שמו העברי והלטיני של חרוטן קוני מעידים על מבנה גופו וצורת ראשו המחודדת וקל לזהותו2. בדומה למרבית בני המשפחה מין זה אינו מטיב לקפוץ או לעופף ולהגנה הוא מסתמך על הסוואה מעולה.
בחרוטן קוני מוצאים דו־פרצופיות זוויגית מובהקת (הקיימת גם במינים אחרים במשפחה) כאשר הנקבה גדולה והזכר קטן משמעותית. בדומה למינים אחרים במשפחה, הזכר הקטן רוכב על הנקבה ואינו עוזב אותה עד שהיא מוכנה להזדווגות. דבר העשוי לקחת מספר ימים.
אחת התופעות המאפיינות את המין הזה היא פולימורפיזם־גווני (רב־צורתיות צבעונית). חרוטן קוני מופיע בשני מופעים עיקריים שהם גווני ירוק או אפור. במין זה שינוי הצבע2 מושפע בעיקר מלחות. תופעה זו מוכרת גם ממינים אחרים של חגבים המשנים צבע כתגובה לירידה בלחות וקמילת הצמחיה. שינוי הצבע מתבצע רק בדרגות צעירות, בשלב הגלגול במעבר בין דרגה לדרגה.
המעניין בתופעה הזו היא המנגנון הביולוגי המאפשר לחגב לנטר את רמת הלחות. ופה עולה הסוגיה: איזו לחות משפיעה על החגב? בבית גידול עשבוני אפשר לאפיין שני טיפוסי לחות: [א] לחות בסביבה המיידית לחגב, הנוטה לשהות באזורים הלחים יותר של הצמחיה – רמת המיקרו־אקלים. [ב] לחות אטמוספרית שהיא ככל הנראה גם המשמעותית יותר והמשפיעה על חיוניות הצומח.
מכאן נשאלת השאלה מה היתרון של מוטציה כזו, אם היא שורדת ואף נפוצה באזורי תפוצה שונים? אני לא יכול להתייחס למינים אחרים אבל בית הגידול של חרוטן קוני באזור החוף משופע מיני צומח המופיע בגווני ורוד ואדום. כסות גוף בגווני ורוד, ירוק וכתמים בהירים משתלב יפה בנוף הצומח החד-שנתי. נראה שלפחות מבחינת הסוואה לגווני הורוד אין חיסרון. בשטח חגבים ורודים נעלמים מהר מאוד מהעין בדומה לחגבים ירוקים או אפורים.
תובנה מעניינת הקשורה לפולימורפיזם היא העדפת רקע סביבה. בחגבים רבים המראים פולימורפיזם גווני, עשויים להתקיים בו זמנית מספר מופעים וכל מופע נוטה להעדיף סביבת צבע הדומה לצבע גופו. במידה והסביבה משתנה, הפרטים עוברים לסביבה אחרת המספקת רקע מתאים להסוואה. הבוגרים מעופפים וקל להם לעבור מאתר אחד למשנהו. דרגות צעירות שאינן יכולות לעוף תלויות הרבה יותר ביעילות ההסוואה ולכן במינים שונים הן יכולות לשנות צבע במעבר גלגול. אסטרטגיה זו מבטיחה את השרדות המין בכל מהלך של שינוי סביבה עונתי או שאינו צפוי.
בתחילת האביב כאשר השטח שופע צומח חד־שנתי ירוק המתערבב עם צומח יבש מהעונה שעברה או צומח חורפי המסיים את גידולו באביב, אפשר למצוא פרטים של חרוטן קוני בכל הגוונים ללא העדפת רקע נראית לעין. נראה שחגבים אלו, שאינם מטיבים לעוף, בורחים למקום הבטוח הראשון ולאו דווקא על פי מפתח צבע מסוים. יהיה מעניין לבדוק את העניין לקראת סוף האביב.
סיבה נוספת לפולימורפיזם קשורה ככל הנראה לאופן בו טורפים מזהים את הטרף. טורפים הניזונים מבעלי־חיים המסווים את עצמם והמסתמכים על חוש הראייה כאמצעי איתור משמעותי, שומרים בזיכרון דימוי צורה וצבע של הטרף המאפשר להם לאתר את החרק במהירות בין שפע דימויים שגויים המצויים בבית הגידול. התגובה האבולוציונית של הטרף למצב זה עשויה להיות ריבוי מופעים.
אז הנה לנו, גם חגב קטן יכול לספק לנו שיעור קצר באקולוגיה. ובפעם הבאה שנראה חגב בשדה כדאי לשים לב מה צבע הרקע? לאן הוא מעדיף לברוח? והאם הוא ילך לפי הספר? או אולי יפתיע.
2. מוכרים מספר משתני סביבה המשפיעים על צבעי גוף של חגבאים: צבע רקע, צפיפות אוכלוסיה, לחות יחסית, משך זמן חשיפה לאור וטמפרטורה. גורמים אלה עשויים להשפיע כל אחד בנפרד בעוצמה שונה או בשילוב חלק מהמשתנים. קיימים משתנים אחרים הקשורים לגנטיקה, מזון ופיזיולוגיה.