חרוטן קוני Pyrgomorpha conica

הוא קטן, נפוץ, נחבא אל העשבים וגם לו יש סיפור.
חרוטן קוני הוא חגב קטן (3-2 ס"מ הנקבה) הנפוץ ברוב אזורי הארץ1, למעט מדבר קיצוני, בבתי גידול עשבוניים או בשיחים צפופים. מעמיד 2 דורות בשנה ואפשר למצוא פרטים כל השנה כאשר בקיץ חלה האטת פעילות.
קל לצפות בחרוטן קוני במישור החוף שם הוא מצוי בחולות מיוצבים, כורכר, ביצות ובשולי אזורים חקלאיים.
 
חרוטן קוני Pyrgomorpha conica משתייך למשפחת החֲרוּטָנִיִּים Pyrgomorphidae. חרוטנים נפוצים באזורים חמים (טרופיים וסובטרופיים). בית הגידול האופייני הוא עשבוני אם כי יש מינים המצויים גם בבתי גידול חוליים.
 
תכונה אופיינית למשפחה היא בלוטת ריח עורית המצויה על גב הבטן ומפרישה חומר דוחה (טיפוסי לכל מין) אשר בסוגים אחדים נחשב רעיל (למשל: אצל כושן ארסי Poekilocerus bufonius ראו רשומה בקישור). באזורינו מוכרים 6 סוגים הכוללים מין אחד בכל סוג.
חרוטן קוני - נקבה במופע ירוק וזכר.

שמו העברי והלטיני של חרוטן קוני מעידים על מבנה גופו וצורת ראשו המחודדת וקל לזהותו2. בדומה למרבית בני המשפחה מין זה אינו מטיב לקפוץ או לעופף ולהגנה הוא מסתמך על הסוואה מעולה.

בחרוטן קוני מוצאים דו־פרצופיות זוויגית מובהקת (הקיימת גם במינים אחרים במשפחה) כאשר הנקבה גדולה והזכר קטן משמעותית. בדומה למינים אחרים במשפחה, הזכר הקטן רוכב על הנקבה ואינו עוזב אותה עד שהיא מוכנה להזדווגות. דבר העשוי לקחת מספר ימים.

נקבה, תת בוגרת, במופע ורוד.
נקבה בוגרת; מופע חום/אפור.

אחת התופעות המאפיינות את המין הזה היא פולימורפיזם־גווני (רב־צורתיות צבעונית). חרוטן קוני מופיע בשני מופעים עיקריים שהם גווני ירוק או אפור. במין זה שינוי הצבע2 מושפע בעיקר מלחות. תופעה זו מוכרת גם ממינים אחרים של חגבים המשנים צבע כתגובה לירידה בלחות וקמילת הצמחיה. שינוי הצבע מתבצע רק בדרגות צעירות, בשלב הגלגול במעבר בין דרגה לדרגה.

המעניין בתופעה הזו היא המנגנון הביולוגי המאפשר לחגב לנטר את רמת הלחות. ופה עולה הסוגיה: איזו לחות משפיעה על החגב? בבית גידול עשבוני אפשר לאפיין שני טיפוסי לחות: [א] לחות בסביבה המיידית לחגב, הנוטה לשהות באזורים הלחים יותר של הצמחיה – רמת המיקרו־אקלים. [ב] לחות אטמוספרית שהיא ככל הנראה גם המשמעותית יותר והמשפיעה על חיוניות הצומח.

נמצא שקולטנים הרגישים ללחות והמצויים על הקוטיקולה של החגב מושפעים יותר מהלחות ברמת המיקרו ופחות מהלחות האטמוספרית. בדיקות שונות לא הציעו פתרון חד־משמעי לסוגיה ועדיין לא ידוע (על פי הספרות שקראתי) המנגנון המדויק המשפיע על פולימורפיזם גווני בחגבים המשנים צבע כתגובה לשינוי בלחות היחסית.
נקבה במופע ורוד - מזדווגת.
תופעה נוספת מעניינת הנראית אצל חרוטן קוני היא מופע ורוד (רק אצל נקבות), חלקי או מלא הקיים בעיקר אצל דרגות צעירות אבל נראה גם בבוגרים. מופע ורוד / סגול מוכר אצל מינים שונים של חגבאים (חגבים וחרגולים). ככל הידוע מדובר במופע נדיר הנרכש גנטית (ולא עקב השפעה הורמונלית, המוכרת למשל אצל כמה מיני ארבה).

מכאן נשאלת השאלה מה היתרון של מוטציה כזו, אם היא שורדת ואף נפוצה באזורי תפוצה שונים? אני לא יכול להתייחס למינים אחרים אבל בית הגידול של חרוטן קוני באזור החוף משופע מיני צומח המופיע בגווני ורוד ואדום. כסות גוף בגווני ורוד, ירוק וכתמים בהירים משתלב יפה בנוף הצומח החד-שנתי. נראה שלפחות מבחינת הסוואה לגווני הורוד אין חיסרון. בשטח חגבים ורודים נעלמים מהר מאוד מהעין בדומה לחגבים ירוקים או אפורים.

תובנה מעניינת הקשורה לפולימורפיזם היא העדפת רקע סביבה. בחגבים רבים המראים פולימורפיזם גווני, עשויים להתקיים בו זמנית מספר מופעים וכל מופע נוטה להעדיף סביבת צבע הדומה לצבע גופו. במידה והסביבה משתנה, הפרטים עוברים לסביבה אחרת המספקת רקע מתאים להסוואה. הבוגרים מעופפים וקל להם לעבור מאתר אחד למשנהו. דרגות צעירות שאינן יכולות לעוף תלויות הרבה יותר ביעילות ההסוואה ולכן במינים שונים הן יכולות לשנות צבע במעבר גלגול. אסטרטגיה זו מבטיחה את השרדות המין בכל מהלך של שינוי סביבה עונתי או שאינו צפוי.

בתחילת האביב כאשר השטח שופע צומח חד־שנתי ירוק המתערבב עם צומח יבש מהעונה שעברה או צומח חורפי המסיים את גידולו באביב, אפשר למצוא פרטים של חרוטן קוני בכל הגוונים ללא העדפת רקע נראית לעין. נראה שחגבים אלו, שאינם מטיבים לעוף, בורחים למקום הבטוח הראשון ולאו דווקא על פי מפתח צבע מסוים. יהיה מעניין לבדוק את העניין לקראת סוף האביב.

סיבה נוספת לפולימורפיזם קשורה ככל הנראה לאופן בו טורפים מזהים את הטרף. טורפים הניזונים מבעלי־חיים המסווים את עצמם והמסתמכים על חוש הראייה כאמצעי איתור משמעותי, שומרים בזיכרון דימוי צורה וצבע של הטרף המאפשר להם לאתר את החרק במהירות בין שפע דימויים שגויים המצויים בבית הגידול. התגובה האבולוציונית של הטרף למצב זה עשויה להיות ריבוי מופעים. 

ריבוי מופעים מצריך מהטורף לזכור מספר גדול יותר של דימוי צבע אם הוא רוצה לנצל את משאבי המזון ביעילות גבוהה יותר. דיון מורחב בנושא תמצאו ברשומה רב צורתיות הסוואתית בסביבה משתנה העוסקת בריבוי מופעי צבע בגמלי־שלמה.
זכר ונקבה על שברק. שיח השברק מספק רקע מגוון של ירוק רענן וגווני חום/צהוב של חלקים יבשים. רקע כזה אופייני לבית הגידול של חרוטן קוני ולכן הם נעלמים ברקע במהירות רבה.

אז הנה לנו, גם חגב קטן יכול לספק לנו שיעור קצר באקולוגיה. ובפעם הבאה שנראה חגב בשדה כדאי לשים לב מה צבע הרקע? לאן הוא מעדיף לברוח? והאם הוא ילך לפי הספר? או אולי יפתיע.

1. אזורי התפוצה של חרוטן קוני חופפים חלקית עם אזורי תפוצה של שני מינים אחרים במשפחה הדומים לו חזותית. חרוטן חדודי Pyrgomorpha granosa הנבדל בעיקר בכנפיים המנוונות ו־Macroleptea laevigata המצוי בעיקר באזורי חולות.

2. מוכרים מספר משתני סביבה המשפיעים על צבעי גוף של חגבאים: צבע רקע, צפיפות אוכלוסיה, לחות יחסית, משך זמן חשיפה לאור וטמפרטורה. גורמים אלה עשויים להשפיע כל אחד בנפרד בעוצמה שונה או בשילוב חלק מהמשתנים. קיימים משתנים אחרים הקשורים לגנטיקה, מזון ופיזיולוגיה.

Comments are closed.