ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר      About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
 
לחיפוש בתכני האתר גלול ובחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
insectour
הטבע מזמן לא מעט חרקים ביזאריים למראה (שונים מאוד מהאבטיפוס המשתקף מהחרקים הנפוצים), מוזרות המדגישה את הרבגוניות שבטבע. עושר טיפוסים מורפולוגי, המבטא הצלחה אקולוגית של קבוצת האורגניזמים הגדולה ביותר (מיליוני מינים) המצויה בכל בית גידול כמעט; ביבשה, במים ובאוויר.

אחד מהטיפוסים המוזרים הללו הוא האֲרִינָחָש, המשתייך לקבוצה טקסונומית קטנה של חרקים הנראים לעיתים רחוקות מאוד ולרוב על דרך המקרה. קל יחסית לזהות ארינחש בשל המראה המיוחד המזכיר ארינמל בעל צוואר ארוך. הארינחש לא מזיק בעליל, לא לאדם ולא ליבוליו, הוא טורף הניזון מפרוקי-רגליים זעירים.


תיאור
הבוגרים עדינים, אורך גופם 8-18 מ"מ. חזה קדמי prothorax ארוך וגלילי וראש משולש עם יכולות תנועה מרשימה (וידאו), שעם קצת דמיון דומים לחזית גוף של נחש, הם המקור לשם האנגלי Snakefly ממנו נגזר גם השם העברי* אֲרִינָחָש.
התחילית "אֲרִי" היא קידומת המאפיינת שמות עבריים של משפחות בתוך סדרת הארינמלאים, אליה השתייכו סיסטמתית הארינחשים בעבר. דומים במקצת לטרפרגליים Mantispidae (קישור) אך אין להם רגלי טרף ושלושת זוגות הרגליים דומים במראה.

בצידי הראש עיניים מורכבות גדולות יחסית המותאמות לראייה ביום. הכנפיים דומות בגודלן ומונחות במקביל כגג מעל הבטן, הן שקופות, עירוקן בולט ויוצר תאים גדולים. ארינחשיים הם מעופפים גרועים ונעים על הצמחיה (בד"כ על עלים) בהליכה/ריצה וגם בקפיצות. לנקבות צינור הטלה ארוך (לפחות כאורך הגוף), פחוס (אנכית) וגמיש (וידאו) המשמש להטלה עמוק בין סדקי קליפות עצים ובתוך עץ נרקב.
השם Raphidioptera נגזר מיוונית; raphio = מחט, על שום צנור ההטלה הדק והסיומת ptera = כנף, המאפיינת את מרבית השמות של סדרות החרקים המכונפים.

הזחלים (12-25 מ"מ) מתאפיינים בגוף ארוך ופחוס (אופקית) המאפשר להם לנוע בחללים צרים. תנועתם זריזה ואף מסוגלים לנוע לאחור (וידאו). הראש מצוייד בעיניות פשוטות ובגפי פה נושכות-לועסות כמו בבוגרים. תכונה הנחשבת פרימיטיבית ומעידה על מוצאם הקדום.

סיסטמטיקה
מאז האזכור המדעי הראשון של הארינחש, תחת השם Raphidia, במהדורה הראשונה של Systema Naturae של Linnaeus בשנת 1735, הסיסטמטיקה של הארנחשים לא הייתה יציבה במיוחד. היו שהציבו אותם בסדרת הארינמלאים או כסידרה עצמאית. החוקר האוסטרי Handlirsch, בתחילת המאה ה-20, היה הראשון לראות בהם סדרה עצמאית.
באנציקלופדיה של החי והצומח של א"י, כרך החרקים (1989), הארינחשים הוצבו, נכון לידע דאז, בתת-סידרה Raphidioidea בסדרת הארינמלאים. כיום מוסכם על רוב החוקרים שהם מהווים סדרה עצמאית - הארינחשאים Raphidioptera. יחד עם הסדרה Megaloptera וסדרת הארינמלאים Neuroptera הם מכונסים כרגע תחת העל-סדרה Neuropterida, שספק אם היא מונופיליטית (בעלת אב קדמון משותף).

זו קבוצה שמוצאה עתיק מאוד, אשר השתנתה רק במעט לאורך מיליוני שנים. הסדרה מורכבת משתי משפחות קיימות: ארינחשיים Raphidiidae הכוללת כ-201 מינים ו-Inocelliidae הכוללת כ-38 מינים (Aspöck, 2013). עוד 4 משפחות נכחדות, עשירות במינים, מוכרות רק ממאובנים.

עדויות מאובנים (החל מתקופת היורה התחתון) מראות שהתפוצה הגלובלית של הקבוצה הייתה רחבה הרבה יותר משל המינים המוכרים כיום ומינים רבים היו נפוצים באזורים טרופיים לחים ובאזורים גיאוגרפיים בהם אינם מוכרים כיום, כמו דרום אמריקה ומזרח אסיה.
אחת ההשערות גורסת ששינויי אקלים מהירים בסוף תור הקרטיקון (לפני כ-66 מיליוני שנים) גררו התקררות גלובלית מהירה וגרמו להכחדה של רבים מהארינחשים שלא הספיקו להסתגל, והשאירה מינים שהיו מותאמים יותר לקור להתפתח למינים המוכרים כיום, המוגבלים לבתי-גידול קרים יחסית בחצי הכדור הצפוני. מאובנים מתור השלישון המוקדם ותקופת האיאוקן (מאובני ענבר) משתייכים רק לשתי המשפחות המוכרות כיום.


מפת התפוצה של הארינחשיים בעולם כפי שמשתקפת מהמחקרים של Aspöck.

תפוצה ובתי גידול
ארינחשים הם פעילי יום וחובבי צל הדורשים, ברוב המינים המודרניים, תקופת קור קצרה, לעיתים קרובות טמפרטורת קיפאון, בכדי לסיים מחזור התפתחות (לפני התגלמות או בטרם הגיחה מהגולם). תכונות ביולוגיות אלו, בשילוב סיבות היסטוריות, מכתיבות במידה רבה את התפוצה הגיאוגרפית; הגלובלית והמקומית של רוב המינים המוכרים היום.
 
בני המשפחה הקיימים נפוצים בחצי הצפוני של כדור הארץ, בעיקר באזור ההולארקטי; באזורי יער פתוח ושיחים של האזורים הממוזגים הקרים. באזורים צפוניים הם מצויים גם בגובה פני הים ובאזורים דרומיים, חמים יותר (למשל המזרח התיכון), הם נפוצים בעיקר בהרים שם קר יותר. במרכז אמריקה, צפון אפריקה ודרום אסיה הם מוכרים רק מגבהים של 1100 ועד 3000 מטרים.

למעט 3 מינים עם תפוצה יורו-אסייתית רחבה יחסית; הכוללת את צפון אסיה וצפון ומרכז אירופה, ועוד מספר מינים בעלי תפוצה אגן ים-תיכונית, ומספר מינים בצפון אמריקה בעלי תפוצה רחבה יחסית באזורם, רוב המינים מתאפיינים בתפוצה מקומית וכתמית, לעיתים מוגבלת לרכס הרים אחד.

בישראל מוכרים 2 מינים, המשתייכים לשני סוגים ממשפחת הארינחשיים.
ארינחש החרמון (Dichrostigma adananum (Albarda, 1891** - מוכר בעיקר מרכס החרמון וצפון הארץ. בגולן נראים לעיתים במטעי וורדיים Rosaceae בעונת הפריחה. (תפוצה: טורקיה, סוריה, לבנון, ישראל).
הביולוגיה לא מוכרת. במין קרוב Dichrostigma flavipes המצוי באירופה, הבוגרים פעילים על שיחים ועצים נמוכים והזחלים פעילים על הקרקע.
אטימולוגיה: שם הסוג Dichrostigma Navás, 1909 נגזר מיוונית ולטינית Di=שניים, Chroma=צבע, Stigma=כתם. השם מתייחס לכתם כנף pterostigma דו-גוני. שם המין מתייחס לעיר Adana באנטוליה שבדרום טורקיה, משם תואר לראשונה בשנת 1891 (Aspöck, 2013).

ארינחש סורי (1964 ,Ulrike syriaca (Steinmann - מוכר בעיקר מהחבל הים תיכוני מהצפון ועד המרכז. (תפוצה: סוריה, לבנון, ישראל, קפריסין)
בוגרים מופיעים באביב ובקיץ בבתי-גידול מיוערים, על שיחים ועצים (אלונים חביבים עליהם). באופן מפתיע הם מצויים אפילו בגוש דן בחורשות אלונים ואיקליפטוסים. הזחלים פעילים על גזעי עצים.
אטימולוגיה: שם הסוג Ulrike H. A. 1968 מוקדש לחוקרת האוסטרית Ulrike Aspöck, אישתו של החוקר Horst Aspöck. שניהם חקרו שנים רבות את הסיסטמטיקה של הארינחשים של העולם (החל משנות ה-60 המוקדמות של המאה הקודמת ועד לשנים האחרונות). שם המין syriaca נגזר מאזור סוריה, משם תואר לראשונה המין בשנת 1964 (Aspöck, 2013).


 
ארינחש החרמון - זכר.
 ארינחש החרמון - נקבה.

מצע התפתחות
מאז התגלו, לפני כ-200 שנים ועד המחצית השניה של המאה ה-20, הניחו החוקרים שזחלי ארינחשים חיים תחת קליפות עצים. כיום יודעים שכל משפחת Inocelliidae ומקצת ממשפחת הארינחשיים מתפתחים תחת קליפות עצים רופפות או בתעלות נבירה של חרקים נוברי עץ. הרוב המכריע של הארנחשיים חיים, בדרגת הזחל, בשכבת הקרקע העליונה; בבסיסי שיחים קרוב לשורשים או בין עשביה נמוכה. יש שנמצאו פעילים בסדקי סלעים הסמוכים לשיחים.

תזונה
ככל הידוע הבוגרים (בארינחשיים) הם אוכלי חרקים entomophagous הניזונים מחרקים רכי גוף כמו כנימות ואקריות. דיווחים מצביעים על כך שהבוגרים ניזונים גם מגרגירי אבקה וצוף ואולי גם טל דבש. לעיתים ניתן לראות אותם על פרחים. האם גרגרי אבקה מהווים תזונה חיונית או מזדמנת? לא ידוע. תזונת בני המשפחה Inocelliidae בטבע לא ידועה. במקרים נדירים נמצאו בתוכן קיבתם גרגרי אבקה. בשבי הם אוכלים תערובת מלאכותית.
הזחלים בשתי המשפחות הם אנטומופגיים הניזונים על מגוון של פרוקי-רגליים רכי גוף (לא רק חרקים) כולל ביצים וזחלים.
 
ארינחש החרמון - נקבה, אורך גוף כ-15 מ"מ (ללא צינור ההטלה).

מחזור חיים
ארינחשים עוברים גלגול מלא (ביצה, זחל, גולם, בוגר) וזו הסדרה הקטנה ביותר בקרב בעלי גלגול מלא Holometabola (או Endopterygota). בעשרות השנים האחרונות גודלו במעבדות שונות בעולם מספר מינים והידע הכללי על מחזור החיים די מוכר. ועדיין ברוב המינים ידע זה חסר.

מספר דרגות הזחל אינו קבוע, על הרוב 10-11 אך עשוי להגיע גם ל-15 ויותר (כנראה תלוי באיכות התזונה וטמפרטורת הגידול). הביצה ירקרקה או לבנה-צהובה ומאורכת (1.5~ מ"מ). נקבה יכולה להטיל עד 800 ביצים, בתטולה אחת או בצבירים קטנים יותר של כמאה ביצים.

זמן הביצה אורך מספר ימים ועד 3 שבועות. זמן הזחל ברוב המינים אורך כשנתיים עד שלוש שנים ובמעבדה אף נמדד זמן התפתחות של 6 שנים. זמן הגולם משתנה בין המינים ובעונות. באביב זמן הגולם קצר, 10-20 ימים (תלוי במין). בשלהי הקיץ ובסתיו (באזור הים תיכוני) זמן הגולם אורך לרוב עד 10 חודשים. ככל הנראה ארינחשים מקיימים מחזור רביה אחד בשנה. חריפה נעשית בדרגת הגולם או בדרגת הזחל האחרונה.

דרגת הגולם כוללת שלב של גולם פעיל. הזחל מתגלם בפקעת משי דלילה ממנה מגיח לאחר זמן קצר גולם פעיל דומה לבוגר (קישור לתמונה) אך ללא יכולת לעוף. הגולם הפעיל נע למחסה קרוב, בגומחה תחת קליפת עץ או שקע בקרקע, שם הוא ימתין עד למועד הגחת הבוגר.

ארינחש סורי - זחל על איקליפטוס.

רבייה
התנהגות חיזור ורבייה נצפתה במספר מינים ותוארה במאמרים שונים. זיהוי תוך-מיני נעשה, ככל הנראה, בעזרת פרומונים וראייה בטווח הקצר. בארינחשיים טרום ההזדווגות מאופיין בחיזור (שאורכו משתנה בין המינים) הכולל הרעדות של הבטן וליטופים הדדיים במחושים ומגע בגפי הפה. הנקבה מודיעה על נכונותה להזדווג בפרישת כנפיים והרמת בטן.

מוכרות שתי תנוחות הזדווגות. בראשונה הזכר והנקבה נצמדים באיברי הרבייה והזכר נגרר / נתלה הפוך (גב למטה) אחר הנקבה ובשניה הזכר מתמקם מתחת לנקבה כאשר הוא אוחז בראשו באחד מלוחיות הגחון. התנוחה הראשונה היא הנפוצה ומוכרת בכל בני משפחת הארינחשיים שנחקרו בנושא. התנוחה השניה מוכרת רק במשפחה Inocelliidae.
ההזדווגות אורכת מספר דקות עד חצי שעה בארינחשיים, אך מתמשכת עד לשלוש שעות ב- Inocelliidae.

חשיבות כלכלית
ארינחשיים נחשבים לטורפים יעילים. נוכחותם חביבה על יערנים מכיוון שהם ניזונים גם על מזיקי עצים, בהן חיפושיות הנוברות בקליפת העץ ומהות מזיק קשה ביותר ביערות צפון אמריקה.
מאחר שהם ניזונים גם מפרוקי-רגליים הנחשבים מזיקים, עולה השאלה: האם הם יכולים להוות חלק ממערך ההדברה הביולוגית בגידולים חקלאיים?

התשובה לכך מורכבת. התפוצה של מינים רבים מקומית ומוגבלת ואינה כוללת את חצי הכדור הדרומי. סוגיית האכלוס של מינים לא מקומיים למטרות הדברה באזורי תפוצה לא טבעיים אינה פשוטה ולא ברור עד כמה הם גמישים אקולוגית לאכלס מקומות בהם הם לא מצויים. מה גם שלא ברור עד כמה הם עשויים לפגוע באוכלוסיות של פרוקי-רגליים לא מזיקים, באזורים בהם אינם מצויים באורח טבעי.

בסוף המאה ה-19 נעשו נסיונות להשתמש בארינחשים כמדבירים ביולוגיים כנגד עשפרי התפוח Cydia pomonella. אחד או שני מינים אמריקאים אוכלסו באוסטרליה וניו-זילנד. ניסיונות אלו לא צלחו. באותו הזמן הידע על הביולוגיה של הקבוצה והדרישות האקולוגיות הצרות של חלק מהמינים לא היו ידועות. היום הצטבר ידע וניסיון בגידול ארינחשים, מה שעשוי להגדיל את סיכויי הצלחה. ועדיין; זמן התפתחות ארוך, גידול איטי באוכלוסייה, צפיפות אוכלוסייה נמוכה, הפצה מוגבלת והעדפה לצמחים מארחים מהווים חסרונות מהותיים בדרישות המתבקשות ממדביר ביולוגי יעיל.

ארינחש החרמון - תקריב לראש. עיניים גדולות ולסתות מפותחות.

סיכום
הארינחשים, אף שאינם נדירים, נגלים לעין הצופה לעיתים רחוקות. אם אתם מתגוררים באזורי התפוצה של המינים המקומיים ויש לכם בחצר עצי פרי (ורדיים) או אתם גרים בסמוך לחורשות אלונים כדי לשים לב, אולי תזכו לראות את הבוגרים על העלים, מבקרים פרחים או לראות זחלים ממהרים על קליפת הגזע.

מוצאם העתיק והעובדה שלא השתנו בהרבה במהלך מיליוני שנים (מאובנים חיים) יכולה לספק לנו הצצה מרתקת לאותם חרקים שאיכלסו את כדור הארץ בתקופות קדומות מאוד.


* השם אֲרִינָחָש ניתן לקבוצה על ידי דר' דני סימון שחקר את הקבוצה בזמנו ובמסגרת הועדה לשמות שפעלה לקראת הוצאת כרכי האנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ ישראל. בוויקיפדיה העברית נעשה שימוש בשם "זבובי נחש" שם שאינו קביל, כל שכן פרקטי (ארינמלים אינם זבובים), וככל הנראה מדובר בתרגום פיראטי של השם האנגלי.

**בחי והצומח מופיע שם קודם Dichrostigma adanana

תודות:
דר' דני סימון, המחלקה האנטומולוגית באוניברסיטת תל-אביב על הסיוע במידע והערות.

מקורות
החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 3 החרקים, 1989
The Raphidioptera of the World: A review of the present knowledge, H. Aspöck, 1986
Kommentierter Katalog der Neuropterida (Insecta: Raphidioptera, Megaloptera, Neuroptera) der Westpaläarktis von Horst Aspöck, Herbert HÖLZEL & Ulrike Aspöck, 2001 (גרמנית)
The Biology of Raphidioptera: A Review of Present Knowledge, H. Aspöck, 2002
Where do the names come from? The valid extant taxa of the snakeflies of the world: Systematic list and etymology (Insecta: Endopterygota: Neuropterida: Raphidioptera), Horst Aspöck & Ulrike Aspöck, 2013 (גרמנית)
Kamelhälse, Schlammfliegen, Ameisenlöwen... Wer sind sie? (Insecta: Neuropterida: Raphidioptera, Megaloptera, Neuroptera) Ulrike Aspöck und H. Aspöck, 1999
Die Autoren der Taxa der rezenten Raphidiopteren (Insecta: Endopterygota), H. Aspöck und Ulrike Aspöck, 2014
Evolution of the Insects, David Grimaldi, Michael S. Engel, 2005
Insect Morphology and Phylogeny, Rolf G. Beutel, Frank Friedrich, Si-Qin Ge, Xing-Ke Yang, 2014
Assembling the Tree of Life, edited by Joel Cracraft and Michael J. Donoghue, 2004
Encyclopedia of Insects, Vincent H. Resh, Ring T. Carde, Second edition 2009
insectour
הטבע מזמן לא מעט חרקים ביזאריים למראה (שונים מאוד מהאבטיפוס המשתקף מהחרקים הנפוצים), מוזרות המדגישה את הרבגוניות שבטבע. עושר טיפוסים מורפולוגי, המבטא הצלחה אקולוגית של קבוצת האורגניזמים הגדולה ביותר (מיליוני מינים) המצויה בכל בית גידול כמעט; ביבשה, במים ובאוויר.

אחד מהטיפוסים המוזרים הללו הוא האֲרִינָחָש, המשתייך לקבוצה טקסונומית קטנה של חרקים הנראים לעיתים רחוקות מאוד ולרוב על דרך המקרה. קל יחסית לזהות ארינחש בשל המראה המיוחד המזכיר ארינמל בעל צוואר ארוך. הארינחש לא מזיק בעליל, לא לאדם ולא ליבוליו, הוא טורף הניזון מפרוקי-רגליים זעירים.


תיאור
הבוגרים עדינים, אורך גופם 8-18 מ"מ. חזה קדמי prothorax ארוך וגלילי וראש משולש עם יכולות תנועה מרשימה (וידאו), שעם קצת דמיון דומים לחזית גוף של נחש, הם המקור לשם האנגלי Snakefly ממנו נגזר גם השם העברי* אֲרִינָחָש.
התחילית "אֲרִי" היא קידומת המאפיינת שמות עבריים של משפחות בתוך סדרת הארינמלאים, אליה השתייכו סיסטמתית הארינחשים בעבר. דומים במקצת לטרפרגליים Mantispidae (קישור) אך אין להם רגלי טרף ושלושת זוגות הרגליים דומים במראה.

בצידי הראש עיניים מורכבות גדולות יחסית המותאמות לראייה ביום. הכנפיים דומות בגודלן ומונחות במקביל כגג מעל הבטן, הן שקופות, עירוקן בולט ויוצר תאים גדולים. ארינחשיים הם מעופפים גרועים ונעים על הצמחיה (בד"כ על עלים) בהליכה/ריצה וגם בקפיצות. לנקבות צינור הטלה ארוך (לפחות כאורך הגוף), פחוס (אנכית) וגמיש (וידאו) המשמש להטלה עמוק בין סדקי קליפות עצים ובתוך עץ נרקב.
השם Raphidioptera נגזר מיוונית; raphio = מחט, על שום צנור ההטלה הדק והסיומת ptera = כנף, המאפיינת את מרבית השמות של סדרות החרקים המכונפים.

הזחלים (12-25 מ"מ) מתאפיינים בגוף ארוך ופחוס (אופקית) המאפשר להם לנוע בחללים צרים. תנועתם זריזה ואף מסוגלים לנוע לאחור (וידאו). הראש מצוייד בעיניות פשוטות ובגפי פה נושכות-לועסות כמו בבוגרים. תכונה הנחשבת פרימיטיבית ומעידה על מוצאם הקדום.

סיסטמטיקה
מאז האזכור המדעי הראשון של הארינחש, תחת השם Raphidia, במהדורה הראשונה של Systema Naturae של Linnaeus בשנת 1735, הסיסטמטיקה של הארנחשים לא הייתה יציבה במיוחד. היו שהציבו אותם בסדרת הארינמלאים או כסידרה עצמאית. החוקר האוסטרי Handlirsch, בתחילת המאה ה-20, היה הראשון לראות בהם סדרה עצמאית.
באנציקלופדיה של החי והצומח של א"י, כרך החרקים (1989), הארינחשים הוצבו, נכון לידע דאז, בתת-סידרה Raphidioidea בסדרת הארינמלאים. כיום מוסכם על רוב החוקרים שהם מהווים סדרה עצמאית - הארינחשאים Raphidioptera. יחד עם הסדרה Megaloptera וסדרת הארינמלאים Neuroptera הם מכונסים כרגע תחת העל-סדרה Neuropterida, שספק אם היא מונופיליטית (בעלת אב קדמון משותף).

זו קבוצה שמוצאה עתיק מאוד, אשר השתנתה רק במעט לאורך מיליוני שנים. הסדרה מורכבת משתי משפחות קיימות: ארינחשיים Raphidiidae הכוללת כ-201 מינים ו-Inocelliidae הכוללת כ-38 מינים (Aspöck, 2013). עוד 4 משפחות נכחדות, עשירות במינים, מוכרות רק ממאובנים.

עדויות מאובנים (החל מתקופת היורה התחתון) מראות שהתפוצה הגלובלית של הקבוצה הייתה רחבה הרבה יותר משל המינים המוכרים כיום ומינים רבים היו נפוצים באזורים טרופיים לחים ובאזורים גיאוגרפיים בהם אינם מוכרים כיום, כמו דרום אמריקה ומזרח אסיה.
אחת ההשערות גורסת ששינויי אקלים מהירים בסוף תור הקרטיקון (לפני כ-66 מיליוני שנים) גררו התקררות גלובלית מהירה וגרמו להכחדה של רבים מהארינחשים שלא הספיקו להסתגל, והשאירה מינים שהיו מותאמים יותר לקור להתפתח למינים המוכרים כיום, המוגבלים לבתי-גידול קרים יחסית בחצי הכדור הצפוני. מאובנים מתור השלישון המוקדם ותקופת האיאוקן (מאובני ענבר) משתייכים רק לשתי המשפחות המוכרות כיום.


מפת התפוצה של הארינחשיים בעולם כפי שמשתקפת מהמחקרים של Aspöck.

תפוצה ובתי גידול
ארינחשים הם פעילי יום וחובבי צל הדורשים, ברוב המינים המודרניים, תקופת קור קצרה, לעיתים קרובות טמפרטורת קיפאון, בכדי לסיים מחזור התפתחות (לפני התגלמות או בטרם הגיחה מהגולם). תכונות ביולוגיות אלו, בשילוב סיבות היסטוריות, מכתיבות במידה רבה את התפוצה הגיאוגרפית; הגלובלית והמקומית של רוב המינים המוכרים היום.
 
בני המשפחה הקיימים נפוצים בחצי הצפוני של כדור הארץ, בעיקר באזור ההולארקטי; באזורי יער פתוח ושיחים של האזורים הממוזגים הקרים. באזורים צפוניים הם מצויים גם בגובה פני הים ובאזורים דרומיים, חמים יותר (למשל המזרח התיכון), הם נפוצים בעיקר בהרים שם קר יותר. במרכז אמריקה, צפון אפריקה ודרום אסיה הם מוכרים רק מגבהים של 1100 ועד 3000 מטרים.

למעט 3 מינים עם תפוצה יורו-אסייתית רחבה יחסית; הכוללת את צפון אסיה וצפון ומרכז אירופה, ועוד מספר מינים בעלי תפוצה אגן ים-תיכונית, ומספר מינים בצפון אמריקה בעלי תפוצה רחבה יחסית באזורם, רוב המינים מתאפיינים בתפוצה מקומית וכתמית, לעיתים מוגבלת לרכס הרים אחד.

בישראל מוכרים 2 מינים, המשתייכים לשני סוגים ממשפחת הארינחשיים.
ארינחש החרמון (Dichrostigma adananum (Albarda, 1891** - מוכר בעיקר מרכס החרמון וצפון הארץ. בגולן נראים לעיתים במטעי וורדיים Rosaceae בעונת הפריחה. (תפוצה: טורקיה, סוריה, לבנון, ישראל).
הביולוגיה לא מוכרת. במין קרוב Dichrostigma flavipes המצוי באירופה, הבוגרים פעילים על שיחים ועצים נמוכים והזחלים פעילים על הקרקע.
אטימולוגיה: שם הסוג Dichrostigma Navás, 1909 נגזר מיוונית ולטינית Di=שניים, Chroma=צבע, Stigma=כתם. השם מתייחס לכתם כנף pterostigma דו-גוני. שם המין מתייחס לעיר Adana באנטוליה שבדרום טורקיה, משם תואר לראשונה בשנת 1891 (Aspöck, 2013).

ארינחש סורי (1964 ,Ulrike syriaca (Steinmann - מוכר בעיקר מהחבל הים תיכוני מהצפון ועד המרכז. (תפוצה: סוריה, לבנון, ישראל, קפריסין)
בוגרים מופיעים באביב ובקיץ בבתי-גידול מיוערים, על שיחים ועצים (אלונים חביבים עליהם). באופן מפתיע הם מצויים אפילו בגוש דן בחורשות אלונים ואיקליפטוסים. הזחלים פעילים על גזעי עצים.
אטימולוגיה: שם הסוג Ulrike H. A. 1968 מוקדש לחוקרת האוסטרית Ulrike Aspöck, אישתו של החוקר Horst Aspöck. שניהם חקרו שנים רבות את הסיסטמטיקה של הארינחשים של העולם (החל משנות ה-60 המוקדמות של המאה הקודמת ועד לשנים האחרונות). שם המין syriaca נגזר מאזור סוריה, משם תואר לראשונה המין בשנת 1964 (Aspöck, 2013).


 
ארינחש החרמון - זכר.
 ארינחש החרמון - נקבה.

מצע התפתחות
מאז התגלו, לפני כ-200 שנים ועד המחצית השניה של המאה ה-20, הניחו החוקרים שזחלי ארינחשים חיים תחת קליפות עצים. כיום יודעים שכל משפחת Inocelliidae ומקצת ממשפחת הארינחשיים מתפתחים תחת קליפות עצים רופפות או בתעלות נבירה של חרקים נוברי עץ. הרוב המכריע של הארנחשיים חיים, בדרגת הזחל, בשכבת הקרקע העליונה; בבסיסי שיחים קרוב לשורשים או בין עשביה נמוכה. יש שנמצאו פעילים בסדקי סלעים הסמוכים לשיחים.

תזונה
ככל הידוע הבוגרים (בארינחשיים) הם אוכלי חרקים entomophagous הניזונים מחרקים רכי גוף כמו כנימות ואקריות. דיווחים מצביעים על כך שהבוגרים ניזונים גם מגרגירי אבקה וצוף ואולי גם טל דבש. לעיתים ניתן לראות אותם על פרחים. האם גרגרי אבקה מהווים תזונה חיונית או מזדמנת? לא ידוע. תזונת בני המשפחה Inocelliidae בטבע לא ידועה. במקרים נדירים נמצאו בתוכן קיבתם גרגרי אבקה. בשבי הם אוכלים תערובת מלאכותית.
הזחלים בשתי המשפחות הם אנטומופגיים הניזונים על מגוון של פרוקי-רגליים רכי גוף (לא רק חרקים) כולל ביצים וזחלים.
 
ארינחש החרמון - נקבה, אורך גוף כ-15 מ"מ (ללא צינור ההטלה).

מחזור חיים
ארינחשים עוברים גלגול מלא (ביצה, זחל, גולם, בוגר) וזו הסדרה הקטנה ביותר בקרב בעלי גלגול מלא Holometabola (או Endopterygota). בעשרות השנים האחרונות גודלו במעבדות שונות בעולם מספר מינים והידע הכללי על מחזור החיים די מוכר. ועדיין ברוב המינים ידע זה חסר.

מספר דרגות הזחל אינו קבוע, על הרוב 10-11 אך עשוי להגיע גם ל-15 ויותר (כנראה תלוי באיכות התזונה וטמפרטורת הגידול). הביצה ירקרקה או לבנה-צהובה ומאורכת (1.5~ מ"מ). נקבה יכולה להטיל עד 800 ביצים, בתטולה אחת או בצבירים קטנים יותר של כמאה ביצים.

זמן הביצה אורך מספר ימים ועד 3 שבועות. זמן הזחל ברוב המינים אורך כשנתיים עד שלוש שנים ובמעבדה אף נמדד זמן התפתחות של 6 שנים. זמן הגולם משתנה בין המינים ובעונות. באביב זמן הגולם קצר, 10-20 ימים (תלוי במין). בשלהי הקיץ ובסתיו (באזור הים תיכוני) זמן הגולם אורך לרוב עד 10 חודשים. ככל הנראה ארינחשים מקיימים מחזור רביה אחד בשנה. חריפה נעשית בדרגת הגולם או בדרגת הזחל האחרונה.

דרגת הגולם כוללת שלב של גולם פעיל. הזחל מתגלם בפקעת משי דלילה ממנה מגיח לאחר זמן קצר גולם פעיל דומה לבוגר (קישור לתמונה) אך ללא יכולת לעוף. הגולם הפעיל נע למחסה קרוב, בגומחה תחת קליפת עץ או שקע בקרקע, שם הוא ימתין עד למועד הגחת הבוגר.

ארינחש סורי - זחל על איקליפטוס.

רבייה
התנהגות חיזור ורבייה נצפתה במספר מינים ותוארה במאמרים שונים. זיהוי תוך-מיני נעשה, ככל הנראה, בעזרת פרומונים וראייה בטווח הקצר. בארינחשיים טרום ההזדווגות מאופיין בחיזור (שאורכו משתנה בין המינים) הכולל הרעדות של הבטן וליטופים הדדיים במחושים ומגע בגפי הפה. הנקבה מודיעה על נכונותה להזדווג בפרישת כנפיים והרמת בטן.

מוכרות שתי תנוחות הזדווגות. בראשונה הזכר והנקבה נצמדים באיברי הרבייה והזכר נגרר / נתלה הפוך (גב למטה) אחר הנקבה ובשניה הזכר מתמקם מתחת לנקבה כאשר הוא אוחז בראשו באחד מלוחיות הגחון. התנוחה הראשונה היא הנפוצה ומוכרת בכל בני משפחת הארינחשיים שנחקרו בנושא. התנוחה השניה מוכרת רק במשפחה Inocelliidae.
ההזדווגות אורכת מספר דקות עד חצי שעה בארינחשיים, אך מתמשכת עד לשלוש שעות ב- Inocelliidae.

חשיבות כלכלית
ארינחשיים נחשבים לטורפים יעילים. נוכחותם חביבה על יערנים מכיוון שהם ניזונים גם על מזיקי עצים, בהן חיפושיות הנוברות בקליפת העץ ומהות מזיק קשה ביותר ביערות צפון אמריקה.
מאחר שהם ניזונים גם מפרוקי-רגליים הנחשבים מזיקים, עולה השאלה: האם הם יכולים להוות חלק ממערך ההדברה הביולוגית בגידולים חקלאיים?

התשובה לכך מורכבת. התפוצה של מינים רבים מקומית ומוגבלת ואינה כוללת את חצי הכדור הדרומי. סוגיית האכלוס של מינים לא מקומיים למטרות הדברה באזורי תפוצה לא טבעיים אינה פשוטה ולא ברור עד כמה הם גמישים אקולוגית לאכלס מקומות בהם הם לא מצויים. מה גם שלא ברור עד כמה הם עשויים לפגוע באוכלוסיות של פרוקי-רגליים לא מזיקים, באזורים בהם אינם מצויים באורח טבעי.

בסוף המאה ה-19 נעשו נסיונות להשתמש בארינחשים כמדבירים ביולוגיים כנגד עשפרי התפוח Cydia pomonella. אחד או שני מינים אמריקאים אוכלסו באוסטרליה וניו-זילנד. ניסיונות אלו לא צלחו. באותו הזמן הידע על הביולוגיה של הקבוצה והדרישות האקולוגיות הצרות של חלק מהמינים לא היו ידועות. היום הצטבר ידע וניסיון בגידול ארינחשים, מה שעשוי להגדיל את סיכויי הצלחה. ועדיין; זמן התפתחות ארוך, גידול איטי באוכלוסייה, צפיפות אוכלוסייה נמוכה, הפצה מוגבלת והעדפה לצמחים מארחים מהווים חסרונות מהותיים בדרישות המתבקשות ממדביר ביולוגי יעיל.

ארינחש החרמון - תקריב לראש. עיניים גדולות ולסתות מפותחות.

סיכום
הארינחשים, אף שאינם נדירים, נגלים לעין הצופה לעיתים רחוקות. אם אתם מתגוררים באזורי התפוצה של המינים המקומיים ויש לכם בחצר עצי פרי (ורדיים) או אתם גרים בסמוך לחורשות אלונים כדי לשים לב, אולי תזכו לראות את הבוגרים על העלים, מבקרים פרחים או לראות זחלים ממהרים על קליפת הגזע.

מוצאם העתיק והעובדה שלא השתנו בהרבה במהלך מיליוני שנים (מאובנים חיים) יכולה לספק לנו הצצה מרתקת לאותם חרקים שאיכלסו את כדור הארץ בתקופות קדומות מאוד.


* השם אֲרִינָחָש ניתן לקבוצה על ידי דר' דני סימון שחקר את הקבוצה בזמנו ובמסגרת הועדה לשמות שפעלה לקראת הוצאת כרכי האנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ ישראל. בוויקיפדיה העברית נעשה שימוש בשם "זבובי נחש" שם שאינו קביל, כל שכן פרקטי (ארינמלים אינם זבובים), וככל הנראה מדובר בתרגום פיראטי של השם האנגלי.

**בחי והצומח מופיע שם קודם Dichrostigma adanana

תודות:
דר' דני סימון, המחלקה האנטומולוגית באוניברסיטת תל-אביב על הסיוע במידע והערות.

מקורות
החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 3 החרקים, 1989
The Raphidioptera of the World: A review of the present knowledge, H. Aspöck, 1986
Kommentierter Katalog der Neuropterida (Insecta: Raphidioptera, Megaloptera, Neuroptera) der Westpaläarktis von Horst Aspöck, Herbert HÖLZEL & Ulrike Aspöck, 2001 (גרמנית)
The Biology of Raphidioptera: A Review of Present Knowledge, H. Aspöck, 2002
Where do the names come from? The valid extant taxa of the snakeflies of the world: Systematic list and etymology (Insecta: Endopterygota: Neuropterida: Raphidioptera), Horst Aspöck & Ulrike Aspöck, 2013 (גרמנית)
Kamelhälse, Schlammfliegen, Ameisenlöwen... Wer sind sie? (Insecta: Neuropterida: Raphidioptera, Megaloptera, Neuroptera) Ulrike Aspöck und H. Aspöck, 1999
Die Autoren der Taxa der rezenten Raphidiopteren (Insecta: Endopterygota), H. Aspöck und Ulrike Aspöck, 2014
Evolution of the Insects, David Grimaldi, Michael S. Engel, 2005
Insect Morphology and Phylogeny, Rolf G. Beutel, Frank Friedrich, Si-Qin Ge, Xing-Ke Yang, 2014
Assembling the Tree of Life, edited by Joel Cracraft and Michael J. Donoghue, 2004
Encyclopedia of Insects, Vincent H. Resh, Ring T. Carde, Second edition 2009
X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
גם בפייסבוק