קיימים לא מעט חרקים החיים ופעילים על פני המים (חיפוש מזון, חיזור והזדווגות) אבל מעטים הם המבלים את כל (או רוב) מחזור החיים על קרום המים ללא גישה לקרקע מוצקה. אין להם כישורי שחייה אבל מיליוני שנות אבולוציה הקנו להם יכולת לנוע על פני המים כאילו היא קרקע מוצקה.
סִדְרַת שׁוֹנֵי־כָּנָף (לשעבר 'פשפשאים') כוללת מספר משפחות של פשפשים החיים על פני המים. אחת מהן היא משפחת רצי־המים Gerridae, המכונה לעיתים פשפשי ישו, הכוללת מספר סוגים של פשפשים החיים בלעדית על פני קרום המים של מקווי מים שקטים או הזורמים לאט, מתוקים ומלוחים.
רצי־המים מבלים את כל מחזור החיים על המים. הביצים מוטלות על עצמים הצפים או שקועים במים, הן מוגנות מרטיבות במעטפת ריר והזחלים הבוקעים מהביצים עוברים 5 התנשלויות עד לבגרות. לרצי-מים מופע חסר כנפיים ומופע מכונף. פרטים מכונפים מפיצים את עצמם לבתי גידול חדשים.
רצי־מים מותאמים לאורח החיים המיוחד במספר אופנים. מוטת רגליים רחבה מאוד מחלקת את משקל הגוף (כמאית הגרם) על שטח הגדול פי־כמה מגודל הגוף. היחס בין משקל הפשפש למתח הפנים של המים עולה על פי־עשרה. יחס זה מקנה מרווח ביטחון המאפשר לנוע על המים בבטחה גם כאשר לא כל הרגליים נוגעות במים בו זמנית (בעת חתירה למשל) או בעת נשיאת טרף.
פעולת החתירה יוצרת מערך זעיר דמוי U של מערבולות סיבוביות מתחת לקרום המים (כ־4 מ"מ) אלו יוצרות תנע לאחור ומספקות דחף המניע את הפשפש קדימה. האופן התנועה המיוחד נחקר בשנת 2003 על ידי זוג מתמטיקאים ומידע על המחקר כולל מאמרים, תמונות, המחשות וקטעי וידאו אפשר למצוא בקישור הבא.
הצד התחתון של הגוף דוחה מים באמצעות משטח קטיפתי. משטח זה אוצר אוויר המשמש גם לנשימה. במקרה של סכנה הם גם יכולים לנתר על קרום המים או לצלול לתוך המים.
רצי־מים הם פשפשים טורפים (כל הדרגות). ניזונים בחרקים החיים סמוך לפני המים (זחלי יתושים למשל) או חרקים הנופלים על המים או פגרי חרקים מזדמנים. רצי־מים מאתרים את הטרף בעזרת הרגליים הקדמיות החשות בתנודות מזעריות העוברות על קרום המים ונגרמות מתנועת חרקים במים. הרגליים הקדמיות קצרות ומשמשות גם כרגלי־טרף לאחיזת הטרף. כדרכם של הפשפשים, רצי־מים משתמשים בגפי פה מוצצות למציצת נוזלי הגוף של הטרף.
הנקבה לרוב גדולה מהזכר. יש מינים בהם תקשורת תוך מינית נעשית בעזרת תנודות מים זעירות – על ידי הרגליים האמצעיות – הנעות כגלים על קרום המים. תדירות התנודות מאפשרת להבחין בין זכר לנקבה. במינים אחרים הזכר משתמש בויברציות כדי להגן על טריטוריה.
רצי־מים נסמכים על מתח הפנים של קרום המים כבית גידול. כל שינוי במתח הפנים עקב זיהום ימנע מהם לעמוד על המים ויגרום טביעה. רגישות זו גדולה מאוד ומספיק כמות אפסית (0.005M) של זיהום דטרגנטים במים (חומרי ניקוי ומרככים למיניהם) כדי לשבור את מתח הפנים. רגישות זו הופכת את רצי־המים לסמנים ביולוגיים אפשריים בבתי גידול הנתונים לסכנת זיהום.