insectour
Eremiaphila (גמל־שלמה מדברי), סוג קטן ומוכר יחסית אבל מסתורי משהו באורחות חייו. בני הסוג נפוצים בבתי גידול צחיחים וחשופים או דלילים מאוד בצמחיה. יש מהם המעדיפים קרקע אבנית או קרומית נוקשה ויש מינים המותאמים לקרקעות חוליות, אם כי בישראל אין מינים אובליגטורים לבית הגידול החולי.Eremiaphila נגזר מיוונית; eremia = מדבר ו phila = אוהב. ולא בכדי, הוא תואר לראשונה על פי פרט מדברי. אולם השם המדעי והשם העברי עשויים לתעתע, בסוג נכללים גם מינים השוכנים בבתי גידול הרריים. אם בהרי האטלס בצפון אפריקה או ברמות הגבוהות והקרות של מערב אסיה. באזורנו לפחות מין אחד השוכן בבית גידול אלפיני ובישראל ניתן למצוא אותו פעיל בקיץ במרומי החרמון.Eremiaphilidae (בסדרה גמלי־שלמה Mantodea) המונה 2 סוגים בלבד: Eremiaphila ו־Heteronutarsus Eremiaphila נאסף לראשונה במצרים, בשנת 1798 על ידי החוקר הצרפתי M. Savigny שהיה מדען במשלחת המדעית שצורפה לגייסות נפוליאון שיצאו לכבוש את מצרים וארץ ישראל. הוא תואר למדע כסוג חדש רק מאוחר יותר; על ידי Lefebvre בשנת 1835, שתיאר גם חלק מהמינים המוכרים מאזורינו.Eremiaphila Eremiaphila , המונה מספר מינים הפזורים מאזור אילת דרך בקעת הערבה, רוב אזורי הנגב, בקעת ים־המלח, רמת מדבר יהודה, צפון הנגב עד להב, המורדות המזרחיים של הרי ירושלים והר חרמון. על פי בודנהיימר (1937) זוהו בישראל 5 מינים. באוסף האנטומולוגי של אוניברסיטת ת"א מזוהים 3 מינים ועוד 1-3 מינים שזהותם עדיין לא הובררה, בכל מקרה אין חפיפה מלאה בין רשימות המינים. הסיסטמטיקה העדכנית של הסוג באזורינו לא ברורה ויש טענה בקרב חוקרים אחדים לצורך ברביזיה משמעותית של הסוג באזור שלנו, מה שעשוי לעדכן את הסטטוס הטקסונומי של המינים המקומיים.
פרטים שצולמו באזורים שונים בארץ, ללא זיהוי מינים. 1: חולות סמר, 2: חולות סמר 3: רכס חצירה.
גמל־שלמה מדברי (גמ"ש מדברי) הינו חרק פעיל יום, המותאם להפליא לבית גידולו (מורפולוגית ופיזיולוגית). האנטומיה ובמיוחד הגוף הקצר והרחב (אורך הגוף לא עולה על 35 מ"מ במינים הגדולים ויש שאורכם לא עולה על 13 מ"מ), משקפת התאמה לחיי קרקע מובהקים. רגלי ההליכה דקות וארוכות במיוחד (ביחס לאורך הגוף), ומותאמות לריצה מהירה אך לא לטיפוס על צמחים (אף שקיימות תצפיות על פרטים שנראה על שיחים נמוכים). בשל ריצתו המהירה, כונה בעבר בספרות העברית בשם 'גמל־שלמה הרץ' (עד שנות ה־60).
איור סכמתי המראה חלקי גוף שונים של גמל־שלמה מדברי (מין לא מקומי).
משערים שהדורבנים בפיסת הרגל מסייעים לתנועה יעילה על מצע חולי.
התנהגות ההגנה של גמל־שלמה מדברי, בכל הדרגות, מסתמכת על זריזות רגליים והסוואה מושלמת. כל כך טובה שגם אם הצליח המתבונן להבחין בו לשבריר שנייה, הרי שבשנייה הבאה הוא כבר נעלם על רקע הקרקע, צמוד אליה וקפוא במקומו. התאמה מעולה זו באה לידי ביטוי לא רק במבנה גוף שטוח בעל היטל צל מזערי וטקסטורה מחוספסת של הגוף המזכירה אבן קטנה, אלא גם ברב־צורתיות צבעונית, התואמת למרקם ועושר צבעי הקרקע כפי שמוצאים בבתי גידול מדבריים רבים. על פי לב פישלזון (תצפיות מעבדה) דרגות הזחל מסוגלות לשנות צבע במהלך ההתנשלות וכך להתאים עצמן לסביבה משתנה לאורך תהליך הגדילה, עד דרגת הבוגר, שאינו יכול עוד לשנות צבע.deimatic behavior , בה נחשפות זוג כנפיים אחוריות צבעוניות (אדמדמות במקרה שלנו) הנחבאות מתחת לכנפי החפייה ונוצר מצג איום של אלמנטים ניגודיים בולטים. מעבר זה נעשה במהירות גדולה ובאופן מפתיע וסבורים שהוא יוצר אצל האוייב (ציפור או זוחל) מודל צבע הנתפס כאיום אפשרי או יוצר בילבול והיסוס המאפשר לטרף לברוח.
נקבה בוגרת במצג הרתעה, פורשת כנפיים צבעוניות (סמר).
בוגרים נראים החל מהאביב המאוחר עד לסתיו המוקדם. באזורי תפוצה חמים נראה שבני הסוג פעילים מרבית השנה ולפחות בחלק מהמינים מתקיימת חפיפת דורות בה מוצאים בשטח, בזמן נתון, פרטים בגילאים שונים. באזורי תפוצה קרים עונת הפעילות קצרה והחריפה (דיאפאוזה) נעשית בדרגת הביצה המוגנת בתיק הביצים. ההטלה ב-Eremiaphilidae, כבכל גמלי־השלמה, נעשית בתיק ביצים ספוגי וקשיח ootheca (על תיקי ביצים של גמלי־שלמה , ראו בקישור).
פרט מתבגר (נימפה) צמוד לקרקע בתנוחת הסוואה (יוטבתה).
מידע על הביולוגיה והאקולוגיה של המינים בטבע מצוי במשורה וזה הקיים מגיע לרוב מהשבי ודיווחי מגדלים. בשבי נקבה (המטילה בחול) מייצרת עד 20 תיקי ביצים במרווחים של 10 ימים ויותר. נראה שבטבע מספר התיקים מצומצם יותר, כתלות באיכות התזונה. מספר הנימפות המגיחות מכל תיק כזה הוא 15-10 פרטים. יחס הזווגים בשבי נוטה להרבה יותר זכרים מאשר נקבות. ייתכן ולתנאי ההדגרה בשבי יש השפעה על כך, אולם אין בנמצא מחקר שבדק את הנושא. אופן גיחת האבקועים (אורכם 4-2 מ"מ) משתנה ממין למין. בשבי יש המגיחים ביחד באותו הזמן ויש כבודדים, במהלך מספר שבועות עד מספר חודשים, כפי הנראה לשם הימנעות מקניבליזם. מסתמן שלחות יחסית מהווה גורם המשפיע על תזמון ההגחה, כאשר הזחלים מעדיפים להגיח עם שחר, בשעה שהלחות בשיאה.
פרטים שצולמו באזורים שונים בארץ, ללא זיהוי מינים: 4: שדה בוקר, 5: חולות רביבים 6: רכס החרמון.
גמל־שלמה מדברי מהווה חריג בקרב רוב גמלי־השלמה החיים בעיקר באזורים טרופיים וטרופיים יובשניים, בבתי גידול עשירים בצמחים. הוא דוגמא אקולוגית נפלאה ליכולות הסתגלות בתנאי מחייה קיצוניים, כפי שרק מדבריות יכולים להציב בפני הדרים בהם.
מקורות נבחרים :
A New Species of the Genus Eremiaphila Lefebvre, 1835 (Mantodea:Eremiaphilidae) from Turkey, Miktat Doganlar, 2007 The Praying Mantids, edited by Frederick R. Prete, 1999 Mantodea Species File Online Desert Pebble Mantis (Eremiaphila Zetterstedti) The phylogenetic system of Mantodea (Insecta: Dictyoptera), Frank Wieland, 2010 Digging for the offspring, or how to bury an ootheca underground (Insecta: Dictyoptera: Mantodea), Frank Wieland, 2008 True Tales Of The Insects, L. N. Badenoch, 1899 Animal life in deserts, a study of the fauna in relation to the environment, Buxton, Patrick Alfred, 1923 Rodzina Eremiaphilidae, www.modliszki.pl, 2011 The Frightening Attitude of A Desert Mantid, Eremiaphila Braueri Kr. (Orthoptera, Mantodea), Mithan Lal Roonwal, 1938
insectour
Eremiaphila (גמל־שלמה מדברי), סוג קטן ומוכר יחסית אבל מסתורי משהו באורחות חייו. בני הסוג נפוצים בבתי גידול צחיחים וחשופים או דלילים מאוד בצמחיה. יש מהם המעדיפים קרקע אבנית או קרומית נוקשה ויש מינים המותאמים לקרקעות חוליות, אם כי בישראל אין מינים אובליגטורים לבית הגידול החולי.Eremiaphila נגזר מיוונית; eremia = מדבר ו phila = אוהב. ולא בכדי, הוא תואר לראשונה על פי פרט מדברי. אולם השם המדעי והשם העברי עשויים לתעתע, בסוג נכללים גם מינים השוכנים בבתי גידול הרריים. אם בהרי האטלס בצפון אפריקה או ברמות הגבוהות והקרות של מערב אסיה. באזורנו לפחות מין אחד השוכן בבית גידול אלפיני ובישראל ניתן למצוא אותו פעיל בקיץ במרומי החרמון.Eremiaphilidae (בסדרה גמלי־שלמה Mantodea) המונה 2 סוגים בלבד: Eremiaphila ו־Heteronutarsus Eremiaphila נאסף לראשונה במצרים, בשנת 1798 על ידי החוקר הצרפתי M. Savigny שהיה מדען במשלחת המדעית שצורפה לגייסות נפוליאון שיצאו לכבוש את מצרים וארץ ישראל. הוא תואר למדע כסוג חדש רק מאוחר יותר; על ידי Lefebvre בשנת 1835, שתיאר גם חלק מהמינים המוכרים מאזורינו.Eremiaphila Eremiaphila , המונה מספר מינים הפזורים מאזור אילת דרך בקעת הערבה, רוב אזורי הנגב, בקעת ים־המלח, רמת מדבר יהודה, צפון הנגב עד להב, המורדות המזרחיים של הרי ירושלים והר חרמון. על פי בודנהיימר (1937) זוהו בישראל 5 מינים. באוסף האנטומולוגי של אוניברסיטת ת"א מזוהים 3 מינים ועוד 1-3 מינים שזהותם עדיין לא הובררה, בכל מקרה אין חפיפה מלאה בין רשימות המינים. הסיסטמטיקה העדכנית של הסוג באזורינו לא ברורה ויש טענה בקרב חוקרים אחדים לצורך ברביזיה משמעותית של הסוג באזור שלנו, מה שעשוי לעדכן את הסטטוס הטקסונומי של המינים המקומיים.
פרטים שצולמו באזורים שונים בארץ, ללא זיהוי מינים. 1: חולות סמר, 2: חולות סמר 3: רכס חצירה.
גמל־שלמה מדברי (גמ"ש מדברי) הינו חרק פעיל יום, המותאם להפליא לבית גידולו (מורפולוגית ופיזיולוגית). האנטומיה ובמיוחד הגוף הקצר והרחב (אורך הגוף לא עולה על 35 מ"מ במינים הגדולים ויש שאורכם לא עולה על 13 מ"מ), משקפת התאמה לחיי קרקע מובהקים. רגלי ההליכה דקות וארוכות במיוחד (ביחס לאורך הגוף), ומותאמות לריצה מהירה אך לא לטיפוס על צמחים (אף שקיימות תצפיות על פרטים שנראה על שיחים נמוכים). בשל ריצתו המהירה, כונה בעבר בספרות העברית בשם 'גמל־שלמה הרץ' (עד שנות ה־60).
איור סכמתי המראה חלקי גוף שונים של גמל־שלמה מדברי (מין לא מקומי).
משערים שהדורבנים בפיסת הרגל מסייעים לתנועה יעילה על מצע חולי.
התנהגות ההגנה של גמל־שלמה מדברי, בכל הדרגות, מסתמכת על זריזות רגליים והסוואה מושלמת. כל כך טובה שגם אם הצליח המתבונן להבחין בו לשבריר שנייה, הרי שבשנייה הבאה הוא כבר נעלם על רקע הקרקע, צמוד אליה וקפוא במקומו. התאמה מעולה זו באה לידי ביטוי לא רק במבנה גוף שטוח בעל היטל צל מזערי וטקסטורה מחוספסת של הגוף המזכירה אבן קטנה, אלא גם ברב־צורתיות צבעונית, התואמת למרקם ועושר צבעי הקרקע כפי שמוצאים בבתי גידול מדבריים רבים. על פי לב פישלזון (תצפיות מעבדה) דרגות הזחל מסוגלות לשנות צבע במהלך ההתנשלות וכך להתאים עצמן לסביבה משתנה לאורך תהליך הגדילה, עד דרגת הבוגר, שאינו יכול עוד לשנות צבע.deimatic behavior , בה נחשפות זוג כנפיים אחוריות צבעוניות (אדמדמות במקרה שלנו) הנחבאות מתחת לכנפי החפייה ונוצר מצג איום של אלמנטים ניגודיים בולטים. מעבר זה נעשה במהירות גדולה ובאופן מפתיע וסבורים שהוא יוצר אצל האוייב (ציפור או זוחל) מודל צבע הנתפס כאיום אפשרי או יוצר בילבול והיסוס המאפשר לטרף לברוח.
נקבה בוגרת במצג הרתעה, פורשת כנפיים צבעוניות (סמר).
בוגרים נראים החל מהאביב המאוחר עד לסתיו המוקדם. באזורי תפוצה חמים נראה שבני הסוג פעילים מרבית השנה ולפחות בחלק מהמינים מתקיימת חפיפת דורות בה מוצאים בשטח, בזמן נתון, פרטים בגילאים שונים. באזורי תפוצה קרים עונת הפעילות קצרה והחריפה (דיאפאוזה) נעשית בדרגת הביצה המוגנת בתיק הביצים. ההטלה ב-Eremiaphilidae, כבכל גמלי־השלמה, נעשית בתיק ביצים ספוגי וקשיח ootheca (על תיקי ביצים של גמלי־שלמה , ראו בקישור).
פרט מתבגר (נימפה) צמוד לקרקע בתנוחת הסוואה (יוטבתה).
מידע על הביולוגיה והאקולוגיה של המינים בטבע מצוי במשורה וזה הקיים מגיע לרוב מהשבי ודיווחי מגדלים. בשבי נקבה (המטילה בחול) מייצרת עד 20 תיקי ביצים במרווחים של 10 ימים ויותר. נראה שבטבע מספר התיקים מצומצם יותר, כתלות באיכות התזונה. מספר הנימפות המגיחות מכל תיק כזה הוא 15-10 פרטים. יחס הזווגים בשבי נוטה להרבה יותר זכרים מאשר נקבות. ייתכן ולתנאי ההדגרה בשבי יש השפעה על כך, אולם אין בנמצא מחקר שבדק את הנושא. אופן גיחת האבקועים (אורכם 4-2 מ"מ) משתנה ממין למין. בשבי יש המגיחים ביחד באותו הזמן ויש כבודדים, במהלך מספר שבועות עד מספר חודשים, כפי הנראה לשם הימנעות מקניבליזם. מסתמן שלחות יחסית מהווה גורם המשפיע על תזמון ההגחה, כאשר הזחלים מעדיפים להגיח עם שחר, בשעה שהלחות בשיאה.
פרטים שצולמו באזורים שונים בארץ, ללא זיהוי מינים: 4: שדה בוקר, 5: חולות רביבים 6: רכס החרמון.
גמל־שלמה מדברי מהווה חריג בקרב רוב גמלי־השלמה החיים בעיקר באזורים טרופיים וטרופיים יובשניים, בבתי גידול עשירים בצמחים. הוא דוגמא אקולוגית נפלאה ליכולות הסתגלות בתנאי מחייה קיצוניים, כפי שרק מדבריות יכולים להציב בפני הדרים בהם.
מקורות נבחרים :
A New Species of the Genus Eremiaphila Lefebvre, 1835 (Mantodea:Eremiaphilidae) from Turkey, Miktat Doganlar, 2007 The Praying Mantids, edited by Frederick R. Prete, 1999 Mantodea Species File Online Desert Pebble Mantis (Eremiaphila Zetterstedti) The phylogenetic system of Mantodea (Insecta: Dictyoptera), Frank Wieland, 2010 Digging for the offspring, or how to bury an ootheca underground (Insecta: Dictyoptera: Mantodea), Frank Wieland, 2008 True Tales Of The Insects, L. N. Badenoch, 1899 Animal life in deserts, a study of the fauna in relation to the environment, Buxton, Patrick Alfred, 1923 Rodzina Eremiaphilidae, www.modliszki.pl, 2011 The Frightening Attitude of A Desert Mantid, Eremiaphila Braueri Kr. (Orthoptera, Mantodea), Mithan Lal Roonwal, 1938