ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר    About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
לחיפוש בתכני האתר בחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
   
ראשי >אינדקס מאמרים>כיצד נבדיל>בין כדרורית לטחבית
insectour
טחבן המדבר Hemilepistus reaumurii, מין מדברי, גדול יחסית (30 מ"מ).
מצוי בנגב באזורי לס. פעיל ביום. אזור החזה הקדמי מגובשש.
האתר לא מרבה לעסוק בפרוקי-רגליים שאינם חרקים או עכבישים. אז הנה עוד הזדמנות לצמצם קצת את הפער, בהצצה קצרה על קבוצת יצורים שרבים משייכים בטעות לחרקים, אבל בעצם הם סרטנים לכל דבר.
בסקירה זו נלמד להבדיל בין כדרורית לטחבית. מידע על הביולוגיה והאקולוגיה של הקבוצה מצוי במקורות רבים ברשת ולכן יוגש הפעם בתמציתיות.

סדרת השווה-רגלאים Isopoda, נכללת בתת-מערכה סרטנאים Crustacea. כמחצית מנציגיה (4500~) חיים בים, כ-500 במים מתוקים וכ-5000 מינים הנכללים בתת-הסידרה טחביות Oniscidea הם יבשתיים לגמרי, חלקם חיים אפילו בבתי-גידול צחיחים למדי.
על פי עדויות מאובנים ובדיקות פילוגנטיות מעריכים שהיא החלה להתפתח לפני כ-300 מיליוני שנים (תור הקרבון). הפלישה ליבשה החלה מאוחר יותר, ככל הנראה בשלהי תקופת האאוקן, לפני כ-50 מיליוני שנים.

בקרב השווה-רגלאים היבשתיים, מבחינים בשני טיפוסי צורה: "כדרורית" ו"טחבית". לכדרורית יכולת להתקפל לצורת כדור קטן, נראה שצורה זו מקנה לה הגנה מטורפים ומפני התייבשות. צורת הכדרורית מופיעה בכמה משפחות. לעומתה, צורת הטחבית אינה יכולה להתכדר והיא הצורה השלטת ברוב בני תת-סדרת הטחביות.

מבין התכונות הבולטות של השווה-רגלאים אפשר לציין את הבאות:
1. גוף פחוס מהבטן וגב קמור.
2. הראש-חזה והבטן אינם מאוחים.
3. הראש נושא זוג עיניים מורכבות.
4. שתי זוגות מחושים פרוקים. הגדולים ארוכים וברכיים, הקטנים לא נראים לעין ללא הגדלה.
5. החזה בנוי משבעה פרקים חופשיים הנושאים 5-7 רגלי הליכה שוות בגודלן. (נזכור שלחרקים 3 זוגות רגליים ולעכבישנים 4 זוגות רגליים)
6. הבטן קצרה, בנוייה משישה פרקים הנושאים חמש רגלי דפים שטוחות (פליאופודה (pleopoda, הנושאות את איברי הנשימה - פסאודוטרכיאות.
7. בחלק מהמינים בולט זוג אונות "זנב" (אורופודה uropoda), באחרים הזוג קצר מאוד וכמעט או לא נראה בכלל.
8. נקבות מדגירות את הביצים בשק דגירה המצוי בין רגלי החזה.

כדרורית החורש - מבט לגחון.

הסתגלות השווה-רגלאים לחיים ביבשה התאפשרה בעיקר הודות לאיברי נשימה יחודיים. הפסאודוטרכיאות התפתחו מזימים המשמשים לנשימה של שווה-רגלאים ימייים. הן קשורות למערכת צינוריות מסועפת ומאפשרות נשימה בחילוף גזים ישיר ללא צורך במעטה רטיבות כמו בזים.

שווה-רגלאים ניזונים כרגיל מרקבובית וממזון צמחי יבש או ירוק. לעיתים הם אוכלים את הפרשותיהם המכילות נחושת. יסוד זה, שאינו נפוץ על היבשה, חיוני לייצור חלבון קושר חמצן - המוציאנין. הוא גם צובע נוזלי המולימפה מחומצנים בגוון כחלחל (דם כחול).

שווה-רגלאים יבשתיים לא מייצרים שתנן (אוראה). במקום להפריש שתן, פסולת החנקן מופרשת כגז אמוניה. אמוניה רעילה לרוב בעלי-החיים ולכן היא מומרת על ידי הכבד לשתנן או חומצת שתן. שווה-רגלאים מגלים סבילות גבוהה לאמוניה ואצלם היא מופרשת כגז, דרך שטח הפנים של כסות הגוף. בדרך זו הם משיגים חיסכון באנרגיה הנדרשת להמרה של חנקות לשתן או חומצת שתן.

השווה-רגלאים כוללים כ-37 משפחות, המידע עליהם בישראל אינו שלם ומעריכים שקיימים אצלנו לפחות כ-50 מינים, הנחלקים בין 12 משפחות. חלק מהמינים לא הוגדרו במלואם או שהסוג שלהם עומד תחת בחינה מחודשת. רשומה זו אינה יכולה להוות מגדיר לקבוצה ולכן אציג מספר מינים נפוצים המייצגים את שני טיפוסי הצורה - הכדרורית והטחבית.

משפחת הטחביתיים Porcellionidae
המשפחה הגדולה ביותר בקבוצה בישראל (16~ מינים). טחביות בגודל קטן עד בינוני; 10-25 מ"מ. הגוף על הרוב חלק והצבע נע בין אפור בהיר לשחור, תלוי במין. אונות הזנב בולטות וארוכות.

מרבית המינים נפוצים באזור הים-תיכוני; תחת אבנים, בין סדקי קרקע, בתוך פסולת עלים המצטברת על הקרקע ותחת קליפות עצים בגינות, חורשים ובתות. יש גם מינים מדבריים כמו טחבית הנגב Porcellio olivieri, המצויה בבתי-גידול חוליים.

לא לחינם השם "טחבית"; כרבים מחברי הקבוצה, מדובר ביצורים החובבים בתי-גידול טחובים ואפלוליים. בשעת סכנה הטחבית משתדלת לברוח הכי מהר שהיא יכולה, זו ההגנה העיקרית שלה.
שם המשפחה נגזר המילה הלטינית Porcell שמשמעותה כינת עץ.

 
טחבית אפורה Porcellio laevis (טחביתיים).
חלקה, (20-25 מ"מ) בעלת שלוחות זנב ארוכות.

חיה תחת אבנים וקליפות עצים באזורים הים-תיכוניים של הארץ.
  טחבית זריזה Porcellionides pruinosus (טחביתיים).
אורכה כ-15 מ"מ. בעלת כסות גוף מחוספסת, בצבע אפור חום.
מצויה בבתי-גידול ים-תיכוניים.

משפחת הכדרוריתיים Armadillidae
משפחה זו (7~ מינים) כמו גם משפחת הכדרורוניים Armadillidiidae (מונה 4~ מינים), מתאפיינת ביכולת להתכרבל לצורת כדור וזו גם צורת ההגנה העיקרית שלהן. שם המשפחות נגזר מהמילה הספרדית armado, שמשמעותה: בעל שריון או חמוש, מתוך כסות הגוף הקוטיקולרית הנוקשה. במשמעות זהה נגזר גם מלטינית armatus.

לכדרורית, המכונה גם בשם העממי "אורי כדורי", מבנה גוף קמור יותר בהשוואה לטחבית. הגוף חלק, מבריק וצבעו אפור עד אפור כהה. אורך 20-30 מ"מ. אונות הזנב לא בולטות. מרבית המינים נפוצים באזור הים-תיכוני; בחורשים, בתות ובתי-גידול לחים עשירים ברקבובית. יש גם מין מדברי; כדרורית הנגב Armadillo albomarginatus המצויה בבתי-גידול מדבריים סלעיים.

מימין: כדרורית החורש, משמאל: כדרורון השפלה.
למרות הבדלי הגודל, הדרך הבטוחה להבדיל בינם, כשהם מכודרים, היא לפי תצורת קצה הבטן וצורת הסגירה של שולי הגוף.


 
כַּדְרוּרִית החורש Armadillo officinalis (כדרוריתיים).
הגדולה בכדרוריות ישראל, אורכה עד 30 מ"מ וצבעה אפור. אופיינית לבתי-גידול מוצלים של האזור הים-תיכוני.
  כדרורון השפלה Armadillidium vulgare (כדרורוניים).
צבעו אפור כהה המוכתם בכתמים בהירים. אורכו כ-15 מ"מ.
שכיח בשפלת החוף, בשטחי בור וגינות.

לשווה-רגלאים מקום חשוב במערכת האקולוגית, הם מהווים מסה ביולוגית משמעותית המשמשת מזון ליצורים רבים, בהם: חיפושיות טורפות, עכבישים, עקרבים, עכשובים, נדלים וגם דו-חיים, זוחלים, ציפורים ויונקים קטנים.
הם לכשעצמם שותפים חשובים במחזור הרקבובית בקרקע ותורמים לטיוב הקרקע והעשרתה במינרלים. כאורגניזמים מפרקים, יש להם באזורים הטרופיים וביערות לחים, תרומה גדולה במחזור הפחמן בטבע.

נזקם שולי, הם (לא כל המינים) עשויים במקרים נדירים לגרום נזק למוצרי נייר שספגו לחות רבה (שממילא תעלה הכל בעובש) או לכרסם קצת שורשים של צמחי נוי. ריסוס לא יפתור את "הבעיה" מכיוון שהוא לא יסלק את המוקדים, שהם בדרך כלל נסתרים ועמוקים וריסוס מתמשך רק ירעיל את הסביבה והשוכנים בה כולל האדם. בכל מקרה, פרטים בודדים אינם מסיבים נזק משמעותי אם בכלל.
בבית, שמירה על אכסון בתנאי יבוש ואיוורור מחסנים ומזווים תסלק אותם ללא צורך בשיכנוע נוסף. בחצר, שמירה על נקיון וסילוק מוקדי לחות ומחסות תרמוז לטחביות שהן צריכות לחפש מקום אחר.

טחביות וכדרוריות הן דוגמא יפה ליצורים קטנים בעלי יכולות הסתגלות מיוחדות. הן יכולות גם לסייע לאדם; למשל בתרומת חלקן בטיוב קרקע ובהעשרת קומפוסט טבעי. הן משמשות לניטור זיהומים של מתכות כבדות בקרקע, הן יכולות לשמש דוגמא לימודית לאופן בו בנויים ונעים פרוקי-רגליים ואפשר לגדל אותן בקלות באמצעים פשוטים ולאחר התצפית לשחרר אותן לגינה.
 
תודות לפרופ' מיכאל ורבורג (1931-2014) על עזרה במידע וזיהוי מינים. המאמר פורסם לראשונה בדצמבר 2011.
 
מקורות נבחרים:
האנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ-ישראל כרך 2 חסרי-חוליות יבשתיים, 1985
החי מתחת לאבן, פנחס אמיתי, דני סימון, 1985
זואולוגיה, חלק א' חסרי-חוליות, י. מרגולין, פרופ' לב פישלזון, מהדורה שלישית, 1975
על טחביות וכדרוריות, קלרה ברקוביץ ומיכאל ורבורג, טבע וארץ, מרץ-אפריל, 1975
Woodlice online
Distribution, Reproduction, and Relative Abundance of Oniscids: A Long-Term Study On Isopods (Isopoda, Oniscidea) In Israel, Michael R. Warburg, Department Of Biology, Technion, Haifa, Israel, 2007
The Terrestrial Isopod Genus Armadillo in Western Asia (Oniscidea: Armadillidae), With Descriptions of Five New Species, H. Schmalfuss, 1996
insectour
טחבן המדבר Hemilepistus reaumurii, מין מדברי, גדול יחסית (30 מ"מ).
מצוי בנגב באזורי לס. פעיל ביום. אזור החזה הקדמי מגובשש.
האתר לא מרבה לעסוק בפרוקי-רגליים שאינם חרקים או עכבישים. אז הנה עוד הזדמנות לצמצם קצת את הפער, בהצצה קצרה על קבוצת יצורים שרבים משייכים בטעות לחרקים, אבל בעצם הם סרטנים לכל דבר.
בסקירה זו נלמד להבדיל בין כדרורית לטחבית. מידע על הביולוגיה והאקולוגיה של הקבוצה מצוי במקורות רבים ברשת ולכן יוגש הפעם בתמציתיות.

סדרת השווה-רגלאים Isopoda, נכללת בתת-מערכה סרטנאים Crustacea. כמחצית מנציגיה (4500~) חיים בים, כ-500 במים מתוקים וכ-5000 מינים הנכללים בתת-הסידרה טחביות Oniscidea הם יבשתיים לגמרי, חלקם חיים אפילו בבתי-גידול צחיחים למדי.
על פי עדויות מאובנים ובדיקות פילוגנטיות מעריכים שהיא החלה להתפתח לפני כ-300 מיליוני שנים (תור הקרבון). הפלישה ליבשה החלה מאוחר יותר, ככל הנראה בשלהי תקופת האאוקן, לפני כ-50 מיליוני שנים.

בקרב השווה-רגלאים היבשתיים, מבחינים בשני טיפוסי צורה: "כדרורית" ו"טחבית". לכדרורית יכולת להתקפל לצורת כדור קטן, נראה שצורה זו מקנה לה הגנה מטורפים ומפני התייבשות. צורת הכדרורית מופיעה בכמה משפחות. לעומתה, צורת הטחבית אינה יכולה להתכדר והיא הצורה השלטת ברוב בני תת-סדרת הטחביות.

מבין התכונות הבולטות של השווה-רגלאים אפשר לציין את הבאות:
1. גוף פחוס מהבטן וגב קמור.
2. הראש-חזה והבטן אינם מאוחים.
3. הראש נושא זוג עיניים מורכבות.
4. שתי זוגות מחושים פרוקים. הגדולים ארוכים וברכיים, הקטנים לא נראים לעין ללא הגדלה.
5. החזה בנוי משבעה פרקים חופשיים הנושאים 5-7 רגלי הליכה שוות בגודלן. (נזכור שלחרקים 3 זוגות רגליים ולעכבישנים 4 זוגות רגליים)
6. הבטן קצרה, בנוייה משישה פרקים הנושאים חמש רגלי דפים שטוחות (פליאופודה (pleopoda, הנושאות את איברי הנשימה - פסאודוטרכיאות.
7. בחלק מהמינים בולט זוג אונות "זנב" (אורופודה uropoda), באחרים הזוג קצר מאוד וכמעט או לא נראה בכלל.
8. נקבות מדגירות את הביצים בשק דגירה המצוי בין רגלי החזה.

כדרורית החורש - מבט לגחון.

הסתגלות השווה-רגלאים לחיים ביבשה התאפשרה בעיקר הודות לאיברי נשימה יחודיים. הפסאודוטרכיאות התפתחו מזימים המשמשים לנשימה של שווה-רגלאים ימייים. הן קשורות למערכת צינוריות מסועפת ומאפשרות נשימה בחילוף גזים ישיר ללא צורך במעטה רטיבות כמו בזים.

שווה-רגלאים ניזונים כרגיל מרקבובית וממזון צמחי יבש או ירוק. לעיתים הם אוכלים את הפרשותיהם המכילות נחושת. יסוד זה, שאינו נפוץ על היבשה, חיוני לייצור חלבון קושר חמצן - המוציאנין. הוא גם צובע נוזלי המולימפה מחומצנים בגוון כחלחל (דם כחול).

שווה-רגלאים יבשתיים לא מייצרים שתנן (אוראה). במקום להפריש שתן, פסולת החנקן מופרשת כגז אמוניה. אמוניה רעילה לרוב בעלי-החיים ולכן היא מומרת על ידי הכבד לשתנן או חומצת שתן. שווה-רגלאים מגלים סבילות גבוהה לאמוניה ואצלם היא מופרשת כגז, דרך שטח הפנים של כסות הגוף. בדרך זו הם משיגים חיסכון באנרגיה הנדרשת להמרה של חנקות לשתן או חומצת שתן.

השווה-רגלאים כוללים כ-37 משפחות, המידע עליהם בישראל אינו שלם ומעריכים שקיימים אצלנו לפחות כ-50 מינים, הנחלקים בין 12 משפחות. חלק מהמינים לא הוגדרו במלואם או שהסוג שלהם עומד תחת בחינה מחודשת. רשומה זו אינה יכולה להוות מגדיר לקבוצה ולכן אציג מספר מינים נפוצים המייצגים את שני טיפוסי הצורה - הכדרורית והטחבית.

משפחת הטחביתיים Porcellionidae
המשפחה הגדולה ביותר בקבוצה בישראל (16~ מינים). טחביות בגודל קטן עד בינוני; 10-25 מ"מ. הגוף על הרוב חלק והצבע נע בין אפור בהיר לשחור, תלוי במין. אונות הזנב בולטות וארוכות.

מרבית המינים נפוצים באזור הים-תיכוני; תחת אבנים, בין סדקי קרקע, בתוך פסולת עלים המצטברת על הקרקע ותחת קליפות עצים בגינות, חורשים ובתות. יש גם מינים מדבריים כמו טחבית הנגב Porcellio olivieri, המצויה בבתי-גידול חוליים.

לא לחינם השם "טחבית"; כרבים מחברי הקבוצה, מדובר ביצורים החובבים בתי-גידול טחובים ואפלוליים. בשעת סכנה הטחבית משתדלת לברוח הכי מהר שהיא יכולה, זו ההגנה העיקרית שלה.
שם המשפחה נגזר המילה הלטינית Porcell שמשמעותה כינת עץ.

 
טחבית אפורה Porcellio laevis (טחביתיים).
חלקה, (20-25 מ"מ) בעלת שלוחות זנב ארוכות.

חיה תחת אבנים וקליפות עצים באזורים הים-תיכוניים של הארץ.
  טחבית זריזה Porcellionides pruinosus (טחביתיים).
אורכה כ-15 מ"מ. בעלת כסות גוף מחוספסת, בצבע אפור חום.
מצויה בבתי-גידול ים-תיכוניים.

משפחת הכדרוריתיים Armadillidae
משפחה זו (7~ מינים) כמו גם משפחת הכדרורוניים Armadillidiidae (מונה 4~ מינים), מתאפיינת ביכולת להתכרבל לצורת כדור וזו גם צורת ההגנה העיקרית שלהן. שם המשפחות נגזר מהמילה הספרדית armado, שמשמעותה: בעל שריון או חמוש, מתוך כסות הגוף הקוטיקולרית הנוקשה. במשמעות זהה נגזר גם מלטינית armatus.

לכדרורית, המכונה גם בשם העממי "אורי כדורי", מבנה גוף קמור יותר בהשוואה לטחבית. הגוף חלק, מבריק וצבעו אפור עד אפור כהה. אורך 20-30 מ"מ. אונות הזנב לא בולטות. מרבית המינים נפוצים באזור הים-תיכוני; בחורשים, בתות ובתי-גידול לחים עשירים ברקבובית. יש גם מין מדברי; כדרורית הנגב Armadillo albomarginatus המצויה בבתי-גידול מדבריים סלעיים.

מימין: כדרורית החורש, משמאל: כדרורון השפלה.
למרות הבדלי הגודל, הדרך הבטוחה להבדיל בינם, כשהם מכודרים, היא לפי תצורת קצה הבטן וצורת הסגירה של שולי הגוף.


 
כַּדְרוּרִית החורש Armadillo officinalis (כדרוריתיים).
הגדולה בכדרוריות ישראל, אורכה עד 30 מ"מ וצבעה אפור. אופיינית לבתי-גידול מוצלים של האזור הים-תיכוני.
  כדרורון השפלה Armadillidium vulgare (כדרורוניים).
צבעו אפור כהה המוכתם בכתמים בהירים. אורכו כ-15 מ"מ.
שכיח בשפלת החוף, בשטחי בור וגינות.

לשווה-רגלאים מקום חשוב במערכת האקולוגית, הם מהווים מסה ביולוגית משמעותית המשמשת מזון ליצורים רבים, בהם: חיפושיות טורפות, עכבישים, עקרבים, עכשובים, נדלים וגם דו-חיים, זוחלים, ציפורים ויונקים קטנים.
הם לכשעצמם שותפים חשובים במחזור הרקבובית בקרקע ותורמים לטיוב הקרקע והעשרתה במינרלים. כאורגניזמים מפרקים, יש להם באזורים הטרופיים וביערות לחים, תרומה גדולה במחזור הפחמן בטבע.

נזקם שולי, הם (לא כל המינים) עשויים במקרים נדירים לגרום נזק למוצרי נייר שספגו לחות רבה (שממילא תעלה הכל בעובש) או לכרסם קצת שורשים של צמחי נוי. ריסוס לא יפתור את "הבעיה" מכיוון שהוא לא יסלק את המוקדים, שהם בדרך כלל נסתרים ועמוקים וריסוס מתמשך רק ירעיל את הסביבה והשוכנים בה כולל האדם. בכל מקרה, פרטים בודדים אינם מסיבים נזק משמעותי אם בכלל.
בבית, שמירה על אכסון בתנאי יבוש ואיוורור מחסנים ומזווים תסלק אותם ללא צורך בשיכנוע נוסף. בחצר, שמירה על נקיון וסילוק מוקדי לחות ומחסות תרמוז לטחביות שהן צריכות לחפש מקום אחר.

טחביות וכדרוריות הן דוגמא יפה ליצורים קטנים בעלי יכולות הסתגלות מיוחדות. הן יכולות גם לסייע לאדם; למשל בתרומת חלקן בטיוב קרקע ובהעשרת קומפוסט טבעי. הן משמשות לניטור זיהומים של מתכות כבדות בקרקע, הן יכולות לשמש דוגמא לימודית לאופן בו בנויים ונעים פרוקי-רגליים ואפשר לגדל אותן בקלות באמצעים פשוטים ולאחר התצפית לשחרר אותן לגינה.
 
תודות לפרופ' מיכאל ורבורג (1931-2014) על עזרה במידע וזיהוי מינים. המאמר פורסם לראשונה בדצמבר 2011.
 
מקורות נבחרים:
האנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ-ישראל כרך 2 חסרי-חוליות יבשתיים, 1985
החי מתחת לאבן, פנחס אמיתי, דני סימון, 1985
זואולוגיה, חלק א' חסרי-חוליות, י. מרגולין, פרופ' לב פישלזון, מהדורה שלישית, 1975
על טחביות וכדרוריות, קלרה ברקוביץ ומיכאל ורבורג, טבע וארץ, מרץ-אפריל, 1975
Woodlice online
Distribution, Reproduction, and Relative Abundance of Oniscids: A Long-Term Study On Isopods (Isopoda, Oniscidea) In Israel, Michael R. Warburg, Department Of Biology, Technion, Haifa, Israel, 2007
The Terrestrial Isopod Genus Armadillo in Western Asia (Oniscidea: Armadillidae), With Descriptions of Five New Species, H. Schmalfuss, 1996

X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
 ברוכים הבאים.
מוזמנים להצטרף לעמוד הפייסבוק של האתר
עדכונים, חדשות מהשטח והפתעות