כושר תעופה טוב ומעוף מהיר (30~ קמ"ש) מאפשרים לפרטים לעוף למרחקים ארוכים, לעיתים עשרות קילומטרים, והיה והרוח המועדפת איתם (יכולים להגיע למהירות של 45 קמ"ש), גדל המרחק אף יותר – מאות קילומטרים ואלפי קילומטרים. כל אלו מאפשרים אפילו חציית מכשולי מים גדולים וגם להיעזר באוניות מזדמנות כאתרי מנוחה. כך מגיע המין הזה בקיץ, מצפון אפריקה לאיים הבריטיים ולאיים הקנריים.

על הרוב ההתפשטות העונתית היא מתונה יותר וכל דור מדלג ביבשה כברת דרך קצרה יותר. בעונת הסתיו, באזורים הקרים, האוכלוסייה מתה ונעלמת ומתחדשת שוב עם הנדידה בעונה הבאה. גלובלית, עיקר אירועי הנדידה נעשים מהאזורים הדרומיים לכיוון צפון וכמעט לא הפוך, למעט הדור הסתווי באזורים צפוניים העשוי, באזורים אחדים, לנדוד דרומה לאזורים חמים יותר. בסתיו מסע ישיר של 4000 ק"מ, ללא עצירות, ממרכז אירופה למרכז אפריקה, בעזרת רוח מתאימה עשוי לארוך 4 ימים.

נמצא שהזרז העיקרי לנדידות מהדרום לצפון הוא זמינות המזון. בעונה בה גשמי חורף מרובים נוצר באזורים חמים שפע מזון, המאפשר גידול מהיר של שפע זחלים המכלים במהרה את מרבית משאבי המזון הזמין. מחסור במזון מתאים מעכב את מחזור הרבייה ואוכלוסיות גדולות של בוגרים טריים המחפשים צמחים מתאימים להטלה מתחילים בהגירה צפונה, לאזורים ירוקים יותר. זו גם אחת הסיבות שפרפר זה עשוי בשנה אחת (לא קרה ושופעת גשם) להופיע בהמונים (הגירה מתפרצת) ובשנה שחונה יופיע רק במספרים קטנים. התלות בזמינות המזון ומזג האוויר משפיעה משמעותית על גודל האוכלוסייה ומידת תפוצתה העונתית.

בישראל הוא מצוי ומעופף רוב השנה, כאשר באביב (מרץ-אפריל) מצטרפות לאוכלוסיה המקומית קבוצות גדולות (המונות מיליונים ויותר) מהדרום (סיני והנגב / ערב) ומתקדמות לצפון לעבר אירופה. חלק מהפרטים חוצים את המדינה תוך מספר ימים (תלוי גם ברוחות) וחוצים את הים לעבר קפריסין ומשם לאזור טורקיה. חלק מנודדים משאירים מזכרות בדמות ביצים המוטלים באתרים שונים בהם גדלים המארחים המועדפים. הנדידה מתפרשת על מספר שבועות. בהתחילה היא דלילה וכמעט לא מורגשת ומגיע לשיא בהופעת מאות מיליונים של פרטים תוך מספר ימים ונעשית דלילה שוב עד שנמוגה לאיטה.