שמות של אורגניזמים, בהם שמות מדעיים1, שאובים ממגוון מקורות: תכונה, שם, מיתולוגיה, מקום, אירוע ועוד. הם גם אוצרים הֶקְשֵׁרִים ביולוגיים, היסטוריים, חברתיים ועוד. ברם, יש ושמות חסרים לכאורה משמעות מובנת או הגיונית (לקורא). כזה הוא שמו של חֶרֶק מסתורי, דמוי צְרָצַר מהמשפחה Mogoplistidae, הנקרא רֹאשׁ־עַכְבִישׁ2; שם שימושי3 המהווה תרגום ישיר לשם הסוג המדעי: Arachnocephalus (אָרַכְּנוֹ-סִ-פַאלוּס).
הסוג הוקם בשנת 18554, על ידי הזוֹאוֹלוֹג האיטלקי (1787-1867) Oronzio Gabriele Costa. קוֹסטא מסביר: “Dalle greche voci αράχνη aranea, e κέφαλος caput” – מיוונית (עתיקה): aráchni = 'עכביש'; kéfalos = 'ראש'. ההסבר האטימולוגי מובן אך ההֶקְשֵׁר עלום; מהיכן שאב קוסטא את ההשראה לשם? כיצד צרצר ועכביש נפגשים בשם המדעי?
כדי לרדת לפִּשְׁרוֹ של שם מדעי והֶקְשֵׁרוֹ הנכון מתבקש לפנות אל מקורות מדעיים, רצוי לתיאור המקורי של הטַקסוֹן5. כיום, כאשר מתארים מין חדש ומעניקים לו שם מדעי, מקובל להוסיף הסבר אטימולוגי וקוֹנְטֶקְסְט. אולם במאות 19-18 נוהג זה לא היה שגור, תיאורים רבּים מתקופה זו חסרים את הצד האטימולוגי או ההקשר, לעיתים משאירים אותנו עם השאלה; מה רצה החוקר להביע בשם? רשומה זו מסכמת מסע בַּלָּשׁוּת דרך ספרות מדעית היסטורית במטרה לפענח את חידת ראש־העכביש ומגישה סקירת היכרות קצרה על המשפחה והסוג.
משפחת רֹאשׁ־עַכְבִישִׁיִּים6 Mogoplistidae (מוֹגוֹ-פְּלִי-סְטִידֵּה)
ממוקמת טקסונומית בעל־משפחת הצִרְצָרִים Grylloidea (סִידְרַת הַחַגְבָאִים Orthoptera; תת־הסידרה Ensifera), הכוללת גם את משפחת הצִרְצָרִיִּים (Gryllidae) ומשפחות נוספות שאינן חגבים או חרגולים. אלו חרקים קטנים (13-4 מ"מ) בעלי גוף עדין ורגלי קפיצה מפותחות. מאפיינות אותם 3 תכונות:
[1] גוף מכוסה קַשְׂקָשִׂים7 זעירים הנושרים בקלות – קשקשים נחשבים מאפיין ייחודי autapomorphic)) ונדיר בסידרת החגבאים. יתכן ומדובר במנגנון הגנה המסייע להתחמק מטריפה – קשקשים רופפים עשויים למנוע מהטורף אחיזה איתנה בגוף. באנגלית הם נקראים Scaly Crickets.
[2] מַסֵּכַת הפָּנִים (clypeus – קְלִיפִּאוּס, לוחית בחזית הראש) תְּפוּחָה ובולטת קדימה. פשר המבנה החריג נבדק בסוג Hoplosphyrum (צפון־אמריקה) ונמצא שחלל המסכה מכיל מערכת שרירים מסיבית המחוברת לגג המדור הקדמי (ציבָּרִיוּם cibarium) שבחלל הפה. מבנה דומה משמש בחרקים אחרים כמשאבת נוזלים רבת ועוצמה (למשל: ציקדות, זבובאים – ראו איור). שימושיות המשאבה בראש־עכבישיים לא ידועה. בהתחשב שמינים רבים חיים באזורים יובשניים, משערים שמדובר בהתאמה לאיסוף מהיר של מים הזמינים לזמן קצר – למשל טל (Love & Walker, 1979).
[3] שוק רגל אחורית חסרה קוצים; האופייניים לרוב הצרצרים. מכאן השם המדעי של המשפחה, שנגזר משם הסוג Mogoplistes, המתייחס לשוק נטולת קוצים. סֶרְוִויל (1839 ,Serville) שהקים את הסוג מסביר: “μόγις, à peine; ὁπλιστάς, armé…” – מיוונית (עתיקה): mógis = בקושי; hoplistḗs = חמוש.
זו משפחה קטנה יחסית, המונה כ־30 סוגים וכ־400 מינים. עושר המינים הגדול מצוי באזורים הטְרוֹפִּיִּים והסוּבְּטְרוֹפִּיִּים. מקצתם מצויים באזורים ממוזגים ומדבריים. ואפילו באיים אוקיאניים, אליהם הגיעו כפי הנראה על גבי סְחוֹפֶת עצים, שם חלקם התמיינו למינים אֶנדֵמִיִים. 11 מינים מ־5 סוגים מוכרים מאירופה ומאגן הים־התיכון (Hochkirch et al., 2016).
בשל ממדיהם הקטנים ואורח החיים החשאי, הם מוכּרים בעיקר למומחים והידע על אורחות חייהם מועט. בהכללה הם נחשבים אוכלי־כל או אוכלי שיירים; הניזונים מפגרי חרקים, פטריות וחומר צמחי. הם מצויים במגוון בתי הגידול, לאורך כל הרובד האנכי (strata): החל מחופת העצים ועד לשכבת נשר העלים שעל הקרקע. חלק משוכני העצים (באזורים הטרופיים) ניחנים בצבעים בוהקים שמקורם בקשקשים, ברם לרוב המינים צבעי הסוואה.
שני הזוויגים אינם מעופפים; הנקבות תמיד חסרות כנפיים ובזכרים (במרבית המינים) שרדו רק כנפי חֲפִיָּה (tegmina) קצרות המשמשות להפקת קול. חלק מהמינים ניתנים לזיהוי רק על סמך מאפיינים אקוסטיים של השירה או כאשר הנקבה נמצאת בקרבה מידית לזכר מזוהה. במינים שאינם שרים הזכרים חסרים גם את כנפי החפייה וחסרים איבר שמע, המופיע בצרצרים בבסיס השוק של כל רגל קדמית.
הסוג רֹאשׁ־עַכְבִישׁ Arachnocephalus (אָרַכְּנוֹ-סִ-פַאלוּס)
בסוג 26 מינים; מרביתם מצויים באזורים הטרופיים והסובטרופיים של אפריקה, מזרח־אסיה ואוסטרליה (מפה). באגן הים־התיכון, במרחב הבלקן ובדרום־אירופה הסוג מיוצג על ידי מין אחד, המצוי גם בישראל – רֹאשׁ־עַכְבִישׁ שָׁכִיחַ. מין קטן; אורך גוף הזכר 7-5 מ"מ ואורך גוף הנקבה 9-7 מ"מ.
בני הסוג חסרי כנפיים (apterous) וחסרי איבר שמע. צבעם צהוב-אפור. הגוף צר ובמבט שטחי הראש והחזה נראים כחטיבה אחת – מראית עין של ראשחזה (prosoma) בעכביש). האם מראית עין זו היא שהעניקה לקוסטא את ההשראה לשם? שאלה זו ניצבה בתחילתו של מסע לעָבָר, שהחל בסקירת מקורות, חלקם היסטוריים (המאה ה־19 וראשית המאה ה־20). אף שבדיעבד הופיעו רמזים עקיפים בחלק מהם, אף מקור; חדש כישן, כולל התיאור המקורי של קוסטא, לא נתן הסבר למקור ההשראה של השם (גם לא עלתה סוגייה על מהות השם).
כאן סייעה עבודתו של החוקר הצרפתי (1885-1971) Lucien Chopard שהתמחה בחגבאים ותיאר מאות מינים חדשים למדע. בחיבור Faune de France 56, Orthoptéroïdes משנת 1951 מופיעים8 לצד מפתח לסוגי צרצרים, איורי ראש של הסוג Arachnocephalus והסוג Mogoplistes. אף שגם שׁוֹפַּרד לא סיפק את ההסבר המבוקש, הרי עבור מי שמורפולוגיה של עכבישים אינה זרה לו, האיור של Arachnocephalus המחיש יותר מכל מילה כתובה את המראה העכבישי, והתיאור המקורי של קוסטא קיבל הקשר ברור יותר. אומנם קוסטא סיפק איורי גוף מלא עבור שני הסוגים, אולם רק בדיעבד ניתן להבין מהם את מה שנראה ברור באיורים הבסיסיים של שׁוֹפַּרד.
להבדיל ממרבית הסוגים במשפחה (למשל: הסוג Mogoplistes) אצלם פני המסכה חלקים, הרי בסוג Arachnocephalus המסכה (רוחבה מילימטרים אחדים) נחצית אנכית בשקע. ממבט־על וגם מהחזית, מתקבל מבנה המצטייר (לטעמי) כבסיסי כֶלִיצֶרוֹת9 של עכביש ובמילים אחרות; מתקבלת מראית עין של חזית ראש עכביש. האמת היא בעיני המתבונן ולא נוכל לדעת מה באמת עבר בראשו של קוסטא. ברם, עכבישים לא היו זרים לקוסטא, הרי הוא עצמו תיאר כמה עכבישים במהלך עבודתו המדעית
רֹאשׁ־עַכְבִישׁ שָׁכִיחַ Arachnocephalus vestitus
ראש־עכביש שכיח פעיל על עצים, שיחים ועשבוניים. ביום הוא שוהה בצל העלווה או במחסה אפלולי. בוגרים מופיעים בקיץ והדור הבא חוֹרֵף בדרגת הביצה ומגיח באביב המאוחר. זמן ההתפתחות עד לבוגר הוא, כנראה, שנתיים (עפ"י גידול בשבי ומועדי נוכחות של צעירים ובוגרים בבתי הגידול באירופה). תזונתם דומה לצרצרים הניזונים מהחי ומהצומח. בשבי הם מוכנים לאכול פגרי חרקים ושותים מים ברצון רב (Boldyrev, 1914).
מחקרים שנערכו ברוסיה הראו שמין זה, אף שהוא חסר יכולת אקוסטית, מקיים תקשורת תוך מינית (בין זכר לזכר או בין זכר לנקבה) המבוססת על תנודות העוברות דרך מצע (עלה למשל). סִיגְנָל הוויברציות מורכב, ומתרחש לפני, בעת ואחרי ההזדווגות. בעת ביצוע סיגנל החיזור, הזכר מצוי במרחק של כ־1 ס"מ מהנקבה. הזכר מַקִּישׁ על מצע באמצעות הרגליים האמצעיות והקדמיות. הקשה עם הבטן והבחנינים מייצרת סיגנל מתפרץ. הנקבה משיבה בהקשה עם הבטן בלבד.
ובהקשר זה אנקדוטה היסטורית: שׁוֹפַּרד, במאמר על תקשורת בעכבישים, מצביע על הדמיון בין התנהגות ההקשה של ראש־עכביש שכיח להקשת החיזור (עם הבחנינים) של עכבישים במשפחת הזאבניים או במשפחת הקופצניים (Chopard, 1934).
הזכר מזדווג עם הנקבה מספר פעמים – עד 13 פעמים ברצף, והוא לא השיאן במשפחה. כל הזדווגות אורכת מספר דקות (9-1 דק') במרווחים של 3-1 דק' (Benediktov, 2001). בכל הזדווגות הזכר מעביר תיק זרע אחד. לאחר ההזדווגות האחרונה אוכלת הנקבה את תיק הזרע (ספרמטופור) מה שגורר אבדן של חלק מהזרע. משערים שתודות להזדווגויות התכופות (ואולי מהירות העברת הזרע) האובדן הכולל אינו גדול (Vahed, 1994;1997). סוברים שזו דוגמא להתנהגות רבייה ארכאית הכוללת מתנת נישואין (nuptial gift). תיאור נרחב של ההזדווגות ניתן לקרוא (רוסית) במאמר של Boldyrev.
למין זה צינור הטלה שאורכו מעל מחצית אורך הגוף (6-4 מ"מ). מצע ההטלה המועדף לא מוזכר בספרות. מהמעט שידוע במינים אחדים במשפחה, ההטלה מתבצעת בתוך חומר צמחי; למשל חומר עצי שמקורו בסחופת; במין Pseudomogoplistes vicentae השוכן באירופה בבתי גידול חופיים של האטלנטי. או בתוך עץ יבש; במין Cycloptilum hesperum מצפון אמריקה. הטלה בחומר עצי עשויה להסביר כיצד ראש־עכבישיים הגיעו לאיים נידחים (Vahed, 2020).
סוף דבר
במטרה לפענח את התעלומה יצאנו למסע בו למדנו שהשם המדעי של המשפחה נגזר משם הסוג Mogoplistes; אולם השם העברי של המשפחה נגזר דווקא משם הסוג Arachnocephalus. למדנו ששם הסוג (המדעי והעברי) משקף מראית עין של ראש עכביש. כמובן שלחזות החיצונית אין קשר ודבר עם חקיינות, זה רק הדמיון שלנו שמוסיף רובד מיסטי לעולם הטבע. למדנו גם שהשם המדעי של המין (vestitus) משקף תכונה אופיינית לקבוצה – קשקשים (שקיימים גם בחלק מהעכבישים); אולי התכונה הנוחה ביותר להבדיל בין ראש־עכבישים לצרצרים אחרים.
נוכחנו גם, שבעבר הלא מאוד רחוק (רק לפני 200-150 שנים) טמונים ידע ויצירתיות המעלים אבק בספרים ישנים שלכאורה אבד עליהם הכלח. למזלנו אותן ספריות זנוחות האוצרות מאות אלפי ספרים, חלקם בני מאות שנים, הופכות במאה ה־21 לנגישות יותר מפעם, בזכות הדיגיטציה שהן עוברות וההנגשה לציבור הרחב והאקדמי (ראו למשל את האתר הנפלא Biodiversity Heritage Library או האתר Internet Archive). ספרות מדעית היסטורית מאפשרת לכל אחד מסע לעָבָר, הפעם במטרה לנסות להבין פשר ומקור של שמות מדעיים שכיום לא בהכרח מובנים מאליהם. ולא פחות חשוב, מאפשרת להכיר חוקרים וחלוצי מחקר שייסדו את תשתית הידע המדעי המשמש אותנו כיום.
ראש־עכבישיים הם טיפוסים הנחבאים אל הכלים ונראים לעיתים רחוקות, גם לעיניהם של אנשי שטח מנוסים. מאחר והם אינם מעופפים הפצתם איטית מאוד ורגישה להפרעות רבות. הם תלויים לחלוטין בכיסוי הצומח בבית הגידול, ושריפות או חִישּׂוּף קרקע מהווים פגיעה ישירה באוכלוסיות שאינן יכולות להגר במהירות לשטחים חדשים והן נכחדות. רגישות זו מציבה אותם כמעומדים טובים לשמש סמנים ביולוגיים למעקב אחר שינויים אקולוגיים והשתקמות שטחים פגועים.
אף שכרגע מוכר בישראל מין אחד, לא מהנמנע שקיימים מינים נוספים (הידועים ממרחב אגן הים־התיכון) שעדיין לא נאספו בישראל. גם בשאר עולם מתגלים מדי פעם מינים חדשים מקבוצה זו. אנו צריכים לקוות שאנו וצאצאינו נוכל לשמור על הטבע הקיים – יש עוד הרבה מה לגלות, גם בעולם שלכאורה כמעט הכל בו גלוי וידוע.
1. 'שם מדעי' מורכב משם סוג (genus) ושם מין (specific) והצרוף של שניהם ביחד מהווה מעין 'תעודת זהות'. השם המדעי הוא הדגל של כל הידע התומך במה שמייצג השם, כולל היחסיים האבולוציוניים עם מינים אחרים, קרובים ורחוקים.
2. השם 'ראש־עכביש' מופיע לראשונה בעבודה לתואר שני של משה שטרנליכט, שחקר צרצרים וחרגולים בתחילת שנות ה־50 של המאה ה־20.
3. 'שם שימושי' הוא שם שאינו שם מדעי, לדוגמא: 'שם עברי' הוא שם שימושי משום שהוא מקומי ואינו בהכרח זהה לשם של אותו אורגניזם במקום אחר בעולם. הוא עשוי להשתנות לאורך השנים ולשקף שינויים תרבותיים וחברתיים. לעומת זאת, שם מדעי הוא בינלאומי, נגזר מכללים ברורים ואינו משתנה, אלא תחת נסיבות מאוד מיוחדות ונדירות.
4. אף שבשער הפרסום מודפס התאריך 1836, לא ברור כלל מה היא שנת הוצאה בפועל מאחר והחלק מהמינים המופיעים בספר תוארו רק לאחר שנה הזו. פרסומים מאוחרים יותר מאותה תקופה מציינים את מועד הפרסום בשנה 1855.
5. טַקסוֹן – קבוצה שמקבצת את כל האורגניזמים בעלי תכונות משותפות מסויימות. דוגמא לרמה טקסונומית: מין, סוג, משפחה, סידרה ועוד.
6. בדומה לשמות משפחה מדעיים שמות משפחה עבריים שאובים לעיתים מהשם העברי של הסוג שהיווה בסיס להקמת המשפחה. במקרה דנן שם המשפחה נגזר מהשם העברי של הסוג Arachnocephalus. ככל הנראה משום שהוא היחידי שמוכר מישראל.
7. קשקשים בחרקים הם גלגול של זיפים. סוברים שהקשקשים בראש־עכבישיים הם הומולוגיים לאלו שמוצאים בקבוצות חרקים אחרות כמו: זְנַב־זִיפָאִים, זבובאים, פרפראים ועוד.
8. איורים דומים נמצאו גם במהדורה מוקדמת של החיבור (1922Chopard, ).
9. כליצרות – זוג הגפיים הקדומני ביותר בעכבישים (ועכבישנים אחרים). ראו בהרחבה ברשומה על סדרות העכבישנים חלק א'
מקורות נבחרים:
מגדיר לסוגי חרגולים וצרצרים, משה שטרנליכט, 1953
Bei-Bienko, G. Ya. (1964). (ed.), Keys to the insects of the European USSR, 1: 287, 295
Chopard, L. (1922). Faune de France. 3, Orthoptères et Dermaptères
David C. Rentz & You Ning Su (2019). A Guide to Crickets of Australia, 263-283
Giorgio Marcuzzi (1979). European Ecosystems,
Hojun Song (2018). Biodiversity of Orthoptera, Insect Biodiversity: Science and Society, Volume II, First Edition. 245-279
Vahed, K. (1997). Copulation and Spermatophores in the Ephippigerinae (Orthoptera: Tettigoniidae): Prolonged Copulation Is Associated with a Smaller Nuptial Gift in Uromenus rugosicollis Serville. Journal of Orthoptera Research, (6), 83-89.
Vahed, K. (1998). The function of nuptial feeding in insects: a review of empirical studies. Biological Reviews, 73.