האדם, גם הוא יצור מהגר. לאורך שנות האבולוציה האנושית נדדו בני־אדם לאורכן של יבשות ומיבשת ליבשת, במטרה לכבוש שטחי מחיה חדשים. גם בעידן המודרני היגרו ומהגרים מיליוני אנשים ממדינה אחת לאחרת, במטרה לחפש חיים חדשים ומבטיחים יותר.
בדומה לחולייתנים נודדים – עופות או יונקים, גם בקרב החרקים יש המהגרים תקופתית, בדרך כלל בשלהי העונות הנוחות, במטרה להגיע ליעד הנכסף בתזמון הטוב ביותר. תנועת המונים זו מתרחשת ביבשה, באוויר ובמים. ובדומה לאחרונים גם סאגת ההגירה כרוכה בהתמודדות עם סכנות, בריחה מאוייבים, יצרים ומאבקי רבייה והצורך היום יומי לשרוד. רבים לא שורדים, הם נטרפים או מתים באפיסת כוחות, אבל כולם תורמים את חלקם במארג האקולוגי; המקומי, האזורי והעולמי, בהיותם משאב מזון, ישיר או עקיף, למינים אחרים של בעלי־חיים; נודדים ויושבי קבע.
חרקים נוקטים באסטרטגיות שונות על מנת להבטיח שרידות, בתוך אסטרטגיות אלו מבדילים בין יושבי קבע למהגרים. הגירה, בהגדרה רחבה, היא מעבר של פרט מבית גידול אחד למקום חדש, בדרך כלל במסלול חד־כיווני, ללא שיבה של הפרט המהגר אל אזור המוצא. אצל חרקים מאפיינים שני טיפוסים ראשוניים של הגירה: נדידה והפצה.
נדידה היא הגירה ליעד, המצריכה ניווט או התמצאות בסביבה ומוגדרת כאקט אקטיבי היזום על ידי החרק עצמו. הפצה מאידך, הגם שעשויה להיות יזומה, הרי שהיא פסיבית כמעט לגמרי ונעזרת באופן מובהק ברוח, זרמי מים או וקטור אחר.
המניע להגירה עשוי להיות שינוי סביבתי שאינו מאפשר המשך קיום בתנאים נוחים, מחסור במזון או איתור אתרי רבייה חדשים. הגירה מתבצעת לרוב בדרגת הבוגר, לעיתים נדירות בדרגת הזחל. יש מינים בהם כל האוכלוסייה מהגרת ויש מינים בהם רק חלק מהאוכלוסייה מהגר / מדלג וחלקו האחר נשאר באתרו.
הגדרת יושבי קבע מורכבת יותר, מאחר ורוב החרקים נעים במידה זו אחרת בתוך בית הגידול שלהם. להבדיל מהמהגרים, תנועתם במרחב מוגבלת לרוב לחיפוש מקומי, יום יומי, של מזון, בני זוג ואתרי הטלה. דוגמא קלאסית ליושבי קבע הם כנימות מגן Coccoidea, המקיימות את מרבית מחזור החיים שלהן, לעיתים כולו, על פיסת שטח מוגבלת של סנטימטרים ספורים.
מעבר להגדרה הטכנית, רוב החרקים משלבים את שתי האסטרטגיות וקשה להצביע על מינים בעלי גישה בלעדית קיצונית.
הניסיון לאפיין מינים מהגרים על פי קריטריונים ברורים אינו פשוט. הגירה היא התנהגות המערבת מכלול של תכונות מורפולוגיות, פיזיולוגיות וגנטיות, המשפיעות על התפתחות והתנהגות. ברוב המינים המוכרים כנודדים, ההבנה של גורמים אלה רחוקה מלהיות שלמה. עם זאת, אפשר להתייחס למספר גורמים מרכזיים המהווים מניע משמעותי להגירה. לא בהכרח מתקיים גורם יחידי וגם אם הוא משמעותי, הרי על הרוב מעורבים איתו גורמי משנה המקבלים כל אחד משקל שונה, בהינתן תנאים שונים או בהשוואה בין המינים השונים
שינויים סביבתיים
כל בית גידול עובר שינויים תקופתיים. יש ומדובר בשינויים מחזוריים התלויים בעונות השנה. יש ואלה שינויים שאינם סדירים או לא צפויים, התלויים בתנאי אקלים קיצוניים או מעשה ידי אדם (חקלאות עונתית למשל). מתיישבי קבע מתמודדים עם השינויים הללו בדרכים שונות, למשל: התאמת מחזור החיים לחילופי עונות והימנעות מחשיפה לתנאים קיצוניים צפויים, כמו חורף קפוא או קיץ חם. למשל על די נסיגה למחסות וכניסה לדיאפאוזה. מהגרים לעומתם, יכולים לנטוש את בית הגידול ולחפש אתר חדש, מתאים יותר, בו הם יכולים להמשיך במחזור החיים כרגיל או לחרוף בתנאים נוחים יותר.
דוגמא מפורסמת לנדידה, המושפעת משינויים סביבתיים ובראשם מזג האוויר, היא הנדידה של הדנאית המלכותית Danaus plexippus לאתרי החריפה העונתית. מין זה מקיים בצפון אמריקה שתי אוכלוסיות הנבדלות במסלולי הנדידה. המסלול הארוך ביותר נאמד בכ־4000 ק"מ – מצפון אמריקה למספר אתרים במקסיקו. הפרטים מעופפים כ־11 שעות ביממה, בהם הם גומעים 600-300 ק"מ ליום, בתלות ברוחות ובגובה המעוף (עשוי להגיע עד כ־3 ק"מ). באביב שבים אותם פרטים צפונה, הם מתרבים לאחר זמן קצר ומתים. במהלך מספר דורות (5-3) מדלגים, חוזרים צאצאיהם לאזור המוצא והדור האחרון בסבב הוא זה שידרים שוב.
בארצנו הצנועה, מתקיימת נדידה של מין קרוב; דנאית הדורה Danaus chrysippus. מין זה מגיע בתחילת הקיץ מהדרום, אינו נוטה להתלהק ומעופף כבודדים בגובה נמוך, כמטר מעל הקרקע. הוא מתרבה באתרי רבייה שונים, בהם הוא מוצא את הפונדקאים שלו הנמנים על תת־משפחת האסקלפים (משפחת ההרדופיים). מקים מספר דורות ונעלם במהלך הסתיו. דור הסתיו יורד דרומה לעבר סיני לאתרי החורף החמים יותר.
הגירה הנובעת משינויים סביבתיים מוצאים גם במינים של חיפושיות ממשפחת המושיתיים. מושית השבע Coccinella septempunctata (ראו רשומה בקישור) היא מין נודד, המהגר בשלהי האביב לפסגות גבוהות באזורי הגידול, שם הוא מקָיֶיֶץ (דיאפאוזה בקיץ) וחוזר בסתיו לאתרי הרבייה באזורים הנמוכים.
הגירה תקופתית, עקב שינויים סביבתיים מקומיים, היא תופעה שנחקרה ונחקרת רבות. בשנים האחרונות לאור מגמת התחממות גלובלית, החלו חוקרים לשים לב למגמות הגירה בקנה מידה גדול מהרגיל. תופעה שעשויה להיות מוסברת בשינוי אקלים אזוריים, הגוררים דחיקה של מינים מקומיים ומאפשרים תנאי התפתחות נוחים למינים מהגרים. על התופעה הזו אפשר לקרוא ברשומה 'החרקים בעולם מתחמם'.
צפיפות אוכלוסייה
חרקים לא מתמודדים רק עם בית גידול דינמי, יש להם גם מתחרים מחוץ ומבית. תחרות תוך־מינית עשויה להיות תחרות קשה, כאשר פרטים רבים, מאותו המין, מתמודדים על אותם משאבים ובמיוחד כאשר משאבים אלה מצטמקים. אצל יושבי קבע עלייה בצפיפות האוכלוסין ומחסור במזון, עשויים לגרור תמותה רבה, התגברות של טריפה הדדית (קניבליזם) – גם במינים צמחוניים, או גידול יחסי בטריפה על ידי מינים אחרים. משערים שהגירה היא אחת האסטרטגיות להקטנת תחרות תוך־מינית, הנובעת ממחסור במשאבי מזון ומרחב מחיה.
הסדרת צפיפות אוכלוסין עשויה להישלט על ידי פרומונים. כאשר צפיפות האוכלוסייה נמוכה, מופרש הורמון התקהלות וכאשר הצפיפות עולה מעבר לנסבל, מופרש הורמון אחר המעודד התפזרות. אסטרטגיה זו מאפשרת ניצול יעיל של מקורות מזון איכותיים מחד ומונעת תחרות תוך־מינית חזקה.
דוגמא קלאסית להגירה עקב עליה בצפיפות אוכלוסין ומחסור במזון ונשלטת על ידי פרומונים, מוצאים בתופעת הארבה, המאפיינת מינים אחדים של חגבים. במינים אלה, כאשר חלה עלייה דרסטית בצפיפות האוכלוסייה וכמות המזון מתדלדלת, מתרחש, בהשפעת פרומון, שינוי מופע, מהתבודדות להתקהלות, שינוי המגיע לשיאו בנדידה בעקבות מקורות מזון חדשים. למרות היותה אקטיבית, נעזר הארבה ברוח, הוא מסתייע ברוחות עונתיות (שמביאות גם את הגשם) שכיוונן מוגדר למדי והמגדילות את הסיכוי שלו להגיע לאתרי מזון איכותיים.
נימפית החורשף היא אחד המינים הנפוצים בעולם, הנודד בעקבות מזון במסלולי נדידה שונים, בהתאם לאזור התפוצה. מין זה עשוי לייצר אוכלוסיות גדולות בהן נוצרת תחרות גדולה על משאבי מזון. בוגרים שהתפתחו תחת תחרות על שטח ומזון, נוטים יותר לנדוד. בישראל נודדת נימפית החורשף באביב, מדרום לצפון, ומקימה במהלך הנדידה מספר דורות, המתקדמים ומתפשטים צפונה. מידע נוסף על נדידת נימפית החורשף בקישור.
רבייה וחילופי גנים
רבייה היא חלק משמעותי במחזור החיים של כל בעל חיים. מידת הצלחתה נמדדת לא רק בכמות הצאצאים ומספר השורדים המגיעים לבגרות, אלא גם באיכות הגנטית שלהם והפוטנציאל של הדורות הבאים להגיב לשינויים סביבתיים ואחרים.
אצל יושבי קבע, רבייה מוגבלת פעמים רבות לעונה מצומצמת. קיים גם סיכוי גדול יותר לרביית קרובים וירידה באיכות הגנטית של הדור. מאידך החשיפה של הפרט לטריפה או מוות בנדידה קטנה יחסית. אצל כנימות עלה Aphidoidea, המהוות דוגמא לקבוצה של יושבי קבע עונתיים, מינים רבים מתרבים ברבייה אל־מינית, אסטרטגיה המונעת רביית קרובים ומצריכה פחות משאבי רבייה. אך בהתהוות תנאי עקה חזקים, עוברת הכנימות לרבייה מינית והפרטים יכולים להגר בעזרת תעופה מוגבלת והפצה בעזרת הרוח למחוזות נוחים יותר וגם להקטין את ההסתברות לרביית קרובים.
הגירה לאתרי רבייה אחרים מאפשרת למין להמשיך להתרבות לאורך כל השנה, לדלג מדי פעם לאתר אחר, נוח, המספק את התנאים הנוחים ביותר של אקלים ושפע מזון. יש הנודדים לאורך מסלול קבוע בו מספר אתרי רבייה, כאשר כל דור מדלג ליעד הבא במסלול ורק הדור האחרון בסבב חוזר לארץ המוצא.
דוגמא יפה מאזורנו למין כזה היא; השפירית הנודדת Anax ephippiger. מין ממוצא אפריקאי יובשני, הנודד מאזורי המוצא (סהרה, צפון אפריקה?) בעקבות הגשם ומגיע גם לאזורנו, כאן הוא מתרבה בשלוליות חורף גדולות. מין זה נודד, בלהקות גדולות, למרחקים ומגיע גם לצפון אירופה, האיים הבריטיים ואזור הים השחור. לא ברור אם יש הגירה חוזרת לארצות המוצא, באירופה מרבית האוכלוסייה נכחדת בחורף.
יש חרקים שאצלם נדרש לבוגר זמן כדי לצבור משאבים ולהתפתח לבוגר המסוגל להתרבות. מינים כאלה מהגרים מאתר ההתפתחות לאתר אחר בו הם יכולים למצוא מזון ולאחר זמן (שבועות או מספר חודשים) הם שבים לאתר המוצא או אתר דומה ובו הם מתרבים. התנהגות כזו מוצאים למשל בקרב שפיריות ויתושים. אלה אינם מינים הנודדים למרחקים של מאות קילומטרים, אבל ניתן לעיתים למצוא פרטים קילומטרים רבים מכל מקור מים העשוי לשמש להם לרבייה. מה גם שאתרים כאלו עשויים לא להופיע עד לעונת הגשמים הקרובה.
הגירת רבייה מאפשרת למינים המצויים בצפיפות אוכלוסין נמוכה יחסית, להיפגש עם יותר בני זוג פוטנציאליים ולהגדיל את הסיכוי למצוא בני זוג איכותיים יותר. דוגמא להתנהגות כזו מוצאים במינים מעפילים. מינים אלה (בהם פרפרים, חיפושיות ופשפשים) נפגשים לצורך מציאת בני זוג בפסגות גבוהות שם הזכרים תופשים נחלות והנקבות המעוברות חוזרות לעמקים כדי להטיל ביצים
נדידה – מאפיינים
נדידת חרקים היא תופעה מרשימה ולו בשל העובדה שמדובר ביצורים קטנים (שוקלים 3-2 גרמים ולעיתים קרובות אף פחות מגרם אחד), המסוגלים בחלק מהמינים, לעבור מאות ואלפי קילומטרים בדיוק גיאוגרפי מרשים. יש מינים בהם נדידה נעשית בלהקות, לעיתים באלפים ואפילו מיליונים. מניחים שנדידה בלהקה מגדילה את הסיכוי של הפרט לשרוד מול טורפים.
בין הקבוצות הבולטות, הכוללות מינים נודדים למרחקים ארוכים נמצאים: חגבים, פרפרי יום, עשים ושפיראים (בשנת 1999 נרשמו למעלה מ־40 מינים של שפיריות ושפריריות שקיים לגביהם תיעוד נדידה ברור וסוברים שהמספר רק יעלה).
נדידה מתרחשת גם בקבוצות אחרות כגון: פשפשים, כנימות עלים, יתושנים, חיפושיות ועוד. פה מדובר בנדידה למרחקים קצרים יחסית. למרות היותה צנועה במרחק (מאות מטרים עד קילומטרים בודדים) הרי חשיבותה הכלכלית עצומה, באשר חלק מהנודדים הללו נחשבים למזיקים חקלאיים משמעותיים, המהגרים משטח חקלאי אחד למשנהו.
הזמן הנדרש לנדידה בא על חשבון זמן הנדרש לחיפוש מזון, מסיבה זו נדידת זחלים (הדרגות הגדלות) נדירה יחסית. במינים בהם מוכרת נדידת זחלים, היא נעשית לרוב בדרגות הזחל האחרונות והיא קצרה במרחקים. הזחל של תהלוכן האורן Thaumetopoea wilkinsoni נודד בקבוצה, מאות מטרים מאתר הגידול לאתר המתאים להתגלמות בקרקע.
לרוב אין הדור המהגר זוכה לחזור לאתר המוצא, זה קורה במעט מהמינים הנודדים למרחקים קצרים. כאשר מדובר בנדידה למרחקים ארוכים של מאות ואלפי קילומטרים, הנדידה היא בכיוון אחד ורק הצאצאים או בני דור שני, שלישי ואפילו דורות מאוחרים יותר, חוזרים לנקודת ההתחלה. לעיתים הנדידה מסתיימת בכליון כל המהגרים, כאשר הם נסחפים ממטרתם ואינם מצליחים כלל להגיע ליעד. או מגיעים אליו, אבל לא מצליחים להתרבות או שצאצאיהם נשמדים מחמת מזג אוויר קשה.
לבנין הכאסייה Catopsilia florella (ראו רשומה בקישור) הוא אחד מהנודדים, המגיע אלינו מהדרום במהלך מאי, מתרבה בקיץ על צמחי ממשפחת הקסלפיניים ונעלם עם בא הקור בחורף.
יש הנודדים ביום ויש הנודדים בלילה, יש הנודדים גם מעל קטעים ארוכים של אוקינוסים ואף עוצרים לנוח, בעיקר בלילה, על ספינות בלב ים. לא כל המנגנונים הקשורים לתופעה זו ברורים או ידועים. בחצי הכדור הצפוני מתאפיינת (אם כי לא תמיד) נדידת האביב בלהקות הנעות צפונה, לעיתים למרחקים גדולים, בעוד שהנדידה דרומה, בסתיו, נעשית בקבוצות קטנות או ביחידים.
כאשר משווים בין נדידה של חרקים לציפורים, עולה הבדל אחד מהותי; אצל ציפורים, במינים רבים, פרטים חוזרים לאותו אתר, זאת על סמך ידע נרכש, כאשר פרטים צעירים לומדים מפרטים בעלי ניסיון. אצל החרקים, ובמיוחד בנדידות ארוכות, הפרטים אינם מכירים את היעד ומעולם לא עברו את הדרך אליו. מכאן עולה השאלה: מהם המנגנונים המאפשרים לחרקים נודדים להגיע, דור אחר דור, לאותו יעד מבלי שהיו בו קודם?
חוקרים רבים משערים שמדובר במנגנון הטבוע גנטית, בדומה לזה המצוי בצעירים של ציפורים נודדות. עדויות נסיבתיות למנגנון כזה עולות ממחקרים שונים, ברם עדיין לא נמצא ותואר המנגנון עצמו ומהי החוקיות במערך ההחלטות הנוגעות למנגנון ההגירה. לעומת זאת, יש מידע ראשוני רב על מנגנוני הניווט, מידע שנאסף בעזרת מעקב אחר פרטים מסומנים, תיעוד מכ"ם, תיעוד טלמטרי (בחרקים גדולים מאוד) ותיעוד שדה רב־שנתי.
סוברים שמתקיימים מספר מנגנונים משולבים, המאפשרים לשמור על כיוון גיאוגרפי נתון, כמו: היעזרות בשדה המגנטי של כדור־הארץ, הסתייעות באור מקוטב דרך גרמי שמים כמו: ירח וכוכבים אצל נודדי לילה ושמש אצל נודדי יום. אור מקוטב אינו מושפע מעננות ומאפשר לשמור על זווית יחסית קבועה באופן דומה לשימוש במצפן.
מתקיימת גם הסתייעות במשטרי רוחות גלובליים או עונתיים. אומנם נודדים רבים הם מעופפים טובים, אבל עתודות האנרגיה בגופם אינן מספיקות לתעופה ממושכת ורציפה של שעות רבות. חרקים המסתייעים ברוחות רגישים יותר לשינויים זעירים בלחץ האוויר, למהירות הרוח והכיוון שלה. משטרי רוחות כאלו מאפשרים חציית טריטוריות יבשתיות גדולות (מאות ואלפי ק"מ) ושטחים קשים כמו מכשולי מים גדולים כגון: אוקיינוסים ואגמים, בהשקעת אנרגיה מינימלית.
שימוש כזה מוצאים בדרך כלל אצל עשים נודדים ושפיריות, הנעים גם בלילה, נודדים בגבהים של 2-1 ק"מ ו'רוכבים' על רוחות העשויות להגיע ל־100 קמ"ש. חלק מהמחקרים מצביעים גם על יכולת לתקן סטיות ניווט הנובעות מסחיפת רוח, כנראה בעזרת נקודות ייחוס קרקעיות.
פרפרי יום לעומת זאת נודדים בעיקר ביום, לרוב ברום נמוך (עד עשרות מטרים בודדות מעל הקרקע) וברוחות אטיות ממהירות תעופתם. נדידה כזו מאפשרת שליטה טובה יותר על קצב ההתקדמות וכיוון התנועה. היא מאפשרת לפרטים לאכול בדרך ולמצוא אתרי רבייה חדשים. קל גם יותר לצפות בה ולכן המידע על נדידת פרפרי יום רב יותר.
במינים נודדים של חרקים מוצאים לעיתים קרובות הבדלים בין מופע נודד למופע מתיישב. פרטים נודדים, מתפתחים מהר יותר ונוטים להיות מפותחים יותר; בעלי כנפיים גדולות יותר ועשירים בעתודות שומן. מוצאים אצלם שינויים הורמונליים יחודיים, המסייעים למשל בעידוד הגירה והתלהקות. תופעה זו בולטת בחגבים נודדים, פרפראים ושפיראים.
נדידה בעזרת וקטור
נדידה יזומה אינה מצריכה בהכרח מאמץ פיזי משמעותי. דרך נוספת לעבור ממקום למקום היא שימוש בוקטור או טְרֶמְפּ. בעלי חיים הנוקטים באסטרטגיה זו משתמשים ברוח (הגירת רוח), זרמי מים ובעלי חיים אחרים.
חיסרון עיקרי לשימוש בוקטור (רוח, בעל חיים או פלטפורמה אחרת), הוא חוסר שליטה בסיסי על כיוון ומהירות התנועה ואתר הנחיתה. דרך זו אינה מאפשרת התלהקות אמיתית, אם כי פעמים רבות, היא נעשית בתזמון משותף הנקבע על ידי שינויים אטמוספריים או סמן אחר.
הפצה בעזרת רוח או הגירת רוח ballooning נפוצה בעכבישנים (עכבישים ואקריות) ומתקיימת גם בחרקים, לרוב במינים זעירים כדוגמת כנימות או דרגות צעירות של חרקים גדולים, למשל: זחלים זעירים של פרפראים (ראו למשל אצל עשנור הרותם). היא מתקיימת במידה מסויימת גם בנמלים וטרמיטים, בזמן מעוף הכלולות, שאז בוגרים מכונפים עשויים להיסחף עם הרוח מרחק ניכר.
לא כל המינים של העכבישנים נוקטים בטקטיקה זו והיא נפוצה בעיקר אצל דרגות צעירות מאוד או במינים בהם הבוגרים זעירים. היא מתקיימת כאמור גם בחרקים מעופפים גדולים, המסתייעים בזרמי אוויר ברום גבוה, שם מהירות הרוח עולה על מהירות התעופה. בדרך זו הם גם מתגברים על מיכשולי קרקע כמו הרים גבוהים.
הגירת רוח מתרחשת בעיקר ביום, שאז פעילות האטמוספירה מצויה בשיא. בערב שוככת הרוח והטרמפיסטים עשויים לרדת לקרקע ולחדש במידת הצורך את המסע למחרת עם התחממות האוויר.
כדי להשיג עילוי יעיל, המאפשר לרוח לשאת אותם, משתמשים העכבישים (וזחלי פרפראים מסויימים) בקורי משי. העכביש מתמקם על עצם גבוה חשוף לרוח ומשחרר לאוויר, בכיוון שנגד הרוח, קור משי ארוך מאוד. כאשר אורך הסיב מגיע למידה הרצויה, הוא נישא על ידי הרוח וברגע המתאים מרפה העכביש את אחיזתו במצע ומתרומם כעפיפון עם הרוח למעלה. במידה ומדובר ברוח מקומית, עשוי העכביש לנוע במרחב עשרות או מאות מטרים בלבד ואם הרוח מתמידה, אפילו לקילומטרים אחרים. אך היה והקור נתפש בזרם אוויר חם עולה, יכול העכביש להגיע לגבהים של מספר קילומטרים, שם הוא מצטרף לזרמי רוח גלובליים היכולים לשאת אותו למרחקים עצומים.
חוקר בשם Gilbert Waldbauer חישב ומצא שנפח אוויר של 1.6 ק"מ מעוקב המשתרע מ־6 מטרים מעל פני־הקרקע ועד לגובה של כ־150 מטרים, מכיל כ־32 מיליון פרוקי־רגליים. חישוב זה נעשה לגבי שעות היום, בלילה הוא מעריך שהכמות יורדת לכמחצית. לכמות עצומה זו של חרקים, בין והם מצויים בנדידה או מינים מקומיים, חשיבות עצומה, בהיותם מקור מזון לצידים מעופפים בהם חרקים, עטלפים וציפורים שונות. אוכלוסייה שמימית זו הכוללת גם חד־תאים, פטריות ועוד, זו קיבלה גם שם מיוחד: Aeroplankton.
נדידה על גבי בעלי־חיים אחרים נדירה אצל חרקים, אבל נפוצה בשתי קבוצות של עכבישנים. טרמפיסטיות phoresis מוכרת בקרב מינים אחדים של זוט־עקרבאים Pseudoscorpiones. זוט־עקרבים נאחזים בעזרת הצבתות הזעירות שלהם ברגליהם של חרקים מעופפים או יונקים קטנים ובעזרתם, הלא מודעת, הם מגיעים לבתי גידול חדשים או למקורות מזון חדשים. תיאור של מקרה כזה אפשר לקרוא ברשומה 'הזבוב והטרמפיסטים'.
שימוש בטקטיקה זו מוכרת גם בקרב אקריות שונות. הללו משתמשות בחרקים (בעיקר חיפושיות ודבוראים) או ציפורים קטנות לעבור ממקום למקום. על אקריות טרמפיסטיות אפשר לקרוא מעט ברשומה 'זבלית נקודה וחברים' וגם ברשומה 'החייל השחור'.
בשונה מהפצת רוח, טרמפיסטיות מקנה שליטה מוגבלת על היעד. היא אינה יכולה להשפיע על הכיוון והמרחק אבל היא יכולה להגדיל את הסיכוי, בהנחה שהוקטור הוא המתאים ביותר, להגיע ליעד איכותי המתאים לחיפוש מזון או רבייה.
גם האדם משמש וקטור חשוב בהגירת חרקים ופרוקי־רגליים אחרים, אומנם על הרוב לא האדם עצמו הוא הוקטור (למעט הפצה של מחלות או טפילים), אבל כלי התחבורה שלו והסחורות או בעלי חיים שהוא מייצא ומייבא, משמשים מזה אלפי שנים וקטורים יעילים בהפצת פרוקי־רגליים, לבתי גידול חדשים, שם אין להם אויבים טבעיים. חלקם משגשגים והופכים מזיקים קשים לאדם, לגידוליו ולרכוש שלו. מינים המהגרים באופן זה (שלא מרצונם) מכונים מינים פולשים. האדם גם יוזם הגירה/הפצה על ידי הכנסת פרוקי־רגליים לבתי גידול חדשים במטרה להילחם במינים פולשים (מדבירים ביולוגיים) או לשפר יבולים חקלאיים (החדרת מאביקים)
מדוע חשוב להבין הגירה של חרקים
אין חולק על חשיבות המחקר האקולוגי של בעלי חיים, בהם גם חרקים. הידע והתובנות העולים ממחקרים אלו לא רק מסייעים לנו להבין טוב יותר את העולם בו אנו חיים, אלא גם מאפשרים לנו להתמודד עם השינויים שהעולם עובר, אם מדובר בשינויים מעשי ידי אדם או תהליכים טבעיים.
הגירת חרקים היא תופעה משמעותית, בעלת השלכות מרובות על מערכות אקולוגיות רבות, גם על עולמו של האדם. במיוחד בהקשר של ניטור מחלות בבני־אדם וחיות משק (פיתוח תחזיות של התפשטות מגפות), הדברת מזיקים בחקלאות (תזמון יעיל של שימוש בחומרי הדברה לפני הגירה צפויה של מזיקים), שירותי האבקה עונתיים לחקלאים (תזמון פריחה של גידולים), ניטור שינויים סביבתיים; גלובליים ומקומיים ועוד.
מול חשיבות העניין, עולה ביתר שאת הפער הגדול בהבנה שלנו את המאפינים השונים, השולטים במנגנוני ההגירה. חלק ניכר מהקושי שלנו לחקור את התופעה נובע מהעובדה שמדובר באורגניזמים קטנים מאוד, שלא ניתן לעקוב אחריהם באמצעים מקובלים כמו משקפת או אפילו רדאר ולא תמיד ניתן לחקור התנהגויות הגירה במעבדה.
כיום, הכלי העיקרי למעקב אחרי תופעות נדידה עולמיות הוא, עדיין, תיעוד גלובלי של תזמוני הגעה ונטישה של חרקים; לאור ציר הזמן והמרחב, סימון פרטים בעזרת צבע או תגים זעירים והשלכת כל המידע הנאסף, ממקומות שונים, על מפות המשלבות נתוני מזג אוויר. בקישור הבא ניתן לראות מספר אמצעים ושיטות בהם דוגמים חרקים מהגרים: Migration and Dispersal of Agriculturally-Important Biota.
במקביל, חלה בשנים האחרונות התקדמות משמעותית בפיתוח אמצעי ניתור זערוריים, המאפשרים מעקב אחרי בעלי חיים זעירים למדי כמו עטלפים, ציפורי שיר קטנות ואפילו חרקים גדולים כמו שפיריות. שימוש במשדרי רדיו זעירים ומקלטי GPS מאפשרים מיפוי של מסלולי נדידה באופן שלא היה אפשרי עד לפני מספר שנים. התקדמות במזעור יחד עם שילוב מעקב לווייני ייעודי, תאפשר בעתיד, כך מקווים, מעקב גם אחרי חרקים קטנים יותר.
דרך נוספת לעקוב ולמפות תנועה של חרקים נודדים היא באמצעות ניתוח גרגרי אבקה וחתימות כימיות ייחודיות של חומרים שניוניים מהצמחים הפונדקאים. מיזוג הידע על תפוצת פונדקאים ומועדי פריחה עם ניטור הנודדים, מאפשר להניח סרגל זמנים על מפות תפוצה ולהבין טוב יותר את מסלולי הנדידה ומועדם. מידע כגון זה המשולב עם מיפוי מטאורולוגי, מאפשר לבנות מודלים ממוחשבים הבוחנים את ההשפעות של מאפיינים מטאורולוגים ושינויים עונתיים (אורך יום, טמפרטורה, לחות) על המניעים ומועדי הנדידה ומסלולים התלויים במשטרי רוחות עונתיים.
בעזרת כל זאת, יחד עם שילוב של מחקרים גנטיים, נוכל בעתיד לקבל תמונה טובה יותר על המנגנונים השונים הקשורים לתופעה, בתקווה לפצח את חידת מערך ההחלטות של חרקים נודדים ולהבין כיצד מנגנונים אלה פועלים יחדיו; ברמת הפרט, הלהקה ובין המינים השונים.
הבנת התהליכים, כך מקווים החוקרים, תאפשר לסייע לנו לא רק לייצר כלים טובים יותר בנסיון להתמודד עם הבעיות שהוזכרו לעיל, אלא גם למתן השפעות של האדם העשויות להשפיע על מנגנונים אלה.
סיכום
הגירה כרוכה בעלויות גבוהות של זמן, אנרגיה ושרידות. התופעה מתאפיינת בשינויים התפתחותיים; פיסיולוגיים/הורמונליים, מורפולוגיים וגם התנהגותיים, הנבדלים מהותית בהשוואה לפרטים שאינם נודדים. תופעה זו מהווה רכיב משמעותי במחזור החיים של חרקים רבים והיא תוצר של לחץ ברירה אבולוציוני המטיב את הכשירות של המין במטרה לשפר השרידות של המהגרים.
מחקרים שונים מצביעים על האפשרות שמנגנוני הנדידה וההפצה הם תולדה של מנגנוני תגובה אבולוציוניים, המאפשרים לחרקים להתמודד טוב יותר עם שינויים אקולוגיים עונתיים או רב־שנתיים; מקומיים וגלובליים (פיזור סיכונים), על ידי כיבוש שטחים חדשים והגדלת המגוון הגנטי, לאורך ציר הזמן.
ישראל ממוקמת בצומת מרכזית בין שלוש יבשות – אירופה, אסיה ואפריקה. מיקום זה עושה אותה ציר מעבר בעל חשיבות עולמית עבור בעלי חיים מהגרים ובמיוחד נודדים. החשיבות העולמית של ישראל בציר הנדידה העולמי של עופות בין שלושת היבשות לא מוטל בספק. יש לנו חשיבות ואחריות גם בנוגע לנדידה של חרקים באזורינו. חלקם מזיקים ולכן חשוב להבין את המנגנונים המשפיעים על הנדידה שלהם. יש אחרים שחיוניים למערכת האקולוגית המקומית ומשמשים כמאביקים או כמזון למינים אחרים, מקומיים ונודדים, הנסמכים על גלי נדידה אלו במהלך מחזור החיים שלהם.
חלק חשוב באחריות זו היא השמירה על שטחים פתוחים טבעיים ופיתוח טבע עירוני בריא ובר־קיימא, בכדי לספק לכל האורחים, הן החולפים והן הנשארים, סיכוי גדול יותר לשרוד ולהגיע לכאן שוב בשנה שאחרי.
מקורות נבחרים:
אנטומולוגיה כללית, ש. בודנהיימר, 1961
מחיי החרקים, צבי אבידב, 1970
נדידה והגירה של בעלי-חיים, המרכז להוראת המדעים ע"י עמוס דה שליט, האוניברסיטה העברית ירושלים.
מדריך הפרפרים בישראל, דובי בנימיני, מהדורה מורחבת, 2002
How and Why Do Insects Migrate? Richard A. Holland, Martin Wikelski, David S. Wilcove, 2006
Bumblebee.org
Local Dispersal and Migration by Insect Pests and Their Importance in IPM Strategies, David N. Byrne, Rufus Isaacs and Klaas H. Veenstra.
Insect Migration, Nick Panella, 1995
Migration – Insects
Migration of organisms: climate, geography, ecology, Ashraf M. T. Elewa, 2005
Encyclopedia of Entomology, John L. Capinera, Second Edition, 2008
Entomology, Third Edition, Cedric Gillott, 2005
The Birder's Bug Book, Gilbert Waldbauer, 1998
Model organisms for ecological and evolutionary research – Migration in Odonata: a case study of Anax junius, Michael L. May, John H. Matthews, 2008