יש והסיפורים המעניינים ביותר מגיעים בדרך המקרה. יוצאים לשטח במטרה לא מוגדרת או דווקא עבור תיעוד ממוקד ובסופו של יום מקבלים דבר אחר, מבלי שבכלל כיוונת לכך. הסיפור הבא הוא תוצאה של יותר מזל משכל, כי יש דברים שגם אם מחפשים בנרות, מוצאים אותם רק בחשיכה מוחלטת.
המעשה מתחיל בשלהי סיור סופ"ש אחד בשדות של בנימינה (יוני 2011). בעודי עולה על גדת תעלת מים הגובלת באחד השדות, נמשכת תשומת הלב אל משהו שזע בין העשבים. לא זוכר מה היה זה, כי מצאתי מאום, אך בזווית עין מבחין אני במשהו נוסף, חריג, המבצבץ על גבעול ירוק של צמח השומר. דבר מה שנראה כצביר נקודות לבנות, המעיד שלא מדובר במשהו שגרתי. גם לאחר כריעה ובחינה מקרוב לא עמדתי על טיב המימצא הזעיר. רק לאחר צפייה בממצא בעזרת עדשת המצלמה הסתבר לי שאני חוזה במחרוזת של ביצים זעירות בצבע הפנינה ועליהן מתגודדים יצורים זעירים (כ־5 מ"מ אורכם), שהסתברו לאחר מספר רגעים כזחלי ארינמלאי.
איני מומחה לארינמלאים, אך הבנתי שמדובר בתצפית מיוחדת וכדי להבין מה בדיוק אני רואה התקשרתי לדר' דני סימון מאוניברסיטת ת"א (מומחה לארינמלאים). לאחר תיאור קצר של המימצאים מסתבר שיצאתי ושכרי בידי, כי כרגע חזיתי בתופעה שאומנם מוכרת ומתוארת בספרות, אך לא רבים חזו בה בטבע בכלל ובטבע הישראלי בפרט. למעשה על פי סימון, הצילומים שלי הם, ככל הנראה, התיעוד הראשון בטבע בארץ של התגודדות (לאחר גיחה) זחלי ארינמל מסוג ארימחוש.
ארוע זה גרר התרגשות גדולה, לא רק משום הזדמנות הפז שנפלה בחלקי לצפות בו, אלא גם בשל העובדה שזו הייתה הזדמנות לתעד אירוע שקשה מאוד לצפות בו בטבע. את הבוגרים לא נדיר לפגוש בשטחים הפתוחים ותמיד תהיתי איך נראים הזחלים וכיצד אפשר למצוא אותם. בעצה עם סימון נאספו הזחלים עבור שתי מטרות: גידולם לבוגרים, על מנת לאפשר זיהוי מוחלט ותיעוד תהליך הגדילה ככל שיתאפשר.
בשבועות הראשונים גודלו הזחלים במעבדה של סימון ולאחר זמן ומאילוצים שונים המשכתי אני בגידול. מתוך כ־15-10 פרטים שנאספו, שרדו עד לשלב הגולם שני פרטים. חלקם מתו מסיבות שאינם ברורות ואחרים נטרפו בידי אחיהם, למרות שקיבלו שפע מזון. מתוך שני הפרטים שהתגלמו הגיח אחד מוקדם מהצפוי (ינואר 2012) ומסיבה שאינה ברורה לא פרש את הכנפיים כיאות ולאחר מספר ימים מת. השני, לאחר חודשים של המתנה, כלל לא הגיח מהגולם. הפרט המת נמסר לסימון שזיהה אותו (2013) כארימחוש עדין Ascalaphus festivus. מין יפה שניתן לפגוש בשלהי האביב – תחילת הקיץ בשדות בור והבתה העשבונית של הנוף הים־תיכוני.
תיעוד האירוע וחלק משלבי ההתפתחות של הזחלים היוו הזדמנות ללמוד קצת על היצורים המוזרים הללו וכך, בעזרת מאמרים שמצאתי ברשת וקיבלתי במייל, למדתי על ביולוגיה מורכבת, בה רב הנסתר על הגלוי.
לא הרבה נכתב על הביולוגיה והאקולוגיה של משפחת הארימחושיים ובמיוחד על המין המדובר. למעשה ברוב הארימחושיים הזחלים כלל לא מוכרים ובמרבית המקרים לא ניתן לזהות את המין על פי הזחל, אלא אם מגדלים אותו לבוגר.
בעברית המידע על הקבוצה מצוי במשורה ולכן רשומה זו מהווה הזדמנות לספר לכם הקוראים על מקצת מהביולוגיה המרתקת של המשפחה הזו, בעזרת מחקרים אחדים שנעשו על המשפחה ודרך תיעוד (החלקי) מחזור החיים של ארימחוש עדין.
ארימחושיים Ascalaphidae היא משפחה בסדרת הארינמלאים Neuroptera, מונים בה כ־500 מינים. מוכרים בישראל כ־12 מינים הנחלקים בין מספר סוגים, חלקם נדירים מאוד. על סדרת הארינמלאים בישראל ובכלל ראו ברשומה סדרת הארינמלאים בישראל.
חלק מארינמלאים הבוגרים ובהם ארימחושיים, מזכירים שפיריות אבל לארינמלאים מחושים ארוכים למדי ואילו לשפיריות מחושים קצרים מאוד, דמויי זיף. שפיריות נחות עם כנפיים פרושות בניצב לגוף ומרבית הארינמלאים נחים עם כנפיים מכונסות במקביל ולאורך הגוף.
ארימחושיים נבדלים מבוגרי ארינמליים Myrmeleontidae (הארינמלים הטיפוסיים) בזוג מחושים ארוכים כאורך הגוף, המסתיימים לעיתים בפרק מוגדל דמוי אלה. לרובם הופעה אחידה בצבעי אפור/חום אך יש בהם גם מינים צבעוניים המזכירים פרפרים ססגוניים. במינים אחדים הבטן, בזמן מנוחה על גבעול, מזדקרת כלפי מעלה, אולי במטרה להידמות לענף קטן. הם נבדלים גם בעיניים גדולות מאוד (ביחס לראש) המפוצלות באופן ברור (בסוגים אחדים) ב'תפר' רוחבי לשתי אונות.
עיניים אלה הן גם שסיפקו למשפחה את שמה; Ascalaph (יוונית) = דמוי ינשוף. השם העברי התקני 'ארימחוש', מתייחס בחלקו השני, למחושים הגדולים שמבדילים אותם מכל קבוצה אחרת בקרב הארינמלאים. עוד על העיניים המיוחדות הללו בהמשך.
הבוגרים נחשבים למעופפים טובים. יש בהם פעילי יום ויש פעילי לילה, אך מרביתם מעופפים בשעות בין־ערביים. הם ניזונים מחרקים קטנים הנלכדים תוך כדי תעופה.
מרבית המינים חיים בישראל בבתי גידול עשבוניים פתוחים, שיפולים הרים, שדות בור וחולות מיוצבים. בשעות המנוחה הבוגרים מוצאים מסתור בחסות הצמחיה. הסוואתם טובה ולרוב חוזים בהם רק לאחר שנחרדו ממרבצם. הבוגרים מופיעים בשטחים הפתוחים בשלהי האביב ועד סוף הקיץ.
הסיפור המעניין של הקבוצה הזו הוא מחזור החיים של הזחלים, בעצם חלק ממנו. הביצים מוטלות לרוב בשתי שורות על ענף סמוך לקרקע או על אבן (במקרה שלנו לא ברור אם מדובר בחריגה או בתטולה אופיינית). הזחלים הדומים למדי לזחלים של ארינמליים, פעילים בצמוד לשולי אבנים או תחתן. יש מינים הפעילים על הקרקע או על עלים. לעיתים הם מכוסים בשכבת עפר דקה או פסולת עלים (במינים קרקעיים) המסייעת להסוואה (ואכן קשה מאוד למצוא אותם בשטח). הם טורפים ממארב (אינם בונים משפכים). הזחלים איטיים מאוד והם עשויים לנוח במקום אחד ימים רבים, כמעט מבלי לזוז. הם אורבים לטרף כאשר לסתותיהם דרוכות, פרושות לרווחה וניזונים מחרקים קטנים החולפים מבלי משים על גופם.
הזחלים מצויידים בזוג לסתות צרות וארוכות המצויידות במעין 'שיניים' המשפרות את האחיזה בטרף. הלסתות מרזביות ומסתיימות בנקב. הן מהוות צינור מציצה דרכו מופרשים ארס משתק ומיצי עיכול וגם נשאב התוכן הנוזלי של גוף הקורבן לאחר שרקמותיו התפרקו.
ההתגלמות, כדרך כל הארינמלאים, נעשית בפקעת משי כדורית המוצמדת למצע כדוגמת שולי האבן אשר שימשה להם כבית גידול או בתוך פסולת עלים. לעיתים נצמדים לפקעת חומרי פסולת צמחים המסייעים בהסוואה.
שעות ובימים הראשונים הזחלים רגישים מאוד לטריפה (בעיקר של נמלים), בתמונות אפשר לראות שמבנה ההתגודדות מציב את הזחלים כאשר הלסתות שלהם מופנות כלפי חוץ וכך הם יוצרים מעין הגנה היקפית. נראה שהזחלים מגלים סובלנות תוך־מינית במטרה להגדיל את סיכוי השרידות בשלב כה רגיש של החיים.
מעניין לא פחות הוא המנגנון המאפשר שיתוף פעולה כזה. לא מדובר פה בחרקים חברתיים, המסתייעים למשל בפרומונים כדי להעביר מסרים האחד לשני. זחלים של ארינמלים הם יחידאיים ולא יהססו לטרוף אחד את השני. האם נעשה פה שימוש בפרומון מיוחד המאפשר גיבוש של קבוצה למטרה זמנית אך חיונית? שאלת מחקר מעניינת שלא מצאתי לה תשובה.
תקופת ההתגודדות נמשכת מספר ימים, במהלכה עשויים הזחלים לטרוף פרוקי־רגליים קטנים מזדמנים. בסיומה נוטשים הזחלים את הקבוצה, יורדים לקרקע ומחפשים משכן קבוע עליו יוכלו להתמקם ולהתחיל בחיי ציד. יש מינים בהם הנטישה מתרחשת בהדרגה ובמהלך מספר ימים, כך ככל הנראה מתרחש אצל ארימחוש עדין. יש מינים בהם נראה שהמהלך מתואם ונעשה במועד קצר ודי קבוע מיום הבקיעה.
תופעה נוספת הנראית במינים שונים של ארימחושים היא הטלת סרק repagula (מוכרת רק במינים מהעולם החדש). ככל הנראה היא לא קיימת אצל ארימחושיים מפוצלי־עין כמו במין שלנו, אך היא שווה התייחסות קצרה לנוכח הייחודיות של התופעה.
בקרב מינים שונים של ארימחושיים, במיוחד מקבוצות פרימיטיביות יותר, מוצאים לפני וסמוך לתטולות פוריות תטולות של ביצים לא פוריות, לעיתים דמויות מקלונים, המהוות כמעין חיץ פיסי לתטולה עצמה (ראו תמונה בקישור).
מחקרים הראו שבחלק מהמינים, הטלת הסרק מדיפה ריח דוחה נמלים והיא ככל הנראה משמשת להגנת הביצים (דקות הקליפה) מחרקים טורפים. מכאן גם השם repagula, שנגזר מלטינית ומשמעותו 'מחסום קטן'. מחקר אחד הראה שלפחות במין אחד, משמשות ביצי הסרק כמזון ראשוני trophic eggs עבור הזחלים בזמן ההתגודדות, במקרה זה לא נמצא חומר דוחה נמלים.
Henry (1972) שחקר רבות את הנושא אצל ארימחושיים של העולם החדש מציע שההשקעה ההורית במזון היא קדומה יותר ושימשה התאמה מוקדמת (פרה אדפטציה) להתפתחות מבנה דוחה נמלים.
הוא גם מונה יתרונות אבולוציוניים אפשריים לתופעת ביצי הסרק כפונקציה דוחה נמלים. [1] ביטול הצורך ביצירת ביצים עם מעטה הגנה קשיח במיוחד נגד נמלים. [2] ביטול הצורך בזחלים גדולים ועמידים במיוחד – מאפשר יחד עם יתרון ההתגודדות להקטין את גודל הביצים ולהגדיל את מספרן. [3] חסכון במשאבים – צמצום גודל ביצי הסרק וצריכת המשאבים עבורן, מאחר והתגודדות של הזחלים כאקט הגנה אקטיבי, שוללת את הצורך לספק להם מזון כאמצעי השרדות ראשוני מפני קניבליזם.
ארימחוש עדין
בסוג Ascalaphus מוכרים כ־23 מינים. בישראל מוכר בסוג זה רק מין אחד Ascalaphus festivus.
התפוצה העולמית כוללת את: דרום אירופה (איטליה), המזרח התיכון, ערב, חלקים נרחבים של אפריקה, מדגסקר ואיי כף ורדה. בישראל התפוצה המוכרת היא ים־תיכונית, הכוללת בתי גידול פתוחים עשבוניים ויובשניים ושולי שטחים חקלאיים. מוכר גם מדרום הערבה.
את ארימחוש עדין ניתן לפגוש במהלך היום, כאשר הוא מופרע ממנוחתו בין העשבים. על פי הספרות ובניגוד לקרובי משפחה אחרים, הוא פעיל דמדומים ולילה. כאמור לארימחוש עדין עין מפוצלת, תכונה המאפיינת בעיקר ארימחושיים פעילי יום.
מצא שבקרב פעילי היום, לחלק העליון של העין (שהוא גם גדול יחסית לתחתון) רגישות גבוהה לאור UV המגיע מהשמש והחלק התחתון רגיש לספקטרום אור רחב ונמוך יותר (אופייני לפעילי לילה). החלק העליון של העין מצטיין ביכולת הפרדה גבוהה (עין פוזיציונית) המאפשרת לזהות ולצוד חרקים מעופפים הנעים על רקע השמים הכחולים.
על פי מבנה העין של ארימחוש עדין, היה צפוי למצוא אותו פעיל ביום, אך כאמור הוא מגלה עדיפות לפעילות דמדומים ולילה. בחינת העין של מין זה מגלה שאין כמעט הבדלי גודל בין שני חלקי העין ואצל הזכר החלק התחתון אף קטן במעט מהעליון. מצב זה עשוי להוות אינדיקציה לתהליך בהתהוות של ירידה ברגישות לספקטרום האור הגבוה ועליה ברגישות לספקטרום האור הנמוך. משערים (בתמיכת עדויות נוספות) שמין זה מצוי בהליך של מעבר מפעילות יום לפעילות לילה (כנראה מתוך שינויים סביבתיים ארוכי טווח).
תודה לדר' דני סימון ממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב. על הסיוע בכתיבת הרשומה.
מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ ישראל, החרקים, כרך 3, 1989
Insects of Saudi Arabia Neuroptera: Fam. Ascalaphidae, H.Holzel, 1983
An evolutionary and geographical overview of repagula (abortive eggs) in the Ascalaphidae (Neuroptera), C S Henry, 1978
Eggs and Rapagula of Ululodes and Ascaloptynx (Neuroptera: Scalaphidae) A Comparative Study, Charles S. Henry, 1972
Divided and undivided compound eyes in Ascalaphidae (Insecta, Neuroptera) and their functional and phylogenetic significance, K. Fischer, H. Holzel and K. Kral, 2006