ראשית האביב היא תקופה יפה לצפות במערכות יחסית של צמחים וחרקים. היחסים בין שתי הקבוצות מורכבים מאוד, כאשר שני הצדדים "מנסים" להרוויח כל אחד בתחומו מהקשרים הללו, מה שמביא אותם פעמים רבות לנקוט בתחבולות כדי להשיג את המטרה. על קשר אחד כזה בו החרקים יוצאים מפסידים משהו תסב הרשומה הנוכחית.
חרקים רבים ידועים כמי שלא עומדים בפיתוי מול "ריח נכון" ויש צמחים המנצלים זאת בצורה יעילה להחריד. כאלה נמצא במשפחת הלופיים. משפחה זו כוללת מינים רבים המושכים מאביקים בעזרת ריחות צואה, רקבון ותסיסה המפתים זבובים, חיפושיות וחרקים אחרים הניזונים על חומרי רקב ופגרים. למותר לאמר שמאביקי הלוף אינם זוכים בשום תמורה עבור שירותי האבקה כפויה זו. כל מין של הלוף מדיף ריח שונה המושך מאביקים מועדפים. נראה שבכך אמורה להימנע האבקה צולבת של מינים דומים הפורחים באותו הזמן.
אחד ממיני הלוף הבולטים בנוף הים-תיכוני של מרכז הארץ הוא לוף ארץ-ישראלי. זהו גאופיט גדול בולט בנופו ובתפרחת כהה המהווה בצירוף ריח תסיסה עז מוקד משיכה עבור נקבות של זבובי תסיסה (Drosophilidae) המחפשות אתרי הטלה. אפשר למצוא בלוף א"י חרקים נוספים אבל נראה שמבקרים אלה לא משמשים כמאביקים משמעותיים, אם בכלל.
מחקר משותף של חקרים מכון מקס פלנק בגרמניה ופרופסור אמוץ דפני מאוניברסיטת חיפה (2010) הראה שהלוף הארץ-הישראלי מצליח להונות שמונה סוגים שונים של זבובים בעזרת חיקוי ריח של פירות תוססים. החוקרים זיהו 8 תרכובות ריח שונים המצויים גם בתפוחים, ענבים,אפרסקים, מנגו ובננה. הן נמצאות גם ביין וחומץ בלסמי. מסתבר שהלוף הארץ ישראלי מחקה את ריח שמרי תסיסה המשותף לכל מקורות הריח ולא ריחות פרי מסויים וכך הוא מצליח למשוך זבובים ממינים שונים המטילים על פירות שונים וזוכה בשירותי האבקה.
שמונה קבוצות הזבובים התפתחו כבר לפני כ-40 מליוני שנים. לטענת החוקרים העובדה שמנגנון הרמייה פועל על כל הקבוצות הללו מראה שמדובר במנגנון שהתפתח גם הוא לפני זמן רב.
הלוף הוא דוגמא טובה למנגנון משוכלל הפועל בצורה מתודית על-מנת להבטיח האבקה יעילה ומהירה. התפרחת המשמשת כמלכודת חרקים מתוחכמת בנויה כגביע עשוי עלה מפרשי וחלקלק המכונה מתחל ועמוד המזדקר מבסיס הגביע המכונה שזרה. החלק העליון של השזרה הבולט החוצה מכונה אלה. החלק התחתון של השזרה נושא פרחים חסרי כותרת הנחלקים לשתי קבוצות: למטה פרחים נקביים ולמעלה פרחים זכריים. הפרחים הנקביים מבשילים לפני הזכריים, כך נמנעת האבקה עצמית.
חרק עמוס אבקה מביקור קודם מגיע ללוף ונכנס ישירות לגביע או מחליק פנימה על-פני המפרש השמנוני. בנסיונו לצאת החוצה הוא נאלץ לחצות את הפרחים הנקביים ותוך כדי מאביק אותם. היציאה החוצה אינה פשוטה, דפנות הגביע חלקלקים ומחסום זירים זפני המצוי בין הפרחים הנקביים לזכריים מונע מהחרק לצאת החוצה.
רק עם סיום מחזור ההפריה קמלים הזיפים, דפנות הגביע השמנוניות מתייבשות והחרק יכול לצאת החוצה. בעיתוי הזה נפתחים המאביקים ומפזרים את האבקה לתחתית הגביע שם מרוכזים החרקים הלכודים. חרק היוצא החוצה נאלץ לחצות את אזור האבקנים וכך מובטח שהוא יצא עמוס אבקה כדי להיות "מוכן" לביקור הבא הבלתי נמנע.
מחזור הפריחה הנמשך יממה אחת – מבוקר עד בוקר – מבטיח שחרקים המשוחררים ממלכודת הפתיים יצאו בעיתוי הנכון עבור מחזור הפריחה הבא של פרחי לוף סמוכים.
לא ברור מה התועלת אם בכלל של הזבובים מהיחסים הללו ואולי אכן מדובר בניצול טהור של זבובים תמימים. נראה שזבובים רבים כלל לא זוכים לצאת מהמלכודת ואפשר למצוא רבים מהם מוטלים מתים בתחתית הגביע.