סדרת הפרפראים היא הגדולה מבין סדרות החרקים וכוללת את פרפרי היום והעשים (על ההבדלים בין עש לפרפר תוכלו לקרוא ברשומה בין עש לפרפר). הפרפראים היא אחת מקבוצות החרקים הנפוצות ביותר והמוכרות ביותר בעולם.
בפרפראים, כקבוצה, מוצאים קשת עצומה של התאמות פזיולוגיות ואקולוגיות המאפשרות להם לתפוש גומחות מגוונות ולפעול ביום ובלילה. בתוך המגוון העצום של פרפראים מוצאים קבוצות שאינן עונות על התיאור הקלאסי, כדוגמת זה המשמש להבדיל בין פרפרי יום הפעילים בשעות האור לעשים שרבים מהם פעילים בדמדומים או בחשיכה.
אחת המשפחות המיוחדות הללו היא משפחת הזכוכעשיים (Sesiidae). השם המדעי נגזר מיוונית ses = עש (מכאן גם המילה העברית סָס). זכוכעשיתיים מונה כ-1400 מינים הנפוצים בעיקר באזורים הטרופים, אך יש לא מעט הנפוצים גם באזור ההולארקטי, הכולל אזורים ממוזגים וגם יובשניים. בישראל מונים למעלה מתריסר מינים.
לבני משפחה זו שני מאפיינים בולטים; הם פעילי יום ורבים מהם צבעוניים מאוד. שילוב זה אינו אופייני לעשים ומוצאים אותו בין השאר גם במשפחת הססמבריקיים.
ניתוח דפוס הצבעוניות של המינים השונים מספק רמז חשוב לסיבה אפשרית. לזכוכעשיים רבים גוף מאורך עם תבניות צבע הדומות לאלו של צרעות או דבורים. תבנית הכוללת רקע כהה ועליו פסי רוחב או כתמים בהירים בצבעי צהוב, כתום או אדום.
אבל הדמיון לדבוראים לא מסתיים בזה. גם תצורת הכנפיים מזכירה כנפי דבוראים. למרבית הזכוכעשיים כנפיים מאורכות בעלות שקיפות (ומכן השם העברי). השקיפות המושגת על ידי חסרון קשקשים בשטחי כנף מוגדרים. תופעה ייחודית אבל לא בלעדית למשפחה. שקיפות הכנפיים מדגישה את מתאר זוג הכנפיים הקידמי הנראה צר יותר מאשר במציאות, תופעה המדמה כנפי צירעה.
לרבים רגליים שעירות המזכירות גפי איסוף של דבורים. בנוסף על כל אלה, לזכוכעש טיפוסי יש מחושים ארוכים ומעובים הדומים למחושי דבוראים, בעיקר מהצרעות החברתיות. גם סגנון התעופה מזכיר תעופת צרעות.
אם נחבר את כל המאפיינים הללו, נקבל מופע חקיינות קלאסי (חקיינות בייטסיאנית), המוכר מקבוצות אחרות של חרקים. פעילות באור יום מהווה חשיפה משמעותית לטורפים ושימוש בגורמי הרתעה חזותיים הוא אחד הפתרונות הנפוצים שמוצאים בקרב פרוקי רגליים ובחרקים בפרט.
זכוכעשיים פעילים ביום, לרוב בשעות החמות של היממה (heliophilous) ולרוב בקרבת המארחים שלהם (רובם מונופאגיים או אוליגופגיים). הם ניזונים מצוף ואפשר למצוא אותם על פרחי צוף, בדרך כלל "פרחי צלחת" הנוחים לנחיתה ומנוחה (יש מינים בהם הבוגרים אינם ניזונים).
הזכרים נמשכים לנקבות המפרישות פרומון מין. המדע משתמש בפרומונים אלה למחקר וניטור של מינים שונים מאחר והם מאפשרים לכידה נוחה של מינים, אשר חלקם, קשה מאוד למצוא באופן רגיל. נקבות מטילות 150-100 ביצים על מצע המארח (ענף, גזע, עלה). הביצים בוקעות לאחר שבוע עד שבועיים.
מרבית הזחלים נוברים endophagous, הם מתפתחים בתוך רקמת העצה של צמח או בשורשים שלו. מינים אחדים נחשבים בשל כך למזיקים חקלאיים הפוגעים בעצי פרי או עצים לתעשייה. מספר קטן של מינים מייצר עפצים. מוכרים שני מינים אשר הזחלים שלהם טורפים כנימות רכות.
זמן ההתפתחות של הזחל עשויה לארוך עד מספר שנים (4-1), תופעה המוכרת גם מזחלים נוברים של חיפושיות. ההתגלמות נעשית בחלל הנבירה או פקעת. זמן הגולם אורך 20-10 ימים.
זכוכעשיים בישראל לא נצפים תדירות. חלק מהמינים נחשבים נדירים ואחרים מופיעים רק לזמן קצר. את הבוגרים ניתן למצוא על פרחים במרכז וצפון ישראל באביב ותחילת הקיץ.
מקורות נבחרים:
A Dictionary of Entomology, Gordon Gordh, David Headrick, 2011
Encyclopedia of Insects, Vincent H. Resh, Ring T. Carde, 2009
Encyclopedia of Entomology, John L. Capinera, 2008
The Sesiidae of Europe, Z. Lastuvka, A. Lastuvka, 2001