בשלישי באוגוסט 1492 הפליג מנמל פלוס (Palos de la Frontera) שבספרד יורד־ים איטלקי העונה לשם כריסטופר קולומבוס, במטרה לאתר נתיב שיט חדש וקצר לתת־היבשת ההודית. במסעו מערבה לעומק האוקיינוס האטלנטי הגיע קולומבוס לאיים לא מוכרים ובהבנתו חשב שאכן עלה על הנתיב הימי המבוקש ואלה חלק מאיי הודו (איי הבהמה וקובה).
תגלית זו גררה גל מסעות חקר שהביאו, כעבור שנים מספר, למסקנה שמדובר בעולם חדש ולא נודע – יבשת אמריקה. גילוי זה היה דרמטי לעולם הטבע המקומי לא פחות מאשר לאותם סוחרים והרפתקנים שחיפשו דרכים מהירות להתעשרות וצבירת מוניטין, גם אם על חשבון התושבים המקומיים ותרבותם העשירה.
כאשר החוקרים הראשונים, נתקלו בעכבישי ענק שעירים ומפחידים, האסוציאציה הראשונה שלהם הייתה… זאבני הטרנטוֹלה האירופאים מטילי המורא. הם כינו את העכבישים החדשים; טרנטוּלה Tarantula (בשורוק).
עכבישי הטרנטוּלה אינם קרובים של הזאבניים Lycosidae. האחרונים משתייכים לקבוצת האָרָנֶאוֹמוֹרְפָה Araneomorphae הכוללת את מרבית העכבישים המוכרים כיום למדע. ואילו עכבישי הטרנטוּלה שפגשו החוקרים באמריקות משתייכים לבת־סידרה מיגלומורפה Mygalomorphae.
פרוונית שחורה היא המוכרת והנפוצה מכל הפרווניות המקומיות. היא גדולה בהרבה מהשאר והיא גם אחת מהגדולים בעכבישי ישראל (אורך גוף 5-4 ס"מ לא כולל רגליים). היא נפוצה למדי ברוב האזורים הים־תיכוניים.
עד לאותו הזמן, מעטים הכירו את הפרווניות של העולם החדש (וגם הישן), שלא לדבר על הביולוגיה שלהן. פרסום הספר יצר הד צבורי רחב ונטע רושם בהדיוטות שאכן עכבישים אלה ניזונים מציפורים. התיעוד קיבל חיזוק מדיווחים נוספים שהגיעו לאירופה במהלך המאות 19-18.
במהלך המאה ה־18 ולאחריה דחו חוקרים את ההנחה שפרווניות מטפסות על עצים וטורפות ציפורים. הם לא האמינו שזה אפשרי ועוד בהסתמך על דיווח של אישה (קהילת הטקסונומים דאז הייתה גברית באופן מובהק). אחרים, על תקן של ניסוי מדעי, ניסו להאכיל פרווניות בציפורים ולטאות. אולם לאחר שהעכבישים דחו את המזון, יצאו החוקרים מהנחה שסיפורי הציפורים מקורם בדמיון של חוקרים נלהבים מידי.
הכינוי טרנטוּלה עבור הפרווניתיים לא התקבל בשמחה על ידי חוקרי העכבישים הראשונים, שהבינו את ההבדלים בין הפרוונית לזאבן. במהלך התחקיר למאמר, הופתעתי למצוא בספר The spider book מ־1913 שלא רק עכבישים זכו לשם טרנטוּלה.
מחבר הספר, החוקר האמריקאי John Henry Comstock, רוטן על שהוא נאלץ ליישר קו עם הציבור המתעקש לקרוא לפרווניות טרנטוּלות, בעוד השם: Leach, 1814 Tarantulidae כבר שייך למשפחה של עכבישנים אחרים המשתייכים לסדרת העקרבישאים Amblypygi. כיום שם זה אינו בשימוש טקסונומי והקשר המקורי בין העקרבישאים לשם טרנטוּלה נמוג כמעט לגמרי.
פרווניות, גם הגדולות, ניזונות בעיקר מחסרי־חוליות. מינים גדולים יכולים, אם יזדמן, לטרוף גם מכרסמים וזוחלים קטנים, בהם גם נחשים. נראה שציפורים לא נכללות בתפריט השגרתי של מרבית הפרווניתיים בטבע. יתכן וגוזלים שנפלו מהקן ונאכלו על ידי עכביש מזדמן שלא סרב לארוחה קלה, היוו מקור השראה למיתוס שיש בו יותר משמץ של אמת.
מרבית הפרווניתיים הינם פעילי קרקע השוהים במחילות או תחת מחסות שעל הקרקע – terrestrial, אולם מינים אחדים חיים בלעדית על עצים או שיחים – arboreal. מבנה גופם קליל יותר משל קרוביהם הקרקעיים והם מותאמים לטיפוס על עצים. גם הם ניזונים בעיקר מחרקים וגם הם עשויים לטרוף חולייתנים קטנים החיים על עצים: זוחלים, צפרדעים ולא מן הנמנע, גם גוזלים חסרי אונים או ציפורים מתות.
לא כל הפרווניות גדולות מימדים, כפי שניתן להתרשם ממה שרואים במדיות השונות. לאחד המינים הגדולים; 'גוליית ורודת-רגל' Theraphosa apophysis, מוטת רגליים של 28-22 ס"מ, אבל רוב המינים קטנים יותר. לאחד המינים הקטנים ביותר; ,Aphonopelma paloma המצוי באריזונה ארה"ב, אורך גוף של כ־10 מ"מ בממוצע.
המשא המיסטי שעכבישים נושאים על גבם, לא פסח גם על בני משפחת הפרווניתיים והשם טרנטוּלה הפך ברבות השנים לנרטיב אימה קלאסי. המימדים החריגים, המראה השעיר ועמדת התגוננות אופיינית החושפת את הכליצרות הגדולות, רק העצימה את המיתוסים, הפחד והאמונה בכוחם.
מיתוסים העוסקים בעכבישים אינם חדשים, חלקם נקשרים גם לעכבישי הפרוונית. וכאלה נודעו גם בקרב עמים ושבטים ילידים במרכז וצפון־אמריקה, עוד בטרם הגיע לשם האדם הלבן.
בקרב בני הנאוואחו שאיכלסו את אזור דרום־מערב ארה"ב רווחו מיתוסים אחדים על הפרווניות.
אחת מהאגדות מתייחסת למונולית ענק באריזונה המתנשא לגובה של כ־240 מטרים. שם שכנה על פי האגדה טרנטוּלה מיתית, שהייתה יורדת מהסלע במטרה לתפוס ילדים קטנים ולאכול אותם. בני המקום היו מצביעים על גבישי קוורץ לבנים שבלטו מהסלעים כעל שרידי עצמות הילדים שנטרפו.
מיתוס אחר של הנאוואחו מייחס את גילוי אריגת הבדים למתנת אמא טרנטוּלה. על פי האגדה יצאה נערה לא מקובלת מהשבט למדבר, לחפש מזור לבדידותה ושם היא פגשה בפרוונית שלימדה אותה את סוד טוויית החוטים ואריגת בדים עבור בגדים. כאשר הנערה חזרה לשבט היא חלקה עם כל נשות השבט את סוד האריגה והפכה להיות מקובלת ושמחה יותר.
בני המאיה במקסיקו האמינו באל עכביש, אשר לפי המיתוס טווה ערסל ענק המחזיק את העולם. הם האמינו שנשמות המתים היו יוצאות למסע תת־קרקעי ארוך, בו הן היו צריכות לחצות נהר עצום ואנשי העכביש היו בונים עבורם רפסודה מקורי משי. קורים המסמלים קשר רוחני בין העכביש לאדם התלויים האחד בשני.
אחד המיתוסים שמקורם לא ברור ורווח בקרב המתיישבים האירופאים במקסיקו (ובמקומות נוספים באמריקה הלטינית), גרס שהפרווניות יכולות להרוג סוסים ובקר על ידי ליקוק הרגליים שלהם. בשל כך הן כונו mata-caballo (תרגום: Horse killers) סביר יותר להניח שסוסים ובקר נפלו קורבן לזיהום בקטריאלי של הפרסות, בעקבות לחות עודפת וקרקע מזוהמת באורוות.
האשימו אותן גם בגילוח השיער סביב הפרסות כדי לרפד את המחילות. טפלו עליהן שהן מרעילות בקר וסוסים, שאכלו אותן בטעות ושהן טורפות אפרוחים רכים.
המחיר ששילמו הפרווניות בעבור השמצות אלו היה בעוכריהן. הפרוונית אדומת־הברכיים המקסיקנית הגיעה לסף הכחדה בטבע. תחילה בשל רדיפות החקלאים אשר האמינו שהיא קוטלת את הבקר שלהם ולאחר מכן, בעקבות איסוף מסחרי בעבור שוק החובבים שהחל לגלות את תחביב גידול העכבישים.
הסרט מסתמך על בורות הצופים ומשתמש בשני מוטיבים של פחד להטלת אימה על הצופים; הפחד מעכבישים (ארכנופוביה) ויצירת עיוותים חריגים מעוררי אימה. העובדה שעכבישים הם יצורים שרירים וקיימים, תרמה לאמינות הסיפור הפיקטיבי, גם אם במציאות מרבית העכבישים אינם מסוכנים, כולל הפרווניות עצמן שאינן מגיעות למימדי ענק כפי שמתואר בסרט.
בסרט נעשה שימוש באפקטים חדשניים לתקופה, שהעצימו את גודל העכביש ונתנו תחושה של איום מיידי. הסרט זכה להצלחה רבה בקרב חובבי הז'אנר וברבות השנים הפך לקָלְט וצבר מעריצים רבים. הוא גם תרם תרומה לא מעטה להעצמת הפחד מעכבישים בקרב הציבור.
סרט זה היה החלוץ ובעקבותיו הופקו בהוליווד וגם עבור מדיית הטלוויזיה, סרטים רבים בהם מככבים עכבישים (בדרך כלל פרווניות) כאלמנטים המייצגים אימה ופחד.
הטרנטוֹלוֹת והטרנטוּלוּת, רכשו לעצמן מוניטין מפוקפק המשמש חומר גלם לסיוטי לילה וסרטי אימה הוליוודיים. הכינוי טרנטוּלה הפך שם נרדף ליצור מפחיד ודוחה, המסוגל לכאורה להרוג אדם תוך דקות בנשיכה קטלנית. האמת היא, שעכבישים אלה הם קורבן מושמץ על לא עוול בכפו.
אין עדות מדעית או רפואית אחת, להנחה שנשיכת פרוונית או זאבן גורמת באדם בריא למוות כתוצאה מהארס. לרוב נשיכת פרוונית כואבת כעקיצת צרעה, חלק מהכאב נגרם מחדירת טופר הכליצרה לתוך ריקמת הבשר. במספר מועט של מינים מוכרות השפעות מקומיות רחבות יותר, אשר נעלמות לאחר מספר ימים או שבועות. בספרות מדווח על מקרים בודדים של תגובות מערכתיות שהצריכו אישפוז רפואי וטיפול אינטנסיבי. מקרים כאלה רחוקים מלהעיד על הכלל ולרוב הם תוצאה של רגישות נדירה לחלבונים מסויימים או אולי זיהום מישני.
מאידך, מסתבר שלארס הפרווניות חשיבות רפואית לא קטנה. ארס פרווניות אומנם נחקר אך מעט (רק בכ־60 מינים), אבל מהמעט הזה יודעים כיום שרכיבים מסויימים מתאימים מאוד עבור תרופות למחלות לב, סרטן, פרקינסון ואלצהיימר. בנוזלי ההמולימפה של מינים אחדים שנבדקו, נמצאו רכיבים אנטי־בקטריאליים המדכאים התפתחות חיידקים ופטריות.
בניגוד לאמונה, הפרווניות אינן יצורים תוקפניים. אדרבא, הן יצורים ביישנים אשר בעת סכנה יעדיפו לנתק מגע ולמצוא מחסה. הן תעבורנה לעמדת הגנה מאיימת רק במידה ואין כל אפשרות נסיגה או אל מול התגרות מכוונת. סבירות לנשיכה קיימת רק למי שמנסה לתפוש אותן ביד חשופה, נשיכה כואבת שכאמור אין בה סכנה לאדם בריא.
מינים אחדים של פרווניות מהעולם החדש נוקטים בטקטיקת הגנה נוספת, הם מברישים ענן זיפים מגב הבטן והללו, במגע עם ריריות הפנים, יכולים לגרום לגרד עז ותסמינים אלרגיים.
הביקוש לידע עבור גידול נאות ורבייה מוצלחת, הביא לפריחה במחקר על עכבישים אלה, שבשל אופי חייהם הנסתר, קשה לחקור בטבע. חלק לא קטן מהידע שלנו על המינים השונים, מקורו במגדלים חובבים.
הם מלמדים אותנו שכמו כל דבר בחיים, שמירה על פרופורציות היא דרך טובה יותר לחיות חיים עשירים ומלאים. ושמוטב להימנע מהתמקדות בשוליים קיצוניים ובאמונות שאינן תורמות דבר לרווחתנו, מלבד לרווחת אלה שגוזרים קופון על חשבון התמימים הנאיביים
תודה לדוד דוד על הסיוע בצילום הפרווניות האקזוטיות והערות על טיוטת הרשומה.
מקורות נבחרים:
Bird-spiders (Arachnida, Mygalomorphae) as perceived by the inhabitants of the village of Pedra Branca, Bahia State, Brazil, Eraldo MC Neto, 2006
Tarantulas – World of Tarantulas, Rick C. West
Arboreal Tarantula Husbandry, Michael Jacobi, 2005
Some Tarantula Myths