אם אתם/ן מגדלים/ולת חתול וגם דואגים לארגז חול עבור עשיית צרכים, יתכן וראיתם חרקים שונים המגיעים לארגז. הפרשות של בעלי־חיים הם משאב מזון חשוב עבור לא מעט חרקים הניזונים מהפרשות כבוגרים או מתפתחים בהן כזחלים.
בין החרקים הניזונים על חומר אורגני כזה מוצאים בעיקר נציגים מסדרת החיפושיות וסדרת הזבובאים. יש מינים אובליגטוריים להפרשות הניזונים רק מהן, לעיתים מהפרשות של מינים מסויימים. יש שהפרשות אלו מהוות משאב מזדמן ולא רכיב מזון עיקרי.
אחד המינים העשויים להגיע אל ארגז החול של החתול שלכם או לאתרים בהם חתולים עושים צרכים הוא זבוב קטן, (כ־3 מ"מ), העונה לשם זבוב־חוף רַבְגוֹנִי (Actocetor indicus (Wiedemann 1824. לא הרבה ידוע על הביולוגיה של הזבוב הזה אבל את המעט שכן יודעים אציג ברשומה זו.
זבובים הם בין הבולטים מאלה שמגיעים לארגז החול של החתול, יכולת התעופה מאפשרת להם להגיע גם למקומות שאינם בהכרח צמודים או קרובים לקרקע. למעשה מבין הזבובאים מעטים הם המינים המתפתחים על הפרשות של בעלי־חיים, אבל כמו מפרקים אחרים הם מספקים שירות אקולוגי חשוב מאין כמוהו בהיותם, או יותר נכון הזחלים שלהם, מפרקים המסייעים באופן ישיר או עקיף למחזר חומרים אורגניים לקרקע והופכים אותם זמינים עבור יצורים אחרים.
מבין משפחות הזבובאים הבולטות, בהם מינים רבים (אם כי לא כולם) המתפתחים על הפרשות בעל־חיים, אנו מוצאים את משפחת הזבוביים Muscidae, הכוללת למשל את זבוב הבית Musca domestica וגם את המשפחות: אנתומיתיים Anthomyiidae ובוהקניים Calliphoridae.
קיימים מינים נוספים ממשפחות אחרות המתפתחים על הפרשות, בדרך כלל הם אינם מאפיינים את המשפחה שלהם. כזהו הזבוב־חוף רבגוני ממשפחת הזבוב־חופיים.
זבוב־חופיים Ephydridae היא משפחה של זבובים קטנים (5-1 מ"מ, למעט חריגים) ולא מאוד גדולה – מונה כ-2000 מינים, בארץ מוכרים כ־100 מינים. מרבית המינים מצויים בבתי גידול לחים, הן כזחלים והן כבוגרים. מיעוטם אינו מגלה זיקה למים או בוץ. חלק מהמינים בעולם מתפתח בבתי גידול קיצוניים במיוחד כמו נביעות נפט, מעינות חמים, מים מליחים או במים אלקליים (מעל PH 7). יש מעטים הניזונים על חומר צמחי וחלקם מהווה מזיק חקלאי ויש שהבוגרים שלהם טורפים והזחלים ניזונים על חומר אורגני או אצות בתוך מקווי מים. על אחד הטורפים הללו, זבוב־חוף טרפיידי אפשר לקרוא באתר.
הסוג Actocetor מוכר רק מהעולם הישן, בעיקר באזורים הטרופיים של אפריקה וכולל 7 מינים. יוצא דופן בתפוצה שלו הוא זבוב־חוף רבגוני, היחיד בסוג המצוי גם בישראל ומוכר מאזורים רבים באפריקה ותפוצתו משתרעת לאסיה, המזרח התיכון, ערב והוא מוכר גם מדרום ספרד והאיים הקנריים. בישראל הזבוב מצוי בקרקעות קלות, בשטחים הפתוחים, או באזורים אורבניים במרכז, בשפלת החוף וברצועת החוף ובאזורים המדבריים של דרום הארץ.
השם Actocetor נגזר מיוונית. act נגזר מהמילה ακτη במשמעות המילה חוף ים ו־ocetor נגזר מהמילה οίκήτωρ במשמעות בית או שוכן. שם המין indicus נגזר משם המקום בו נאסף לראשונה – הודו, וניתן על ידי החוקר Wiedemann שתיארו לראשונה בשנת 1824.
בניגוד לרבים מהזבוב־חופיים זבוב זה ניכר בצבעים בולטים. הראש והחזה כסופים, העיניים גדולות ואדומות עם פסי רוחב מטאליים. הכנפיים שחורות ומנוקדות בכתמים בהירים. לרוחב הבטן הכהה, קו בהיר.
הבוגרים אקטיביים מאוד והם נראים מתרוצצים על הקרקע, לעיתים תוך פרישה ונפנוף כנפיים. ככל הנראה הם ניזונים מחומר אורגני המצוי על פני הקרקע. הזכרים, הקטנים יותר מהנקבה נראים פעמים מתרוצצים סביב נקבה תוך נפנוף כנפיים נמרץ. לעיתים נראים כמה זכרים סביב נקבה אחת ואז אחד מהם ינסה לגרש את השאר. לא מתבצע טקס חיזור או שהוא בסיסי מאוד. הזכר, ברגע שיוכל ובאם הנקבה נענית, ינסה לטפס על הנקבה ולהזדווג. ההזדווגות אורכת כמספר שניות (15-3).
ביולוגיית הרבייה של המין כמעט ולא ידועה. ידוע שהנקבה מטילה ביצה בודדה לתוך גומה בקרקע ואז היא מכסה אותה בעפר עם הרגליים האחוריות. הזחלים ככל נראה ניזונים מחומר אורגני נרקב או מתפרק (sparophages). דר' אמנון פרידברג מאונ' ת"א דיווח לפני שנים רבות על מציאת זחלים וגלמים בארגז חול של החתול שלו. חוקרים אחרים דווחו על בוגרים שהתקבלו מתוך תטולות פגומות של חגבי ארבה המדבר באריתריאה. לא ידוע דבר על מחזור החיים של הזחלים ומתי מגיחים הבוגרים.
הנה הזדמנות לכל בעלי החתולים שקוראים רשומה זו לסייע למדע. זחלים וגלמים של זבוב־חוף רבגוני לא נחקרו כראוי ואין תיאור מורפולוגי שלהם במאמר מדעי רשמי. אחת הסיבות לכך היא שלא נאסף מספיק חומר מהשטח למחקר (קשה למצוא אותם). אם יש לכם סיבה לחשוב שבארגז החול של החתול שלכם מתפתח זבוב־חוף רבגוני, ישמחו במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט של אוניברסיטת תל־אביב, לקבל זחלים וגלמים.
תודה לדר' אמנון פרידברג מהמחלקה האנטומולוגית באונ' ת"א על העזרה בזיהוי הזבוב.
מקורות נבחרים:
החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך 3 החרקים, 1989