בישראל למעלה מ־120 מינים של חגבים. כולם צמחוניים ומתאפיינים ברגלי ניתור חזקות, זוג מחושים קצר ושני זוגות כנפיים; כנפי חפייה (קדמיות) קשיחות למחצה החופות על כנפי תעופה (אחוריות) קרומיות, המכונסות במנוחה כמניפה מקופלת. במינים שאיבדו את כושר התעופה, מוצאים רק כנפיים שרידיות.
חגבים מהווים רכיב משמעותי במערכות אקולוגיות יבשתיות; בהיותם חלק חשוב במארג המזון ובשל השפעתם הישירה על הרכב הצמחייה ואיכותה בבתי הגידול. רבים מהווים סמנים ביולוגיים חשובים לניטור שינויים סביבתיים. אחרים, בתנאים מסוימים וחריגים, עשויים להוות מזיקי חקלאות המשפיעים לא רק על האדם אלא גם על הסביבה והשוכנים בה. ראו גם ברשומה: 'חגבים בישראל – אקולוגיה של קבוצות'.
חגבים כקבוצה בולטים בשדה ופעמים ניתן לצפות בהם ובהתנהגותם. זיהוי של מרביתם כמינים נפרדים עשוי להיות קשה למי שאינו מומחה ועדיין ניתן להצביע על מספר מינים נוחים לזיהוי גם עבור חובבים, מבלי צורך ללכוד ולהגדיר במעבדה. עוד עח קבוצת החגבים ברשומה 'החגבים'.
אחד המינים הללו הוא גּוֹבַי מִצְרִי Anacridium aegyptium, המצוי בכל האזור הים־תיכוני וחודר גם למרחבים אורבניים ירוקים. רשומה זו מספקת סקירה אטימולוגית, ביולוגית ואקולוגית ראשונית על הגדול בחגבי ישראל, שניכר ביופיו דווקא בדרגות הזחל.
השם גּוֹבַי מופיע במקרא 3 פעמים כשם נרדף לארבה. המונח 'אַרְבֶּה' אינו מציין (למעט הסוג ארבה Schistocerca) מין מסויים של חגבים אלא מתאר תופעה ביולוגית של נדידת חגבים. כרגיל חגבים חיים כבודדים, הם אינם מתלהקים ואינם נודדים. יש בהם מספר מינים הלובשים (בהינתן התנאים) את צורת הארבה, כלומר מתלהקים (בדרגות הזחל) ונודדים בתעופה (כבוגרים) בלהקות עצומות.
השם גובי נגזר ככל הנראה מהמילה גובה מלשון גביית מס. יתכן והכוונה להדגיש שהארבה לא משאיר בשדה דבר 'ולוקח הכל'. עוד על מקורות שמות הארבה ומשמעותם במאמר: חוץ מבשר דגים וחגבים – ארבה המדבר, מתוך פורטל הדף היומי.
השם גּוֹבַי מִצְרִי כשם עברי של החגב Anacridium aegyptium מופיע (ככל הנראה) לראשונה בספרות עברית בעבודת המסטר של לב פישלזון ז"ל (1923-2013), שנעשתה על הביו־גיאוגרפיה של חגבים בישראל (1959) ולאחר מכן במהדרות מאוחרות של הספר זואולוגיה א' – חסרי חוליות, שנערך על ידי פישלזון. קודם לכן הוא נקרא "החגב הגדול" (זואולוגיה א', מרגולין 1943) ו"חגב הטבק" (מזיקי צמחים בישראל, אבידֹּב 1961).
שם המין 'מִצְרִי' נגזר משם המין המדעי; aegyptium, כך גם השם העממי האנגלי Egyptian Tree Locust. המין תואר לראשונה בשם Acridium aegyptiums על ידי לינאוס בשנת 1758, על פי פרט שהגיע מאזור מצרים. לינאוס תיאר אותו שוב בשנת 1764 תחת השם Gryllus aegyptium. במהלך המאות 19-18 הוא תואר בשמות שונים כעשר פעמים. שם הסוג Anacridium המקובל כיום, ניתן על ידי החוקרים: Buxton והרוסי / בריטי Uvarov, בשנת 1923.
השם Anacridium נגזר מיוונית, מהמילה akris שמשמעותה חגב. התחילית 'an' בתחילת שם הסוג משמעותה 'לא', אולי (אני משער) מתוך הכוונה לציין שהסוג הנכון של החגב אינו הסוג Acridium ושם הסוג המקורי יתכן ונשאר מתוך כבוד לפועלו של לינאוס. מהמילה akris נגזר גם השם Acrididae – משפחת החגביים.
הסוג גובי Anacridium משתייך למשפחת החגביים Acrididae בתת־המשפחה Cyrtacanthacridinae (יש המכלילים אותה כשבט tribe בתת־המשפחה שדמנים Catantopinae). Cyrtacanthacridinae כוללת מספר סוגים בהם מינים מתלהקים, כדוגמת הסוג ארבה Schistocerca והסוג Nomadacris. הסוג גובי כולל כ־13 מינים הנפוצים באפריקה, אירופה ואסיה. מתוכם רק 4 מינים נחשבים כמזיקים בעלי חשיבות כלכלית. בישראל כאמור מוכר רק המין גובי מצרי.
גובי מצרי הוא מין אפרוטרופי המצוי בכל האגן הים התיכון; דרום אירופה, המזרח התיכון וצפון אפריקה, זהו חגב נודד החודר לעיתים למרכז ומערב אירופה ומרכז ומערב אסיה. הוא מוכר גם בתפוצה מקומית בדרום־אמריקה, לשם הגיע בעזרת האדם כנוסע סמוי בין סחורות. בישראל מצוי בכל האזור הים תיכוני עם חדירה לאזורים מדבריים בנגב, מדבר יהודה ובקעת ים־המלח.
חגב זה מעדיף בתי גידול לחים עשירים בשיחים ירוקים ועצים. הוא משתייך לקבוצה אקולוגית של חגבים חובבי צמחים (פיטופיליים). כפתורי הצמדה מפותחים בין צפורנים גדולות מעידים על התאמה לחיים על צמחים, בעיקר על צמחים גבוהים. מגיע גם לשטחים חקלאיים; בעיקר מטעים ומשתלות, שם הוא נחשב למזיק חקלאי שולי, העשוי לפגוע בשתילים ועצי פרי (הדרים, גפנים, ורדים). מצוי לעיתים גם בפארקים וגינות נוי באזורים אורבניים.
למרות שמו ואף שבתנאים מסויימים הוא עשוי להופיע באוכלוסיות צפופות של בוגרים, בישראל הוא אינו נחשב כמין מתלהק ואינו נכלל בין מיני הארבה הטיפוסיים. באפריקה חלק מהמינים (למשל Anacridium melanorhodon בדרום הסהרה) נחשבים כמינים מתפרצים המתלהקים בדרגת הבוגר. פרטים מתלהקים מתאפיינים בצבעים כהים יותר משל פרטים לא מתלהקים. הם נודדים בלילה בתעופה למרחקים קצרים ועשויים לעשות נזק ניכר ליבולים.
גובי מצרי נחשב לגדול שבחגבי ישראל. אורך נקבה בוגרת 80-50 מ"מ כולל כנפיים. הזכר קטן יותר ואורכו 55-30 מ"מ. הבוגרים נחשבים למעופפים טובים ועשויים בעת הפרעה (חששניים למדי) לעוף למרחק של עשרות מטרים. כאשר הם מגיחים בתעופה מהמחסה הם עשויים להיראות כציפור קטנה.
זהו חגב חובב חום הפעיל בעיקר בעונות החמות. ראשוני הזחלים מגיחים מהקרקע באביב במהלך אפריל. שיא עונת הזחלים בחודשים יוני-יולי. לזחלים שני מופעי צבע עיקריים: ירוק, המופיע בעיקר באביב וצהוב קש הנראה, לעיתים, בסוף האביב ותחילת הקיץ.
זחלי הגובי מתאפיינים ברכס מחורץ העובר על גב האוכפית ובולט על רקע הגוף, בעיקר כאשר הגוף ירוק, על רוב צבע הרכס צהוב או קרם, לעיתים מנוקד בבסיסו בשחור. זו תכונה ייחודית המאפשרת לזהות את הגובי בקלות.
הזכרים עוברים 6 דרגות זחל והנקבות 8-7 דרגות זחל. 6 או 9 דרגות מוכרים כנדירים. בסוג גובי ובעוד מספר חגבים בעלי עיניים מורכבות מפוספסות, ניתן להעריך את מספר הדרגה על פי מספר הפסים שבעיניים. פס כהה ראשון, הגדל מלמעלה למטה, מופיע בדרגה הראשונה. לאחר כל התנשלות מופיע פס נוסף. הפסים נוצרים מריכוז פיגמנטים בצבעים שונים סביב כל עינית. תפקוד הפסים בראייה של חרקים לא ברור, לא מצאתי בספרות הזמינה עבורי התייחסות לנושא.
בוגרים נראים רוב השנה, כאשר החודשים החמים נחשבים חודשי שיא פעילות עבורם. צבעם אפור ירקרק או חום ערמוני. הרכס מקבל לעיתים צבע חום. צורתו האופיינית נשארת. בוגרים מזדווגים בסתיו. זמן הזדווגות ארוך מאוד; בספרות אף נוקבים כ־60 שעות. אצל חגבים עבור ההפריה מוצלחת נדרשות שעות ספורות בלבד. במינים שונים של חגבים נמצא שהלחץ להאריך את זמן ההזדווגות מושפע מצפיפות אוכלוסיית הזכרים. ככל שהיא צפופה יותר, גדל הלחץ להזדווגות ארוכה יותר. כפי הנראה כדי למנוע מזכרים אחרים גישה לנקבה
נקבות לאחר הזדווגות עדיין אינן פוריות, במהלך עונת הקור התפתחות הביציות בשחלות נעצרת (נתונות בדיאפאוזה) והן אינן מבשילות. עד מועד ההפריה הזרע נשמר בכיס מיוחד. הבוגרים עוברים את הסתיו והחורף (באזורים קרים) במחסה בקרקע.
הגורם הסביבתי העיקרי המשפיע על השעון הביולוגי הקובע את ההתנהגות וההתפתחות הרבייתית אצל הגובי הוא אורך היממה המשפיע על המערכת ההורמונלית. כאשר פעילות הבלוטות האנדוקריניות; גופי הכנף (corpora allata) מושהית ורמת הורמון הנעורים Juvenile hormone (האחראי בין השאר גם על התפתחות השחלות) בגוף חרק יורדת מאוד. ההנחה שמדובר בהסתגלות המספקת שתי יתרונות. [1] משפרת את סיכוי הנקבה לשרוד בתקופת הקור (צריכת משאבים נמוכה). [2] מגבילה את הנקבה להטלה רק בעונה המתאימה ומספקת סיכוי גדול יותר להישרדות הביצים והצאצאים.
בישראל הטלות ראשונות מתחילות במרץ. ההטלה נעשית לתוך קרקע לחה. הבטן של הנקבה מתארכת מ־5-3 ס"מ לעד כדי 10 ס"מ וחודרת לעומק הקרקע. כמות הביצים 70-30. זמן התפתחות הביצים כ־35 ימים (27 מעלות). 1973 Küçükeks במחקר היסטולוגי על גופי הכנף בעוברים של גובי מצרי, מדווח על גיחה מהביצים לאחר 22-21 ימים (32 מעלות), גיחה שאינה מתוזמנת ועשויה להתארך מספר ימים. גם צבע הזחלים הבוקעים אינו אחיד; חלקם עשויים להיות חומים וחלקם ירוקים.
הזחלים, במיוחד הדרגות הצעירות יותר, נוטים להימצא על עשבוניים נמוכים ושיחים, שם הם ניזונים מהעלים ופרחים. דרגות מתקדמות והבוגרים נוטים להימצא על שיחים גבוהים ועצים, עליהם הם ניזונים מעלים, כולל עלים גלדניים קשים.
גובי הוא סוג פוליפאגי הניזון מהרבה מיני צמחים, בהם גם צמחים רעילים כמו: טבק וסולניים אחרים, קיקיון ואיקליפטוס. הגובי לא מוכר כמי שמפיק מחומרי ההגנה של הצמחים (מטבולים שניוניים), חומרי הגנה לעצמו ואסטרטגיית ההתגוננות העיקרית שלו מתבססת על הסוואה (זחלים) והימלטות בתעופה (הבוגרים). עם זאת חלק מהמטבולים השניוניים הללו חשובים מאוד בתהליך ההתפתחות שלו.
מחקרים הראו שחומצה גאלית (gallic acid) המהווה חלק מהטאנינים המקנים לצמחים שונים טעם דוחה ופנולים אחרים, המפורקים בתהליך העיכול של החגב, משולבים בבניית הקוטיקולה וככל הנראה חשיבותם רבה בזירוז תהליך התקשות (בירוס) הקוטיקולה לאחר ההתנשלות. אחד ההסברים לתופעה נובע מהעובדה שהקוטיקולה בחרקים גדולים יחסית, כדוגמת הגובי, מהווה מסה משמעותית ביחס למשקל הגוף (היבש) ולכן עבור הבניה שלה נדרשת תזונה עשירה בחלבונים ייחודיים. בין השאר נדרשות חומצות אמינו ייחודיות החשובות לתהליך הבירוס. בני הסוג גובי יכולים להשתמש בפנולים מצמחים דלי חלבונים לסנתוז תחליפים לחומצות אמינו חסרות. תזונה המתבססת על צמחים דלי חלבונים מקנה יתרון תחרותי מול הרביבורים אחרים שאינם יכולים לאכול צמחים אלו.
גובי מצרי הוא חגב חשוב בנוף האקולוגי של אזורינו. הוא לא רק נמנה על מעצבי נוף הצומח בבתי גידול שונים, בשל מימדיו הוא גם מהווה מזון חשוב עבור טורפים קטנים בהם: דורסים כמו בזים וטורפים כמו שועלים (עפ"י מחקרים שונים בחו"ל).
מקורות נבחרים:
מזיקי צמחים בישראל, צבי אבידב, 1961
מזיקי הפלחה והמספוא במזרח התיכון, יחזקל ריבנאי, 1960
The Insects Structure and Function, R. F. Chapman, 2013
Insect Clocks, Third Edition By D.S. Saunders, 2002
Insect diets: Science and Technology, Allen Carson Cohen, 2005
Cuticular Sclerotization and Tanning, S O Andersen, 2005
Locust handbook, Natural Resources Institute, 1990
Biology of Grasshoppers, Chapman Joern, 1990
Orthoptera: Acridoidea, Fauna Palaestina. Insecta III, Lev Fishelson, 1985