רשומה ארוכה – מומלץ לעיון וקריאה על גבי מסך מחשב
רשומה זו היא חלק ב' בסדרת רשומות המציגות את משפחות הזבובאים בישראל ומוקדשת לדר' אמנון פרידברג ז"ל, מומחה עולמי לזבובים וחוקר במוזיאון הטבע ע״ש שטיינהרדט, אונ' תל־אביב. הסקירה מתפרשת על חמישה חלקים המפורסמים כרשומות נפרדות. חלק ב' מציג את קבוצת המשפחות הראשונה; 17 במספר (מתוך 36 המוכרות בעולם), המכונסת תחת הכותרת קבוצת אֲרֻכֵּי־הַמָחוֹשׁ (Nematocera). חלק א' מהווה סקירת מבוא קצרה על הזבובאים כקבוצה טקסונומית; בדגש ביולוגי, אקולוגי וטקסונומי. אם הגעתם ישירות לעמוד זה, מומלץ להתחיל עם חלק א'. חלקים ג'-ה' עוסקים בקבוצת קִצְרֵּי־הַמָחוֹשׁ, המאגדת את מרבית משפחות הזבובאים.
משפחות הזבובאים של ישראל מוצגות בסדר א'-ב' על פי השיוך העל־משפחתי (Superfamily) המקובל לזמן פרסום הרשומה. עבור כל משפחה ניתנים: שם מדעי, שם עברי רשמי (במידה וקיים) ובנוסף ניתן הסבר על משמעות השמות המדעי והעברי (גִּיזְרוֹן + הֶקְשֵׁר, אם ידועים), מספר המינים המוכרים מישראל (על פי הספרות) וסקירה קצרצרה בהיבט ביולוגי ואקולוגי כלל עולמי.
ארוכי־המחוש [נֶמָה-טוֹ-צֵרָה] היא קבוצה של זבובאים יְרוּדִים הכוללת כ־50,000 מינים מתוארים ועוד אלפים שעדיין לא עברו תיאור מדעי מסודר. במונח 'יְְרוּדִים' הכוונה לקבוצה של משפחות שמוצאן האבולוציוני עתיק ואין בכך להעיד על נחיתות כלשהי מול קבוצות זבובאים שהתפתחו מאוחר יותר. חלק מהמינים בקבוצה זו מציגים התאמות ייחודיות והעובדה שהם שרדו עד כה, מעידה על הצלחה אבולוציונית. מזה כ־50 שנה, ארוכי־המחוש מוכרים כטקסון פָּרַפִילְטִי (קבוצה מלאכותית). הטקסונומיה המודרנית מבוססת על שיטת הסיסטמטיקה הפילוגנטית (מיון היררכי, המושתת על קרבה משפחתית), מכך מתקבל שקבוצת קִצְרֵּי־הַמָחוֹשׁ (Brachycera), אינה קבוצת אחות לארוכי־המחוש, אלא ממוקמת בתוכם ולכן מוצאה מזבובאים ירודים.
באין הסכמה על החלוקה הקבוצתית ברמות הגבוהות של הסדרה (תת־סדרות), הוצע לנטוש את ארוכי־המחוש כטקסון תקף וכיום רווח השימוש במונח 'זבובאים ירודים' (Lower Diptera) כשם שימושי לקבוצה הכוללת משפחות שמוצאן האבולוציוני עתיק וממוקמות בבסיס אילן היוחסין של הזבובאים. אף שקיימת הסכמה מלאה שמדובר בקבוצה פרפילטית, רבים ממשיכים להשתמש במונח Nematocera מסיבות של נוחות שימושית.
במרבית הקבוצות של ארוכי־המחוש הזחלים מתפתחים בסביבה מֵימִית (אקווטית); כשוחים חופשיים, צמודי סלעים, צמודי צמחי מים או חיים בבוץ. עם זאת במספר משפחות מרבית המינים מתפתחים דווקא בסביבה יבשתית רטובה; בקרקע לחה, בקרקע בוצית או עשירה ברקבובית, בגזעי עצים נרקבים או בפטריות (Fungi).
לזחלים קופסת ראש מובחנת עם גפי פה המותאמות לחיתוך / כירסום או לסינון מזון מהמים; בהתאם לאורח החיים. הגולם חופשי (במינים המתפתחים במים) או חנוּט (האיברים החיצוניים נראים וצמודים לדופן הגולם) או מוגן בפקעת (רק במשפחת הישחוריים).
הבוגרים מגיחים מהגולם דרך סדק אוֹרְכִּי הממוקם בצד הגבי של מעטפת הגולם. לבוגרים, בדרך כלל, רגליים ארוכות ובטן רכה מוּאֲרֶכֶת. במינים רבים לזכרים מְחוֹשִׁים מנוצים או פלומתיים ולנקבות מחושים חוטיים או חרוזיים, החסרים או דלים בזיפים. במינים הניזונים על דם חולייתנים (הנקבות, על הרוב) גפי הפה הן מטיפוס דוקרות־מוצצות. במינים הניזונים מצוף, טל־דבש או גרגרי אבקה, גפי הפה הן מטיפוס קדום של לוקקות-מוצצות. במשפחות רבות הזכרים (בחלק מהמינים) מעופפים בנחילים המהווים מוקד משיכה לנקבות במטרה למצוא בן זוג.
עַל־הַמִשְׁפָּחָה CHIRONOMOIDEA
מִשְׁפַּחַת הַיַבְחוּשִׁיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג: Meigen, 1803Ceratopogon .
יוונית: kéras = קֶרֶן
יוונית: pøgøn = זָקָן
ביאור השם המדעי: מַיְגֶן, 1818 (Meigen) מסביר (גרמנית): “Der Gattungsname ist von Keras Horn und Pogon Bart abgeleitet”. מתייחס למחושי הזכר; מנוצים כזָקָן עבות.
ביאור השם העברי: מלשון חז"ל – לדוגמא: "…נמצא על ידיו יַבחוּש שברייתו מן המים…" (תוספתא ידים ב, ג). יש המפרשים שזה הערוֹב שבמכות מצרים.
שם עברי שימושי לסוג Culicoidos: יַבְחוּשׁ.
שם עברי שימושי לסוג Leptoconops: בַּרְחָשׁ (לפי החי והצומח של א"י), מעַרְבִית: 'בַּרְחַ'שׁ' / בַּרְעָ'שׁ (برغش).
מספר מינים הידועים מישראל: כ־80 מינים (48 בסוג Culicoidos), (Freidberg 1988). בישראל רק למעטים מהם חשיבות כלשהי לאדם.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה גדולה הכוללת כ־6300 מינים מתוארים בתפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה והאזור הארקטי). אלו זבובאים קטנים, כהים, בגודל זעיר עד קטן: 5-1 מ"מ ולרוב לא יותר מ־2 מ"מ. גפי הפה מטיפוס דוקרות־מוצצות. ברוב המינים הנקבות נדרשות למזון עשיר בחלבון הדרוש להתפתחות תקינה של הביצים. חלבון זה מגיע בדרך כלל (בהתאם לכל מין) מדם מחולייתנים. מוכרים שני סוגים בהם התזונה מתבססת על הֵמוֹלִימְפָה של חסרי־חוליות. מוכרים גם מינים בהם הנקבות טורפות חרקים מעופפים זעירים ובמספר מינים הנקבות לא ניזונות כלל. גפי הפה בזכרים מנוונים והם ניזונים רק ממזון נוזלי, סוכרי. במספר מינים שני הזוויגים ניזונים בלעדית מצוף.
ישנם מינים הפעילים בעיקר בשעות הדמדומים. אחרים פעילים בעיקר בבוקר או לאורך כל שעות האור. הבוגרים, בעיקר הזכרים, מעופפים בנחילים. הזחלים מתרבים במגוון עשיר של מקורות מים עומדים או זורמים, טבעיים ומלאכותיים ואפילו מים מליחים מאוד. גם ביבשה; באחו לח או בקרקע עשירה בחומרים ממקור אורגני כמו: שפכי רפתות, זבל סוסים, רקב צמחים ועוד. הזחלים טורפים או ניזונים מרקבובית. הבוגרים מצויים בקרבת אתרי ההתפתחות של הזחלים. מעופם חלש אולם רוח יכולה לשאת אותם אל השכבות הגבוהות של האטמוספירה – הרוח מהווה גורם הפצה חשוב.
עקיצתם* מכאיבה ומספר מינים נחשבים מטרד קשה (גם בישראל). בסוג Culicoidos יש למספר מינים חשיבות רפואית; בהיותם נשאים של נגיפים מעוררי מחלות העוברים מבעלי־חיים לבני אדם ולבעלי־חיים אחרים. למינים רבים חשיבות כלכלית בהיותם מאביקים קריטיים של גידולים חקלאיים, בהם גומי (Hevea brasiliensis) וקקאו – בלעדיהם אין שוקולד. מוכרים כ־70 מינים, רובם מהסוג Forcipomyia (בהם מינים עוקצים), המשמשים מאביקי קקאו קריטיים במקומות שונים בעולם (Winder, 1978).
*המינוח העממי עקיצה הוא בפועל פעולת נשיכה מאחר וזו נעשית בעזרת לסתות המותאמות לחיתוך וחדירת רקמות. זבובאים הם חסרי עוקץ בטן; כפי שמוצאים בדבוראים.
מִשְׁפַּחַת הַיַמְשׁוּשִׁיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג: Meigen, 1803Chironomus .
יוונית: cheir = יָד
יוונית: nomeús = אדם משכיל, מורה
ביאור השם המדעי: מַיְגֶן, 1818 מסביר (גרמנית): "Cheironomos, einer der die Hände bewegt, gebildet…" – אחד שמזיז את הידיים. מתייחס למנח הרגליים הקדמיות במצב מנוחה – מורמות ואף מורעדות.
ביאור השם העברי: הֶלְחֵם של יַתּוּשׁ + מָחוֹשׁ. הזכרים ניכרים במחושים מנוצים הנושאים בבסיסם איבר חישה המסייע באיתור הנקבה.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: יַמְשׁוּש.
מספר מינים הידועים מישראל: כ־50 מינים (Freidberg 1988). פרידברג העריך את מספר בכ־100 מינים.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה גדולה מאוד הכוללת מעל 10,000 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית והחשיבות האקולוגית שלה עצומה. ימשושיים מצויים כמעט בכל בית גידול אקווטי; מהאזור הטרופי ועד לחוגי הקטבים, מחופי הים ועד לרכסי הרים גבוהים, ממעיינות חמים ועד למי הפשרת קרחונים. על אף הדמיון של מינים רבים (בדרגת הבוגר) לבני משפחת היַתּוּשִׁיִּים, הם אינם עוקצים ואינם נושאים גורמי מחלות. גפי הפה של הבוגרים מנוונות והם אינם ניזונים או מסתפקים בשתיית נוזלים סוכריים כמו טל־דבש וצוף. יש וניתן להבדיל בקלות בין הזכר לנקבה על פי המחוש המנוצה של הזכר (לא בכל הסוגים). המחוש התפתח לאיבר שמיעה רגיש ביותר המכויל לתדר תנועת הכנפיים של הנקבה. הפלומה רגישה לתנודות האוויר הנוצרות מהתדר האופייני של הנקבה (שונה בכל מין) המתורגמות לפלט עצבי הנוצר באיבר מיוחד (Johnston's organ) בפרק השני של המחוש.
יש והימשושים מופיעים בלהקות גדולות המרקדות באוויר וכוללות בעיקר זכרים. הנחילים הם חלק מהתנהגות הרבייה, בה הנקבות נכנסות אל הנחילים ו'נתפסות' על ידי הזכרים. באזורים מסויימים, כמו באזורים הארקטיים והאנטארקטיים וכמו כן באזורים הטרופיים, הם מופיעים בנחילים עצומים של מיליוני פרטים. הבוגרים מהווים מרכיב תזונה חשוב וקריטי לטורפים רבים בהם: פרוקי־רגליים, דו־חיים, זוחלים, ציפורים ויונקים (למשל עטלפי חרקים). בשל גודל המשפחה והמגוון העצום באורחות החיים, לכל הכללה על המשפחה ימצאו יוצאי דופן, למשל: מינים חסרי כנפיים, מינים המתרבים גם או רק ברבייה אל־מינית או מינים המטילים ביצים יחידות ולא בתטולות של מאות.
הזחלים מציגים מגוון צורות תזונה. מוכרים מינים צמחוניים וביניהם מזיקים חקלאיים (למשל בגידול אורז), טורפים או טפילים (על בעלי־חיים אקווטיים כמו: חרקים, שבלולים, דגי וספוגי מים מתוקים). ישנם מינים מתפתחים בקרקע לחה עשירה בחומר אורגני, בתוך עץ נרקב או בפטריות. במרבית המינים הזחלים מתפתחים במקווי מים מתוקים (מוכרים גם מינים של מים מלוחים) וניזונים מסינון אצות וחלקיקים זעירים ממקור צמחי מתפרק. במקווי מים רבים הזחלים מהווים את מרבית הביומסה של אוכלוסיית חרקי המים ומשמשים מרכיב תזונה חשוב לפרוקי־רגליים, לדו־חיים, לדגים וציפורים.
מינים המתפתחים במים עם עומס אורגני גבוה ולפיכך דלי חמצן, נושאים בנוזל ההמולימפה צבען נשימה אדום, שהוא חלבון קושר חמצן בדומה להמוגלובין (המצוי בתאי הדם שלנו). חלבון זה יעיל יותר בקליטת חמצן מומס מאשר המוגלובין של חולייתנים והוא משחרר חמצן רק כאשר ריכוז החמצן בתאים נמוך מאוד. למינים רבים דרישות אקולוגיות ייחודיות ולכן הזחלים משמשים סמנים ביולוגים למעקב אחר שינויים אקולוגיים במקווי מים.
מִשְׁפַּחַת הַיַשְׁחוּרִיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג: Latreille, 1802Simulium .
לטינית: similāns = דוֹמֶה ל…, מתחזה ל…
ביאור השם המדעי: לָטְרֵיי (Latreille) לא מספק הסבר ברור. מַיְגֶן, 1818 מסביר: בעבר, בשל העקיצות, היו ששייכו אותם (בטעות) לסוג Culex (יתושים).
ביאור השם העברי: הֶלְחֵם של יַתּוּשׁ + שָׁחוֹר. על שום הצבע השחור או הכהה של מינים רבים.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: יַשְׁחוּר.
מספר מינים הידועים מישראל: כ־15 (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בגודל בינוני הכוללת כ־2300 מינים מתוארים. אלו זבובאים קטנים יחסית 6-2 מ"מ. בשונה מרוב ארוכי־המחוש, המחוש קצר מאוד. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). בישראל הישחוריים מאכלסים בעיקר נחלים זורמים בגליל, בעמק הירדן העליון ובגולן. הבוגרים פעילים בשעות הבוקר המוקדמות או בין הערביים. הבוגרים (נקבות וזכרים) ניזונים כרגיל מצוף הנדרש עבור אנרגיה מזדמנת לתעופה. במינים רבים הנקבות נדרשות גם לארוחת דם שמקורו בחולייתנים (זוחלים, עופות ויונקים, בהם האדם) וחיוני להתפתחות הביצים.
מינים הניזונים על דם עשויים להופיע במספרים עצומים ולהוות מטרד קשה ביותר (גם לאדם), המונע לעיתים אפשרות לשהות בשטחים פתוחים. מספר מינים מוכרים כנושאי גורמי מחלה (של יונקים וציפורים), למשל: נמטודה טפילית הגורמת לעיוורון הנהרות (בעיקר באפריקה). בישראל ישחורים לא נחשבים לבעלי חשיבות רפואית.
הזחלים מתפתחים במים זורמים כאשר הם צמודים למצע, למשל סלעים, ענפים או צמחים. באמצעות קרסים שבקצה הבטן הם נאחזים ב'כרית' הנוצרת מקורים המופרשים מבלוטה המצויה בפה ומודבקים למצע. הם ניזונים מחלקיקים אורגניים המסוננים מהמים. ההתגלמות נעשית בפקעת קורים. לזחלים ולגלמים חשיבות רבה במערכת האקולוגית האקווטית שם הם עשויים להופיע במספרים עצומים. הם מזון חשוב לדגים וגם לעופות מים מסננים.
עַל־הַמִשְׁפָּחָה CULICOIDEA
מִשְׁפַּחַת הַיַתּוּשִׁיִּים
שם קודם: כּוֹלְכִיתִיִּים
לטינית: culex = זְבוּב קָטָן
ביאור השם המדעי: נגזר מהמילה הלטינית Culicem, שם לטיני עתיק וגנרי לחרק מעופף קטן. ליניאוס אימץ את השם עבור קבוצה של ארוכי־מחוש (יתושיים וימשושיים) שהופיעו כבר בפרסום המהדורה הרביעית של Systema Naturae (שנת 1744).
ביאור השם העברי: שם תלמודי (ראו דיון בנושא מקור השם בקישור מאתר פורטל הדף היומי).
שם עברי לסוג Culex: יַתּוּשׁ
שם עברי לסוג Ades: יַתּוּשׁ־יוֹם (למשל: יַתּוּשׁ־יוֹם טִיגְרִיסִי)
שם עברי לסוג Anopheles: אָנוֹפֵלֶס
שם עברי לסוג Coquillettidia: יַתּוּשׁ־שׁוֹרֶשׁ
שם עברי לסוג Culiseta: יַתּוּשָׁן
שם עברי לסוג Uranotaenia: יַתּוּשוֹן
מספר מינים הידועים מישראל: 6 סוגים וכ־42 מינים מתועדים (Freidberg 1988). כ־5 מהם נכחדו מהאזור בשל פעולות הדברה ועקב שינויים אקולוגיים שהתחוללו באזור מאז קום המדינה: ייבוש ביצות ומקווי מים, תפישת מקורות מים וזיהום נחלים.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בגודל בינוני הכוללת כ־3700 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). הבוגרים בגודל קטן עד בינוני: 9-3 מ"מ. זו אחת ממשפחות הזבובאים החשובות ביותר; הן רפואית והן כלכלית. 75% מכלל המינים מאכלסים אזורים טרופיים וסובטרופיים. אקלים חם ולח נוח מאוד להתפתחות מהירה של הזחלים ושרידות של הבוגרים. המגוון העצום של בתי בגידול והנישות האקולוגיות באזורים אלו תומך בעושר מינים גדול במיוחד.
הזחלים מתפתחים במגוון מקווי מים: זמניים או קבועים, זעירים או גדולים, טבעיים או מלאכותיים, מתוקים או מליחים ואפילו מי ים. הם ניזונים מסינון חלקיקים אורגניים, אצות, בקטריות וכדומה. במספר מינים הזחלים טורפים זחלי יתושים אחרים. במרבית המינים זחלי היתושים נושמים אוויר חופשי באמצעות צינור נשימה ארוך (סיפון) שבעזרתו הם תלויים מתחת לפני המים. הזחלים נעים בזריזות ומסוגלים לצלול במהירות לעומק, במקרה של הפרעה. בסוג יתוש־שורש (Coquillettidia) צינור הנשימה מצויד בקרסים ושינון המאפשר החדרת הסיפון לתוך רקמות נושאות אוויר של שורשים בצמחי מים ולהסתמך על החמצן שבהם. אסטרטגיית נשימה זו מקטינה את חשיפת את הזחל לטריפה, בהשוואה למינים בהם הזחלים שוהים צמוד לפני המים.
המזון הטיפוסי של הנקבות והזכרים הוא צוף, טל־דבש ונוזלים אחרים עשירים בסוכרים. במינים רבים הנקבות משלימות תזונה בדם חולייתנים (דו־חיים, זוחלים, עופות ויונקים) עבור החלבונים הנדרשים להתפתחות הביצים או להגדלת כמות הביצים או מחזורי ההטלה. במינים רבים הנקבות בררניות וניזונות רק מטיפוסים מסויימים של מארחים, למשל ציפורים מסויימות או חולייתנים מסויימים ורק לאחר רעב ממושך הן עשויות להיזון מטיפוס מארח שונה. תזונה כזו עשויה לפגוע בהצלחת הרבייה וגם להעביר מחלות, למשל מציפורים ליונקים. ישנם מינים פחות בררניים הניזונים ממגוון רחב של מארחים בהם: דו־חיים, זוחלים עופות ויונקים.
בעוד הזכרים חיים מספר ימים, הנקבות יכולות לחיות מספר שבועות. תוחלת החיים כבוגר תלויה בגורמים רבים בהם, תזונה, טמפרטורה, לחות יחסית וכמובן היכולת להתחמק מטורפים. במינים רבים הבוגרים פעילים בשעות בין הערביים ובערב, אולם יש מינים הפעילים בשעות היום. המטרד הנפוץ מיתושים הוא תחושת הגירוד בעור (לאחר העקיצה) הנובעת מתגובה אלרגית לחלבון נוגד קרישת דם המופרש בעת האכילה.
למשפחה זו חשיבות הרפואית רבה משום שנקבות הניזונות מדם עשויות (בחלק מהמינים) להיות נשאיות של גורמי מחלות קשות כמו מלריה, קדחת צהובה, קדחת מערב־הנילוס, דלקת קרום־המוח ועוד. ליַתּוּשִׁיִּים חשיבות אקולוגית רבה בשל היותם מזון חשוב וקריטי למגוון רב של בעלי־חיים בהם: עטלפים, דו־חיים, זוחלים קטנים, ציפורים, עכבישים וחרקים. הם מאביקים חשובים של צמחים שונים, בעיקר מינים עם פרחים קטנים הגדלים בבתי גידול לחים. באזורים ארקטיים שם החרקים מועטים, יש להם תפקיד חיוני בהאבקה של פרחים במהלך עונת פריחה קצרה מאוד.
מִשְׁפַּחַת הַכְּפוּפָנִיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג: Meigen, 1818Dixa .
יווניתdixós : = שני עמודים, מַזְלֵג
ביאור השם המדעי: מַיְגֶן, 1818 מסביר (גרמנית): "“Dixos heißt zweispaltig und deutet auf die beiden Ga belnerven der Flügel. מתייחס לעירוק הכנפיים, עורקים R2+R3 יוצרים צורת מזלג קַשְתִי.
ביאור השם העברי: מהמילה כָּפוּף – נגזר מתנוחת גוף הזחל – כפופה כאות U.
שם עברי שימושי לכל הסוגים: כְּפוּפָן.
מספר מינים הידועים מישראל: 2 סוגים ו־5 מינים (Wagner 1992).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־200 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). הבוגרים קטנים: 6-3 מ"מ, אינם ניזונים ומעופם חלש. הם אינם מרחיקים מאתר ההתפתחות ונוטים לעופף בנחילים. הזחלים מתפתחים במים נקיים; זורמים או עומדים (תלוי בהעדפת המין), מתחת לקרום המים; לצד צמחים או סלעים וניזונים מסינון חלקיקי מזון.
עַל־הַמִשְׁפָּחָה BIBIONOIDEA
[בִּי-בִִּי-אוֹ-נִי-דֶּה] Bibionidae Fleming 1821
אטימולוגיה:
משם הסוג: Geoffroy, 1762Bibio .
לטינית: bibio = לשתות
ביאור השם המדעי: במקור שם עתיק (מוזכר בכתבי פליניוס). מהמילה bib (משקה). 'זבובי יין'; כינוי עממי לחרק שנוצר, לפי האמונה, ספונטנית מיין – במקור ככל הנראה היו אלו זבובים ממִשְׁפַּחַת הַתְּסִיסָנִיתִיִּים, שהזחלים שלהם נמצאו לא פעם בתחתית של בקבוקי יין ריקים.
ביאור השם העברי: מהמילה אָבִיב. עונת הפעילות העיקרית של הבוגרים. גם מתחבר לצליל של השם המדעי.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: אֲבִיבְיוֹן.
מספר מינים הידועים מישראל: 2 סוגים ו־6 מינים.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־1000 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). הבוגרים בגודל קטן עד גדול: 15-2 מ"מ. דומים שטחית לזבובים קִצְרֵי־מָחוֹשׁ אבל נבדלים מהם במחושים מרובי פרקים. הזכרים נבדלים מהנקבות בעיניים מורכבות גדולות ובולטות, בעוד לנקבות עיניים קטנות. לעיתים הבוגרים צבעוניים. באיזורינו הבוגרים מופיעים באביב למספר שבועות. גפי הפה הן מסוג לוקקות־מוצצות ומותאמות לאכילת אבקה, צוף, טל־דבש ומוהל צמחים ניגר. בחלק מהמינים הבוגרים אינם ניזונים. הזחלים מתפתחים בבתי גידול לחים, בשכבת הקרקע העליונה וניזונים בעיקר על רקבובית או שורשים של צמחים חיים – בשטחים הטבעיים הם ממלאים תפקיד חשוב ביצירת הרקבובית. מספר מינים נמצאו מתפתחים בקומפוסט.
לקבוצה חשיבות כלכלית בהיותם מאביקים חשובים של עצי פרי ובתרומתם של הזחלים ליצירת הרקבובית בקרקע. הזחלים עשויים להופיע בקרקע בצפיפות גבוהה מאוד; במקרה אחד נספרו 37,000 פרטים, במטר מרובע אחד. רק מיעוטם נחשב למזיק (זחלים של מספר מינים) באדמות מרעה וגידולים חקלאיים (פוגעים בשורשים). בישראל אין להם חשיבות כלכלית, האקלים יובשני מדי ומלבד 2 מינים בעלי תפוצה רחבה יחסית, לשאר המינים תפוצה מקומית מאוד.
עַל־הַמִשְׁפָּחָה SCIAROIDEA
אטימולוגיה:
משם הסוג: Meigen, 1803Cecidomyia .
יוונית: kekis = עָפָץ
יוונית: myîa = זְבוּב
ביאור השם המדעי: מַיְגֶן, 1818 מסביר (גרמנית): "“Der Name ist von Kekis Galle und Myia Fliege zusam mengesetzt. רבים מהמינים בתת־המשפחה Cecidomyiinae יוצרים עפצים בצמחים.
ביאור השם העברי: הֶלְחֵם של יַתּוּשׁ + עָפָץ.
שם עברי לסוג Cecidomyia ובכלל: יַתּוּץ.
מספר מינים הידועים מישראל: מעל 100 מינים. אחת המשפחות היותר נחקרות בישראל, הן בשל החשיבות הכלכלית והן בשל ההיבטים האקולוגים והאבולוציוניים שהם מייצגים.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה גדולה של כ־6500 מינים מתוארים ומעריכים שמספר המינים בפועל עשוי להגיע לעשרות אלפים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). הבוגרים עדינים מאוד וגודלם זעיר עד קטן: 3-0.5 מ"מ. הבוגרים מתאפיינים בכנפיים שעירות ובמחושים חרוזיים ארוכים. תוחלת החיים של בוגרים קצרה מאוד, שעות אחדות עד ימים בודדים. הזחלים עשויים להתפתח במשך שנה ולעיתים במשך 3 שנים (תלוי במין). משפחה עשירה וחשובה מאוד מבחינה ביולוגית ואקולוגית.
מבחינים ב־3 קבוצות עיקריות על פי אופי התזונה של הזחלים: [1] מינים בהם הזחלים ניזונים מחומרי רקב ומתפתחים בפטריות, בעץ נרקב או ברקבובית הקרקע. בדרום־אמריקה מוכר מין המתפתח בקיני טרמיטים. אוכלי הרקבובית נמצאים בבסיס שושלת היוחסין של הקבוצה. [2] מינים בהם הזחלים מתפתחים באופן חופשי על צמחים עילאיים או בתוך עפצים או במנהרות בעלים. מבין יוצרי העפצים מוכרים עשרות מינים בעלי חשיבות כלכלית העשויים לגרום נזק ניכר לגידולים חקלאיים. [3] מינים בהם הזחלים טורפים חסרי־חוליות זעירים, בדרך כלל זחלים של חרקים, רבים מהם כנימות. מבין הטורפים מוכר בישראל יַתּוּץ האָפִידִִיִּים Aphidoletes aphidimyza הטורף כנימות.
מִשְׁפַּחַת הַיַתּוּשׁ־אוֹרִיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג: Bosc, 1792Keroplatus .
יוונית: kéras = קֶרֶן
יוונית: platys = שָׁטוּחַ, רָחָב
ביאור השם המדעי: מתייחס למחוש שטוח, המאפיין זכרים בסוג Keroplatus (ברוב הסוגים במשפחה המחוש דווקא לא שטוח) חוקר הטבע הצרפתי בּוֹסְק (1792 ,Bosc) לא מסביר את הגִּיזְרוֹן אבל מדגיש, בתיאור הסוג, את הייחוד המורפולוגי של המחושים.
ביאור השם העברי: הֶלְחֵם של יַתּוּשׁ + אוֹר. בהשראת הסוג Arachnocampa (אנדמי לניו־זילנד) אשר הזחלים שלו, השוכנים במערות, מפיצים אור ביולוגי (bioluminescence) למשיכת חרקים מעופפים, מהם הם ניזונים.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: יַתּוּשׁ־אוֹר.
מספר מינים הידועים מישראל: כ־23 מינים (Chandler 1994).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בינונית המונה כ־1000 מינים מתוארים ומערכים שהמספר בפועל גבוה בהרבה. הבוגרים בגודל קטן עד גדול: 15-4 מ"מ. הם חובבי צל ולחות ונפוצים בחורשים, ביערות ובגדות נחלים. פעילים בדרך כלל בחשיכה. בחלק מהמינים הבוגרים ניזונים מצוף. תזונת הזחלים מגוונת. יש הניזונים על נבגי פטריות, יש טורפים ויש בעלי תזונה מעורבת. הזחלים מפרישים קורים היגרוסקופיים הלוכדים נבגים או חסרי־חוליות זעירים. הזחל פולט על הקורים הפרשה המכילה בעיקר חומצה אוקסלית הקוטלת את הטרף.
במספר מינים השוכנים במערות (בניו־זילנד) הזחלים מפיצים 'אור ביולוגי' (בִּיּוֹלוּמִינֵסֶנְצִיָּיה) למשיכת חרקים מעופפים הנלכדים בעזרת קורים דביקים (שמקורם בבלוטות הרוק) התלויים כנברשות מתקרת המערה.
מִשְׁפַּחַת הַפִּטְרִיַּתּוּשִׁיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג: Meigen, 1803Mycetophila .
יוונית: mykes = פִּטְרִיָּה
יוונית: phílë = חוֹבֵב
ביאור השם המדעי: מַיְגֶן, 1818 מסביר (גרמנית): "Der Gattungsname ist von Mykes Pilz und phileo ich liebe abgeleitet". בני המשפחה מתפתחים על פטריות שונות.
ביאור השם העברי: הֶלְחֵם של פִּטְרִיָּה + יַתּוּשׁ. על שום הזיקה בין הקבוצה למזון של הזחלים.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: פִּטְרִיַּתּוּשׁ.
מספר מינים הידועים מישראל: מעל 60 מינים (Chandler 1994).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה גדולה ממנה מוכרים כ־5000 מינים מתוארים, ומעריכים שמספר המינים בפועל גדול פי כמה. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). הקבוצה דומיננטית ביערות לחים, ונפוצה מאוד בבתי גידול רטובים, מערות ועוד. הבוגרים בגודל קטן עד גדול: 15-2 מ"מ כאשר הטווח הנפוץ הוא 8-4 מ"מ. במרבית המינים הזחלים מתפתחים על פטריות כובע וחלקם בפטריות שק, פטריות עציות וניזונים מגוף הפרי וגם מנבגים או מההינומית (hymenium) יש המתפתחים על פטריריות (Myxomycetes). מספר מינים נאספו מטחבי עלים וטחבי כבד.
מוכרים מינים הקשורים לפטריות הניזונים גם מטרף חי. באוסטרליה קיימים מינים פרזיטואידים על תולעים שטוחות. הבוגרים פעילים בעיקר בשעות הערביים ומגלים העדפה לבתי גידול מוצלים ולחים אולם יש המצויים גם בבתי גידול עשבוניים וביצתיים. מוכרים מספר מינים ממערות אצלם הזחלים ניזונים ממיקרואורגניזמים או מתפתחים במחילות מכרסמים. בוגרים של מספר מינים מוכרים כמאביקים חשובים של צמחים מסויימים.
עדיין אין שם עברי
אטימולוגיה:
משם הסוג: Ruthe, 1831Diadocidia .
יוונית: διαδοκίς diadokís = קוֹרָה צולבת (אחד מהפירושים).
ביאור השם המדעי: רוּט, 1831 (Ruthe) מציין שהשם נגזר ממאפיין ייחודי בעורקי הכנף. מקור מאוחר יותר (1909) מסביר: M-Cu crossvein present (הכוונה לעורק קצר המגשר בין שני עורקי אורך).
ביאור השם העברי: אין שם רשמי, בעבר נכללו במשפחת הפִּטְרִיַּתּוּשִׁיִּים.
מספר מינים הידועים מישראל: מין אחד (Chandler 1994).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־40 מינים, כולם תחת סוג אחד. תפוצה גלובלית למעט אפריקה ואנטארקטיקה. הבוגרים בגודל קטן: 4.5-3 מ"מ. אלו זבובי חורש, השוהים במקומות מוצלים ביערות או ליד נחלים. הזחלים חיים בקבוצות של עד עשרות בודדות על הצד התחתון של גזעי עצים נרקבים המונחים על הקרקע. הם טווים צינורות משי ריריים לבנבנים המתקשים ומשמשים כמחסה. ניזונים מתפטירי של פטריות רקב או מההינומית (hymenium) של פטריות ממשפחת הנקבובניתיים (Polyporaceae). לעיתים מוצאים את הבוגרים מתגודדים בפתחי גזעים חלולים.
מִשְׁפַּחַת הַאֲפֵלָנִיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג: Meigen, 1803Sciara .
יוונית: skiarós = צֵל
ביאור השם המדעי: מַיְגֶן, 1818 מסביר (גרמנית): "Skiathos heißt schattig". schattig = מוצל. גם דמות מיתולוגית של שדון אפל.
ביאור השם העברי: מהמילה אֲפֵלָה. זיקה למשמעות השם המדעי.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: אֲפֵלָן.
מספר מינים הידועים מישראל: לפי בודנהיימר 19 מינים. פרידברג (Freidberg 1988) העריך את מספר בפי שלושה.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בינונית ממנה ידועים כ־2900 מינים ומעריכים שהמספר גדול פי כמה. זיהוי המינים מורכב ונעשה רק על פי איברי הרבייה של הזכרים. הבוגרים בגודל זעיר עד בינוני: 11-1 מ"מ, ברוב המינים הגודל קטן ולא עולה על 5 מ"מ. התפוצה גלובלית (למעט אנטארקטיקה) כולל באזורים ארקטיים ובמדבריות. מרבית המינים מוכרים מבתי גידול לחים בהם: יערות, ביצות ואחו מוצף. הזחלים בדרך כלל מתפתחים בקרקע וניזונים מחומרים אורגניים נרקבים ופטריות ויש המתפתחים ברקמות צמחים ובעץ נרקב. מספר מינים מוכרים כמזיקים קשים בגידול פטריות חקלאי.
הסוג הגדול והקוסמופוליטי Bradysia מתפתח על צמחים ומגיח לעיתים בהמונים מאדמת עציצים וחממות, ומהווה מטרד. לזחלים במינים רבים חשיבות רבה בתהליך המרת חומר צמחי נרקב לרקבובית והעשרת הקרקע. הבוגרים חלשי מעוף ונמצאים בדרך כלל סמוך לאתרי ההתפתחות של הזחלים. מוכרים מינים המבקרים פרחים וניזונים מצוף. מוכרים גם מינים שאינם מעופפים כלל; בעלי כנפיים קצרות או חסרי כנפיים.
עַל־הַמִשְׁפָּחָה ANISOPODOIDEA
אטימולוגיה:
משם הסוג: Meigen, 1803Anisopus .
יוונית: anisopus = אֵינוֹ שָׁוֶוה
יוונית: poûs = רֶגֶל
ביאור השם המדעי: לפי מַיְגֶן, 1804 (אינו נותן הסבר מפורש) ככל הנראה הכוונה לאורך הרגליים השונה בכל זוג – הקדמיות הקצרות ביותר והאחוריות הארוכות ביותר.
ביאור השם העברי: מהמילים יַתּוּשׁ ועֵץ. מהזיקה של חלק מהמינים לעצים נרקבים, בהם מתפתחים הזחלים.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: יַתּוּשׁ־עֵץ.
מספר מינים הידועים מישראל: מין אחד מהסוג Silvicola (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה המונה כ־220 מינים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). במרבית המינים הבוגרים בגודל קטן עד גדול: 12-4 מ"מ. הבוגרים פעילים בקיץ באזורים לחים כמו חורשים ליד אתרי הרבייה וניזונים מצוף. הזחלים מתפתחים במגוון גדול של חומרים אורגניים תוססים: הפרשות בעלי־חיים, פגרים, צמחים נרקבים ופטריות רקב וגם במוהל ניגר ותוסס תחת קליפות עצים נרקבים. נראים לפעמים בקומפוסטרים.
עַל־הַמִשְׁפָּחָה PSYCHODOIDEA
אטימולוגיה:
משם הסוג: Latreille, 1796Psychoda .
יוונית: psychë = דמות הנימפה היוונית פְּסִיכַה, המופיעה לעיתים בדמות פרפר.
ביאור השם המדעי: מַיְגֶן, 1818 מספר שהשם הוצע על ידי לָטְרֵיי בהשראת בוגר של פרפר. יתכן הוא מתכוון לסוג Psyche. סוג של עש ממשפחת הסַּסְ־תִיקִיִּים (Psychidae). הקשקשים המרובים על הכנפיים והגוף של בני תת־המשפחה Psychodinae מקנים להם מראה של עשים קטנים (בסוג יַתּוּשׁ־עָשׁ).
ביאור השם העברי: הֶלְחֵם של יַתּוּשׁ + עָשׁ.
שם עברי שימושי לכל הסוגים בתת־המשפחה Psychodinae: יַתּוּשׁ־עָשׁ.
תת־המשפחה Phlebotominae כוללת 2 סוגים הנקראים בשם השימושי 'זְבוּב־חוֹל' (בָּקָה).
מספר מינים הידועים מישראל: Psychodinae – כ־10 מינים, Phlebotominae – כ־15 מינים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
המשפחה מונה כ־3200 מינים, התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה) כאשר רובם נפוצים באזורים הטרופיים הלחים. בישראל מוכרות 2 תת־משפחות:
Psychodinae – כוללת סוגים שקשה להבדיל בניהם חזותית. בחלק מהמינים הזחלים מתפתחים במים עשירים בחומרים אורגניים וכך הבוגרים נמשכים למשכנות אדם, בעיקר לחדרי אמבטיה ושירותים, שם הם עשויים להתרבות במערכות הניקוז. מחקר הראה שלקשקשי הגוף תכונות הידרופוביות. הם מופיעים באורכים שונים ויש להם תפקיד חיוני בהגנה מרטיבות. הקשקשים הגבוהים דוחים טיפות מים גדולות והקצרים הצפופים יותר, דוחים טיפות רסס זעירות. הגנה זו מאפשרת ליתוש־עשים לשהות במקומות בהם מתקיים באוויר רסס מים תמידי או מזדמן. הבוגרים קטנים (5-4 מ"מ), לכשעצמם אינם מזיקים לאדם ואינם ניזונים ומכך גם אינם מסוגלים לעקוץ. יש הרואים בהם מטרד אסתטי. התזונה מוטלת על דרגת הזחל. הבוגרים חיים שבוע – שבועיים.
Phlebotominae – כוללת זבובאים זעירים ועדינים מאוד, שגודלם לא עולה על 3 מ"מ ובדרך כלל פחות. הבוגרים אינם מיטבי עוף ומעופפים קרוב לקרקע. הם ניזונים מצוף ונקבות בוגרות ניזונות גם מדם חולייתנים (דו־חיים, זוחלים, יונקים) הנדרש עבור התפתחות הביצים. הזחלים מתפתחים בקרקע לחה, למשל במחילות יונקים קטנים. לקבוצה זו חשיבות רפואית משום שהנקבות מהוות נשאיות לגורמי מחלות בהם חיידקים, וירוסים ופרוטיסטים מהסוג Leishmania שהם טפילים הגורמים למחלת העור שושנת יריחו.
עַל־הַמִשְׁפָּחָה SCATOPSOIDEA
מִשְׁפַּחַת הַזְבוּבוֹנִיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג: Geoffroy, 1762Scatopse .
יוונית: skatós = צוֹאָה
יוונית: øps = מַרְאֶה
ביאור השם המדעי: ("נראה כצואה"). ז'וּפְרַה, 1762 מציין שהזחלים מתפתחים בזבל לח וצואה.
ביאור השם העברי: זְבוּב קטן. נגזר ממימדי הגוף הזעירים מאוד.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: זְבוּבוֹן (לא להתבלבל עם זבובים 'אמיתיים' שהם מקבוצת קִצְרֵי־מָחוֹשׁ).
מספר מינים הידועים מישראל: 12 מינים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה ממנה ידועים כ־400 מינים ועוד רבים ממתינים לתיאור. תפוצה גלובלית (למעט אנטארקטיקה). אלו זבובאים בגודל זעיר עד קטן: 5-0.5 מ"מ. המחושים קצרים וצבעם כהה מאוד – דומים ליַשְׁחוּרִיִּים. הביולוגיה של הקבוצה ידועה בקושי. הבוגרים מעדיפים בתי גידול לחים ופתוחים שם הם ניזונים מצוף. הזחלים יבשתיים ובמרבית המינים מתפתחים על חומרים אורגניים נרקבים או תוססים (שמקורם מהצומח או מהחי) במגוון מקומות חיות, כולל בסביבת האדם.
עַל־הַמִשְׁפָּחָה TIPULOIDEA
אטימולוגיה:
משם הסוג: Meigen, 1803Limonia .
יוונית: leimon = אָחוּ, וגם ביצה.
ביאור השם המדעי: בגרמנית: Wiesenmükke = 'יתוש אחו'. מתוך שחלקם מופיעים בבתי גידול עשבוניים לחים (בעיקר באירופה).
ביאור השם העברי: מהמילים דַּק ורֶגֶל. נגזר מהרגליים הדקיקות. תכונה שאינה ייחודית למשפחה, אבל ניכרת יחסית לפרופורציות הגוף.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: דַּק־רֶגֶל.
מספר מינים הידועים מישראל: כ־60 מינים (2013 Starý). נחקרה טקסונומית לעומק בישראל.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה גדולה מאוד הכוללת כ־10,500 מינים ומעל 130 סוגים, (קבוצה פרפילטית). זבובאים בגודל קטן עד גדול: 11-2 מ"מ. דומים מאוד לבני משפחת הטִיפּוּלָתִיִּים אך נבדלים מהם (בין השאר) בפרקי הבחנין השווים בגודלם ובמנח הכנפיים הסגור בזמן מנוחה. אלו חרקים חובבי לחות שמרביתם מתפתחים בבתי גידול רטובים; בתוך מים או בקרקע מוצפת והזחלים עוברים לקרקע יבשה לפני ההתגלמות. יש מהם המתפתחים על קרקע לחה או בתוכה, בחומר צמחי נרקב או בטחבים ובפטריות רקב. מוכר מין אחד בדרום־מזרח אסיה השוכן במערות. הזחלים ניזונים על חומר צמחי נרקב, טחבים, אצות, פטריות רקב, מיקרואורגניזמים ועוד. בתת־המשפחה Limnophilinae מוכרים מינים בהם הזחלים טורפים חסרי־חוליות קטנים; זחלי חרקים, תולעים וכדומה. הבוגרים מאכלסים נישות אפלות ולחות. הבוגרים מופיעים לעיתים בלהקות גדולות המרקדות באוויר.
מִשְׁפַּחַת הַטִיפּוּלָתִיִּים
אטימולוגיה:
משם הסוג: Linnaeus, 1758Tipula .
לטינית: tipula = שם עתיק לחרק לא מוגדר.
ביאור השם המדעי: שם לטיני המופיע במילונים לטיניים עתיקים (מהמאה ה־16 לפחות) עם פרשנות לא אחידה; למשל: פשפשים ממשפחת מודדי המים (Hydrometridae). במאות מאוחרות יותר יש וייחסו את השם לזבובאים המצויים ליד מקווי מים (כמו הטיפולתיים של היום). ליניאוס אימץ את השם הזה והשם Culex עבור כל ארוכי־המחוש שהופיעו בהמהדורה הרביעית של Systema Naturae (שנת 1744).
באנגלית מדוברת מכונים הטיפולתיים גם Crane fly. שם עתיק יחסית וכנראה מאותו מקור אטימולוגי ממנו נגזרה המילה Crane המשמשת מטאפורית כשם אנגלי שימושי למנוף ארוך־זרוע מסוג 'עֲגוּרָן' או לעוף ארוך רגליים מסוג 'עָגוּר'. אחת מהמשמעויות המקוריות שלה היא ככל הנראה מילת הפועל 'להתארך' וגם כינוי למישהו בעל רגליים ארוכות.
ביאור השם העברי: תעתיק של Tipula.
שם עברי לסוג Tipula: טִיפּוּלָה.
שם עברי לסוג Nephrotoma: נֶפְרוֹטוֹמָה (לפי החי והצומח של א"י).
מספר מינים הידועים מישראל: אחת ממשפחות הזבובאים שנחקרו טקסונומית לעומק בישראל. בישראל מוכרים כ־25 מינים משני 2 סוגים, כאשר רובם המכריע משתייך לסוג טיפולה Tipula וארבעה לסוג Nephrotoma. כ־11 מינים נחשבים אנדמיים לישראל או לאזור ישראל / סוריה / לבנון (הלבנט), חלק מהמינים נאספו רק ממקום אחד או שניים בישראל (1987 Theowald & Oosterbroek). חלק מהמינים נפוצים גם במרחבים אורבניים ומתפתחים בקרקע בגינות נוי.
רקע ביולוגי / אקולוגי: (עוד מידע בהרחבה בקישור)
משפחה גדולה הכוללת כ־4200 מינים. הבוגרים בגודל בינוני עד גדול: 15-7 מ"מ. דומים מאוד לבני משפחת הדַּק־רַגְלִיִּים אך נבדלים מהם (בין השאר) בפרק הבחנין האחרון, הארוך מכל שאר הפרקים גם יחד, ובמנח הכנפיים, הפתוח בדרך כלל, גם בזמן מנוחה. הסוג Tipula כולל כ־2000 מינים והוא אחד הסוגים הגדולים בממלכת החי. התפוצה הגיאוגרפית רחבה מאוד; כולל אזורים ארקטיים, טרופיים, חופי ים ואזורים אלפיניים.
הזחלים מתפתחים בבתי גידול יבשתיים (ביצות, חורשים ויערות) בקרקע לחה או רטובה או במצע לח כמו: חומר צמחי נרקב או בטחבים. יש המתקיימים גם בבתי גידול יובשניים (מדבריות). רק מיעוטם מתפתחים בבתי גידול רטובים (אקווטיים; לרוב של מים מתוקים). מחזור החיים כולל דרגת ביצה קצרה (עד מספר שבועות) 4 דרגות זחל (המתפתחות במשך חודשים עד שנים), דרגת גולם קצרה (עד כמה שבועות) עד לגיחת בוגר בעל תוחלת חיים של ימים ספורים. משך מחזור החיים הכולל משתנה בין המינים והאזורים הגאוגרפיים; החל מ־3-2 חודשים ועד 6 שנים. במרבית המינים הזחלים ניזונים מרקבובית וחומר צמחי, שורשים וכדומה.
מספר מינים נחשבים מזיקים בגידולים חקלאיים – כאשר הם מאכלסים את הקרקע במספרים גדולים מאוד. מוכרים מינים אקווטיים בהם הזחלים הם גם טורפים מזדמנים. הבוגרים חובבים נישות אפלות ופעילים בעיקר בלילה. על הרוב הם אינם ניזונים, לעיתים שותים בחפץ טל או צוף.
לזחלי טיפולתיים חשיבות אקולוגית רבה: הפרשותיהם תורמים ליצירת הרקבובית. הם מהווים מזון חשוב לנוברי קרקע (ציפורים וחוליתנים קטנים) וגם הבוגרים מהווים מזון חשוב לציפורים (במיוחד לאלו המצויות בנדידה), לזוחלים קטנים ולפרוקי־רגליים טורפים כמו עכבישים בוני רשתות.
אטימולוגיה:
משם הסוג: Meigen, 1803Trichocera .
יוונית: trichos = זִיף, שַׂעֲרָה
יוונית: kéras = קֶרֶן
ביאור השם המדעי: מַיְגֶן, 1818 מפרש את השם אבל לא את הַהֶקְשֵׁר . ככל הנראה, בהסתמך על התיאור, הכוונה לזוג המחושים המתוחים למעלה וישר; כקרני ראם.
ביאור השם העברי: הֶלְחֵם של יַתּוּשׁ + חוֹרֶף ומהשם האנגלי winter gnats. משום שהבוגרים נוטים להופיע במהלך החורף.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: יַחְרוּף.
מספר מינים הידועים מישראל: 3-2 מינים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה המונה כ־250 מינים הנפוצים בעיקר באזור ההולארקטי. זבובאים עדינים בגודל קטן עד בינוני: 9-3 מ"מ. דומים לטִיפּוּלָתִיִּים, אולם נבדלים מהם בקיומן של עיניות (ocelli), החסרות אצל הטִיפּוּלָתִיִּים. עיקר הפעילות של הבוגרים בישראל היא בחורף ובאביב. באזורים מיוערים הזכרים יוצרים נחילים במטרה למשוך נקבות. הבוגרים חובבים נישות אפלות ולחות. הזחלים מתפתחים בקרקע בבתי גידול לחים וניזונים על רקבובית או חומר נרקב ממקור אורגני מהחי והצומח.
מקורות נבחרים:
רשימת מקורות ותודות מופיעה בחלק א'
תודות:
רשומה בהיקף כזה לא הייתה יוצאת לפועל ללא עזרה של רבים וטובים, בעצה טובה, ידע מקצועי, הערות חשובות, הגהה ותרומת תמונות.
תודה מיוחדת לדר' ליאת גדרון-הינמן, השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות וגם תלמידת דוקטורט של אמנון פרידברג ז"ל, על העזרה המקצועית בהכנת הרשומות. תודה רבה גם ללאוניד (לייבעלע) פרידמן, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט אוניברסיטת תל־אביב וגם שנים רבות יד ימינו של אמנון פרידברג ז"ל, על העזרה המקצועית.
כל הזכויות על התמונות שמורות לצלמים. תודה על תרומת תמונות ל: ערן לוין, עמירם לוי שקד, יעקב סלביץ, יאיר לופו, רועי גרדי, Alexandra Mareschi (איטליה)
התמונות צולמו בישראל, אלא אם מצויין אחרת על גבי הקרדיט המופיע על התמונה.