במהלך המחקר נאספו זחלים רבים מאתרים שונים ולאורך כל העונות. למרבה ההפתעה למעט מקרה אחד (צרעה טפילה) לא נמצאו טפילים על הזחלים. לא ברור האם התופעה מעידה על טפיליות נמוכה במקור או סיבה אחרת.

מרבית האוכלוסייה של עשנור הרותם מתפתחת מסוף מרץ עד אמצע יוני על צמחי הרותם המאפיינים בתי גידול חוליים בשפלת החוף וצפון הנגב. אוכלוסיה נוספת, קטנה יותר מתפתחת על רתמים במהלך אוקטובר – דצמבר. ביוני ונובמבר המין מופיע על אחירותם באזור ירושלים ובמאי ונובמבר באזור ערד. באזור ים המלח מופיע על רתמים בינואר – פברואר. מופיע גם אקראית במקומות נוספים כמו באזור הגליל העליון על אחירותם במאי ובחרמון באוגוסט – נובמבר על רתמה.

לאור התפוצה הרחבה של המין, זמינות המזון במרחב הגיאוגרפי והעונתי ומיעוט אויבים טבעיים צפוי היה לכאורה לראות את עשנור הרותם כמזיק נפוץ במקומות רבים, אך לא כך הדבר ולמעט תיעוד אחד של נזק לאחירותם במשתלה, מין זה לא מדווח כמזיק משמעותי, אם בכלל.
ההסבר (עפ"י המחקר) לניגוד בין תפוצה רחבה ואוכלוסייה קטנה יחסית טמון במספר גורמים; רגישות לחום גבוה בשלב העוברי, דפוס התפזרות של הזחלים הכרוך בהימור ותמותה גבוהה ומוות ברעב של זחלים רבים בדור תחילת הקיץ שאינם מוצאים מספיק מזון על צמחי הרותם המתייבשים.
המחקר מניח שדור הסתיו המתפתח בשפלת החוף מקורו בפרטים מהגרים היורדים מההרים (שם טמפ' הקיץ מתונות יותר) ומכך גם גודל האוכלוסייה הקטן יותר ביחס לדור האביב של שפלת החוף.

נתוני איסוף ותצפיות על המין מצביעים על מין יציב באזור שאינו מממש את הפוטנציאל הביוטי שלו במלואו, קרוב לודאי בשל אותם גורמים שהוזכרו לעיל. החוקרים משערים שאורח החיים של עשנור הרותם, כפי שמשתקף מהממצאים והתנודות החדות באוכלוסיה, מצביעים על התאמה 'לקויה' של המין לאזור שלנו. עם זאת המגוון הטופו־אקלימי של האזור, כושר תעופה טוב והגמישות היחסית בפונדקאים מאפשרים למין לשמר אוכלוסיה יציבה למדי.
מאידך, לאור מגמת ההתחממות של האזור ודלילות האוכלוסייה בעונות חמות, יתכן והמין עומד בפני בעיה של ממש העשויה להשפיע על עתידו באזור שלנו ולצמצם את תפוצת בישראל במידה ניכרת.

במהלך אפריל ועד דצמבר אפשר למצוא זחלים של עשנור הרותם על רתמים באזורי חולות באזור שפלת החוף. כל אשר צריך הוא לצאת לשטח ולחפש אותם על שיחים מלבלבים (לבלוב לאחר מתן פרי), בעיקר על שיחים צעירים שלא משופעים בפרי.