ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר      About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
 
לחיפוש בתכני האתר גלול ובחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
insectour
מדי פעם אני מספר כאן על עכבישים כצידים מוכשרים, אבל מה קורה כאשר הם הופכים ניצודים? ובמיוחד על ידי חרקים מהם הם ניזונים.

שישי חמים של סוף נובמבר 2009 התאים במיוחד לסיור בחולות ראשל"צ, ואכן היה זה יום פורה מבחינת פעילות חרקים, תצפיות ואירועים. אחת התצפיות הביאה אותי למפגש קרוב עם צירעה צידת ככל הנראה מהמין צרעכבישית אפורה המתמחה בציד עכבישים. צרעות המתמחות בציד עכבישים משתייכות בעיקר למשפחת הצרעכבישיתיים Pompilidae, העכבישים ניצודים להזנת הצאצאים בעוד הבוגרים ניזונים מצוף.

ברשומה זו תמצאו תיעוד מצולם מהשטח, המלווה בהסבר, על אותה צרעכבישית אפורה שפגשתי בעיצומו של ציד עכבישים. לצערי לא הזדמן לי לעקוב אחרי התהליך מראשיתו ועד סופו המלא (גם מפאת חוסר הבנה ראשוני של מה קורה בשטח). אולם סבורני שהתמונות מדברות בעד עצמן וממחישות את שהתרחש מול עיני במשך דקות ארוכות ומרתקות.

המפגש הראשון עם הצרעכבישית על דיונה בחולות ראשל"צ. מצאתי אותה בעיצומה של נשיאת העכביש לאתר הקינון.

כרגיל אצל צרעות צידות, הזוויג הציד בצרעכבישתיים הוא הנקבה המטילה. לאחר שיתוק הקורבן, מוטלת ביצה על גופו, והזחל הבוקע ניזון מהעכביש. צרעכבישית צדה עכביש אחד לכל זחל וגודל העכביש הניצוד מותאם לגודל הצירעה.

בישראל מוכרים כ-150 מינים של הצרעכבישיתיים הנבדלים בגודל, התנהגות ציד, אפיון מזון (יש מינים המתמחים בציד עכבישים ממשפחות ספציפיות ויש מינים הטפילים על צרעכבישתיים אחרים) ועוד.

הדרך לאתר הקינון השתרכה במעלה דיונה תלולה.
מזווית הראייה של הצירעה ניכר היה שהדרך לא ברורה וההתקדמות נעשתה בזיגזוג מה.

הסיפור שלנו מתמקד במין צרעכבישית אפורה Pompilus cf cinereus הנפוצה בחולות רצועת החוף של ישראל ומוכרת גם מהנגב ואזור יריחו. למין תפוצה קוסמופוליטית רחבה המשתרעת מאירופה ועד אוסטרליה וגם דר' אפריקה. זהו מין האופייני לבית-גידול של חוליות פתוחות מועטות בצמחיה.

בישראל בוגרים מופיעים בדרך כלל ממחצית חודש מרץ עד לסוף אוקטובר. לעיתים הם נראים בחורפים חמים עד דצמבר (האם זה מסמן קדם חורף חם מהרגיל? מעניין). האוכלוסייה חורפת חלקה כבוגרים מחופרים בחול וחלקה כגלמים המגיחים באביב. לא ברור כמה דורות מקים המין בארץ.

הצירעה התנהלה עם העכביש (מין של קפצן) בהליכה קופצנית, כאשר העכביש אחוז בלסתות החזקות מצד הגחון.

צרעכבישית אפורה היא צירעה בגודל בינוני (1.5 ס"מ הנקבה), שחורה ובעלת מראה אפרפר מאובק (אפיון המוכר בעוד מיני חרקים השוכנים באזורי חולות ומדבר), המתמחה (ע"פ הספרות) בציד עכבישים ממשפחת הזאבניים ומינים אחרים המתחפרים בקרקע.
אופי הפעילות הוא יומי. שגרת היום מתחילה בשעות הבוקר המוקדמות ונמשכת כמעט ברציפות עד החשיכה. את הלילה מעבירים הבוגרים במחילות בחול.

מדי פעם הצירעה עוצרת, מניחה את העכביש ומבצעת הליכה מעגלית הנראית כנסיון להבין "היכן אני נמצאת?".

חיפוש העכביש נעשה באופן אקטיבי על ידי סריקת מחילות בהן חבויים העכבישים. על פי מחקר (1985) שנעשה במעגן מיכאל, מספר המחילות שצרעכבישית אפורה מבקרת בשעה עשוי להגיע ל-100, והסיכוי למצוא עכביש במחילות הללו הוא 1:90. כלומר בממוצע נדרשת לצירעה כשעה עבודה על-מנת ללכוד עכביש אחד. כמובן שנתון זה כללי והוא תלוי עונה, אופי בית הגידול, אקראיות ועוד.

לאחר טיפוס של דקות ארוכות במעלה הדיונה (אני עקבתי כ 6 מטרים) הצירעה מגיעה לנקודה מסויימת ומניחה את העכביש על הקרקע.

לאחר לכידת העכביש ושיתוקו, נישא העכביש לאתר ההטמנה. אתר זה יכול להיות ממוקם מטרים ספורים מנקודת הלכידה ועד כמה עשרות מטרים (עשוי להגיע ל-80 מטרים). הצרעכבישית אוחזת את העכביש בלסתות כאשר ראשו מופנה לכיוון התנועה (בניגוד למרבית הצרעכבישיות אצלן התנועה עם העכביש היא הליכה ברוורס, עם הבטן לכיוון הקן) ומתקדמת איתו בשילוב של הליכה ומעוף למרחקים קצרים, כאשר מדי פעם מושמט העכביש והצירעה מבצעת מספר סיבובים מעגליים, בטרם תחזור ותישא אותו שוב לעבר הקן וחוזר חלילה.
לא ברורה לי מהות העצירה. יתכן ומדובר בעצירת הזדהות לבדיקת סימני דרך שמובילים לאתר הטמנה שנקבע מראש. מקור גרמני מציין שמחילת הקן נחפרת לפני לכידת העכביש, האם זה עשוי להסביר את ההתנהגות?

לאחר סיבוב קצר בשטח, מתחילה הצירעה בחפירת גומה רדודה בחול.

לאחר ההגעה לאתר הקינון מבצעת הצרעכבישית הטמנה זמנית. העכביש מוטמן בגומה רדודה (עומק כס"מ אחד) המכוסה היטב, כולל טשטוש הסביבה הקרובה על ידי פיזור חול עם הרגליים האחוריות. לאחר מכן (על פי המחקר ממעגן מיכאל) משוטטת הצירעה ברדיוס מטרים ספורים ומחפשת אתר המתאים למחילה הסופית. (חפירת מחילה אינה הכרחית ולעיתים מנוצלות מחילות קיימות המתאימות לצרכים).

מחילת הקן נחפרת למטה ובאלכסון לעומק של 10-15 ס"מ. לעיתים נעשים מספר ניסיונות חפירה עד שנמצא מקום ראוי לקן (כנראה קשור למידת הלחות הדרושה להתפתחות הזחל). לאחר מכן שבה הצרעכבישית לעכביש, מחלצת אותו מאתר ההטמנה הזמני ונושאת אותו למחילה. העכביש נגרר פנימה ברוורס, כאשר הוא אחוז בלסתות. בתוך המחילה מטילה הצירעה ביצה אחת. לאחר שהייה של מספר דקות, יוצאת הצירעה החוצה, אוטמת את הפתח המחילה ומטשטשת כל סימן לקיומה ונוטשת את הקן לאלתר.

לאחר מכן גוררת הצירעה את העכביש לגומה וקוברת אותו לגמרי. גומה זו תשמש כאתר ההטמנה הזמנית עד לחפירת הקן הסופי.

3-4 ימים לאחר ההטלה בוקע הזחל. התפתחות הזחל מהירה למדי, והוא מגיע לשלב טרום-גולם לאחר 6-8 ימים, תלוי בטמפרטורת הסביבה. משלב זה מצוי טרום-הגולם בשלב המתנה. בבוא הזמן המתאים מתרחשת התגלמות ולאחר זמן קצר מגיח הבוגר.

אצל צרעכבישתיים מוכרת התופעה של גניבה חברתית תוך-מינית, תופעה זו מוכרת גם במין שלנו. לעיתים נקבות גדולות מנסות לגנוב עכבישים מנקבות קטנות, בדרך כלל בתהליך הנשיאה לקן ובסמוך לו. גניבה עשויה להתרחש גם על ידי מינים אחרים של צרעכבישתיים.

בתום ההטמנה, מקפידה הצירעה לטשטש היטב את השטח בעזרת זריקת חול ויישור הקרקע.
מכאן תצא הצירעה לחפש אתר מתאים לחפירת הקן העמוק בו תטיל ביצה על העכביש.

צרעכבישתיים נפוצים למדי ברוב בתי הגידול, ועם קצת סבלנות ומזל אפשר לעקוב אחריהן ולזכות אולי בדרמה מרתקת של ציד וניצוד.
 
מקורות נבחרים:
insectour
מדי פעם אני מספר כאן על עכבישים כצידים מוכשרים, אבל מה קורה כאשר הם הופכים ניצודים? ובמיוחד על ידי חרקים מהם הם ניזונים.

שישי חמים של סוף נובמבר 2009 התאים במיוחד לסיור בחולות ראשל"צ, ואכן היה זה יום פורה מבחינת פעילות חרקים, תצפיות ואירועים. אחת התצפיות הביאה אותי למפגש קרוב עם צירעה צידת ככל הנראה מהמין צרעכבישית אפורה המתמחה בציד עכבישים. צרעות המתמחות בציד עכבישים משתייכות בעיקר למשפחת הצרעכבישיתיים Pompilidae, העכבישים ניצודים להזנת הצאצאים בעוד הבוגרים ניזונים מצוף.

ברשומה זו תמצאו תיעוד מצולם מהשטח, המלווה בהסבר, על אותה צרעכבישית אפורה שפגשתי בעיצומו של ציד עכבישים. לצערי לא הזדמן לי לעקוב אחרי התהליך מראשיתו ועד סופו המלא (גם מפאת חוסר הבנה ראשוני של מה קורה בשטח). אולם סבורני שהתמונות מדברות בעד עצמן וממחישות את שהתרחש מול עיני במשך דקות ארוכות ומרתקות.

המפגש הראשון עם הצרעכבישית על דיונה בחולות ראשל"צ. מצאתי אותה בעיצומה של נשיאת העכביש לאתר הקינון.

כרגיל אצל צרעות צידות, הזוויג הציד בצרעכבישתיים הוא הנקבה המטילה. לאחר שיתוק הקורבן, מוטלת ביצה על גופו, והזחל הבוקע ניזון מהעכביש. צרעכבישית צדה עכביש אחד לכל זחל וגודל העכביש הניצוד מותאם לגודל הצירעה.

בישראל מוכרים כ-150 מינים של הצרעכבישיתיים הנבדלים בגודל, התנהגות ציד, אפיון מזון (יש מינים המתמחים בציד עכבישים ממשפחות ספציפיות ויש מינים הטפילים על צרעכבישתיים אחרים) ועוד.

הדרך לאתר הקינון השתרכה במעלה דיונה תלולה.
מזווית הראייה של הצירעה ניכר היה שהדרך לא ברורה וההתקדמות נעשתה בזיגזוג מה.

הסיפור שלנו מתמקד במין צרעכבישית אפורה Pompilus cf cinereus הנפוצה בחולות רצועת החוף של ישראל ומוכרת גם מהנגב ואזור יריחו. למין תפוצה קוסמופוליטית רחבה המשתרעת מאירופה ועד אוסטרליה וגם דר' אפריקה. זהו מין האופייני לבית-גידול של חוליות פתוחות מועטות בצמחיה.

בישראל בוגרים מופיעים בדרך כלל ממחצית חודש מרץ עד לסוף אוקטובר. לעיתים הם נראים בחורפים חמים עד דצמבר (האם זה מסמן קדם חורף חם מהרגיל? מעניין). האוכלוסייה חורפת חלקה כבוגרים מחופרים בחול וחלקה כגלמים המגיחים באביב. לא ברור כמה דורות מקים המין בארץ.

הצירעה התנהלה עם העכביש (מין של קפצן) בהליכה קופצנית, כאשר העכביש אחוז בלסתות החזקות מצד הגחון.

צרעכבישית אפורה היא צירעה בגודל בינוני (1.5 ס"מ הנקבה), שחורה ובעלת מראה אפרפר מאובק (אפיון המוכר בעוד מיני חרקים השוכנים באזורי חולות ומדבר), המתמחה (ע"פ הספרות) בציד עכבישים ממשפחת הזאבניים ומינים אחרים המתחפרים בקרקע.
אופי הפעילות הוא יומי. שגרת היום מתחילה בשעות הבוקר המוקדמות ונמשכת כמעט ברציפות עד החשיכה. את הלילה מעבירים הבוגרים במחילות בחול.

מדי פעם הצירעה עוצרת, מניחה את העכביש ומבצעת הליכה מעגלית הנראית כנסיון להבין "היכן אני נמצאת?".

חיפוש העכביש נעשה באופן אקטיבי על ידי סריקת מחילות בהן חבויים העכבישים. על פי מחקר (1985) שנעשה במעגן מיכאל, מספר המחילות שצרעכבישית אפורה מבקרת בשעה עשוי להגיע ל-100, והסיכוי למצוא עכביש במחילות הללו הוא 1:90. כלומר בממוצע נדרשת לצירעה כשעה עבודה על-מנת ללכוד עכביש אחד. כמובן שנתון זה כללי והוא תלוי עונה, אופי בית הגידול, אקראיות ועוד.

לאחר טיפוס של דקות ארוכות במעלה הדיונה (אני עקבתי כ 6 מטרים) הצירעה מגיעה לנקודה מסויימת ומניחה את העכביש על הקרקע.

לאחר לכידת העכביש ושיתוקו, נישא העכביש לאתר ההטמנה. אתר זה יכול להיות ממוקם מטרים ספורים מנקודת הלכידה ועד כמה עשרות מטרים (עשוי להגיע ל-80 מטרים). הצרעכבישית אוחזת את העכביש בלסתות כאשר ראשו מופנה לכיוון התנועה (בניגוד למרבית הצרעכבישיות אצלן התנועה עם העכביש היא הליכה ברוורס, עם הבטן לכיוון הקן) ומתקדמת איתו בשילוב של הליכה ומעוף למרחקים קצרים, כאשר מדי פעם מושמט העכביש והצירעה מבצעת מספר סיבובים מעגליים, בטרם תחזור ותישא אותו שוב לעבר הקן וחוזר חלילה.
לא ברורה לי מהות העצירה. יתכן ומדובר בעצירת הזדהות לבדיקת סימני דרך שמובילים לאתר הטמנה שנקבע מראש. מקור גרמני מציין שמחילת הקן נחפרת לפני לכידת העכביש, האם זה עשוי להסביר את ההתנהגות?

לאחר סיבוב קצר בשטח, מתחילה הצירעה בחפירת גומה רדודה בחול.

לאחר ההגעה לאתר הקינון מבצעת הצרעכבישית הטמנה זמנית. העכביש מוטמן בגומה רדודה (עומק כס"מ אחד) המכוסה היטב, כולל טשטוש הסביבה הקרובה על ידי פיזור חול עם הרגליים האחוריות. לאחר מכן (על פי המחקר ממעגן מיכאל) משוטטת הצירעה ברדיוס מטרים ספורים ומחפשת אתר המתאים למחילה הסופית. (חפירת מחילה אינה הכרחית ולעיתים מנוצלות מחילות קיימות המתאימות לצרכים).

מחילת הקן נחפרת למטה ובאלכסון לעומק של 10-15 ס"מ. לעיתים נעשים מספר ניסיונות חפירה עד שנמצא מקום ראוי לקן (כנראה קשור למידת הלחות הדרושה להתפתחות הזחל). לאחר מכן שבה הצרעכבישית לעכביש, מחלצת אותו מאתר ההטמנה הזמני ונושאת אותו למחילה. העכביש נגרר פנימה ברוורס, כאשר הוא אחוז בלסתות. בתוך המחילה מטילה הצירעה ביצה אחת. לאחר שהייה של מספר דקות, יוצאת הצירעה החוצה, אוטמת את הפתח המחילה ומטשטשת כל סימן לקיומה ונוטשת את הקן לאלתר.

לאחר מכן גוררת הצירעה את העכביש לגומה וקוברת אותו לגמרי. גומה זו תשמש כאתר ההטמנה הזמנית עד לחפירת הקן הסופי.

3-4 ימים לאחר ההטלה בוקע הזחל. התפתחות הזחל מהירה למדי, והוא מגיע לשלב טרום-גולם לאחר 6-8 ימים, תלוי בטמפרטורת הסביבה. משלב זה מצוי טרום-הגולם בשלב המתנה. בבוא הזמן המתאים מתרחשת התגלמות ולאחר זמן קצר מגיח הבוגר.

אצל צרעכבישתיים מוכרת התופעה של גניבה חברתית תוך-מינית, תופעה זו מוכרת גם במין שלנו. לעיתים נקבות גדולות מנסות לגנוב עכבישים מנקבות קטנות, בדרך כלל בתהליך הנשיאה לקן ובסמוך לו. גניבה עשויה להתרחש גם על ידי מינים אחרים של צרעכבישתיים.

בתום ההטמנה, מקפידה הצירעה לטשטש היטב את השטח בעזרת זריקת חול ויישור הקרקע.
מכאן תצא הצירעה לחפש אתר מתאים לחפירת הקן העמוק בו תטיל ביצה על העכביש.

צרעכבישתיים נפוצים למדי ברוב בתי הגידול, ועם קצת סבלנות ומזל אפשר לעקוב אחריהן ולזכות אולי בדרמה מרתקת של ציד וניצוד.
 
מקורות נבחרים:
X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
גם בפייסבוק