ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר      About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
 
לחיפוש בתכני האתר גלול ובחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
20.08.2016 (08:54)
insectour
רשומה זו המתפרסמת בשני חלקים (ראו חלק א'), מבוססת על המאמר 'החיים מתחת לאבן' של הזואולוג דר' דני סימון1 כפי שפורסם בשנת 1985, בשני חלקים, בעיתון במחנה במדור דרך־ארץ בעריכת סא"ל עירית זהרוני ז"ל. המאמר יצא בזמנו לרגל פרסום הספר 'החי מתחת לאבן' של פנחס אמתי ודני סימון (ניתן להשגה רק כיד־שניה). פרסום הרשומה נעשה ברשות המחבר, עם מספר תוספות ועדכון השמות העבריים והשמות המדעיים. מרבית הקישורים ברשומה זו מובילים לרשומות נוספות באתר או לקטלוג העכבישים והעקרבים, עבור מי שרוצה להרחיב בהיכרות עם בעלי־החיים.

בעלי
־החיים, שכל מבוקשם מתחת לאבן אינו אלא מסתור, נהנים מחוץ לתחומי האבן ממגוון רחב של מזונות, מהם אוכלי צמחים; הנוגסים ברקמות צמחיות או מוצצים את תוכנם של זרעים ונבטים ומהם טורפים; הצדים את טרפם וניזונים מגופו. אלה עלולים ליצור את הרושם שלמעשה, מבחינה תזונתית, אין לאבן מה להציע לשוכניה ואין זה כך. 
באפילה, השוררת מתחת לאבן, אין אמנם צמחים מסוגלים לגדול ולהוריק, נבטים וגבעולים המזדמנים למקום הם קצרי חיים, אלא אם כן יצליחו לפרוץ דרך ולזכות בקרני השמש. אצות שוכנות אבן מתפתחות לעיתים בשולי האבן, בהסתפקן במעט האור המוחזר מן הקרקע ומעצמים קרובים ויוצרות משטחים ירקרקים אולם תרומתן מבחינה תזונתית זעומה. 

לאמיתו של דבר תיתכן מתחת לאבן שרשרת מזון ארוכה, אך תנאי לכך הוא הימצאותו של חומר אורגני נרקב, יכולים אלה להיות שרידי צמחים שנלכדו מתחת לאבן או שרידי נבטים שכוחם לא עמד לפרוץ אל אור השמש; יחידות הפצה של צמחים שונים, שחדרו בכוח מנגנוני החדרה אל מתחת לאבן, שרידי מאגרי מזון של נמלים, נשלים, פגרי בעלי־חיים והפרשותיהם.
בלחות הגבוהה השוררת מתחת לאבן עוברים חומרים אורגניים אלה פירוק בנקל והופכים לחלק זמין וחשוב במקורות תזונתם של אוכלי הרקב: שלשולים, זנב־זיפאים Zygentoma, צבנים (זחלי זיבליות Scarabaeinae), זחלי שחרוריות Tenebrionidae, טחביות וכדרוריות Isopoda ואחרים. נוכחותם של אלה מאפשרת את קיומם של טורפיהם: פשפשים טורפים Reduviidae, זחלי חיפושיות רצות Carabidae וגחליליות Lampyridae, עכבישאים, נדלים למיניהם ואחרים. 
חלק זה של הרשומה מוקדש לחלק מאותם בעלי־החיים שמרבית ימיהם עוברים עליהם מתחת לגג האבן ולאלה, שפרקים נכבדים במהלך חייהם מתרחשים בבמה מוסתרת זו.

 
מורית נאה שכיחה מתחת לאבנים. עם החשיפה לאור הפועלות מגיבות במהירות ומתחילות להעביר את הולדות למקום מוגן בעומק הקן שבקרקע.


הנעלמים מן העין

ההפתעות האמיתיות מתחת לאבן מזומנות בעיקר רק לחדי־העין, ולברי המזל. לחדי־עין שכן, כמה מהתושבים הקבועים הם קטנים וזעירים ונעלמים ממבטם החולף של הסוקרים את המקום שנגלה עם הרמת האבן, אחרים, מעט גדולים יותר, אינם נראים לא משום גודלם, אלא משום שהינם אמני ההסוואה והתרמית, וגם כאשר עינינו נעוצות בהם לא ישבו את תשומת ליבנו, ולברי מזל שכן, גם הקטנים וגם המיטיבים להתחפש, סודם נעוץ בקפאם על עומדם וכאשר תפקע סבלנותם ורגליהם ישאו אותם על פני האבן או הקרקע, תנועתם תסגיר את מקומם והם יתגלו לעין. חלק מבעל החיים שנתאר מעדיפים דוקא את גחון האבן וכאשר נהפכה ישארו על פניה.
 
זנבזיף מפוספס, אחד היפים בזנבזיפי ישראל. הוא קרוב משפחה של זנבזיף הבתים ושכיח תחת אבנים בדרום הארץ.

זוט־עקרבים Pseudoscorpions הם עכבישנים זעירים שכל גודלם אינו עולה על 5 מ"מ ומופיעים לעיתים גם מתחת לקליפות עצים ובמשכנות האדם. את טרפם הזעיר: אקריות, זחלי חרקים זעירים וזבובונים, הם צדים על ידי שיתוקם בארס המופרש מקצות הצבתות שברגלי הבחנין. זוט־עקרבים הם קרוביהם של העכבישים והעקרבים, ואחד מנוהגיהם המוזרים (בחלק מהמינים) מתבטא בנטייתם 'לתפוס טרמפ' על חרקים מעופפים ולעבור כך ממקום למקום.

שוור הבתים Ploearia domestica (לולינית) הינו פשפש טורף, עדין מראה וחסר כנפיים, התלוי במהופך מרבית הזמן על גחונה של האבן, כשראשו כלפי מטה, גופו (9-10 מ"מ) נראה כפיסת קש זעירה ורגליו דקיקות כעובי השערה, מחושיו ארוכים ודומים לזוג רגלים נוסף, בעוד רגליו הקדמיות אינן משמשות להליכה אלא הפכו לזוג רגלי טרף היעילות בציד זבובונים ופרוקי־רגליים זעירים. גפי הפה, דמויי חדק, ננעצים בגוף הטרף ומוצצים את תכנו. תנועתו, המתנדנדת אנה ואנה, היא שהקנתה לפשפש את הכינוי לוליינית.

 
 
זוט־קרב צד טרמיט.   שוור הבתים - רגלי הטרף מושטות קדימה בהיכון.

האמביות Embioptera, חרקים מאורכים בעלי גלגול חסר שאורכם מגיע כדי 10 מ"מ. אלה מבלים כמעט את כל חייהם בצינוריות משי לבנבנות, ארוכות ומפותלות, הצמודות לגחון האבן או לפני הקרקע שמתחתה. מקור קורי המשי בבלוטות הנישאות בפרקי פיסות הרגליים הקדמיות. מחילות המשי שומרות על לחות מתאימה, מעלימות את שוכניהן ומגינות עליהם מפרוקי־רגליים טורפים. לעיתים פוגשים את הזכרים המכונפים ליד מקור אור מלאכותי.

בין הגדולים מחבורת ה'בלתי נראים' נמצאים זחליהם של פשפשים ממשפחת הטורפניתיים, מהסוג עפרור Holotrichius. זחלים איטיים וממעטי תנועה אלה מתמזגים להפליא עם הקרקע עליה הם שוכנים ואינם נראים אלא כרגב מרגבי האדמה. לאחר כל נשל שעובר הזחל, מופעלות בגופו בלוטות דבק המפרישות קורים דקיקים. בעוד קורים אלה לחים ודביקים מתעפר הזחל בגרגרי עפר המועפים על גופו באמצעות רגליו האחוריות. כאשר מתכווצים הקורים ומתייבש הדבק, נותר גופו עטור שכבת חול רציפה, היחידים היוצאים נקיים מהתעפרות זו הם גפי הפה, העיניים, המחושים ופיסות הרגליים. הזחלים והנקבות הבוגרים של העפרורים מצטיינים בארסם החזק. כהרתעה לאויביהם, וכן בשעת החיזור, הם מפיקים קולות צרצור רמים הנוצרים מחיכוך גפי הפה בשקע מחוספס בין ירכי הרגליים הקדמיות. זחלים מתעפרים יש גם לפשפשים מהסוג טורפנית Reduvius הנמנים על אותה משפחה.

 
 
צינוריות המשי הנגלות תחת האבנים מעידות על נוכחות האמביות.   מקבץ אופייני של שחרורית זרעונית הדומה לזרע פחוס.

כל עוד מוטלת השחרורית זרעונית Cossyphus rugulosus חסרת תנועה על פני הקרקע שנחשפה עם הרמת האבן, היא דומה להפליא לזרע סוככי פחוס ומאורך, אחד מיני רבים שנתגלגלו אל מתחת לאבן וממתינים לימות הגשמים, עת רטיבות הקרקע תביא לנביטתם. גם בבדיקה מקרוב קשה להתרשם שלא כך הדבר שכן שולי החזה ושולי כנפי החפיה התארכו בהיקפם, אצל שחרורית זו, והם חופים על גופה עד להסתרה מלאה של הראש והרגליים. רק כאשר מתחיל 'זרע' כזה לנוע ולחפש מקום מסתור חדש מתגלה סודה של השחרורית הזרעונית.

 
זחלי העפרור מסתווים להפליא תחת האבן. גופם המעופר ניטמע ברקע הקרקע. הבוגרים אינם מתעפרים והזכרים מכונפים ומסוגלים לעופף.


כדרוריות וטחביות - נציגים של עולם רטוב

שמם של הסרטנים מתקשר יותר מכל לריפי אלמוגים, לחופים סלעיים וחוליים או לכל הפחות לשלוליות חורף עונתיות. על כן מעוררת נוכחותם של מספר מיני סרטנים מתחת לאבנים, באזורים ים־תיכוניים (וגם באזורים מדבריים!) סימני שאלה רבים. אלה מתגברים לנוכח העובדה שאין מדובר כאן במינים קדומים ופשוטים מבחינת מערכות גופם, אלא דווקא בנציגים של הסרטנים העילאיים. על הצלחתם האקולוגית הרבה של סרטני יבשה Isopoda אלה תעיד העובדה שהם נמנים עם השכיחים שבשוכנים מתחת לאבן, ותפוצתם רחבה באזורים גיאוגרפיים אחדים ובכל עונות השנה.

לכדרוריות ולטחביות יש נטיה להתגודדות, ועל פי רוב נמצא פרטים רבים החיים זה לצד זה. בחורף ובאביב מרבים למצוא דרגות צעירות של כדרוריות וטחביות. על פי רוב בולטת ביניהם הופעתם של פרטים שגופם חצוי בשני גוונים ניכרים. תופעה זו נובעת מכך שתחילה מתנשלת מחצית הגוף האחורית, עד הפרק הרביעי של החזה, ומתגלה קוטיקולה (שכבת מגן) רכה ובהירה המתקשה בהתמדה. רק לאחר מכן מתנשלת מחצית הגוף הקדמית. הכדרוריות, ובעיקר הטחביות, מהוות מזון מקובל בתפריטם של טורפים רבים.

 
 
מקבץ של כדרורית החורש Armadillo officinalis.   טחבית זריזה Porcellionides pruinosus בהתנשלות.


ממלכתם של העכבישים

העכבישים מצטיירים בעינינו יותר מכל כאורגים וכבעלי רשתות ארוגות למופת, הלוכדות בין קוריהן חרקים מעופפים, לכן רבה, בדרך כלל, ההשתאות למראה מיני העכבישים הרבים המאכלסים את מקום החיות שמתחת לאבן. ואכן, אין כמוהם מיטיבים לנצל את כל פינותיה ומסתריה למחייתם. כתחליף לבניית רשתות משוכללות מפגינים העכבישים תחום רחב של כישורי תפיסת טרף, כשהם מוסיפים ומנצלים את יכולת הטווייה שלהם ברשימה ארוכה של שימושים. פני האבן מהווים זירת פעילות יומית לעכבישים בני משפחת הקופצניים Salticidae, המוצאים במשך הלילה מסתור מתחתה. בזוג עיניהם הגדולות המופנות קדימה כזרקורים, מזהים הקופצניים, שלעיתים הם מוסווים היטב ולעיתים מפתיעים בצבעיהם ה'רועשים', את טרפם ועטים עלין בזינוק מהיר. קור דק וחזק נוצר כהרף עין מאחוריהם ומשמש כחבל הצלה במקרה שיחטיאו. הקופצנים ידועים כחובבי שמש וחום ומתחת לאבן נפגוש בעיקר במינים הקטנים של משפחה זו.

שולי האבן מהווים לעיתים משכן לאוהלי המגורים של האלמנה השחורה Latrodectus tredecimguttatus, מאריג הקורים הסמיך דמוי החרוט, שבתוכן שוכנת האלמנה, יוצאים מיתרים חזקים, מתוחים היטב. אורכם מגיע לכדי כמה עשרות ס"מ והם מקבילים לפני הקרקע. ממיתרים אלה יורדים קורי הכשלה אנכיים, אל פני הקרקע ואכן, אין כשיטה זו יעילה לתפיסת חיפושיות, עקרבים, נדלים ופרוקי־רגליים מהלכים אחרים. שרידי הטרף מפארים לאחר מעשה את המטווה ומעידים על תפריטה של בעלת הבית. נקבות האלמנה השחורה מסוכנות לאדם, אם כי אינן ממהרות לנשוך (אלא אם נמחצו לגוף או ביד). צבעונית וקטנה יותר היא קרובתה הנוהגת כמוה, כדורית אדומה Steatoda paykulliana השכיחה גם היא מתחת לאבנים ואף היא טווה קורי מעידה (אינה מסוכנת לאדם).

 
 
שרידי טרף ושקי ביצים ישנים בקן של אלמנה שחורה.   כדורית אדומה שומרת על שק ביצים.

בסדקי האבן ופינותיה שוכנים לעיתים רעדניים שונים Pholcidae, הטווים רשת עשויה קורים דקים, בלתי סדירים. מרעידן חום-פס Holocnemus pluchei שלעיתים מופיע גם על תקרות הבתים ובמחסנים, מצטיין ברגליים דקיקות וארוכות ובבטן מאורכת, וכנגד מבקרים בלתי רצויים הוא נוהג להרעיד במהירות את קורי המטווה ולנערם.

מברישן הנייר Eusparassus walckenaerius, צייד לילי משוטט, מאווה לעצמו למשכן את גחון האבן, אך למעשה, נראה מרבית הזמן רק את צלליתו בתוך 'שק השינה שטווה לעצמו. בתוך המטווה נמצאים שרידי עור הנשל ולעיתיים אף דיירי משנה קטנים.

 
 
מבריש נייר ומטווה הקורים המשמש לו מחסה תחת האבן.
העכביש שוכן במטווה ביום ובלילה משוטט בקרבת האבן בחיפוש אחר מזון.
המטווה משמש גם כאוהל התנשלות וניתן למצוא בתוכן שרידי נשלים.
  מינים שונים של אקריות שוכנים תחת אבנים ומחסות שעל הקרקע.
חלקם טורפים וחלקם ניזונים מחומר אורגני או פטריות.
בתמונה אקרית מהסוג Linopodes הניזון מפטריות.
הרגליים הקדמיות ארוכות במיוחד ומשמשות כרגלי מישוש.

קלים לזיהוי ואיטיים הם הסרטבישים Thomisidae מהסוגים: קסיס Xysticus ואוזיפטילה Ozyptila השוכנים מתחת לאבן. רגליהם המופנות לצדדים מדמות אותם לסרטנים זעירים. כשם שקרוביהם שוכני הפרחים מטיבים להידמות למצע עליו הם שוכנים, מצטיינים גם הם בצבעי הסוואה הדומים לצבעי הקרקע.
גם מינים אחדים של זאבניים Lycosidae שכיחים מתחת לאבן. חלקם ציידים משוטטים העוברים ממקום למקום בתורם אחר טרף, וחלקם מתגוררים באופן קבוע במחילה בקרקע. לא פחות יעילה מהריצה היא פעולת הקליעה למטרה, כפי שמוכיח היורקן Scytodes הצד את טרפו ביריקת קורי משי רעילים.

 
 
נקבת סרטביש מסוג Ozyptila שומרת על שק הביצים.
השק מוצמד לרוב לגחון האבן והנקבה שומרת עליו עד לגיחת האבקועים.
  על פי רוב היורקנים שוכנים בגחון האבן.
בלילה הם יוצאים לציד על האבן או בסמוך לה.

קצר המצע מלספר את סיפורם של העכבישים; בני המשפחות קטועניים Gnaphosidae, בחניניים Palpimanidae, צלובשניים Dysderidae דרפינתיים Oecobiidae ואחרים השכיחים מתחת לאבנים.
אכן ממלכה של ממש !

יש הטועים ומונים בין העכבישים גם את הרגלבישאים Opiliones (קוצרים) לבני סדרה  זו, הקרובה לעכבישים, גוף סגלגל העשוי כאילו חטיבה אחת ואין להם כלל בלוטות טוויה. בשרשרת המזון שמתחת לאבן הם מופיעים כאוכלי רקב, ולצורך זה הם נעזרים בזוג לסתות ארוכות, דמויות צבת הבולטות לפני הגוף. לזכר איבר מין ארוך וההזדווגות ישירה, תופעה נדירה לכשעצמה במחלקת העכבישנים. בחלק מהמינים הרגליים ניתקות בקלות מהגוף וממשיכות לבצע תנועות כעין קצירה, תופעה שנתנה לבני הקבוצה את שמם העממי. מספר מינים חיים רק מתחת לאבנים. אלו מינים קטנים במיוחד הדומים במראה לאקריות ונדיר למדי למצאם.

 
 
בַּרְדָּסוֹן הוא סוג זעיר של רגלביש השוכן תחת אבנים.
מין זה חובב לחות ומצוי תחת אבנים השקועות בקרקע.
  'גולם העכשוב'
כמובן שאין מדובר בגולם אמיתי אלא במצב פיזיולוגי לפני התנשלות.

קרובים אחרים של העכבישים הם העכשובים, (סדרת העכשובאים Solifugae). העכשובים הינם טורפים פעילים. הם נושאים זוג לסתות גדולות וחזקות המסוגלות לשחוק ולבתק, כהרף עין, כל טרף הנקלע למחיצתן. מרבית פעילותם של העכשובים, למעט; המינים הקטנים, מתרחשת מחוץ לשולי האבן, אולם הם זכו להימנות ברשימה זו בזכות תופעת 'גולם העכשוב'. במהלך גדילתם בהגיע זמן ההתנשלות, חופרים מינים אחדים גומות מארכות מתחת לאבן ומחליקים היטב את דפנותיהן. עכשוב שסיים את מלאכתו נותר בגומה בתנוחה מוזרה להפליא: רגליו ובחניניו שלוחים אחורה מעל לגב וכולו נראה כמשותק בעווית שרירים. בתנוחה זו, בה הוא נותר חסר אונים לחלוטין, מבלה עכשוב כחודש ימים ובתקופה זו נוצר עור החדש. מעורו הישן הוא נחלץ, בבוא הזמן, תוך דקות ספורות. 
הגומה החפורה היטב בקרקע וגג האבן שממעל מבטיחים, במידה רבה, שכל עוד גופו כלוא בתנוחה זו, לא יצטרך להתמודד עם אורחים בלתי רצויים. בזמנים אחרים אין כמוהו שש לקרב.

 
מפלס עליון של קן נמלים שנחשף מתחת לאבן. אפשר לראות מדורים שונים בהם מצויות ולדות בגילאים שונים.


הנמלים - חיים חברתיים מתחת לאבן

הנמלים מיוצגות בשכיחות רבה מתחת לאבנים ופעמים רבות, עם הרמת האבן מתגלה לעינינו קן שוקק פעילות. לעיתים חפור הקן בחלקו באדמה ולעיתים, בעיקר בחורף ובאביב, מתרכזת כל הפעילות במרווח שבין האבן לקרקע, או אפילו על גחון האבן.
בניגוד לרוב בעלי־החיים, שעם החשיפה לאור השמש ממהרים להימלט לאשר נושאות אותם רגליהם, מפגינות הנמלים מסירות רבה לצאצאיהן. לאחר ההפתעה הראשונית של המפגש עם האור הרב, הן ממהרות ואוחזות בלסתותיהן בזהירות בביצים, ברימות (זחלים) ובגלמים, ואינן שוקטות עד אשר הועבר האחרון שבוולדות למקום מחסה.

תחילת פעילות הנמלים מתחת לאבן קשורה לסיומו של מעוף הכלולות. המלכות הצעירות, לאחר שהופרו והורידו לעצמן את הכנפיים, נדחקות לשולי האבן או מתחתה ומתחילות לייסד מושבה חדשה. בגומה קטנה מטילה המלכה מספר מצומצם של ביצים שמהן יבקע הדור הראשון של הפועלות, אלה יטלו על עצמן את כל משימות הקן: הגדלתו, העמקתו, נקיונו, השנת מזון, טיפול בצאצאים והגנה, מעתה תתמסר המלכה להטלת ביצים בלבד.

 
 
נמלה בנאית מטפלת בכנימות מסוג Micrococcus
הכנימות ניזונות ממוהל שורשים והנמלים 'חולבות' מהן טל-דבש מזין.
  אסם זרעים של נמלת קציר Messor.
זרעים מאוכסנים בקן באתרים שונים ובעומקים שונים.

בניגוד לדבורי הדבש, דבורים יחידאיות וצרעות חברתיות, שאצלן שוכן כל וולד בתא נפרד, מחזיקות הנמלים את הביצים, הזחלים והגלמים בתאים או בחדרים המשותפים לפרטים רבים. במהלך ההתפתחות נוהגות הנמלים לשנות מזמן לזמן את מקום המצאן של קבוצות הזחלים, בהתאם לתנאי הלחות היחסית והטמפרטורה הרצויים, לכן נמצא בחורף חלק ניכר מהוולדות על פני הקרקע, במרווח שנוצר מתחת לאבן, החום המוסע מהאבן מזרז את מהלך התפתחות הדרגות הצעירות, מבלי שיהיה בכך סיכון של התייבשות או חשיפה לאויבים. בקיץ, עם התייבשות הקרקע, נודד הקן כולו לשכבות אדמה תת־קרקעיות ורק פתחו נותר על פני השטח או מתחת לאבן.
בקיני נמלים צמחוניות השוכנות מתחת לאבן נמצא לעיתים קרובות ריכוזים של כנימות עלים וכנימות מגן. על פי רוב יהיו אלה צמודות לשורשי צמחים וגבעולים קטנים, הנמלים מטפחות כנימות אלה כדי להנות מ'טל הדבש' שהן מפרישות. נמלים שכיחות מתחת לאבנים הן מהסוגים: לְבוּבִית Crematogaster, אֲסָמִית Pheidole, חֲרוּלִית Acanthopolis וקַמְפּוֹנִית Camponotus.

 
עשרות בעלי־חיים שכלל לא הוזכרו, בצירוף אלה שסיפורם סופר, מקיימים את שיגרת חייהם מתחת לאבנים והמעקב אחריהם עשוי להיות מלא עניין אך גם הפרעה מהותית. יש מבינם המגיבים בתוקפנות על הפולשים לתחומם. על כן חייבת הפיכת אבנים להיעשות בזהירות, תוך הקפדה על כללי בטיחות ושמירת טבע:
1. לצאת לשדה נעולים בנעליים.
2. אין להכניס ידיים מתחת לאבן בטרם הורמה.
3. אין להפוך אבנים בעזרת הרגליים.
4. אין לנסות להרים או לגלגל אבנים כבדת במיוחד, או השקועות עמוק בקרקע.
5. לאסוף (רק אם חייבים) את בעלי
־החיים במלקטת בלבד ולאחר הסתכלות להחזירם בצורה בטוחה לביתם.
6. כדי להימנע מפגיעה מיותרת בבעלי
־החיים, נחזיר את האבן למקומה לאחר שנבחנה, ותוך הקפדה שלא למחוץ את היושבים תחתיה.
7. אין לאסוף זוחלים ודו
־חיים על כל סוגים והמינים, שכן הם בעלי־חיים מוגנים ואחזקתם אסורה על פי חוקי המדינה.
8. אין לאסוף כלל בעל
־חיים בשטחי שמורות טבע או שטחים מוגנים או רגישים, אלא על פי היתר בכתב מרשות הטבע והגנים.
 
1. דני סימון עוסק בחקר חרקים במחלקה לזואולוגיה באונ' תל-אביב ומרצה בסמינר הקיבוצים.

מקורות:
החיים מתחת לאבן, דני סימון, מדור דרך ארץ 179, עיתון במחנה בעריכת סא"ל עירית זהרוני 1985
החיים מתחת לאבן, דני סימון, מדור דרך ארץ 180, עיתון במחנה בעריכת סא"ל עירית זהרוני 1985
החי מתחת לאבן, פנחס אמיתי, דני סימון, 1985
החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 2 חסרי חוליות יבשתיים, 1985
החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 3 החרקים, 1989
X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
גם בפייסבוק