ומה יש להבין בחגבים? או! זאת הנקודה, כדי לצפות בחגבים צריך להבין את הראש שלהם. וכמה שהראש שלהם קטן והמוח בפנים קטן עוד יותר, הרי היכולת שלהם להתל בנו, פרי אבולוציה של מיליוני שנים, היא הנשק העיקרי שיש בידם כדי להתחמק מאויבים או אויבים בפוטנציאל (אנחנו למשל).
אכן לא כל החגבים ממהרים להתחמק. יש הנוקטים דווקא באסטרטגיה הפוכה, בה הם מסתמכים בעיקר על הסוואה וחוסר תזוזה עד הרגע האחרון. אלה (חלקם מינים כבדי תנועה) מצליחים בזה לא פחות טוב מאחיהם המתחמקים. עובדה! הם מצליחים לשרוד שנה שנה ולהעמיד דורות חדשים.
אלה שנוקטים בתמרוני התחמקות, מסתמכים על כמה עקרונות בסיסיים, לעיתים מנוגדים, המאפשרים להם להתל בנו בקלות יתרה. מצטיינים בזה במיוחד חגבים החיים בבתי גידול פתוחים, שלא ברוכים בצמחייה צפופה או עשב גבוה. על שלושה כאלה תסב רשומה זו.
גיבורי הרשומה שייכים כולם לאותה תת־משפחה ואפילו לאותו סוג. תת־המשפחה היא עפרנים (Oedipodinae) והסוג הוא עפרן Oedipoda. עפרנים הם חגבים בגודל בינוני (בוגרים 15-28 מ"מ), הנקבות גדולות מהזכרים. עפרנים מבלים את זמנם על קרקע חשופה, שם הם מוסווים היטב בצבע וגוון וגם מוצאים את מזונם הכולל חד-שנתיים נמוכים. בית הגידול המועדף הוא שטחים פתוחים, חשופים לשמש עם צמחיה פזורה ועשביה דלילה ונמוכה.
באזורים שונים אפשר למצוא חפיפה מסוימת בין חלק מהמינים. למשל: באזור מודיעין (קברות המכבים) צפיתי בשלושה מינים (מתוך כ־4 המוכרים בישראל) באותו אתר בפרק זמן קצר של כחצי שעה.
הסוג עפרן מדגים תופעה מעניינת המכונה צבעוניות מתפרצת (flash colors). צבע מתפרץ הוא צבע הנחשף בעת תנועת בעל החיים, אבל נסתר כאשר בעל החיים דומם או מסתתר. מוצאים אותו בין השאר בכנפיים אחוריות של חגבים מסוימים ועשים שונים. ההנחה המקובלת שצבעים אלה משמשים לבלבול טורפים וההסבר לאופן הפעולה הוא כדלקמן:
כאשר החגב חש באיום מתקרב או מיידי, הוא מזנק ממקומו, פורש כנפי תעופה צבעוניות, עף למרחק קצר (כמה מטרים), כונס כנפיים ונוחת בפתאומיות. התנהגות זו, יוצרת אצל הצופה אפקט הפתעה. העין העוקבת אחר דימוי צבעוני ובולט, מאבדת בהרף, בעת כינוס הכנפיים, קשר עין עם החגב בעודו באוויר, וזה בנפילה חופשית נטמע בסביבה וקופא במקומו.
אין ספק שממבט אנושי אפקט הצבע המתפרץ עובד היטב, וגם לאחר עשרות מפגשים עם עפרנים הם עדיין ממשכים להתל בי, במידה ואני לא מוכן לפגישה. תאוריה זו מניחה שאם זה עובד על בני-אדם זה פועל גם על הטורפים (ציפורים?) של החגבים. הבעיה עם התאוריה הזו שעדיין לא נעשה / פורסם ניסוי מבוקר המראה ירידה בטריפה של חרקים בעלי צבע מתפרץ (המראים התנהגות כפי שתוארה קודם) על ידי טורפים טבעיים. מעבר לזה, בשטח מוצאים לא מעט עפרנים גידמים (בעיקר רגליים אחוריות) מה שיכול להעיד שהם נתונים ללחץ טריפה כלשהו, סביר מציפורים.
אם מבחינים בעפרן מבעוד מועד, אפשר לעיתים להתקרב אליו במתינות וללא תנועות חדות (רצוי לא בקו ישר) ולהגיע ממש קרוב, עד כדי אבחנה נוחה במבנה גופו וצבעיו.
צבע הגוף אינו אחיד ובתוך כל מין אפשר למצוא וריאציות בהירות וכהות (מאפור עד חום אדמדם או צהבהב) בהתאם לצבעי בית הגידול. לעיתים אפשר למצוא מופעים אחידים למדי בגוון, כאשר דגם הכתמים האופייני נבלע בצבע הרקע של הגוף.
עפרנים הם לא החגבים היחידים בבית גידולם, והדרך הכי טובה לזהות (בזמן התעופה) באם מדובר בעפרן היא צבע כנפי התעופה. לכל העפרנים מערך צבע משותף הבנוי משטח צבעוני בוהק (קדמי), פס סהרוני כהה (אמצעי) ושוליים שקופים (אחורי). ההבדלים הניכרים בין המינים מצויים בחלק הצבעוני (ראו בפרוט על כל מין). סימן זיהוי נוסף הייחודי לעפרנים דורש מבט מקרוב יותר והוא; רכס המתנשא על ולאורך הקולית של רגלי הניתור ומסתים במדרגה חדה. נוח להבחין בקולית במבט אופקי ביחס לחגב.
הערה! מערך צבע כנפי התעופה בעפרנים דומה לזה של הסוג דרכן Acrotylus גם הוא ממשפחת העפרניים וגם הוא חובב שטחים פתוחים דלילים בצמחיה. הסוג דַּרְכָּן, הכולל בישראל 2 מינים, נבדל בגודל; הוא קטן ורזה יותר ועל האוכפית יש לו נקודה כהה מלווה לעיתים בשוליים בהירים.
עפרן אדום־כנף Oedipoda miniata
סימן ההכר: כנפי-תעופה אדומות עם פס שחור המבדיל בין השטח האדום לשוליים השקופים. (דומה למערך הצבע של דרכן Acrotylus patruelis)
תפוצה עולמית: מרכז ודרום אירופה, צפון־אפריקה, עירק, אירן וישראל.
תפוצה מקומית: גליל, כרמל, אזור החוף, שפלת והרי יהודה, עמק הירדן, בקעת ים המלח והנגב הצפוני.
פעילות: צעירים ומתבגרים נצפים מפברואר עד מרץ. עונת הרבייה מיוני עד אוגוסט. נצפו גם בוגרים חורפים.
עפרן צהוב־כנף Oedipoda aurea
אופייני לאזורים גבוהים ויבשים. בהשוואה למין הקודם, נחשב יותר לחובב לחות ומוצאים אותו בבית גידול שיחי וצפוף יותר.
סימן ההכר: כנפי תעופה צהובות עם פס שחור המבדיל בין השטח הצהוב לשוליים השקופים. (דומה למערך הצבע של התלמן Morphacris fasciata)
תפוצה עולמית: טורקיה, סוריה וישראל.
תפוצה מקומית: חרמון, גליל, כרמל, שומרון, שפלת והרי יהודה. בישראל הסוג כולל 2 תת־מינים האבחנה בינם בלתי אפשרית בשדה.
פעילות: צעירים ומתבגרים נצפים מפברואר. בוגרים ממאי עד אוגוסט. עונת הרבייה נמשכת עד דצמבר.
עפרן כחול־כנף Oedipoda caerulescens
אופייני לאזורים גבוהים ויבשים עם צמחיה נמוכה. בשפלת יהודה מצאתי אותם גם בחורשות אורנים פתוחות ומוצלות.
סימן ההכר: כנפי תעופה כחולות עם פס שחור המבדיל בין השטח הכחול לשוליים השקופים.
תפוצה עולמית: מרכז ודרום אירופה, צפון אפריקה, טורקיה, אירן עד סין וישראל.
תפוצה מקומית: גליל, כרמל, שפלת והרי יהודה.
פעילות: בוגרים נצפים ממרץ עד נובמבר. ככל הנראה חורפים בדרגת ביצה.
