ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר      About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
 
לחיפוש בתכני האתר גלול ובחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
   
ראשי >אינדקס מאמרים>פרפראים (עשים)>טוואית הארכובית Orgyia dubia
insectour
לפעמים נראה שאנו נוטים להתייחס בשיגרה למינים "אקזוטיים" ולהתעלם מה"פשוטים", שאפשר למצוא בכל מקום. המצחיק הוא שדווקא האחרונים מצריכים לא פעם יותר זמן ומאמץ כדי להשיג תיעוד מקיף של מחזור החיים שלהם ובכלל. כזה הוא טוואית הארכובית. פרפראי נפוץ, המוכר דווקא בעיקר בזכות הזחלים הבולטים בשטח, כאשר את הבוגרים, בעיקר הזכרים, קשה יותר למצוא בטבע.

החודשים אוגוסט וספטמבר הם שיא בפעילות הזחלים של טוואית הארכובית (בשפלת החוף) וזו הזדמנות להכיר פרפראי זה ואת אורח החיים המעניין שלו. ב-1962 פרסם האנטומולוג פרופ' יהושע קוגלר ז"ל, בירחון טבע וארץ, סקירה על טוואי הארכובית והטפילים שלו בישראל. בכתיבת רשומה זו הסתמכתי רבות על המידע מהמאמר העוסק באקולוגיה של המין.

הסוג טוואית Orgyia משתייך לתת-משפחה טוואיתים Lymantriinae במשפחה Erebidae*. לסוג תפוצה קוסמופוליטית רחבה למדי והוא מונה כ-40 מינים.

הזכרים לרוב פעילים ביום, בדרך כלל בשעות בוקר מוקדמות. אצל הנקבות מוצאים מגמה לניוון כנפיים, נטייה הבאה לידי ביטוי בדרגות ניוון שונות, במינים השונים בעולם.

טוואית הארכובית Orgyia dubia מראה את אחת מדרגות הניוון הקיצוניות בסוג, כאשר לנקבה אין שריד לכנפיים, הראש מנוון ומהרגליים נותרו רק שרידים זעירים. בחלק מהמינים, כולל בטוואית הארכובית, הנקבות אינן עוזבות כלל את פקעת הגולם, הן מטילות את הביצים בתוך הפקעת ונטל ההפצה מוטל על הזחלים העוזבים את הפקעת ומתפזרים בשטח הקרוב.

מבין כל בני תת-המשפחה המקומיים, טוואית הארכובית הוא המין הנפוץ ביותר בישראל. את הזחלים אפשר למצוא ברוב אזורי הארץ (באזורים נמוכים), כולל בנגב המרכזי, אחד מאזורי התפוצה העיקריים הם החולות המיוצבים של רצועת החוף. בעולם הוא מוכר מצפון אפריקה, דרום חצי-האי האיברי, המזרח התיכון ומרכז אסיה.

נקבה בשעת הטלה, קרום הביצה עדיין לא התקשה לקליפה.

שם הסוג Orgyia נגזר מיוונית ומשמעותו: "המרחק שבין שתי ידיים פרושות". ככל הנראה השם מתייחס לציציות שיער ארוכות הפשוטות מצדי הראש לצדדים ומאפיינות זחלים בחלק מהמינים בסוג הזה (אך לא את המין שלנו). שם המין dubia נגזר מלטינית ומשמעותו "לא בטוח" או "בספק". על-פי אחד ההסברים למקור השם, הוא ניתן מתוך השונות הבולטת של המין שלנו בקרב בני הסוג שלו.

הפונדקאי הבולט באזור שפלת החוף הוא הצמח ארכובית שבטבטית Polygonum Equistiforme, הזחלים הינם רב-פונדקאים (פוליפאגיים) ומתפתחים גם על רותם המדבר, אשל וצמחים אחרים ממשפחת הקטניות, המורכבים, הסלקיים ועוד.
 
תקריב אל ציצות השיער של זחל הטוואית.

הזחל השעיר נוח לזיהוי בזכות המברשות הצהבהבות שעל גבו, מהן בולטות ציצות של שערות לבנות צפופות. זיפים אלה עשויים, במגע עם העור, לגרום לגירויים וגירוד ולכן מוטב לא לגעת (גם בפקעות) בידיים חשופות ולהסתפק בתצפית קרובה.

טוואית הארכובית מקיים מחזורי גידול כל השנה. בעונה הקרה האוכלוסייה מצטמצמת וזמן ההתפתחות ארוך יותר מאשר בעונה החמה. הזכר מתפתח מהר יותר מהנקבה ובהמשך נבין מדוע.

מחזור החיים של מין זה מעניין במיוחד, כאשר בקרב הבוגרים בולטת דו-פרצופיות זוויגית, המתבטאת בהבדלי מראה ובאופן ההתפתחות של הזכר והנקבה. הבדלים בין הזכרים לנקבות אפשר לראות עוד בדרגת הזחל (בדרגות האחרונות) כאשר זחלים זכריים קטנים יותר מזחלים נקביים.

פקעות התגלמות של טוואית הארכובית על צמח הארכובית.

נקבות מתגלמות לרוב על הצמח הפונדקאי עליו הן טוות פקעת משי דמוית כישור ובתוכו הן מתגלמות. לנקבות פקעות באורך של 10-21 מ"מ. הזכרים מצמידים את הפקעות קרוב לקרקע, לעיתים מתחת לאבנים. לזכרים פקעות קטנות יותר 16-18 מ"מ. במהלך בניית הפקעת מאבד הזחל את השערות שלו ואלו משתלבת בדופן הפקעת, אולי למטרת הגנה.

כבר בשלב הגולם (החבוי בפקעת) ניכר הבדל בין הזכר לנקבה. הזכר מייצר גולם חנוט קלאסי האופייני לפרפראים רבים. הנקבה יוצרת גולם רך וצהבהב דמוי רימה המשחיר לאחר זמן מה.
 
בדומה לפרפראים המתגלמים בפקעת, הזכר מגיח מהגולם ופורץ את הפקעת. הוא מצוייד במחושים מנוצים וכנפיים מפותחות המאפשרות לו לעוף ולתור אחר נקבות.

הנקבה לעומתו אינה מגיחה החוצה ונשארת לעולם בפקעת. במועד הגיחה מעטה הגולם מתקלף ממנה קרעים-קרעים. הנקבה המחוסרת כנפיים ומשוללת יכולת תנועה נותרת בפקעת להמתין לבוא הזכר.

נקבה משוללת כל יכולת תנועה ומספר ביצים שנמצאו בתוך פקעת.

זכרים מגיחים לפני הנקבות שמאותה תטולה. ההסבר המקובל לכך הוא מנגנון אבולוציוני המונע זיווג בין קרובי משפחה. כך זכרים יפגשו תמיד נקבות שאינן אחיות שלהם והרחוקות מהם גנטית.

זכרים מגיעים אל הנקבה ממרחקים ניכרים, בהשפעת ריח פרומון המופרש על-ידי הנקבה. זכר המגיע ראשון לפקעת מנקב אותה, חודר פנימה ומזדווג עימה במקום. בתום שהייה של עד מספר שעות יוצא הזכר החוצה. הוא אינו מחפש עוד נקבות ומת לאחר שעות ספורות.

הנקבה מטילה את הביצים בתוך הפקעת. בדרך-כלל שעות עד ימים מספר סמוך למועד ההפרייה. נקבה ממוצעת תטיל כמה עשרות ביצים, לעיתים למעלה מ-100. תקופת הביצה היא כשלושה שבועות בחורף וכשבועיים בקיץ.
 
לאחר הבקיעה ניזונים הזחלים (אורכם 2 מ"מ) מקליפות הביצה ומגופת האם (matriphagy, גופת האם משמשת כמאגר חלבונים זמין). רק לאחר מכן הם נוטשים את הפקעת ועוברים לצמח הפונדקאי. במשך גידולם עוברים הזחלים 4 התנשלויות עד לשלב הגולם.

זחלים שבקעו לא מכבר עושים דרכם החוצה מהפקעת.

בקרב חרקים נטל ההפצה הרווח ברמת המין הוא על הבוגרים. הטלה על פונדקאים שונים ובבתי גידול רחוקים יותר, מאפשרת למין להפיץ את עצמו גם בבתי גידול חדשים שעדיין לא יושבו.

ברם, מאחר ובמין הזה הנקבה נשארת במקומה והביצים איתה, הרי שנטל ההפצה עובר לדרגת הזחל. זחלי טוואית הארכובית מתפזרים בשטח הקרוב למקום הבקיעה או נעזרים ברוח, כך שלאורך הדורות מתפשטת האוכלוסייה לבתי גידול שלא אוכלסו בעבר ונמצאו מתאימים.

זחלים של צירעה טפילית שהגיחו מגוף זחל הטוואית וטרם התגלמו

זחלים של טוואית הארכובית משמשים פונדקאים לחרקים טפיליים שונים. קוגלר מונה במאמרו 3 מינים של צרעות פרזיטואידיות ממשפחת הברקוניים ו-3 מינים של זבובים ממשפחת הזריזבוביים Tachinidae. אחד הטפילים הנפוצים הוא צרעתן הארכובית שזחליו מתפתחים על חשבון הזחל כטפילים פנימיים ומגיחים מקרבו רק לצורך ההתגלמות הנעשית בתוך מעטפת הפקעת. יש וטפילי הטוואית נתקפים על-ידי טפילים משלהם הכוללים צרעות טפיליות זעירות המתפתחות בתוך פקעות הצרעתן או גלמי הזריזבוב.

זריזבוב הפרפראים - Exorista segregata. הגיח מפקעת של טוואית הארכובית שאספתי בשטח.
 
*משנת 2010 לערך משפחת הטוואיתיים הפכה להיות תת-משפחה טוואיתים במשפחה Erebidae.

מקורות נבחרים:
אנציקלופדיית החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך 3 החרקים, 1989
טוואי הארכובית והטפילים שלו בארץ, יהושע קוגלר, ירחון טבע וארץ - מרץ 1962
insectour
לפעמים נראה שאנו נוטים להתייחס בשיגרה למינים "אקזוטיים" ולהתעלם מה"פשוטים", שאפשר למצוא בכל מקום. המצחיק הוא שדווקא האחרונים מצריכים לא פעם יותר זמן ומאמץ כדי להשיג תיעוד מקיף של מחזור החיים שלהם ובכלל. כזה הוא טוואית הארכובית. פרפראי נפוץ, המוכר דווקא בעיקר בזכות הזחלים הבולטים בשטח, כאשר את הבוגרים, בעיקר הזכרים, קשה יותר למצוא בטבע.

החודשים אוגוסט וספטמבר הם שיא בפעילות הזחלים של טוואית הארכובית (בשפלת החוף) וזו הזדמנות להכיר פרפראי זה ואת אורח החיים המעניין שלו. ב-1962 פרסם האנטומולוג פרופ' יהושע קוגלר ז"ל, בירחון טבע וארץ, סקירה על טוואי הארכובית והטפילים שלו בישראל. בכתיבת רשומה זו הסתמכתי רבות על המידע מהמאמר העוסק באקולוגיה של המין.

הסוג טוואית Orgyia משתייך לתת-משפחה טוואיתים Lymantriinae במשפחה Erebidae*. לסוג תפוצה קוסמופוליטית רחבה למדי והוא מונה כ-40 מינים.

הזכרים לרוב פעילים ביום, בדרך כלל בשעות בוקר מוקדמות. אצל הנקבות מוצאים מגמה לניוון כנפיים, נטייה הבאה לידי ביטוי בדרגות ניוון שונות, במינים השונים בעולם.

טוואית הארכובית Orgyia dubia מראה את אחת מדרגות הניוון הקיצוניות בסוג, כאשר לנקבה אין שריד לכנפיים, הראש מנוון ומהרגליים נותרו רק שרידים זעירים. בחלק מהמינים, כולל בטוואית הארכובית, הנקבות אינן עוזבות כלל את פקעת הגולם, הן מטילות את הביצים בתוך הפקעת ונטל ההפצה מוטל על הזחלים העוזבים את הפקעת ומתפזרים בשטח הקרוב.

מבין כל בני תת-המשפחה המקומיים, טוואית הארכובית הוא המין הנפוץ ביותר בישראל. את הזחלים אפשר למצוא ברוב אזורי הארץ (באזורים נמוכים), כולל בנגב המרכזי, אחד מאזורי התפוצה העיקריים הם החולות המיוצבים של רצועת החוף. בעולם הוא מוכר מצפון אפריקה, דרום חצי-האי האיברי, המזרח התיכון ומרכז אסיה.

נקבה בשעת הטלה, קרום הביצה עדיין לא התקשה לקליפה.

שם הסוג Orgyia נגזר מיוונית ומשמעותו: "המרחק שבין שתי ידיים פרושות". ככל הנראה השם מתייחס לציציות שיער ארוכות הפשוטות מצדי הראש לצדדים ומאפיינות זחלים בחלק מהמינים בסוג הזה (אך לא את המין שלנו). שם המין dubia נגזר מלטינית ומשמעותו "לא בטוח" או "בספק". על-פי אחד ההסברים למקור השם, הוא ניתן מתוך השונות הבולטת של המין שלנו בקרב בני הסוג שלו.

הפונדקאי הבולט באזור שפלת החוף הוא הצמח ארכובית שבטבטית Polygonum Equistiforme, הזחלים הינם רב-פונדקאים (פוליפאגיים) ומתפתחים גם על רותם המדבר, אשל וצמחים אחרים ממשפחת הקטניות, המורכבים, הסלקיים ועוד.
 
תקריב אל ציצות השיער של זחל הטוואית.

הזחל השעיר נוח לזיהוי בזכות המברשות הצהבהבות שעל גבו, מהן בולטות ציצות של שערות לבנות צפופות. זיפים אלה עשויים, במגע עם העור, לגרום לגירויים וגירוד ולכן מוטב לא לגעת (גם בפקעות) בידיים חשופות ולהסתפק בתצפית קרובה.

טוואית הארכובית מקיים מחזורי גידול כל השנה. בעונה הקרה האוכלוסייה מצטמצמת וזמן ההתפתחות ארוך יותר מאשר בעונה החמה. הזכר מתפתח מהר יותר מהנקבה ובהמשך נבין מדוע.

מחזור החיים של מין זה מעניין במיוחד, כאשר בקרב הבוגרים בולטת דו-פרצופיות זוויגית, המתבטאת בהבדלי מראה ובאופן ההתפתחות של הזכר והנקבה. הבדלים בין הזכרים לנקבות אפשר לראות עוד בדרגת הזחל (בדרגות האחרונות) כאשר זחלים זכריים קטנים יותר מזחלים נקביים.

פקעות התגלמות של טוואית הארכובית על צמח הארכובית.

נקבות מתגלמות לרוב על הצמח הפונדקאי עליו הן טוות פקעת משי דמוית כישור ובתוכו הן מתגלמות. לנקבות פקעות באורך של 10-21 מ"מ. הזכרים מצמידים את הפקעות קרוב לקרקע, לעיתים מתחת לאבנים. לזכרים פקעות קטנות יותר 16-18 מ"מ. במהלך בניית הפקעת מאבד הזחל את השערות שלו ואלו משתלבת בדופן הפקעת, אולי למטרת הגנה.

כבר בשלב הגולם (החבוי בפקעת) ניכר הבדל בין הזכר לנקבה. הזכר מייצר גולם חנוט קלאסי האופייני לפרפראים רבים. הנקבה יוצרת גולם רך וצהבהב דמוי רימה המשחיר לאחר זמן מה.
 
בדומה לפרפראים המתגלמים בפקעת, הזכר מגיח מהגולם ופורץ את הפקעת. הוא מצוייד במחושים מנוצים וכנפיים מפותחות המאפשרות לו לעוף ולתור אחר נקבות.

הנקבה לעומתו אינה מגיחה החוצה ונשארת לעולם בפקעת. במועד הגיחה מעטה הגולם מתקלף ממנה קרעים-קרעים. הנקבה המחוסרת כנפיים ומשוללת יכולת תנועה נותרת בפקעת להמתין לבוא הזכר.

נקבה משוללת כל יכולת תנועה ומספר ביצים שנמצאו בתוך פקעת.

זכרים מגיחים לפני הנקבות שמאותה תטולה. ההסבר המקובל לכך הוא מנגנון אבולוציוני המונע זיווג בין קרובי משפחה. כך זכרים יפגשו תמיד נקבות שאינן אחיות שלהם והרחוקות מהם גנטית.

זכרים מגיעים אל הנקבה ממרחקים ניכרים, בהשפעת ריח פרומון המופרש על-ידי הנקבה. זכר המגיע ראשון לפקעת מנקב אותה, חודר פנימה ומזדווג עימה במקום. בתום שהייה של עד מספר שעות יוצא הזכר החוצה. הוא אינו מחפש עוד נקבות ומת לאחר שעות ספורות.

הנקבה מטילה את הביצים בתוך הפקעת. בדרך-כלל שעות עד ימים מספר סמוך למועד ההפרייה. נקבה ממוצעת תטיל כמה עשרות ביצים, לעיתים למעלה מ-100. תקופת הביצה היא כשלושה שבועות בחורף וכשבועיים בקיץ.
 
לאחר הבקיעה ניזונים הזחלים (אורכם 2 מ"מ) מקליפות הביצה ומגופת האם (matriphagy, גופת האם משמשת כמאגר חלבונים זמין). רק לאחר מכן הם נוטשים את הפקעת ועוברים לצמח הפונדקאי. במשך גידולם עוברים הזחלים 4 התנשלויות עד לשלב הגולם.

זחלים שבקעו לא מכבר עושים דרכם החוצה מהפקעת.

בקרב חרקים נטל ההפצה הרווח ברמת המין הוא על הבוגרים. הטלה על פונדקאים שונים ובבתי גידול רחוקים יותר, מאפשרת למין להפיץ את עצמו גם בבתי גידול חדשים שעדיין לא יושבו.

ברם, מאחר ובמין הזה הנקבה נשארת במקומה והביצים איתה, הרי שנטל ההפצה עובר לדרגת הזחל. זחלי טוואית הארכובית מתפזרים בשטח הקרוב למקום הבקיעה או נעזרים ברוח, כך שלאורך הדורות מתפשטת האוכלוסייה לבתי גידול שלא אוכלסו בעבר ונמצאו מתאימים.

זחלים של צירעה טפילית שהגיחו מגוף זחל הטוואית וטרם התגלמו

זחלים של טוואית הארכובית משמשים פונדקאים לחרקים טפיליים שונים. קוגלר מונה במאמרו 3 מינים של צרעות פרזיטואידיות ממשפחת הברקוניים ו-3 מינים של זבובים ממשפחת הזריזבוביים Tachinidae. אחד הטפילים הנפוצים הוא צרעתן הארכובית שזחליו מתפתחים על חשבון הזחל כטפילים פנימיים ומגיחים מקרבו רק לצורך ההתגלמות הנעשית בתוך מעטפת הפקעת. יש וטפילי הטוואית נתקפים על-ידי טפילים משלהם הכוללים צרעות טפיליות זעירות המתפתחות בתוך פקעות הצרעתן או גלמי הזריזבוב.

זריזבוב הפרפראים - Exorista segregata. הגיח מפקעת של טוואית הארכובית שאספתי בשטח.
 
*משנת 2010 לערך משפחת הטוואיתיים הפכה להיות תת-משפחה טוואיתים במשפחה Erebidae.

מקורות נבחרים:
אנציקלופדיית החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך 3 החרקים, 1989
טוואי הארכובית והטפילים שלו בארץ, יהושע קוגלר, ירחון טבע וארץ - מרץ 1962

X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
גם בפייסבוק