הסטטיסטיקה הפשוטה מדברת בעד עצמה, בעונות החום מאמיר מספר הדיווחים על מקרי פגיעה המיוחסים לפרוקי־רגליים ארסיים, בהם גם עכבישים ועקרבים. אין זה מפתיע, הקיץ מהווה עבור רבים מהם שיא עונת הפעילות.
מנגד, זו גם עונת הפנאי של רבים מאתנו, המנצלים את הקיץ לעיסוקים העשויים לחשוף את חלקנו למפגש עם פרוקי־רגליים, אשר יש מהם (ספורים) העשויים להוות סכנה כלשהי. ברשומה מי עוקץ, מי נושך ולמה אותי? אפשר למצוא דיון רחב יותר בנושא.
הסוג ארסן Loxosceles (משפחת הארסניים Sicariidae1) כולל כ־135 מינים, הנפוצים באזורים החמים והממוזגים של העולם. מרביתם (90~) מצויים באמריקות והשאר באפריקה, אסיה ואירופה; כ־80% מצויים בחצי הכדור הצפוני. מינים רבים תועדו על סמך פרטים בודדים, בעלי תפוצה מוגבלת מאוד. רק למספר קטן של מינים במשפחה חשיבות רפואית אמיתית. חלקם בשל היותם סינטרופיים synanthropic ותפוצתם מושפעת מאוד מפעילות האדם.
בישראל מוכר כרגע המין; ארסן חוּם Loxosceles rufescens, הנפוץ בכל אגן הים-התיכון (צפון אפריקה, דרום אירופה והמזרח התיכון) הוא מוכר גם כמין פולש בארה"ב, אוסטרליה ובמקומות נוספים. בישראל, מצוי ברוב חלקי הארץ.
יתכן וקיימים מינים נוספים מסוג זה בישראל. קיימת טענה שבדרום ישראל מצוי מין נוסף, נפרד, של ארסן; .Loxosceles distincta יש הסוברים שהמין הדרומי הוא תת-מין של L. rufescens. הטקסונומיה הרשמית רואה ב L. distincta מין זהה לארסן חום (Brignoli 1976) וכך גם מופיע בקטלוג העכבישים העולמי של Platnick. המופע הדרומי נוטה להיות בהיר בצבע וצנום יותר. נכון להיום, אין פרסום רשמי על הטקסונומיה המקומית של הסוג.
שם הסוג המדעי Loxosceles (לוק־סוס־ליז) נגזר מלטינית ומשמעותו היא: רגליים נטויות – בשל האופן בו ערוכות רגלי הארסן בעת מנוחה. הרגליים דקות וארוכות, עד כפי-שניים מאורך הגוף. זוג רגליו השני ארוך במקצת משאר הרגליים.
על הראשחזה prosoma או cephalothorax עשוי להראות כתם כהה, המזכיר צורת גוף כינור. באנגלית הסוג זכה בשל כך לכינוי Violin Spider. מאפיין זה אינו בלעדי לסוג ארסן ועשוי לא להראות על פרטים כהים. אי אפשר להסתמך עליו לזיהוי בלעדי, זיהוי חד־משמעי מצריך בחינה של מומחה.
כמו לאחרים במשפחה, לארסן 3 זוגות עיניים (למרבית העכבישים 4 זוגות). מכאן נובע הכינוי העממי "שֶׁשָׁן" (ולא שושן). השם הרשמי, הוא כאמור אַרְסָן חוּם. העיניים קטנות למדי ומסודרות במערך אופייני של מעין משולש, כאשר כל קודקוד בנוי מזוג עיניים צמודות.
במרחב החיים של האדם הוא מצוי במבני מגורים, מחסנים וכדומה. לרוב אפשר למצאו במרחבים צרים ואפלים, שאינם זוכים להפרעה תדירה כמו: גב ותחתית ארונות, חללי אכסון, ערמות בגדים ישנים, מרתפים, עליות גג, מזווים, בוידם, ארגזי אכסון וכו'.
אתרים אלה חביבים גם על מין אחר של עכביש; יורקן (ראו רשומה), שגם לו 3 זוגות עיניים במערך משולש. היורקן אינו מסוכן לאדם ואף מסייע בהדברת הארסן, מכיוון שהוא אחד האוייבים הטבעיים שלו.
לעין האדם נגלה הארסן בעיקר בזמן הפרעה משמעותית, במהלך סדר, שיפוצים וניקיונות או הפרעה דרסטית אחרת (ביקור גנבים למשל). הוא עשוי לחמוק לתוך נעליים או פרטי לבוש המשמשים באופן שוטף, כאשר הוא נאלץ למצוא מחסה מזדמן ומיידי במהלך שגרת הפעילות הרגילה שלו או לאחר שהוחרד ממחבואו.
לעיתים נתקלים בפרט משוטט, בדרך כלל זכר בוגר. זכר בוגר עשוי לשוטט בחיפוש אחר נקבות וכך הוא עשוי להכנס למגורי אדם או להגיע ולעבור באתרים שכרגיל אינם מהווים עבור הארסן בית גידול מתאים או שגרתי.
ארסן חום הינו פעיל לילה מובהק. ניזון מפגרי חרקים (נדיר בעכבישים) וגם בחרקים חיים. מדובר בעכביש החובב טמפרטורות גבוהות וחודשי הפעילות העיקריים שלו הם עונות החום. בתנאים נוחים של לחות וטמפרטורה, פרט בריא יכול לשרוד עד מספר חודשים ללא מזון, זאת תודות לחילוף חומרים הנמוך בהרבה בהשוואה לעכביש אחר בעל גודל ומשקל דומים.
הארסן בונה מטווה קורים לא סדיר ודביק, שצבעו לבן מלוכלך עד אפור ועשוי להראות כמו משטח של קורי פטריה. על המטווה אפשר שיופיעו שרידי פרוקי־רגליים ששמשו כמזון וגם שרידי נשלים. המטווה מוצמד למצע כלשהו וימצא לרוב בחללים צרים, אפלים ויבשים. הוא משמש כמחסה ליום וגם כאתר הטלה עבור הנקבה.
כמרבית העכבישים, הארסן הוא יצור יחידאי ואינו חי במושבות. בעונת הרבייה אפשר למצוא זכר בוגר או שניים בצד נקבה טרום בוגרת, או נקבה השומרת על צאצאים, אבל מדובר במצב זמני של מספר שבועות.
הנקבה חיה עד שנתיים, לרוב פחות. גודל ממוצע של תטולה הוא 50 ביצים, כמות הנחשבת נמוכה לעכביש במימדי גוף דומים. נקבה בוגרת עשויה לבצע עד כחמישה מחזורי רבייה בשנה (לרוב פחות). פוריות הנקבה תלויה מאוד בתדירות המפגשים עם זכרים. מחקרים הראו ירידה משמעותית בכמות הביצים ואחוזי הבקיעה במהלך מחזורי הרבייה – במידה והנקבה הזדווגה רק עם זכר אחד, לאחר הגיעה לבגרות מינית.
צעירים מגיחים לאחר כחודש ונשארים סמוך לנקבה עד הנשל הראשון. הדרך לבגרות מינית אורכת כשנה, בה יעברו כ־7 התנשלויות. ארסנים לא מפיצים את עצמם על ידי 'בלונינג' בדומה לעכבישים רבים. במינים סינטרופים (המצויים בסמיכות לאדם), הפצה מעבר לאזור המחייה הטבעי שלהם, נסמכת לא מעט על עזרת האדם (תפיסת טרמפים בתוך סחורות, ריהוט וכדומה).
הארס חלבוני ומשתייך לקבוצת הארסים הציטוטוקסיים הפוגעים ברקמות ובדם ועשויים לגרום לכיב מקומי. הרכיב המשמעותי בארס הוא אנזים מפרק הנקרא Sphingomyelinase-D. אנזים זה, מוכר גם בסוג Sicarius (משפחת הארסניים) ובעיקר מחידקים פתוגניים מסויימים. האנזים גורר פירוק של ריקמת החיבור ועשוי להסב נזק רקמתי משמעותי. מאפייני התגובה מארסן אף זכו לשם ייחודי; loxoscelism.
מרכיבי הארס במינים שונים של ארסנים נבדקו; חלקם בצורה יסודית וחלקם עדיין לא ברורים. גם המכניזם של התופעות המקומיות והמערכתיות עדיין לא ברור במלואו. לחוקרים אין, לפי שעה, הסבר מלא מדוע עכברים וחולדות אינם מפתחים תגובה רקמתית ואילו האדם, קַבְיוֹת וארנבונים נפגעים.
מקרי מוות נדירים מאוד, אבל מתועדים מספר מקרים בעולם (כתוצאה מטיפול לוקה, סיבוכים משניים או פגיעה בילדים קטנים). יש חוקרים הסוברים שבחלק מהמינים בסוג (לא ידוע מישראל), הנזק לרקמות נגרם, בין היתר, עקב חידקים הגורמים להרס רקמות ומצויים בארס ועל גבי הכליצרות. מניחים שחידקים אלה חיים בסימביוזה עם הארסן ומסייעים לו בפירוק רקמות המזון שלו. מספר מחקרים שנעשו על חיות מעבדה, מצביעים שעיקר הנזק מקורו בחידקים ופחות בארס.
בניגוד לנשיכה של אלמנה שחורה, נשיכה של ארסן חום כמעט ואינה מורגשת, אם בכלל (עכבישים נושכים ולא עוקצים). מסיבה זו קשה מאוד לקשור בין נגע עור, העשוי להתפתח לאחר שעות רבות, לבין עכביש כגורם ישיר לנגע.
נשיכה אינה בהכרח אקט המחייב החדרת ארס. מאחר והעכביש שולט בכמות הארס המוחדרת, יתכן והנשיכה תהיה עקרה או בעלת מינון נמוך מאוד, בעל השפעה שולית. עומק הנשיכה תלוי גם בגודל העכביש. פרטים צעירים עשויים שלא לחדור את העור כלל.
תסמינים ראשונים של כאבים מקומיים מופיעים במהלך מספר שעות (8-6). במקביל עשויים גם להופיע מקומית; שלפוחיות, אדמומיות, נפיחות, גירוד ולאחר זמן התקשות האזור, עם שינוי גוון העור לגוון אדום כחלחל. במקרה של תגובה קלה עד מתונה, צפי ההחלמה הוא עד מספר שבועות. רוב המקרים נופלים לתוך קטגוריה זו.
במקרה של החדרה משמעותית של ארס (נדיר), כאב עז עשוי להופיע תוך פחות משעתיים, המשתווה לתחושת כוויה עזה (שורף) ובעקבותיו הופעת התסמינים האמורים וביתר חומרה. ללא טיפול, עשוי להופיע, לאחר מספר ימים, כיב העלול להתפתח לנמק מקומי. במקרה כזה ההחלמה עשויה לארוך עד מספר חודשים ולעיתים להשאיר צלקת. מרבית המקרים בקטגורה זו מסתיימים ללא סיבוכים.
במקרים חריגים מאוד של חדירת הארס למערכת הדם, עשויים להופיע סימפטומים נוספים כמו: דם בשתן, חום, הקאות, דופק מהיר ונשימה מואצת. עלולה להופיע אנמיה המוליטית (פירוק של כדוריות דם אדומות), דלקת בדפנות כלי הדם, פגיעה בקרישה, אי ספיקת כליות ובמקרה של תגובה חריפה מאוד, אף מוות מכשל תפקודי כללי. מקרים הנופלים בקטגוריה זו נדירים גם בקנה מידה עולמי.
למרות התיאור הלא מלבב, נשיכה של ארסן חום אינה בהכרח מסכנת חיים ויחד עם זאת אסור לזלזל בה. במקרה של חשש לפגיעה2, יש להפנות את הנפגע במהירות לבית החולים. אפשר לקרר את האזור הפגוע במים קרים, אבל אין להניח חוסם מכל סוג או לחמם את האזור.
מאפייני תסמינים הדומים ל־loxoscelism עשויים להופיע גם בנסיבות של עקיצות או נשיכות של פרוקי־רגליים אחרים, בהם גם עכבישים שאינם מסוכנים לאדם, או בעקבות נגעי עור ממקורות שונים שאינם קשורים לפרוקי־רגליים. בשל כך אי אפשר, כבררת מחדל, לייחס הופעת סימפטומים כאלה לנשיכת עכביש, אלא אם הוא נמצא על או לצד הנפגע, בזמן הנשיכה וזוהה בוודאות. ייחוס מאפיינים פתולוגיים של loxoscelism לנשיכן ארסן, ללא הסתמכות על זיהוי פרט שנאסף בזמן הנשיכה, היא תופעה שאינה נדירה. יש להיזהר ממנה ולו בשל אבחון שגוי העשוי להוביל לטיפול לוקה.
במידת האפשר, חשוב להביא עם הנפגע את העכביש בכלי סגור (חי או מת) ורצוי במצב פיזי (לא מעוך, ללא היכר) המאפשר זיהוי מהיר ונכון.
אין ספק שנשיכת ארסן עשויה להסתיים בתגובה קשה. ברם, בהתחשב בתפוצתו הנרחבת, הרי מספר הדיווחים על נשיכת ארסן מוכחת בישראל, נמוכה עד זניחה (בישראל הדיווח השנתי על נשיכת ארסן מוכחת הוא 1-3 מקרים בשנה). אין דרך לזיהוי חד משמעי של נשיכת ארסן ולכן אבחון קליני של המקרה, מידע על ההיסטוריה הרפואית של המטופל ואזור מגוריו או מקום האירוע, חיוניים בכדי לאפשר טיפול נכון ומהיר בסימפטומים. אין טיפול נוגד לארס העכביש והטיפול הוא תומך בעיקרו ותלוי בתסמינים ובחומרת התגובה.
לא בלתי סביר שמספר הנשיכות של ארסן גבוה מהמדווח בפועל על ידי גורמי הרפואה בישראל, אולם משם שהן מסתיימות בלא כלום או בתגובה מינורית העוברת מעצמה ושאינה דורשת התערבות רפואית, הן לא נכנסות לסטטיסטיקה המקומית. מצב זה מחזק את הטיעון שרמת הסיכון בפועל מהארסן היא נמוכה מאוד, עד זניחה בהשוואה לסכנות מוחשיות הרווחות באורח החיים המודרני של האדם. הסיכוי להיפגע משמעותית בבית בתאונת בישול, החלקה באמבטיה וכד', הוא גדול פי כמה. ותראו לי אדם שאינו מתרחץ כי יתכן והוא עשוי להחליק באמבטיה או לא מבשל כי זה מסוכן.
מקרי הפגיעה המועטים הם תוצאה של 'אי הבנה' משני הצדדים. כאשר האדם, שלא במשים, בא במגע ישיר עם העכביש באופן העשוי לסכן את חייו (מנסה למחוץ אותו בכוונה או מבלי כוונה) וזה מגיב בנשיכת אזהרה שעשויה להיות גם ארסית – במקרה של המינים המוגדרים מסוכנים.
בכלל, רוב מיני העכבישים אינם יכולים פיזית לנשוך אותנו או מתקשים לחדור את שכבת עור החיצונית של הגוף וממילא הארס שלהם אינו יכול להשפיע עלינו או שהשפעתו זניחה.
מניעה היא הדרך הטובה ביותר לצמצם מגע עם פרוקי־רגליים מסוכנים. איטום חללים וסדקים (גם תחת דלתות ובחלונות) העשויים להוות נקודת חדירה לבית או לשמש מסתור. הימנעות מהצמדה מלאה של ריהוט לקירות, הקפדה על סדר וארגון של פריטים המאוכסנים לזמן ממושך, ניעור כלי מיטה לפני פרישתם וגם של בגדים ומגבות שיצאו מאכסון ממושך או שאינם משמשים לעיתים קרובות.
רצוי להימנע מהכנסת ידיים ורגליים למקומות וחללים שאנו לא בטוחים בהם. להיעזר בכפפות גומי במידת הצורך. להשתמש בשואב אבק כדי להגיע לפינות וחללים לא נגישים במיוחד. לנער לבוש ונעליים לפני שמתלבשים. ואם פוגשים בעכביש לא מזוהה, להפעיל שיקול דעת בהתאם למצב.
רוב העכבישים שתפגשו בבית, חלקם דיירי קבע, אינם מסוכנים לאדם ואף מועילים בצמצום אוכלוסיית הארסנים וחרקים מזיקים בכלל. יש מהם הניזונים מעכבישים אחרים ובכללם ארסנים. הם יכולים לעשות עבודת הדברה ביולוגית טובה למדי, הרבה יותר טובה מהדברה כימית. שרובה אינה יעילה כנגד עכבישים, אך מסכנת את הבריאות שלנו לא פחות משל העכבישים. ראו גם ברשומה; איך יודעים האם עכביש ארסי.
את הארסן החום לא נוכל לסלק מסביבתנו, גם אם נשקיע ממון וזמן. מאידך, אין כל סיבה לשנות אורחות חיים כדי לחיות באשליה שהוא לא כאן. ארסן הוא עוד יצור המהווה חלק מהפאונה המקיפה אותנו. פוטנציאל הסכנה גבוה, אבל הסיכוי להיפגע נמוך עד אפסי.
אין זו המלצה להתעלמות מוחלטת, אך אין ספק שלמרבית בני האדם בישראל יש דאגות חיים הרבה יותר משמעותיות. אין שום סיבה להוסיף את הארסן לאוסף החרדות האנושי, שממילא אינו תורם לחיי שיגרה נינוחים.
1. באנציקלופדית החי והצומח של א"י, כרך 2 פרוקי-רגליים יבשתיים (1985), הסוג ארסן מופיע תחת המשפחה Loxoscelidae. ב-1991 לאחר עבודה של Platnick הוא הושב טקסונומית למשפחה Sicariidae.
2. תיאורי התסמינים מעובדים מהספרות המקצועית. אין בכוונת המאמר או כותבו להחליף חוות דעת מקצועית של רופא או מומחה רפואי, בכל מקרה של חשש לפגיעה יש לפנות מיידית לעזרה רפואית במוסד רפואי מתאים.
תודה לדר' יעקב אסף, רפואה דחופה, מרכז רפואי הדסה בירושלים.
מקורות נבחרים:
עקיצת עכביש ששן חום, דר' הילי הנדל, מתוך האתר הוטרינר שלי.
Brown spiders and loxoscelism, Paulo Henrique da Silva, Rafael Bertoni da Silveira, Ma´rcia Helena Appel, Oldemir Carlos Mangili, Waldemiro Gremski, Silvio Sanches Veiga, Toxicon 2004
Loxoscelism, David L. Swanson, Richard S. Vetter, Clinics in Dermatology 2006
Bites, Anders Nielsen
Loxosceles Spider Bite in Turkey (Loxosceles Rufescens, Sicariidae, Araneae) Yigit N., Bayram A., Ulasoglu D., Danisman T., Corak Ocal I., Sancak Z., 2008
Venomous Animals in North America, Jacob Cobi Assaf MD, Israeli Journal of Emergency Medicine, 2006
Spiders of the genus Loxosceles (Araneae, Sicariidae): a review of biological, medical and psychologicalaspects regarding envenomations, Richard S. Vetter, 2008