insectour
גמל־שלמה משובץ - נימפה במופע ירוק
סדרת הרשומות 'כיצד נבדיל' נותנת בהם סימנים, ומהווה מדריך בסיסי להבדלים חזותיים שבין פרוקי־רגליים דומים אך שונים.
פרוקי־רגליים מקבוצות מרוחקות פילוגנטית (פילוגנטיקה ) מראים לעיתים סימני דמיון מפתיעים ומבלבלים. כל שכן, כאשר משווים מול יצורים קרובים אבולוציונית, כאן המבוכה עשויה להיות רבה יותר, ולא בכדי, כי הרי הם נושאים הרבה מאוד מהמשותף, והדמיון במראה לא מפתיע כלל.
סידרת גמלי ־ה שלמה Mantodea , היא קבוצה פילוגנטית מדגימה למבוכות מהסוג הזה. כחרקים טורפים המתמחים בציד ממארב, פיתחו גמלי־השלמה מספר מאפיינים חזותיים חריגים למדי, המבדילים אותם מרוב מיני החרקים, אבל עשויים להקשות על האבחנה בין חלק מהמינים בתוך הקבוצה.
רשומה זה עוסקת בהבדלי זיהוי חזותיים בולטים שבין המין גמל־שלמה משובץ לסוג גמל־שלמה מקלי (הכולל בישראל 3 מינים דומים). הם משתייכים אומנם לסוגים שונים, אבל משתייכים לאותה משפחה טקסונומית; Empusidae . בשל כך הם מראים דמיון במאפיינים חזותיים שונים ולא מעטים מתבלבלים בינם, בעיקר בין דרגות הזחל.
המינים בסוגים הללו שוכנים בבתי גידול דומים והופעתם בשטח חופפת בחלק מהעונות. עיקר הדמיון נראה בדרגות הזחל הנקרא גם נימפה . ההבדלים בין הבוגרים ניכרים יותר לעין. בטרם נעמוד על השונות, יש צורך לישר קו בדבר מספר מונחים, העומדים בבסיסם של ההבדלים הללו. ניתן להיעזר בתמונה עם תיאור האיברים.
תיאור איברים כללי של גמל־שלמה. בתמונה נימפה של גמל־שלמה מקלי.
כמו בכל החרקים, גופו של גמל־השלמה (גמ"ש) נחלק לשלוש חטיבות: ראש, חזה ובטן. בגמלי־שלמה, מתאפיין החזה במבנה צר ומוארך. קל לזהות את החזה, מכיוון שהוא איבר הנושא את שלושת זוגות הרגליים. רק הרגליים האמצעיות והאחוריות משמשות להליכה שבשגרה. הזוג הקדמי, התפתח לרגלי טרף .
מחלקים את החזה של הגמ"ש לשלושה מקטעים: קדמי, מרכזי ואחורי. מבין השלושה, החזה הקדמי הוא המקטע הארוך ביותר וזה שנושא את רגלי הטרף, הנתמכות במערכת שרירים מפותחת המסתעפת לתוך חלל מורחב בקדמת החזה. רגלי הטרף משמשות ללכידת מזון, להגנה וגם לאחיזה וייצוב בתנועה. רגלי טרף הן דוגמא מעולה להמחשת התמחות איברים בחרקים. שני מקטעי החזה הנוספים קצרים יותר והם נושאים, בהתאמה, את הרגליים האמצעיות והאחוריות ובהתאמה גם את כנפי חפיה וכנפי התעופה.
כאשר משווים את רגלי הטרף בגמלי־שלמה, לרגלי הליכה 'נורמליות' בחרקים, נמצא שהירך, שעל הרוב קצרה מאוד, התארכה להפליא. אל קצה הירך מתחברת ;טבעת הקולית; - פרק קטן המגשר בין הירך לפרק הקולית. הקולית עבה וחסונה בהשוואה לירך ולאורכה שורת קוצים חזקים (משמשים כאחד המאפיינים במיון טקסונומי של גמ"שים). אל הקולית מתחברת השוק, שהיא קצרה ודקה יותר ונושאת שורת קוצים משלה. השוק מתקפלת אל הקולית ומאפשרת לייצר אחיזה לופתת איתנה הנעזרת בקוצים המנוגדים. בקצה השוק זיז ארוך, דמוי טפר, המשמש להגנה ואחיזה. קצה השוק נושא גם את פיסת הרגל, המורכבת מחמישה פרקים, ומסתיימת בזוג ציפורניים בעלות תנועה.
גמל-שלמה מקלי Empusa fasciata
(אורך הבוגר 5.4-7.2 ס"מ)
בישראל 3 מינים בסוג 'מקלי', שמות עבריים למינים לא בנמצא נכון למועד עדכון הרשומה (יוני 2014). מפת התפוצה אינה ברורה וגם לא מידת חפיפת התפוצה בין המינים. זיהוי בשדה עשוי להיות קשה. הבוגרים מצויים בין מרץ לאוגוסט אם כי עיקר הפעילות היא באביב. הנימפות חורפות בדרגת זחל מתקדמת.
Empusa fasciata הוא המין הנפוץ ביותר בבתי גידול ים-תיכוניים עד צפון הנגב, על עשבייה חד-שנתית נמוכה וגבוהה. שני המינים הנוספים מצויים לאורך בקע הערבה ועמק הירדן ובנגב.
גמל־שלמה מקלי - נקבה בוגרת
שמו העברי של הסוג 'מקלי' מעיד על אחד המאפיינים הבולטים שלו. מבנה גוף מוארך וצנום. ניתן בקלות להתבלבל בינו לבין ענף או גבעול. אורכו של החזה הקדמי כמעט פי ־שניים מאורך הירך של רגלי הטרף (אצל נימפות צעירות, היחס מעט קטן יותר). עם הראש, החזה הקדמי מהווה כמחצית מאורך הגוף כולו.
הירך של רגל הטרף ארוכה וצנומה ושומרת על מימדים אחידים למדי, בהשוואה לירך של גמל־שלמה משובץ.
הראש נושא עטרה צרה, שאורכה עולה על אורך הראש עצמו .
הבטן, המוארכת משהו, מופנית אצל הנימפות כלפי מעלה, אצל הבוגרים היא ישרה. היא מעוטרת בעלעלים צרים יחסית ועשויה להיראות כעלה או קוץ יבש. עלעלים אלה נראים גם אצל הבוגרים,
צבע הבוגרים מערב גווני ירוק (לפעמים צהבהב) עם כתמים בהירים ולעיתים קרובות גם גוונים ורודים ארגמניים. הזחלים פחות צבעוניים. לרוב הם מופיעים בצבעי עשבייה יבשה (חום-אפרפר).
גמל־שלמה מקלי, נימפה בדרגה מתקדמת.
הסוג מקלי מכונה לעיתים גם 'סוסת השד', שם עממי שנגזר מאחד הכינויים של גמלי־השלמה בערבית. על כינוי זה אומר מרגולין 1935 שניתן בשל זיזים דמויי קרניים המזדקרות על הבטן. על סמך מקורות נוספים השם העממי כנראה תרגום משפות אירופאיות שונות.
מין אחר מסוג שונה, הדומה מאוד לגמ"ש מקלי הוא Hypsicorypha gracilis , המצוי בחולות מישור החוף ובנגב. ניתן לקרוא עליו ברשומה מפגש עם גמ"ש . עטרת הראש ארוכה מאוד, אין לו עלעלים על הבטן ועל הרגליים.
נימפה של
Hypsicorypha gracilis
גמל-שלמה משובץ Blepharopsis mendica
(אורך הבוגר 5-6 ס"מ)
הסוג Blepharopsis כולל בישראל רק מין אחד. נפוץ ברוב חלקי הארץ כולל בנגב על עשבייה גבוהה, שיחים ועצים. מצוי גם בבקעת ים־המלח וערבה, על שיחים ועצי שיטים. בוגרים מופיעים החל מראשית האביב ועד אוקטובר. הנימפות חורפות בדרגת זחל מתקדמת. עשוי להיראות גם באזור האורבני, בגינות נוי.
גמל־שלמה משובץ - נקבה בוגרת
השם העברי מעיד על מאפיין בולט והוא צבע הגוף. צבעי הגוף של הבוגר הם כשַיִש המשובץ בגוונים ירוקים ולבנים, שילוב המספק הסוואה מעולה על רקע עלווה ירוקה. לזחלים שילוב צבע דומה, המופיע גם בגווני חום/לבן. הגוף עוטה פלומת זיפים עדינה ודלילה. קשה לראות, אך היא מקנה לגוף מראה פחות מבריק, לעיתים בעל מראה מאובק.
לגמ"ש זה מבנה גוף מוצק וחסון יותר. אורך החזה הקדמי לא עולה על אורך החזה האמצעי והאחורי גם יחד . הוא רחב יותר מאשר בגמ"ש מקלי. החזה הקדמי מעוטר בשושנת קוצים שרוחבה כמעט כאורך כל החזה הקדמי .
הירך ארוכה מהחזה הקדמי. היא חסונה ושרירית יותר, בהשוואה למצוי בגמל־שלמה מקלי.
הראש נושא עטרה משולשת, הקצרה מאורך הראש .
הבטן אצל הנימפות שמנמנה יותר. גם היא מופשלת כלפי מעלה והעלעלים רחבים יחסית. אצל הבוגרים, העלעלים בבטן בקושי נראים.
גמל־שלמה משובץ - נימפה במופע חום. שימו לב לרוחב שושנת הקוצים ביחס לאורך החזה הקדמי
ניתן לתת בהם סימנים נוספים, אך אלה כבר דורשים הסתכלות מעמיקה, שאינה הכרחית כדי להבדיל בין הסוגים עצמם.
בשני הסוגים הללו ניתן להבדיל גם בין הזוויגים. לזכרים מחושים מנוצים ולנקבות מחושים חוטיים. הבדלי הזוויגים נראים גם אצל הנימפות, בעיקר בדרגות המאוחרות. בדרגת הנימפה, בנימפות, מחושי הזכרים אינם מנוצים, אבל הם מעובים וחרוטיים יותר, בהשוואה למחושים חוטיים אצל הנקבות.
גמל־שלמה מקלי - נימפה זכר
הנה לנו שני סוגים נפוצים, בעלי תפוצה גיאוגרפית דומה, המראים חפיפה עונתית מסויימת ועשויים להיראות כמתחרים בפוטנציה. עם זאת, נראה שהם נבדלים בדרישות האקולוגיות ובהתנהגות.
לסוג גמל־שלמה מקלי מבנה גופו עדין וקל. הוא נוטה להיצמד לצומח עשבוני, בדרך כלל חד-שנתי. שם הוא מתמזג בקלות כעוד ענף.
לגמל־שלמה משובץ מבנה גוף מוצק וכבד יותר. הוא מגלה העדפה לצמחיה בעלת נוף מלא כמו שיחים ואפילו עצים, אם כי ניתן למצאו גם על בני שיח נמוכים. מוצאים אותו פעמים רבות אורב ליד פרחים, מה שיותר נדיר אצל גמל־שלמה מקלי.
תודה לאודליה זיו, מדריכת טבע, על העזרה בהכנת הרשומה.
מקורות נבחרים :
החי והצומח של ארץ-ישראל, החרקים, כרך 3, 1989
מדריך החרקים בישראל, פנחס אמיתי, 2002
insectour
גמל־שלמה משובץ - נימפה במופע ירוק
סדרת הרשומות 'כיצד נבדיל' נותנת בהם סימנים, ומהווה מדריך בסיסי להבדלים חזותיים שבין פרוקי־רגליים דומים אך שונים.
פרוקי־רגליים מקבוצות מרוחקות פילוגנטית (פילוגנטיקה ) מראים לעיתים סימני דמיון מפתיעים ומבלבלים. כל שכן, כאשר משווים מול יצורים קרובים אבולוציונית, כאן המבוכה עשויה להיות רבה יותר, ולא בכדי, כי הרי הם נושאים הרבה מאוד מהמשותף, והדמיון במראה לא מפתיע כלל.
סידרת גמלי ־ה שלמה Mantodea , היא קבוצה פילוגנטית מדגימה למבוכות מהסוג הזה. כחרקים טורפים המתמחים בציד ממארב, פיתחו גמלי־השלמה מספר מאפיינים חזותיים חריגים למדי, המבדילים אותם מרוב מיני החרקים, אבל עשויים להקשות על האבחנה בין חלק מהמינים בתוך הקבוצה.
רשומה זה עוסקת בהבדלי זיהוי חזותיים בולטים שבין המין גמל־שלמה משובץ לסוג גמל־שלמה מקלי (הכולל בישראל 3 מינים דומים). הם משתייכים אומנם לסוגים שונים, אבל משתייכים לאותה משפחה טקסונומית; Empusidae . בשל כך הם מראים דמיון במאפיינים חזותיים שונים ולא מעטים מתבלבלים בינם, בעיקר בין דרגות הזחל.
המינים בסוגים הללו שוכנים בבתי גידול דומים והופעתם בשטח חופפת בחלק מהעונות. עיקר הדמיון נראה בדרגות הזחל הנקרא גם נימפה . ההבדלים בין הבוגרים ניכרים יותר לעין. בטרם נעמוד על השונות, יש צורך לישר קו בדבר מספר מונחים, העומדים בבסיסם של ההבדלים הללו. ניתן להיעזר בתמונה עם תיאור האיברים.
תיאור איברים כללי של גמל־שלמה. בתמונה נימפה של גמל־שלמה מקלי.
כמו בכל החרקים, גופו של גמל־השלמה (גמ"ש) נחלק לשלוש חטיבות: ראש, חזה ובטן. בגמלי־שלמה, מתאפיין החזה במבנה צר ומוארך. קל לזהות את החזה, מכיוון שהוא איבר הנושא את שלושת זוגות הרגליים. רק הרגליים האמצעיות והאחוריות משמשות להליכה שבשגרה. הזוג הקדמי, התפתח לרגלי טרף .
מחלקים את החזה של הגמ"ש לשלושה מקטעים: קדמי, מרכזי ואחורי. מבין השלושה, החזה הקדמי הוא המקטע הארוך ביותר וזה שנושא את רגלי הטרף, הנתמכות במערכת שרירים מפותחת המסתעפת לתוך חלל מורחב בקדמת החזה. רגלי הטרף משמשות ללכידת מזון, להגנה וגם לאחיזה וייצוב בתנועה. רגלי טרף הן דוגמא מעולה להמחשת התמחות איברים בחרקים. שני מקטעי החזה הנוספים קצרים יותר והם נושאים, בהתאמה, את הרגליים האמצעיות והאחוריות ובהתאמה גם את כנפי חפיה וכנפי התעופה.
כאשר משווים את רגלי הטרף בגמלי־שלמה, לרגלי הליכה 'נורמליות' בחרקים, נמצא שהירך, שעל הרוב קצרה מאוד, התארכה להפליא. אל קצה הירך מתחברת ;טבעת הקולית; - פרק קטן המגשר בין הירך לפרק הקולית. הקולית עבה וחסונה בהשוואה לירך ולאורכה שורת קוצים חזקים (משמשים כאחד המאפיינים במיון טקסונומי של גמ"שים). אל הקולית מתחברת השוק, שהיא קצרה ודקה יותר ונושאת שורת קוצים משלה. השוק מתקפלת אל הקולית ומאפשרת לייצר אחיזה לופתת איתנה הנעזרת בקוצים המנוגדים. בקצה השוק זיז ארוך, דמוי טפר, המשמש להגנה ואחיזה. קצה השוק נושא גם את פיסת הרגל, המורכבת מחמישה פרקים, ומסתיימת בזוג ציפורניים בעלות תנועה.
גמל-שלמה מקלי Empusa fasciata
(אורך הבוגר 5.4-7.2 ס"מ)
בישראל 3 מינים בסוג 'מקלי', שמות עבריים למינים לא בנמצא נכון למועד עדכון הרשומה (יוני 2014). מפת התפוצה אינה ברורה וגם לא מידת חפיפת התפוצה בין המינים. זיהוי בשדה עשוי להיות קשה. הבוגרים מצויים בין מרץ לאוגוסט אם כי עיקר הפעילות היא באביב. הנימפות חורפות בדרגת זחל מתקדמת.
Empusa fasciata הוא המין הנפוץ ביותר בבתי גידול ים-תיכוניים עד צפון הנגב, על עשבייה חד-שנתית נמוכה וגבוהה. שני המינים הנוספים מצויים לאורך בקע הערבה ועמק הירדן ובנגב.
גמל־שלמה מקלי - נקבה בוגרת
שמו העברי של הסוג 'מקלי' מעיד על אחד המאפיינים הבולטים שלו. מבנה גוף מוארך וצנום. ניתן בקלות להתבלבל בינו לבין ענף או גבעול. אורכו של החזה הקדמי כמעט פי ־שניים מאורך הירך של רגלי הטרף (אצל נימפות צעירות, היחס מעט קטן יותר). עם הראש, החזה הקדמי מהווה כמחצית מאורך הגוף כולו.
הירך של רגל הטרף ארוכה וצנומה ושומרת על מימדים אחידים למדי, בהשוואה לירך של גמל־שלמה משובץ.
הראש נושא עטרה צרה, שאורכה עולה על אורך הראש עצמו .
הבטן, המוארכת משהו, מופנית אצל הנימפות כלפי מעלה, אצל הבוגרים היא ישרה. היא מעוטרת בעלעלים צרים יחסית ועשויה להיראות כעלה או קוץ יבש. עלעלים אלה נראים גם אצל הבוגרים,
צבע הבוגרים מערב גווני ירוק (לפעמים צהבהב) עם כתמים בהירים ולעיתים קרובות גם גוונים ורודים ארגמניים. הזחלים פחות צבעוניים. לרוב הם מופיעים בצבעי עשבייה יבשה (חום-אפרפר).
גמל־שלמה מקלי, נימפה בדרגה מתקדמת.
הסוג מקלי מכונה לעיתים גם 'סוסת השד', שם עממי שנגזר מאחד הכינויים של גמלי־השלמה בערבית. על כינוי זה אומר מרגולין 1935 שניתן בשל זיזים דמויי קרניים המזדקרות על הבטן. על סמך מקורות נוספים השם העממי כנראה תרגום משפות אירופאיות שונות.
מין אחר מסוג שונה, הדומה מאוד לגמ"ש מקלי הוא Hypsicorypha gracilis , המצוי בחולות מישור החוף ובנגב. ניתן לקרוא עליו ברשומה מפגש עם גמ"ש . עטרת הראש ארוכה מאוד, אין לו עלעלים על הבטן ועל הרגליים.
נימפה של
Hypsicorypha gracilis
גמל-שלמה משובץ Blepharopsis mendica
(אורך הבוגר 5-6 ס"מ)
הסוג Blepharopsis כולל בישראל רק מין אחד. נפוץ ברוב חלקי הארץ כולל בנגב על עשבייה גבוהה, שיחים ועצים. מצוי גם בבקעת ים־המלח וערבה, על שיחים ועצי שיטים. בוגרים מופיעים החל מראשית האביב ועד אוקטובר. הנימפות חורפות בדרגת זחל מתקדמת. עשוי להיראות גם באזור האורבני, בגינות נוי.
גמל־שלמה משובץ - נקבה בוגרת
השם העברי מעיד על מאפיין בולט והוא צבע הגוף. צבעי הגוף של הבוגר הם כשַיִש המשובץ בגוונים ירוקים ולבנים, שילוב המספק הסוואה מעולה על רקע עלווה ירוקה. לזחלים שילוב צבע דומה, המופיע גם בגווני חום/לבן. הגוף עוטה פלומת זיפים עדינה ודלילה. קשה לראות, אך היא מקנה לגוף מראה פחות מבריק, לעיתים בעל מראה מאובק.
לגמ"ש זה מבנה גוף מוצק וחסון יותר. אורך החזה הקדמי לא עולה על אורך החזה האמצעי והאחורי גם יחד . הוא רחב יותר מאשר בגמ"ש מקלי. החזה הקדמי מעוטר בשושנת קוצים שרוחבה כמעט כאורך כל החזה הקדמי .
הירך ארוכה מהחזה הקדמי. היא חסונה ושרירית יותר, בהשוואה למצוי בגמל־שלמה מקלי.
הראש נושא עטרה משולשת, הקצרה מאורך הראש .
הבטן אצל הנימפות שמנמנה יותר. גם היא מופשלת כלפי מעלה והעלעלים רחבים יחסית. אצל הבוגרים, העלעלים בבטן בקושי נראים.
גמל־שלמה משובץ - נימפה במופע חום. שימו לב לרוחב שושנת הקוצים ביחס לאורך החזה הקדמי
ניתן לתת בהם סימנים נוספים, אך אלה כבר דורשים הסתכלות מעמיקה, שאינה הכרחית כדי להבדיל בין הסוגים עצמם.
בשני הסוגים הללו ניתן להבדיל גם בין הזוויגים. לזכרים מחושים מנוצים ולנקבות מחושים חוטיים. הבדלי הזוויגים נראים גם אצל הנימפות, בעיקר בדרגות המאוחרות. בדרגת הנימפה, בנימפות, מחושי הזכרים אינם מנוצים, אבל הם מעובים וחרוטיים יותר, בהשוואה למחושים חוטיים אצל הנקבות.
גמל־שלמה מקלי - נימפה זכר
הנה לנו שני סוגים נפוצים, בעלי תפוצה גיאוגרפית דומה, המראים חפיפה עונתית מסויימת ועשויים להיראות כמתחרים בפוטנציה. עם זאת, נראה שהם נבדלים בדרישות האקולוגיות ובהתנהגות.
לסוג גמל־שלמה מקלי מבנה גופו עדין וקל. הוא נוטה להיצמד לצומח עשבוני, בדרך כלל חד-שנתי. שם הוא מתמזג בקלות כעוד ענף.
לגמל־שלמה משובץ מבנה גוף מוצק וכבד יותר. הוא מגלה העדפה לצמחיה בעלת נוף מלא כמו שיחים ואפילו עצים, אם כי ניתן למצאו גם על בני שיח נמוכים. מוצאים אותו פעמים רבות אורב ליד פרחים, מה שיותר נדיר אצל גמל־שלמה מקלי.
תודה לאודליה זיו, מדריכת טבע, על העזרה בהכנת הרשומה.
מקורות נבחרים :
החי והצומח של ארץ-ישראל, החרקים, כרך 3, 1989
מדריך החרקים בישראל, פנחס אמיתי, 2002