בחודש מאי 2018 הופיע הספר 'עקרבים, עכבישים וקרוביהם בישראל', מאת פנחס (פנייה 2023-1928) אמִתי ודני סימון. ספר זה מהווה אבן דרך חשובה במחקר על העכבישנים של ישראל ובהנגשה של הידע המדעי לציבור החובבים ובכלל. רשומה זו מוקדשת לפנייה במלאת 90 שנים להולדתו ולכל החוקרים בעבר, בהווה ובעתיד, שמוציאים את העכבישנים מהארון ומציגים אותם לציבור באור חיובי וראוי, בהתאם למעמדם החשוב במארג האקולוגי, בתוך מגוון המינים של ישראל ובכלל.
סקירה היסטורית מוגבלת בעברית על המחקר הסיסטמתי של העכבישים בישראל; עם ציון פרסומים חשובים בעברית על עכבישים ועכבישנים נוספים שהופיעו לאורך השנים, כולל אזכורים של הנגשת הידע לציבור החובבים. הסקירה מתבססת על 2013 Zonstein & Marusik Checklist of the spiders (Araneae) of Israel ומקורות נוספים (מפורטים במקורות ובקישורים). מטבע הדברים היא נסמכת גם על מקורות היסטוריים שלא תמיד שלמים או נגישים במלואם. לא מהנמנע שנשמטו ממנה אזכורים חשובים ועל כך הסליחה. הקישורים על החוקרים מובילים לדפי מידע בויקיפדיה או אתרים אחרים. מידע על ספרות בעברית העוסקת בעכבישני ישראל ניתן למצוא ברשומה 'ספרות אנטומולוגית'.
אזור הלבנט1 ובמיוחד האזור בו מתקיימת מדינת ישראל שימש במאות השנים האחרונות מטרה למאות מסעי מחקר של משלחות מטעם מכוני מחקר, מוזיאונים, חוקרי טבע עצמאיים, היסטוריונים, ארכיאולוגים ואנשי דת.
עד סוף המאה ה־19 תנאי המחייה המקומיים, הסכנות שבדרכים ותוצאות המלחמות שארעו מידי פעם, היקשו מאוד על החוקרים במסעותיהם לאורכה ורוחבה של הארץ. אף על זאת נאסף מהאזור ידע רב על הפאונה הזואולוגית והפלורה הבוטנית. רובו בידי חוקרים שהגיעו מאירופה.
נוכח המידע הרב שנאסף על בעלי־חוליות, הידע שנאסף על חסרי־החוליות היה דל יחסית. הוא הגיע ממספר קטן יחסית של חוקרים שהגיעו לכאן במסגרת מסעי חקר כלליים וטרחו, לעיתים כדרך אגב, לאסוף גם חסרי־חוליות. מעטים היו אלה שהגיעו לארץ הקשה כדי לחפש במיוחד חרקים ועכבישנים (עכבישים, עקרבים, עכשובים וכדו').
רבים ממסעות חקר אלו סוכמו בחיבורים, מאמרים וספרים שיצאו לאור באירופה. במעטים מהם הייתה התייחסות לפאונת העכבישנים של האזור, פעמים רבות הייתה ההתייחסות נוגעת בפולקלור מקומי, הסכנות שבעכבישי הלבנט ומעט מאוד עסקו בטקסונומיה, אם בכלל. רוב הממצאים שנאספו במהלך של כמאתיים שנים; במאות 18-19, הגיעו למוזאונים חשובים באירופה, חלקם קיימים שם עד היום ומשמשים גם במחקרים עכשוויים. סקירה רחבה על חלק מהמשלחות הללו, כולל התייחסות לעכבישנים בספרות עתיקה ומאוחרת יותר, מופיעה גם בשני כרכי הספר 'החי בארצות המקרא' (1955) של פ. בודנהיימר, הסוקר בראיה היסטורית וזואולוגית את תולדות החי בארץ־ישראל ושכנותיה. ובמקצת בספר ה'חי בארץ ישראל' (1935).
ניתן לחלק את ההיסטוריה של הסיסטמטיקה הארכנולוגית בישראל ל־3 תקופות עיקריות: משנת 1757 ועד 1871, משנת 1872 ועד 1965 ומשנת 1966 ועד למועד פרסום הרשומה. מתחילת המחקר המדעי המסודר על עכבישני האזור הופיעו למעלה מ־150 פרסומים טקסונומיים בספרים ובמאמרים, מרביתם באנגלית.
במהלך התקופה הראשונה פורסמו על עכבישי פלשׂתינה מאמרים ספורים. תיאורים מדעיים ראשונים של עכבישים מהאזור שלנו נעשו על ידי החוקר השוודי F. Hasselquist שביקר כאן במאה ה־18 (1781) ותיאר 3 מינים. בדרכו הביתה, Hasselquist מת באיזמיר שבטורקיה אך האוסף הגיע ליעדו. רק חמש שנים לאחר מותו פרסם Linnaeus את המימצאים בספר (1757) שסקר את מסעו שלHasselquist ללבנט. אותם מינים תוארו במקביל (בשמות אחרים) גם על ידי החוקר השוודי C. Clerck (1757).
אף ש־Hasselquist נקט בשיטה הדו־שמית (כפי שמקובל היום), שמות אלו לא התקבלו מאחר והפרסום שלו הופיע לפני התבססות כללי הטקסונומיה המודרנית של הארגון ICZN שהוקם בשנת 1895.
מאמרים נוספים שכללו התייחסות לעכבישי ישראל פורסמו על ידי החוקר הצרפתי 1868 Eugène Simon והחוקרים הצרפתים . & Audouin 1825, 1827Savigny . החוקר Savigny (סאוויני) היה זואולוג במשלחת המדעית שהתלוותה לצבא נפוליאון במצרים (1798-9), במהלך עבודתו באזור הוא ביקר גם בפלשׂתינה ואסף מימצאים רבים, בהם גם עכבישים. בשנת 1811 איבד סאוויני את ראייתו, בטרם הספיק להשלים את הכנת פרסום הדו"ח על המסע למצרים ופלשׂתינה. אולם, בין השאר, הוא הספיק לסיים את החלק של העכבישים שכלל 4 לוחות של 44 ציורים של מיני עכבישנים, מהם 3 נאספו מעכו, 1 מהכרמל ו־1 מיפו. דו"ח המימצאים פורסם בשיתוף עם החוקר Jean Victoire Audouin. בחיבור: Explication sommaire des planches d'arachnides de l'Egypte et de la Syrie, בשנת 1827.
התקופה השנייה החלה עם פרסום עבודתו החלוצית של החוקר האנגלי (1872) O. Pickard-Cambridge שעסקה ב'עכבישי פלשׂתינה' (אזורים שכיום משתייכים לישראל ולבנון). כל התיאורים בחיבור התבססו על איסופים שעשה Pickard-Cambridge במהלך ביקור של חודשיים, בשנת 1865. במאמר זה דווח על 278 מינים. 127 מהם תוארו כמינים חדשים למדע. אחד המינים שהופיעו במאמר; Argyrodes argyrodes התגלה בשנית בישראל רק לאחר יותר מ־100 שנים.
בחיבור מאוחר יותר, על עכבישי מצרים (1876) Pickard-Cambridge, הוכנסו תיקונים למספר זיהויים מהחיבור הקודם ואף נוספו חדשים. Pickard-Cambridge שלח רבים מהמימצאים ל־E. Simon ולחוקר הגרמני L. Koch שסייעו לו בהגדרה של חלק מהמשפחות.
את העבודה של קיימברידג' General List of the Spiders of Palestine and Syria משנת 1872 ניתן לראות בקישור מתוך הארכיון של Biodiversity Heritage Library.
בשנת 1893 ביקרה באזור משלחת איטלקית מטורינו, בראשות חוקר הציפורים E. Feste. המשלחת אספה מגוון מימצאים זואולוגים בהם גם עכבישנים. סיכום מימצאי העכבישנים, שכלל 82 מינים מ־22 משפחות, פורסם בשנת 1895 בידי P. Pavesi, במאמר שניתן לקרוא בקישור (באיטלקית). תורמים חשובים נוספים לדיווחים מדעיים על עכבישי האזור היו גם: ,Kulczyński (1908, 1909) ו־(1913, 1914, 1915) E. Strand.
החוקר פרופ' ישראל אהרוני (1882-1946), זואולוג שהתמקד בעיקר ביונקים ועופות, היה מבין הזואולוגים המקומיים הראשונים שאסף במסעותיו באזור (בעיקר בתחילת המאה ה־20) גם עכבישים, פרטים שהגיעו כפי הנראה לאוסף שהתהווה באותם ימים באוניברסיטה העברית.
במהלך התקופה השנייה פורסמו כ־20 מאמרים טקסונומיים על עכבישי האזור. המידע שנאסף בתקופה זו על עכבישי פלשׂתינה דאז סוכם (באנגלית) על ידי ש. בודנהיימר בשני ספרים. הספר Animal life in Palestine (1935) והספר Prodromus faunae Palestinae (1937) שהיווה סקירה של כל פרוקי־הרגליים שהיו מוכרים מארץ־ישראל עד למועד הפרסום. דיווחים נוספים פורסמו מאוחר על ידי פרופ' אהרון שולוב (1948, 1943) ועל ידי א. שולוב ופנחס אמִתי (1965).
בשנת 1943 פרסם שולוב מדריך סיסטמתי ראשון בעברית על עכבישי ישראל – 'עכבישים בארץ'. חוברת המוקדשת לפאונת העכבישים של ישראל, שיצאה כסיכום פנימי למחקרים שנעשו בשנות ה־40 והקורסים שהעביר בזמנו שולוב באוניברסיטה העברית בירושלים.
שולוב לא היה טקסונום בהכשרתו ועיסוקו התמקד בעיקר בטוקסינולוגיה, Toxinology (הקים את המעבדה לחקר חרקים וחיות ארס באוניברסיטה העברית בירושלים). במסגרת זו עסק גם בחקר עכבישים ובשלהי שנות ה־20 של המאה הקודמת החל בהקמת אוסף עכבישים מקומי שכלל בעיקר עכבישים בעלי חשיבות רפואית וחקלאית. אוסף זה היווה בסיס לאוסף העכבישנים הלאומי. בין הפרסומים הראשונים של שולוב בעברית על עכבישנים היו המאמרים: על ארס העכבישים (1946) על כדורית המשולשים (1935), על האלמנה השחורה (1936) ומאמר על עכשובים (1935) שפורסמו בירחון 'הטבע והארץ'. בשנת 1965 בשיתוף עם פנחס אמִתי הוא פרסם בירחון 'טבע וארץ' של החברה להגנת הטבע מגדיר לעכבישים ממשפחת הכדוריים.
שני מאמרים נוספים בעברית שראוי לציין; 'העקרב וארסו; פורסם על ידי הזואולוג וממיסדי הוראת מדעי הטבע בעברית אלכסנדר ברש (1900-1995) ב'הטבע והארץ' 1935. 'סדרת העקרבישים' מאת רות רוזין, 'טבע וארץ' 1965
תרומה ראויה לציון עבור הנגשת ידע בעברית על עכבישי ישראל שמורה למורה לטבע והמחנך אמוץ כהן (1896-1988), שפרסם בשנת 1966 את הספר 'בסוד העכבישים'. ספר זה אומנם אינו מהווה פרסום טקסונומי אבל מסכם עשרות שנים של תצפיות ומחקר על עכבישים בישראל ומציג אורחות חיים, תצפיות וניסויים על 30 מינים נפוצים של עכבישים ובכל זאת בשפה קולחת הפונה לכל גיל – גם בימינו אלו.
כאשר מתייחסים להיסטוריה של המזרח התיכון, גם בהקשר הזואולוגי, לא ניתן להתעלם מהמיקום של ישראל המודרנית במפה הגאופוליטית. ישראל ממוקמת בדרום־מזרח האזור הים־תיכוני ומהווה חלק מאזור הנקרא לבנט שגיאוגרפית מצוי בדרום־מערב אסיה (המזרח הקרוב). לאורך מאות שנים האזור היה נתון לשינויים בגבולות פוליטיים וכחלק מזה גם להגדרות גיאוגרפיות שונות. ראו מפה בקישור.
.png){kind=link}
במחצית המאה ה־19, בתקופה העותומנית, האזור בו שכנה ישראל היווה חלק מחבל ארץ שנקרא פלשׂתינה .Palestine בתקופה זו פלשׂתינה כללה גם את סוריה ואזורים השייכים כיום ללבנון. חוקרי טבע שאספו דגימות באותה תקופה (גם באירופה), לא תמיד הקפידו על ציון מקום מדוייק של האיסוף, לעיתים הסתפקו בשם אזור בלבד. במבט לאחור, לא תמיד ניתן לדעת לאיזה אזור הכוונה בשם Palestine. עד היום יש מינים המופיעים ברשומות טקסונומיות שונות כמצויים בסוריה אף על פי שהם מוכרים כרגע רק מישראל.
דוגמא נוספת: שינויים גאופוליטיים עשויים לשנות מונחים גיאוגרפיים. במאה ה־19 תיאר Pickard-Cambridge מינים מאזור המתקרא בדיווחים "plains of the Jordan". באותה תקופה מדינת ירדן לא הייתה קיימת ומניחים (על סמך עדויות נוספות) שהכוונה לנחל הירדן (אולי אזור ביקעת יריחו).
עוד דוגמא: חלק מהפרסומים של בודנהיימר משנות ה־30 של המאה הקודמת כוללים רשימות מינים המתייחסות למינים ב־Palestine, ללא ציון אתרים. בתקופה זו האזור היה נתון לשליטה בריטית וארץ־ישראל הייתה חלק מאזור שנקרא Transjordan. חלק מהרשימות של בודנהיימר התבססו על רשומות קודמות ישנות (נכון גם לעכבישנים) שחלק מהן התייחסו לפלשׂתינה המוקדמת (ישראל + לבנון) וחלק לפלשׂתינה של זמנו (ישראל + ירדן).
בעיות כאלו ונוספות, הציבו בפני חוקרים מאוחרים יותר, במיוחד בתקופה השלישית, אתגרים לא קטנים בעבודה עם פרטים במוזיאונים (שמהימנות המידע המוצמד עליהם אינו ברור), בזיהוי המינים ובהרכבת מפות תפוצה מהימנות על סמך תיאורים מקוריים של החוקרים שמצאו את המינים בתקופות המדוברות.
התקופה השלישית, המסמנת גם גישות מחקר עדכניות יותר, החלה עם פרסום של החוקר האמריקאי החשוב H.W. Levi (1966) על שלושה מינים בסוג אלמנה מישראל. לאחריו הופיעו הפרסומים החשובים של דר' גֵּרְשֹׁם לוי (1937-2009).
גרשם לוי (שימש שנים רבות כאוצר אוסף העכבישים הלאומי באוניברסיטה העברית בירושלים) שעשה את עבודת הדוקטורט שלו (1968) על הסרטבישיים של ישראל (פורסם בעברית), החל בראשית שנות ה־70 של המאה הקודמת במחקר שיטתי של פאונת העכבישים של ישראל. במהלך עבודתו הוא עדכן את רשימת המשפחות של עכבישי ישראל ופרסם סקירות רחבות וחשובות על מספר משפחות גדולות בהן: גלגלניים, סרטבישיים, כדורניים, מברישניים, ציידיים, קטועניים ועוד (סה"כ 14 משפחות). חלק מהעבודות נעשו בשיתוף פעולה עם החוקרים: פנחס אמִתי, V.I. Ovtsharenko ו־N.I. Platnick.
במהלך המחקרים סקר ג. לוי מאות פרטים ששימשו במקור לתיאור המינים (types) ונאספו מכל האזור הים תיכוני והאזור הקרוב במוזיאונים חשובים בעולם. על בסיס מידע זה הוא פרסם תיאורים עדכניים, לזמנו, של מרביתם.
חלק מהפרסומים של ג. לוי רוכזו במסגרת סדרת ה'פאונה פלשׂתינה' (Fauna Palaestina) של האקדמיה הישראלית למדעים, בהם הכרך על העקרבים (1980) שנכתב ביחד עם פ. אמִתי. הכרך על משפחת הסרטבישיים (1985). הכרך על משפחת הכדורניים (1998). רוב הפרסומים של ג. לוי היו באנגלית. במסגרת האנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ־ישראל הוא ערך את הכרך השני; 'חסרי־חוליות יבשתיים', שהביא לראשונה לציבור סקירה נרחבת של סדרות עכבישנים חשובות בישראל עם סקירות אקולוגיות וביולוגיות על כל הקבוצה ואזכור משפחות, סוגים ומינים נפוצים.
בעשור האחרון לחייו קיבל גרשום לוי, לדבריו, חומר חשוב ורב ערך שנאסף באזורים אחדים בישראל במלכודות נפילה קרקעיות. היה זה תוצר עבודתם של סטודנטים לתארים מתקדמים בביולוגיה ובאקולוגיה, בעיקר מאוניברסיטת תל אביב. איסוף בשיטה זו כמעט ולא היה נהוג בישראל קודם לכן והוא הניב תוצאות טקסונומיות רבות ערך ומפגש עם מינים שלא היו מוכרים לפני כן.
ג. לוי תיאר במהלך 40 שנות עבודתו כ־150 מינים, סוגים ומשפחות של עכבישנים. ומרביתם תקפים. סיכומים על עבודתו הרחבה של ג. לוי ותרומתו העצומה לטקסונומיה המקומית והעולמית פורסמו על ידי: יעל לובין (2009), לובין ואפרת גביש־רגב (2009) ועל ידי החוקר הרוסי Marusik (2009) וכן באתר האונ' העברית.
תרומה עצומה ומיוחדת להנגשת הידע בעברית למען ציבור חובב הטבע והכשרת חוקרים ומחנכים שמורה לחוקר, המחנך והסופר פנחס אמִתי ז"ל (אוטודידקט, 1928-2023), שפרסם מאות רשומות, ערכים, מאמרים וספרים, בהם גם העוסקים בעכבישני ארץ־ישראל (חלקם מוזכרים ברשימת הספרות שבאתר). בניגוד למאמרים טקסונומיים מוצהרים, רבים מהפרסומים של אמִתי המיועדים לציבור הרחב עסקו גם בהיבטים ביולוגים ואקולוגיים. בשנת 1985, פרסמו אמִתי ודר' דני סימון את הספר "החי מתחת לאבן" ספר בדגש אקולוגי וביולוגי שכלל גם עכבישנים, בעיקר עכבישים שוכני קרקע. הספר 'זהירות עקרבים' 1996 היווה פרסום מקיף ראשון בעברית על עקרבי ישראל ואורחות חייהם. לאחרונה (מאי 2018) התפרסם הספר 'עקרבים עכבישים וקרוביהם בישראל' שכתב בשיתוף פעולה עם החוקר דר' דני סימון. ספר זה מהווה ציון דרך במדריכי הטבע המקומיים העוסקים בעכבישני ישראל ומסכם ומנגיש ידע רב לכל חובבי העכבישנים והמתעניינים.
עבודות טקסונומיות חשובות נוספות על עכבישי ישראל פורסמו על ידי חוקרים נוספים מחו"ל בהם: Saaristo (2007) שעבד על המשפחה Oonopidae, החוקר פולני Prószyński. J (1998, 2000, 2003) שחוקר את משפחת הקופצניים Salticidae והחוקר Logunov (1996) שעבד בעיקר על קופצניים.
פנחס אמתי ז"ל ודני סימון חותמים על ספרם לאורחים בטקס השקת הספר , מאי 2018 שנערך בירושלים.
המחקר סיסטמתי של עכבישי ישראל לא נפסק לאחר מותו של דר' גרשם לוי. דר' אפרת גביש־רגב מהאוניברסיטה העברית בירושלים (מנהלת מדעית אוסף פרוקי־רגליים יבשתיים וחוקרת את משפחת הערסלניים של ישראל) ודר' סרגי זונשטיין מאוניברסיטת תל־אביב, אוצר האוסף בתל־אביב, הם חלק מאותם חוקרים הממשיכים את המחקר הטקסונומי של העכבישנים בישראל. בשנים האחרונות הצטרפו חוקרים צעירים ומבטיחים שעסקו בסיסטמטיקה של משפחות שלא נסקרו בישראל בעבר כמו המשפחות: רעדניים וזאבניים. העבודה של שלמי אהרון (לתואר שני) על האקולוגיה והטקסונומיה של משפחת הרעדניים בישראל (2015) מהווה תרומה חשובה להיכרות עם משפחת עכבישים חשובה שחלק מנציגה מצויים גם במשכנות האדם. במסגרת מחקר זה אף תואר מין חדש למדע ומספר מינים חדשים לישראל. עבודה נוספת של איגור ארמיאץ' (לתואר שני) עסקה בעל־משפחת הזאבנים בישראל, טקסונומיה, אקולוגיה ומפתח משפחות וסוגים (2015). בעבודה זו דווח לראשונה על מין חדש לישראל של זאבן. המחקר הטקסונומי של עכבישנים בישראל אינו נפסק וממשיך להניב גילויים ותיאורים של מינים חדשים לישראל.
אוספי העכבישנים בירושלים (הנחשב למקיף והמסודר במזרח התיכון) ובתל־אביב (צנוע יותר) מקבלים כל השנה פרטים חדשים שנאספים במסגרת מחקרים ביולוגים ואקולוגים שונים ואף מחובבים. הללו מעשירים את האוסף ואף תורמים מינים חדשים שלא היו מוכרים בעבר. לצד החוקרים הישראלים מתקיים מחקר סיסטמתי על ידי חוקרים מחו"ל המסתייעים באוספים המקומיים או מבקרים כאן למטרות מחקר שדה ובמעבדה.
ראוי לציין את חשיבות האוספים המדעיים בכלל, האמונים על התיעוד של החי והצומח באזורנו. תיעוד המקבל משנה תוקף לאור השינויים הגדולים באזור עקב התפתחות אורבנית, חקלאית, רפואית, תעשייתית ותשתיות. וכן לאור הגלובליזציה בקשרי מסחר ותיירות התורמים את חלקם בהגעת מינים לא מקומיים/פולשים, חלקם המסכנים את הכלכלה בהיותם מזיקים חקלאיים קשים ביותר.
האוספים מספקים תמונה רב־מימדית (בזמן ובמרחב הגיאוגרפי) על הפאונה המקומית, מנציחים מינים נכחדים ומאפשרים לחוקרים בתחומים שונים לקבל תמונת מצב על שינויים ותמורות בפאונה, להצביע על מינים הזקוקים להגנה בבית גידולם ומהווים רפרנט חשוב לחוקרים הזקוקים למקור השוואה מהימן לצורך זיהוי מינים.
בשנת 2013 התפרסמה לראשונה רשימה מקיפה ומסודרת של עכבישי ישראלYuri M. Marusik Checklist of the spiders (Araneae) of Israel, S. Zonstein & . מאמר זה מהווה אבן דרך במחקר הטקסונומי של עכבישי ישראל. מרגע פרסומו, אף חוקר לא יכול להתעלם ממנה וחייב להתייחס אליה כמקור חשוב. בסקירה מוצגים למעלה מ־600 מינים של העכבישים המתפלגים בין 49 משפחות. סקירה הנסמכת על כל הפרסומים המדעיים שהופיעו עד לפרסום הסקירה. לדעת המחברים היא מייצגת רק כמחצית ממספר המינים המקומיים ואם אכן כך, נכונה לחוקרי פאונת העכבישים בישראל עוד עבודה רבה וארוכת שנים.
בשנת 2015 פרסמוYuri M. Marusik Zonstein & S. מאמר נוסף, המהווה תוספת לרשימת המינים. במאמר מפורטים כ־20 מינים שלא הוזכרו בפרסום הקודם וגם המשפחה Mysmenidae, המוזכרת לראשונה מישראל ועדכונים.
כאן ראוי לציין ששמות מדעיים המופיעים ברשימות כאלו, ובמאמרים מדעיים בכלל, אינם חקוקים בסלע. שם מדעי הוא חזית כל הידע התומך במה שמייצג השם, כולל היחסיים האבולוציוניים עם מינים אחרים, קרובים ורחוקים. מתוך כך השם המדעי אינו נצחי אלא תיאור עכשווי המבוסס על הידע הקיים. כמו כל היפותזה מדעית גם הוא עומד כל העת במבחן המדעי והוא עשוי להשתנות בעקבות עדויות חדשות או גילוי טעויות.
מאז פרסום רשימות המינים של עכבישי ישראל, מעמדם הטקסונומי של חלק מהמינים המוזכרים בהם השתנה. חלק עברו לסוגים או משפחות אחרות ולחלק התברר שאלו שמות כפולים ((synonym של מינים שתוארו בעבר ולכן שמות מאוחרים יותר אינם תקפים. מידע עדכני על הסטטוס הטקסונומי של עכבישי העולם וכן ההיסטוריה הטקסונומית שלהם מופיע ומתעדכן בהתאם לצורך באתר World Spider Catalog.
כחלק מפרויקט הנגשה לציבור של הטבע הישראלי, הופיע בשנת 2013 'מדריך כיס לעכבישנים נפוצים בישראל', בהוצאת 'טבע ישראלי' בעריכת נועם קירשנבאום. סידרת מדריכי הכיס של 'טבע ישראלי' פונה לקבל רחב של חובבי טבע, החל מילדים סקרנים וכלה במבוגרים ומומלצת מאוד לכל חובב או משפחה חובבת טבע.
פרויקט הנגשה אחר המתקיים ביוזמת 'האיגוד הישראלי לעכבישנים' הוא כנס 'חובבי העכבישנים בישראל' הנערך מידי שנה (בחג סוכות), לרוב במדרשת שדה בוקר. כנס זה הפתוח לכל הציבור ומיועד בעיקר לחובבים בכל הגילים, נותן במה לחוקרים ותיקים וצעירים להציג מחקרים חדשים; טקסונומיים וביולוגיים או תופעות מעניינות הנוגעות למחקר העכבישנים בישראל ומשלב גם סיור שטח בו הציבור מוזמן להיכרות בלתי אמצעית עם עכבישנים בבית גידולם.
מיזם נוסף להנגשת המודעות למחקר העכבישנים בישראל והמודעות לחשיבות האוספים המדעיים בכלל הוא 'חמישי באוספים'. בשבוע הראשון של כל חודש לועזי נערך באוניברסיטה העברית בירושלים מפגש בו הציבור מוזמן להביא חרקים ועכבישנים שמצא, למיין אותם ביחד עם חוקרי האוניברסיטה ולהיחשף למהות המחקר הטקסונומי הבסיסי.
בשנת 2016, במאמר Cave survey yields a new spider family record for Israel של אפרת גביש־רגב ויעל לובין, מופיעות שתי משפחות עכבישים נוספות החדשות לישראל Leptonetidae ו־Phyxelididae המיוצגות על ידי מינים שוכני מערות. תגליות אלו ממחישות עד כמה הידע שלנו על עכבישי ישראל רחוק ממושלם. למעשה בידי הטקסונומים המקומיים עוד עשרות רבות של מינים חדשים לישראל שעדיין לא עברו תיאור מסודר או אפילו תיאור ראשוני. אלו הפתעות מסתתרות לנו באוספים או בשטחים הפתוחים? רק הזמן יגיד.
1. הלֶבַֿנְט (מצרפתית: Levant) הוא מונח גאוגרפי ותרבותי המתייחס לחלק המזרחי של אגן הים־התיכון, ובפרט לחלק המערבי של אזור הסהר הפורה. ההגדרה הגאוגרפית של האזור כוללת את סוריה, לבנון, ישראל, עבר הירדן, וכן חלקים ממסופוטמיה. בספרי ההיסטוריה של הלבנט נכללים בו לעיתים גם אסיה הקטנה (אזור אנטוליה שבטורקיה), יוון, קפריסין ומצרים (Wikipedia 2018).
תודות: דר' דני סימון, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב.
מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ־ישראל, כרך 1, מבואות ומפתחות, בעריכת עזריה אלון, 1990
החי בארצות המקרא – תולדות החי בארץ ישראל ושכנותיה, כרך 2, פ. בודנהיימר, 1955
החי בארץ־ישראל, פ. בודנהיימר, 1935
אוסף העכבישנים – אתר האוניברסיטה העברית בירושלים
עקרבים, עכבישים, וקרוביהם בישראל, פנחס אמתי, דני סימון, 2018
על-משפחת הזאבנים (Lycosoidea) בישראל: טקסונומיה, אקולוגיה, רשימת מינים ומפתח למשפחות וסוגים המצויים בישראל, איגור ארמיאץ', 2015
General List of the Spiders of Palestine and Syria, O. Pickard-Cambridge, 1872 (גירסה כמעט מלאה)
Animal life in Palestine. Jerusalem: Bodenheimer, F.S., 1935
A survey of spider taxa new to Israel (Arachnida: Araneae), Sergei L. Zonstein, Yuri M. Marusik & Mikhail Omelko, 2015
Report on cave survey supported by the Israel Taxonomy Initiative, Yael Lubin, Efrat Gavish-Regev, Shlomi Aharon, Merav Seifan, Bernhard Huber, 2014
Cave survey yields a new spider family record for Israel, Efrat Gavish-Regev, Shlomi Aharon, Igor Armiach & Yael Lubin, 2016
Ecology and taxonomy of the family Pholcidae in Israel: Species richness, geographic distributions and taxonomical revision of the genus Artema (Pholcidae, Araneae), Shlomi Aharon, 2015