדרים (4-6 מ"מ ללא שק הביצים) תוארה לראשונה בשנת 1878 על ידי החוקר Maskell מפרטים של הכנימה אשר נשלחו על ידי דר' Purchas מאוקלנד בניו־זילנד שגם התכבד בקריאת המין על שמו.

הפונדקאי הטבעי העיקרי של האיצרייה הוא עץ שיטה אוסטרלי Acacia paradoxa המכונה שיטת הקנגרו. שיטה זו הוכנסה גם לישראל בשנות 20-30 של המאה הקודמת ופה היא מכונה שיטה דוקרנית. בישראל איצריית ההדרים מוכרת בעיקר משפלת החוף, היא נדירה יותר באזורים אחרים.
 
נימפות מגיחות משק הביצים. לצידן ביצה כתומה של רודוליה (על ינבוט).

מין זה נחקר רבות במדינות שונות כולל בישראל וניתן למצוא בספרות העברית וברשת מידע רב על הביולוגיה ועל דרכי ההדברה. מסיבה זו נסתפק במידע בסיסי ועקרוני על המין הזה.

איצריית ההדרים נבדלת ממרבית הכנימות באופן הרבייה. הבוגר הוא דו־מיני או הרמפרודיט - כלומר הוא זכר ונקבה בעת ובעונה אחת וההפריה היא עצמית מביציות ותאי זרע (מוכרים רק 3 מינים של חרקים הרמפרודיטים וכולם מצויים בסוג איצרייה). זכרים מכונפים נדירים מאוד, הם מתפתחים אקראית מביצים שאינן מופרות.
 
תמונה נדירה יחסית של זכר של איצרייה.

הבוגר הדו-מיני מתפתח מביצים דיפלואידיות. לא מוכרת תצורה של נקבה טהורה ומהזדווגות של זכר והרמפרודיט מתקבלים רק זכרים והרמפרודיטים. הבוגר מאפיין תצורה חיצונית מוכרת של כנימות מגן נקבות חסרות כנפיים המעוטרות באניצי שעווה.

אופן הרבייה של איצריית ההדרים הוא אחד מסודות ההצלחה של מין זה, כאשר מספיקה רק נימפה אחת כדי לבסס במהירות אוכלוסייה גדולה (מייצרת מספר דורות בשנה באקלים מתאים) של המזיק על פונדקאי חדש או אפילו בית גידול חדש בארץ אחרת.
 
איצריית ההדרים - דרגה שניה המתמקמת על עורק העלה של ינבוט השדה.

הפצת המין נעשית בדרגה הראשונה (כמ"מ אורכה) הניידת מכולן, הנימפות הזעירות מופצות בעזרת הרוח או בתנועה רגלית על הצמחייה הקרובה. הדרגה השנייה מתיישבת על עורקי העלים ושם היא ניזונה על מוהל הצמח, הדרגה השלישית עוברת לחלקים המעוצים יותר כמו ענפים דקים והדרגה הבוגרת תימצא בדרך כלל על ענפים עבים יותר או אפילו גזעים, עם תחילת היווצרות שק הביצים היא הופכת סטטית עד לסיום חייה עם גיחת הדור הבא. מחזור החיים מושפע מאוד מטמפרטורת הסביבה והוא מתארך בהשפעת מזג אוויר קר.

איצריית ההדרים תוקפת מאות מינים של צמחים, בעיקר את החלקים הירוקים. על הפונדקים המועדפים בישראל נמנים מיני הדרים ושיחים מעוצים כמו רותם המדבר ואחירותם, שיטת המשוכות, ינבוט השדה, קיקיון מצוי, לענה חד-זרעית ועוד עשרות של מיני עצים ושיחים תרבותיים ומיני בר.
 
איצריית ההדרים - דרגה שלישית העוברת לענף מעוצה שם היא תתבגר.

מושית רודוליה (מופיעה בספרות העברית גם כחיפושית נוביוס)
בדומה לפונדקאי שלה גם מין זה מוצאו ככל הנראה מאוסטרליה אבל כיום היא 'סלב' מוכר בעשרות מדינות ברחבי העולם. בין השנים 1888 ל־1958 הוכנסה החיפושית ללמעלה מ־57 מדינות בעלות אקלים מגוון. מתוך 57 ניסיונות אלה הוכתרו בהצלחה 55 מקרים. נמצא גם שיעילות החיפושית עולה באתרים חמים יחסית השומרים על יציבות אקלימית רוב השנה.
 
מושית רודוליה - בוגר על צופן של צמח הקיקיון.

זוהי מושית קטנה למדי (2-4 מ"מ), קטנה בהרבה ממושית השבע המוכרת יותר. בשל גודלה וצבעה העמום היא גם פחות נצפית, מה שלא מעיד על תפוצת הרחבה יחסית. מאחר והיא מונופאגית, כלומר ניזונה על פונדקאי אחד, קל למצוא אותה אם מחפשים אותה על הפונדקאים של איצריית ההדרים.
 
מושית רודוליה - זחל גדול בשלב לפני ההתגלמות (על שסק).

גם מחזור החיים של הרודוליה תלוי בתנאי האקלים, באזורים חמים היא יכולה להקים עד 9 דורות (אזור החוף) התפתחות דור לוקחת כ־3 שבועות בקיץ ועד חודשיים ומחצה בחורף. באקלים קריר היא עשויה לחרוף בכל הדרגות וקור עז מחסל אותה כליל.

למין זה כושר רבייה גדול למדי, נקבה מטילה בממוצע כ־300 ביצים, מהם בממוצע שנתי, שורדים כמחצית הפרטים. העונה הקשה היא בקיץ, שאז טמפ' קיצוניות עשויות להשמיד את רוב האוכלוסייה. הביצים מוטלות על גבי האיצרייה או בסמוך לה. עונת הרבייה העיקרית בישראל היא בתחילת האביב ובאמצע הקיץ.
 
מושית רודוליה - גולם על ינבוט.

זחל הרודוליה הוא זחל ראשוני, טורף זריז המחפש את טרפו. מייד לאחד הבקיעה הוא חודר לשק הביצים של האיצרייה וטורף שם ביצים וזחלים. זחלים גדולים יכולים לטרוף גם איצריות מתבגרות ובוגרות.
זחל אחד של מושית יכול לאכול בעונת האביב כ־100 ביצים של איצרייה ובסתיו מספר זה מוכפל. במידה והוא ניזון מזחלי איצרייה בדרגה שנייה ושלישית הוא יסתפק ב־3-11 פרטים, תלוי בגודלם. פרטים בוגרים עשויים לחסל 2-11 זחלי איצרייה בשבוע.

במהלך סוף דצמבר 2010 חזרתי לאתר הצילום בגינת בית פרטי באזור בנימינה, אף לא איצריה בוגרת אחת שרדה את מנת הקור והגשם שכה יחלנו לו, גם זחלי המושית או גלמים לא נראו על הצמחים הנגועים. ואם לכאורה נדמה כי יצאו שני הצדדים נפסדים, הרי בטוחני שבאביב הקרוב אפגוש את השורדים באותו המקום, ואז אולי אפשר יהיה להשלים עוד כמה תמונות לאלבום מחזור החיים של הצמד המפורסם הזה.
 
מקורות נבחרים:
מזיקי צמחים בישראל, צבי אבידב, 1961
ספר החרקים לחקלאי, ש. בודנהיימר, צ. קליין, 1935
מזיקי עצי הפרי הסובטרופיים בישראל, אליהו סבירסקי, מנס ויסוקי, יהונתן יזהר, 2002
insectour
רגע לפני הסופה הראשונה של חורף 2010 הזדמן לי לצלם מספר תמונות המהוות הזדמנות להתייחס בין השאר גם להתמודדות האדם כנגד חרקים מזיקים, התמודדות שכבר נידונה באתר בהזדמנויות אחדות ומהיבטים שונים.

הפעם ברצוני להכיר לכם שני חרקים חדשים לאתר אבל בהחלט לא חדשים לאלה העוסקים בהדברה ביולוגית. צמד המהווה דוגמה לאחת ההצלחות הראשונות בתחום ההדברה הביולוגית של העידן המודרני.

משחר ההיסטוריה התמודד האדם באופנים שונים כנגד מזיקי חקלאות, בעיקר על ידי שימוש בחומרי הדברה שונים או פיתוח זנים עמידים יותר של צמחי תרבות. בספרות עתיקה מוכרים גם תיאורים של הדברה ביולוגית מסין (200 לספירה) תימן (1200 לספירה) ועוד. סקירה על הנושא אפשר למצוא בקישור הבא HISTORY AND DEVELOPMENT OF BIOLOGICAL CONTROL.
 
איצריית ההדרים - נימפות (דרגה ראשונה) מגיחות משק הביצים (על ינבוט).

במחצית השנייה של המאה ה־19 התפתחה תפישה הרואה בטבע מצב של שיווי משקל; תפישה הרואה באורגניזמים המצויים בבית גידולם הטבעי כנתונים תמידית להשפעה של יצורים אחרים הטורפים אותם או ניזונים מהם וכל עוד לא מתרחש שינוי סביבתי משמעותי, כל מין שומר על גודל אוכלוסיה קבוע למדי הנגזר גם מהיכולת שלו לנצל משאבים מוגבלים. תפיסה זו, תמימה משהו, הובילה חוקרים למסקנה שבהתרחש שינוי כלשהו הגורם להתפרצות מין מסוים באופן חריג - למשל כאשר הוא מגיע לבית גידול חדש בו שפע מזון ואין לו טורפים טבעיים - הדרך הטבעית להתמודד עם הבעיה היא להביא אליו את הטורפים הטבעיים שלו. אחד המקרים הראשונים המתועדים ואולי החשוב בנושא זה התרחש בקליפורניה (ארה"ב) ב־1886.

במאה ה־19 החל ענף הפרדסנות הצעיר להוות ענף כלכלי חשוב מאוד בדרום קליפורניה. והנה במחצית השנייה של המאה התרחש משבר חקלאי רציני ביותר שנגרם בגלל כנימה אחת בשם אִיצֶרְיַת הַהֲדָרִים Icerya purchasi שהגיעה בשנת 1868 כטרמפיסטית על עצי שיטה שיובאו מאוסטרליה לצרכי גינון עבור העיר סן פרנציסקו. במהלך שני העשורים הבאים התפשטה הכנימה בדרום ואיימה לכרות את הענף הפרדסנות כולו. 
איצריית ההדרים הניזונה ממוהל העץ פגעה קשה בחיוניותו וביבול עצמו ואף גרמה למות העצים. הפרשת טל־דבש של הכנימה גררה התפתחות של פטרייה שחורה שגרמה לפייחת מזיקה על העלים והפרי. ניסיונות להדברה מכאנית כשלו והדברה כימית, שהייתה בחיתוליה, גרמה יותר נזק מאשר הועילה.
 
נמלה בנאית אוספת טל־דבש מעל איצריית ההדרים (על רותם).

בשלב זה (1886) נקרא לסייע משרד החקלאות האמריקאי בראשות האנטומולוגי הראשי פרופסור Charles Valentine Riley. ריילי שהיה כבר מודע למוצאה האוסטרלי של הכנימה, שם היא אינה נחשבת למזיק משמעותי, הבין שהפיתרון טמון באיתור האויבים הטבעיים (עד כה נמנו 12 כאלה) של הכנימה בארץ מוצאה. לשם כך נשלח ליבשת הדרומית האנטומולוג Albert Koebele בכדי לאתר אוייבים טבעיים פוטנציאלים. במהלך שלהי 1888 ותחילת 1889 שלח קובלה שלושה משלוחים של חרקים, בהם גם 129 פרטים של מושית מהמין Rodolia cardinalis שגילה בגן בעיר Adelaide והניזונה בלעדית על איצריית ההדרים.

החיפושיות שהגיעו לידי האנטומולוג האמריקאי D. Coquillet הוכנסו לאוהל רשת סגור בו שהו עצים נגועים ובמהלך מספר חודשים חוסלו הכנימות והמושיות שהתרבו להן שוחררו לעצים נוספים בפרדס. משלוח נוסף של 385 חיפושיות שהגיע מאוסטרליה שוחרר ישירות באתר ושימש גרעין רבייה נוסף. לאחר כחודשיים נאספו כ־10,000 פרטים של מושיות ואלה הופצו לכל הפרדסנים בדרום קליפורניה. במהלך הדרגתי של כשנה הודברה הכנימה לרמה שאינה מהווה נזק ממשי, ענף ההדרים חזר לשגשג ומבצע יבוא החיפושיות נכנס לדפי ההיסטוריה כהצלחה המתועדת הראשונה של הדברה ביולוגית.

באופן אירוני הצלחה זו נגדעה זמנית בסוף שנות ה־40 של המאה הקודמת בשל שימוש מסיבי בקוטלי חרקים על בסיס DDT שלא הבחינו בין מזיקים והאויבים שלהם. השימוש בדי.די.טי. בפרדסים הביא להתפרצות מחודשת של אציריית ההדרים ורק לאחר הפסקת השימוש בקוטלים ועם התרבות המושית חזרה אוכלוסיית האיצרייה להתייצב על רמה בלתי מזיקה.

להצלחת החיפושית שותף גם הזבוב הטפילי Cryptochaetum iceryae (משפחת הזריזבוביים), גם הוא אויב טבעי יעיל מאוד של הכנימה (החדרתו לקחה יותר זמן ולכן נוטים להתעלם ממנו, ללא הצדקה) שבצוותא מצליחים זה למעלה ממאה שנים לשמור על אוכלוסיות האיצרייה על אש קטנה ובלתי מזיקות.

ההצלחה הקליפורנית הלהיבה את האגרונומים ודרבנה חוקרים בכל העולם לנסות את הגישה החדשה, מה שיצר (במיוחד בשלהי המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20) רף צפיות גבוה מאוד להישגים, כאשר במציאות רוב הנסיונות להדברה ביולוגית כשלו או התגלו כהצלחה מוגבלת.

ייבוא של אויב טבעי דורש אחריות רבה, וכל טעות עשויה להפוך את האחרון למזיק בזכות עצמו. ואף אם הוא מתגלה כיעיל בעבודתו, עשוי האקלים המקומי שלא להתאים לו והוא לא ישרוד מעבר לעונה אחת. וגם אם שרד את האקלים החדש אין ביכולתו להכחיד אוכלוסיה אלא למתן את גודלה. כי הרי אם יכחיד אותה יכחד הוא בעצמו ושובו של המזיק ובגדול יהיה רק עניין של זמן.

מקובל היום שהדברה ביולוגית נועדה למתן אוכלוסיות מזיקים ולא להשמידם, אפשר לעשות זאת כאמור בעזרת יבוא של אויבים טבעיים או עידוד אויבים טבעיים מקומיים (הימנעות מהדברה הפוגעת בהם או שימוש בחומרי הדברה סלקטיביים מאוד). דרך נוספת משתמשת באויב הטבעי כבחומר הדברה על ידי פיזורו במספרי ענק בזמן קצר. שיטה זו דורשת גידול מסחרי והיא מאפשרת הדברה ממוקדת במרחב ובזמן בהתאם לצרכי החקלאי.
 
ביצי מושית רודוליה על איצריית ההדרים (על ינבוט).

איצריית ההדרים לא הסתפקה בקליפורניה ותוך מספר שנים פלשה (ככל הנראה על צמחי נוי מיובאים) למדינות נוספות כולל באירופה ובמזרח־התיכון. לפורטוגל היא הגיע ב־1873, לאיטליה בשנת 1900 ובשנים 1910-1911 היא דווחה לראשונה ממצרים, סוריה, ארץ ישראל, יוון ומדינות נוספות מהאזור. בתקופה זו בשלהי השלטון העותומאני לא היה בארץ מוסד מרכזי או מדעי שיכל להושיע את הפרדסנות היהודית שהייתה אז בחיתוליה. ביוזמה פרטית פנה הפרדסן והאגרונום מאיר אפלבוים (1870-1948) למשרד החקלאות האיטלקי וביקש משלוח של חיפושיות טורפות שאוכלסו באיטליה כבר בשנת 1901 ושוב הוכיחה המושית את יעילותה וסכנת הכנימות על פרדסי ארץ־ישראל חלפה.
ב"ספר החרקים לחקלאי" של ש. בודנהיימר וצ. קליין (1935) מסופר על איסוף איצריית ההדרים לשם גידול המושית ופיזור הבוגרים בפרדסי חדרה לצורך הדברת הכנימה.

אז מהו סוד ההצלחה של הרודוליה בהדברת האיצרייה? ובמיוחד בהשוואה למקרים אחרים של ניסיונות הדברה ביולוגית שכשלו למרות התקדמות המחקר וצבירת הניסיון. הדברה ביולוגית יעילה מהווה תהליך מורכב הדורש הבנה ביולוגית מעמיקה של כל הצדדים; המזיק וגם האויב הטבעי.

תנאי ראשון הוא יכולת האויב הטבעי לשרוד במקומו החדש ולהתמודד בהצלחה עם תנאי האקלים כל השנה. תנאי שני הוא ההתמחות, ככל שמספר הפונדקאים שלו קטן יותר כך גדל הסיכוי שהוא יתמקד רק במזיק הרצוי. תנאי נוסף הוא מספר הדורות שהוא מסוגל להעמיד בשנה ביחס למספר הדורות של המזיק. כושר רבייה גדול יותר של האויב הטבעי ביחס למזיק ישמר את האוכלוסייה של האחרון על מספר מינימאלי רוב הזמן. בעייה נוספת בהכנסת גורם חדש למערכת אקולוגית היא יצירת תחרות בין מין לא מקומי למינים מקומיים שאולי אינם מהווים מדביר ביולוגי משמעותי כנגד המזיק המדובר אבל כן מהווים גורם מגביל כנגד מזיקים מקומיים אחרים.
 
זחל של מושית רודוליה נובר לתוך שק הביצים של האיצרייה במטרה להגיע לביצים (על ינבוט).

ואכן מושית הרודוליה עונה על מרבית הדרישות שמצפים ממדביר ביולוגי יעיל. ראשית היא תוקפת אך ורק את איצריית ההדרים. הזחלים מתפתחים לרוב בתוך שק הביצים של האיצרייה, ניזונים שם מהביצים והזחלים וכך הם מוגנים מפגעי מזג האוויר (הם רגישים לטמפ' הגבוהות יחסית של הקיץ). מנגד, תמותת זחלי האיצרייה גבוהה יחסית במזג אוויר קר. הרודוליה מקימה מספר דורות הכפול מזה של האיצרייה וכך נוצר לחץ טריפה מתמיד על אוכלוסיית הכנימה. נטל הפצת המין של האיצרייה נתון בידי הזחלים (דרגה ראשונה בלבד) המופצים על ידי הרוח אבל בעיקר מתמקמים על הפונדקאי בקרבת אתר הגיחה, שאז קל לטורפים למצוא אותם ואילו המושית יכולה להפיץ את עצמה ביעילות גדולה יותר הן בדרגת הזחל והן בדרגת הבוגר, להגיע לעוד אתרים נגועים בכנימה וגם להקטין תחרות תוך מינית על מזון.

ההצלחה של מושית הרודוליה עודדה חוקרים שונים בעולם להשתמש במינים נוספים של מושיות כמדבירים ביולוגיים אבל ברוב המקרים סיפור ההצלחה לא היה דומה ואף הוכח עם השנים שמיני מושיות שאוכלסו ללא בקרה ומחקר מקדים במטרה לטפל במזיקים אחרים, דיכאו מינים מקומיים, הפכו בעצמם למזיקים ובמקרים מסויימים אף באופן המסכן ביותר מינים שהיו נפוצים לפני כן (ראו לדוגמה את המקרה של המושית Harmonia axyridis). מקרים אלו מדגימים כמה חשוב המחקר המקדים, תיעוד וצבירת ידע לפני שמאכלסים מינים לא מקומיים במטרה לשמש כמדבירים ביולוגיים.

איצריית ההדרים
איצריית ההדרים היא כנימת מגן המשתייכת לסוג Icerya במשפחת האיצריים Margarodidae. הסוג הכולל כ־50 מינים מהם כ־6 ידועים מישראל, חלקם מוכרים כמזיקי חקלאות בדרגות שונות. המאפיין העיקרי של הסוג הוא שק ביצים שעוותי לבן המופרש מהחלק האחורי של הגוף.

איצריית ההדרים (4-6 מ"מ ללא שק הביצים) תוארה לראשונה בשנת 1878 על ידי החוקר Maskell מפרטים של הכנימה אשר נשלחו על ידי דר' Purchas מאוקלנד בניו־זילנד שגם התכבד בקריאת המין על שמו.

הפונדקאי הטבעי העיקרי של האיצרייה הוא עץ שיטה אוסטרלי Acacia paradoxa המכונה שיטת הקנגרו. שיטה זו הוכנסה גם לישראל בשנות 20-30 של המאה הקודמת ופה היא מכונה שיטה דוקרנית. בישראל איצריית ההדרים מוכרת בעיקר משפלת החוף, היא נדירה יותר באזורים אחרים.
 
נימפות מגיחות משק הביצים. לצידן ביצה כתומה של רודוליה (על ינבוט).

מין זה נחקר רבות במדינות שונות כולל בישראל וניתן למצוא בספרות העברית וברשת מידע רב על הביולוגיה ועל דרכי ההדברה. מסיבה זו נסתפק במידע בסיסי ועקרוני על המין הזה.

איצריית ההדרים נבדלת ממרבית הכנימות באופן הרבייה. הבוגר הוא דו־מיני או הרמפרודיט - כלומר הוא זכר ונקבה בעת ובעונה אחת וההפריה היא עצמית מביציות ותאי זרע (מוכרים רק 3 מינים של חרקים הרמפרודיטים וכולם מצויים בסוג איצרייה). זכרים מכונפים נדירים מאוד, הם מתפתחים אקראית מביצים שאינן מופרות.
 
תמונה נדירה יחסית של זכר של איצרייה.

הבוגר הדו-מיני מתפתח מביצים דיפלואידיות. לא מוכרת תצורה של נקבה טהורה ומהזדווגות של זכר והרמפרודיט מתקבלים רק זכרים והרמפרודיטים. הבוגר מאפיין תצורה חיצונית מוכרת של כנימות מגן נקבות חסרות כנפיים המעוטרות באניצי שעווה.

אופן הרבייה של איצריית ההדרים הוא אחד מסודות ההצלחה של מין זה, כאשר מספיקה רק נימפה אחת כדי לבסס במהירות אוכלוסייה גדולה (מייצרת מספר דורות בשנה באקלים מתאים) של המזיק על פונדקאי חדש או אפילו בית גידול חדש בארץ אחרת.
 
איצריית ההדרים - דרגה שניה המתמקמת על עורק העלה של ינבוט השדה.

הפצת המין נעשית בדרגה הראשונה (כמ"מ אורכה) הניידת מכולן, הנימפות הזעירות מופצות בעזרת הרוח או בתנועה רגלית על הצמחייה הקרובה. הדרגה השנייה מתיישבת על עורקי העלים ושם היא ניזונה על מוהל הצמח, הדרגה השלישית עוברת לחלקים המעוצים יותר כמו ענפים דקים והדרגה הבוגרת תימצא בדרך כלל על ענפים עבים יותר או אפילו גזעים, עם תחילת היווצרות שק הביצים היא הופכת סטטית עד לסיום חייה עם גיחת הדור הבא. מחזור החיים מושפע מאוד מטמפרטורת הסביבה והוא מתארך בהשפעת מזג אוויר קר.

איצריית ההדרים תוקפת מאות מינים של צמחים, בעיקר את החלקים הירוקים. על הפונדקים המועדפים בישראל נמנים מיני הדרים ושיחים מעוצים כמו רותם המדבר ואחירותם, שיטת המשוכות, ינבוט השדה, קיקיון מצוי, לענה חד-זרעית ועוד עשרות של מיני עצים ושיחים תרבותיים ומיני בר.
 
איצריית ההדרים - דרגה שלישית העוברת לענף מעוצה שם היא תתבגר.

מושית רודוליה (מופיעה בספרות העברית גם כחיפושית נוביוס)
בדומה לפונדקאי שלה גם מין זה מוצאו ככל הנראה מאוסטרליה אבל כיום היא 'סלב' מוכר בעשרות מדינות ברחבי העולם. בין השנים 1888 ל־1958 הוכנסה החיפושית ללמעלה מ־57 מדינות בעלות אקלים מגוון. מתוך 57 ניסיונות אלה הוכתרו בהצלחה 55 מקרים. נמצא גם שיעילות החיפושית עולה באתרים חמים יחסית השומרים על יציבות אקלימית רוב השנה.
 
מושית רודוליה - בוגר על צופן של צמח הקיקיון.

זוהי מושית קטנה למדי (2-4 מ"מ), קטנה בהרבה ממושית השבע המוכרת יותר. בשל גודלה וצבעה העמום היא גם פחות נצפית, מה שלא מעיד על תפוצת הרחבה יחסית. מאחר והיא מונופאגית, כלומר ניזונה על פונדקאי אחד, קל למצוא אותה אם מחפשים אותה על הפונדקאים של איצריית ההדרים.
 
מושית רודוליה - זחל גדול בשלב לפני ההתגלמות (על שסק).

גם מחזור החיים של הרודוליה תלוי בתנאי האקלים, באזורים חמים היא יכולה להקים עד 9 דורות (אזור החוף) התפתחות דור לוקחת כ־3 שבועות בקיץ ועד חודשיים ומחצה בחורף. באקלים קריר היא עשויה לחרוף בכל הדרגות וקור עז מחסל אותה כליל.

למין זה כושר רבייה גדול למדי, נקבה מטילה בממוצע כ־300 ביצים, מהם בממוצע שנתי, שורדים כמחצית הפרטים. העונה הקשה היא בקיץ, שאז טמפ' קיצוניות עשויות להשמיד את רוב האוכלוסייה. הביצים מוטלות על גבי האיצרייה או בסמוך לה. עונת הרבייה העיקרית בישראל היא בתחילת האביב ובאמצע הקיץ.
 
מושית רודוליה - גולם על ינבוט.

זחל הרודוליה הוא זחל ראשוני, טורף זריז המחפש את טרפו. מייד לאחד הבקיעה הוא חודר לשק הביצים של האיצרייה וטורף שם ביצים וזחלים. זחלים גדולים יכולים לטרוף גם איצריות מתבגרות ובוגרות.
זחל אחד של מושית יכול לאכול בעונת האביב כ־100 ביצים של איצרייה ובסתיו מספר זה מוכפל. במידה והוא ניזון מזחלי איצרייה בדרגה שנייה ושלישית הוא יסתפק ב־3-11 פרטים, תלוי בגודלם. פרטים בוגרים עשויים לחסל 2-11 זחלי איצרייה בשבוע.

במהלך סוף דצמבר 2010 חזרתי לאתר הצילום בגינת בית פרטי באזור בנימינה, אף לא איצריה בוגרת אחת שרדה את מנת הקור והגשם שכה יחלנו לו, גם זחלי המושית או גלמים לא נראו על הצמחים הנגועים. ואם לכאורה נדמה כי יצאו שני הצדדים נפסדים, הרי בטוחני שבאביב הקרוב אפגוש את השורדים באותו המקום, ואז אולי אפשר יהיה להשלים עוד כמה תמונות לאלבום מחזור החיים של הצמד המפורסם הזה.
 
מקורות נבחרים:
מזיקי צמחים בישראל, צבי אבידב, 1961
ספר החרקים לחקלאי, ש. בודנהיימר, צ. קליין, 1935
מזיקי עצי הפרי הסובטרופיים בישראל, אליהו סבירסקי, מנס ויסוקי, יהונתן יזהר, 2002
X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
גם בפייסבוק