רשומה ארוכה – מומלץ לעיון וקריאה על גבי מסך מחשב
רשומה זו היא חלק ה' ואחרון בסדרת רשומות המציגות את משפחות הזבובאים בישראל ומוקדשת לדר' אמנון פרידברג ז"ל, מומחה עולמי לזבובים וחוקר במוזיאון הטבע ע״ש שטיינהרדט, אונ' תל־אביב. הסקירה מתפרשת על חמישה חלקים המפורסמים כרשומות נפרדות. חלקים ד'-ה' מציגים את משפחות הזבובים העילאיים של קבוצת קִצְרֵּי־הַמָחוֹשׁ Brachycera, המאגדת את מרבית משפחות הזבובאים. חלק א' מהווה סקירת מבוא קצרה על הזבובאים כקבוצה טקסונומית; בדגש ביולוגי, אקולוגי וטקסונומי. אם הגעתם ישירות לעמוד זה, מומלץ להתחיל עם חלק א'. חלק ב' מציג את קבוצת המשפחות המכונסת תחת השם אֲרֻכֵּי־המָחוֹשׁ Nematocera. חלק ג' מציג את משפחות הזבובים הירודים בקבוצת קִצְרֵּי־המָחוֹשׁ Brachycera.
משפחות הזבובאים של ישראל מוצגות בסדר א'-ב' על פי השיוך העל־משפחתי (Superfamily) המקובל לזמן פרסום הרשומה. עבור כל משפחה ניתנים: שם מדעי, שם עברי רשמי (במידה וקיים) ובנוסף ניתן הסבר על משמעות השמות המדעי והעברי (גִּיזְרוֹן + הֶקְשֵׁר, אם ידועים), מספר המינים המוכרים מישראל (על פי הספרות) וסקירה קצרצרה בהיבט ביולוגי ואקולוגי כלל עולמי.
קִצְרֵּי־הַמָחוֹשׁ Brachycera – זבובים עִילָּאִיִּים Higher Brachycera
בקבוצה זו המגוון הביולוגי האקולוגי והמורפולוגי גדול במיוחד. ברבים מהמינים הבוגרים קטנים מאוד ורובם מתאפיינים בצבעים בגוונים אפורים, חומים או צהובים – ניראותם לא מרשימה במיוחד. גפי הפה הן מסוג לוקקות־מוצצות ובמינים הניזונים על דם (לרוב הנקבות) הן מותאמות לניקוב עור הגוף בעזרת 'שיניים' פַרָה־סְטוֹמָלִיוֹת קטנטנות (prestomal teeth) המצויות בבסיס חדק הזבוב. מעניין שקבוצת ה־Acalyptratae אינה כוללת מינים הניזונים אובליגטורית על דם. הבוגרים הם מבקרי פרחים, טורפים חרקים אחרים או ניזונים מחומרים נוזלים ממקורות אורגניים שונים. הזחלים הם מטיפוס רִמָּה; קופסת ראש הזחל לא ניכרת ולקדמת הגוף צורה חרוטית. גפי הפה דמויות הקרסים פועלות במישור האנכי. הזחלים צמחוניים, אוכלי רקבובית, טפילים, טורפים ופרזיטואידים. הזחלים מתגלמים בחביונה והבוגר פורץ את החביונה בעזרת שלפוחית – עגולי תפר.
חלקים ד' ו־ה' של הרשומה מציגים 55 משפחות מישראל (מתוך כ־94 משפחות בכל העולם). הן ממוקמות טקסונומית גבוה יותר באילן היוחסין של קצרי־המחוש. כיום מקובל להציב אותן בעל־קבוצה Muscomorpha. חלק ד' מציג את הקבוצה Aschiza וחלק מה־Schizophora, כולם מתת־הקבוצה Acalyptratae. חלק ה' (רשומה זו) ממשיך עם ה־Acalyptratae ומסיים עם תת־הקבוצה Calyptratae.
קבוצת קצרי־המחוש, אף לכשעצמה נתפסת כקבוצה טבעית (מונופילטית), מהווה כאב ראש לא קטן לסיסטמטיקאים של זבובים והיחסים המשפחתיים בתוכה רחוקים מלהיות ברורים ואסכולות מחקר שונות רואות בחלק מהמשפחות קבוצות פרפילטיות. קבוצת קצרי־המחוש נחלקת (בחלוקה מסורתית שימושית) לשתי קבוצות פרפילטיות: יְשַּׁרְי הַתֶּפֶר Orthorrhapha (זבובים יְרוּדִים – Lower Brachycera) ועֲגוּלְּי הַתֶּפֶר (זבובים עִילָּאִיִּים – Higher Brachycera). המונח תֶּפֶר מתייחס לקו חולשה מובנה במעטפת הגולם או בחביונה. השמות העבריים של הקבוצות הללו נגזרו מהאופן בו הבוגר מגיח מהגולם או מהחביונה. בישרי תפר הבוגר מגיח לאחר שהגולם נפרץ לאורך תפר אורכי (צורת T). בעגולי התפר הבוגר מגיח לאחר שהחביונה נפרצת בתפר טבעתי המצוי סמוך לקצה הקדמי.
בהכללה, קבוצת עגולי התפר נחלקת לשתיים: חֲסֵרֵי תֶּפֶר (Aschiza, קבוצה פּולִיפִֿילֵטִית) ובַּעֲלֵי תֶּפֶר (Schizophora) (כאן המונח תפר מתייחס לתכונה מורפולוגית בזבוב). בחסרי התפר הבוגר פורץ את החביונה על ידי דחיקת הגוף וגפי הפה קדימה. בעלי תפר (קבוצה הנחשבת מפותחת יותר) מנפחים ב'מצחם' שלפוחית גדולה הפורצת בלחץ את החביונה. לאחר הגיחה השלפוחית מתכווצת לתוך הראש ובקודקוד ראש הבוגר (מעל המחושים) נותר 'תֶּפֶר' (ptilinal suture) בצורת פרסה – שאינו קיים בחסרי תפר. בעלי תפר נחלקים לשתי תת־קבוצות: Acalyptratae ו־Calyptrata. לבני תת־הקבוצה Calyptrata יש זוג קשקשים גדולים הקבועים, כל אחד, בחלק האחורי של בסיס הכנף וחופּים על הבוכניות. בתת־הקבוצה Acalyptratae (מוצאה האבולוציוני קדום יותר) הקשקשים קטנים ואינם חופּים על הבוכניות.
ACALYPTRATAE – המשך מחלק ד'
מִשְׁפַּחַת הַדַּר־יַעֲרִיִּים
Dryomyzidae Schiner 1862 [דריוֹ-מִיזִי-דֶה]
אטימולוגיה:
משם הסוג: Dryomyza Fallén, 1820.
יוונית: drÿs = עֵץ, יַעַר, אלון
יוונית: myîa = זְבוּב
ביאור השם המדעי: פַאלְן, 1810 מסביר (לטינית): "…Iude nomen, a (δρυς), quercus s. quaevis arbor". מעצי האלון עליהם הם (הבוגרים) נמצאים (בסמוך למוהל ניגר).
ביאור השם העברי: מהמילים דַּר (גר) ויַעַר. מהאקולוגיה של חלק מהמינים, המאכלסים יערות לחים.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: דַּר־יַעַר.
מספר המינים הידועים מישראל: מין אחד, Helcomyza mediterranea (Freidberg 1988). מוכר מאזור מעגן מיכאל.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־25 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה), בעיקר הולארקטית. זבובאים בגודל בינוני עד גדול 18-5 מ"מ. ככל הידוע הזחלים מתפתחים בחומרים אורגניים נרקבים כגון: פטריות נרקבות, הפרשות, גוויות ועוד. בחוף הפָּסִיפִי של צפון־אמריקה מצוי מין אחד התוקף זיפרגליים (בלוטי ים). הביצה מוטלת על זִיפרֶגֶל סגור בזמן השפל והזחל חודר לקונכיה וטורף את הסרטן. הבוגרים נמצאים בנישות לחות ומוצלות באזורי חורש ויער. לעיתים על או בסמוך לחומרים מרקיבים או מוהל עצים ניגר.
Sciomyzidae Fallén 1820 [סיוֹ-מִיזִי-דֶה]
אטימולוגיה:
משם הסוג: Sciomyza Fallén, 1820.
יוונית: skia = צֵל
יוונית: myîa = זְבוּב
ביאור השם המדעי: פַאלְן לא מספק הסבר. הבוגרים בחלק מהמינים חובבי צל ושוהים בשיחים.
ביאור השם העברי: מהמילים זְבוּב ושַׁבְּלוּל. מאורח החיים של הזחלים – טורפים או טפילי חלזונות.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: זְבוּב־שַׁבְּלוּלִים.
מספר המינים הידועים מישראל: 22 מינים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בינונית הכוללת כ־600 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה), בעיקר פליארקטית. זבובאים בגודל קטן עד גדול 14-2 מ"מ. במרבית המינים הזחלים הם טורפים, טפילים או פרזיטואידים של חֶלְזוֹנוֹת (Gastropoda); בעיקר שבלולי מים (בדרך כלל חסרי גולל operculum) ולעיתים של צדפות (Sphaeriidae) של מים מתוקים, שבלולי יבשה, חשופיות או ביציהם. מוכר מין אחד מאירופה התוקף רבי־רגליים מהסוג Ommatoiulus. באפריקה תועדו מקרים של תקיפת שלשולים (Oligochaeta). במרבית המינים הזחלים אקווטיים למחצה אולם יש גם מינים אקווטיים (רובם נושמים חמצן חופשי ועולים מידי פעם אל פני המים לנשום. ישנם גם מינים שהסתגלו לנשום בתוך המים).
רבים הם מינים יבשתיים עם אורח חיים פרזיטואידי המתפתחים בתוך גוף השבלול או החשופית, חלקם נוטשים את המארח בדרגת הזחל האחרונה ועוברים לטרוף שבלולים אחרים באופן חופשי. הבוגרים מאכלסים בתי גידול לחים; גדות נחלים, ביצות וכדומה ולעיתים גם חורשים ושטחים פתוחים (תלוי במין). הבוגרים נוהגים לנוח על צמחים כאשר ראשם פונה למטה. הם ניזונים מחומר אורגני נרקב, פעמים רבות משרידי רקמות של חלזונות שנטרפו על ידי הזחלים. לקבוצה חשיבות כלכלית ורפואית בהיות חלק מהמינים מדבירים אקולוגיים קיימים או אפשריים כנגד מינים פולשים או כנגד מינים המארחים דרגות ביניים של טפילים גורמי מחלות.
Sepsidae Walker 1833 [סֶפְּ-סִי-דֶה]
אטימולוגיה:
משם הסוג: Sepsis Fallén, 1810.
יוונית: sêpsis = רִיקָּבוֹן, רָקָב
ביאור השם המדעי: פַאלְן מנמק את השם מהמקום בו הזחלים מתפתחים – חומרים אורגניים נרקבים.
ביאור השם העברי: מהמילים זְבוּב ונְמָלָה. מהמראה דמוי הנְמָלָה של הבוגר. אף שאין להם שום קשר אקולוגי לנמלים.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: זְבוּב־נְמָלִי.
מספר המינים הידועים מישראל: 16 מינים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בינונית הכוללת כ־300 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). זבובאים בגודל קטן עד בינוני 6-2 מ"מ. לזבובים אלו זיקה לחומרים אורגניים נרקבים; בעיקר הפרשות בעלי־חיים (יונקים עופות וחרקים), בפרט צואה וזבל של יונקים וגם לפגרים של חסרי־חוליות וחולייתנים. הם מאכלסים כל מקום כמעט בו ימצא מצע גידול המתאים להתפתחות הזחלים. הבוגרים ניזונים מצוף וכנראה גם מהפרשות, מהן הם משלימים מינרלים וחלבונים הנדרשים להתפתחות הביצים.
הם חובבי חום ונראים לעיתים קרובות על עשבוניים ושיחים נעים בתזזיות ומרפרפים בכנפיים, התנהגות המאפיינת חיזור. יש מינים המתגודדים במאות ואלפים על הצמחים. לקבוצה חשיבות אקולוגית בהיותה חלק חשוב מקבוצת המפרקים הראשונים של חומרים אורגניים נרקבים. למינים עם זיקה לגוויות יש שימוש ברפואה משפטית.
מִשְׁפַּחַת הַצַהֲבוּבִיִּים
Chyromyidae Schiner 1863 [כִירוֹ-מִיִ-דֶה]
אטימולוגיה:
משם הסוג: Chyromya Robineau-Desvoidy, 1830.
יוונית: chrȳsos = זָהוּב
יווניתmyîa : = זְבוּב
ביאור השם המדעי: תיאור מראה – זבובים צהבהבים או זהובים.
ביאור השם העברי: מהמילה צָהוֹב. זיקה למשמעות השם המדעי.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: צַהֲבוּב.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־13 מינים (Freidberg 1988). בישראל למרבית המינים זיקה לבתי גידול מדבריים או חופיים.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־150 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). זבובאים בגודל קטן עד בינוני 6-2 מ"מ. נחקרה מעט מאוד מהיבטים טקסונומיים וביולוגיים / אקולוגיים. מינים רבים מוכרים מבתי גידול יובשניים ואפילו מדבריים למחצה. הם תועדו גם ממערות, מלחות וגדות נחלים. הבוגרים נראים לעיתים על צמחי פרחים ועצים.
הזחלים לא מוכרים וקיימת הנחה (על סמך ממצאי מעבדה) שחלקם לפחות, מתפתח על הפרשות וחומרים אורגניים בקיני ציפורים, במחילות של יונקים, בהפרשות עטלפים ובעץ נרקב ותחת קליפות גזעים; ככל הנראה נזונים מסינון מיקרואורגניזמים בדומה לתזונת זחלים במשפחות קרובות.
Heleomyzidae Westwood 1840 [הֵלְיוֹ-מִי-זִי-דֶה]
משם הסוג: Heleomyza Fallén, 1810.
יוונית: hélos = בִּיצָּה, אָחוּ
יוונית myîa = זְבוּב
ביאור השם המדעי: פַאלְן לא מספק גיזרון. מאפיינים בתי גידול לחים; ביצות, נחלים או חורשים ויערות.
ביאור השם העברי: מהמילים כָּנָף וזִיף. על שולי הכנפיים מסודרים זיפים אופייניים.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: כְּנַף־זִיף.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־45 מינים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־750 מינים מתוארים (כנראה לא מונופילטית ושנויה במחלוקת). התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה), בעיקר הולארקטית. זבובאים בגודל זעיר עד גדול 12-1.2 מ"מ. מהמעט שידוע, הזחלים מתפתחים וניזונים על חומרים אורגניים נרקבים וניתן למצוא אותם בהפרשות בעלי־חיים (גם של חיות משק), בגוויות, בפטריות, בקיני ציפורים ובמחילות בעלי־חיים; כולל של חרקים נוברי עץ. הבוגרים חובבי צל וקור נמצאים בקרבת אתרי הגדילה של הזחלים; בחורשים, במערות, באתרי קינון ובמחילות בקרקע.
הסוג Suillia (אירופה) מתפתח בקרקע בגוף הפרי של פטריות כְּמֵהִין (Truffle) והתנהגות הבוגרים המחפשים על הקרקע אתרי הטלה מסייעת למחפשי כמהין לאתר את הפטריות בקרקע. בישראל מתפתח גידול הכמהין (התחיל במו"פ צפון (הפניה להורדת מאמר) ויש חברה מסחרית שמגדלת אותן ברמת הגולן). זבובים בסוג Suillia היו בין המזיקים המשמעותיים גם בגידול המקומי, בנוסף לשני מינים של תזזיתניים (Phoridae) וחיפושיות ממשפחת הקצרחפיתיים (Staphylinidae).
Nannodastiidae Papp, 1980 [נָנוֹ-דָסְטִיִ-דֶה]
אטימולוגיה:
משם הסוג: Nannodastia Hendel, 1930.
לטינית: nānus = זעיר
יוונית: astia = שם סוג של זבוב. ראו מִשְׁפַּחַת הַרַכּוֹנִיִּים.
ביאור השם המדעי: הֵנְדֶּל, 1930 (Hendel) כותב: הזבוב דומה מאוד לסוג Astia (Asteia).
ביאור השם העברי: מתכונה מורפולוגית – מיעוט עורקים בכנף.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: דַּל־עוֹרֵק.
מספר המינים הידועים מישראל: מין אחד (Azorastia mediterranea).
עדיין אין תמונות
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה מאוד הכוללת כ־6 מינים בשני סוגים. זבובאים בגודל זעיר 1.3-0.7 מ"מ. קבוצה אניגמטית; מעט מאוד ידוע על אורח החיים. כל המינים נמצאו בחופים ימיים (בעיקר בים התיכון ובאטלנטי וגם באיים אינדוּ־פָּסִיפִיִּים); בקרבת או תחת מצוקים, בנישות עשירות בחומרים אורגניים כמו בגואנו שמקורו בעטלפים או ציפורים או הפרשות של יונקים קטנים. מניחים שהזחלים ניזונים מחלקיקים אורגניים.
Sphaeroceridae Macquart 1835 [סְפֵרוֹ-צֶרִי-דֶה]
משם הסוג: Sphaerocera Latreille, 1804.
יוונית: sphaîra = כַּדּוּר, עגול
יוונית: kéras = קֶרֶן
ביאור השם המדעי: הפרק האחרון של המחוש רחב ומעוגל.
ביאור השם העברי: מהמילים עֲגוֹל ומָחוֹשׁ. זיקה לשם המדעי.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: עֲגֹל־מָחוֹשׁ.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־60 מינים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בינונית הכוללת כ־1340 מינים מתוארים ועוד רבים מאוד שעדיין לא תוארו (טקסונומיה מורכבת ומיעוט פרטים להשוואה). התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה), בעיקר הולארקטית. זבובאים בגודל זעיר עד גדול 12-1.2 מ"מ. במינים רבים לבוגרים כנפיים קצרות, מנוונות או שהן חסרות כליל. הזחלים מתפתחים במגוון רחב של חומרים נרקבים והפרשות שמקורם מהחי והצומח. ככל הנראה ניזונים שם ממיקרואורגניזמים, אקריות וזחלי חרקים. ניתן למצוא אותם בקיני ציפורים, במחילות, במערות ובמקומות רבים המאכלסים בעלי־חיים; חולייתנים וחסרי־חוליות. מספר מינים נמשכים ליישובים; לאתרים שופעים בחומר אורגני נרקב וזבל, בהם גם לולים, דירים ורפתות.
לחלק מהמינים חשיבות רפואית בשל היכולת לשאת גורמי מחלה ובעיקר בשל הזיקה לסביבות עשירות בחומרים אורגניים שמקורם בהפרשות (ביוב, מערכות ניקוז ועוד) והיותם סמנים לבעיות בניקוז ביוב או הצטברות לא תקינה של פסולת. למינים עם זיקה לגוויות יש שימוש ברפואה משפטית.
מִשְׁפַּחַת זְבוּבֵי־חֹרֶף
Psilidae Macquart 1835 [פְּסִי-לִי-דֶה]
משם הסוג: Psila Meigen, 1803.
יוונית: psilós = עָרוּם, חלק
ביאור השם המדעי: מַיֵּיגֶן לא נותן הסבר ברור. מַאקָאר, 1835 (Macquart), מסביר שהכוונה למראה גוף חלק.
ביאור השם העברי: מהמילים זְבוּב וחוֹרֶף. עונת הפעילות האופיינית לקבוצה – חורף.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: זְבוּב־חוֹרֶף.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־11; חלקם אנדמיים (Freidberg 2009).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־320 מינים מתוארים. התפוצה בעיקרה הולארקטית; באזורים ממוזגים קרירים. זבובאים בגודל קטן עד בינוני; 10-3 מ"מ. הזחלים ברובם צמחוניים, מתפתחים בשורשים או גבעולים של צמחים לא מעוצים. מוכרים מינים המתפתחים תחת קליפות עצים ואחדים היוצרים עפצים. מספר קטן של מינים מהווים מזיקים בגידולי שדה ובחממות. לדוגמא: Chamaepsila rosae ('זבוב הגזר') הוא מזיק קשה בגידולי גזר וסוככיים (Apiaceae) אחרים, גם בישראל.
מִשְׁפַּחַת הַכִּידוֹנִיִּים
Lonchaeidae Rondani 1856 [לוֹנְ-כָ-אִי-דְה]
משם הסוג: Lonchaea Fallén, 1820.
יוונית: lógchë = כִּידוֹן, חֲנִית
ביאור השם המדעי: פַאלְן, 1810 מסביר (לטינית): "Inde nomen generis λόγχαιος hastam gerens". נושא חנית; מתייחס לאיבר ההטלה – ארוך וחרוטי, דמוי כידון.
ביאור השם העברי: מהמילה כִּידוֹן. זיקה למשמעות וההקשר של השם המדעי.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: כִּידוֹנִי.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־13 מינים (Freidberg and Morgulis 2011).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־600 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה, חוג הקוטב הצפוני וניו־זילנד). זבובאים בגודל קטן 6-3 מ"מ. את הזחלים מוצאים בדרך כלל בעצים נרקבים או תחת קליפות עצים מתים. מוכרים מינים עם זיקה לעצים מסויימים. מינים אחרים מתפתחים בחומר צמחי פגוע או נרקב או בפירות. מספר מינים נחשבים מזיקים חקלאיים בגידולי חממה (בעיקר באזור הטרופי). הזחלים ניזונים מחומר צמחי, או פטריות ומינים אחדים יוצרים עפצים. המין Silba adipata ('זבוב התאנה') הוא מזיק חשוב במטעי תאנים, גם בישראל. מוכרים גם מינים המתפתחים בגוויות או הטורפים זחלים של חרקים אחרים. משום גודלם, רוב המפגשים עם הבוגרים הם עם פרטים מגידול (מכוון או אקראי) או ממלכודות חרקים המשתמשות בחומרים תוססים (בירה, יין).
Pallopteridae Loew 1862 [פַּלוֹ-פְּטֶרי-דֶה]
משם הסוג: Palloptera Fallén, 1820.
יוונית: pállos = רוֹטֵט
יוונית: pterón = כָּנָף
ביאור השם המדעי: פַאלְן, 1817 מסביר (לטינית): "Derivatur nomen generis a παλων πτερα vibrans alas"; מהרטטת כנפיים (התנהגות אופיינית של הבוגרים).
ביאור השם העברי: מהמילה רֶטֶט. זיקה למשמעות השם המדעי.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: רַטְטָן.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־3 מינים (Freidberg 1988). תפוצתם מוגבלת לצפון המדינה.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־70 מינים מתוארים. התפוצה באזורים הממוזגים. זבובאים בגודל קטן עד בינוני 7-2.5 מ"מ. הביולוגיה של הקבוצה מוכרת רק ממעט מינים. חלק מהזחלים נמצאו בתוך פרחים ובגבעולים אולם מהות התזונה אינה ברורה. חלקם ניזונים מתַּפְטִירי פטריות או מזחלי חיפושיות (Scolytidae) המתפתחים תחת קליפות עצים. קיים גם תיעוד על טריפה של זחל של פטריתוש. הבוגרים מצויים באזורים מוצלים, לעיתים בקרבת מקור מים. אחרים נראים על פרחים (בעיקר סוככיים) ועל גזעי עצים.
משם הסוג: Piophila Fallen, 1810.
יוונית: pîon = שָׁמֵן, עשיר בחֵלֶב
יוונית: phílos = אוֹהֵב
ביאור השם המדעי: פַאלְן, 1810 מסביר (לטינית): "Larvae ex obsoniis pinguibus & rancidis vivunt. Nomen igitur generis a πῖος pinguedo, mutuatum" – הזחלים ניזונים משומן ומזון מעופש, לכן שמו של הסוג הושאל משומן.
ביאור השם העברי: הֶלְחֵם של פֶּגֶר + גַּרְגְּרָן (אוהב לאכול). מהאקולוגיה של חלק מהמינים, המתפתחים בפגרים.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: פְּגַרְגָּרָן.
מספר המינים הידועים מישראל: 5 מינים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־100 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה), בעיקר הולארקטית. זבובאים בגודל קטן עד בינוני 7-1.5 מ"מ. במרבית המינים הזחלים מתפתחים וניזונים מחומר אורגני נרקב: בעץ מתפרק, בפטריות רקב, בקיני ציפורי שיר שם הם ניזונים גם מדם הגוזלים, בגוויות של חולייתנים או במצעים עשירים בחלבונים.
אחד המינים החשובים הוא פְּגַרְגָּרָן הַגְבִינָה (Piophila casei), מין מלווה אדם המתפתח במוצרים עשירים בחלבון כמו גבינות, דגים מעושנים ונקניקים. במידה והרימות נבלעות הן נוטות לשרוד ולעיתים לפצוע את דופן המעי. בדרך כלל הן יוצאות מהגוף חיות, עם הצואה. בישראל מין זה נאסף גם מפגרי כבשים וחולייתנים אחרים. באי סרדיניה משתמשים בזחלי המין הזה להתססת סוג מיוחד של גבינת פֶּקוֹרִינוֹ (מחלב כבשים) הנקראת Casu Marzu.
Platystomatidae Schiner 1862 [פְלָטִי-סְטוֹמָ-טִי-דֶה]
משם הסוג: Platystoma Meigen 1803.
יוונית: platýs = רָחָב
יוונית: stóma = פֶּה
ביאור השם המדעי: גפי הפה כוללות חלק בשרני רחב.
ביאור השם העברי: מהמילה זַרְבּוּבִית (פִּיָּה מוארכת). זיקה למשמעות השם המדעי.
שם עברי שימושי לסוג Platystoma: זַרְבּוּב.
מספר המינים הידועים מישראל: 11 מינים בשני סוגים (Bonder & Feridberg 2016). הקבוצה נחקרה טקסונומית בישראל.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בינונית הכוללת כ־1200 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה), עושר המינים מצוי באזורים הטרופיים של העולם הישן. זבובאים בגודל קטן עד גדול 11-3 מ"מ. הזחלים מתפתחים בחומר צמחי טרי או נרקב, תחת קליפות עצים, בהפרשות בעלי־חיים, בגוויות ובפקָעִיות שורש. הבוגרים נראים במגוון בתי גידול פתוחים ומוצלים. הם ניזונים מנוזלים שמקורם בגוויות, הפרשות ופירות, צוף, טל־דבש ומוהל עצים ניגר.
שם קודם: פִּרִיזְבוֹבִיִּים
Tephritidae Newman 1834 [טֵפְ-רִי-טִי-דְה]
משם הסוג: Tephritis Latreille, 1804.
יוונית: téphra = אֵפֶר או צבע אָפוֹר
ביאור השם המדעי: שם סוג של אבן ממוצא וולקני בצבע אפור. מקים הסוג לָטְרֵיי (Latreille) לא נתן הקשר לשם. מַיֵּיגֶן, 1826 מציין: "קרוב לוודאי שהשם מתאר צבע אפור, ואכן יש מספר המינים בצבע כזה". יתכן והשם מתייחס לדגמי פסים או כתמים, בדרך כלל אפורים או שחורים, שיש למינים רבים על הכנפיים.
ביאור השם העברי: מהמילים זְבוּב ופְּרִי. הזחלים בחלק מהמינים מתפתחים בתוך פירות בשרניים.
שם עברי שימושי לסוג Tephritis ובכלל: זְבוּב־פְּרִי.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־100 מינים (2011 Freidberg and Morgulis). אחת ממשפחות הזבובאים הנחקרות ביותר בישראל. נחקרה בישראל על ידי אמנון פרידברג.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בינונית הכוללת כ־5000 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה), עושר המינים מצוי באזורים הטרופיים. זבובאים בגודל קטן עד גדול 10-2.5 מ"מ. זו אחת ממשפחות הזבובאים היותר נחקרות בעולם ויש לה חשיבות כלכלית רבה. הרוב המכריע של המינים מתפתחים בצמחים חיים; הזחלים מתפתחים בפרחים, בזרעים, בפירות בשרניים, בגבעולים ובשורשים. חלק מהמינים יוצרים עפצים. מינים רבים מתפתחים על מין אחד בלבד או סוג אחד בלבד או משפחה אחת בלבד.
מספר עשרות מינים נחשבים למזיקים חקלאיים משמעותיים הפוגעים בגידולים חקלאיים ובתוצרת חקלאית. רוב מינים הללו משתייכים לאחד משישה סוגים עיקריים: Anastrepha, Rhagoletis, Bactrocera, Dacus, Zeugodacus, Ceratitis. בארץ מצויים ארבעה מינים בעלי חשיבות חקלאית: זְבוּב־פְּרִי הַזַיִת Bactrocera oleae המתפתח בפירות הזיתים. זְבוּב־פְּרִי הַדְּלוּעִיִּים Dacus ciliatus המתפתח במגוון פירות ממשפחת הדלועיים. זְבוּב־פְּרִי הַאֲפַרְסֵק Bactrocera zonata וזְבוּב־פְּרִי יָם־ תִּיכוֹנִי Ceratitis capitata, המתפתחים במגוון רחב של פירות ממשפחות בוטניות שונות. לזבובי־פרי אחרים משמעות אקולוגית וכלכלית בהדברה ביולוגית של עשבים מזיקים, לדוגמא, הדברת מיני דרדרים בצפון אמריקה על ידי זבוב־הפרי Urophora quadrifasciata.
רבים מהבוגרים בולטים בכנפיים עם כתמים ודגמים צבעוניים. הם מרבים להניע את הכנפיים ולנוע בתזזיות על המצע. הנקבות ניכרות בצינור הטלה טלסקופי, שלעיתים עולה באורכו על אורך הבטן. הם ניזונים מצוף, טל־דבש, הפרשות צמחים ועוד. זבובי־הפרי משמשים גם כמודלים במחקרים אבולוציוניים והתנהגותיים. לזבובי־הפרי התנהגויות חיזור מורכבות ביותר. מורכבות הנעה מזכרים המציגים ריקוד חיזור פשוט וקצר, ועד רפרטואר מורכב של אותות אקוסטיים, תצוגות ויזואליות ושימוש בפרומונים ומנקבות הבוחרות בקפידה את בין הזוג לפני ההזדווגות ומשתמשות במספר ערוצי מידע הכוללים, בין השאר, ליקוק, האכלת חיזור, בחינה ויזואלית ועוד.
Ulidiidae Macquart 1835 [אוּלִי-דִיִ-דֶה]
משם הסוג: Ulidia Meigen, 1826
יוונית: oulë = צַלֶּקֶת
ביאור השם המדעי: מַיֵּיגֶן, 1826 מסביר (גרמנית): "“Ulidia von dem griechischen Ule, narbe, weil sie eine narbige stirn habe. מהמילה היוונית Ule = צלקת, מכיוון שיש להם מצח מצולק – לא ברור לאיזה סממן מורפולוגי הוא מתכוון.
ביאור השם העברי: משם סוג היסטורי Ortalis, ששימש כטייפ (type) למשפחה שנקראה בעבר Ortalidae וגם Otitidae. בשנות השלושים הוברר שהשם Ortalis כבר תפוש על ידי סוג של עוף במשפחת הגואניים Cracidae ושם המשפחה שונה משום זכות הראשונים. הסוג Ortalis לכשעצמו בוטל לאחר שנמצא כקבוצה פארפלטית ובני הסוג הועברו לסוגים אחרים באותה משפחה ובמִשְׁפַּחַת זְבוּבֵי־הפְּרִי.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: אוֹרְטָלִית.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־39 מינים (2011 Freidberg and Morgulis).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בינונית הכוללת כ־700 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה), עושר המינים מצוי באזורים הניאוטרופיים. זבובאים בגודל קטן עד גדול 11-2.5 מ"מ. הביולוגיה של מרבית המינים מוכרת בקושי או כלל לא. חלק מהמינים מתפתחים בחומר אורגני נרקב, נשר עלים, זבל בעלי־חיים, מוהל עצים ניגר ותחת קליפות עצים. מרכיב התזונה שלהם לא ידוע. במינים אחדים מוכרת תזונה צמחונית וחלקם נחשבים מזיקים בגידולי סלק סוכר, בצל, תירס ועוד. הבוגרים נאספו במגוון בתי גידול: מליחים, חולות, לחים, ביצות, על פרחים ועצים.
CALYPTRATAE
מִשְׁפַּחַת הַשְׁרַצְגָּלְמִיִּים
Hippoboscidae Samouelle 1819 [הִיפּוֹ-בּוֹ-סִי-דֶה]
משם הסוג: Hippobosca Linnaeus, 1758.
יוונית: híppos = סוּס
יוונית: bóskø = אוֹכֵל
ביאור השם המדעי: אוֹכֵל הסוסים' – במקור שם כללי קדום לזבובים הניזונים מדם חולייתנים.
ביאור השם העברי: הֶלְחֵם של מַשְׁרִיץ + גּוֹלֶם – מהביולוגיה של הקבוצה. הזחלים מתפתחים בתוך הנקבה, המשריצה אותם ממש לפני התגלמות.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: שְׁרַצְגֹּלֶם.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־13 מינים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־800 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). זבובאים בגודל קטן עד בינוני 10-3 מ"מ. כל המינים המוכרים הם טפילים חיצוניים ואובליגטוריים הניזונים מדם של ציפורים ויונקים. כשלושה רבעים מהמינים מתארחים על עטלפים, מרבית השאר על ציפורים ועוד מספר מועט על יונקים גדולים, בעיקר פרסתנים; בהם חיות משק. מרבית המינים הם אובליגטוריים למינים או סוגים מסויימים וחלקם, כמו מינים הניזונים מדם ציפורים, מתארחים על מגוון גדול יותר של מינים. לעיתים הם נוחתים בטעות על אדם אך אינם יכולים להתנחל עליו לאורך זמן ואינם מסוכנים לו. הזחל מתפתח בתוך גוף האם, שם הוא ניזון מהפרשה הנוצרת בבלוטות ייעודיות. הנקבה משריצה את הזחל סמוך למועד ההתגלמות המתבצעת תוך שעה בקרקע. הפוריות של הנקבה נמוכה יחסית, בדרך כלל פחות מ־10 זחלים במהלך חייה, תלוי במין.
בני המשפחה מותאמים מאוד לאורח החיים הטפילי. הגוף שטוח (מקשה על סילוקם) והשלד קשה וגמיש. הרגליים חזקות ומצויידות בטְפָרִים המאפשרים היצמדות עיקשת לנוצות או לפרווה. מינים רבים מעופפים היטב, בחלק מהם הנקבה מאבדת את הכנפיים מספר ימים לאחר הצמדות למארח מתאים. במינים אחרים הנקבות חסרות באופן משני כנפיים או שהן שרידיות, במינים כאלו (המתארחים על עטלפים) כל מחזור החיים מתנהל על המארח. לקבוצה חשיבות רפואית וטרינרית בשל מספר קטן של מינים שהם נשאים אפשריים של טפילים וגורמי מחלה הפוגעים גם בחיות משק. כינאים טפילים (לשעבר כִּנִּים לוֹעֲסוֹת), המתארחים על ציפורים, משתמשים בשרצגלמים המתארחים על ציפורים כשרתי הסעה למעבר בין ציפורים מארחות.
Nycteribiidae Samouelle, 1819 [נִקְטֶ-רִי-בִּיִ-דֶה]יש המחשיבים אותה כתת־משפחה Nycteribiinae בתוך Hippoboscidae
אטימולוגיה:
משם הסוג: Nycteribia Latreille, 1796.
יוונית: nýx = לַיְלָה
יוונית: bios = חי
ביאור השם המדעי: 'פעיל לילה' – בני הקבוצה טפילים של עטלפים פעילי לילה.
ביאור השם העברי: מהמילה אַפְלוּלִית. זיקה לשם המדעי. עוקב גם אחר השם 'אַפְלוּל' Eptesicus, המתאר סוג של עטלף חרקים.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: אַפְלוּלִית.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־12 (Freidberg 1988). למעט מין אחד הטפיל על עטלף פירות, כל השאר הם טפילים של עטלפי חרקים.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־300 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). עושר המינים הגדול מצוי באזורים הטרופים של העולם הישן. זבובאים בגודל קטן עד בינוני 5-1.5 מ"מ. כל המינים המוכרים (נקבות וזכרים) הם טפילים חיצוניים אובליגטוריים הניזונים מדם עטלפים. בני המשפחה מותאמים מאוד לאורח החיים הטפילי. הגוף דמוי עכביש, שטוח (מקשה על סילוק) והשלד קשה וגמיש. הרגליים חזקות ומצויידות בטְפָרִים המאפשרים היצמדות עיקשת לפרווה. הם חסרים עיניים וכנפי תעופה (יש בוכניות). מרבית המינים הם אובליגטוריים למינים מסויימים או לסוגים קרובים, ברם חלקם מתארחים על מגוון גדול של מיני עטלפים. הזחל מתפתח בתוך גוף האם. לקראת מועד ההתגלמות הנקבה עוזבת את המארח ומדביקה את הזחל למצע מוצק בסמוך למארח.
אטימולוגיה:
משם הסוג: Strebla Wiedemann, 1824.
יוונית: strevlós = מְעֻוָּות
ביאור השם המדעי: וִידֶמַן (Wiedemann) מסביר (גרמנית): "Nomen a σtρεβλóς perversus". ככל הנראה הכוונה למורפולוגית הגוף המוזרה של הזבוב.
ביאור השם העברי: מהמילים זְבוּב ועֲטַלֵּף. טפילי עטלפים הניזונים על הדם.
שם עברי שימושי לכלל הסוגים במשפחה: זְבוּב־עֲטַלֵּפִים.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־5 מינים (Freidberg 1988).
עדיין אין תמונות
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־240 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). עושר המינים הגדול מצוי באזורים הטרופים של העולם החדש. זבובאים בגודל זעיר 5-0.8 מ"מ. כל המינים המוכרים (נקבות וזכרים) הם טפילים חיצוניים אובליגטוריים הניזונים מדם עטלפים. מרבית המינים הם אובליגטוריים למינים או סוגים מסויימים של עטלפים אוכלי חרקים. בני המשפחה מותאמים מאוד לאורח החיים הטפילי. הגוף שטוח (מקשה על סילוקם) והשלד קשה וגמיש. הרגליים ארוכות ומצויידות בטְפָרִים המאפשרים היצמדות עיקשת לפרווה. העיניים המורכבות קיימות, מנוונות או חסרות (העיניות חסרות תמיד). חלקם בעלי כנפיים מפותחות, באחרים הכנפיים מנוונות ויש החסרים כנפיים כלל. הזחל מתפתח בתוך גוף האם. לקראת מועד ההתגלמות הנקבה עוזבת זמנית את המארח ומשריצה את הזחל בסמוך. בסוג שַׂקִיקָן (Ascodipteron) הנקבות מאבדות את הכנפיים לאחר הגעה למארח. בעזרת גפי הפה הן נוברות בגוף המארח ורק הקצה האחורי של הבטן נותר מבצבץ החוצה.
מִשְׁפַּחַת הַאַנְתּוֹמִיתִיִּים
Anthomyiidae Robineau-Desvoidy 1830 [אַנְטוֹ-מִיִ-דֶה]
משם הסוג: Anthomyia Meigen, 1803.
יוונית: ánthos = פֶּרַח
יוונית: myîa = זְבוּב
ביאור השם המדעי: הבוגרים נראים על פרחים; ניזונים מצוף וגרגרי אבקה.
ביאור השם העברי: תעתיק של השם המדעי.
שם עברי שימושי לכלל הסוגים במשפחה: אַנְתּוֹמִית.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־40 מינים (Freidberg 1988). חלקם מוכרים רק מצפון הארץ והחרמון.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בינונית הכוללת כ־1900 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). עושר המינים הגדול מצוי באזור ההולארקטי. זבובאים בגודל קטן עד גדול 12-4 מ"מ. משפחה מגוונת, הכוללת מינים הניזונים מהצומח; חלקם מתפתחים כנוברי עלים. רבים מתפתחים על חומרים אורגניים שונים – מהצומח והחי ומוצאים אותם בקרקע, בחוף הים, בהפרשות בעלי־חיים, בקיני ציפורים ועוד. לחלק מהמינים הצמחוניים חשיבות כלכלית כמזיקים לגידולי חקלאיים, בעיקר בני הסוג דֶּלְיָה Delia. מוכרים מינים המתפתחים בפטריות רקב או בפטריות טפיליות וגם מינים פרזיטואידים של חרקים או חומסנים בקינים של דבוראים שם הם ניזונים ממזון הזחלים. הבוגרים ניזונים מצוף, מוהל ניגר מעצים או נוזלים שמקורם בפגרים, הפרשות בעלי־חיים, צמחים נרקבים ועוד.
Fanniidae Townsend, 1935 [פַ-נִיִ-דֶה]
משם הסוג: Fannia Robineau-Desvoidy, 1830.
יוונית: Fannia = דמות אישה במיתולוגיה היוונית.
ביאור השם המדעי: רוֹבִינוֹ-דֶווֹידִי (Robineau-Desvoidy) לא מספק הסבר לשם.
ביאור השם העברי: זְבוּב קטן. דומים לזבובי בית אבל קטנים בהרבה.
שם עברי שימושי לסוג Fannia ולכל הסוגים במשפחה: זְבוּבִית.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־12 מינים, בסוג Fannia (לפי החי והצומח של א"י, 1985).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־300 מינים מתוארים (בעבר נכללו בתוך משפחת הזבוביים). התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). עושר המינים הגדול מצוי באזור ההולארקטי ובאזורים הממוזגים הטרופיים של העולם החדש. זבובאים בגודל קטן 5-2 מ"מ. הזחלים מתפתחים על מגוון של חומרים אורגניים (נוזליים ומוצקים). רבים ניזונים על מיקרואורגניזמים הנאספים ממצע בית הגידול הכולל: צמחים, הפרשות בעלי־חיים, קיני ציפורים, מחילות יונקים וציפורים ופרוקי־רגליים ופגרים של חסרי־חוליות. למספר מינים מלווי אדם חשיבות רפואית כגורמים מזדמנים לרַמֵּמְת (myiasis) במערכת העיכול (כנראה מאכילה של מוצרי מזון המכילים רימות). הבוגרים נראים בעיקר בשולי יערות, חורשים ומקומות מוצלים ופחות בשטחים הפתוחים. זְבוּבִית (פַנְיָת) הַבָּתִים הוא מין הנמצא לעיתים בתוך בתי מגורים, בעיקר ליד גופי תאורה פועלים.
Muscidae Latreille, 1802 [מוּסְ-צִּי-דֶה]
משם הסוג: Musca Linnaeus, 1758.
לטינית: musca = זְבוּב
ביאור השם המדעי: נגזר מהשם μυιαι (myiai) ; זבוב בספרות היוונית העתיקה.
ביאור השם העברי: מהמילה זְבוּב. המילה 'זבוב' מוזכרת כבר במקרא: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק יְהוָה לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר" (ישעיהו ז יח'). מקור המילה שמי והיא מופיעה גם במשנה. בספר 'תולדות הארץ' (1840) מוזכרים בין השאר, הערכים 'זבוב העוף' ו'זבוב הצאן'. בספרות העברית המתחדשת: "…לקלקל יכול אפילו זבוב…" (אריה 'בעל גוף', ביאליק 1899).
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: זְבוּב.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־130 מינים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה גדולה הכוללת כ־5200 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). זבובאים בגודל קטן עד גדול 18-2 מ"מ. אולי המשפחה המזוהה ביותר עם הסידרה כולה, בשל מספר המינים צמודי אדם (סיננתרופיים) הנפוצים בכל העולם – המוכר מכולם הוא זבוב הבית Musca domestica. אולם מרבית המינים אינם צמודי אדם ומראים אורחות חיים מגוונים מאוד. יש מהם (הבוגרים) שהם טורפים, מוצצי דם, אוכלי רקב, אוכלי הפרשות שונות של בעלי־חיים (כולל מפצעים פתוחים) או/ו ניזונים על צוף ואבקה. הזחלים ניזונים על מיקרואורגניזמים או חומר אורגני מת או טורפים חסרי־חוליות קטנים. מתפתחים במגוון עצום של בתי גידול; על ובתוך צמחים, בקרקע ובמים. יש המתפתחים בחומר אורגני נרקב, בקיני חרקים וציפורים, בגוויות ופגרים.
לחלק מהמינים חשיבות רפואית שלילית; מינים הנמשכים למזון של האדם עלולים לשאת על גופם גורמי מחלה ובאופן דומה מינים הניזונים מפצעים פתוחים או מדם עלולים להעביר גורמי מחלות שונים. לרבים מבני הקבוצה חשיבות אקולוגית בהיותם (הזחלים) חלק מקבוצת המפרקים הראשוניים המסייעים לפרק חומרים אורגניים נרקבים והפרשות לחומרי מזון עבור מפרקים שניוניים ושלישוניים.
רשומות נוספות באתר
הסוג Lispe
Scathophagidae Robineau-Desvoidy 1830 [סְקָטוֹ-פָגִי-דֶה]
משם הסוג: Scathophaga Meigen, 1803.
יוונית: skatós = צוֹאָה
יוונית: phágos = אוֹכֵל
ביאור השם המדעי: לפי מַיֵּיגֶן, הזחלים בסוג זה מתפתחים בתוך צואה טרייה, בעיקר של פרות.
ביאור השם העברי: מהמילה זֶבֶל. זבל הוא, בין השאר, כינוי לצואת פרות.
שם עברי שימושי לכלל הסוגים במשפחה: זַבְלוּל.
מספר המינים הידועים מישראל: 4 מינים בשני סוגים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־500 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). עושר המינים הגדול מצוי בחצי הכדור הצפוני בעיקר באזור הפליארקטי ובמיוחד באזורים הצפוניים ובאזורים אלפיניים. זבובאים בגודל קטן 4-0.5 מ"מ. בניגוד למסתמן משם המשפחה ומהאקולוגיה של כמה מינים נפוצים, חלקם מלווי אדם, הביולוגיה של הזחלים מגוונת מאוד; רבים ניזונים מצמחים (נוברי עלים וגבעולים או נוברי זרעים), יש המתפתחים במים שם הם טורפים פרוקי־רגליים זעירים, יש המתפתחים במצעים לחים (חומרים אורגניים וגם הפרשות בעלי־חיים) שם הם טורפים ביצים וזחלי חרקים אחרים או ניזונים מההפרשות בעלי־חיים. הבוגרים טורפים חרקים קטנים על פרחים או/ו ניזונים מנוזלי הפרשות.
מִשְׁפַּחַת הַבּוֹהֲקָנִיִּים
Calliphoridae Brauer & Bergenstamm 1889 [קַלִי-פוֹרִי-דֶה]
משם הסוג: Calliphora Robineau-Desvoidy, 1830.
יוונית: kalós = יָפֶה
יוונית: phorós = לבוש
או יוונית: phorá = תְּנוּעָה, מהיר, אימפולסיבי.
ביאור השם המדעי: רוֹבִינוֹ-דֶווֹידִי לא מספק את ההסבר לשם. מתייחס לצבעי הגוף המתכתיים (מֵטָאלִיִּים), המבריקים והיפים של רבים מבני המשפחה.
ביאור השם העברי: מהמילה בּוֹהַק. מהצבע המבריק של חלק מהסוגים.
שם עברי לסוג Calliphora ושימושי בכלל: בּוֹהֲקָן.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־20 (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בינונית הכוללת כ־1200 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). עושר המינים הגדול מצוי באפריקה ואירופה. זבובאים בגודל קטן עד גדול 16-4 מ"מ. רבים מהמינים מתפתחים בגוויות של בעלי־חיים. עובדה זו מקנה להם חשיבות פורנזית ברפואה משפטית וגם חשיבות אקולוגית רבה בתרומה הסניטרית של הרימות בפירוק חומרים אורגניים והפיכתם זמינים לרמות טרופיות נוספות, הן עצמן כמזון לטורפים או בהפרשות שלהן כמזון למפרקים שניוניים.
בחלק מהמינים הזחלים גורמים לרַמֵּמְת (myiasis) אובליגטורית או מזדמנת ברקמות של יונקים (דוגמת 'זבוב הבורג' Cochliomyia hominivorax שהיה המניע לפיתוח וליישום שיטת פיזור פרטים עקרים S.I.T), בהם האדם. יש הגורמים לרַמֵּמְת בשלשולים (הסוג Pollenia), בחלזונות ובשבלולים (הסוג Onesia), ויש זחלים (בּוֹהֲקָן הַצִיפּוֹרִים Protocalliphora azurea) הניזונים על דם של גוזלים או טורפים רימות של זבובאים אחרים (הסוג Chrysomy).
ראוי להזכיר שרימות של מספר מינים מהבוהקניים משמשות (בעולם ובעבר גם בישראל) בטיפולים ביו־תרפיים – שיטת טיפול אלטרנטיבית בפצעים כרוניים (פצעי לחץ, סוכרת ועוד) על ידי רימות מעוקרות הניזונות סלקטיבית מרקמות מתות בפצעים ובכך הן מזרזות החלמה. אחד מהמינים המשמשים בשיטה זו הוא בּוֹהֲקָן יָרוֹק Lucilia sericata, אחד המינים הנפוצים ביותר מהמשפחה. הבוגרים ניזונים ממזון סוכרי כגון צוף פרחים וגם אבקה ולכן מהווים מאביקים חשובים. הנקבות ניזונות גם ממזון עשיר בחלבון ונראות בקרבת ועל גוויות והפרשות.
Rhiniidae Brauer & Bergenstamm, 1889 [רִי-נִיִ-דֶה]
משם הסוג: Rhinia Robineau-Desvoidy, 1830.
יוונית: rhinós = אַף
ביאור השם המדעי: רוֹבִינוֹ-דֶווֹידִי לא מספק הסבר לשם. לבני הסוג וסוגים נוספים במשפחה 'חרטום' בולט מעל גפי הפה.
ביאור השם העברי: אין שם עברי רשמי, בעברם בתוך משפחת הבוהקניים הם נקראו רִינִיּוֹת (החי והצומח של א"י, 1985). אפשר להציע את השם משפחת הַרִינִיתִיּים – תעתיק השומר על הצליל של השם המדעי ועל רצף היסטורי עם השם הקודם. כשם שימושי לסוגים מוצע לשמר את המילה רִינִית.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־10 (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת 400 מינים מתוארים. באופן מסורתי נכללה כתת־משפחה במשפחת הַבּוֹהֲקָנִיִּים ויש החולקים על קיומה כמשפחה עצמאית. התפוצה העקרית באזורים הטרופיים של העולם הישן ואוסטרליה, נעדרים מהעולם החדש. זבובאים בגודל קטן עד גדול 16-4 מ"מ. הביולוגיה של הקבוצה מוכרת רק מעט. מספר המינים נצפו מטילים בחפירות טריות בקיני טרמיטים שם הרימות טורפות טרמיטים. זחלים של המין Stomorhina lunata תוקפים חגבים בסוג אַרְבֵּה Schistocerca – הנקבה מטילה על הקרקע מעל תיק ביצים מוטמן והזחל חודר את הקרקע ומגיע לתיק וטורף את הביצים. מספר המינים התקבלו מקינים של צרעות המתפתחות בקרקע. ככל הנראה הזחלים התפתחו במזון של זחלי הצרעות.
שם קודם: אֵסְטֵרִיתִיִּים
Oestridae Leach 1815 [אוֹסְטְ־רִי-דֶה]
משם הסוג: Oestrus Linnaeus, 1758.
יוונית: oîstros = שִׁיגָּעוֹן, תשוקה
ביאור השם המדעי: שם ממקור עתיק. הרומאים קראו לו 'cui asilo' היוונים קראו לו Oestrus. ליניאוס אימץ את השם, אף שלא בהכרח השם במקור כוון לקבוצה שהיום אנו קוראים לה Oestridae.
ביאור השם העברי: מהמילה 'רִימָּה' ותופעת הרַמֵּמְת, בה זחלי זבובאים מסויימים מתפתחים בתוך רקמות של חולייתנים.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: רִמַּמְתָּן.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־8 מינים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־150 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). זבובאים בגודל בינוני עד גדול 4-19 מ"מ. הזחלים מתפתחים כטפילים פנימיים ביונקים (בעיקר פרסתנים); בדרך כלל באף או במערכת הנחיריים (צאן ופרסתנים אחרים). אחרים מתפתחים במערכת העיכול (סוסים, קרנפים, פילים). הדעה הרווחת שהם גורמים למארחים שלהם להתנהג בעצבנות רבה או בשיגעון, כאשר הם מעופפים סביבם, ואף לגרום לפגיעה עצמית. במינים המתפתחים בנחיריים הנקבה משריצה זחלים ישירות לפתחי הנשימה. הזחל מתפתח בחללי האף או הפה וניזון מריר ודם. בתום ההתפתחות נוטש הזחל את המארח ומתגלם בקרקע.
יש מינים בהם הזחל חודר לתוך הרקמות, נודד בגוף מספר חודשים במהלכם הוא ניזון. הנשימה מתרחשת בפיעפוע דרך מעטפת גוף הזחל. בסוף תקופת ההתפתחות הזחל עולה אל מתחת פני העור שם הוא מנקב את עור המארח כאשר פתחי הנשימה פונים החוצה והוא נושם אוויר אטמוספרי. הזחל שוהה תחת העור עוד מספר חודשים ולאחר מכן יוצא דרך הנקב ומתגלם בקרקע. הבוגרים אינם ניזונים, לכל היותר שותים מים. בוגרים נוטים לעוף לנקודות גבוהות בסביבתם, התנהגות שמגדילה את הסיכוי שלהם למצוא בן זוג לרבייה. לקבוצה זו חשיבות כלכלית ורפואית רבה. רַמֵּמְת היא תופעה בעלת השלכות רפואיות לחיות משק ולאדם, היא עלולה לגרום זיהומים קשים, אובדן תיאבון ואף למוות מתשישות ורעב.
Rhinophoridae Robineau-Desvoidy 1863 [רִינוֹ-פוֹרִי-דֶה]
משם הסוג: Rhinophora Robineau-Desvoidy, 1830.
יוונית: rhinos = אַף
יוונית: phorós = לובש
ביאור השם המדעי: רוֹבִינוֹ-דֶווֹידִי לא מספק הסבר לשם. על סמך תיאור מאוחר של מַיֵּיגֶן, 1838 (גרמנית) "mundrand aufgeworfen" ככל הנראה הכוונה לבליטה קְדוֹמָנִית מעל גפי הפה.
ביאור השם העברי: הֶלְחֵם של טַחבִית + זְבוּב. מהאקולוגיה של הקבוצה. הזחלים מתפתחים בתוך טחביות.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: טַחֲבוּב.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־22 מינים (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה קטנה הכוללת כ־180 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה, אוסטרליה ואוקייניה). עושר המינים מצוי באזורים הפליארקטי ואפרוטרופי. זבובאים בגודל קטן עד בינוני 2-11 מ"מ. הזחלים הם פרזיטואידים של טַחבִיות (תת־הסידרה טחביות Isopoda: Oniscidea). הנקבה מטילה את הביצים בקרבת מושבה של טחביות. לאחר הבקיעה מהביצה, הזחל הראשוני מחפש אקטיבית את המארח (יכול לשרוד שבוע-שבועיים ללא מזון) או ממתין לו באתרו וחודר לגוף מארח שרק סיים להתנשל כאשר הממברנות בין הפרקים עדיין רכות. הזחל ממקם את פתחי הנשימה שלו שבקצה הגוף בפתח החדירה. הזחל מתפתח ב־3 דרגות. בשלבים האחרונים של ההתפתחות הזחל פוגע גם באיברים חיוניים. בתום ההתפתחות ההתגלמות נעשית בתוך השלד הריק של המארח. הבוגרים ניזונים מצוף.
Sarcophagidae Macquart 1834 [סַרְקוֹ-פָגִי-דֶה]
משם הסוג: Sarcophaga Meigen, 1826.
יוונית: sárx = בָּשָׂר
יוונית: phágos = אוֹכֵל
ביאור השם המדעי: מַיֵּיגֶן, 1838 (גרמנית): Sarcophagus fleischfresser nach dem griechischen”". קַרְנִיבוֹר, אוכל בשר. הזחלים בחלק מהמינים מתפתחים בבשר פגרים.
ביאור השם העברי: מהמילה שַׁחְמָט. מדגם המשבצות האופייני שעל גב הבטן – מזכיר לוח שחמט. מוטיב השם ('זבוב השחמט') הופיע כבר בתחילת המאה ה־20 ב'ספר החרקים לחקלאי' 1935 של בודנהיימר.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: שַׁחְמָטָן.
מספר המינים הידועים מישראל: כ־150 מינים, אולם רק כמחציתם הוגדרו לרמת המין (Freidberg 1988).
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה בינונית הכוללת כ־3000 מינים מתוארים. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). זבובאים בגודל קטן עד גדול 22-3 מ"מ. התפתחות הזחלים מגוונת מאוד. במינים רבים הזחלים מתפתחים בגוויות (סרטנים, דגים, דו־חיים, זוחלים, עפות ויונקים). ישנם המתפתחים פָקוּלְטֵטִיבִית (מזדמנת) ברקמות חיות של חולייתנים, בהם האדם וגורמים לרממת. אחרים מתפתחים בהפרשות בעלי־חיים. יש המתפתחים כפרזיטואידים בתוך בוגרים ובדרגות גדלות של פרוקי־רגליים יבשתיים וגם בחסרי־חוליות כמו תולעים ושבלולים. יש מינים התוקפים חרקים שונים, בהם דבוראים (חומסנים של מזון הזחלים, או טורפים זחלים וגלמים).
במינים רבים הבוגרים מתאפיינים בשלושה פסים כהים על גב החזה (לעומת 4 פסים, בחלק מהזְרִיזְבוּבִיִּים). הבוגרים מצויים במגוון בתי גידול, פעמים רבות באותו אתר בו הזחלים מתפתחים. הזכרים נראים לעיתים קרובות על פרחים. אחת מהתכונות האופייניות למשפחה היא בקיעת רימות מהביצים סמוך לזמן הטלתן; לפני או בזמן האקט. משערים שהשרצת רימות היא התאמה לניצול מהיר של מקורות מזון ארעיים. בארץ מוכר מין אחד של שחמטן Sarcophaga destructor המתפתח בצמחים חקלאות (למשל בסולניים ודלועיים), ככל הנראה מהווה מזיק משני, החודר לפגיעות קיימות ברקמות הצמח. הוא מוכר כמי שמתפתח בהצלחה גם בחגבים, אבל רק בפרטים שמתים מהרממת (wood 1993).
אטימולוגיה:
משם הסוג Tachina Meigen, 1803.
יוונית: tachys = זָרִיז
ביאור השם המדעי: מַיֵּיגֶן לא מציין גִּיזְרוֹן בהתייחסות לשם המדעי. הוא קורא להם בגרמנית Schnellfliege (שֵׁנְלפֵלִיגְה; זבוב מהיר), הוא גם מעיר על מהירות התעופה של מינים רבים – זריזים ומהירים.
ביאור השם העברי: הֶלְחֵם של זָרִיז + זְבוּב. זיקה למשמעות השם המדעי.
שם עברי שימושי לכל הסוגים במשפחה: זְרִיזְבוּב.
מספר המינים הידועים מישראל: מעל 300 מינים. אחת ממשפחות הזבובים היותר נחקרות בישראל. נחקרה בישראל על ידי פרופ' יהושוע קוגלר.
רקע ביולוגי / אקולוגי:
משפחה גדולה מאוד הכוללת כ־10,000 מינים מתוארים ומניחים שהמספר בפועל הוא פי כמה. התפוצה גלובלית (למעט אנטרקטיקה). עושר המינים גדול במיוחד באזורים הטרופיים והסובטרופיים. זבובאים בגודל קטן עד גדול 20-2 מ"מ. כל המינים הם פרזיטואידים המתפתחים בתוך גופם של חסרי־חוליות, בעיקר פרוקי־רגליים ובעיקר חרקים צמחוניים. במהלך התפתחותו זחל הזריזבוב (רימה) 'מאפשר' למארח להמשיך באורח חיים כמעט רגיל (אכילה וגדילה), כאשר בו בזמן ניזון מרקמות 'לא חיוניות'. בטרם ההתגלמות הזחל מכלה גם רקמות חיוניות הגורמות למותו של המארח. זחל הזריזבוב עובר 3 דרגות גדילה בטרם ההתגלמות. זמן התפתחות מהיר יחסית; 1-3 שבועות, אך עשוי להתארך (חודשים רבים) במידה והמארח מקיים דיאפאוזה. כתלות באורח החיים של כל מין, הזחלים מתפתחים כיחידאים. לעיתים רחוקות מתקיים יותר מזחל אחד בתוך אותו מארח. במרבית המקרים הזחל הבוגר עוזב את גוף המארח ומתגלם בקרקע או באתר הגדילה של המארח. יש והתגלמות נעשית בתוך גוף המארח (בדרגת הזחל או הגולם). לזריזבוביים השפעה אקולוגית עצומה בוויסות אוכלוסיות של חרקים אוכלי צמחים במערכות אקולוגיות טבעיות ומלאכותיות. למעלה מ־100 מינים אוכלסו במקומות שונים בעולם (בהצלחה משתנה) במטרה לשמש מדבירים ביולוגים כנגד מזיקי חקלאות ויער. זריזבוביים נראים בישראל כל השנה ובעיקר באביב, לכל מין עונת פעילות מועדפת. רבים מקיימים רק דור אחד בשנה, אך יש המקימים מספר דורות בשנה. יש הנפוצים מאוד, שלעיתים נראים במספרים גדולים ויש הנראים רק לעיתים רחוקות ויתכן שמדובר במינים שישראל מהווה עבורם גבול תפוצה או שהעדפות בית הגידול שלהם מיוחדות. חלק מהמינים שתוארו בישראל מוכרים רק מגידול מארחים שנאספו למטרות מחקר שונות.
רשומות נוספות באתר
הזריזבוביים – סקירה בדגש אקולוגי, חלק א'
הזריזבוביים – סקירה בדגש אקולוגי, חלק ב'
Trichopoda pennipes – פולש אמריקאי
מקורות נבחרים:
רשימת מקורות ותודות מופיעה בחלק א'
תודות:
רשומה בהיקף כזה לא הייתה יוצאת לפועל ללא עזרה של רבים וטובים, בעצה טובה, ידע מקצועי, הערות חשובות, הגהה ותרומת תמונות.
תודה מיוחדת לדר' ליאת גדרון-הינמן, השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות וגם תלמידת דוקטורט של אמנון פרידברג ז"ל, על העזרה המקצועית בהכנת הרשומות. תודה רבה גם ללאוניד (לייבעלע) פרידמן, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט אוניברסיטת תל־אביב וגם שנים רבות יד ימינו של אמנון פרידברג ז"ל, על העזרה המקצועית.
כל הזכויות על התמונות שמורות לצלמים. תודה על תרומת תמונות ל: ערן לוין, עמירם לוי שקד, יעקב סלביץ, יאיר לופו, רועי גרדי, Alexandra Mareschi (איטליה)
התמונות צולמו בישראל, אלא אם מצויין אחרת על גבי הקרדיט המופיע על התמונה.