רשומה זו מכנסת תחתיה שלושה עולמות, נציגים משלוש ממלכות ביולוגיות המקיימים ביניהם יחסי גומלין מורכבים, הכוללים טפילות וטריפה והופכים את הסיפור למעניין במיוחד. יש פה יצורים הנחשבים פולשים, טפילים, טורפים ו…לא תמיד ברור, מי פה הוא הילד הטוב.
אין פה תגליות חדשות למדע, אבל נמצא, איך לא, הזדמנות נוספת ללמוד טפח על עולמם המורכב של החרקים ובית הגידול שלהם.
הסיפור מתחיל באוקטובר 2010. זה היה בפארק האגם ליד הסופרלנד בראשל"צ. מקום טוב (בינתיים) לחובבי חרקים ובמיוחד לאלה החובבים בתי גידול לחים. באותו סיור מצאתי לראשונה מושית לא מוכרת לי (מתוך 70 המינים המצויים בישראל, אני מכיר מעט מאוד). מצאתי גם זחלים, גלמים ואפילו תטולות זעירות, שבקושי אפשר היה להבחין בהן. מצאתי אותן על צמח נפוץ במקום, אך באופן די מוזר, רק באתר אחד (כמה מטרים רבועים) ולא במקומות אחרים באותו שטח.
זיהוי המין הצריך חיטוט עמוק ברשת ובעזרת גוגל הגעתי בזמנו לזיהוי די בטוח. בשלב מאוחר יותר, מצאתי סימוכין במאמר על מושיות בישראל (1995 ,J. Halperin, O. Merkl and M. Kehat) איזכור על הימצאות המין בארצנו. על פי המאמר למדתי לדעת שמין זה אינו נפוץ במקומותינו ואפשר להגדירו כנדיר.
באוגוסט 2011, יצאתי בשנית למקום, במטרה לראות מה קורה עם החיפושיות. כדי לוודא שתחושת הפיזור בשטח אינה מקרית, חיפשתי אותן, על הצמח הפונדקאי, לאורך כל גדת האגם (המערבית), בשטח המדובר, אך למעט ממצא בודד שוב העליתי חרס. בתום החיפוש חזרתי לאתר הראשון, בו מצאתי אותן שנה קודם ובינגו. הן היו שם; כמה בוגרים, גלמים וזחלים. אכן מוזר, ואולי לא, אם מסתכלים על כל התמונה כמקשה אחת (מאז הביקור הראשון השנה, חזרתי עוד מספר פעמים למקום ומצאתי את חיפושית בעוד מספר אתרים לאורך גדת האגם, כולן על אותו הצמח).
אתחיל דווקא עם אחד מגיבורי המשנה של הסיפור, נציג ממלכת הצומח – לכיד איטלקי. הסוג לכיד Xanthium (משפחת המורכבים) כולל בישראל 3 מינים. למעט לכיד הנחלים, השאר מוכרים כמינים פולשים (מדר' אמריקה). כולם נחשבים לעשבי אשפתות, הגדלים בעיקר בשטחים מופרעים ונחשבים למזיקים חקלאיים.
לכיד איטלקי Xantium italicum הגיע לאזורנו לפני שנים רבות (החוקרים לא סגורים על מועד מדוייק) ומאז התפשט בכל האזור הים־תיכוני ובתות הספר. הוא חובב בתי גידול לחים, במיוחד אלה המופרעים בידי אדם. פארק האגם מספק לו את כל התנאים האידאלים להתפתחות מהירה. ואכן צמח זה די שולט (נכון לפרסום הרשומה) על גדת האגם המערבית, שם פעילות האדם מונעת התפתחות של עצי אשל האגרסיביים יותר.
ומדוע הוא גיבור משנה? כי על גבי העלים שלו מצאתי את המושית האמורה, השחקנית הראשית. ומה מחפשת מושית קטנה וחמודה על עלים של צמח פולש ולא נחמד (לסביבה)?
רוב מיני המושיות בכלל וגם בישראל הן טורפות, ניזונות מחרקים זעירים כמו כנימות ואקריות. אבל, על עלי הלכיד לא נראה שפע מזון עסיסי, אדרבא, רוב המושיות (בוגרים וזחלים) נמצאו על עלים מצהיבים, יבשושיים, נטולי שמחת חיים וחרקים.
על נציגה הצמחונית היחידה בישראל דובר ברשומה מושית הדלועיים ואם כך הרי זו לא צמחונית. אפשרות נוספת שעלתה, אולי זו מושית חובבת פטריות. ואכן בעיון מדוקדק יותר נמצא שהסוג Psyllobora אליו משתייכת החיפושית שלנו הוא mycophagous כלומר בני הסוג ניזונים מנבגים של פטריות טפיליות (עוד שחקניות משנה) כדוגמת הקימחון.
נתון זה גם מסביר בדיעבד גם את מראה העלים המצהיבים עם כתמי החלודה (פטריית החילדון שנמנית על משפחה אחרת לגמרי) ומשטחים לבנבנים/אפורים (קימחון) וגם את העובדה שלא נראו כמעט חרקים אחרים, בעיקר אלה הניזונים ממוהל הצמח, אולי כי אין להם מה לחפש על עלים במצב ירוד שכזה.
הנה לנו שני אורגניזמים 'מזיקים' ושלישי שטורף את אחד מהם. מכאן עולה השאלה; האם זה טוב או רע? אם הפטריות פוגעות בלכיד הפולש, הרי זה לכאורה טוב. אך אם המושית טורפת את הפטריות, שמדכאות את הלכיד, הרי זה אינו טוב, כי היא 'מסייעת' ללכיד.
עוד נדבך קטן לסיפור, מסתבר שאת הסוג לכיד תוקפות פטריות מאוד ספציפיות, שאינן פוגעות בצמחים אחרים. למשל: את הלכיד תוקף חילדון מהמין Puccinia xanthii, המשמש להדברה ביולוגית של הלכיד. עלים נגועים מקדימים לנשור, גבעולים מתייבשים וייצור הזרעים נפגע. הצמחים שמצאתי נראו נגועים בחילדון, ברם אין לי מידע האם זה אכן החילדון המדובר ואם בכלל המושית ניזונה ממנו.
לכאורה המושית שלנו לא ממש מסייעת לאדם במאבקו במינים פולשים. יחד עם זאת, כאשר בודקים בספרות מחקרים שונים שנעשו בעולם על הסוג Psyllobora, עולה שלסוג זה פוטנציאל גדול בהדברה ביולוגית של פטריות טפילות מזיקי חקלאות.
מאידך, מחקר אחד לפחות מצביע על כך שהמושית משמשת כמפיצה של הפטריות המשמשות להן למאכל. בדיקת תוכן מעיים וגללים הראתה תכולה משמעותית של נבגים שלמים. אלה מופצים בעיקר על ידי הבוגרים הניידים בהרבה מהזחלים. על פי המלצת המחקר, יש לבחון היטב את השימוש בסוג Psyllobora עבור הדברה ביולוגית.
אז אולי החיפושית הזו לא 'בעייתית' כפי שזה נראה, אומנם היא טורפת מדביר חשוב של הלכיד, אך בד בבד גם מפיצה את הפטריה ובאופן זה תורמת בעקיפין להדברתו.
המונח לכאורה בא גם להזהיר אותנו; הנטייה שלנו לשפוט אורגניזמים אחרים במושגים אנושיים היא בעייתית מאוד, ומסיטה אותנו פעמים רבות מההבנה הבסיסית, שכל יצור פועל כחלק קטן במערכת מורכבת ורב־שכבתית, אותה אנו מכנים בשם מערכת אקולוגית. טיבה של מערכת כזו ומידת הצלחתה אינה נמדדת במושגים מופשטים כמו טוב ורע, אלא במידת היכולת שלה ושל החיים בה לשרוד כמערכת, למרות תהליכים סביבתיים וביולוגיים המתרחשים סביבה ובתוכה כל הזמן.
כעת, כאשר אנו מבינים שהמושית היא אומנם שחקנית ראשית בסיפור שלנו אבל שחקנית משנה קטנה בסיפור אקולוגי גדול, אפשר לעבור להכיר אותה טוב יותר.
Psyllobora bisoctonotata היא מושית קטנה למדי; כ־3 מ"מ אורכה, על כל כנף חפייה 8 כתמים כהים. אלה היקנו לה גם את שם המין המדעי bisoctonotata = "פעמיים שמונה סימנים". שם הסוג Psyllobora הוא דוגמא טובה לשם 'לא טוב'; כאשר תואר סוג זה לראשונה, חשבו שהמושיות הללו ניזונות מפסילות Psyllidae ומשמעותו 'אוכל פסילות'. כיום אנו יודעים שזו טעות, אבל זו אינה סיבה ראויה לשנות שם מדעי מתוקף מהות השם.
הסוג Psyllobora משתייך לקבוצה יחודית של מושיות, כולן מתמחות בלעדית באכילת תפטירים ונבגים של פטריות, בעיקר מסדרת הקמחונאים Erysiphales; פטריות הטפילות על צמחים עיליים ונראות כמעטה קמחי לבן הרובץ על העלים. סוגים אחדים של קימחון נחשבים למזיקי חקלאות קשים. מחקרים אחדים מצביעים על תזונה ממינים נוספים של פטריות רקב, גם מסדרות אחרות.
התפוצה העולמית של Psyllobora bisoctonotata לא ברורה לי דיה. בספרות מצאתי שהמין מוכר בהודו ופקיסטן וגם מאזור ערב, מצרים וקרן אפריקה (אתיופיה והסביבה). באזור שלנו הוא מוכר בטורקיה, סוריה (שפלת החוף) וישראל. גם בישראל התפוצה מוזרה, במאמר על סקירת המינים של המושיות בישראל, מצויין שתפוצת המין מתפצלת בין אזור החוף ובקעת הירדן וגם בגליל המערבי. התפוצה המקוטעת והציון שהמין נדיר יכולה להעיד שאולי לא מחפשים אותו במקומות הנכונים. יתכן גם שהדרישות האקולוגיות של מין זה, עשויות להגביל את התפוצה שלו.
Psyllobora bisoctonotata זכתה לעניין רב בקרב חוקרים שבחנו את הפוטנציאל שלה לשמש כמדביר ביולוגי של פטריות הקימחון. בזכות זאת אנו מכירים את הביולוגיה ומחזור החיים של המין הזה, מה שעשוי להסביר תופעות שונות שרואים בשטח ולא תמיד מובנות מאליהן.
מקורות נבחרים:
Ladybugs of Alberta: finding the spots and connecting the dot, John Acorn, 2007
Can Psyllobora Bisoctonota And Ileis cincta (Coccinellidae: Coleoptera( Be Advocated For Biological Control Of Powdery Mildews*, NTTISHA V PATANKAR, VISHAL MITTAL, RAJESH KUMAR And V. V. RAMAMURTHY, 2009
Bionomics Of Mycophagous Coccinellid, Psyllobora Bisoctonotata (Mulsant) (Coleoptera: Coccinellidae(, Rajesh Kumar, Vishal Mittal, Nitisha V. Patankar And V.V. Ramamurthy, 2010