ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר    About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
לחיפוש בתכני האתר בחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
   
insectour
דנאית הדורה - נקבה.
ישראל לא מרובה בחרקים שהם גם נאים מאוד וגם נפוצים. אז הנה אחד מהם, פרפר גדול ומרשים, המתקרא דנאית הדורה או כפי שכונה בעבר; דנאית תפוח-סדום.
פרפר זה השאיר את רשומו גם על הקדמונים ועדות לכך מוצאים בציורי קיר עתיקים, בני כ-3300 שנים, המתארים סצנת ציד ברווזים ואשר נמצאו בקברים עתיקים בלוקסור שבמצרים.

דנאית הדורה Danaus chrysippus היא מודל למין המאפיין אזורים טרופים וסובטרופיים. ישראל מהווה חלק משולי התפוצה הצפוניים. בישראל הייתה הדנאית מוכרת בעבר בעיקר מהאזורים החמים והלחים כמו: כיכר סדום, עין-גדי ובקעת הירדן שם היא מקיימת אוכלוסיית קבע, כאשר בקיץ התקיימה חדירה עונתית קצרה לאזור שפלת החוף. נראה שכיום פרפר זה מפגין נוכחות ממושכת יותר גם במרכז ולאורך החוף, אולי בזכות מגמת ההתחממות הכללית של האזור ושפע יחסי של פונדקאים בבר ובגינות הנוי. תופעה זו מוכרת גם באזורים אחרים באגן הים התיכון.

מין זה משתייך למינים הנודדים למרחקים, דבר המשתקף בתפוצה עולמית רחבה למדי, הכוללת: חלקים ניכרים מאפריקה, חצי-האי ערב, המזרח התיכון, אירן, דרום אסיה, סין יפן ואפילו אוסטרליה. בנדידה צפונה הוא עשוי להגיע גם לקפריסין, יוון ואיטליה.
התפוצה הרחבה של המין גררה הפרדה לתת-מינים רבים. כיום מקובל לפצל את המין לשלושה תת-מינים בלבד. בישראל קיים התת-מין Danaus chrysippus chrysippus המצוי באגן הים התיכון וצפון אפריקה הטרופית.

דנאית הדורה משתייכת למשפחת הנימפיתיים Nymphalidae. בעבר שייכו את הדנאיות למשפחת הדנאיתיים Danaidae שהפכה לתת-משפחה Danainae בתוך הנימפיתיים. המקור האטימולוגי של השם המדעי (וגם העברי) נגזר מהמיתולוגיה היוונית. Danaus הוא שמו של גיבור מיתולוגי, בנו של בלוס ונכדו של פוסיידון. גם chrysippus הוא דמות נוספת מהמיתולוגיה.

המארחים של דנאית הדורה משתייכים למשפחת האסקלפיים Asclepiadaceae עליהם נמנית פתילת המדבר (תפוח-סדום) Calotropis procera המצויה בעיקר בנאות מדבר ואזורים לחים לאורך בקעת הירדן, בקעת ים-המלח ועמק הערבה. במרכז הארץ ולאורך שפלת החוף הזחלים מתפתחים על חנק מחודד, צמח מטפס המשגשג בעיקר לאורך גדות נחלים זורמים או בתי-גידול לחים ולעיתים גם בגינות.

בני משפחת האסקלפיים רעילים מאוד (מכילים אלקלואידים הפוגעים בלב) ומעט מאוד בעלי חיים ניזונים מהם. זחלי דנאית הדורה מפיקים מהצמחים רעלנים חזקים וטעמם דוחה, בכך הם נמנעים כמעט מטריפה. רעילות זו נשמרת בכל דרגות הגידול כולל בשלב הבוגר וגם בדרגת הביצה.

זחל - שילוב קלאסי של צבעים מנוגדים המשמשים כצבעי אזהרה.

הרעילות מגובה בצבעי אזהרה בולטים שאינם משתמעים לשני פנים. שילוב של גווני שחור, וצהוב בזחל, נחשבים להרכב צבעי האזהרה הבולטים ביותר בטבע. גם הבוגרים בולטים בצבעים ניגודיים הבולטים למרחוק.
התנהגות הבוגרים אופיינית, הם מעופפים איטיים, בקווים ישרים וסמוך לקרקע ובכך מאפשרים לטורפים מנוסים לזהות אותם ולהימנע מניסיון טריפה; כושל לטורף ואולי פטאלי לפרפר. טורפים לא מנוסים עשויים לנסות ללכוד אותם, אבל די בניסיון אחד כדי ללמוד את הלקח (הרעל גורם להקאה) ולא לנסות שוב.

דנאית הדורה משמשת מושא לחיקוי על ידי פרפר אחר שאינו רעיל כלל: נימפית הרגלה Hypolimnas misippus, מין נודד, נדיר ביותר באזורנו, אבל נפוץ יותר באזורי תפוצה אחרים של הדנאית (למשל מצרים). נימפית הרגלה דומה להפליא בדגם הצבעים ותבנית התעופה לדנאית ההדורה ואולי משום כך קשה להבדיל בין שני המינים בתצפיות מזדמנות. על חקיינות ומודלים אפשר לקרוא בהרחבה ברשומה שאלה של זהות - חקיינות.

כאמור אוכלוסיות הקבע מצויות בדרום והמין נודד בכיוון צפון-מערב (בדומה לדנאית המלכותית מצפון אמריקה). בחורף נודד הדור האחרון דרומה לכיוון סיני. בניגוד לדנאית המלכותית, הנדידה נעשית כיחידים ולעיתים נדירות בלהקות קטנות. עוד על נדידה בחרקים אפשר לקרוא ברשומה הגירה נדידה והפצה.

ראשוני הנודדים מגיעים ביולי ומקימים מושבות רבייה לאורך שפלת החוף, לרוב לאורך גדות נחלים זורמים, ברכות דגים, תעלות מים או ביצות יבשות שם מתפתח החנק המחודד. חלקם מצפינים לעמק זבולון ומקיימים אוכלוסייה בקישון. אחרים ממשיכים צפונה עד לעמק החולה וניתן לצפות בהם בשמורת החולה ואגמון החולה.

עם התקררות האוויר בנובמבר-דצמבר מתחילה הנדידה דרומה. חורף חם עשוי לדחות את הנדידה ואף להשאיר את הפרפר לחרוף באתרי הרבייה אם לא קר מידי.

סרטון מקסים של משה אלפרט על דנאיות באגמון החולה.

הגעת הבוגרים לאתרי הרבייה מתוזמנת עם לבלוב הפונדקאים. בתחילת הקיץ מנץ החנק המחודד עלים רעננים ומתחיל לפרוח. זה המועד המועדף על הנקבות להתחיל בהטלת הביצים.

גורם המשיכה העיקרי בין הזוויגים של הדנאית הוא פרומן מין המורכב למעשה ממספר פרומונים המופרשים ע"י הזכר. לזכרים שתי מערכות של בלוטות ריח. מערכת אחת ממוקמת בקצה הבטן. מערכת נוספת, הנקראת גם בלוטת הכיס, מצוייה בבסיס קשקשים מיוחדים המצויים בכפלים דמויי כיס בכנפיים. אתרי הפרומונים ניכרים אצל הזכרים בכתמים כהים, המופיעים בצד העליון של הכנפיים האחוריות.
שתי המערכות הללו קשורות אחת בשניה. נמצא שהפעלת הפרומונים מצריכה שילוב של שני חומרים, אחד מהם מצוי בבלוטות הבטן והמועבר לבלוטת הכיס בעזרת מכחול שערות (תמונה) המצוי בקצה הבטן של הזכר.

זכר - בלוטת הכיס ממוקמת באתר הכהה עם הנקודה הלבנה.

הפרומונים הם נגזרות של אלקלואיד הנקרא פירוליזינון pyrrolizidine, אלקלואיד המופק לא מאסקלפיים אלא מצמחים שונים מהמשפחות: מורכבים, זיפניים, סחלביים וקטניות, חלקם הם צמחי צוף מהם ניזון הבוגר. הפקת החומר על ידי הזכרים מושגת דרך שריטת רקמת הצמחים וליקוק הנוזלים המופרשים.

יוזמת המגע בין הזווגים נעשית כרגיל על ידי הזכר, בחיפוש אקטיבי של נקבה בעזרת חוש הראייה. לאחר הזיהוי הוא מעופף מעליה ומגרה אותה בעזרת הפרומון. פיזור הפרומון נעשה בעזרת "אבקת ריח".

בעזרת מכחול השערות, הנשלף מקצה הבטן בהפעלת לחץ של נוזלי ההמולימפה, מאבק הזכר את הנקבה בשברי קשקשי ריח זעירים מהכנפיים. אתרי הגירוי של הנקבה מצויים במחושים, אבקת הריח נדבקת למחושים המכילים קולטני ריח הרגישים לפרומון. נוכחות הפרומון לא רק יוצרת נכונות אצל הנקבה להזדווג אלא גורמת למספר שינויים פיסיולוגיים בהם פתיחה של תעלת ההזדווגות וגם גורם לה להתייצב בעמדת הזדווגות נוחה.

גם נקבות עשויות ליזום מגע עם זכרים. על פי הספרות, תופעה זו אופיינית למצב בו נוצר מחסור בזכרים ובנקבות שלא הזדווגו בימים הראשונים לאחר הגיחה מגולם.

נקבה בהטלה על חנק מחודד.

הביצים מוטלות כבודדות, לרוב על הצד התחתון של העלה אבל לא תמיד. יש והן מוטלות גם על הצד העליון של העלה. הנקבה מעופפת בגובה נמוך מעל אתר ההטלה ומאתרת עלים מתאימים, בדרך כלל עלים הסמוכים לקרקע. נראה שהם מספקים מיקרו אקלים נוח יותר להתפתחות העובר.

אקט ההטלה אורך 1-2 שניות והנקבה ממשיכה מיד לחפש עלה אחר, על אותו צמח או בקרבתו. בין לבין היא עשויה לנוח או לחפש פרחי צוף הסמוכים לאתר ההטלה.

ביצה על חנק מחודד.

הביצה צורתה חרוט קטום וגודלה כ-1.25 מ"מ. בתחילה היא לבנה ועם הזמן מצהיבה. לקראת הבקיעה היא מאפירה. הזחל בוקע לאחר 5-7 ימים, צבעו אפור ירקרק ואורכו כ-3 מ"מ. לאחר הבקיעה ניזון הזחל מקרום הביצה ולאחר זמן קצר הוא עובר לצד הנסתר של העלה ומתחיל לאכול את השכבה העליונה של האפידרמיס ויוצר בתוך כך חלונות שקופים.

משמאל; ביצה צהבהבה. באמצע; מספר שעות לפני הבקיעה. מימין; הזחל מספר שעות לאחר הבקיעה, כבר עסוק באכילה.

בהמשך גדילתם משנים הזחלים את צבעם מגוון ירוק לצבעוניים יותר ועוברים לנגוס משולי העלים. למרות הצבעי האזהרה הבולטים, הם נטמעים היטב בסביבה. הם ימצאו לרוב תחת העלים כך שבמבט-על קשה להבחין בהם. צבעי האזהרה לכשעצמם משתלבים גם במשחק האור והצל של הצמח מה שמקשה יותר על האבחנה בצורת הגוף.

בדרך לבגרות עובר הזחל 5 דרגות התפתחות. גידול בתנאים מבוקרים איפשר למדוד את צריכת המזון של הזחלים ביחס לכל שלב ונמצא שבדרגות הרביעית והחמישית נצרכים כ-90% מכלל כמות המזון שצרך הזחל בחייו.

זחל בדרגה אמצעית, זמן קצר לאחר ההתנשלות.

בהגיע הזחל לאורך של כ-4.5 ס"מ הוא מתחיל להתגלם. ההתגלמות נעשית על הפונדקאי או בקרבתו. בתחילה הגולם ירוק ועם התפתחות הבוגר בתוכו הוא מתכהה ולאט לאט נגלה צבע הכנפיים דרך כסות הגולם.

התפתחות דור שלם אורכת בעונה באביב 50-55 ימים, בקיץ היא מתקצרת עד לכדי 35 ימים ובסתיו הוא מתארכת שוב לכדי 38 ימים בממוצע.

דנאית הדורה היא פרפר גדול ומרשים ונוכחותה מעשירה כל גינה. אפשר לנסות למשוך את הדנאיות לגינה שלכם אם רק תספקו להן את הפונדקאים הראויים: חנק מחודד הוא אופציה טובה אבל הוא שתלטני משהו ורצוי לפקוח עליו עין. אפשר גם לספק להם אסקלפיים מתורבתים כמו הסוג אסקלפיס ואחרים שניתן להשיג במשתלות (ראו רשימה בערך אסקלפיים). חשוב ורצוי לספק להם גם צמחי צוף החיוניים לאספקת מזון ונוזלים בתקופת הרבייה.
 
מקורות נבחרים:
מדריך הפרפרים בישראל, דובי בנימיני, 2002
פרפרי ארץ ישראל, יצחק איזנשטיין, 1983
insectour
דנאית הדורה - נקבה.
ישראל לא מרובה בחרקים שהם גם נאים מאוד וגם נפוצים. אז הנה אחד מהם, פרפר גדול ומרשים, המתקרא דנאית הדורה או כפי שכונה בעבר; דנאית תפוח-סדום.
פרפר זה השאיר את רשומו גם על הקדמונים ועדות לכך מוצאים בציורי קיר עתיקים, בני כ-3300 שנים, המתארים סצנת ציד ברווזים ואשר נמצאו בקברים עתיקים בלוקסור שבמצרים.

דנאית הדורה Danaus chrysippus היא מודל למין המאפיין אזורים טרופים וסובטרופיים. ישראל מהווה חלק משולי התפוצה הצפוניים. בישראל הייתה הדנאית מוכרת בעבר בעיקר מהאזורים החמים והלחים כמו: כיכר סדום, עין-גדי ובקעת הירדן שם היא מקיימת אוכלוסיית קבע, כאשר בקיץ התקיימה חדירה עונתית קצרה לאזור שפלת החוף. נראה שכיום פרפר זה מפגין נוכחות ממושכת יותר גם במרכז ולאורך החוף, אולי בזכות מגמת ההתחממות הכללית של האזור ושפע יחסי של פונדקאים בבר ובגינות הנוי. תופעה זו מוכרת גם באזורים אחרים באגן הים התיכון.

מין זה משתייך למינים הנודדים למרחקים, דבר המשתקף בתפוצה עולמית רחבה למדי, הכוללת: חלקים ניכרים מאפריקה, חצי-האי ערב, המזרח התיכון, אירן, דרום אסיה, סין יפן ואפילו אוסטרליה. בנדידה צפונה הוא עשוי להגיע גם לקפריסין, יוון ואיטליה.
התפוצה הרחבה של המין גררה הפרדה לתת-מינים רבים. כיום מקובל לפצל את המין לשלושה תת-מינים בלבד. בישראל קיים התת-מין Danaus chrysippus chrysippus המצוי באגן הים התיכון וצפון אפריקה הטרופית.

דנאית הדורה משתייכת למשפחת הנימפיתיים Nymphalidae. בעבר שייכו את הדנאיות למשפחת הדנאיתיים Danaidae שהפכה לתת-משפחה Danainae בתוך הנימפיתיים. המקור האטימולוגי של השם המדעי (וגם העברי) נגזר מהמיתולוגיה היוונית. Danaus הוא שמו של גיבור מיתולוגי, בנו של בלוס ונכדו של פוסיידון. גם chrysippus הוא דמות נוספת מהמיתולוגיה.

המארחים של דנאית הדורה משתייכים למשפחת האסקלפיים Asclepiadaceae עליהם נמנית פתילת המדבר (תפוח-סדום) Calotropis procera המצויה בעיקר בנאות מדבר ואזורים לחים לאורך בקעת הירדן, בקעת ים-המלח ועמק הערבה. במרכז הארץ ולאורך שפלת החוף הזחלים מתפתחים על חנק מחודד, צמח מטפס המשגשג בעיקר לאורך גדות נחלים זורמים או בתי-גידול לחים ולעיתים גם בגינות.

בני משפחת האסקלפיים רעילים מאוד (מכילים אלקלואידים הפוגעים בלב) ומעט מאוד בעלי חיים ניזונים מהם. זחלי דנאית הדורה מפיקים מהצמחים רעלנים חזקים וטעמם דוחה, בכך הם נמנעים כמעט מטריפה. רעילות זו נשמרת בכל דרגות הגידול כולל בשלב הבוגר וגם בדרגת הביצה.

זחל - שילוב קלאסי של צבעים מנוגדים המשמשים כצבעי אזהרה.

הרעילות מגובה בצבעי אזהרה בולטים שאינם משתמעים לשני פנים. שילוב של גווני שחור, וצהוב בזחל, נחשבים להרכב צבעי האזהרה הבולטים ביותר בטבע. גם הבוגרים בולטים בצבעים ניגודיים הבולטים למרחוק.
התנהגות הבוגרים אופיינית, הם מעופפים איטיים, בקווים ישרים וסמוך לקרקע ובכך מאפשרים לטורפים מנוסים לזהות אותם ולהימנע מניסיון טריפה; כושל לטורף ואולי פטאלי לפרפר. טורפים לא מנוסים עשויים לנסות ללכוד אותם, אבל די בניסיון אחד כדי ללמוד את הלקח (הרעל גורם להקאה) ולא לנסות שוב.

דנאית הדורה משמשת מושא לחיקוי על ידי פרפר אחר שאינו רעיל כלל: נימפית הרגלה Hypolimnas misippus, מין נודד, נדיר ביותר באזורנו, אבל נפוץ יותר באזורי תפוצה אחרים של הדנאית (למשל מצרים). נימפית הרגלה דומה להפליא בדגם הצבעים ותבנית התעופה לדנאית ההדורה ואולי משום כך קשה להבדיל בין שני המינים בתצפיות מזדמנות. על חקיינות ומודלים אפשר לקרוא בהרחבה ברשומה שאלה של זהות - חקיינות.

כאמור אוכלוסיות הקבע מצויות בדרום והמין נודד בכיוון צפון-מערב (בדומה לדנאית המלכותית מצפון אמריקה). בחורף נודד הדור האחרון דרומה לכיוון סיני. בניגוד לדנאית המלכותית, הנדידה נעשית כיחידים ולעיתים נדירות בלהקות קטנות. עוד על נדידה בחרקים אפשר לקרוא ברשומה הגירה נדידה והפצה.

ראשוני הנודדים מגיעים ביולי ומקימים מושבות רבייה לאורך שפלת החוף, לרוב לאורך גדות נחלים זורמים, ברכות דגים, תעלות מים או ביצות יבשות שם מתפתח החנק המחודד. חלקם מצפינים לעמק זבולון ומקיימים אוכלוסייה בקישון. אחרים ממשיכים צפונה עד לעמק החולה וניתן לצפות בהם בשמורת החולה ואגמון החולה.

עם התקררות האוויר בנובמבר-דצמבר מתחילה הנדידה דרומה. חורף חם עשוי לדחות את הנדידה ואף להשאיר את הפרפר לחרוף באתרי הרבייה אם לא קר מידי.

סרטון מקסים של משה אלפרט על דנאיות באגמון החולה.

הגעת הבוגרים לאתרי הרבייה מתוזמנת עם לבלוב הפונדקאים. בתחילת הקיץ מנץ החנק המחודד עלים רעננים ומתחיל לפרוח. זה המועד המועדף על הנקבות להתחיל בהטלת הביצים.

גורם המשיכה העיקרי בין הזוויגים של הדנאית הוא פרומן מין המורכב למעשה ממספר פרומונים המופרשים ע"י הזכר. לזכרים שתי מערכות של בלוטות ריח. מערכת אחת ממוקמת בקצה הבטן. מערכת נוספת, הנקראת גם בלוטת הכיס, מצוייה בבסיס קשקשים מיוחדים המצויים בכפלים דמויי כיס בכנפיים. אתרי הפרומונים ניכרים אצל הזכרים בכתמים כהים, המופיעים בצד העליון של הכנפיים האחוריות.
שתי המערכות הללו קשורות אחת בשניה. נמצא שהפעלת הפרומונים מצריכה שילוב של שני חומרים, אחד מהם מצוי בבלוטות הבטן והמועבר לבלוטת הכיס בעזרת מכחול שערות (תמונה) המצוי בקצה הבטן של הזכר.

זכר - בלוטת הכיס ממוקמת באתר הכהה עם הנקודה הלבנה.

הפרומונים הם נגזרות של אלקלואיד הנקרא פירוליזינון pyrrolizidine, אלקלואיד המופק לא מאסקלפיים אלא מצמחים שונים מהמשפחות: מורכבים, זיפניים, סחלביים וקטניות, חלקם הם צמחי צוף מהם ניזון הבוגר. הפקת החומר על ידי הזכרים מושגת דרך שריטת רקמת הצמחים וליקוק הנוזלים המופרשים.

יוזמת המגע בין הזווגים נעשית כרגיל על ידי הזכר, בחיפוש אקטיבי של נקבה בעזרת חוש הראייה. לאחר הזיהוי הוא מעופף מעליה ומגרה אותה בעזרת הפרומון. פיזור הפרומון נעשה בעזרת "אבקת ריח".

בעזרת מכחול השערות, הנשלף מקצה הבטן בהפעלת לחץ של נוזלי ההמולימפה, מאבק הזכר את הנקבה בשברי קשקשי ריח זעירים מהכנפיים. אתרי הגירוי של הנקבה מצויים במחושים, אבקת הריח נדבקת למחושים המכילים קולטני ריח הרגישים לפרומון. נוכחות הפרומון לא רק יוצרת נכונות אצל הנקבה להזדווג אלא גורמת למספר שינויים פיסיולוגיים בהם פתיחה של תעלת ההזדווגות וגם גורם לה להתייצב בעמדת הזדווגות נוחה.

גם נקבות עשויות ליזום מגע עם זכרים. על פי הספרות, תופעה זו אופיינית למצב בו נוצר מחסור בזכרים ובנקבות שלא הזדווגו בימים הראשונים לאחר הגיחה מגולם.

נקבה בהטלה על חנק מחודד.

הביצים מוטלות כבודדות, לרוב על הצד התחתון של העלה אבל לא תמיד. יש והן מוטלות גם על הצד העליון של העלה. הנקבה מעופפת בגובה נמוך מעל אתר ההטלה ומאתרת עלים מתאימים, בדרך כלל עלים הסמוכים לקרקע. נראה שהם מספקים מיקרו אקלים נוח יותר להתפתחות העובר.

אקט ההטלה אורך 1-2 שניות והנקבה ממשיכה מיד לחפש עלה אחר, על אותו צמח או בקרבתו. בין לבין היא עשויה לנוח או לחפש פרחי צוף הסמוכים לאתר ההטלה.

ביצה על חנק מחודד.

הביצה צורתה חרוט קטום וגודלה כ-1.25 מ"מ. בתחילה היא לבנה ועם הזמן מצהיבה. לקראת הבקיעה היא מאפירה. הזחל בוקע לאחר 5-7 ימים, צבעו אפור ירקרק ואורכו כ-3 מ"מ. לאחר הבקיעה ניזון הזחל מקרום הביצה ולאחר זמן קצר הוא עובר לצד הנסתר של העלה ומתחיל לאכול את השכבה העליונה של האפידרמיס ויוצר בתוך כך חלונות שקופים.

משמאל; ביצה צהבהבה. באמצע; מספר שעות לפני הבקיעה. מימין; הזחל מספר שעות לאחר הבקיעה, כבר עסוק באכילה.

בהמשך גדילתם משנים הזחלים את צבעם מגוון ירוק לצבעוניים יותר ועוברים לנגוס משולי העלים. למרות הצבעי האזהרה הבולטים, הם נטמעים היטב בסביבה. הם ימצאו לרוב תחת העלים כך שבמבט-על קשה להבחין בהם. צבעי האזהרה לכשעצמם משתלבים גם במשחק האור והצל של הצמח מה שמקשה יותר על האבחנה בצורת הגוף.

בדרך לבגרות עובר הזחל 5 דרגות התפתחות. גידול בתנאים מבוקרים איפשר למדוד את צריכת המזון של הזחלים ביחס לכל שלב ונמצא שבדרגות הרביעית והחמישית נצרכים כ-90% מכלל כמות המזון שצרך הזחל בחייו.

זחל בדרגה אמצעית, זמן קצר לאחר ההתנשלות.

בהגיע הזחל לאורך של כ-4.5 ס"מ הוא מתחיל להתגלם. ההתגלמות נעשית על הפונדקאי או בקרבתו. בתחילה הגולם ירוק ועם התפתחות הבוגר בתוכו הוא מתכהה ולאט לאט נגלה צבע הכנפיים דרך כסות הגולם.

התפתחות דור שלם אורכת בעונה באביב 50-55 ימים, בקיץ היא מתקצרת עד לכדי 35 ימים ובסתיו הוא מתארכת שוב לכדי 38 ימים בממוצע.

דנאית הדורה היא פרפר גדול ומרשים ונוכחותה מעשירה כל גינה. אפשר לנסות למשוך את הדנאיות לגינה שלכם אם רק תספקו להן את הפונדקאים הראויים: חנק מחודד הוא אופציה טובה אבל הוא שתלטני משהו ורצוי לפקוח עליו עין. אפשר גם לספק להם אסקלפיים מתורבתים כמו הסוג אסקלפיס ואחרים שניתן להשיג במשתלות (ראו רשימה בערך אסקלפיים). חשוב ורצוי לספק להם גם צמחי צוף החיוניים לאספקת מזון ונוזלים בתקופת הרבייה.
 
מקורות נבחרים:
מדריך הפרפרים בישראל, דובי בנימיני, 2002
פרפרי ארץ ישראל, יצחק איזנשטיין, 1983

X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
 ברוכים הבאים.
מוזמנים להצטרף לעמוד הפייסבוק של האתר
עדכונים, חדשות מהשטח והפתעות