המשפחה ציידיים Oxyopidae

עכבישים מטבע יסודם הם טורפים הניזונים על טרף חי שניצוד אם בעזרת מלכודות קורים או בלכידה ישירה; ממארב או ברדיפה. מבין האחרונים בולטת משפחת הצַיָֹּדִיִּים בה מרבית המינים הם ציידים משוטטים או משחרים ממארב ובוני הרשתות שבה חריגים. רשומה זו מספקת סקירה ראשונית על המשפחה ומקצת המינים המקומיים.

סטטוס ותפוצה

צַיָֹּדִיִּים Oxyopidae מהווים חלק מעל-משפחת הזְּאֵבָנִים Lycosoidea הכוללת בין השאר את משפחת הזְּאֵבָנִיִּים Lycosidae והעִנְבָּלִיִּים Pisauridae.

זו משפחה בגודל בינוני המכנסת מעל 450 מינים המתפלגים בין 9 סוגים. רובם נפוצים בחגורה הטרופית. עשרות בודדות מוכרים מאזורים ממוזגים או מדבריים.

המשפחה נחקרה בישראל על ידי החוקר גרשֻם לוי ז"ל (1939-2009), מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שפירסם תיאור מקיף ועדכני של הסוגים והמינים בישראל.

בישראל מוכרים כ־9 מינים בסוג צַיָֹּדִ Oxyopes (מהם 3 הידועים כרגע רק מישראל) ו־3 מינים בסוג Peucetia. לשם השוואה, בכל אירופה מוכרים 11 מינים, הנמנים על שני הסוגים הללו. זיהוי ודאי ברמת המין מצריך על הרוב בחינת הפרט במעבדה.

בישראל

צַיָֹּדִ Oxyopes (אוֹקְסיוֹפֶס) הוא סוג קוסמופוליטי והנפוץ ביותר בישראל. נציגים שלו מצויים ברוב אזורי הארץ; בבתי גידול עשבוניים באזור הים תיכוני, בחבלים המדבריים, בערוצי נחלים ובתי גידול חוליים. מרבית המינים מופיעים בצבעי אדמה של חום-אפור-צהוב, המסווים אותם היטב גם על רקע צמחים.

ברוב המינים בוגרים נראים באביב ועונת הרבייה מתפרשת משלהי האביב ועד ראשית הקיץ, אולם יש מינים המתרבים גם בסתיו. לפקעת הביצים צורת דיסקית שטוחה והיא מוצמדת לעלה, גבעול גבוה או תפרחת של צמח.
שם הסוג המדעי נגזר מיוונית ומשמעותו 'עיניים חדות'. Oxys (ὁξύς) = חד ו- Opsis(ὄψις) = ראייה. שם המשפחה Oxyopidae נגזר משם הסוג, כאשר הסופית idea מציינת שם משפחה. השם העברי מקורו בהצעה של החוקר פנחס אמיתי, על שום כישורי הציד של בני הסוג והמשפחה.

הסוג Peucetia (פְּאוּצטיה) הוא היחידי במשפחה שבו יש מינים ירוקים. בני הסוג מאפיינים צמחים רב שנתיים בעלי שערות בלוטיות glandular trichomes (צמחים דביקים) ונדיר למצוא אותם על צמחים שאינם כאלו. נוטים לצוד ממארב על / או לצד פרחים.

בוגרים נראים רוב השנה (תלוי באזור הגיאוגרפי) ועונת הרבייה העקרית היא כנראה בשלהי האביב ובקיץ. לפקעת הביצים צורת דיסקית תפוחה והיא מוצמדת לעלים על שיחים.

Peucetia virescens, שהוא הירוק ביותר מהמינים המקומיים, מצוי בעיקר באזור הים תיכוני (יתכן שגם בערוצים של מדבר יהודה) על צמחים כמו: מציץ סורי, כתלה חריפה, מרווה ריחנית ועוד. עליו ניתן לקרוא בהקשר האקולוגי ברשומה: צייד ירוק ומארח דביק.

הבוגרים של Peucetia viridis המצוי במזרח ישראל לאורך הבקע ושוליו (מבקעת הירדן ועד אילת), ניכרים בצבע ירקרק עד ירוק צהבהב והצעירים בצבע קרם בהיר. מין זה נמצא לעיתים גם על שיחים ללא שערות בלוטיות. בספרות מוזכר שינוי צבע גוף בבוגרים, כהתאמה לשינויים בסביבה. מספר פרטים שגידלתי אכן שינו צבע מגוון ירוק לצהבהב במהלך מספר שבועות.

שם הסוג המדעי נגזר מהמיתולוגיה היוונית; מהדמות Peucetios, אחד מחמישים בניו של Lycaon מלך ארקדיה. שם הסוג הוא גם שם קדום של חבל במחוז פוליה שבדרום איטליה.

מאפיינים משפחתיים

אורך הגוף 5-25 מ"מ. בני הסוג Oxyopes קטנים מהסוג Peucetia. מבנה גוף עדין יחסית. הבטן נוטה להיות מוארכת ומחודדת ואיברי הטוויה ניכרים למדי ברוב המינים.

סידור העיניים 2:2:2:2 ייחודי. 3 זוגות של עיניות ממוקמות בשיא קדמת הראשחזה הכיפתי ויוצרות, במבט על, מבנה דמוי משושה, סימן היכר ייחודי למשפחה. זוג העיניות המשניות הצידיות (ALE), הממוקם בחזית, גדול מהאחרות והן ניחנות בראייה טובה למדי לעכבישים המאפשרת זיהוי תנועה ממרחק של עד כ-10 ס"מ. הראייה מהווה עבורם אמצעי חיוני לציד, חיזור וזיהוי איומים.
הרגליים דקות יחסית, ארוכות ומותאמות לריצה מהירה. אצל הזכרים הן ארוכות יותר בהשוואה לנקבות. הרגליים מעוטרות בזיפים כהים, נוקשים וארוכים, יתכן שאלה מסייעים בלכידת טרף. הרגל מצויידת בשלוש ציפורניים.

אורח חיים

מרבית המינים פעילים בשעות היום אולם יש הצדים גם בלילה. לרוב צדים את טרפם מעל הקרקע. רבים מאפיינים בתי גידול עשבוניים של עשב גבוה, או/ו נראים על חד-שנתיים בעלי פרחים או/ו על גבי שיחים נמוכים.

יש ציידים המאתרים את טרפם תוך כדי שיטוט על צמחים, מתגנבים ומזנקים עליו מטווח קצר. אחרים צדים ממארב; על פרחי צוף ואבקה המושכים חרקים או על גבעולים ועלים. יש גם מינים קרקעיים ומספר מינים, לא בישראל, מוכרים כפעילים על עצים.
בשל ראייתם הטובה, כישורי הניתור וההתגנבות האיטית המאפיינים חתולים, הם זכו באנגלית לשם Lynx Spiders. ציידים נוהגים לנוע על קורי גישור הנמתחים בין צמחים, כך הם יכולים להימנע מתנועה על הקרקע ולהתחמק מטורפים אפשריים. לעיתים הם נעים בניתורים מעלה לעלה בין העשבים.

מוכרים מספר מינים הבונים רשתות ציד קטנות והם נחשבים לקבוצה עתיקה בתוך הציידיים. לפחות מין אחד, בסוג Tapinillus המצוי באמזונס באזור אקוודור, לא רק בונה רשתות ציד והוא נחשב גם לעכביש חברתי (social spider) החי בקהילות קטנות על רשת משותפת בה משתפים הדיירים פעולה בציד טרף.
ציידיים ניזונים מפרוקי-רגליים קטנים, בעיקר חרקים, לעיתים בגודל העולה על גודל גופם שלהם. יש הצדים באופן מזדמן גם עכבישים אחרים. ציידים מסתמכים בעיקר על הראייה והזריזות, הם מסוגלים לקפוץ על הטרף כפי שעושים קופצניים ואף לקפוץ על טרף המעופף סמוך אליהם.

Peucetia tranquillini מברזיל, מתמחה בציד זכרים של Nephila clavipes. הצייד פולש לרשת של הנֶפיִלַה ומאתר את הטרף לפי תנודות הקורים הנוצרים כאשר הזכר פורט על הקורים בזמן החיזור אחר הנקבה. לעיתים הצייד מרעיד את הקורים בעצמו כדי למשוך זכרים הטועים לחשוב שמדובר בנקבה (חקיינות אגרסיבית). בישראל צפיתי בנקבה של Peucetia viridis אוכלת נקבה מתבגרת של גלגלן מהמין כסופי מפורץ (לא ברור אם הגלגלן ניצוד על הרשת שלו).

רבייה

בחלק מהמינים דו-פרצופיות זוויגית ניכרת כאשר הזכר, הקטן יותר מהנקבה, גם צבעוני יותר. מינים צבעוניים במיוחד נפוצים באזורים הטרופיים. בניגוד לנקבות המתאפיינות בצבעי הסוואה, לזכרים צבעים כהים וניגודיים יותר, בעיקר בחזית הגוף. מה שעשוי להעיד על השימוש בצבע או בניגודיות החזקה בזיהוי זוויגי ובחיזור. הספרות לא מציינת אם הם רואים צבעים, סביר שמרחב ראיית הצבע שלהם שונה משלנו ומוסט לכיוון העל-סגול, בדומה למה שמוצאים במשפחות עכבישים אחרות. בזמן החיזור מבצע הזכר ריקוד טקסי הכולל הזזה של הרגליים, הבטן ובעיקר הבחנינים שהם בדרך כלל כהים.

בחלק מהמינים (למשל אצל Oxyopes heterophthalmus) נצפתה הזדווגות באוויר כאשר שני הפרטים תלויים על קור ופונים לאותו כיוון. יש מינים אצלם תנוחת ההזדווגות קונבנציונלית יותר, הנעשית על מצע של עלה או ענף. הספרות מביאה דיווחים על טריפת זכרים בזמן או אחרי ההזדווגות. ככל הנראה אין מדובר בקניבליזם מנדטורי אלא בארועים אקראיים.

הנקבה מגלה דאגה הורית, היא שומרת על פקעת הביצים (קוטרה עד כסנטימטר) כחודש, עד לגיחת האבקועים, הנוטשים את האם לאחר מספר ימים. בזמן השמירה האם כמעט ולא אוכלת אלא אם הטרף מזדמן ממש עד אליה. אם מצבה הגופני של הנקבה טוב היא יכולה לבצע עוד מחזור רבייה ויותר, ללא צורך להזדווג עם זכר נוסף. פעמים רבות האם מתה מאפיסת כוחות זמן מה לאחר שהצאצאים נוטשים אותה.

במין Peucetia viridans המצוי בארה"ב מוכרת התנהגות הגנה יוצאת דופן בעכבישים בה נקבה, השומרת על פקעת ביצים, מגיבה לאיום אמיתי או מדומה בהתזת תרסיס ארס לעבר המאיים, למרחק של עד 20 סנטימטרים. תועדו מקרים של התזה לעיניים של בני אדם. נימצא שלארס טעם מר והוא גורם לגירוי זמני בעיניים. להבדיל מהיורקן Scytodes (קישור) המתיז סילון קורים המעורב עם ארס במטרה לרתק ולשתק את הטרף, הרי פה מדובר בשימוש הגנתי בלבד

הצייד והאדם

ציידיים הם עכבישים עדינים שאינם נוטים לתוקפנות. עם זאת כל עכביש עשוי להגיב בנשיכה כאשר הוא מצוי במגננה ובמיוחד כאשר הוא נמחץ במקרה כנגד הגוף. כמשנה זהירות לא מומלץ להחזיק אותם ביד.
אנליזה של הארס במספר מינים הראתה שהוא פועל על מערכת העצבים. אופייני לעכבישים הנדרשים לרסן את הטרף במהירות רבה לפני שהוא יברח או שהם יפגעו. הארס בסוג Oxyopes מכיל מספר קבוצות של פפטידים בהם: Oxyopinins ו-Oxotoxins, אשר התגלו לראשונה בסוג הזה. הארס נמצא יעיל כנגד חרקים אך לא משפיע על עכברים.

דיווח מהספרות (קישור) על מספר נשיכות של המין האמריקאי Peucetia viridans מציין כאב מיידי קל, צריבה, קהות מקומית, אדמומיות החולפים אחרי זמן קצר עד מספר ימים. הטיפול סימפטומטי וטטנוס במידת הצורך. בארץ לא מוכרים מקרי נשיכה מוכחים של ציידיים. באוגוסט 2016 ננשכתי על ידי צייד באצבע. למעט אדמומיות קלה וגירוד שחלפו לאחר פחות משעה, לא הורגשה כל אי נוחות אחרת.

ציידיים מהווים רכיב חשוב במערכת האקולוגית, הן בהיותם חלק מקבוצת הטורפים המווסתים אוכלוסיות פרוקי-רגליים הכוללות חרקים מזיקים לחקלאות והן בשל תפוצתם הנרחבת. מחקרים על מספר מינים נפוצים הראו שהם נוטלים חלק בטריפה של מזיקים בשטחים חקלאיים. אף שמחקרים הראו שהם צדים גם טורפי חרקים אחרים ומאביקים ובשל כך ערכם בפועל בהדברה ביולוגית שנוי במחלוקת, הרי שהם מהווים חלק ממערך הדברה ביולוגי משולב, המצוי בשטחים החקלאיים והטבעיים הסמוכים להם. ככאלו יש לעכבישים כאלו תרומה חשובה בהפחתה בשימוש בהדברה כימית המסוכנת לסביבה.