ראשי | חרקים | עכבישנים | ספרות אנטומולוגית | אתרי טבע מומלצים | מפות | אודות | יצירת קשר      About
האתר עוסק בפרוקי הרגליים של ישראל, חרקים, עכבשנים ועוד. מאות מאמרים, קטלוג עכבישים בישראל וקטלוג עקרבים בישראל
 
לחיפוש בתכני האתר גלול ובחר 'חפשו בארכיון המאמרים'
15.10.2014 (08:45)
insectour
הוזכר, לא פעם, ברשומות קודמות שאחת התכונות האופייניות לחרקים היא שלושה זוגות רגליים. למעשה לחרקים אין בלעדיות על שלושה זוגות רגליים וקיימות קבוצות נוספות בעלות שש רגליים שאינן חרקים. כולן שייכות לתת־מערכה הנקראת שֵׁש־רַגְלִים Hexapoda הנחלקת למחלקת החרקים Insecta ומחלקה הנקראת Entognatha. האחרונה כוללת שלוש סדרות קטנות של פרוקי־רגליים חסרי כנפיים הנקראות: דוזנבאים (Diplura), קדמזנבאים (Protura) וקְפִיץ־זַנְבָאִים (Collembola). הסיווג הטקסונומי של הקבוצות הללו אינו ברור דיו. מחקרים גנטיים שנעשו בשנים האחרונות חושפים בהדרגה את הקשרים השונים בין הקבוצות הללו מה שעשוי לשנות את אילן היוחסין ברמת המערכה והסידרה.

לעניין שלנו שהוא קְפִיץ־זַנְבָאִים ובעצם מין מסוים אחד, אין זה מהותי כלל כי הרי אנו מתעניינים יותר בסיפורים מהחיים ופחות בשיוכים סיסטמתיים.
סדרת הקְפִיץ־זַנְבָאִים כוללת אלפי מינים, רובם קטנים מ־6 מ"מ. רבים חיים בבתי גידול לחים יחסית; על הקרקע ובתוכה (גם בתוך קיני נמלים), בתוך חומר אורגני מרקיב או על ובין צמחים. יש מינים החיים סמוך ועל המים ויש כאלה העמידים מאוד לקור וחיים על שלג ואפילו על קרחונים. מרבית הקְפִיץ־זַנְבָאִים הם אוכלי־כל או אוכלי שיירים הניזונים מהצומח והחי, חומר אורגני מתפרק ואבקת פרחים. יש מינים מתמחים הניזונים מאצות או פטריות. לקְפִיץ־זַנְבָאִים חשיבות עצומה באזורים טרופיים וממוזגים בשל היותם אחראים משמעותית למיחזור חומרים אורגניים בקרקע ומעליה.
 
קְפִיץ־זַנְב המים - נקבה וזכר.

קבוצת הקְפִיץ־זַנְבָאִים מאוד מגוונת ומעניינת אך רשומה זו תעסוק במין אחד הנקרא קְפִיץ־זַנְב המים1 Sminthurides aquaticus. מין זה חי על מים עומדים או על גבול המים הלח. לרוב ניתן למצוא אותו בשלוליות עונתיות (לעיתים הם שורדים מספר ימים על קרקע בוצית של שלוליות שיבשו). למרות היותם די נפוצים קשה להבחין בהם עקב גודלם - גודל הנקבה כמ"מ אחד וגודל הזכר כמחצית מגודל הנקבה - הדרך הטובה למצוא אותם היא לבחון את שולי השלולית ולחפש נקודות כהות זעירות, לעיתים קופצניות, הפזורות (לעיתים במאות ואלפים) על המים והבוץ הרטוב. למין זה תפוצה רחבה באזור הפליארקטי. התזונה שלהם מגוונת וכוללת צמחים ירוקים ובעיקר אצות ופטריות המצויים על מים או הקרקע הלחה.
 
עשרות פרטים של קְפִיץ־זַנְב על הקרקע הלחה של השלולית רדודה.

השם קְפִיץ־זַנְבָאִים ניתן להם בשל איבר קפיצה מיוחד המצוי מתחת לבטן ופועל כקפיץ דרוך המשתחרר בחטף. לקְפִיץ־זַנְב המים התאמה לקפיצה על המים. תמונות יפות של איבר זה אפשר למצוא בקישור הבא. בנוסף, לקְפִיץ־זַנְב המים רגליים המותאמות לנוע על פני המים.

אחד ההבדלים בין חרקים לקְפִיץ־זַנְבָאִים מצוי בשרירי המחושים. לחרקים שרירי מחושים רק בפרק הראשון והשני, לקְפִיץ־זַנְבָאִים שריר נפרד לכל פרק, מה שמאפשר שליטה מרובה על תנועת ותנוחת המחוש. אצל קְפִיץ־זַנְב המים (ומינים נוספים) המחושים משמשים כאיבר חשוב בתהליך הרבייה. הפרקים השני והשלישי במחושים של הזכר מותאמים לאחיזת בסיס המחושים של הנקבה.

בקְפִיץ־זַנְב המים. זכרים מתבגרים מינית רק לאחר ההתנשלות השלישית והאחרונה, רק אז המחושים שלהם מותאמים לאחיזה. אצל נקבות של קְפִיץ־זַנְב המים נספרו (בגידול מעבדה) כעשרה התנשלויות. אבל נקבה יכולה להחשב כבוגרת החל מהדרגה השישית (יכולת להטיל ביצים). הזדווגויות נצפו כבר החל מהדרגה השלישית.

אקט הרבייה הוא מורכב יחסית. כאשר הנקבה, הנושאת את הזכר במחושים, מוכנה להפריה היא מורידה אותו לפני המים שם הוא מפריש נושא תאי זרע (spermatophore) ואז מושך הזכר את הנקבה עד שפתח המין שלה עובר מעל נושא הזרע וקולט אותו לגופה.
 
זכר האוחז בנקבה.

נקבת קְפִיץ־זַנְב המים מתחילה להטיל ביצים כבר בדרגה החמישית ותמשיך בכך לאורך כל הדרגות הבאות וחיי הנקבה. לנקבה די בהזדווגות אחת כדי להפרות את כל הביצים וזו עשויה כאמור להתרחש עוד בדרגה השלישית, לפני הגעה לבגרות מינית. ביצים לא מופרות אינן מתפתחות. מספר הביצים לנקבה היא כמה עשרות (65-15) והכמות מושפעת מטמפרטורת הסביבה. 

נמצא שב־15 מעלות נקבות מטילות הרבה יותר ביצים מאשר נקבות שגודלו ב־20 מעלות. נקבות שגודלו בטמפ' נמוכות או גבוהות יותר הטילו מעט מאוד ביצים. גם התפתחות הביצים תלויה בטמפ', נמצא שב־20 מעלות זמן התפתחות העובר היה מהיר פי־שלושה בהשוואה להתפתחות בטמפ' של 15 מעלות. 

הביצים מוטלות על מצע צמחי או עצמים במים או על גבול המים הלח. הזחלים הבוקעים דומים מאוד לבוגרים. הזכרים חיים 5-4 שבועות בעוד הנקבה יכולה לחיות עד 4 חודשים אבל זה תלוי מאוד גם באורך חיי מקור המים שהוא על הרוב קצר בהרבה. אורך החיים ושרידות מושפעים גם מטמפרטורת הסביבה. טמפרטורת השרידות האופטימלית היא 20-15 מעלות כאשר טמפרטורות נמוכות יותר או גבוהות יותר פוגעות בשרידות הפרטים בצורה משמעותית. כאשר השלולית מתייבשת והבוגרים מתים נותרות ביצי־קיימא עמידות ליובש הממתינות לעונה הבאה.
 
נראה שהתחרות על הנקבות יכולה להיות אגרסיבית. בתמונה 2 זכרים שאוחזים בנקבה אחת ולא מוכנים להרפות.

השלולית כבית גידול זמני, שאינו צפוי, מציבה אתגרים גדולים לשוכניה. קְפִיץ־זַנְב המים נוקט באסטרטגיה מורכבת על מנת לפזר סיכונים ולהבטיח את המשכיות המין. היכולת של הנקבות לאגור זרע עוד בטרם הגעה לבגרות המינית מבטיחה הפקה של מקסימום ביצים מופרות מעת ההטלה הראשונה ועד סיום החיים הטבעי (נדיר) או מוות לא צפוי (ברוב המקרים). הזכרים מצידם מבטיחים את עצמם בתחרות על הנקבות כאשר הם נאחזים בנקבות בתולות עד לבגרותן המינית. הם גם ינסו להפריד בין זכר אחר האוחז בנקבה, אם כי בתצפיות שלי לא ראיתי הצלחה בכך.
 
זכר המנסה להפריד / לסלק זכר האחוז בנקבה.

קְפִיץ־זַנְב המים1 הוא לא המין היחיד המופיע בשלוליות אך נראה שהוא הנפוץ מבין כולם במקומות בהם ביקרתי (2009): מגדל אפק (ראש העין), עמק גלילות (מצפון לאפקה) וחולות ראשל"צ. דרך אגב, כל המקומות הללו מוגדרים במידה זו או אחרת כמעזבות או שטחים בהן השלוליות הן לא רק מצב זמני אלא גם ללא עתיד.
 
הדרישות האקולוגיות של המין אולי אינן מאוד ספציפיות אבל היעלמות שטחים פתוחים וחוסר ודאות לגבי עתיד השלוליות עקב פיתוח או זיהום, אינו צופן עתיד מזהיר לשוכני שלוליות ובהם מינים שונים של קְפִיץ־זַנְבָאִים הזקוקים לשלולית רדודה כבית גידול. שוכני שלוליות מהווים חלק משרשרת המזון עליה נסמך מגוון גדול של בעלי חיים הן כמקור מזון ישיר או עקיף ובמיוחד בעונה בה חרקים לא מצויים בשפע.
 
זבובחוף מסוג Dicyrtomina טורף קְפִיץ־זַנְב. הרגל מונחת על אקרית מהמשפחה Bdellidae שנפלה למים.
 
1. המין המופיע בתמונות לא זוהה בודאות. ככל הנראה מדובר בקְפִיץ־זַנְב המים Symphypleone. קיימים עוד מינים דומים בסוג ובמשפחות אחרות ולכן הזיהוי נותר בספק.

מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 3 החרקים, 1989
Life history of some Symphypleone (Collembola) under experimental condition by J.P Blancquaert, R Coessens & J. Mertens
15.10.2014 (08:45)
insectour
הוזכר, לא פעם, ברשומות קודמות שאחת התכונות האופייניות לחרקים היא שלושה זוגות רגליים. למעשה לחרקים אין בלעדיות על שלושה זוגות רגליים וקיימות קבוצות נוספות בעלות שש רגליים שאינן חרקים. כולן שייכות לתת־מערכה הנקראת שֵׁש־רַגְלִים Hexapoda הנחלקת למחלקת החרקים Insecta ומחלקה הנקראת Entognatha. האחרונה כוללת שלוש סדרות קטנות של פרוקי־רגליים חסרי כנפיים הנקראות: דוזנבאים (Diplura), קדמזנבאים (Protura) וקְפִיץ־זַנְבָאִים (Collembola). הסיווג הטקסונומי של הקבוצות הללו אינו ברור דיו. מחקרים גנטיים שנעשו בשנים האחרונות חושפים בהדרגה את הקשרים השונים בין הקבוצות הללו מה שעשוי לשנות את אילן היוחסין ברמת המערכה והסידרה.

לעניין שלנו שהוא קְפִיץ־זַנְבָאִים ובעצם מין מסוים אחד, אין זה מהותי כלל כי הרי אנו מתעניינים יותר בסיפורים מהחיים ופחות בשיוכים סיסטמתיים.
סדרת הקְפִיץ־זַנְבָאִים כוללת אלפי מינים, רובם קטנים מ־6 מ"מ. רבים חיים בבתי גידול לחים יחסית; על הקרקע ובתוכה (גם בתוך קיני נמלים), בתוך חומר אורגני מרקיב או על ובין צמחים. יש מינים החיים סמוך ועל המים ויש כאלה העמידים מאוד לקור וחיים על שלג ואפילו על קרחונים. מרבית הקְפִיץ־זַנְבָאִים הם אוכלי־כל או אוכלי שיירים הניזונים מהצומח והחי, חומר אורגני מתפרק ואבקת פרחים. יש מינים מתמחים הניזונים מאצות או פטריות. לקְפִיץ־זַנְבָאִים חשיבות עצומה באזורים טרופיים וממוזגים בשל היותם אחראים משמעותית למיחזור חומרים אורגניים בקרקע ומעליה.
 
קְפִיץ־זַנְב המים - נקבה וזכר.

קבוצת הקְפִיץ־זַנְבָאִים מאוד מגוונת ומעניינת אך רשומה זו תעסוק במין אחד הנקרא קְפִיץ־זַנְב המים1 Sminthurides aquaticus. מין זה חי על מים עומדים או על גבול המים הלח. לרוב ניתן למצוא אותו בשלוליות עונתיות (לעיתים הם שורדים מספר ימים על קרקע בוצית של שלוליות שיבשו). למרות היותם די נפוצים קשה להבחין בהם עקב גודלם - גודל הנקבה כמ"מ אחד וגודל הזכר כמחצית מגודל הנקבה - הדרך הטובה למצוא אותם היא לבחון את שולי השלולית ולחפש נקודות כהות זעירות, לעיתים קופצניות, הפזורות (לעיתים במאות ואלפים) על המים והבוץ הרטוב. למין זה תפוצה רחבה באזור הפליארקטי. התזונה שלהם מגוונת וכוללת צמחים ירוקים ובעיקר אצות ופטריות המצויים על מים או הקרקע הלחה.
 
עשרות פרטים של קְפִיץ־זַנְב על הקרקע הלחה של השלולית רדודה.

השם קְפִיץ־זַנְבָאִים ניתן להם בשל איבר קפיצה מיוחד המצוי מתחת לבטן ופועל כקפיץ דרוך המשתחרר בחטף. לקְפִיץ־זַנְב המים התאמה לקפיצה על המים. תמונות יפות של איבר זה אפשר למצוא בקישור הבא. בנוסף, לקְפִיץ־זַנְב המים רגליים המותאמות לנוע על פני המים.

אחד ההבדלים בין חרקים לקְפִיץ־זַנְבָאִים מצוי בשרירי המחושים. לחרקים שרירי מחושים רק בפרק הראשון והשני, לקְפִיץ־זַנְבָאִים שריר נפרד לכל פרק, מה שמאפשר שליטה מרובה על תנועת ותנוחת המחוש. אצל קְפִיץ־זַנְב המים (ומינים נוספים) המחושים משמשים כאיבר חשוב בתהליך הרבייה. הפרקים השני והשלישי במחושים של הזכר מותאמים לאחיזת בסיס המחושים של הנקבה.

בקְפִיץ־זַנְב המים. זכרים מתבגרים מינית רק לאחר ההתנשלות השלישית והאחרונה, רק אז המחושים שלהם מותאמים לאחיזה. אצל נקבות של קְפִיץ־זַנְב המים נספרו (בגידול מעבדה) כעשרה התנשלויות. אבל נקבה יכולה להחשב כבוגרת החל מהדרגה השישית (יכולת להטיל ביצים). הזדווגויות נצפו כבר החל מהדרגה השלישית.

אקט הרבייה הוא מורכב יחסית. כאשר הנקבה, הנושאת את הזכר במחושים, מוכנה להפריה היא מורידה אותו לפני המים שם הוא מפריש נושא תאי זרע (spermatophore) ואז מושך הזכר את הנקבה עד שפתח המין שלה עובר מעל נושא הזרע וקולט אותו לגופה.
 
זכר האוחז בנקבה.

נקבת קְפִיץ־זַנְב המים מתחילה להטיל ביצים כבר בדרגה החמישית ותמשיך בכך לאורך כל הדרגות הבאות וחיי הנקבה. לנקבה די בהזדווגות אחת כדי להפרות את כל הביצים וזו עשויה כאמור להתרחש עוד בדרגה השלישית, לפני הגעה לבגרות מינית. ביצים לא מופרות אינן מתפתחות. מספר הביצים לנקבה היא כמה עשרות (65-15) והכמות מושפעת מטמפרטורת הסביבה. 

נמצא שב־15 מעלות נקבות מטילות הרבה יותר ביצים מאשר נקבות שגודלו ב־20 מעלות. נקבות שגודלו בטמפ' נמוכות או גבוהות יותר הטילו מעט מאוד ביצים. גם התפתחות הביצים תלויה בטמפ', נמצא שב־20 מעלות זמן התפתחות העובר היה מהיר פי־שלושה בהשוואה להתפתחות בטמפ' של 15 מעלות. 

הביצים מוטלות על מצע צמחי או עצמים במים או על גבול המים הלח. הזחלים הבוקעים דומים מאוד לבוגרים. הזכרים חיים 5-4 שבועות בעוד הנקבה יכולה לחיות עד 4 חודשים אבל זה תלוי מאוד גם באורך חיי מקור המים שהוא על הרוב קצר בהרבה. אורך החיים ושרידות מושפעים גם מטמפרטורת הסביבה. טמפרטורת השרידות האופטימלית היא 20-15 מעלות כאשר טמפרטורות נמוכות יותר או גבוהות יותר פוגעות בשרידות הפרטים בצורה משמעותית. כאשר השלולית מתייבשת והבוגרים מתים נותרות ביצי־קיימא עמידות ליובש הממתינות לעונה הבאה.
 
נראה שהתחרות על הנקבות יכולה להיות אגרסיבית. בתמונה 2 זכרים שאוחזים בנקבה אחת ולא מוכנים להרפות.

השלולית כבית גידול זמני, שאינו צפוי, מציבה אתגרים גדולים לשוכניה. קְפִיץ־זַנְב המים נוקט באסטרטגיה מורכבת על מנת לפזר סיכונים ולהבטיח את המשכיות המין. היכולת של הנקבות לאגור זרע עוד בטרם הגעה לבגרות המינית מבטיחה הפקה של מקסימום ביצים מופרות מעת ההטלה הראשונה ועד סיום החיים הטבעי (נדיר) או מוות לא צפוי (ברוב המקרים). הזכרים מצידם מבטיחים את עצמם בתחרות על הנקבות כאשר הם נאחזים בנקבות בתולות עד לבגרותן המינית. הם גם ינסו להפריד בין זכר אחר האוחז בנקבה, אם כי בתצפיות שלי לא ראיתי הצלחה בכך.
 
זכר המנסה להפריד / לסלק זכר האחוז בנקבה.

קְפִיץ־זַנְב המים1 הוא לא המין היחיד המופיע בשלוליות אך נראה שהוא הנפוץ מבין כולם במקומות בהם ביקרתי (2009): מגדל אפק (ראש העין), עמק גלילות (מצפון לאפקה) וחולות ראשל"צ. דרך אגב, כל המקומות הללו מוגדרים במידה זו או אחרת כמעזבות או שטחים בהן השלוליות הן לא רק מצב זמני אלא גם ללא עתיד.
 
הדרישות האקולוגיות של המין אולי אינן מאוד ספציפיות אבל היעלמות שטחים פתוחים וחוסר ודאות לגבי עתיד השלוליות עקב פיתוח או זיהום, אינו צופן עתיד מזהיר לשוכני שלוליות ובהם מינים שונים של קְפִיץ־זַנְבָאִים הזקוקים לשלולית רדודה כבית גידול. שוכני שלוליות מהווים חלק משרשרת המזון עליה נסמך מגוון גדול של בעלי חיים הן כמקור מזון ישיר או עקיף ובמיוחד בעונה בה חרקים לא מצויים בשפע.
 
זבובחוף מסוג Dicyrtomina טורף קְפִיץ־זַנְב. הרגל מונחת על אקרית מהמשפחה Bdellidae שנפלה למים.
 
1. המין המופיע בתמונות לא זוהה בודאות. ככל הנראה מדובר בקְפִיץ־זַנְב המים Symphypleone. קיימים עוד מינים דומים בסוג ובמשפחות אחרות ולכן הזיהוי נותר בספק.

מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 3 החרקים, 1989
Life history of some Symphypleone (Collembola) under experimental condition by J.P Blancquaert, R Coessens & J. Mertens
X סגור חלון
  לחווית גלישה משופרת מומלץ לגלוש באמצעות מסך גדול
גם בפייסבוק