סִדְרַת שׁוֹנֵי־כָּנָף (לשעבר 'פשפשאים') , מהגדולות בסדרות החרקים, מספקת מגוון הדגמות מרתק של התאמות לבתי גידול ואופני תזונה שונים. הפעם ידובר על פשפש קטן ודי נסתר לא משום שהוא נדיר, אדרבה, הוא נפוץ למדי אבל יודע לחמוק מהעין בהסוואה מעולה.
gg
אקט ההזדווגות של גלדני אלמוות־הכסף אורך זמן רב ועשוי להימשך כ־24 שעות, בהן הנקבה הגדולה יותר גוררת את הזכר עימה באשר תלך. מקובל שהזכר הוא השולט על אורך זמן ההזדווגות על-מנת להבטיח שמאגר הזרע של הנקבה יתמלא רק בזרע שלו. נמצא שזוג כזה משמש מטרה נוחה לנקבה מטילה המנצלת את האיטיות של הפרטים וכך היא מצליחה להטיל את הביצים שלה על נקבה וזכר המזדווגים.
מחקר אחר ומעניין לא פחות הראה שהסיכוי של הביצים להגיע לבקיעה גדולים כאשר בוגר משגיח עליהם. כאשר ניתנת לה בחירה, נקבה תעדיף להטיל ביצים על הזכר (לעיתים נקבה תטיל על גב נקבה אחרת).
נשאלת השאלה: מה היתרון בהטלת ביצים על בוגר? והאם העובדה שלא הנקבה שומרת על הביצים שלה וגם לא בהכרח האבא הביולוגי, מראה פה התנהגות טפילית? לגבי השאלה השנייה תוצאות המחקר הזה ואחרים לא סיפקו תשובה חד־משמעית. השערה ממחקר אחר סוברת שלזכר אינטרס לשמור על הביצים מכיוון שנקבה מזדווגת עם כמה זכרים והוא עצמו מזדווג עם כמה נקבות. מאחר והזכר לא יכול לדעת אם הביצים שלו הרי הסיכויים שהביצים שיקבל מכל נקבה יכילו גנים שלו שווים, ולכן כדאי לו לשמור על הביצים. יתכן קיים גם אינטרס קבוצתי, כלומר גם אם אני לא שומר על הביצים שלי, הרי בזה שאני שומר על ביצים של אחר, האחר ישמור על הביצים שלי, כדי שאני אשמור על שלו.
לגבי השאלה הראשונה נמצא שביצים שנישאו על ידי בוגר נפגעו פחות מטפילים (צרעות טפיליות) בהשוואה לביצים שהוטלו על מצע צמחי (נאכלו לרוב בידי נמלים). המחקר שם העלה את השאלה מדוע הנקבה בוחרת בכלל להטיל על צמחים? שתי תשובות אפשריות: [1] דגם הטלה גמיש יכול להתמודד עם שינויים בכמות ופיזור טורפים וטפילים לאורך העונה. [2] ההשקעה האנרגטית בחיפוש אחר בוגרים מתאימים לא כדאית בכל מחיר. דגם הטלת הביצים; 2-1 כל יומיים-שלושה לאורך כל העונה – מצריך החלטות תכופות (חיפוש מארחים) הצורכות אנרגיה ולכן כדאי אנרגטית ל'סכן' כמות מסוימת של ביצים מאשר להטיל פחות ביצים בעונה.
ההשערה שתופעה ייחודית זו (קיימת התנהגות דומה של נשיאת ביצים אצל פשפש מים) היא צעירה יחסית מבחינה אבולוציונית. במין אחר מאותו הסוג; Phyllomorpha lacerata, המצוי גם בישראל (תמונה אחרונה), נמצא שהגלדני מטיל רק על צמחים. מאידך אצל גלדני אלמוות־הכסף נמצאו דפוסי הטלה שונים באזורי תפוצה שונים (אירופה) כאשר בחלק מהמקומות קיימת דווקא העדפה להטלה על צמחים. כל זה מעיד ככל הנראה על מאפיינים התנהגותיים לא יציבים המצביעים על בידול התנהגות צעיר למדי.
גלדני אלמוות־הכסף הוא אומנם פשפש קטן ואפרורי אך מספק צוהר מרתק בתחום התנהגות בעלי חיים והרבה עניין למחקרים שונים בתחום הזה שחלקם מתפרשים מעבר לאקולוגיה של המין עצמו. למתעניינים מומלץ לקרוא את המחקרים בקישורים המספקים הרבה מאוד תובנות בקשר למין המדובר ובכלל על התנהגות חרקים ובעלי־חיים