ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר      About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
לחיפוש בתכני האתר גלול ובחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
   
insectour
משפחת החֲגָבִיִּים Acrididae, אחת מ־4 משפחות החגבים בישראל. מיוצגת בישראל על ידי 3 תת־משפחות הכוללות יחד כ־90 מינים. המיקום הגיאוגרפי של ישראל משמש נקודת מפגש לפאונה מגוונת שמקורה בעיקר מאפריקה, אסיה ומוצא ים תיכוני (ראו הרחבה ברשומה על חגבים - אקולוגיה של קבוצות).

תת־משפחת המצחנים Acridinae כוללת מינים רבים ממוצא מזרח וצפון אפריקאי. למעט מספר מינים האופייניים למדבריות צחיחים, מרבית החברים בקבוצה מאכלסים בתי גידול עשירים בצמחיה צפופה ומבלים את מרבית זמנם על צמחים המשמשים כבית גידול, חלקם גם כמקור מזון.
 
חטמנים מתאפיינים בגוף עדין וצר עם ראש חרוטי גדול ומחושים דמויי עלעל.
מבנה זה מבדיל אותם מרוב המינים האחרים במשפחה למעט חריגים.

הסוג חטמן1 Truxalis הוא אחד הבולטים בתת-משפחה זו. אלו חגבים גדולים למדי, אורך הנקבות עשוי להגיע לתשעה ס"מ, הזכרים קטנים יתר. מוצא המינים הישראל אפריקאי (סוואנות) ולרובם תפוצה ים־תיכונית כאשר חלק מהמינים מצוי גם באזורים ערבתיים ומדבריים. הם צמחוניים וניזונים מעשב ירוק, בעיקר דגניים. הביצים מוטלות בתוך הקרקע. רוב הזמן הם מבלים על הקרקע או נחבאים בחסות הצמחיה. הם לא קפצנים טובים ובשגרה נעים באיטיות, לעיתים תוך טלטול הגוף כענף הזע ברוח ומקפידים להיטמע בסביבה. במקרה של סכנה הם עשויים לעוף למרחקים קצרים (עד עשרות מטרים) ולהיעלם ברקע.

בישראל הסוג חטמן כולל 4 מינים. 3 מהם נפוצים למדי ומתקיימת חפיפה בתחומי התפוצה שלהם. המין הרביעי נדיר יותר ובישראל מוכר מאזור אחד. ההבחנה בין המינים דורשת בדרך כלל לכידה ובחינת מאפיינים שונים, לעיתים תחת מגדלת.

חטמן עדין Truxalis procera
גודל הנקבה: 72-86 מ"מ.
בית הגידול מועדף: חולי עם צומח עשבוני נמוך או בני שיח נמוכים שם הוא מתמזג להפליא תודות לסכמת הסוואה מצוינת.
תפוצה עולמית: צפון ומזרח אפריקה, ערב ואירן.
תפוצה בישראל: רצועת חולות החוף המרכזי והדרומי (אחד המינים הנפוצים בבית הגידול) וצפון הנגב.
מופע צבעים: גווני חום. לא מוכר מופע ירוק. מצוי כל השנה.
 
Truxalis procera

Truxalis eximia
גודל הנקבה: 61-72 מ"מ. קטן במעט מהראשון.
בית גידול מועדף: חולי עם צומח עשבוני נמוך או בני שיח נמוכים. מין מדברי יותר המגיע גם לבתי גידול של ואדיות עשירים בצמחיה.
תפוצה עולמית: קווקאז, מרכז אסיה, אירן, ערב, הודו.
תפוצה בישראל: חולות החוף, הרי יהודה, עמק הירדן והנגב.
מופע צבעים: ירוק לעיתים אדמדם (אוכר) וחום.
 
Truxalis eximia

חטמן ענק Truxalis grandis
גודל הנקבה: 70-88 מ"מ. הנפוץ ביותר בסוג.
בית גידול מועדף: שדות בור או בתות עשבוניות עשירות בצומח צפוף. חודר גם לחולות מיוצבים עשירים בצומח עשבוני.
תפוצה עולמית: צפון ומזרח אפריקה, ערב, סוריה.
תפוצה בישראל: צפון, מרכז, דרום, עמק הירדן והערבה.
מופע צבעים: גווני חום, ירוק חיוור עד ירוק. מצוי כל השנה.
 
Truxalis grandis

Truxalis Longicornis
גודל הנקבה: 78 מ"מ. תואר בישראל על פי פרט אחד.
הייחוד של המין הזה במחושים ארוכים במיוחד. כ־34 מ"מ לעומת 22-31 מ"מ במינים אחרים (נקבות).
גם משמעות שם המין Longicornis נובעת מתכונה זו. longi =ארוך cornis=מחוש.
בית גידול מועדף: לא ברור. מין מדברי נדיר באזורינו וכל מידע עליו חשוב.
תפוצה עולמית: מזרח אפריקה, סומליה, סהרה, ערב.
תפוצה בישראל: מוכר רק מהנגב המרכזי. יתכן ומצוי באזורים נוספים הסמוכים לגבול עם ירדן.
מופע צבעים: חום לעיתים עם גווני ירוק.

מין נוסף במשפחה העשוי לבלבל הוא מצחן דו־גוני Acrida bicolor בתנאי שדה ההבחנה בין המינים קשה לעין לא מיומנת ובמיוחד כשמינים אלה נוטים לנתק מגע מהר מאוד.
 
 
מצחן דוגוני - מופע ירוק.   מצחן דוגוני - מופע חום-צהוב.

בדומה לחרוטן קוני, מצחן דוגוני מראה פולימורפיזם־גווני (רב-צורתיות צבעונית) בשני מופעים עיקריים שהם גווני ירוק וצהוב/חום. במין זה שינוי הצבע מושפע בעיקר מהלחות היחסית ורקע הסביבה. שינוי הצבע מתבצע רק בדרגות צעירות בשלב הגלגול.
מצחן דוגוני חולק אזורי תפוצה עם הסוג חטמן. נפוץ בעיקר בצפון הארץ ומצוי גם במרכז, לאורך החוף וצפון הנגב.

סימן מובהק להבדלה בין הסוגים הוא קולית קדמית הקצרה יותר מאורך האוכפית. השנץ (חריץ) הרוחבי על האוכפית ניכר פחות בהשוואה לסוג חטמן. למצחן כפתור הצמדה בין הציפורניים מפותח יותר אבל סימן זה מצריך לכידה ומגדלת. סימנים נוספים המצריכים לכידה הם צבעי הכנפים.
 
 
חטמן - כפתור הצמדה קצר מאורך הציפורניים.   מצחן דו-גוני - כפתור הצמדה ארוך מהציפורניים.
 
 
1. באנציקלופדיית החי והצומח של א"י כרך חרקים מופיע שם הסוג כסלעם. שם הסוג עודכן לחטמן בזמן ההדפסה וסימוכין לתיקון מופיע בתיקוני כתיב והגהה בסוף הכרך. טריסטראם הציע לזהות את הסוג חטמן כסלעם המוזכר במקרא ומכאן כנראה מקור השם הראשון.

מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך 3 החרקים, 1989
Orthoptera: Acridoidea. Fauna Palaestina - Insecta III. The Israel Academy of Sciences and Humanities, Jerusalem,Fishelson, L. 1985
insectour
משפחת החֲגָבִיִּים Acrididae, אחת מ־4 משפחות החגבים בישראל. מיוצגת בישראל על ידי 3 תת־משפחות הכוללות יחד כ־90 מינים. המיקום הגיאוגרפי של ישראל משמש נקודת מפגש לפאונה מגוונת שמקורה בעיקר מאפריקה, אסיה ומוצא ים תיכוני (ראו הרחבה ברשומה על חגבים - אקולוגיה של קבוצות).

תת־משפחת המצחנים Acridinae כוללת מינים רבים ממוצא מזרח וצפון אפריקאי. למעט מספר מינים האופייניים למדבריות צחיחים, מרבית החברים בקבוצה מאכלסים בתי גידול עשירים בצמחיה צפופה ומבלים את מרבית זמנם על צמחים המשמשים כבית גידול, חלקם גם כמקור מזון.
 
חטמנים מתאפיינים בגוף עדין וצר עם ראש חרוטי גדול ומחושים דמויי עלעל.
מבנה זה מבדיל אותם מרוב המינים האחרים במשפחה למעט חריגים.

הסוג חטמן1 Truxalis הוא אחד הבולטים בתת-משפחה זו. אלו חגבים גדולים למדי, אורך הנקבות עשוי להגיע לתשעה ס"מ, הזכרים קטנים יתר. מוצא המינים הישראל אפריקאי (סוואנות) ולרובם תפוצה ים־תיכונית כאשר חלק מהמינים מצוי גם באזורים ערבתיים ומדבריים. הם צמחוניים וניזונים מעשב ירוק, בעיקר דגניים. הביצים מוטלות בתוך הקרקע. רוב הזמן הם מבלים על הקרקע או נחבאים בחסות הצמחיה. הם לא קפצנים טובים ובשגרה נעים באיטיות, לעיתים תוך טלטול הגוף כענף הזע ברוח ומקפידים להיטמע בסביבה. במקרה של סכנה הם עשויים לעוף למרחקים קצרים (עד עשרות מטרים) ולהיעלם ברקע.

בישראל הסוג חטמן כולל 4 מינים. 3 מהם נפוצים למדי ומתקיימת חפיפה בתחומי התפוצה שלהם. המין הרביעי נדיר יותר ובישראל מוכר מאזור אחד. ההבחנה בין המינים דורשת בדרך כלל לכידה ובחינת מאפיינים שונים, לעיתים תחת מגדלת.

חטמן עדין Truxalis procera
גודל הנקבה: 72-86 מ"מ.
בית הגידול מועדף: חולי עם צומח עשבוני נמוך או בני שיח נמוכים שם הוא מתמזג להפליא תודות לסכמת הסוואה מצוינת.
תפוצה עולמית: צפון ומזרח אפריקה, ערב ואירן.
תפוצה בישראל: רצועת חולות החוף המרכזי והדרומי (אחד המינים הנפוצים בבית הגידול) וצפון הנגב.
מופע צבעים: גווני חום. לא מוכר מופע ירוק. מצוי כל השנה.
 
Truxalis procera

Truxalis eximia
גודל הנקבה: 61-72 מ"מ. קטן במעט מהראשון.
בית גידול מועדף: חולי עם צומח עשבוני נמוך או בני שיח נמוכים. מין מדברי יותר המגיע גם לבתי גידול של ואדיות עשירים בצמחיה.
תפוצה עולמית: קווקאז, מרכז אסיה, אירן, ערב, הודו.
תפוצה בישראל: חולות החוף, הרי יהודה, עמק הירדן והנגב.
מופע צבעים: ירוק לעיתים אדמדם (אוכר) וחום.
 
Truxalis eximia

חטמן ענק Truxalis grandis
גודל הנקבה: 70-88 מ"מ. הנפוץ ביותר בסוג.
בית גידול מועדף: שדות בור או בתות עשבוניות עשירות בצומח צפוף. חודר גם לחולות מיוצבים עשירים בצומח עשבוני.
תפוצה עולמית: צפון ומזרח אפריקה, ערב, סוריה.
תפוצה בישראל: צפון, מרכז, דרום, עמק הירדן והערבה.
מופע צבעים: גווני חום, ירוק חיוור עד ירוק. מצוי כל השנה.
 
Truxalis grandis

Truxalis Longicornis
גודל הנקבה: 78 מ"מ. תואר בישראל על פי פרט אחד.
הייחוד של המין הזה במחושים ארוכים במיוחד. כ־34 מ"מ לעומת 22-31 מ"מ במינים אחרים (נקבות).
גם משמעות שם המין Longicornis נובעת מתכונה זו. longi =ארוך cornis=מחוש.
בית גידול מועדף: לא ברור. מין מדברי נדיר באזורינו וכל מידע עליו חשוב.
תפוצה עולמית: מזרח אפריקה, סומליה, סהרה, ערב.
תפוצה בישראל: מוכר רק מהנגב המרכזי. יתכן ומצוי באזורים נוספים הסמוכים לגבול עם ירדן.
מופע צבעים: חום לעיתים עם גווני ירוק.

מין נוסף במשפחה העשוי לבלבל הוא מצחן דו־גוני Acrida bicolor בתנאי שדה ההבחנה בין המינים קשה לעין לא מיומנת ובמיוחד כשמינים אלה נוטים לנתק מגע מהר מאוד.
 
 
מצחן דוגוני - מופע ירוק.   מצחן דוגוני - מופע חום-צהוב.

בדומה לחרוטן קוני, מצחן דוגוני מראה פולימורפיזם־גווני (רב-צורתיות צבעונית) בשני מופעים עיקריים שהם גווני ירוק וצהוב/חום. במין זה שינוי הצבע מושפע בעיקר מהלחות היחסית ורקע הסביבה. שינוי הצבע מתבצע רק בדרגות צעירות בשלב הגלגול.
מצחן דוגוני חולק אזורי תפוצה עם הסוג חטמן. נפוץ בעיקר בצפון הארץ ומצוי גם במרכז, לאורך החוף וצפון הנגב.

סימן מובהק להבדלה בין הסוגים הוא קולית קדמית הקצרה יותר מאורך האוכפית. השנץ (חריץ) הרוחבי על האוכפית ניכר פחות בהשוואה לסוג חטמן. למצחן כפתור הצמדה בין הציפורניים מפותח יותר אבל סימן זה מצריך לכידה ומגדלת. סימנים נוספים המצריכים לכידה הם צבעי הכנפים.
 
 
חטמן - כפתור הצמדה קצר מאורך הציפורניים.   מצחן דו-גוני - כפתור הצמדה ארוך מהציפורניים.
 
 
1. באנציקלופדיית החי והצומח של א"י כרך חרקים מופיע שם הסוג כסלעם. שם הסוג עודכן לחטמן בזמן ההדפסה וסימוכין לתיקון מופיע בתיקוני כתיב והגהה בסוף הכרך. טריסטראם הציע לזהות את הסוג חטמן כסלעם המוזכר במקרא ומכאן כנראה מקור השם הראשון.

מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך 3 החרקים, 1989
Orthoptera: Acridoidea. Fauna Palaestina - Insecta III. The Israel Academy of Sciences and Humanities, Jerusalem,Fishelson, L. 1985

X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
גם בפייסבוק