הרשומה על חקיינות בחרקים עסקה במודלים השונים של חקיינות. ראינו פנים רבות לחקיינות ולמדנו שבעלי חיים יוצרים אשליות על ידי מיזוג של דימויי צבע, תנועה, התנהגות וקול.
ראינו גם שחקיינות לא מוגבלת לניסיונות להיראות כאחר אלא גם לא להיראות כלל, כלומר להיטמע בסביבת החיים. צורה זו של חקיינות מכונה הסוואה והיא אחת מהמרתקות בתחום החקיינות.
אפשר למצוא מודלים של הסוואה בכל קבוצות בעלי החיים אבל נראה שהחרקים מפליאים להשתמש באמצעי הזה יותר מכולם. הן בתחכום והן במגוון.
הסוואה יעילה היא תוצאה של מכלול אמצעים ושיטות המתמזגים לאשליה אחת גדולה. כאשר בוחנים אותה, חשוב לא פחות לזכור מי הצופה. הסוואה בסיסית נועדה להימנע מטורפים או/ו להימנע מחשיפה לטרף. ככזו היא יעילה ביותר מול אותם חושים המשמשים לקבלת מידע מהסביבה הן של הציד והן של הניצוד.
ההסוואה הקלאסית מתמודדת בעיקר מול חוש הראייה – הסוואה אופטית, ועל כך תתמקד הרשומה אבל אל לשכוח את חוש הריח והשמיעה שאינם מושפעים מאשליות ויזואליות ומולם צריך לספק פתרונות הסוואה אחרים.
כבני אדם אנו מוגבלים בתפיסה החושית שלנו. ספקטרום ראיית הצבע שלנו אינו חופף במלואו לאלו של חרקים, ציפורים או יונקים אחרים. מה שאנו רואים בתחום מרחב הצבע לא בהכרח נראה על ידי בעלי חיים אחרים, לחלק ספקטרום ראייה רחב בהרבה ולחלק ספקטרום צר הרבה יותר. איכות הראייה לא נמדדת רק במרחב הצבע אותו רואים אלא גם באיכות המידע המגיע למוח. לפרוקי-רגליים מערכת ראייה מוגבלת בכושר ההפרדה וטווח הראייה וגם ביכולת להמיר מידע ויזואלי לאותו עיצביים (מוח קטן). לציפורים רבות איכות ראייה העולה על זו של יונקים. הסוואה טובה מתמודדת גם מול כאלה שרואים טוב מאחרים.
אם נסתכל סביבנו נמצא שבטבע אין אחידות בצבע, צורה ומרקם. אפילו בסביבה אחידה לכאורה כמו שדה תבואה או אפילו בצמח בודד או אבן פשוטה נראה מגוון של צבעים וגוונים, צורות חדות יותר וחדות פחות ומרקמים המחזירים אור בצורה שונה. הסוואה אופטית טובה צריכה לטפל בכל הנושאים הללו. טקטיקות ההסוואה מגוונות, משתלבות ומשלימות האחת את השנייה. בדרך כלל נראה שימוש משולב במספר טקטיקות בהתאם ליתרון היחסי שכל אחת מספקת ליצירת אשליה מוגמרת. כשמדובר בהסוואה מצילת חיים הרי כל אמצעי גם הפשוט ביותר יחשב למוצלח במידה והוא תורם להישרדות הפרט והמין.
צבע וגוון – שני הגורמים הללו הם הבסיס לכל הסוואה טובה. התאמת צבע הגוף לצבע הסביבה היא האמצעי הנפוץ ביותר ואחד היעילים. לרוב נמצא גוונים של ירוק או מגוון צבעי אדמה. צבע יכול להשתנות כפונקציה של עונה (שלכת) או שינויים אקראיים ומידיים בבית הגידול (שריפה). לרוב חרקים בוגרים לא משנים צבע ועם בוא שינוי בסביבה הם עשויים לעבור לסביבה מתאימה יותר. לעומתם, דרגות צעירות אינן ניידות כבוגרים ובחרקים רבים הדרגות הצעירות יכולות – בשלב הגלגול – לשנות צבע כתגובה לשינוי סביבתי. שינוי צבע עשוי להיגרם גם כחלק משינוי אורח חיים או סביבת החיים במעבר בין דרגות הצעיר לבוגר.
מרקם ותבנית – המרקם (טקסטורה) משפיע על האופן בו אנו חשים (במגע וראייה) את המשטח. מרקם חלק נוטה להיות מבריק, אחיד יותר ושטוח. מרקם מחוספס נוטה להראות מטושטש יותר ופחות ניגודי. בשילוב עם צבע, מרקם מספק אינספור אפשרויות של דימויי סביבה כמו הידמות לגזע עץ מחוספס או עלה חלק ומבריק. תבנית היא דוגמא החוזרת על עצמה כמרקם מיוחד או שילוב צבעים. ככל שתבנית רקע החרק דומה יותר לתבנית הסביבה יעילות ההסוואה גדלה.
התאמת צורה ושבירת צורה – תפיסת הצורה החזותית של המוח מושפעת ממודלים חזותיים פשוטים הנרכשים עם הניסיון. כך מתאפשרת לנו הכרת מגוון אלמנטים קיימים על ידי לימוד מספר קטן של צורות פשוטות ומאפיינות. אנחנו מזהים בקלות עלה של צמח משום שרוב העלים יוצרים מודל חזותי מאוד דומה. מספיק לנו להכיר כמה מודלים של עלים כדי להחיל אותם על רוב צורות העלים הקיימות מבלי שנצטרך להכיר את כולן לפני.
חרק המתחפש לעלה יוצר דימוי המנתק אותו מצורת החרק המוכרת אותה מחפש הטורף. יכולת עיבוד המידע המקבילי של המוח מוגבלת ולכן כאשר מבצעים חיפוש ממוקד של דימוי שווה ערך למזון, המוח יתעלם מכל מה שלא נראה ככזה. להשגת האשליה לא צריך בהכרח צורת עלה מושלמת. אדרבה, מרבית העלים אינם מושלמים ומכילים פגמים בצורה, צבע וטקסטורה. ואכן חרקים רבים המתחפשים לחלקי צמח כוללים גם את הפגמים האופייניים. התאמת צורה יכולה אומנם לייצר אשליה שלא מדובר בחרק אבל כאשר משלבים אותה עם התאמת צבע ומרקם אפשר לקבל אשליה שתטעה גם את העין המנוסה ביותר.
טקטיקה אחרת ליצירת דימוי חזותי שונה היא שבירת הצורה. שבירת הצורה פורטת את הדימוי לחלקים נפרדים שאינם מספקים גירוי חזותי המעיד על הצורה האמיתית של המתחזה. אפשר לייצר שבירת צורה על ידי משחק בצבעים או תוספות חריגות. לדוגמא: פספוס רגליים בגוונים בהירים וכהים שובר את הצורה הקלאסית של הרגל, וגוף ללא רגליים עשוי לספק גירוי חזותי שאינו משתמע כמזון אפשרי. מצד שני אפשר להוסיף לאיברים שונים תוספות כמו קוצים, עלעלים או שיער המתמזגים עם הרקע ויוצרים דימוי חזותי שונה לגמרי מהמתחזה.
אור וצל – בעולם שלנו רוב הגופים הם תלת-מימדיים. התחושה התלת-מימדית נקבעת בין השאר על ידי אור וצל. שינוי דימוי חזותי על ידי יצירת אור וצל מלאכותיים הוא אמצעי נפוץ ויעיל למדי. את האשליה הזו יוצרים בעזרת שימוש בצבעים מנוגדים, בדרך כלל בשולי הגוף. צבעים כהים יוצרים אשליית צל ומצמצמים את נפח הגוף, צבעים בהירים משטחים את צורת הגוף ומצמידים אותו לרקע. שימוש באשליית אור וצל יעיל במיוחד באזורים שטופי אור חזק כמו אזורים מדבריים שם צללים חזקים ביחס לרקע בהיר נפוצים מאוד. יש חרקים המנסים לצמצם הצללות על ידי העמדת גוף בניצב לאור השמש לקבלת צל גוף קטן ככל האפשר. אפשר לראות זאת אצל חגבים רבים האופייניים לבתי-גידול יובשניים.
תנוחה ותנועה – כל האמצעים הנ"ל לא יהיו יעילים אם הם לא ישתלבו היטב ברקע. תנוחת הגוף משפיעה רבות על היכולת הזו. חרקים המתחפשים לאלמנטים טבעיים כעלים, ענפים או טקסטורות כיווניות יטמעו ברקע בהצלחה רק אם תנוחת הגוף שלהם תהיה תואמת לאותם אלמנטים. לתנועת הגוף או לאי תנועה חשיבות רבה בהשלמת האשליה. טורפים רבים, במיוחד בעלי ראייה מוגבלת, מסתמכים יותר על איתור מזון נע ופחות על אלמנטים חזותיים כצבע וצורה. לכן, חרקים רבים קופאים על מקומם באדיקות אפילו אם מנסים להזיזם בכוח. קפיאה במקום היא אופציה אחת, אבל כאשר צריך לנוע בבית הגידול גם התרמית הטובה ביותר עשויה להיחשף. פתרון נפוץ לבעיה היא תנועה מתנדנדת. בתנועה כזו החרק מתקדם באיטיות תוך כדי טלטול הגוף קדימה ואחורה במקצב המדמה טלטול רוח. כך תנועת הגוף משתלבת עם תנועת הרקע והופכת להיות חלק ממנה.
תחפושת – בטקטיקה הזו משתמש המתחפש באלמנטים מהסביבה המוצמדים לגוף בכדי להיטמע בסביבה או לייצר אשליה של משהו אחר לגמרי. תחפושת עשויה מחומרי הרקע עוזרת להיטמע בסביבה מבלי להזדקק להתאמות גוף פיזיולוגיות או צורניות מיוחדות. יש והתחפושת דווקא מבליטה את המתחפש אבל יוצרת דימוי של אלמנט דוחה או לא רלוונטי כמו ערמת גללים או חלקי מזון. טקטיקת ההתחפשות אופיינית לזחלים של חרקים כמו זחלי פרפראים, זחלים של מינים אחדים בארינמליים, חיפושיות או זבובים.
הסוואה כימית – אומנם שייכת יותר למודל ההתחזות אבל עדיין שווה להזכירה. בהיותה 'שקופה' לא ברור מה היקפה של הסוואה כימית בחרקים אבל נראה שהיא נפוצה בקרב טורפים וטפילים של חרקים חברתיים (צרעות, דבורים ונמלים). ידוע על חרקים השוכנים כטפילים או טורפים בקני נמלים היוצרים מיסוך כימי המדמה אותם לנמלים וכך הם נמנעים מתקיפה. במספר מחקרים נמצא שטורפי כנימות מקבוצות חרקים שונות מדיפים אות כימי המדמה אותם לכנימות ובכך הם נמנעים מתקיפה על ידי נמלים המגינות על הכנימות. במינים אחדים של נמלים נעשה שימוש בהסוואה כימית כדי לחדור למושבות טרמיטים. כל בעל חיים יוצר נוכחות כימית הנובעת מהפרשות שונות של הגוף. טורפים מסתמכים על ריחות אלו כדי לאתר טרף ביום ובלילה. יש פרוקי-רגליים האוגרים הפרשות מטבוליות ופולטים אותן רק בזמן בטוח או שהם יוצרים הפרשות התואמות את ריח הסביבה ובכך הם נטמעים ברקע הכימי של הסביבה.
מרבית הטקטיקות הנ"ל טובות הן לנטרף והן לטורף. טורפים רבים בקרב החרקים הם בעצמם מזון מועדף על טורפים אחרים. טקטיקות ההסוואה שנועדו להסתירם מהטרף יעילים באותה מידה כאמצעי להסתירם מטורפים אחרים.
את ההסוואות המרשימות ביותר מוצאים לרוב אצל חרקים מתמחים. אלה המצויים בקביעות באותה סביבה שגם אינה משתנה משמעותית כל מחזור חייהם, למשל: צמח מארח ייחודי. חרקים אלה מפתחים דמיון חזותי מפורט ביותר המשתמש בכל הטקטיקות האפשריות. החיסרון העיקרי של ההתמחות הזו היא שבמעבר מאולץ מהרקע הטבעי הם הופכים להיות חשופים מאוד ולכן הם מוגבלים לבית הגידול של המארח או לעונת גידולו או לבית גידול מצומצם. מה שהופך אותם רגישים לכל שינוי סביבתי או אקלימי.
