אצל חרקים (ופרוקי רגליים אחרים) אקט ההזדווגות עשוי להיות מורכב ומוזר בהשוואה לחולייתנים. לא תמיד אפשר לעמוד על הנסיבות האבולוציוניות שגרמו לכך, אבל אפשר למנות כמה סיבות נפוצות כגון מניעת טריפת הזכר על ידי הנקבה או מניעת גישה של זכרים אחרים לנקבה מזדווגת. אצל שפיריות ושפריריות הדבר ניכר במיוחד בשל התנוחה המוזרה לכאורה בה מתבצעת ההזדווגות, לעתים גם בתעופה.
זכרים של שפיראים מצויידים בזוג תוספתנים (צרצי) המצויים בקצה הבטן. אלה משמשים לאחיזת הנקבה בבסיס הראש בזמן ההזדווגות. גם פתח המין של הזכרים מצוי בקצה הבטן (פרק 9). מצב זה יוצר ניגוד תיפקודים ולכן אחיזת הנקבה אינה מאפשרת להפגיש את שני איברי המין של הזוויגים לביצוע העברת הזרע.
לשם כך התפתח בזכרים בית-קיבול ייחודי להחזקת הזרע – המצוי בפרק השני או בפרקים השני והשלישי – המצויד גם באיבר הזדווגות משני. אזור זה ניכר בעיבוי הבטן האופייני לזכרים.
בטרם ההזדווגות או לאחר אחיזת הנקבה, הזכר מעביר זרע מפתח המין לבית הקיבול. לאחר מכן מושך הזכר את הנקבה לעברו בעזרת התוספתנים שבקצה הבטן והנקבה מכופפת את ביטנה ומצמידה את פתח המין שלה (מצוי בין פרק 8 ל-9) לפתח קיבול הזרע של הזכר.
דגם התנהגות כזה התפתח, כך מניחים, כדי למנוע גישה של זכרים מתחרים אל הנקבה במהלך ההזדווגות ולעתים אחריה. יש מינים בהם הזכר ממשיך לאחוז בנקבה גם במשך שלב הטלת הביצים או שהוא מונע גישת זכרים אחרים במהלך שלב ההטלה.
נקבות מטילות ביצים במקבצים. כל מקבץ בשל מופרה לאחר מפגש עם הזרע והנקבה מטילה אותו מיד לאחר ההזדווגות. נקבה יכולה לאגור זרע ולשמר אותו למקבצים נוספים שיהיו מוכנים להטלה לאחר ההבשלה של הביצים.
הבשלת מקבץ לוקחת מספר ימים ולאחריה הנקבה חוזרת למקור המים להטיל את הביצים. בשלב זה הנקבה חשופה לניסיונות הזדווגות מצד זכרים מקומיים (טריטוריאליים או מזדמנים). במקרים רבים היתר גישה למים מאלץ את הנקבה להזדווג עם הזכר המקומי ובמיוחד במקרים של אתרי הטלה טובים הנשמרים על ידי זכרים טריטוריאליים. למעשה נקבה נאלצת להזדווג מספר פעמים אף שלרוב די בכמות זרע מההזדווגות הראשונה להפרות את כל מחזורי הביצים שלה.
מסתבר שזרע טרי הנקלט על ידי הנקבה מקבל זכות קדימה בהפריית מקבץ ביצים בשל במשך 24 שעות לאחר ההפריה. לאחר מכן הזרע מתערבב עם זרע אחר האגור והוא מאבד את יתרון הקדימות. עובדה זו מסבירה מדוע זכרים שומרים באדיקות על הנקבות לאחר ההפריה. אם זכר אחר יצליח להפרות אותה במשך 24 השעות הבאות הוא יפסיד את כל הביצים שעדיין לא הוטלו מאותו המקבץ.
הזכרים לא מסתפקים רק בשמירה על הנקבה. זכרים של שפיריות ושפריריות פיתחו מנגנונים שונים המאפשרים לסלק שאריות זרע של זכרים קודמים או לדחוק את הזרע פנימה ולמנוע ממנו זכות קדימה. איברי ההזדווגות המשניים של הזכרים מצוידים באיברים ייעודיים המיועדים למטרה זו.