כל אורגניזם נתון ללחץ טריפה כלשהו, הכופה עליו לפתח התאמות בכדי להקטין את לחץ הטריפה למימדים שיאפשרו את המשך קיומו של המין. התאמות אלו יכולות להתבטא באופן מורפולוגי, פיסיולוגי והתנהגותי. כדי להבין אותן עליהן להיבחן בהקשר לאורח החיים של אותו אורגניזם ובמימד היחסים שלו עם אורגניזמים אחרים ובית הגידול שלו.
טריפה היא אחת מאותם לחצים אבולוציוניים התורמים למגוון ביולוגי עצום המעשיר את עולמנו. חרקים מהווים דוגמא נפלאה לעושר עצום של התאמות מטיפוסים שונים שנועדו לצמצם לחץ טריפה. חרקים לא רק מהווים את הקבוצה הביולוגית הגדולה והמגוונת ביותר, אלא שהם גם תופשים כמעט כל בית גידול אפשרי ומכך התפתחו התאמות שונות ומשונות המאפשרות לשרוד בהם.
רשומה זו עוסקת בחיפושית אחת המציגה פיתרון משלה ללחץ טריפה. חיפושית זו נקראת עלית הדגניים והיא מופיעה באביב בבתי גידול עשבוניים בכל האזור הים־תיכוני.
עלית הדגניים Oulema melanopus הינה חיפושית קטנה (5.3-4.5 מ"מ) המשתייכת למשפחת העליתיים Chrysomelidae. משפחת העליתיים כוללת למעלה מ־35,000 מינים בתפוצה עולמית רחבה מאוד. אלו חיפושיות צמחוניות; בהן מינים רבים הניזונים מעלים ויש המתפתחים בשורשים או בגבעולים. משפחה זו כוללת גם מספר מינים הנחשבים למזיקי קשים של צמחי תרבות. מינים אחדים משמשים בהדברה ביולוגית של צמחים פולשים.
לעלית הדגניים תפוצה טבעית רחבה הכוללת את אסיה, אירופה, המזרח התיכון וצפון אפריקה (תפוצה פליארקטית). בשטחים הטבעיים היא ניזונה מדגני בר שונים. יש והיא מהווה מזיק חקלאי לגידולי דגניים (בעיקר של הסוגים: שיבולת שועל, שעורה, וחיטה). בישראל, ככל הידוע לי, עלית הדגניים אינה מהווה מזיק חקלאי ולא מצאתי התייחסות אליה בספרות העוסקת במזיקי חקלאות מקומיים.
עלית הדגניים מצויה גם בצפון אמריקה, לשם היא הגיע כטרמפיסטית על סחורה מאירופה, ככל הנראה בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת. היא זוהתה לראשונה רק בתחילת שנות ה־60, לאחר שהפכה מזיק משמעותי. מרבית הידע שלנו על מין זה מגיע ממחקרים שנעשו במטרה להכירו וללמוד כיצד להתמודד מולו כמזיק חקלאי.
עלית הדגניים מקיימת לרוב רק דור אחד בשנה. לעיתים הדור הראשון מתרבה כאשר יש בנמצא דגניים מושקים, אולם הסיכוי של הדור השני להצליח קטנים. באזורים ממוזגים עיקר הפעילות מתרחשת באביב. בישראל בוגרים וזחלים ראשונים מופיעים בשטח כבר במהלך ינואר וניתן למצוא את המין עד אפריל. זמן הזחל הוא כשלושה שבועות וההתגלמות נעשית בקרקע. הבוגרים מגיחים בקיץ, ניזונים עד הסתיו וחורפים במחסות על ומתחת לקרקע.
הביצים צהובות. מאורכות ואורכן כמילימטר. הן מוטלות כבודדות או בשורות קטנות על הצד העליון של העלים. נקבה אחת מסוגלת להטיל 400-100 ביצים. ההפצה נעשית בדרגת הבוגר (הבוגר מעופף), הנעזר ברוח להגיע לבתי גידול חדשים.
הצלחת הרבייה במין זה תלויה בגורמים רבים, בהם תזמון אקלימי וגם סוג המארח. אחד המחקרים שבדק את הצלחת הרבייה של עלית הדגניים על חיטה הראה שהצלחה זו מושפעת במידה רבה ממידת השעירות של עלי המארח. עלי דגניים מכוסים שערות זיפניות (Leaf trichomes). בדרך כלל קשה לראות אותן בעין אבל כאשר מעבירים אצבע בכיוון אחד של העלה, מלמעלה למטה, ניתן לחוש בחיספוס.
שיערות או זיפים על גבי עלים של צמחים משרתות מספר מטרות, בהן הגנה מאוכלי צמחים ופגעי סביבה אחרים. מסתבר ששערות אלו מקשות על החיפושית להטיל ביצים על העלים והנקבות נמנעות מהטלת ביצים על עלים זיפניים במיוחד. צפיפות גבוהה של שיער מקשה על הנקבה להצמיד את הביצים לעלה, מקטינה את צפיפות התטולה ומעלה את הסיכוי של הביצים להתייבשות. נמצא שבמצב זה אחוזי הבקיעה יורדים לכ־10% ורוב הזחלים מתים לאחר מספר ימים. הזיפים מקשים על זחלים קטנים לכרסם את שכבת האפידרמיס ואכילתם פוגמת באיכות התזונה. נמצא גם שזיפים שנאכלו גרמו לנזק פנימי ברקמות המעי של הזחלים.
נמצא שצפיפות הזיפים ואורכם משתנה בין מינים שונים של דגניים, בין פרטים שונים באותו המין וכתלות בתנאי הגידול של הצמח. בשל כך תכונה זו אינה יכולה להוות משקל משמעותי בהגנה על גידולי דגניים.
הסיפור המעניין של עלית הדגניים הוא דרגת הזחל שהיא גם הדרגה המזיקה ביותר (בעיקר דרגות 4-3). במבט חטוף, זחל של עלית הדגניים אינו ניראה כזחל טיפוסי של חיפושית או חרק. זהו זחל דמוי דרן אשר צבעו הבסיסי צהוב (למעט הראש), אולם כאשר מסתכלים עליו מרחוק ואפילו מקרוב הוא נראה כגוש רירי כהה וזעיר (כ־5 מילימטרים בשיא גודלו) המזכיר לשלשת של ציפור, חילזון או הפרשה ביולוגית כלשהי. לא משהו שהייתם נותנים לו תשומת לב מיוחדת.
כאשר בוחנים גוש זה ממש מקרוב, עם מגדלת, אפשר לראות את הראש הכהה ולעיתים גם קצת מהרגליים. אם בוחנים את הריר תחת הגדלה, אפשר לראות גופים כהים קטנים ולא מוגדרים הצפים בתוכו. למעשה כשאנו מסתכלים על זחל כזה אנו צופים בהפרשה צמיגית המכילה גללים ועוטפת את רוב חלקי הגוף. משערים שמדובר בהגנה מפני התייבשות, הסוואה והגנה מטריפה.
הגנה מסוג כזה, הנקראת fecal shields, אופיינית לזחלים במינים שונים במשפחת העליתיים. ניסויי מעבדה הראו שזחלים של עליתיים שהוסרה מהם שכבת הגללים הראו שרידות נמוכה לטורפים בהשוואה לזחלים שנשארו מוגנים. במקרים שונים נמצא שהריר מכיל חומרים הדוחים חלק מהטורפים, כדוגמת נמלים.
לעלית הדגניים מספר אוייבים טבעיים באזור מוצאה. בשנות 70-60 של המאה הקודמת החלו להשתמש בחלקם עבור הדברה ביולוגית מסחרית. נמצא שהשימוש במספר מינים כקוקטייל נותן את התוצאות הטובות ביותר.
מחקרים הראו שהשימוש בהדברה ביולוגית כנגד עלית הדגניים הפחית משמעותית את הצורך בהדברה כימית שיעילותה כנגד מין זה אינה מוחלטת אבל פוגעת קשה באוייבים הטבעיים שלה ושל מזיקי חקלאות אחרים. במספר אזורים בצפון אמריקה השימוש בהדברה ביולוגית הפחית את אוכלוסיית עלית הדגניים בכ־70% ואובדן היבול פחת לפחות מאחוז אחד. באזורים אחרים החיפושית עדיין מהווה מזיק קשה משום שהאוייבים הטבעיים לא הסתגלו היטב לאקלים המקומי. באזורים אלה נעשה עדיין שימוש גם בהדברה כימית.
ביצים וזחלים נטרפים על ידי חיפושיות ממשפחת המושיתיים, אך את עיקר העבודה עושות צרעות פרזיטואידיות שונות המתפתחות על הביצים או הזחלים. צרעות טפיליות המהוות אוייב טבעי חשוב לעלית הדגניים, נעזרות ככל הנראה בריח של ההפרשה הרירית כדי לאתר את הזחלים ולהטיל בתוכם את הביצים שלהן.
אחד מאותן צרעות היא צרעה זעירה, Tetrastichus julis ממשפחת האילופיתיים, שמוצאה מאזור אגן הים התיכון. צרעה זו תוקפת את דרגת הזחל ומהווה טפיל ספציפי של עלית הדגניים. הצרעה מטילה מספר ביצים לתוך גוף ההמארח והזחלים המתפתחים בתוך המארח מתגלמים מחוצה לו.
בשל הספציפיות של הצרעה ויעילות ההטפלה, היא מהווה רכיב חשוב בהדברה הביולוגית של עלית הדגניים בארה"ב.
עלית הדגניים היא צמחונית אוליגופגית הניזונה מעלי דגניים בלבד. הדגניים אינם חסרי אונים לחלוטין והם פיתחו מנגנוני הגנה שונים כנגד הרביבורים (אוכלי צמחים). במקרה שלנו הזיפים שעל העלים עשויים לפגוע קשה ביכולת של החיפושית להתרבות. הדרגה הניזונה, הזחל, גם היא נתון ללחץ טריפה ואחת הדרכים שלה להתמודד כנגד טורפים היא שימוש בהפרשה צמיגית המגינה על הגוף מטורפים שונים כמו נמלים. ברם, הגנה זו אינה יעילה כנגד כל הטורפים ומספר צרעות טפילות מתפתחות בתוך גופם של זחלי עלית הדגניים למרות שכבת המגן הצמיגית.
עלית הדגניים מהווה דוגמא יפה למשולש אקולוגי שבין חרק צמחוני, המארח שלו והטורפים שלו. משולש המדגים לנו את המורכבות והדינמיקה של המערכת האקולוגית, גם בקנה מידה קטן ומקומי.
מקורות נבחרים:
Cereal Leaf Beetle
Cereal leaf beetle Wikipedia
Interactions Over Time Between Cereal Leaf Beetle (Coleoptera: Chrysomelidae) and Larval Parasitoid Tetrastichus julis (Hymenoptera: Eulophidae) in Utah, Edward W. Evans, Jay B. Karren, and Clark E. Israelsen, 2006
Defensive use of a fecal thatch by a beetle larva (Hemisphaerota cyanea) Thomas Eisner and Maria Eisner, 2000
Plant Resistance to Arthropods: Molecular and Conventional Approaches, C. Michael Smith, 2005
Molecular Host Plant Resistance to Pests, S. Sadasivam, B. Thayumanavan, 2005
Watch for the Cereal Lean Beetle, 1974
Introduced Leaf Beetles of the Maritime Provinces, 2: The Cereal Leaf Beetle Oulema Melanopus (Linnaeus) (Coleoptera: Chrysomelidae), Laurent Lesage, Erhard John Dobesberger, And Christopher G. Majka, 2007
Cereal Leaf Beetle. Plat Protection and Quarantine, 1995