עלית הדגניים מקיימת לרוב רק דור אחד בשנה. לעיתים הדור הראשון מתרבה כאשר יש בנמצא דגניים מושקים, אולם הסיכוי של הדור השני להצליח קטנים. באזורים ממוזגים עיקר הפעילות מתרחשת באביב. בישראל בוגרים וזחלים ראשונים מופיעים בשטח כבר במהלך ינואר וניתן למצוא את המין עד אפריל. זמן הזחל הוא כשלושה שבועות וההתגלמות נעשית בקרקע. הבוגרים מגיחים בקיץ, ניזונים עד הסתיו וחורפים במחסות על ומתחת לקרקע.

הביצים צהובות. מאורכות ואורכן כמילימטר. הן מוטלות כבודדות או בשורות קטנות על הצד העליון של העלים. נקבה אחת מסוגלת להטיל 400-100 ביצים. ההפצה נעשית בדרגת הבוגר (הבוגר מעופף), הנעזר ברוח להגיע לבתי גידול חדשים.

הצלחת הרבייה במין זה תלויה בגורמים רבים, בהם תזמון אקלימי וגם סוג המארח. אחד המחקרים שבדק את הצלחת הרבייה של עלית הדגניים על חיטה הראה שהצלחה זו מושפעת במידה רבה ממידת השעירות של עלי המארח. עלי דגניים מכוסים שערות זיפניות (Leaf trichomes).  בדרך כלל קשה לראות אותן בעין אבל כאשר מעבירים אצבע בכיוון אחד של העלה, מלמעלה למטה, ניתן לחוש בחיספוס.

שיערות או זיפים על גבי עלים של צמחים משרתות מספר מטרות, בהן הגנה מאוכלי צמחים ופגעי סביבה אחרים. מסתבר ששערות אלו מקשות על החיפושית להטיל ביצים על העלים והנקבות נמנעות מהטלת ביצים על עלים זיפניים במיוחד. צפיפות גבוהה של שיער מקשה על הנקבה להצמיד את הביצים לעלה, מקטינה את צפיפות התטולה ומעלה את הסיכוי של הביצים להתייבשות. נמצא שבמצב זה אחוזי הבקיעה יורדים לכ־10% ורוב הזחלים מתים לאחר מספר ימים. הזיפים מקשים על זחלים קטנים לכרסם את שכבת האפידרמיס ואכילתם פוגמת באיכות התזונה. נמצא גם שזיפים שנאכלו גרמו לנזק פנימי ברקמות המעי של הזחלים.

נמצא שצפיפות הזיפים ואורכם משתנה בין מינים שונים של דגניים, בין פרטים שונים באותו המין וכתלות בתנאי הגידול של הצמח. בשל כך תכונה זו אינה יכולה להוות משקל משמעותי בהגנה על גידולי דגניים.