ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר      About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
 
לחיפוש בתכני האתר גלול ובחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
   
ראשי >אינדקס מאמרים>עכבישים>מבריש Cerbalus וחולות אבודים
insectour
החיפזון מהשטן והעייפות מכה שוב. אני מתקן אי-דיוק במאמר בנוגע למועד תיאור המין (C. aravaensis) ומתנצל על הטעייה שנעשה בתום לב. מסתבר שהתייחסתי למאמר הלא נכון של גרשם לוי המתייחס לשני המינים האחרים בסוג וחמק ממני המאמר בו הוא מתייחס ל-C. aravaensis, שבזמנו הסמתכתי גם עליו בכתיבת הרשומה המקורית. בכל מקרה לא הייתה כוונה לפגוע או להשמיץ אף אחד כי הרי חשיבות המחקר והפרסום המדובר עולה על כל סמנטיקה באופן הפרסום.

השבוע ( דצמבר 2010) הוציאה אונ' חיפה פרסום לעיתונות המקומית והעולמית על גילוי מין חדש של עכביש בחולות סמר שבערבה הדרומית. ואף עלה ערך חדש על הנושא בויקיפדיה. מסתבר שהמין המוזכר בפרסום (C. aravaensis) אינו מאוד חדש למדע. הוא מוכר שנים רבות לחוקרים העובדים בחולות הערבה הדרומית והצפונית. אולם התיאור המדעי הרשמי של המין בערבה פורסם ע"י דר' גרשם לוי ז"ל רק ב-2007 על פי פרט (נקבה) שנאסף (מלכודת נפילה) ב-2003 במלחת עין עברונה על ידי ד"ר אורי שיינס שעמד בראש צוות החוקרים שעבדים בחולות סמר. אם מועד פרסום תאור המין הוא הקובע הרי שאפשר להתייחס לתגלית כטרייה.
 
C. aravaensis - נקבה. מוטת הרגליים של המין הזה היא כ-14 ס"מ.

חשיבות הפרסום לא מוטלת בספק. בית הגידול החולי בערבה מצוי בסכנת היעלמות ממשית וכל תשומת לב הציבורית (מקומית ועולמית) חשובה במטרה להציל מה שאפשר מציפורני הפיתוח שלא תמיד מצדיק את קיומו ואובדן המגוון הביולוגי המיוחד של המדבר הישראלי.
אני מוצא הזדמנות זו לפרסם רשומה ששכבה במגירה כשנה, מחכה לעיתוי הנכון לפרסום. נראה שזה הזמן. הרשומה נערכה במעט שוב לאור הפרסום. חלק מהתמונות צולמו (שקופיות) בחצבה במחצית השנייה של שנות ה-80.
 
נקבה. תקריב אל סידור העיניים האופייני למברישים.

לפני שנים מספר (ינואר 2008) יצא לי לצלם, שלא באתרו, מבריש מיוחד מהערבה מהסוג Cerbalus. זו הייתה פגישה שנייה לאחר הרבה מאוד שנים (שנות השמונים של המאה הקודמת, בעת שהותי בביס"ש חצבה מספר שנים) והסקרנות הובילה אותי בחיפוש מידע חדש ברשת. בארץ נאסף עליהם מעט מאוד מידע. על רוב במסגרת מחקרי פאונה כלליים. רוב המידע על הביולוגיה והאקולוגיה של הסוג ברשומה זו מקורו במחקר כזה שכלל את המין Cerbalus psammodes.
 
זכר. הזכרים קטנים במעט מהנקבה והגוף צנום יותר בהשוואה לאורך הרגליים.
 
בישראל מוכרים 3 מינים בסוג Cerbalus כולם מדבריים. C. negebensis מין אנדמי המצוי בבתי-גידול אבניים בנגב, C. psammodes המצוי בחולות חלוצה וסיני ו-C. aravaensis המצוי בבתי גידול חוליים (דיונות ומיוצבים) ושולי מלחות בערבה בישראל וירדן. 
המינים המוכרים מהערבה וצפון מערב הנגב כנראה דומים באורח חייהם. הם עכבישים גדולים יחסית (בד"כ הגדולים בבית הגידול שלהם) גודל המין בערבה הוא 13-14 ס"מ ונחשבים אגרסיביים למדי. זה סוג טריטוריאלי (לא ידוע היקף), כאשר רדיוס הפעילות מהמחילה הוא 2-3 מטרים. בעונת החיזור (קיץ) הזכרים חורגים מהשטח בחיפוש אחר נקבות וחוזרים למחילה לאחר מכן. עונת הפעילות העיקרית של ה Cerbalus היא בקיץ אבל הוא נצפה גם באביב בלילות חמים.
 
העכביש שוהה במשך היום במחילות אנכיות שעומקן כ-40 ס"מ. דופן המחילה מדופן בשכבת משי עבה (כ-2 מ"מ) הבנויה טבעות מדורגות. פתח המחילה מוסווה היטב בעזרת מכסה קורים המכוסה בגרגרי חול. זמן הפעילות העיקרי לציד או חיפוש נקבות (הזכרים) הוא דמדומים ושעות החשיכה הראשונות. שאר הלילה מוקדש בחלקו לתחזוקת המחילה.

עכבישים אלו ניזונים מחרקים שונים, בעיקר חיפושיות ממשפחת השחרוריות וחגבים שהם מוצאים בזמן השוטטות בשטח (שיחור מזון אקטיבי). עדות נסיבתית מראה שיתכן והם עולים גם על שיחים לחפש טרף. הטרף מוכנס למחילה והשיירים מסולקים החוצה לאחר זמן. הנקבות שומרות על שק הביצים בתוך המחילה ולאחר מכן על הצאצאים לזמן ממושך (לא ברור כמה זמן).
 
נקבה עומדת מעל פתח המחילה המוסווה היטב.
 
העכבישה נכנסת למחילה בתנועה לאחור כאשר הרגליים אוחזות בדלת.
 
לאחר הכניסה אוחזת העכבישה בדלת הקורים וסוגרת את "המכסה" על הסיר. ולא נודע כי באה אל קירבה.
 
חיפוש מידע נוסף ברשת לא העלה מידע שימושי רב. אבל מהמידע שכן נמצא עולה תמונה עגומה למדי. מסתבר שהעכבישים הללו (ואחרים מהמשפחה - מברישניים Sparassidae) פופולאריים (בשל הגודל והמראה) בקרב מגדלי עכבישים באירופה. הם נאספים מהשטח ונמכרים ע"י סוחרים ישירות לצרכנים או לחנויות חיות מחמד. מחיר לפריט הוא כ-40 אירו.

ממידע המתפרסם בפורומים של חובבי עכבישנים מסתבר שמקור חלק מהעכבישים הוא מסיני באזור הקרוב לישראל. יש מגדלים שאף הצליחו להרבות אותם בשבי (אין מידע על איך). לא ידוע לי על איסוף מסחרי בישראל של הסוג הזה, כן נתקלתי במקור מידע אחד על מגדל מהארץ ששואל בליווי תמונות על הסוג בפורום גרמני על עכבישים. אומנם כיום חלק מבתי הגידול סמוכים לגבול ואסורים לגישה לאזרחים אבל מי מבטיח שאכן זה מה שמגן על העכבישים.
 
נקבה צדה חגב גדול. העכביש מזהה את הטרף מטוח קצר מאוד ומזנק עליו כהרף עין ולא מתיר לא לחמוק.

הקשר המובהק של העכבישים הללו לבית גידול חולי מציב בעיה נוספת. בתי-גידול חוליים הם אחד המועדפים בפיתוח חקלאי בדרום ישראל. ולמרות שחלקם מוגנים במסגרת שמורות טבע, עדיין חלק גדול מצוי בסכנה מיידית מתוכניות פיתוח בהליכים שונים. חולות הערבה הצפונית באזור חצבה ועין-יהב וחולות סמר בערבה הדרומית מצויים כל הזמן תחת לחצי פיתוח והם הולכים ונעלמים ואוכלוסיית ה-C. aravaensis שם מצויה בסכנה ממשית ואיתה מינים פסמופילים (יצורים אוהבי חול) אחרים, חלקם אנדמיים לאזור.
 
עכבישים כמו מרבית פרוקי הרגליים לא זוכים להגנת החוק כקבוצה. אומנם הם מוגנים במידה מסוימת בשמורות טבע אבל כמינים לכשעצמם אינם מוגנים או אסורים באיסוף או מסחר. תופעה דומה קיימת גם בקרב חרקים אחרים כפרפרים וחיפושיות.
עם זאת לאור המצב בשטח נראה שכרגע הסכנה האמיתית לעכבישים אלו היא פגיעה בבתי-הגידול החוליים המעטים ששרדו בערבה ומערב הנגב. היקף הפגיעה בסוג Cerbalus לא ידוע ומין הראוי להקדיש לסוג מחקר מקיף שיאפשר לא רק לשמר טוב יותר אותו ואת בית הגידול החולי וגם יעזור למנף חוקים למניעת סחר בפרוקי-רגליים נדירים או חמידים גם בישראל.
 
מקורות נבחרים:
insectour
החיפזון מהשטן והעייפות מכה שוב. אני מתקן אי-דיוק במאמר בנוגע למועד תיאור המין (C. aravaensis) ומתנצל על הטעייה שנעשה בתום לב. מסתבר שהתייחסתי למאמר הלא נכון של גרשם לוי המתייחס לשני המינים האחרים בסוג וחמק ממני המאמר בו הוא מתייחס ל-C. aravaensis, שבזמנו הסמתכתי גם עליו בכתיבת הרשומה המקורית. בכל מקרה לא הייתה כוונה לפגוע או להשמיץ אף אחד כי הרי חשיבות המחקר והפרסום המדובר עולה על כל סמנטיקה באופן הפרסום.

השבוע ( דצמבר 2010) הוציאה אונ' חיפה פרסום לעיתונות המקומית והעולמית על גילוי מין חדש של עכביש בחולות סמר שבערבה הדרומית. ואף עלה ערך חדש על הנושא בויקיפדיה. מסתבר שהמין המוזכר בפרסום (C. aravaensis) אינו מאוד חדש למדע. הוא מוכר שנים רבות לחוקרים העובדים בחולות הערבה הדרומית והצפונית. אולם התיאור המדעי הרשמי של המין בערבה פורסם ע"י דר' גרשם לוי ז"ל רק ב-2007 על פי פרט (נקבה) שנאסף (מלכודת נפילה) ב-2003 במלחת עין עברונה על ידי ד"ר אורי שיינס שעמד בראש צוות החוקרים שעבדים בחולות סמר. אם מועד פרסום תאור המין הוא הקובע הרי שאפשר להתייחס לתגלית כטרייה.
 
C. aravaensis - נקבה. מוטת הרגליים של המין הזה היא כ-14 ס"מ.

חשיבות הפרסום לא מוטלת בספק. בית הגידול החולי בערבה מצוי בסכנת היעלמות ממשית וכל תשומת לב הציבורית (מקומית ועולמית) חשובה במטרה להציל מה שאפשר מציפורני הפיתוח שלא תמיד מצדיק את קיומו ואובדן המגוון הביולוגי המיוחד של המדבר הישראלי.
אני מוצא הזדמנות זו לפרסם רשומה ששכבה במגירה כשנה, מחכה לעיתוי הנכון לפרסום. נראה שזה הזמן. הרשומה נערכה במעט שוב לאור הפרסום. חלק מהתמונות צולמו (שקופיות) בחצבה במחצית השנייה של שנות ה-80.
 
נקבה. תקריב אל סידור העיניים האופייני למברישים.

לפני שנים מספר (ינואר 2008) יצא לי לצלם, שלא באתרו, מבריש מיוחד מהערבה מהסוג Cerbalus. זו הייתה פגישה שנייה לאחר הרבה מאוד שנים (שנות השמונים של המאה הקודמת, בעת שהותי בביס"ש חצבה מספר שנים) והסקרנות הובילה אותי בחיפוש מידע חדש ברשת. בארץ נאסף עליהם מעט מאוד מידע. על רוב במסגרת מחקרי פאונה כלליים. רוב המידע על הביולוגיה והאקולוגיה של הסוג ברשומה זו מקורו במחקר כזה שכלל את המין Cerbalus psammodes.
 
זכר. הזכרים קטנים במעט מהנקבה והגוף צנום יותר בהשוואה לאורך הרגליים.
 
בישראל מוכרים 3 מינים בסוג Cerbalus כולם מדבריים. C. negebensis מין אנדמי המצוי בבתי-גידול אבניים בנגב, C. psammodes המצוי בחולות חלוצה וסיני ו-C. aravaensis המצוי בבתי גידול חוליים (דיונות ומיוצבים) ושולי מלחות בערבה בישראל וירדן. 
המינים המוכרים מהערבה וצפון מערב הנגב כנראה דומים באורח חייהם. הם עכבישים גדולים יחסית (בד"כ הגדולים בבית הגידול שלהם) גודל המין בערבה הוא 13-14 ס"מ ונחשבים אגרסיביים למדי. זה סוג טריטוריאלי (לא ידוע היקף), כאשר רדיוס הפעילות מהמחילה הוא 2-3 מטרים. בעונת החיזור (קיץ) הזכרים חורגים מהשטח בחיפוש אחר נקבות וחוזרים למחילה לאחר מכן. עונת הפעילות העיקרית של ה Cerbalus היא בקיץ אבל הוא נצפה גם באביב בלילות חמים.
 
העכביש שוהה במשך היום במחילות אנכיות שעומקן כ-40 ס"מ. דופן המחילה מדופן בשכבת משי עבה (כ-2 מ"מ) הבנויה טבעות מדורגות. פתח המחילה מוסווה היטב בעזרת מכסה קורים המכוסה בגרגרי חול. זמן הפעילות העיקרי לציד או חיפוש נקבות (הזכרים) הוא דמדומים ושעות החשיכה הראשונות. שאר הלילה מוקדש בחלקו לתחזוקת המחילה.

עכבישים אלו ניזונים מחרקים שונים, בעיקר חיפושיות ממשפחת השחרוריות וחגבים שהם מוצאים בזמן השוטטות בשטח (שיחור מזון אקטיבי). עדות נסיבתית מראה שיתכן והם עולים גם על שיחים לחפש טרף. הטרף מוכנס למחילה והשיירים מסולקים החוצה לאחר זמן. הנקבות שומרות על שק הביצים בתוך המחילה ולאחר מכן על הצאצאים לזמן ממושך (לא ברור כמה זמן).
 
נקבה עומדת מעל פתח המחילה המוסווה היטב.
 
העכבישה נכנסת למחילה בתנועה לאחור כאשר הרגליים אוחזות בדלת.
 
לאחר הכניסה אוחזת העכבישה בדלת הקורים וסוגרת את "המכסה" על הסיר. ולא נודע כי באה אל קירבה.
 
חיפוש מידע נוסף ברשת לא העלה מידע שימושי רב. אבל מהמידע שכן נמצא עולה תמונה עגומה למדי. מסתבר שהעכבישים הללו (ואחרים מהמשפחה - מברישניים Sparassidae) פופולאריים (בשל הגודל והמראה) בקרב מגדלי עכבישים באירופה. הם נאספים מהשטח ונמכרים ע"י סוחרים ישירות לצרכנים או לחנויות חיות מחמד. מחיר לפריט הוא כ-40 אירו.

ממידע המתפרסם בפורומים של חובבי עכבישנים מסתבר שמקור חלק מהעכבישים הוא מסיני באזור הקרוב לישראל. יש מגדלים שאף הצליחו להרבות אותם בשבי (אין מידע על איך). לא ידוע לי על איסוף מסחרי בישראל של הסוג הזה, כן נתקלתי במקור מידע אחד על מגדל מהארץ ששואל בליווי תמונות על הסוג בפורום גרמני על עכבישים. אומנם כיום חלק מבתי הגידול סמוכים לגבול ואסורים לגישה לאזרחים אבל מי מבטיח שאכן זה מה שמגן על העכבישים.
 
נקבה צדה חגב גדול. העכביש מזהה את הטרף מטוח קצר מאוד ומזנק עליו כהרף עין ולא מתיר לא לחמוק.

הקשר המובהק של העכבישים הללו לבית גידול חולי מציב בעיה נוספת. בתי-גידול חוליים הם אחד המועדפים בפיתוח חקלאי בדרום ישראל. ולמרות שחלקם מוגנים במסגרת שמורות טבע, עדיין חלק גדול מצוי בסכנה מיידית מתוכניות פיתוח בהליכים שונים. חולות הערבה הצפונית באזור חצבה ועין-יהב וחולות סמר בערבה הדרומית מצויים כל הזמן תחת לחצי פיתוח והם הולכים ונעלמים ואוכלוסיית ה-C. aravaensis שם מצויה בסכנה ממשית ואיתה מינים פסמופילים (יצורים אוהבי חול) אחרים, חלקם אנדמיים לאזור.
 
עכבישים כמו מרבית פרוקי הרגליים לא זוכים להגנת החוק כקבוצה. אומנם הם מוגנים במידה מסוימת בשמורות טבע אבל כמינים לכשעצמם אינם מוגנים או אסורים באיסוף או מסחר. תופעה דומה קיימת גם בקרב חרקים אחרים כפרפרים וחיפושיות.
עם זאת לאור המצב בשטח נראה שכרגע הסכנה האמיתית לעכבישים אלו היא פגיעה בבתי-הגידול החוליים המעטים ששרדו בערבה ומערב הנגב. היקף הפגיעה בסוג Cerbalus לא ידוע ומין הראוי להקדיש לסוג מחקר מקיף שיאפשר לא רק לשמר טוב יותר אותו ואת בית הגידול החולי וגם יעזור למנף חוקים למניעת סחר בפרוקי-רגליים נדירים או חמידים גם בישראל.
 
מקורות נבחרים:

X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
גם בפייסבוק