הרשומה מתבססת בעיקרה על מאמרם המשותף של דר' יוסף הלפרין ודר' מנס ויסוקי משנת 2005. On biology and ecology of Uresiphita limbalis (Lepidoptera: Pyralidae) in Israel
כל מי שבילה את ילדותו או חלק מחייו בשוטטות בחולות שפלת החוף ודאי פגש את הזחלים היפים של עשנור הרותם. צבעם הבוהק המשלב פסי אורך שחורים, תכולים וצהובים מעיד עליהם שאינם ראויים למאכל וככאלה אין הם נרתעים לסעוד את ליבם על שיחי הרותם, חשופים באמצע היום לעין כל.
צמחי הרותם מכילים מגוון רחב של מטבוליטים שניוניים רעילים מקבוצת האלקלואידים המשמשים להגנה מפני טורפים. מחקר שנעשה על מין דומה בסוג (Uresiphita Reversalis) המצוי בארה"ב הראה שחלק מהאלקלואידים שאינם מתפרקים בעיכול מצטברים בקוטיקולה של הזחלים ומשמשים להגנה יעילה מפני טריפה של חולייתנים אבל הרבה פחות יעילה כנגד טורפים חסרי-חוליות הניזונים ממציצת ההמולימפה. יתכן מאוד שכך הדבר גם בזחלי עשנור הרותם.
חדי עין שמו לב בודאי לתופעה אחרת, מוזרה משהו. כאשר מחפשים את הזחלים, לא נמצא אותם פזורים באקראי לכאורה, על שיחי הרותם בשטח. לרוב, כאשר מוצאים אותם, הם יהיו, עד כמה עשרות, על אותו שיח רותם אבל לא על רתמים שכנים, גם אם הללו עסיסיים יותר. לכאורה התשובה פשוטה, אימא עשנור הרותם הטילה את הביצים על שיח אחד והזחלים התפתחו עליו. ברם, כאשר בודקים את הביולוגיה של המין הזה מוצאים שזו אינה התשובה הנכונה, על כך בהמשך.
עשנור הרותם הוא אולי הפרפראי הנפוץ ביותר בישראל מתוך כלל המינים שהזחלים שלהם מתפתחים על מזון מעוצה. הוא נפוץ מאוד בבתי גידול חוליים ואדמות קלות, היכן שמצוי אחד המארחים החשובים שלו; רותם המדבר Retama raetam הנפוץ בשפלת החוף ובדרום, ומארחים נוספים כמו אחירותם החורש Spartium junceum, צחנן מבאיש Anagyris foetida והסוג רֶתְמָה Genista. באזורי תפוצה אחרים הוא ניזון על מינים נוספים, בני משפחת הקטניות Fabaceae.
במישור החוף וצפון הנגב מופיעים זחלי עשנור הרותם באביב ובסתיו, ובקיץ הם נראים בבתי גידול הרריים. בחורף הם מתפתחים באזור הכינרת ובקעת ים־המלח. כפי שנראה בהמשך, לדפוס התפתחות ותפוצה כזה חשיבות רבה באקולוגיה של המין והשרידות שלו באזור שלנו.
עשנור הרותם משתייך למשפחה Crambidae (אין לה שם עברי). עד 1999 הקבוצה נחשבה לתת־משפחה Crambinae במשפחת העשנוריים Pyralidae. משנת 1999, לאור עבודה שנעשה בנושא, בוצעה הפרדה ו־Crambinae הפכה ל־Crambidae הנחשבת למשפחה עצמאית.
גם שם המין עבר שינוי; בספרות העברית הנוכחית וגם באתרים שונים ברשת מופיע השם המדעי הקודם/ישן Uresiphita limbalis, כיום השם המדעי העדכני של עשנור הרותם הוא Uresiphita gilvata.
בכל מקרה, השם העברי 'עשנור הרותם' נשאר כרגע כפי שמופיע באנציקלופדית החי והצומח של א"י (1989). נראה שעד שנושא השמות העבריים לא יעבור עדכון מקיף בליווי האקדמיה ללשון עברית, לא נראה שינויים בשמות העבריים.
כרגיל חיפשתי גם את המקור האטימולוגי לשם המדעי, את השורשים לשם הסוג לא מצאתי, לפחות לא הסבר סביר, אבל עבור שם המין; gilvata התקבלה תשובה די בקלות. שורש השם מגיע מהמילה הלטינית gilvus שפירושה צהוב חיוור, על שום צבע הכנפיים האחוריות של הבוגר. על משמעות הצבע בהמשך הרשומה.
לעשנור הרותם תפוצה אירנו־טורנית והוא מוכר כמין נודד המצוי במרכז ודרום אירופה, צפון ומרכז אפריקה ומערב ומרכז אסיה. בישראל התפוצה עונתית, רחבה למדי, ומתפרשת מהגליל העליון ושיפולי החרמון עד צפון הנגב.
הביולוגיה של המין בישראל נחקרה במשך כמה עונות על ידי הלפרין וויסוקי והתוצאות מראות כמה עובדות מעניינות המסבירות חלק מהתופעות שהועלו בפסקאות קודמות.
על פי המחקר ובניגוד למצופה, מטילה נקבת עשנור הרותם את הביצים, לא ישירות על המארח, אלא בסמוך לו; בדרך כלל על גזע, ענף או כל עצם אנכי בשטח. ההטלה נעשית בלילה והבוגרים חיים רק מספר ימים וכמעט אינם ניזונים.
לאחר 5-4 ימים (בעונות החמות) בוקעים הזחלים ודרך הגעתם למארח היא הרפתקה של ממש. מסתבר שדרכם של הזחלים אל ההמארח כרוכה בהימור לא קטן. הזחלים הזעירים מפרישים קור משי עדין, נתלים מהענף מטה ובסיוע הרוח ניתקים ונישאים עימה לכל עבר (ballooning). אם שיחק מזלם, הם יגיעו למארח המתאים. נמצא שהם יכולים לשרוד כ־50 שעות ללא מזון.
תופעה זו לא מסבירה את דפוס הפיזור הכתמי של הזחלים בשטח. העבודה של החוקרים לא מספקת תשובה לנושא. במינים אחרים בסוג לא מדווח (לפי המקורות שלי) על אופן הפצה חריג שכזה ונשאלת השאלה; מה הרווח האקולוגי של המין מאופן הפצה שכרוך בהימור גבוה כל כך?
בעיה נוספת ניצבת בפני עשנור הרותם, בעיקר בקיץ, בזמן התפתחות העובר בביצה. נמצא שאחוז תמותת הזחלים בטמפ' של מעל 32°C הוא גבוה מאוד. תחום ההתפתחות האופטימלי הוא 28°C – 24°C וכאן טמון ההסבר לדפוס ההתפתחות האזורי המושפע מאוד מטמפרטורת הסביבה.
משך זמן ההתפתחות של הזחלים הוא 23-8 ימים ומושפע מהטמפרטורה ואיכות המזון. הדרגות הצעירות ניזונות מהעלים וענפים רכים מאוד. הדרגות המקדמות עוברות לתזונה של האפידרמיס של ענפים מעוצים יותר.
ההתגלמות נעשית באתר יבש ונסתר, הזחל טווה פקעת משי דלילה ולבנה, לרוב בבסיסי הפונדקאים, בתוך פסולת עלים או בשכבת הקרקע העליונה.
הבוגרים מגיחים לאחר 9-8 ימים בקיץ, 14-10 ימים בסתיו ואביב ולאחר 90-30 ימים בחורף. הבוגרים מבלים את זמנם במחסה הצמחייה או על הקרקע ויוצאים לפעילות בלילה.
צבע הבוגרים מגוון ותואם לרוב את צבע הקרקע או נוף בית הגידול. כאשר הם נחים על הקרקע קשה מאוד לזהות אותם, אלא כאשר הם מעופפים לפתע ומגלים אגב כך זוג כנפיים אחוריות/תחתונות בצבעי צהוב/כתום המלווה בפס כהה בשוליים האחוריים של כל כנף.
התנהגות זו האופיינית לחרקים רבים, בהם מינים השוכנים על הקרקע, נקראת 'צבע מתפרץ' flash color. מייחסים אותה להתנהגות הגנתית המסתמכת על כך שהעין הצופה נאחזת בצבע הבולט וכאשר הפרפר מכנס את כנפיו ונופל בפתאומיות לקרקע הוא מיד מתמזג בסביבה ונעלם, בעוד מבט העין ממשיך במעקב אחר נתיב התעופה בחיפוש הצבע הבולט. על כך דובר גם ברשומה על העפרנים.
במהלך המחקר נאספו זחלים רבים מאתרים שונים ולאורך כל העונות. למרבה ההפתעה למעט מקרה אחד (צרעה טפילה) לא נמצאו טפילים על הזחלים. לא ברור האם התופעה מעידה על טפיליות נמוכה במקור או סיבה אחרת.
מרבית האוכלוסייה של עשנור הרותם מתפתחת מסוף מרץ עד אמצע יוני על צמחי הרותם המאפיינים בתי גידול חוליים בשפלת החוף וצפון הנגב. אוכלוסיה נוספת, קטנה יותר מתפתחת על רתמים במהלך אוקטובר – דצמבר. ביוני ונובמבר המין מופיע על אחירותם באזור ירושלים ובמאי ונובמבר באזור ערד. באזור ים המלח מופיע על רתמים בינואר – פברואר. מופיע גם אקראית במקומות נוספים כמו באזור הגליל העליון על אחירותם במאי ובחרמון באוגוסט – נובמבר על רתמה.
לאור התפוצה הרחבה של המין, זמינות המזון במרחב הגיאוגרפי והעונתי ומיעוט אויבים טבעיים צפוי היה לכאורה לראות את עשנור הרותם כמזיק נפוץ במקומות רבים, אך לא כך הדבר ולמעט תיעוד אחד של נזק לאחירותם במשתלה, מין זה לא מדווח כמזיק משמעותי, אם בכלל.
ההסבר (עפ"י המחקר) לניגוד בין תפוצה רחבה ואוכלוסייה קטנה יחסית טמון במספר גורמים; רגישות לחום גבוה בשלב העוברי, דפוס התפזרות של הזחלים הכרוך בהימור ותמותה גבוהה ומוות ברעב של זחלים רבים בדור תחילת הקיץ שאינם מוצאים מספיק מזון על צמחי הרותם המתייבשים.
המחקר מניח שדור הסתיו המתפתח בשפלת החוף מקורו בפרטים מהגרים היורדים מההרים (שם טמפ' הקיץ מתונות יותר) ומכך גם גודל האוכלוסייה הקטן יותר ביחס לדור האביב של שפלת החוף.
נתוני איסוף ותצפיות על המין מצביעים על מין יציב באזור שאינו מממש את הפוטנציאל הביוטי שלו במלואו, קרוב לודאי בשל אותם גורמים שהוזכרו לעיל. החוקרים משערים שאורח החיים של עשנור הרותם, כפי שמשתקף מהממצאים והתנודות החדות באוכלוסיה, מצביעים על התאמה 'לקויה' של המין לאזור שלנו. עם זאת המגוון הטופו־אקלימי של האזור, כושר תעופה טוב והגמישות היחסית בפונדקאים מאפשרים למין לשמר אוכלוסיה יציבה למדי.
מאידך, לאור מגמת ההתחממות של האזור ודלילות האוכלוסייה בעונות חמות, יתכן והמין עומד בפני בעיה של ממש העשויה להשפיע על עתידו באזור שלנו ולצמצם את תפוצת בישראל במידה ניכרת.
במהלך אפריל ועד דצמבר אפשר למצוא זחלים של עשנור הרותם על רתמים באזורי חולות באזור שפלת החוף. כל אשר צריך הוא לצאת לשטח ולחפש אותם על שיחים מלבלבים (לבלוב לאחר מתן פרי), בעיקר על שיחים צעירים שלא משופעים בפרי.