השם המדעי הוא השפיץ של כל הידע התומך במה שמייצג השם, כולל היחסיים האבולוציוניים עם מינים אחרים, קרובים ורחוקים. מתוך כך השם המדעי אינו נצחי אלא היפותזה זמנית המבוססת על הידע הקיים, וכמו כל היפותזה מדעית גם הוא עומד כל העת במבחן המדעי והוא עשוי להשתנות בעקבות עדויות חדשות או גילוי טעויות. 'שם זמני' עשוי להוות מקור לתסכול עבור הקורא הממוצע, מאידך הוא מייצג נכונה את הידע העכשווי וההבנה שלנו לגבי טיבו של המין הנחקר.
כל הבא במגע עם שם מדעי בהקשר של כתיבה (מאמר, מייל, כותרת של תמונה באתר או באלבום), חיפוש מידע (ברשת, ספרות, דיון בפורום אינטרנטי ועוד) או בכל מסגרת אחרת, חשוב שידע כיצד לעשות זאת כראוי. השם המדעי הוא כלי, והידע להשתמש בו משפיע גם על התוצאה המבוקשת.
רשומה זו תעסוק באספקטים נבחרים של השם המדעי, כיצד הוא שזור בתוך מערך המיון ההיררכי, כיצד הוא בנוי, איך נותנים אותו ומי, ואיך כל זה משתלב בשפה העברית. קצרה היריעה לעסוק בכל ההיבטים, שרובם ממילא נחלתם של אנשי המקצוע. לרוצים להרחיב ידע מומלץ לגשת למקורות ולחפש ברשת.
פרק זה של הרשומה נכתב בדגש סִיסְטֶמָטִיקָה וטַקְסוֹנוֹמְיָה זואולוגית קלאסית ובהטעמה אנטומולוגית. טקסונומיה בוטנית מאופיינת מעט שונה ולכן אינה זוכה כאן לביטוי ממשי.
טקסונומיה היא מדע העוסק בגילוי ביולוגי, תיאור טקסונומי, מתן שם ומיון אורגניזמים. היא גם מפתחת לעצמה כלים טקסונומיים, מתקדמים, יעילים ומהימנים יותר המתבססים על ידע מצטבר של מדעים אחרים. הטקסונומיה מסייעת לנו להבין את המגוון הביולוגי והרבה מעבר.
אדם מהישוב יכול לשאול בצדק על מה כל המהומה ומדוע מיון חשוב כל כך? את התשובה (עבור מי שלא קרא את החלק הקודם) אפשר למצוא בחלק א' של הרשומה. רמז נוסף מצוי בשורשים של המילה 'טקסונומיה' שנגזרה מהשפה היוונית ומשמעותה: טקסיס = חלוקה/ארגון; נומוס = חוק/הלכה. החיפוש אחר 'אידיאל מיון' מייצג במידה רבה את הצורך האנושי הקמאי לעשות סדר בעולם מורכב ובמה שהטבע מייצג, צורך התקף גם לתחומים אחרים בחיים.
נסו לדמיין ספריה ציבורית המכילה עשרות אלפי ספרים המונחים באקראי על המדפים. הסיכוי של מבקר למצוא את הספר הדרוש יהיה אפסי ואם שפר גורלו ואלת המזל זימנה לו את אשר ביקש, מה יהיה הסיכוי שלו או של מבקר אחר למצוא את אותו הספר בביקור הבא? ספרייה ללא מערכת מיון ראויה תהיה נתונה לכאוס תמידי. והמין האנושי כידוע לא אוהב כאוס (למרות שהוא מתמחה בייצור לא מעט כאלו).
תארו לעצמכם שאתם מבקרים בסופרמרקט הקבוע שלכם ופתאום מגלים שבמקום הקבוע של החלב שמו חטיפים ובמקום של הבמבה יש רק חומרי ניקיון ואת המשקאות הקלים מסדרים לפי גובה הבקבוק ואת הירקות לפי צבעים ותארו לעצמכם שכל תקופת זמן מנייד מנהל הסופר את מיקום הסחורה רק על פי צרכים עסקיים שלאו דווקא עולים בקנה אחד עם נוחות הקנייה שלכם.
בשגרת החיים אנו אוהבים להגיע למקומות מסודרים שאנו לומדים להכיר ולחוש בהם ביטחון שלא נופתע כל פעם מחדש. מיון וסדר הגיוני הם חלק מההוויה האנושית ואין פלא שאנו מחפשים אותם גם בטבע
כללי הטקסונומיה המודרנית נקבעים על ידי ארגון בינלאומי הנקרא International Commission on Zoological Nomenclature או בקיצור ICZN. מטרת הארגון לשמר אחידות, יציבות והגיון במתן שמות מדעיים לבעלי־החיים. הארגון נוסד ב 1895 וחברים בו טקסונומים מכ־20 מדינות.
בסיס השיטה הלינאית טמון בחד־ערכיות. כל שם הוא מעין תעודת זהות אישית.
1 – 'מין' הוא היחידה הבסיסית ביותר אליה ניתן לשייך אורגניזם.
2 – כל מין יתכנס לתוך דרגה גבוהה יותר – 'סוג' וכך הלאה במבנה היררכי.
מכאן ששמו המדעי של כל אורגניזם כולל שני מרכיבים: סוג ומין (והוא ייכתב תמיד בסדר זה).
לעיתים, ובמיוחד בתקשורת, נעשה שימוש במונח 'זָן'. השימוש במילה זו בהקשר נרדף למונח 'מין' שגוי, מאחר ובהיררכיה הטקסונומית המושג 'זן' אינו קיים ואין לו משמעות גיאוגרפית. משתמשים בו לרוב בהקשר של בעלי חיים מבויתים או בבוטניקה חקלאית והוא מקביל במידה רבה ל'תת־מין' (יש משמעות גיאוגרפית) שהיא דרגה נמוכה יותר.
המיון ההיררכי
המיון ההיררכי השגור מכיל מספר דרגות (ranks). להלן קבוצות טקסונומיות או טקסונים (taxons), במבנה סולם בסיסי:
מטבע הדברים ככל שיורדים בסולם הדרגות גדלה ההסתעפות ומספר הענפים בכל דרגה עולה. כל ממלכה מסתעפת למספר מערכות וכל מערכה למספר מחלקות וכן הלאה. המיון המודרני כולל דרגות נוספות; 'על־דרגה' (למשל: על־משפחה) ו'תת־דרגה' (למשל: תת־מחלקה או תת־משפחה).
אחת הדרגות שנוספו בעת החדשה, לאור השימוש בכלים גנטיים למיון, היא דרגת 'שבט' (Tribe). דרגה זו מצויה בין תת-משפחה לסוג. מקובל להשתמש בדרגת שבט כדי לבטא זיקה גנטית גבוהה בין סוגים שונים באותה משפחה. מיון לשבטים נדיר יחסית ביחס לכלל המינים בעולם אבל נפוץ בפרוקי-רגליים ובחרקים בפרט.
כל דרגה בסולם מצביעה על מכנה משותף של כלל חברי הקבוצה ביחס לקבוצות מקבילות אחרות. מכנה משותף זה עשוי להיות בולט וברור כמו מבנה גוף כללי, מבנה כנפיים וכו'. הוא יכול גם להיות נסתר ברמת הבוגר וברור רק ברמת הזחל, לעיתים נגלה רק ברמת העובר או עולה וצף רק ברמת המידע הגנטי. ככל שנרד בסולם הדרגות ונתקרב יותר לדרגת המין, הדמיון בין האורגניזמים באותה דרגה יעלה.
שם מדעי – הנוסחה
הצירוף של שם סוג ושם מין נקרא 'שם מדעי'. הוא נכתב תמיד בלטינית ומודפס תמיד בכתב מוטה (Italic) לזיהוי נוח וכסימן מוסכם המבהיר שהכוונה לשם המדעי. שם מדעי הוא תעודת הזהות של האורגניזם. שמות כלליים, עממיים או שמות חיבה אינם יכולים להוות תיאור חד־ערכי. שם של בעל חיים במקום אחד עשוי בקהילה אחרת להיות שם של משהו אחר לגמרי. אורגניזמים נפוצים עשויים לשאת באזור תפוצתם עשרות ואף מאות שמות וכינויים שונים בהתאם למנהגי הארץ והתרבות המקומית. לפעמים שם זהה משמש לתיאור מספר אורגניזמים, המשתייכים לא אחת למשפחות שונות לגמרי. שלא להזכיר שאותם אורגניזמים נקראים אחרת בלשונות שונות.
השימוש בשם אחוד ובשפה אחודה מבטיח שכל אחד, בכל מקום בעולם האמון על עקרונות המדע, יוכל להבין על מה מדובר ויוכל להשיג עוד מידע על האורגניזם המסוים, מכל מקור קיים ובאופן יעיל ומהיר.
לשם ההמחשה והסבר על מבנה השם ניקח את השם המדעי של החיפושית מושית השבע.
שם הסוג הוא Coccinella (מתאר את צבע רקע הכנפיים האדום שני) ושם המין הוא septempunctata (מתאר את שבעת הנקודות השחורות שעל כנפי החפייה).
בהקבלה לשמות של בני אדם; שם הסוג אנלוגי לשם המשפחה ושם המין אנלוגי לשם הפרטי. אולם להבדיל מבני אדם, אצלם אותו שם יכול לשמש אנשים רבים ממקומות שונים ותרבויות שונות, שם מדעי הוא ייחודי הניתן למין אחד מוגדר.
שם הסוג תמיד נכתב ראשון ותמיד מתחיל באות גדולה. מייד אחריו מגיע שם המין הנכתב כולו באות קטנה. בעקבות השם המדעי יבוא שמו של החוקר שתיאר את המין ולאחריו, בעקבות הפסיק, מגיעה שנת הפרסום. שם החוקר הכרחי בכדי למנוע הטעייה ובלבול מתוך שימוש לא נדיר באותו שם מדעי מצד חוקרים שונים עבור מינים שונים.
שמות של טקסונומים מכובדים מאוד, כאלה שתרומתם לתחום נחשבת יוצאת דופן, מצוינים לעיתים רק בתחילית גדולה. למשל: C. septempunctata L., 1758. אם שם מדעי מופיע באותו מאמר מעבר לפעם אחת מקובל לכתוב מהפעם השנייה והילך את שם הסוג רק בתחילית גדולה ונקודה (דוגמה קודמת).
עיקרון נוסף המסייע למנוע כפילות שמות אוסר על מתן שם סוג זהה ליותר מקבוצה אחת של אורגניזם ושם מין אינו יכול להינתן ליותר ממין אחד תחת אותו הסוג.
כותבי מאמרים בהתייחסותם לפרט מייצג או שמינו אינו מוכר אך סוגו ידוע, מציינים זאת בקיצור '.sp' אחרי שם הסוג, לדוגמא: .Coccinella sp. כאשר מופיעה הסיומת '.spp' הכותב מתייחס למינים אחדים / רבים מהסוג הנקוב אך לא כולם. כאשר רוצים להתייחס לסוג כולו בהכללה, נכתב שם הסוג ללא סיומת. קיצורים אלה יכתבו תמיד בכתב רגיל ולא נטוי.
בהתייחס לכלל הנ"ל המאפשר לשם סוג להופיע בפני עצמו, שם מין לעולם יופיע בצמוד לשם סוג ואין לו זכות קיום כמושג עצמאי בהקשר של זיהוי אורגניזם.
כאשר מתייחסים לפרט ספציפי אבל אין ביטחון בזהותו הטקסונומית נוהגים לציין זאת בתוספת הקיצורים '.cf' או '.aff' לשם המדעי, תמיד בין שם הסוג לשם המין. הקיצורים '.cf' ו-'.aff' לא יופיעו בכתב מוטה. תוספת זו אינה מהווה ציון סטאטוס טקסונומי, אלא מספקת דרך נוחה וזמנית להתייחס לפרט עד שתסתבר זהותו הסופית.
דוגמא: Coccinella cf. septempunctata. השימוש הקלאסי ב-'.cf' (נגזר מ confer = משווה ל..) נעשה כאשר מתייחסים לפרט הדומה למין מתואר שמכירים אך אין בטחון שהוא זהה ונדרש עדיין זיהוי סופי .
השימוש בקיצור '.aff' (נגזר מ affinis = דומה ל..) נעשה כאשר מתייחסים לפרט שטרם תואר טקסונומית, בעל זיקה למין מוכר המתואר טקסונומית ויש בטחון שהם שונים. השימוש ב '.aff' נדיר ונעשה בהקשרים מובחנים. בדרך כלל כותבי מאמרים, כאשר הם בטוחים בסוג אבל לא במין, יסתפקו בשם הסוג בלבד; .Coccinella sp.
שם מדעי מכניס את האורגניזם להקשר הנכון. כאשר אנו קוראים Coccinella septempunctata אנו יודעים שהכוונה למין מסוים של מושית בעל 7 נקודות ולא לאף מין אחר. שם הסוג בהיקשר ההיררכי מתווה מסלול לשיוך המשפחתי ומצביע על-כך שהחיפושית שלנו משתייכת למשפחת המושיתיים Coccinellidae הכלולה תחת סדרת החיפושיות Coleoptera.
אם נסתכל על סולם היררכי מורחב נקבל את התמונה הבאה:
| סולם מיון | דוגמא א' – חרק | דוגמא ב' – עכבישני | |||
| דרגה / טקסון | כינוי מדעי | שם עברי | שם מדעי | שם עברי | שם מדעי |
| על-ממלכה | Domain | איקריוטיים | Eukaryote | איקריוטיים | Eukaryote |
| ממלכה | Kingdom | בעלי-חיים | Animalia | בעלי-חיים | Animalia |
| מערכה | Phylum | פרוקי-רגליים | Arthropoda | פרוקי-רגליים | Arthropoda |
| תת-מערכה | Subphylum | בעלי-לסתות | Mandibulata | בעלי-כליצרות | Chelicerata |
| על מחלקה | Superclass | בעלי שש-רגליים | Hexapoda | ||
| מחלקה | Class | חרקים | Insecta | עכבישניים | Arachnida |
| תת-מחלקה | Subclass | בעלי-כנפיים | Pterygota | ||
| על-סדרה | Superorder | בעלי גלגול-מלא | Endopterygota | ||
| סדרה | Order | חיפושיות | Coleoptera | עכבישאים | Araneae |
| תת-סידרה | Suborder | Polyphaga | |||
| על-משפחה | Superfamily | Cucujoidea | Thomisoidea | ||
| משפחה | Family | מושיתיים | Coccinellidae | סרטבישיים | Thomisidae |
| תת-משפחה | Subfamily | Coccinellinae | Thomisinae | ||
| שבט | Tribe | Coccinellini | Misumenini | ||
| סוג | Genus | מושית | Coccinella | סרטביש | Thomisus |
| מין | Species | השבע | septempunctata | הפרחים | onustus |
מרמת סדרה ומעלה שם הקבוצה מתאר מכנה משותף כללי של הקבוצה. למשל: שמה של סדרת החיפושיות Coleoptera נגזר מצרוף המילים Coleo + ptera כאשר Coleo = נדן ו־ptera = כנף. והכוונה פה כמובן היא לכנפי חפייה קשיחות העוטות על גבי כנפי התעופה הרכות, תכונה האופיינית למרבית החיפושיות אך אינה מאפיינת את רוב קבוצות חרקים אחרות. גם שמה של מחלקת החרקים Insecta נגזר מאותו הגיון. insectum בלטינית משמעותו חרוק או נחלק למקטעים. Insecta היא מילת הרבים של Insectum. מונח זה נגזר מהמילה היוונית entomon אשר לה אותה משמעות וממנה נגזרה גם המילה entomology. חירוק היא אחת התכונות האופייניות לחרקים, חלוקה לפרקים המאורגנים בשלוש חטיבות עיקריות: ראש, חזה, בטן, ומכאן השם חֶרֶק בעברית.
שם מדעי – המקור
מתוך המסורת הליניאית שמות מדעיים נגזרים בדרך כלל מלטינית או יוונית, אם כי זו אינה חובה. העיקרון המקורי דוגל בכך שהשם המדעי אמור לספק מעין תיאור תמציתי של המין. לעיתים אכן כך, כמו בדוגמה של מושית השבע, אך אין זו אפשרות יחידה. שם הסוג נוטה לייצג תכונה בולטת או צירוף תכונות המאפיין את הסוג כולו. ברם, תיאור הסוג אינו מקיף בהכרח את כל המינים המצויים בו ובעיקר לא את יוצאי הדופן. לעיתים רחוקות שם סוג נגזר משם אדם אותו רוצים לכבד. שם המין נתון לחוקיות דומה שאינה מחייבת.
שם המין נושא על הרוב אופי תיאורי, היכול לייצג כאמור תכונה אופיינית למין או להיגזר ממקום הגילוי הראשוני או מבית הגידול האופייני או מאזור התפוצה העיקרי או להבדיל, להיגזר למשל מהמיתולוגיה היוונית-רומית.
שם מין אפשר שייגזר משם החוקר שמצא אותו לראשונה אך לא תיאר את המין בפועל (מין לעולם לא יקרא על שמו של האדם שתיאר אותו) לעיתים שם מין נגזר משמה של אישיות הזוכה לכבוד לאור הישג יוצא דופן או זכות אחרת. דוגמא יפה ולא נדירה למקרה כזה הוא העכביש Heteropoda davidbowie שנקרא (2009) על שמו של כוכב הרוק David Bowie. כבוד זה ניתן במטרה למשוך תשומת לב למינים בסכנת הכחדה ולבעיית שמירת הטבע ביערות הטרופים של מלזיה שם העכביש התגלה.
דוגמא אחרת מני רבות מגיעה דווקא מתחום המאובנים; Avalanchurus lennoni, הוא מאובן של טרילוביט הנקרא על שמו של ג'ון לנון המנוח. בשנים האחרונות, לאור קיצוצים נרחבים במימון מחקרים, מתפתחת מגמה מצד מוסדות מחקר של העמדת שמות ל'מכרז ציבורי' המאפשר לאנשים או גופים מסחריים לשלם כסף רב (המשמש למימון מחקרים) בעבור הנצחת שמם בשם המין של מינים חדשים למדע. כמו בכל 'בורסה', מינים נדירים או אטרקטיביים במיוחד או עיליים יותר זוכים לתעריפים גבוהים יותר (עשרות אלפים ומאות אלפי דולרים). יש מדענים המצביעים בחשש על מגמה זו העלולה לסלול דרך לבעיות אתיות מצד אנשים/גופים שירצו לגרוף כסף קל מהעניין. עוד בנושא מומלץ לעיין במאמר הבא Want scientific immortality?
הנה 4 דוגמאות למקורות שונים מהם נגזר שמות המינים (גם בעברית) של הפשפשים הבאים:
2 – תריסית ירקרקה Acrosternum millierei, שם המין נגזר ככל הנראה משמו של החוקר Pierre Millière מהמאה ה־19.
3 – תריסית ים-תיכונית Carpocoris mediterraneus, שם המין מעיד על תפוצה ים־תיכונית מובהקת.
4 – תריסית מגוונת Codophila varia, שם המין נגזר מלטינית. varium = מגוון. בשל מופע הצבע המגוון של המין.
מהות המין
מקובל להגדיר מין ביולוגי כאוכלוסיה של אורגניזמים להם אב משותף, והדומים בצורה ובמבנה האחד לשני יותר מאשר לפרטים אחרים, והמסוגלים להתרבות בינם וליצר צאצאים הדומים להם ופוריים גם הם. הגדרה זו ביולוגית במהותה אך היא אינה ישימה כהגדרה רוחבית עבור כל המקרים. למשל: קיים קושי מעשי לצפות ולזהות בטבע יכולת רבייה בין כל המינים. היא אינה מעשית בהגדרת מאובנים, אינה תקפה על אורגניזמים המתרבים ברבייה אל־מינית. בעייתית במקרה של מינים טבעתיים (ring species).
מניין הפרטים במין אחד ותפוצתו על כדור־הארץ נתונים להשפעות סביבתיות רבות, זמינות בתי גידול ומזון. יש מינים המוגבלים מאוד בתפוצתם, חלקם עשוי להימצא רק במקום אחד בכל הגלובוס. לאחרים תפוצה קוסמופוליטית רחבה, המתפרשת על יבשות שונות ומגוון בתי גידול. יש מינים נדירים המוכרים בכל העולם רק מפרטים ספורים, לעיתים מפרט בודד ויש הנפוצים במידה כזו שהם הופכים מזיקים חמורים.
מינים בעלי תפוצה מקוטעת (כאשר מכשולים גיאוגרפיים מונעים מבני אותו המין להיפגש) עשויים לייצר אוכלוסיות מבודדות, המראות שוני לא קטן בחזות, בהתנהגות ובגנטיקה. בתנאים כאלה, לאורך זמן, נוצרים מינים חדשים. תהליך התמיינות של מינים חדשים הוא מתמשך ולא בכל נקודת זמן ניתן לקבוע בוודאות אם אכן התפצלו המינים או שהתהליך בעיצומו.
מקרים כגון אלו הם אתגר לכל טקסונום. האם לפצל מינים כאלה למינים נבדלים? או, לתאר אותם כתת־מינים? כמו בתחומים רבים גם פה יש אסכלות שונות, יש הנוטים להפריד לתת־מינים ויש הטוענים שאין לגעת. מאופייה הדינמי של האבולוציה, קשה לנו, מנקודת הזמן הקצרה של חיינו, להבין את התמונה האמיתית.
ציון שם של תת־מין יופיע תמיד אחרי שם המין. למשל: Papilio machaon syriacus Verity, 1905 (זנב־סנונית נאה מתת־מין סורי). בהליך מקוצר הוא יכול להופיע גם כך: Papilio m. syriacus Verity, 1905. בדומה לתת־מין נקבעו כללים דומים גם להגדרות תת־סוג. קיצור מתקיים גם לגבי תת־מין ולצורך כך משתמשים ב '.ssp'
הפרסום המדעי
תיאור טקסונומי של מין חדש למדע הוא נוהל מוקפד הנתון לעקרונות מחקר וכתיבה מקובלים וכולל בין השאר ביקורת עמיתים. הוא מחייב הליך פרסום מורכב בכתב־עת מדעי רשמי, זאת לאחר עמידה בכללי ועדת ביקורת מומחים מטעם כתב העת המאשרת את המאמר ופרסומו.
במהלך ההיסטוריה הטקסונומית תוארו מינים רבים בכפילות. תופעה זו הייתה נפוצה בעיקר בתקופות שהתקשורת בין החוקרים לא הייתה יעילה ומהירה. מקרים כגון אלו נדירים היום. כדי לצמצם את האפשרות לתיאור כפול או שגוי חשוב להתייחס להיסטוריה הטקסונומית של כל מין מתואר.
רשימות טקסונומיות (אינדקס טקסונומי עדכני המפרט שמות של כל המינים המוכרים למדע עפ"י מפתח משפחתי) העונות לכללי הטקסונומיה או תיאור טקסונומי של מין יכללו תמיד את ההיסטוריה הטקסונומית שלו, כולל החוקר הראשון שהגדיר אותו וכל שאר החוקרים לאחריו (אם יש כאלו) שתיארו מחדש ובטעות את המין ונתנו שם סוג אחר ו/או שם מין אחר. שמות שניתנו לאותו המין בעבר אך אינם קבילים כעת מכונים synonyms.
אינדקסים כאלה מופיעים באופן מסורתי בספרות וכיום עולים לרשת ברשת באתרים מתמחים. דוגמא לאינדקס מפורט כזה אפשר למצוא באתר Mantodea Species File Online העוסק בגמלי־שלמה, הדף הבא מדגים היסטוריה טקסונומית של המין גמל־שלמה חיוור Miomantis paykulli. המידע כולל גם synonyms, מיקומו של האבטיפוס ולעיתים קישור לפרסום המקורי.
דוגמא נוספת אפשר לראות בקטלוג העכבישים העולמי The World Spider Catalog של Norman I. Platnick המפרט את כל מיני העכבישים המוכרים למדע כולל היסטוריה טקסונומית והפנייה למאמרים.
בנוסחת השם המדעי, שם סוג עשוי להשתנות עם השנים בעקבות מידע טקסונומי מעודכן או תיקון כפילויות. מאידך שם מין כמעט ואינו משתנה. היה ונמצא שמין מוגדר כבר תואר קודם לכן וקיבל שם, ישמר שם המין המקורי משום עיקרון זכות הקדימה. שימוש בסוגריים עבור שם המתאר ושנת התיאור מתייחס גם הוא לעיקרון זכות הקדימה עבור המתאר המקורי של שם המין.
תכלית כל הכללים הנ"ל היא לאפשר לכל חוקר להגיע לשם המקורי הראשון ובאמצעותו לאתר את המאמר המקורי בו תואר המין לראשונה. התיאור המקורי של המין חיוני עבור כל התייחסות טקסונומית עתידית. הם גם שימושיים עבור כל מי שרוצה להשיג את מקסימום המידע שנכתב על מין מסוים אם תחת שמו הנוכחי או תחת שמות קודמים. ללא תיעוד היסטורי טקסונומי של כל מין ילך לאיבוד מידע רב וחשוב.
עד כה תוארו למעלה ממיליון מינים של חרקים והמספר הולך וגדל. אין אדם ואף אין ספריה היכולים להכיל את כל המידע הקיים על המינים השונים שהמדע תאר עד כה. האנטומולוג המודרני רוכש השכלה אנטומולוגית כללית על הקבוצות הגדולות וחוקר ביתר פרוט קבוצות קטנות יותר, בדרך כלל ברמת המשפחה ומטה, בהתאם לגודל הקבוצה בה הוא עוסק. חוקרים המבקשים מידע מסוים בתחום שאינם מתמצאים בו מעבירים ממצאים לחוקרים המתמחים בתחומם וכך מתרחשת החלפת מידע.
חוקרים מתמחים מייצרים אוספים גדולים ועשירים המאפשרים לקבל תמונה טובה ואמיתית יותר על קבוצת החרקים בה הם מתעסקים. ידע זה משרת מדענים אחרים שאינם מתמחים בקבוצות הללו. במידה רבה המצב אצל חובבים אינו שונה.
מרבית חובבי החרקים מכירים את הקבוצות הגדולות ואת המינים הנפוצים ברמות הנמוכות יותר. אלה מהם שמתעדים את התצפיות באוספים (על פי המקובל באקדמיה) מחליפים פעמים רבות מידע עם חובבים אחרים וגם עם האקדמיה. יש חובבים המתמחים בקבוצות מוגדרות ברמה כזו שהם נחשבים למומחים בעלי־שם בתחומם למרות שאינם באים מהתחום האקדמי. במקרים לא מעטים מתמחים חובבים בקבוצות טקסונומיות שאינן זוכות מסיבה זו או אחרת לתשומת לב מספקת מהאקדמיה. בתחומים אחדים מספר המאמרים המדעיים המתפרסמים על ידי חובבים בקבוצות טקסונומיות מסוימות עולה בהרבה על מספר המאמרים היוצאים מתוך האקדמיה. כך למשל; מניין המאמרים המדעיים על חיפושיות מתת־משפחת הגדיתיים (Cicindelinae) הנכתב בידי חובבים עומד על כ־80% מכלל הפרסומים על קבוצה זו.
תיקן? מקק? ג'וק? לחרק לא משנה איך נכנה אותו כל עוד 'נספק' לו מחסה חמים ושפע אוכל.
מתן שמות בעברית
ולבסוף קצת על יחס השפה עברית לטקסונומיה השמית. ימי הטקסונומיה העברית כימי הלשון העברית. הקורא ספרות זואולוגית עברית בכלל ואנטומולוגית בפרט, שנכתבה בראשית המאה ה־20, עשוי לגחך מול השפה המליצית והניסוחים המוזרים. עם השנים השתנתה השפה האנטומולוגית ככל רבדי השפה העברית אבל דבר אחד לא השתנה בהרבה, המיון הטקסונומי של חרקים בלשון עברית נשאר עגום למדי. השפה העברית לא התברכה מעולם בשפע ספרות אנטומולוגית מקורית (עיקר הפרסומים המדעיים נעשה באנגלית) ולפיכך גם הדרישה לעברית טקסונומית תקנית לא התממשה. הלשון העברית לא קיבלה על עצמה את כללי המיון המדעי עד תום, בעיקר ברמת הסוג והמין. וכך יוצא שהמיון העברי לא משקף תמיד את המדעי. לבעיה זו שותפות שפות אחרות כולל האנגלית שגם בהן המיון הלשוני אינו עוקב אחר זה המדעי.
לא נדיר שמינים וסוגים שונים מקבלים את אותו שם עברי ולעיתים קרובות שם המין העברי לא בנמצא כלל. אם בישראל מוכרים כמה עשרות אלפים של מיני חרקים, הרי רק לאלפים בודדים יש שם עברי תקני, אף הוא לא תמיד עדכני.
לעיתים מחברי ספרות אנטומולוגית או עממית או מתרגמי ספרות נוטלים חרות מסוימת ומציעים שמות מקבילים לשמות קיימים ותורמים את חלקם לבלבול הקיים. עיוותים וטעויות כאלו מוצאים לא מעט גם בתרגומי תוכניות וסרטי טבע ומדע, בעיתונות הכתובה והאלקטרונית. מחברי אנציקלופדיית החי והצומח הקדישו לא מעט זמן למתן שמות עבריים למינים המופיעים בסדרה. מתוך הרצון שלא להציף את הרשימות בשמות סוג עבריים עבור כל סוג מדעי, ננקטה השיטה לתת שם סוג שימושי המשמש עבור כמה סוגים מדעיים.
התוצאה דה־פקטו היא חוסר אחידות מערכתית ובפועל, בקהילה רב־תרבותית כבישראל, האדם הממוצע משתמש בערבוביה בכינויים עממיים, חלקם מבוססים על לשונות אחרות, שמות רשמיים ישנים וחדשים. ערב שמות המבוסס על השכלתו, מידת ההתעניינות שלו בנושא, החשיפה למדיה והנגישות שלו למידע.
הנה דוגמא קלאסית: ה'תיקן' שם שימושי לחרקים בסדרת התִּיקָנָאִים Blattodea (בשל תיק הביצים האופייני) נקרא בשפה העממית 'ג'וק', מונח שחדר מהאידיש (= חיפושית) דרך שפות סלאביות (ברוסית; ז'וק (жук) = חרק כמונח כללי או חיפושית). בספרות ובלשון מדוברת נעשה השימוש במונח 'מַקָּק' שמקורו בפירוש רש"י למונח המופיע במסכת תלמודית העוסקת ברקב של ספרי קודש אבל משמש היום כמונח נרדף (בחלק מהמילונים) גם כשם סוג של קופי המקוק (Macaque).
מרדף אחר חיפושיות או למצוא את דארווין. פרק בעבודתו של טקסונום חוקר חיפושיות.
קפיצת הדרך המשמעותית ואולי היחידה בנושא שנעשתה ב־40-30 השנים האחרונות, התבצעה לאור פרסומו של כרך החרקים באנציקלופדיה 'החי והצומח של ארץ-ישראל'. בכרך זה מופיעים כ־2000 מינים עם שם עברי, לעיתים במלאו לעיתים חלקי (רק סוג). חלק מהשמות העבריים התבססו על פרסומים קודמים, חלקם עודכנו וחלק לא מבוטל הומצא במיוחד עבור הפרסום. על מטלה זו ישבו (1984-1989) חברי האקדמיה ללשון עברית בשיתוף עם אנטומולוגים בעלי שם במטרה לעשות קצת סדר בתחום. אולם שמות אלו מעולם לא אושרו רישמית וכך יצא שחלק מהשמות הללו לכאורה לא מקובלים על ידי האקדמיה.
בעשור האחרון (מאז 2010) חלק התקדמות בנושא השמות העבריים, סדרות כמו פרפראים, שפיראים, זבובאים ועוד קיבלו שמות עבריים ברמות הטקסונומיות השונות. חלק גם ברמת המין וחלק רק ברמות המשפחה.
אין ספק שמערכת שמות בעברית חשובה. הנגישות הנוחה לטבע שיש לציבור רחב דרך טיולים, צילום, לימודים, קריאת ספרים ותחביבים שונים והחשיפה של הטבע במדיה הויזואלית המגוונת (טלוויזיה, קולנוע, אינטרנט) יוצרת דרישה טבעית למערכת שמות עברית טבעית המבוססת על מיון היררכי ברור ופשוט. מערכת כזו מצידה תזין בודאי צרכני מידע נוספים ותרחיב את מעגל המתעניינים שהטקסונומיה המדעית מפחידה אותם.
מערכת שמות בעברית בסיסית ותקנית יכלה להוות מקשר נפלא בין הטקסונומיה העממית לטקסונומיה המדעית ובין היתר גם לאפשר ליותר אנשים גישה לידע מדעי בספרות הכתובה (בדרך כלל באנגלית) והנאגרת במהירות ברשת האינטרנט. חשוב לא פחות הוא מתן שמות אינטואיטבים וקליטים הנוחים לזכור. שם עברי אינו שם מדעי והרצון להקביל את השמות העבריים למערכת המיון המדעית, יוצרת לעיתים סירבול לשוני ושימושי. שמות מורכבים ומליציים מידי עשוי לדווקא לייצר אפקט בומרנג. יש להיזהר במתן שמות שאינם ידידותיים למשתמש כמו שם מדעי בלטינית.
יישור קו בתחום הזה הוא מטלה לא קלה אבל לא בלתי אפשרית, לפחות ככל שנוגע למינים נפוצים או מינים חשובים לאדם. ואנחנו, פשוטי העם, החובבים שנסמכים על מה שיש, מוטל עלינו להקפיד ביתר שאת על מערכת שמית עברית עקבית ריאלית ושימשית ולו מתוך העובדה שגם היא כמו הטקסונומיה המדעית, היא המכנה המשותף העוזר לנו לתקשר, להעביר מידע אמין ולהבין האחד את השני.
סיכום
השם המדעי הוא מפתח לידע עבור כל אחד הרוצה להרחיב דעת על הטבע בכלל ועל פרוקי־רגליים לענינינו. שימוש נכון ומושכל בשם המדעי יכול לפתוח דלתות רבות לידע זמין יותר או נגיש פחות. קצת סבלנות בשילוב חשיבה יצירתית יכולים להוביל גם את החובב לעולמות מרתקים שמסתתרים מאחרי השמות.